אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן צו

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן צו

סימן צה

א ס"א ש"ע אם אותם שהכניסה לו הם קיימים או דברים שידוע שבאו מכחם. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ז"ך. יד"א הג"הט סק"בך שהביאו להקת הפוסקים שכ"כ אך הכנ"הג בהג"הט ס"ק כ"ט והי"א כהג"בי ס"ק כ"ג הביאו חולקים ע"ז.

וע' מה שפלפלו בדברי הכנ"הג הר"ר אשכנזי בתשו' חק"ל סי' ל"ז דע"ח עג"ד וה' חק"ל בסי' ל"ח דפ"ד ע"ד וז"ל מוה"רם סוזין ז"ל בתשו' כי באה בס' חוקי חיים סי' מ"ה כבר פשטא ההוראה בנכסים הידועים שהכניסה לבעלה הם וחילופיהן וחילופי חילופיהן נוטלים בלי שבו' ופוק חזי גדולי האחרונים מארי דארעא אזמיר יע"א ה' בעי חיי בא"הע סי' י"ט חק"ל א"הע סי' ל"ז ול"ח שער המים ס' כ"א ושאר אחרונים עכ"ל: ב בזמן הזה שכוללים הכל בסיכום אחד וכותבים כל הסך שהוא חייב לה סך כ"וך לכ"ע צריכה שבועה גם אם הכל בעין ב"ש סק"א וסיים וכתב דמתשו' רל"נח ור"י הלוי לא משמע כן. והד"במ בח"ג סי' י"א כתב דעוד איכא פוסקים דלא ס"ל לחלק ולעולם נ"מ ונ"צב גובה בלי שבועה ובכתובות שלנו שאינן כוללים הק' ר' עם הנדונייא רק אנן כתבינן הק' ור' ואח"ך כתבינן ודא נדונייא דהנעלת ליה ומפרשים הנדונייא ומעו"ב לחוד והמלבושים לחוד ומוסיפין עליהן ועושים הכל שומא אחת. נחלקו האחרו' דהר"הג מוהר"ם סוזין בתשו' שם כתב דבכי הא גם הב"ש יודה והם לא כ"כ רק לערי אשכנז ואין אתנו יודע כיצד סדרן והרב המחבר חוקי חיים שם מלך עוזר לה' מוה"רי ישראל בתשו' שם וסבירא להו דגם בכתובות שלנו אמרה הב"ש והכריע דבריו מתשו' מוהרי"טא ז"ל בס' נאות יעקב סי' ג' יעו"ש:

ג על פי הבא'ר דגם לכתובות שלנו שכותבין סך המעות והנדונייא והתוס' כל אחד בפ"ע עכ"ז במחלו' הוא שנוי אם הנכסים ביד שליש דינא יתיב דתחלק עם יורשי הבעל וכן אם מתה בלתי שבועה יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האשה. הדב"מ בח"ג סי' י"ח אך אם הם ביד האפוטרופוס שמנתה האשה בעודה בחיים ומתה מצי איהו טעין קי"ל בעד יתמי האשה אף דהוי חב לאחרים. ה' מוה"רי ישראל בתשו' כי כחה בס' חוקי חיים סי' מ"ה: ולכן במעשה שהיה בר' שהניח אלמנה וב' בנים א' מאשתו הראשונה ואחד מאשתו השנית ולה עוד בן מבעלה הא' ולא היה כתוב בכתובה נאמנות ובעודה בחיים מכרה הקרקע שהכניסה בכתובתה ולקחה המעות והניחתם לריוח היום ביד האפוטרופוס ועלתה לא"י עם בעלה מבנה הב' שהיה קטן ומתה ובאו הב' אחים לטעון כל א' טענתו נגד הקטן. הבן מבעלה הב' תובע חלק ירושת אביו דכיון דלא נשבעה על כתובתה אין הבנים יורשין אותן ונשארו הנכסים לאביו ומגיע לו המחצית. והבן מבע' הראשון תובע חלק כתובת אמו וע"ז דן דינא הרב ז"ל דהאפוט' זוכה בכל בעד היתום קטן דנגד הבן מבע' הב', טוען קי"ל כמ"ד דכיון דהנ"מ והנצ"ב מיוחדין גבייא בלי שבועה וכס' מוהרל"נח ודעי'. ונגד הבן מבע' הראשון טוען קי"ל כמ"ד דאם צירף הכל נדונייא ומעו"ב נעשה הכל ככתו' ולא גבייא בלא שבועה. ונסתייע מתשו' מוהר"חש הידועה דהתופס יכול לומר קי"ל להחזיק מה שבידו לאחר ושוב נרגש מהחולקים על מוהר"אש וכתב דכל שהוא אפוטרופוס לרוב הפוס' יכול לתפס מה שבידו להחזיק ביד היורשים והכא האלמנה מנהו להפוטרופוס יעו"ש:

ואני שמעתי ולא אבין במה שזיכה לה תום לבד והפסיד לבן בעלה הא'. דבשלמא נגד הבן מבעלה השני שפיר מצי טעין קי"ל כיון שהוא אפוטרופוס האלמנה והיתום בא מכחו וידו כידו אבל נגד הבן מבעלה הראשון מה כחו יפה דכדי להנצל עצמו מהחולקים על מוהר"אש וס"ל דאין אדם יכול לתפס מה שבידו להחזיקו לאחר נושע הוא בטענתו שהתופס הוא אפוטרופוס וכיון דאתי עלה מהך טעמא כמו שהוא אפוטרופוס מהיתום כך הוא אפוטרופוס מבן בעלה הראשון דהא הוא בא מכח האלמנה והיא היתה אם שניהם ומאי אולמיה דהאי מהאי. וכבר ראיתי להר"הג מוהר"מס ז"ל שהשיגו אך מחמת דבר אחר כי הוא אמר דביורש נגד י רש אפי' אחד מהיורשים מוחזקים ל"מ תפיסתו וא"כ אפי' היו המעו' ביד היתום עצמו אינו נקרא מוחזק כי הוא יורש כמוהו. ומוהר"חא גאגין ז"ל שם הודה לו בזה אך יצא לישע הרב הפוס' דכיון דהמעות הם ביד האפוט' הוא טוען כן בעד היתום יעו"ש ואהמ"ר מנייהו מלכי לא כן אנכי דאם אמת היה דהמעות היו ביד היתום שפיר הוה מצי טעין קי"ל אף נגד אחיו היורש וכאשר כתבתי בזה בספרי השן האפד (הנדפס) בסי' י"ג משם רבני האחרונים אך בכי האי דקמן דהמעות הם ביד החפוט' והוא מנוי מהאשה אשר כח שניהם שוה בה מי זה אמר דמצי להחזיק על זה נגד האחר שהוא ג"ך בא מכח אמו וצ"י:

ד שם ש"ע נוטלת אותם בלי שבועה. לפי דברי ה"ה בפי"ח מה' אישות טעמא הוי דעיקר שבועה שתקנו חכמים אינו אלא משום חשש צררי וכל שהנכסים בעין ליכא למיחש להכי. וק' לפי דעת הרמ"בם דמחוייבת לישבע שלא מכרה ושלא מחלה אמאי כשהם בעין נוטלתן בלי שבועה אע"ג דליכא למיחש לצררי איכא למיחש למכירה ולמחילה הרב רפאל אשכנזי בתשו' כי באה בחק"ל א"הע סי' ל"ז והאריך ליישב וע' מה שפלפל עליו ה' חק"ל שם בסי' ל"ח ובא בדבריו עוד יישוב אחר עי"ד:

ה שם ש"ע ואם נצ"ב אינם קיימים וכו' אינה נפרעת אלא בשבועה. זהו דעת ה"ס וסיעת מרחמוהי אך יש חולקים ואומרים דגם בזה נוטלתן בלי שבועה. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ז"ך ורמז למ"ש איהו גופיה בתשו' והיא מוצאת בס' בעי חיי א"הע סי' י"ט והי"דא בהגה"בי ס"ק י"ח אחר שערך המחלוקת כתב משם ה' פ"מ דאם יורשי האלמנה תפוסים יכו"ל קי"ל למוהר"ר אשכנזי בתשו' שם דאחר שפלפל בדבריהם העלה גם הוא דהיורשים יכולים לומר קי"ל ע"ע והסכים עמו ה' חק"ל בסי' ל"ח דפ"ה, פה עירנו שלוניקי כל בתי דינים החשובים הולכים אצל האלמנה ואין חסין על כבודם ואם אשה זו שואלת שתבא כלתה ותתבזה בב"ד לאו כל כמינה וכו' ולא רצו לחלק בין נשים שלות לשאירם יקרות וכל הנשים שבזמנינו יש להם דין נשים יקרות בז"הז מוה'רד איסטרוסא בתשו' שבס' ירך אב ה חא"הע סי' ז'. וה' מח'"זא בסי' כ"ג אות י"ג הביא הדברים הללו בשם מ"כ:

ץ שם ואם מתה קודם שנשבעה אין יורשיה יורשין כתובתה, בכתובות שלנו שכתוב בהן נאמנות מפורש ממנו ומיורשיו לו ולב"ך ומתה, הסכמת רבני האחרונים דיורשיה גובין כתובתה ואפי' דאיכא חולקים ע"ז אין לומר קי"ל כוותייה ע' כנ"הג הגהב"י סק"ט שהביא רובא מהאחרו' המסכימים שאינו יכול לומר קי"ל ועד אחרן מו"הר ב"ד סי' נ"ח ואין חולק ע"ז רק ס' ה' תיקון סופרים דס"ל דיכול המוח' לומר קי"ל, חק"ל איהע סי' ל"ז דע"ט ע"ד וע' מט"ש סי' ק"ח הגהב"י ס"ק מ"ד וע זל"א חא"הע דרפ"ד וחה"מ דשכ"ט שהביא משם ה' אהל יוסף בסי' ד' שהעיד שכן היה דן מוהרי"ד יעו"ש ואין ספק דאנן בתריה גרירנן א דכל רבני שלוניקי ראשונים ואחרונים הכי ס"ל וכ"כ תפארת אדם בא"הע סי' ג' וה' ירים משה בזכר בא דנ"ד דהכי דייני דייני שלוניקי דינא בתר ב"ד ע"ע:

והיכא דהנכסים ביד שליש לכ"ע זוכין יורשי האשה כ"כ מו"הר מוהרי"ד שם ובס' ז"לא ח"ג דקצ"ט ע"א כתב דבזה גם ה' תיקון סופרים יודה רק כתב דה"ד אם יש נאמנות וכו' אבל אם אין בכתובה נאמנות כלל והממון ביד שליש זוכין יורשי הבעל י"ש. ועפ"ז יבאו על נכון דברי ה' ראש משביר בח"א א"הע סי' כ"ו דהתם קאי כשהנכסים ביד שליש ופסק חכם א' דזוכין יורשי האשה והרב המחבר העלה דזוכין יורשי הבעל ע"ע ובשיטת רכו אמרה מר ניהו הדב"מ ח"ג סי' י"א:

ח אפי' כתובתה ק' מנה ואינה מוצאה לגבות רק מנה צריכה שבועה כנ"הג הג"הטו סק"א וה' כס"א בסי' זה משם ת' הגאונים סי' כ"ט ודבר זה מידי פלוגתא לא נפקא דבתשו' הגאונים שבס' ש"ץ ש"ד סי' מ"ה כתב וז"ל ומצאנו למקצת גאונים אם לא ימצא שיעור כתובתה ינתן לה בלי שבועה והגאון בעל התשו' חולק עליהם גם שם בסי' נ"ט הובאה תשו' לרב הילאי גאון שסובר שאי איפשר להשביע שבועת אלמנה עד שתגבה את הכל עי"ד: מז אם טעו ב"ד והגבו כתובה לאלמנה בלי שבועה אם חוזר נחלקו בזה מוהרש"דם עם מוהר"שך ה"ד הכנ"הג בהג"הטו סקי"ג וע' מה שרמזתי ע"ז לקמן בסי' ק' בס"ד:

י ושם בהגה י"א הא דאין יורשיה וכו' אבל תפסה יורשין וכו' וי"ח. אם קדמו היורשין ותפסו אין יורשי הבעל מוציאין מיד יורשיה אפי' לדעת מרן דיש לחלק בין היכא דהיורשים באים לזכות מכח תפיסתה להיכא דתפסו הם מעצמם וע"פז ית ישב שפיר קו' הכנ"הג הג בח"מ סי' רנ"ב הגה"בי ס"ק מ"ו אמרן ב"י. ה' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' כ"ו וע"ש מה שפלפל בזה: י"א ס"ב ש"ע מה שבועה נשבעת האלמנה שלא התפיסה הבעל הר"בי הביא משם הר"ש מינבול דבמת פתאום ל"ח לצררי והגם שהתוס' חלקו עליו סברה זאת לא עיילוה לבי מדרשא ולא מצי המוח' לומר קי"ל כהתוס' ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ל"ה יד"א ס"ק כ"ו וע' בית שמואל לקמן ס"ק י"ח הרב רפאל אשכנזי בתשו' חק"ל סי' ל"ז דע"ח:

י"ם שם ש"ע שלא מחלה לו כתובתה ולא מכרה לו. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ס"ה. יד"א הג"הט ס"ק כ"ה והגה"בי ס"ק נ"ו זל"א דר"צב קול אליאו ח"ב סי' ב"ן. שערי רחמים א"הע סי' י"ב. וע'מש לקמן סי' צ"ז וע' למוהר"ב קובו ז"ל בס' יאודה יעלה למר בריה א"הע סי' י"א שהקשה דלדידן בני שלוניקי דכתבי' בכתובה שאף אם תמכר או תמחל שום סך מסכי כתובתה הנז' יהא בטל כחרס הנשבר א"כ שבועה זו למה כיון דאפי' מכרה או מחלה לא מהני ולא העלה ארוכה יעו"ש. וע' לה' פני יצחק נר"ו בח"ב דנ"ג ענ"ד שהק' קושייא זאת דכיון דכתוב בכתובה דלא תהני מחילתה למה משביעין אותה והביא משם רבני המערב ה' מר ואהלות בסי' ב' וה' נוכח השלחן סי' ט"ו שהק' כן ומנ"ר נר"ו יישב בפנים שונים:

י"ג ס"ד ש"ע אלמנה שאומרת ק' ניתן לי במתנה וכו' נאמנת במגו. ר' שהלך מירושלים לח"ל והניח אשתו בביתו וביתו מלאה ונפטר בח"ל ובאה אלמנתו לגבות כתובתה מנכסים שיש לבעל ביד הכולל בטענה שכל מה שיש איתה בבית הכל שלה. יד הכולל ע"הע מתרי טעמי חדא דכיון דהיא טוענת על כל מה שבבית שהן מנ"מ אין כאן מגו דכל העם אשר בשער עדים כי האיש הלך והניח הכל ביד אשתו ועדיין הם בבית ועוד דהכא הוי מגו להוציא מן היורשים או מהכולל ומגו להוציא ל"א. ה' שמחת יו"ט בס' ע"ו ועמד שם עלי בא"ר תשו' הרש"בא כי הובאו ב"י דנתקשה מוהר"שי דסותרות זו את זו וע"ד הכנ"הג בהגה"בי ס"ק ט"ל י"ש:

י"ד ס"ה ש"ע אלמנה שמכרה או נתנה וכו' ע' בב"י מה שכתב בסתירת שתי תשו' הרא"ש בכלל ו' סי' ו' וסי' ח' וע' כנ"הג הגהב"י מסק"מג ואילך. יד"א מסקל"דואילך וע' למוה"רי אאראני בתשו' הנד"מ סי' צ"א שכתב דהר"אש בשיטת רבו מוה"רם קאי י"ש ט"ו שם ש"ע קיים אם נשבעה לבסוף. דבר זה מידי פלוגתא לא נפקא דראבי"ה ור' ברוך ור' שמחה ה"ד המרדכי בפ' הכותב ס"ל דמכירתה או נתינתה קיימין אע"פ שלא נשבעה וכתב הכנ"הג בהגה"כי ס"ק נ"ו דהמ"עה וכ"כ בי"דא ס"ק ל"ו ול"ז משם הפוסקי' דאם מקבלי המתנה או הלקוחות מוחזקים מצו מימר קי"ל וכ"כ הרב רפאל אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' חק"ל סי' ל"ז דע"ט והאריך להוכיח דדעת שלשת הרועים הנז' הוא דזכו היורשין אע"פ שלא נשבע כלל ובפרט אם המתנה היתה ממעו"ב ואסף וקבץ רבני האחרו' דהעלו כן לענין הלכה עי"ד שוב בא לידי ס' בר אברהם וראיתי לו בסי' ל"ד שכתב ג"ך דלכ"ע מתנתה קיימת במע'וב אע"פ שאינה רוצה לישבע ואפי' אם הם מטלטלין אם אינן ידועין לבעל ואית לה מגו מתנתה מתנה י"ש:

ט"ז אלמנה שנתנה מתנה לג' בנותיה מבלי שתשבע ומתה ונמצאת שבין כולם נתנה יותר מסיכום כתובתה והן מוחזקות זכו כל אחת במה שבידה דכל אחת ואחת יכולה לטעון מה שנתנה לי אמי היה עד שיעור כתובתה ואת העודף הנהו ביד אחותי לך תבע ממנה. הרב רפאל אשכנזי ז"ל בתשו' שם אך הרב חק"ל שם בסו"סי ל"ח הוא הצ"ד צדדין וצדי צדדין בזה והעלה דלענין דינא אינן זוכות הבנות בהיתרון יש"ב:

טו"ב ש"ע ש"ע וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי וכו'. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק מ"ה. יד"א סק"ל. וע' משכנות מדבריו להדייא דאפי' במקרקעי וע"ש מה ז"ל דמתבאר הרועים מע' המ' דר"כג שהביא תשו' הרי"ף שכתב בזה: י"ח ס"ה בהגה ולכן אלמנה שלא נשבעה על כתובתה ונשאת לבעל וכו' ע' יד"א הגה"טו סק"יד מ"ש משם מוהר"ש דוראן בח"ד סי' ל"ו וע' שבט בנימן סי' רט"ו מה שפלפל בדבריו ובדברי מור"ם הללו ועמד שם אם יש לעכב לכתחילה ביד האשה שלא תנשא לאחר קודם גביית כתובה ואסיק דהגם דלא מצינן לעכב בידה עכ"ז מהראוי שלא תנשא קודם גביית כתובה י"ש:

י"ט שם בהגה וכל זה כשהאשה חזרה בה וכו'. ע' כנ"הג ח"מ סי' אר"י הג"הטו סק"ח וע' שבט בנימן סי' קס"ט שהצ"ע דבריו:

סט"ו ש"ע היא אומרת בתולה נשאתני וכו' והבעל או היורשים אומרים לא כי אלא אלמנה וכו' אפי' אם אחד היה קטן כשראה העדות וכו' בגמרא מפרש טעמא דהוי גילוי מלתא בעלמא. וה' הלבוש סיים וכתב ועביד לגלויי וכו'. וע' מה שפלפל בזה בש' מטה לחם הנ"דמ סי' ב' ועל כל אלין דהו"ו במעשה שבא לפניו על ר' שטען על אשתו לאחר חדש ימים שנשאה דלא נמצאו בתולים שזה יורה שנבעלה בזנות קודם הנישואין ואבי הבת זרז עצמו והושיב ב"ד וקבלו עדות שלא בפני האיש מנשים חכמות וזקנות שראו בעיניהן השמלה מגוללה בדמים וחתמו המכתב אשר נתקבל בפניהם וחש לה הרב על מה שקבלו העדות שלא בפני החתן ומר הוא דקאמר דכיון דהעדות הוא להוכיח דהיא בתולה אינו אלא גילוי מלתא בעלמא כל כי האי לא בעינן שתקובל לפניו יעו"ש שהאריך:

כ"א ראובן שהיה סמוך על שלחן אביו וכשהגיע לפ' הנושא עשה לו כנימוס כאב את בן תכשיטין ומלבושים ואח"ך אביו הכניסו עמו במלאכתו ונפטר ר' ובאה אלמנתו לגבות כתובתה מחמיה אביו של ר' והשיב לה חמיה שלא יש נכסים מבנו כדי שתגבה כתובתה והוא היה מאכילו ומשקהו. הדין עם האב דאין לו שום חייוב לפרוע כתובה מנכסיו ואין לו אלא ח"ס שלא יש נכסים לבנו ולא היה שום שותפות עמו ברם עכ"פ צריך שיוציא כל מלבושים שעשה לכלתו בזמן הנישו' ויגבה מהם והכי פשי"טל להר"דבז בחדשות ח"א סי' של"ח ולהרש"דם א"הע ס' קס"ג ולה' המ"ביט ח"ג סי' ח'. הרב רפאל קאלאמארו בתשו' כי באה בס' הון יוסף למי"הרי זאמירו סי' כ"ט: והנה החלוקה הראשונה דהכל בחזקת האב הלא היא כתובה בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' מ"ב והובאה בב"י וביאר עליה הכנה"ג בהגהב"י ס"ק נ"ט משם הרדב"ז ח"א סי' קנ"ב והרשד"ם בא"הע סי' קס"ג והמבי"ט בח"א סי' קפ"ד וח"ג סי' ט' דאם האב חי ישבע שאין לבנו כלום ויפטר. והגם שבתשובת מוהרשד"ם פסק דנאמן ולא הזכיר שום שבועה מ"מ בתשו' הרדב"ז ח"א סי' של"ח שרמז היד"א סק"ן כ"כ ותשו' הרדב"ז הישנות אינם תחת ידי: אולם החליקה השנית שכתב דצריך שיוציא כל המלבושים שעשה לכלתו בעת הנישואין ויגבה מהם אין רמז לא בדברי הרדב"ז ולא בדברי מוהרשד"ם וכמו שיפה תמה עליו הרב המח' שם בסי' ל' ואפריין נמטייה שמצא כן לה' המבי"ט בח"א סי' ס"ט לבד מה' תו"ח סי' זמ"ר והפמ"א בח"א סי' ס"ב שהמה באו בדברי הרב הפוסק המלאך רפאל דכולהו ס"ל דזכתה האלמנה ועע"ש דהביא דה' פני משה סי' מ"ח והדב"מ בח"המ סי' ע"ד נראים כחולקים ושלבו מהסם לומר קי"ל כוותייהו עי"ש:

עוד תשוב ותראה למוהר"רק שם דתהי עלייהו דרבנן דפסקו דהאשה גובה כתובתה מהם מההיא דקי"ל גבי ב"ח דגובה אף מבגדי אשתו ובניו של שבתות וי"ט ומני"ר הרצה דבריו לפני מו"הר'מ מהרא"ק ז"ל וכמו שעיניך תראנה בס' שער אשר א"הע סי' ל"ב ואחר שכתב הרב דהדין דין אמת דהאשה גובה כתובתה מנייהו הגיע לישוב על קושייא זו וגם אחרי כן הרב מוהר"ר ב"ח ז"ל בתשובה שם סי' ל"ב גם הוא שר המסכים בכל זה ואף הוא ראה בעין שכלו ליישב מאי דקשייא מההיא דבע"ח וכמ"ש עליו מו"הר שם בסי' ל"ד: ב"ך סי"ט ש"ע ושבו' חוץ לב"ד וכו' אינה בשם ולא בנק"ח וכו'. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ס"ג. יד"א הגה"בי ס"ק נ"ד שבט בנימן סי' ר"ך: כ"ג סכ"א בהגה אם נשבעה לפני ג' שהם קרובים ל"מ וכו'. ב"י בשם ת' הרש"בא. בקונט' תשו' הרש"בא כ"י שבאו לידי מצאתיה והיה טעמו משום דהב"ד הוא פסול כדין עדים שנמצא אחד מהם ק"ופ וזיכני ה' ועלו ובאו על מ"הד ויהיו נקראים תשו' הרש"בא ח"ו והמצא תמצא תשובה זו בסי' ו' ושם בהערותי כתבתי דענין זה הוא מחלוקת עצום בין האחרו' ועד אחרן בס' עבודת השם א"הע דצ"ט ע"ד ובסי' מ"ה דר"ד עמד עע"ז באורך וע"מש אני הדל בהגהותי לס' ע"הש וכו' את"ד בהערה שם:

כ"ד שם משביעין אותה שלא בפניהם. אפי' הגבייה יכולין ב"ד לעשותה שלא בפני היורש אם היא בעיר אחרת אפי' קרובה. מו"הר בס' באר המים סי' ע"ט או"ב. ובס' מטה לחם סי' כ"ו כתב דלכתחי' עשו מעשה ב"ד להשביעה שלא בפני היורש יען היה בקרית חוצות:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה