אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן סח
א ס"א ש"ע כל שכתובתה ק' או שלא תקנו לה כתובה וכו' ע' מה שפלפל בזה בס' חוקי חיים סי' ד"ן דקי"ח:
ב שם ש"ע כל המתיחד עם ארוסתו קודם נישואין אין לו טענת בתולים. היה נראה דדוקא בטוענת שבא עליה אבל אם שותקת וכ"ש אם מודית שלא בא עליה ודאי יש לו ט"ב. מיהו מדברי רי"אז נראה דדעת הפוס' דבכל גוונא אפי' לא טענה היא כלום אלא שותקת אין לו טענת בתולים ה' בעי חיי חא"הע סו"סי ח"י מבואר מדבריו דלא חזר בו אלא בשותקת אבל לא היכא דמודית שלא בא עליה. והב"ש בסק"א הצ"ע אי בכ"הג דטוענת בתולה היתה ואינה טוענת שבא עליה אי נאמנת במגו י"ש ויש לתמוה על שני הנשיאים דלא זכרו דברי התוס' בכתובות ד"ט ע"ב ד"ה אבל דכתבו דמ"ש בש"ס דאינו יכול לטעון ט"ב משמע בכל ענין בין שאומרת שבא עליה מן האירוסין בין שאומרת פתח נעול מצא דביאודה נאמנת במגו דאי בעיא אמרה באירוסין בא עליה וע"ע:
ג עתה שנתפשט המנהג הרע להתיחד המשודך עם המשודכת כאיש ואשתו ואין מכלים אין לו טענת בתולים אף להפסידה כתובתה ה' בעי חיי שם ותיבת אף כדי נסבה דדוקא להפסידה כתובתה הוא דמהני אך לא להתירה לבעלה וכמ"ש הב"ש בסק"א וז"ל וכל זה איירי לענין ממון אבל לענין איסור נאמן לאוסרה על נפשו כמ"ש בש"ס עכ"ד וקושטא קאי דהכי איתמר בש"ס ד"ט ע"ב.
ומכח זה לא אדע שכ'ול דברי מי שגדול אי"ש ירושלם הרב מעשה איש בא"הע סו"סי ט"ו שכתב וז"ל וגם בנ"ד דבעודה ארוסה היה מתייחד עמה והיה עושה פרצות דבכגו"ד נאמנת לומר נאנסתי קודם הקידושין במגו דאי בעייא אמרה ממך נאנסתי והיתה נאמנת וכו' מש"אכ בנ"ד דהיא משנה ערוכה ופסקה הרמ"בם והטור והיא הלכה פסוקה כל המתייחד עם ארוסתו בבית חמיו אינו יכול לטעון ט"ב וכו' עי"ד דמבואר מהם דהך מתני' נאמרה אף להתירה לבעלה ולפי האמור לא כן אבי:
! ד ס"ז ש"ע כשאמרו שטענתו על הבתולים טענה אם הוא כהן הרי היא אסורה עליו. לנו לדעת אי איסור זה הוי מ'הת או מדרבנן דהנה באשת כהן שזנתה בודאי התם פשיטא דאסורה עליו אף אם הוא באונס וכמ"ש בש"ס בכמה דוכתי ומהם ביבמות דנ"ז ע"ב דמפיק לה מקרא דוהיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת ויש אחרת שאפי' נתפסה אסורה וזוהיא אשת כהן והו"ל לאו הבא מכ"ע וכמ"ש בש"ס אבל בכי האי דלא ידעינן שזנתה ולא סוחזקה טומאה עליה אלא עפ"ד אי בכ"גוד גוך הוייא איסורה מ"הת או"ד בכנה"ג מדאורייתא שרייא כיון דליכא עדים רק חכמים אסרוה ע"פ דבריו ונ"מ דהיכא דיש ספק פלוגתא דרבוואתא אי אסורה עליו או"ל אזלינן לקולא: ולפום ריהטא נראה להוכיח דגם בטוען פ"פ הוי אסורה עליו מדאורייתא דהכי איתא בש"ס כתובות ד"ט אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופר"שי וא"עפ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא ע"פי לגבה נפשיה הוי מהימן לשויי נפשיה חתיכה דאיסורא. ומאחר דעיקר האיסור הוי מטעם דשוו א אנפשיה ח"דא ור"ל דכל לגבי דידיה הו"ל כזנתה בודאי. הלא כתב מוה"רם ד"ב בתשו' סי' ז"ן דאיסור זה דשאח"דא הוי דאורייתא ואני הדל בהגהותי לס' יאודה יעלה חי וד סי' א' רמזתי לרב רחומ'אי מוה"רא ברכה נר"ו בס' ויקרא יהושע סי' א' ד"ד ע"א שהביא כמה פוסקים שכ"כ (תיכעת אין בידי הספרים הנז' לא זה ולא אותו) ותו אמרינן עליו בש"ס ליישב מימרת ר"א דהקשו עליו מברייתא דה"ק אין האשה נאסרת על בעלה בע"א אלא בב' עדים וקנוי וסתירה אפי' בע"א ופ"פ כב' עדים דמייא עי"ש וכיון דהו"ל כב' עדים המעידים שזנתה שהרי דבר ברור היא לו שנבעלה מי שם פה לומר דאיסורו מדרבנן דאם באו ב' עדים ומעידים שהאשה הזאת זנתה היכול נוכל דבר דאסורה מדרבנן (יע' פ"ת סק"ד שכתב משם מוהרי"בל וש"פ דס"ל דמטע"ז כיפין אותו להוציא ואפי' לס' החולקים מ"מ לענין חומר האיסור הו"ל כב' עדים יעו"ש) או אינו אלא מדאורייתא ולכן לא התירו אלא בס"ס דאין אנחנו מפילים דבר ממה שהעידו שנבעלה רק דיש לנו תרי ספקי באופן הבעילה ומשו"ה שרייא לבעלה כשהיא אשת ישראל אבל בחדא ספקא לא שרייא וכד הוינן בה מכיפיה מבריך מדאצריך הש"ס ס"ס ולא קשרי בחדא ספקא ש"מ דאסירא מדאורייתא דאם נאמר דמ"הת אינה נאסרת האשה על בעלה אפי' ישראל רק כשיש עדים שזנתה תחתיו ואתו רבנן ואמרו דאף באומר שזנתה אשתו תהא אסורה עליו עדיין איכא לאקשויי דבאומר פ"פ תהא מותרת דאף אם נאמינהו שזנתה הלא איכא ספק אם הוא תחתיו ובחדא ספקא לשרי ככל ס"דר ואפי' באשת כהן דהא ליכא הכא עדים כ"א ע"פ דבורו ומדבעי בש"ס דיקא ס"ס מבואר דעיקר האיסור הוי מדאורייתא אפי' באמירתו ולכן הוצרכנו לס"ס ובדליכא ס"ס אסור. והכי נקיט לה הרמ"בם פי"ח מה' א"ב הלכה יו"ד כהן שקדש גדולה או קטנה וטען שמצאה דרוסת איש נאסרה עליו מספק וכו' שאין כאן אלא ספק אחד וס' איסור בשל תורה לחומרא. גם הטור ז"ל כ"כ וז"ל ובחדא ספקא הולכין להחמיר כשל תורה עי"ד ובב"ש סקי"ב: ואל תש בני מההיא דאמרו בש"ס דיו"ד ע"א חכמים תקנו לבנות ישראל לבתו' ק"ק ולאלמנה ק' והם האמינוהו שאם אמר פ"פ מצאתי נאמן דמוכח מהכא דנאמנותו הוייא מדרבנן דז"א רק כונת הש"ס לומר דתינח דנאמין לבעל לאוסרה עליו מטעם שאח"דא אבל להאמינו גם להפקיע חייוב ממון שיש לו אצל האשה מאיזו טעם יהיה נאמן ולזה השיבו דעיקר התקנה מדרבנן הם אמרו והם אמרו אבל לענין איסור עיקר הנאמנות הוא מדאורייתא וכאשר הוכחנו בהוכחות וראייות בריאות וטובות מהש"ס:
והוצרכתי לזה לפי שראיתי לרב אחד מח"ור זמננו מוהר"ד סתהון נר"ו בתשו' כי באה בס' מעשה איש חא"הע סי' יו"ד למאי דקאי מר במחלו' הפוס' שהביא ה"המ והובא ב"בי בטוענת נאנסתי אם נאמנת דאיכא פוסקים דס"ל דאינה נאמנת סבר הרב נר"ו דיש להקל להלכה ולפסק כדעת האומרים דנאמנת מאיזה טעמים ואחד מהם כתב וז"ל כ"ש לפי מה שראיתי בס' כסא דהרסנא סי' קנ"ג שהאריך להוכיח דכל שאינו בקינוי וסתירה מה שמחמירין בספקו הוא מדרבנן וכתב דגם רמב"ם לדעת ה"המ דסובר דבטענת נאנסתי אינה נאמנת לא הוי אלא דרבנן והכריח הדבר בראייות נכוחות וג ולה שבהם הוא דהרמב"ם סבר דכתו' דרבנן ועכ"ז בטוענת נאנסתי חייב ליתן לה כתובה ואם חסרון נאמנותה לגבי איסור הוא מדאורייתא לא היה מחייבו בכתובה שהיא מדרבנן אע"ג דמדאורייתא נאמנת ע"ש וגם רואה אנכי בש"מ בשם שיטה ישנה דכתב דהא דמהני ס"ס בטענת פ"פ היינו משום דל"ד לסוטה וכו' וה"מ כשהוחזק שם טומאה אבל לא הוחזק שם טומאה אין אוסרין בס"ס הרי בטענת פ"פ ל"ד לסוטה וכו' א"כ כיון דטענת פ"פ לא הוי כסוטה דמחמירין בספקא דאורייתא והא קמן שמתירין אותה בס"ס באשת ישראל א"כ הה"ן דיש לסמך ארוב הפוס' המתי' בנ"ד דטוענת בריא ולפי האמור דטענת פ"פ הוי איסור מדרבנן יתכן שזהו טעם התו' שהקשו שתהא מותרת בס"ס והקשו הפוס' דהס"ס אינו מתהפך וכו' אכן ע"פ מ"ש ניחא הס"ס שכתבו התוס' לאו מדין ס"ס הוא אלא מדין ס' בעיקר איסור דרבנן שהולכין בו להקל דעיקר איסור טענת פ"פ הוא מדין ס' סוטה ואיסורו מדרבנן ולכן בהצטרף עמו ספק אחר מתירין אותו כדין כל ספק איסור דרבנן שהולכין בספקו להקל את"ד נר"ו. העתקתי רוב לשונו מפני שאין הספר מצוי והרב סמך על שני הנשיאים שכ"כ, אך עגמה נפשי כי הספרים שציין הן כסא דהרסנא והן שיטה מקובצת אינם תחת ידי כעת ולא זכיתי לירד לסוף דעתם היאך יכולין אנו לומר דאיסור פ"פ הוי מדרבנן דכפי מה שהוכחנו מהש"ס וכפי דברי הפוס' הנז' הוא מבואר כי טענת פ"פ הוי איסורו מדאורייתא ואם נאמר לחלק יהא דכתב הרב דטענת פ"פ הוי איסורו מדרבנן היינו היכא דהיא טוענת נאנסתי דמכחשת אותו אבל בשותקת אה"ן דאיסורו מדאורייתא וכמו שנראה מריהטא דלישניה דה' כסא דהרסנא שהביא עכ"ז לא יגהה מזור דמלבד דפשטייות דברי הרב אינם מורים כן עוד בה דגם לשון השיטה ישנה שהביא אין מורה כן ומי שהספרים אצלו ישים עינו עליהם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:
ה שם בהגה וי"א הא דנאסרת באשת ישראל דוקא בשאינה מתרצת עצמה וכו' ע' ח"מ סק"י דאף באשת כהן אי מתרצת עלמה דקודם אירוסין נבעלה דנאמנת והב"ש סק"טו כתב דהא דנאמנת היינו באומרת נאנסתי קודם קידושין. והגאון נו"ב במ"ב סי' כ"א ה"ד הפ"ת בסק"ז עמד בחקירה זאת ומר סבר מימר דהא דנאמנת ה"ד באומרת נאנסתי קודם הקידושי' דלא אבדה חזקת כשרות דידה אף בעודה פנויה אבל לא באומרת נבעלתי מוהר"ד סתהון נר"ו בתשו' שם דס"ה עמד באורך בזה ופלפל ע"ד הגאון ישועות יעקב שכתב דבטענת נאנסתי קודם הקידושין נאמנת לכ"ע ומאי דמסיק לענין הלכה הנה הבאתי דבריו לעיל בסי' ו' לך נא ראה:
ו שם אבל אמרה נאנסתי נאמנת זהו דעת הרר"י. וע' מוהר"ם זיסקנד רוטונבורג בסי' כ"ו מה שפלפל בזה וכתב דדעת מרן דאינה נאמנת וכתב עוד שם דבנד"ז שהרגה את הולד ונחשדת על ש"ד וכן היכא דעשתה איסור דנתיחדה עם העגלון איתרע חזקתה וגם ר"י מודה דאינה נאמנת. וכ"כ הפ"ת בסק"ז משם ה' נודע ביאודה וע"ע לו בסק"ח ד"ה והנה מ"ש משם הנו"ב ומשם ה' כנס"י והמעשה שהזכיר שם בשם הכנס"י שהיה מעשה באיטלייא ברופא א' הוא המעשה שנשאל מוהר"ם הנז' וע' לעיל בסי' ו' סי"א מ"ש שם:
ז אם בעלה מאמינה ואין לבו נקפו כלל יכול לסמך על ר"י והיא מותרת לו. פ"ת סק"ח בשם הנו"ב ודעת מוהר"ם רוטונבורג שם להיפך דבכגו"ד לא מהני נאמנות בעלה להתיר יעו"ש. ח לסברת האומרים דנאמנת בטענת נבעלתי קודם הקידושין להתיר עצמה אפי' לכהן הוא בהניח דאפי' ודאי זנתה מתרת לא מקרי זונה לאסרה לכהונה אלא הנבעלת לאחת מן העריות אבל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה ושמא תאמר ניחוש שמא לפסול לה נבעלה לא חיישינן להכי אלא בראוה שנבעלה או שבאה לפנינו מעוברת והיא שותקת אבל לא ראוה שנבעלה ל"ח שנבעלה לפסול לה. ה' בעי חיי א"הע דכ"ח ע"ד. מבואר להדייא מדבריו דא"עג דבעלמא כל שהיא שותקת בעינן תרי רובי להכשירה ליוחסין וכמ"ש מרן לעיל סו"סי ו' מ"מ שאני התם דהרי כרסה בין שיניה מש"אכ הכא דלא נפגמה אלא ע"פ בעלה לא בעינן תרי רובי גם מוה"רד סתהון נר"ו בתשו' שם דס"ח ע"ג וד' האריך להוכיח מפי הראשונים הריט"בא והרש"בא ושיטה ישנה דכתבו כן ותמה על הגאון בס' הפלאה בסי' ס"ח שכתב ע"ד מוה"רם דבעינן שתאמר מאיש פ' נבעלתי והגם דהרב אמרו בלשון לכאורה מ"מ האמת אינו כן י"ש וזה דבר תימה דלא בא בפיו ת' ה' בעי חיי הנז' וכבר מקודם לזה הזכירה לענין אחר. אשר מזה יש להפליא על הגאון הרב המחבר אי"ש ירושלים ז"ל שם בר"סי ט"ו שנכנס בחקירה זו וכפי הנראה משטחייות דבריו דגם בזה בעינן תרי רובי ויותר מזה יש להחמיר בנדונו י"ש ולא זכר שר תשו' ה' בעי חיי הנז' דכתב להדייא היפך דבריו וגם דברי הראשו' אשר באו בדברי הרב הפוס' נר"ו לא העלם על שפתיו והוא פלאי גם ע' להפ"ת בסק"ג שהביא משם הגאון בית מאיר דאף בכגו"ד בעינן תרי רובי ואין הספר תחת ידי לראות אם מדעתו אמרה או מצא כן באיזה מן הפוסקים דלפי האמור נראה ברור דבכגו"ד לא בעינן תרי רובי:
ט בז"הז דיש חרג"מה שלא לגרש אשה בעל כרחה אי נאמן בטענת פ"פ או אמר נן דאינו נאמן וכמ"ש מו"רם לקמן סי' קע"ח עמד בזה הגאון ישועות יעקב בס"קו ה"ד הפ"ת בסק"ב וע' מ"ש ע"ד ומוה"רד סתהון נר"ו שם דס"ח ע"א כתב דמה שחידש הגאון הנז' דאפי' בטוען טענת בריא כנגדה אין בטענתו ממש צריך להתיישב לענין דינא אך היכא דהוי במקום שבועה וכמנהגנו דעדיפא מחרג"מה והיא מתרצת עצמה בטענת נאנסתי קודם הקידושין אינו נאמן עי"ד והסכים עמו בזה גאון ירושלם הרב המח' ז"ל שם בסי' ט"ו ד"ע ע"ג:
י עתה שמקדשין בשעת נישואין ואין זמן הרבה בין קידושין לביאה אי מותרת לכהן דודאי לא זנתה תחתיו ע' ח"מ סק"ח. ב"ש סק"יג יד"א הג"הט סק"ג. פ"ת סק"ג ומ"ש אני הדל לעיל בסי' ו' בס"ד:
י"א איש פ' וכהן משולל מדרך ארץ כי פשפש ולא מצא עזר כנגדו ויגע ומצא אשה בתולה ומפחדו שלא תחזר בה קדשה ק"ג והיה תמיד מתייחד עמה ומפר'יץ פרצ"ה ואח"ך נשאה וכתב לה כתובה ותוס' וכבא אליה ביאה ראשונה ביום הב' הלך אל הדיין לשאל ממנו אם יוכל לפחות לאשתו מכתובתה כי לא מצאה בתולה ופתח פתוח מצא וכאשר שלחו הב"ד לחקר הדבר ענתה ואמרה כי קודם שנתקדשה בהיותה בהלולא דרש"בי זי'עא והיא ישנה בבקר מצאה עצמה בעולה ואינה יודעת אם בא עליה איש בלתי ידיעתה והבחור אינו חפץ להוציאה אפי' אם תהא אסורה לי. העלה ה' מוה"רד סתהון נר"ו בתשו' מעשה איש שם להתירה לבעלה מכמה טעמים (איזה מהם העתקתי כל אחד לבדו במקומו) מה גם דאין רצונו לגרשה ולכ"ע אין לנו לכופו ולא לעשות הרחקה דר"ת ושוא"ת עדיף והסכים עמו לענין הדין הגאון הרב המחבר שם בסי' ט"ו ע"ע:
י"ב ס"ח אף כשאמרו שטענתו על הבתו' טענה וכו' תוספת יש לה וכו'. ע' ב"ש סקי"ט דלס' רשב"ם והש"הג מפסדת גם ת"כ וע' לה' תפארת אדם בא"הע סי' ד' דהעלה דאפי' בטוען פ"פ ואפילו בכופרת יכול לפטר עצמו מהתו"ס מכח קי"ל ואפי' במקום שבועה יש"ב: