אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן צג

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן צג

סימן צב

א ס"ג ש"ע ואין היורשים יכולים לפרוע לה כתובתה וכו'. ע' מקור ישראל א"הע סי' כ"ד וכ"ה:

ב ס"ה ש"ע אלמנה שתבעה כתובתה בב"ד. משמע ב"ד מומחה ב"ש סקי"ב ובפני הרב מארי דאתרא די כמו ב"ד של ג' מטה לחם סי' ט':

ג שם אין לה מזונות. ה"ד לאחר ג"ח הראשונים חבל תוך ג"ח הראשונים אפי' תבעה יש לה מזונות. יד"א הג"הט סקי"ט משם הר"בד סי' ב"ן ובס"קט כתב משם ה' פנים מאירות להיפך דאפי' תוך ג"ח הראשו' אבד מזונותיה וה' ברכות מים בדק"יד הביא דברי שניהם ופקפק על הר"בד ולבסוף העלה דהמוח' יכול לומר קי"ל וה' משכנות הרועים במע' המ' אות רפ"ז דרי"ז כתב משם רבני המערב דהורו כהר"בד ובס' אם הדרך הנד"מ ממש בסי' ז' אחר שהביא שה' שמחת יו"ט בד"עט וה' נשמת חיים א"הע סי' ה' פקפקו על הוראת הר"בד גם איהו גופיה תמה על הוראתו וכתב דמצא לה' המאירי להדייא דאף תוך ג"ח אם תבע מזונותיה אין לה מזונות וה' המגיה הביא משם מוה"רמ פרישקו דגם הוא תמה על הר"בד מסוגיית ערכן דב"ך ע"א. גם מו"הר בס' באר המים חא"הע סי' ע"ו הרבה רעים לס' הפ"מא. וה' תפארת אדם בא"הע סי' ט"ו עם שהביא את כל אלה העיד בנו דנהגו ב"ד רבא דשלוניקי כהר"בד ושראש המנהיגים היה הר"הג כמוה"רי הכהן בן ארדוט ז"צל ויהיב טעמא למלתא יעו"ש. ומלבד זו אומר דמה שצרף ס' הב"ש בס"קז עם ס' הר"בד לע"ד יש לדחות. וע"ע ערך השלחן אות יוד ומ"ש עליו ה' מטה לחם סוף סימן ט':

ד שם ואפי' לא פרעוה. היינו לומר דאחרו הפרעון עד זמן מה מהתביעה אבל אם אינם רוצים היורשים ליתן או אין בידם לפרוע לא אבדה מזונותיה. כנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ו משם מוה"רא מונסון וע' פ"ת סק"ח שהביא חולקים ע"ז וע' מטה לחם שם שהביא משם הג' בית מאיר וה' מש"רא ח"ב א"הע סי' ט"ל דדחו ס' מוה"רא מונסון ומשם ה' חינא וחסדא ח"ג דמ"ח ע"ג כתב דאחר שאסף וקבץ פוס' דס"ל דלא כמוה"רא מונסון נפק דק ואשכח דרי"ו ור"ן גאון קיימי בשיטת מוה"רא מונסון באופן דמידי פלוגתא לא נפקא יעו"ש:

ה שם אבל תבעה שלא בב"ד לא הפסידה. ומ"מ אם ירצו היורשים לסלקה הרשות בידם אחר שתבעה. גו"ר אה"ע כ"ד סי' ב' ה"ד ה זכרינו לחיים ח"ב דד"ן ע"א ותמה עליו דמתשו' הרי"ף מבואר להיפך. וע' מטה לחם שם דעמד בזה והעלה דהדין עמו. שם ש"ע או שרמזה ואמרו לה וכו'. תבעה כתובתה וכשבאו לגבותה מצא שלא היתה ראויה להגבות לא אבדה מזונותיה. כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ג משם הרד"בז ח"א סי' מ'. וע' יד"א סק"כה. משירא ח"ב א"הע סי' ט"ל. חייא וחסדא ח"ג דמ"ח מטה לחם שם:

ז אם התביעה היתה בטעות כי היתה סבורה שיפרעו לה כל סכי כתובתה עם שאר המתנות שנתן לה בעלה וע"יז יהיו לה הרבה מעות ושוב נתברר שהמתנות אין לה דין להגבותם ונשארה רק בכתובתה אם יש לה מזונות. נחלקו בזה ה' מים רבים עם חכם ח' שבדורו. ע' יד"א הג"הט ס"ק ז"ך וע' משכנות הרועים מע' המ' אות רמ"ב דרי"ד שכתב דלאתרוותא דגרירי בתר מרן לכ"ע אפי' בכה"ג אבדה מזונותיה ושכך עלתה הסכמת בית דינו ועשו מעשה והפקיעו האלמנה מהמזונות והמדור וכיוצא עי"ד. ח שם בהגה הנשבעת על כתותתה לפני ב"ד לא הפסידה מזונות. ע' יד"א הגהט"ו סק"ך שכ"כ משם הרד"בז בחדשות ח"א סי' תק"א שכ"כ הר"יף והרמ"בן והר"אה. וע' נאמן שמואל סי' ח"ן שכתב דהיא סברה מוסכמת מכל הפוסקים דהשבועה לא הוי כתביעה ואפי' בבריאותה כ"ש בחוליה. וה' שמעון פסח ז"ל בכת"י תמה על ה' נא"ש דלא זכר שר תשו' הרדב"ז ועל ה' יד"א דלא זכר תשו' הנא"ש. וקמייתא לא קשייא דתשו' הרדב"ז החדשות לא נדפסו בימי ה' נאמן שמואל: ט ס"ז ש"ע שכ"מ שצוה שתהא אלמנתו ניזונית מנכסיו וכו' ע' יד"א הגה"בי סקי"ט. וע' מקור ישראל א"הע סי' כ"ד וכ"ה:

י' שם בהגה וי"א דמיד שעשתה שידוך הפסידה מזונותיה. דין זה במחלוקת הוא שנוי. ע' ב"ח. ח"מ. ב"ש וכתב הר"בד בסי' נ"א וה"ד הי"דא בהג"הבי ס"ק כ"ג דהמוחזק מצי טעין קי"ל י"ש. וע' למוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' כ"ח שכתב דאין כאן מחלוקת דכל שהוא בקנס ובשטר וכ"ש אי איכא שבועה לכ"ע אבדה מזונות"ה וגם הרב"ח ודעימיה יודו ואי הוי דרך דברים בעלמא בלי שום קשר גם הח"מ ודעי' יודו גם אם הב"ד ידעו מהשידוך דבא הענין לפניהם לכ"ע אבדה מזונותיה אך עמדו לנגדו דברי מוה"רם אלשיך סי' ק"ד והר"בא בסי' ה' כי הובאו בכנ"הג סק"לד שכתבו דאם נפל ספק בקידושין אע"פ שהיא מקודשת מספק אם תפסה אין מוציאין מידה ולא גרע שידוכין מספק קידושין ויותר מהמה דהא בשידוכין אי בעייא להנשא לא צריכא גט ועכ"ז כתבו רבוואתא הנ"ל דאם תפסה חין מוציאין מידה יעו"ש וע' לה' שמחת יו"ט בסי' ב"ך שתמה על הכנ"הג דהשוה דעת מוהרמ"א עם דעת הרב"א דהרואה יראה בעירוש דברי הרב דס"ל שאם הם קידושי ספק היינו מוציאין מידה וזה היפך ס' מוהר"מא דקאמר בפירוש דאין מוציאין מידה מספק והצ"ע עי"ד:

יא כל היכא דאיכא פלוגתא אי חייבין היורשין במזונות האלמנה היא מוחזקת ולא אבדה מזונותיה: כנ"הג הג"הבי סקי"ט משם מוהרש"ך ותמה עליו דאדרבא נכסים בחזקת יורשין ולהלן בס'קל כתב שמוה"רא מונסון והר"בא בסי' ח' וחכם א' הוב"ד שם חולקין אמוהרש"ך. וע' יד"א סקכ"ג ולמוהרש"ג בס' צל הכסף שם וז"ל ה' שמחת יו"ט שם דפ"ג נמצא דהתש"בץ והרב"א מונסון ומוה"רא ומוהר"א הלוי והכנ"הג כולם נקבצו באו בסברא אחת נגד ס' מוהר"שך והר"בד בא"הע סי' נ"א לא הזכיר כלל ס' מוהרש"ך י"ל דכבר פשוט אצלו דסוגיין דעלמא דלא כמוהרש"ך ע"כ וע"ע משכנות הרועים אות רמ"ב דכ"ד באר המים סי' ע"ט אות א'. מטה לחם סי' ט. מקור ישראל א"הע סי' כ"ג ובסי' ל"א דנ"ז הביא סייוע לדברי מוהרש"ך: י"ב ס"ך ש"ע אפי' מכרו או משכנו או נתנו היורשין לאחר מיתת אביהן אין מוציאין למזון האשה והבנות וכו'. ר' שמת והניח אלמנתו וה' בנים וקרקע ומכרו הארבעה אחים חלקם המגיע להם בקרקע הנז' לאחיהם ועתה האח החמשי רוצה למכר ביתו והאלמנה מעכבת בעבור מזונותיה הדין עמה, כן העלתי אני עני בתשו' והיא לו' נדפ'סה בס"ס עבודת השם דר"ח. והן עתה מצאתי לה' פני יצחק ח"ב סוף הספר דקי"ז ע"א שנשאל על כיוצא בזה וכתב כן שהיא ניזונית מחלק הגדול יעו"ש אלא דמה שנסתיע מדברי מור"ם בהגה בסעיף זה יש לדחות וכמובן:

י'"ג אשה שתפסה מטלטלין למזונותיה ועמד אחד מהיורשין ונתן כל חלקו במתנה לבניו ולבנותיו הקטנים והאשה רוצה לתפס מהמטלטלים שתחת ידה מהחלק המגיע להיורש אשר מכר חלקו. העלה ה' פני יצחק שם דמתנתו מתנה וחייובא רמייא עלה לכוף כאגמן ראשה למסר כל חלקו גם במטלטלין שנתן ליד המקבל המתנה. יעו"ש וחכם שבדורו חלק עליו בכח והו"ד בס' עולת איש א"הע סי' ב' ומר הוא דקאמר דכיון דהאשה תפוסה במטלטלין אין מתנתו מתנה ואין מכירתו מכירה, והר"הג אי"ש ירושלם הרב המחבר שם ביטל המתנה מטעם אחר דכיון דמהמעשה ניכר שכונתו להערים ולהפקיע מזונות האלמנה לאו כל כמיניה יעו"ש:

י"ד הגם דקי"ל אין מוצאין למזון האשה מנכסים משועבדים אין הכונה שאם מכר או נתן היורש נפטר לגמרי ויהיה דין האלמנה שאין לה מזונות אבל הכונה דאין ב"ד מוציאין מזונותיה מהמשוע' אבל חייבים היורשים לזונה משלהם כמו שאר בע"ח דקי"ל מצוה על היתומים לפרוע חב אביהם. ה' הפוסק בתשו' עולת איש שם:

ט"ו ש"ע שם ומיהו אם תפסה מטלטלין אפי' אחר מיתה לח מפקינן מינה ה"ד לתתם ביד היורשים אבל אם טוענים היורשים לתתם ביד שליש מוציאין מידה ונותנין אותם ביד שליש. ע' דברי רי"ו כי הובאו בית יוסף. וע' כנ"הג הגה"בי ס"ק נ"ב. יד"א הגה"טו ס"ק נ"ה והג"בי ס"ק מ"ט וע' משכנות הרועים מע' המ' אות רנ"ו דרי"ז שהורה מוה"רש אלפאסי שאין שומעין להם שלא יהיו בנות ישראל חייהן תלויות מנגד. וכן דן הלכה למעשה פעמים שלש וע' פני יצחק ח"ב בהשמטות דקי"ג שכתב דבמקומות דקבלו עליהם ס' מרן אין לומר קי"ל כהחולקים י"ש:

מ"ז ע"כ לא כתבו הפוס' הנ"ל דאפי' תפסה מוציאין מידה ונותנין הכל ביד שליש אלא דוקא במטלטלי הבעל אבל תכשיטין ונצ"ב שלה ובפרט אם הכניסם בנדונייתה לכ"ע אין מוציאין מידה. פוסק א' הו"ד בס' עולת איש שם וחלק על מה שהעלה ה' פני יצחק נר"ו שם דאפי' תכשיטיה מוציאין מידה ויעו' עוד בס' פנ"י דקי"ז. ומי כהחכם היודע פשר דבר הרב המחבר אי"ש ירושלם שכתב דאם הם תכשיטין הראויין להתקשט בהם בתוך ימי אלמנותה הדין עמה אך אם הם תכשיטין שאין ראוי שתתקשט בהם בימי אלמנותה הו"ל מדת סדום יעו"ש:

טו"ב סכ"א ש"ע אינה יכולה לעכב עליהם ולומר יהיו המטלט' מונחים בב"ד שאזון מהם שמא יאבדו וכו' בעל שכתב לאשתו אחר הנישואין שנתרצה ברצון נפשו שלעולם יהיו כל סכי כתובתה תחת ידה ולא יותר וכו' כונתו שתהיה בטוחה על פרנסתה ומזונותיה שאם באיזה זמן היתומים לא יתנו לה מזונותיה שתיזון ממה שתחת ידה וכו' ובנד"ז יש לפרש באופן אחר שכל אלמנות דעלמא אין סכי כתובתה בידן אלא בעת שתרצה לגבות גובה אבל בלאו הכי אם לא ירצו היורשים לא יניחו בידה הנכסים ובזאת אמרינן שהתנה ש היו סכי כתובתה בידה אלא דבעיקר התנאי יש לפקפק אמנם יהיה על בטחון המזונות או כתובה כיון שכבר חלקו היתומים הנכסים ושתקה ודאי מחלה ואין כח בידה לחזר ולתבוע מוהר"דא זל בע"ס מגן גבורים בתשו' הנדפסות בס' ירך אברהם א"הע סי' ה' והסכימו עמו מוהר"ם קלעי והר"הג מוהר"חש ז"ל שם:

י"ח שם ש"ע ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא ניזונית מדמי הקרקע שבידם. מרן ז"ל פה סתם כסברת רה"ג היפך מ"ש בח"המ סי' ק"ז ס"ד ודבריו בכאן הם עיקר. ה' פני יצחק ח"ב דקט"ו ע"א משם ה' נוכח השלחן והסכים הוא כן:

י"ט מדברי מרן דנקיט בלישניה והיא ניזונית מדמי הקרקע שבידם יש להוכיח דדוקא אם מכרו קרקע חבל חם מכרו מטלטלין אין לה זכות ליהנות מדמיהם כלל. ה' פנ"י שם דקי"ו. וכן מצאתי לה' מוה"רי פאראגי ז"ל בתשו' הנד"מ בסי' ס"א שהאריך בזה ואסיק להלכה דדוקא מדמי הקרקע אבל לא מדמי המטלטלין י"ש:

שם בהגה הקנו לה בקנין על המזונות וכו' לא נתכון רק על מזונות שבחייו. ע' יד"א הגהב"י סק"ס וס"א מה שנראה שהרי"בש חולק ע"ז וע' שמחת יו"ט סי' ב"ך דפ"א וע' מטה לחם הנד"מ ס' ה' מה שפלפל בזה. כ"א סכ"ה ש"ע וכן יש לה למכר למזונות וכו' וכ"ש להשכיר מטה לחם סי' י"ג: כ"ב שם וכן אם מכרה בינה לבין עצמה מכרה קים. זהו דעת הרמב"ם ויתר המפרשים, אמנם הרב מוה"רי חבן מיגאש רבו בתשו' סי' קע"ח ס"ל להיפך וקאי בשיטת ר"ח דמכרה בטל יעו"ש:

כ"ג סכ"ז ש"ע אבל למשכן אינה צריכה. ובבא הזמן אם לא ירצו לפרוע הבע"ח יכול למכר הקרקע מטה לחם שם:

כ"ד סכ"ט ש"ע וכן מוכרת והולכת לעולם עד שישאר מהנכסים כדי כתובתה. אם מכרה ולא שיירה בנכסיה כדי כתובתה מכרה בטל. ר' האיי גאון בס' המקח ש"ו וש"ט וכ"כ גם ר"ח ואין הדבר כן שלמה יהיה מכרה בטל היא הפסידה לעצמה ובגמרא לא אמרו אלא עצה טובה. ר' ישעיה הראשון בס' המכריע סי' נ"א:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה