אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן עט

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן עט

סימן עח

א ס"א ש"ע לקתה חייב לרפאתה, אם הוא על ידי פשיעה כמחלוקת בנשבית כמש"ל סי' ע"ח כן מחלוקת בחלתה:

ב שם בין רפואה שיש לה קצבה, בטור הביא סברת ה' בעל העיטור דברפואה שיל"ק פטור גם הבעל וכל הפוס' דחאוה מהלכה. האמנם ה' ישמח לב בח"ב חח"המ סי' כ"ח דמ"ו ע"א עמד בזה והביא משם ה' משנת ר"א ח"ב בזכרונותיו דל"ו ע"ב דנפק דק ואשכח ת' הרשב"א ח"ג סי' פ"ב דס"ל כוותיה וכתב ה' מוהר"א די טולידו דלפ"ז מצי המוחזק דהיינו הבעל לומר קי"ל עי"ש. אולם ראה זה חדש דמר ניהו גופיה בספרו מטה לחם הנד"מ בסי' ט"ז אחר שכתב דרבים מהפוס' הראשונים דהיינו הרמב"ם והרא"ש והטור והר"ן והריטב"א משם רבו הגדול והר"אה וכ"ד מרן בש"ע דלא כהרב בע"הע הביא ס' המש"רח הנז' דהרש"בא קאי כוותיה ושכ"כ בס' יפה ענף באות כתובה דע"ג ואיהו גופיה מצא עזר להרש"בא במקו"א דקאי כה' בע"הע ופלפל בחכמה ע"ז וע'כז כתב דאין המוחזק יכול לומר קי"ל מטעמא דאם אנו פוטרין אותן איפשר לחוש שיבח הדבר לידי סכנה דאם אנו אומרים דיתן מכיסו על סמך שינכה מחשבון כתובתה איפשר דיתרשל בזה יעו"ש: ג אפילו לס' הבע"הע ה"ד קודם שהוציא ההוצאות אבל לאחר שהוציא בסתמא אם בא לנכות מכתובתה אינו רשאי משנת ר"א שם ומוהר"ח מנחם ז"ל בס' ישמח לב ח"ב בהשמטות לח"מ על דמ"ו פקפק עליו דמתשו' ה' יכין ובועז ח"א סו"סי ק"ח אין נראה כן. אמנם בספרו מטה לחם בסי' א' חזר וכתב דחידושו של המשנת ר"א קב ונקי ועוד לו בסו"סי ט"ו:

ד אפילו לס' ה' בע"הע ה"ד ברפואות סממנים ושכר הרופא אבל אם אירע איזה חולי לאשה דכדי למעט החולי שיערו הרופאים דצריכה שתזון עצמה בחלב וכן מרק של בשר וכיוצא וחוץ מזה לא תאכל דברים אחרים אפי' פת וכל מיני שאר מאכלים בכה"ג אף ה' בע"הע יודה דחייב הבעל דנכנס זה בדין מזונות הקלים וחשובים. ה' מטה לחם שם בסי' ט"ו.ה רפואה שיש לה קצבה פיר"שי בש"ס דהיינו שאינה חולה תדיר. וה"ה אם קצבו עם החולה דבר קצוב כן העתיקו הח"מ והב"ש ומבואר בדבריהם דתרתי בעינן לשיקרא דבר שאינו קצוב ובבציר חדא מקרי דשי"לק ונראה דבר זה מוסכם. אמנם עמדו ע"ז שני גדולי הדור מרבני האחרו' דהרב החבי"ף בספרו סמיכה לחיים חא"הע סי' ט' דס"ט המציא לנו דבר חדש ומלבד דע"פ דעתו גם אם החולי אינו תדירי כל שאינו, עובר במהרה נקרא שאין לו קצבה לדעת רש"י ודעי' ורק כשקצבו עם הרופא מקרי יל"ק עוד בה דאפי' נימא דאין כן דעת רש"י מ"מ דעת הגאונים שהביא בש"מ דלא כר"שי דמפרשי דשי"לק קציצה עם הרופא ושאין לו קצבה כל שלא קצצו עם הרופא ומכח זה העלה דמידי פלוגתא לא נפקא ויכול המוחזק לומר קי"ל ומזה ה' מוהר"יח ז"ל שם בסי' יו"ד דע"ו לא נח לו במחלוקת זה שהמציא ומר הוא דקאמר דרש"י והגאונים מא"ח ומא"ח ול"פ עי"ד. וה' מטה לחם הביא דבריהם ורמז דגם ה' חינא וחסדא בח"ג עמד בזה על יעו"ש. הסוגייא ולבסוף אסיק עוד דאכתי מידי פלוגתא ל"ן וגדול כח המוחזק יעו"ש. ומחלוקת זה אין בו מועיל רק לענין אלמנה דבדבר שיל"ק לכ"ע היורשין פטורין דאילו אשה נשואה אם היא מוחזקת אינה צריכה לזה דהיא אומרת דהלכתא אזלא דבין יל"ע ובין אין לו קצבה הבעל חייב וק"ל:

ו ס"ג ש"ע אם ראה הבעל שהחולי ארוך וכו' ע' ב"ח וב"ש ר"ס זה. וע' חסדי דוד פארדו דק"ל ע"ב:

ש"ע שם או הרני מגרשך ונותן לך כתובה ע' ב"י שהביא משם הספרי שאם היתה חולה ממתין לה עד שתתרפא ומ"ש ע"ז ה"ה וע' כנה"ג סק"ב ודעת הגאון ר' סעדייא בתשו' כי באה בס' ש"ץ ש"ד סי' ל"ה דיכול לגרשה עד שלא תתרפא עי"ש בדברי ה' המגיה:

ח בז"הז דיש חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ נחלקו הפוס' אי יכול לומר כן דלס' מוהרש"ל אינו יכול ולס' הרא"ם יכול. ע' ח"מ סק"ג וב"ש סק"ד, ולפי מש"ל בסי' ע' דכל שרוצה לגרשה והעיכוב בא מצידה פטיר ממזונות לס' הר"אם ודעי' ושהמוח' יכול לומר קי"ל ה"ה בנ"דז נמי כיון דהרפואה הוא בכלל מזונות. ע' דברי שמואל חא"הע סו"סי ט':

ט הרופאים נאמנים לומר שלא יהיה לה תרופה עוד ע' בתשו' נודע בשערים חיו"ד סי' י"ד ובאחרונים שהביאו ראיה ממס' גטין דע"ב ע"א אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת מבואר דסומכין על אומד הרופא אף לענין דאורייתא דלא כתשו' מוהר"ם מלובלין סי' קי"ח ונו"ב סי' ע"ט. כ"כ בס' מי באר להרב מוהר"ח שור ז"ל בסי' נ"א וע' יאודה יעלה ח חיו"ד סי' ט"ז שהבא משם ה' זרע אמת חיו"ד ס' מ"ט וסי' ל"ב שאפי' ברופא עכו"ם סמכינן עליו, וכ"כ בס' יד יוסף הנד"מ חיו"ד סי' ס"ז חיים ושלום ח"ב סי' קי"א:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה