אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן עז

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן עז

סימן עו

א ס"א מו"רם בהגה וי"א דאם רוצה לגרש מיד וליתן לה הכתו' וכו'. ע' ח"מ וב"ש מ"ש על ת' הר"אם ח"א סי' ל' לענין מזונות אם חייב כיון שהוא חפץ לגרשה והעיכוב בא מצדה, וע"מש בזה לעיל סי' ע' ולקמן סי' קנ"ד:

ב שם ונ"ל דאף בלאו דלא יגרע אינו עובר ע' עבודת השם סו"סי כ"ט: ג ס"ב ש"ע האשה שמונעת בעלה מתשמיש וכו' אם אמרה מאסתיהו וכו' אם רצה הבעל לגרשה וכו'. דעת מרן הרי הוא כמבו'אר דאין כופין אותו דלא כהרמב"ם ורשב"ם דס"ל דכופין את הבעל לגרש שכבר חלקו עליהם כל הבאים אחריהם וכמ"ש בב"י ויש מהם שהפריזו המדה לומר דאם נשאת בגט שע"י כפייה תצא וכמ"ש בח"מ וב"ש אך הרב מוהר"א אבן טוואה בתשו' שבס"ס התשב"ץ סי' ל"ה עמד על כל הסברות וחלקן לשבעה וכתב דהדעה הב' היא ס' הרמ"בם ורשב"ם וקיימי כוותייהו רש"י ורגמ"ה ור"י והראב"ד והסמ"ג וכמה מחכמי ישראל נמשכו אחריהם עי"ד. והגאון מו"הר מוהרא"ג זצ"ל בס' צל הכסף ח"א חא"הע סי' י"ג ה"ד וברר ולבן והראה לנו איזהו מקומן שגילו הפוס' הנז' דעתם ובסו"ד בדפ"ו ע"ד כתב וז"ל נמצינו למדים דרבים הם כת הראשונים הסוברים דכופין לגרש בטענת מאיס עלי מכת הראשונים דס"ל דאין כופין דכת הסוברים דכופין הם כל הגאונים ד רב שרירא גאון ובנו ר"ה ורגמ"ה ור"ח סתם ובעל העיטור והרי"ף והרמב"ם והראב"ד והסמ"ג ורשב"ם ור' יאודה ורש"י לדעת הסמ"ג והריטב"א מהם דס"ל דכופין מדינא דש"ס ומהם דס"ל דאף דמדינא דש"ס אין כופין מדינא דמתיבתא כופין אותו לגרש וכו' יש"ב, וע"ע פאת נגב סי' ט"ו שמן המשחה פי"ד דה' אישות. עבודת השם א"הע סי' ח"י דקכ"ג ע"ד מעשה איש חא"הע סי' י"א י"ב:

ודע דבב"י הביא ע"ז ת' הרש"בא יציין המציין בח"א סי' רל"ה וע"ע שם בסי' אלף קצ"ב ובמיוחסות סי' קל"ד וקל"ח ובכל אתר ואתר משונין הדברים מזו לזו ובאו לידי תשו' הרש"בא כ"י אשר עלו עתה על מ"הד בשם תשו' הרש"בא ח"ו ושם בסי' ע"ב כתוב תשו' ארוכה מאר"ש על פתגם דנא ולדידי חזי לי דלזו כיון מרן הב"י וכמו שכתבתי בהערותי שם: ד לדעת הרמ"בם ודעימיה דס"ל דבאומרת האשה מאיס עלי כופין את הבעל שיגרשנה ה"ה באומר האיש דמאיסא עליה אשתו דיכול לגרשה אפי' בע"כ אף לאחר תקנת רג"מה שתקן שלא לגרש בע"כ משום שלא יהא כח האשה מחמת תקנת רג"מה גדולה מכח האיש. ה' פאת נגב חא"הע סי' טו"ב ה"ד מוהר"ש מאטאלון ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' יוד' דל"א ע"א וילפי לה בדדמי הרב הנז' ורב אחר שאתו שכן ה"ה לענין שבועה: והנה ס' פאת נגב אמ"א לראות הדברים בשרשן וכאשר ירדף הקו"רא בדברים ככתבן כמו שהעתיק הרב לבו כים יהמה דדברי ה' פ"ן תמוהים במה שהשוה אשה לאיש דבאשה דיינו לומר כן בעבור דאיכא הפסד כתובה משא"כ באיש וכאשר תמה עליו ה' מוהרש"מ שם ביתר שאת והצ"ע דבריו. אך ראיתי להג' מו"הר בס' צל הכסף שם בתשובתו שבסי' י"א ד"מ ע"א שכתב שלא דקדקו יפה הרבנים הנז' בתשו' ה' פ"ן דהפ"ן כתב וז"ל ולפ"ז יראה לע"ד דלענין ממון היכא דאיכא רגליים לדבר לענין המיאוס כעין נ"ד שנתברר מום הנתק בב"ד ורוצה לגרשה והיא ממאנת מצי למימר קי"ל כהרמב"ם וסיע' ויכול למנוע ממנה שכ"ו וכו'. ואדרבא כוונת הרב לחלק בין איש לאשה ומשום דבטענת האיש לא שייך פסידא משו"ה הוצרך הרב לדון מטעמא דאיכא רג"לד דזה מאמת טענתו יעו"ש וה' מוהרש"מ בספרו עבודת השם חא"הע סי' כ"ט דקס"ג ע"ג חזר וטען וחיזק דבריו הראשונים וכתב דמדברי הפ"ן מבואר דאין עיקר טעמו משום דאיכא רג"לד דאף בלא זה ס"ל דטענתו טענה ומאי דנקיט בלישניה היכא דאיכא רג"לד בטענת המיאוס ריווחא אשכח לנ"ד יש"ב:

אולם הרב יצחק אשכנזי נר"ו בתשו' כי באה בס' צ"הכ שם סי' י"ב דמ"ג ע"א רוח אחרת איתו דבהשיגו ע"ד מוהרש"מ דמתשו' הפ"ן דקאי לענין חרגמ"ה אין ללמד ממנה לענין שבועה כתב שם בדמ"ג ע"א דאעיקרא המציץ היטב בתשו' הפ"ן דסי' טו"ב יראה דלא כתב הרב דגם בנ"ד דאיכא שבו' דכופין אותו להוציא אלא כוונת הרב דכיון דמ"הד כופין אותה לקבל גטה יועיל זה להקל מעליו שבו' המזונות אך מעולם לא עלה ע"ד הרב להתיר לו לישא אחרת או לגרשה בע"כ נגד השבו' וכאשר יראה המעין בדבריו דסי' ח"י יעו"ש:

ה טענה האשה שקודם הנישואין מאסה בו וע"כ השיאוה אביה או אמה אפי' לס' החולקים על הרמ"בם יודו הכא דהא ליכא חששא שמא עיניה נתנה באחר כיון שהדבר מפורסם דמעיקרא בע"כ נשאת לו הרשב"ש בסי' צ"ג והובא ב"בי אך כתבד לענין מעשה לא היה מקל בכך וכתב בס' אליה רבה בתשו' סי' י"ג דא"עג דהרש"בש לא כתבו אלא להלכה מ"מ דיינו שהרש"בש זל דעתו כן להלכה. וה' מוהרש"מ בתשו' צל הכסף שם דל"ה ע"ג סמך ראשו ורובו על הוראה זו גם לגבי האיש ומו"הר מוהרא"ג שם בסי' י"א ד"מ ע"ב וע"ג חלק עליו ורד לחלק דהרשב"ש לא אמרה אלא לגבי אשה וגם באשה עצמה לא נמצא מי שסמך על ת' הרש"בש אפי' לסניף בעלמא י"ש. והרב מוהר"שם בספרו ע"הש סי' כ"ט מדקס"ד ע"ב ירד להציל עצמו וסיים וכתב דלפי דעתו מוה"רא מונסון ומיהרי"מט בחא"הע סי' מ' שרמזם הכנה"ג בהגה"בי ס"ק סברו וקבילו ס' הרשב"שואע"ג שה' מקור ברוך סי' י"ז והא"ר שם הקשו על ס' הרש"בש מ"מ מידי ספקא לא נפקא יעו"ש ובס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דקמ"ב ע"ד וסי' יו"ד דקנ"ז ע"ג ובמה שרמז מר ידידנו המגיה נר"ו שם:

ו ש"ע שם ותטול בלאותיה הקיימין. ע' שמן המשחה ה' אישות פי"ד דברי שמואל סי' יו"ד מדק"נח ואילך:

ז המדודין שנתן לה אביה אי ליתנהו בעין אפילו איתה מאי דאתי מחמתייהו אינו חייב להחזיר דכיון דלהוצאה ניתנו הו"ל הנהו נכסי ככלי הנדונייא שבלו ונאבדו דפטור מלשלם אלא דוקא הקיימין היא נוטלתן, משכנות הרועים מע' הע' אות רכ"ט דרי"א ע"א:

ח מסתמייות דברי מרן והפוסקים נראה דבטענת מאיס עלי אינה צריכה הכרזה וכ"כ הב"ש בסק"ח לכל השיטות. וע' תשו' הרש"בא במיוחסות סי' קל"ח שכתב דגם בטוענת מאיס עלי צריכה הכרזה וה"ן נס'תר מחמ"תו במ"ש בח"א סי' אלף ר"לה ויש לחלק דהתם קאי בתובעת גם כתובתה והתם בעי הכרזה אך כיון דמדברי הר"אש כמ"ג מוכח דגם בזה לא בעי הכרזה ספק דדבריהם להקל ה' חק"ל בא"הע סי' ל"ה:

ט ש"ע שם ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו וכו'. אם אמירת האשה היתה שאינה רוצה לשוב לבית בעלה עד שתתפשר עם ב"עח וגבול וזמן שמה עד אותו פרק לא מקרייא מורדת פ"מ ח"א סי' נ"ו וכ"ך ה' עדו"בי סי' ד"ל ומוהר"ר חסדאי הכהן בתשובתו שבס' ע"בי סי' ע"ב חלק על העדו"בי דאפי' ששמה גבול וזמן למרדותה חשיבא מורדת עי"ד. ומיהו ע"כ לא נחלקו אלא דוקא כשהדבר ניכר לכל שטענתה היא אמת משא"כ היכא דהיא טוענת שימתינו לה עד שתלד שאיפשר שיוסר הפחד מלבה שהגזימה אותה להכותה ורץ אחריה בסכין מלבד דמי מפיס שטענתה היא אמת ודחויי קמדחה ועוד דכולי האי ואולי דשמא יוסר הפחד מלבה. ה' עבודת השם סי' ח"י:

י אשה האומרת דכראת את בעלה החתן נסתמים עיניה ונראה לה כהר חשך ומחמת זה משליכתו מעל פניה דין מורדת דבעינא ליה אית לה ולא דין מורדת דמאיס עלי מו"הר בכ' דברי שמואל סי' יו"ד דקל"ז:

י"א האשה שהלכה לבית אביה והבעל קורא אותה שתבא אל ביתו והיא אינה רוצה לבא אחריה ואומרת לו שאם רוצה שיבח הוא אחריה ראוי לקראתה מורדת. כנ"הג הגה"בי ס"ק ל"ד ושם בסק"לה כשבני הבית מרגילין עמה קטטה וע"מש אני עני לעיל בסי' ע"ד:

י"ב שם ש"ע ואח"ך מכריזין עליו בב"כ וכו'. אם האשה היא במקום רחוק באופן שא"א להכריז ארבע שבתות בתשו' שואל ומשיב ח"א סי' קי"ד דעת השואל דדוקא להפסיד כתובתה בעי הכרזה והתראה אבל לענין חרג"מה לא בעינן והוא ז"ל חולק עליו. ומדברי הע"הג סי' ל"ז משמע כדעת השואל וא"כ במקום עיגון כזה שא"א בשום אופן להפריז יש לסמך על ה' ע"הג ולהתיר לו חרג"מה ע"פ היתר ק"ר. יד יוסף הנד"מ בהשמטות לא"הע סי' ב':

י"ג שם ש"ע ואין נותנין לה גט עד יב"ח. ע' בתשו' רב שרירא גאון כי באה בס' שערי צדק ש"ד סי' ט"ו דאחרי רבנן סבוראי כשראו חכמים שבנות ישראל הולכות ונתלוות בגויים ליטול גט באונס מבעליהן ובאין לידי גט מעושה וכו' כופין אותו ונותן גט לאלתר וכו' יש"ב:

י"ד היב"ח נמנין אחר התראות ב"ד וכל שלא התרו לה ב"ד לא חשיבא מורדת, פאת נגב סי' ט"ו משם הפ"מ והמט"י וה"ד מו"הר בס' דב"ש א"הע סי' ח' דקל"ח ע"ד וסי' יו"ד דקל"ז אך אחד מח"ור קושטא בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"א סי' א"ך כתב משם הפאת נגב דהסכמתו אינה כן אלא כל שעבר כ"כ זמן אף בלי התראת ב"ד יכול לישא אחרת וכבר גליתי אוזן דאין ס' פאת נגב מצוי אצלי אך ראיתי בס' דברי שמואל סי' י"א דקס"א ע"א שהביא דברי הרב הפוס' הנז' וכתב דנראה דגם חכמי קושטא הסכימו עמו וכן מוהרח"פ שם מדלא חלקו עליו בזה וזהו היפך מ"ש הוא עצמו במקומות אחרים ומי שיש בידו ס' פאת נגב עיניו תחזנה משרים. ועמ"ש בזה בתשו' באלול התרס"ה. וע' בס' יד יוסף הנ"ל שם שם שכתב דכל שעבר זמן אין לעגנו יותר ומכריזין עליה ד' שבתות בב"הכ ואח"ך תפסיד הכל ואם לא תרצה להתגרש מתירין לבעל לישא אחרת בלי גירושין י"ש: ט"ו שם בהגה ואפי' היא מעוברת. כלומר שאינו חייב במזונותיה מפני העובר אבל לכשתלד אינה חייבת להניק הילד ח"מ וב"ש וע' פ"ת סק"ד מטה לחם סי' כ"ד:

ט"ז שם בהגה וחייב בפדיונה וקבורתה. ע' ב"ש ס"ק ט"ז דכתב דה"ד תוך יב"ח אבל לאחר יב"ח כיון דהוא פטור מכתובה פטור ג"ך מקבורתה וע"מש לקמן בסי' פ"ט בס"ד:

טו"ב שם בהגה י"א דבז"הז שאין נושאין ב' נשים וכו'. היה איפשר לומר דלא נחלקו אלא בחרג"מה אבל לענין שבועה שמקבל אדם ע"ע לכ"ע אמרינן דאדעתא דמורדת לא נשבע ודלא כמוהר"שדם בחי"וד סי' ק"ס והפ"מ ח"א סי' נ"ה וה' מט"י ח"א סי' י"ג דכתבו דאין להתיר כ"א דוקא לאחר יב"ח ואחר התראת ב"ד. מ"מ נראה דכיון דשלשת הרועים סגרו את הדלת שלא להתיר עד שיעברו י"בח אנן נמי לא עבדינן עובדא נגד סברתם דהן לו יהי ספק הו"ל ספק שבועה ולהחמיר. מיהו מורדת דמאיס עלי יכולין אנו להתיר מחמת דאיכא ס"ס. ה' עבודת שם. וע"ע בס' דברי שמואל שם מד"קע ואילך שעמד בזה הן לענין חרג"מה והן לענין שבועה ועמד ג"ך במה שציין המציין תשו' הרש"בא ומר הוא דקאמר דאינו אלא תורתו של מוהר"ם ובסו"ד זו הלכה העלה דבמאיס עלי אם הבעל רוצה לגרשה תוך יב"ח מגרשה בע"כ מכח ס"ס יש"ב ובסי' יו"ד דקנ"ח ע"ג וסי' י"א דקס"א. וע"ע בס' חיים ושלום שם תשו' ח"ור קושטא והסכמת הרב להתיר במורדת לישא אחרת אי מצד חרג"מה ואי מצד השבועה עי"ד:

"ח שם בהגה ודוקא בנשואה אבל ארוסה וכו'. ע' יד יוסף שם:

י"ט שם ש"ע וי"א שגם יבמה שלא רצתה להתייבם וכו' ע' צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ה:

ס"ג בהגה וי"א דכ"ז באינה נותנת טעם ואמתלא לדבריה וכו'. ע' ח"מ ס"ק כ"ה וב"ש ס"ק ז"ך שכתבו דאדלעיל בס"ב קאי וכונתו דהא דנקראת מורדת בטענת מאיס עלי היינו בלי אמתלא מבודרת אבל ע"י אמתלא אינה נקראת מורדת לדעת הגאונים משא"כ לדעת הרמב"ם דלא בעי אמתלא עי"ד. וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"א חא"הע סי' י"ג מדפ"ו ואילך שהאריך להוכיח דלסב' הרמב"ם ודעי' האומרים דכופין בטענת מ"ע היינו אפי' בלי אמתלא ודלא כהנ"מ בדרי"ג ע"ב שכתב דכל הסוברים דכופין הוא באמתלא יש"ב ובס' עבודת השם חא"הע סי' כ"ט דקס"ד ע"א:

כ"א אשה הטוענת על בעלה בפני ב"ד ובפניו כי מביא לה גויים להתעולל עמם ובעבור זה אינה חפצה לשבת עם בעלה והוא מכחישה אי נקראת מורדת נחלקו בזה זוגא דרבנן ע' מעשה איש חא"הע סי' א' וע"ע שערי רחמים ח"ב הנד"מ סי' י"ג:

כ"ב שם בהגה אבל כל מה שנתן לה או כתב לה אינה נוטלת כלום. ה"ד במתנות אבל מה שכתב לה בעלה בכתובה משלו גבייא גם ביצאה ממנו בגט וכ"ן ברור מתשו' הרד"בז ח"א סי' רס"ב ה' חק"ל בסי' ל"ה. ואין תשובת הרד"בז תחת ידי דלפקע"ד לשון מור"ם ולשון ההגהמ"ר בפ' אע"פ שממנו חוצב דין זה דמור"ם אינו סובל זה דלשון כתב לה היינו שכתב לה בכתובתה משלו:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה