אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן מב
א ס"א ש"ע אין האשה מתקדשת אלא לרצונה. ע' פני יצחק ח"ה סי' יו"ד וע' מה שפלפל בדין זה הרב מוהר"ש דיל ויקייו בתשו' והיא לו נדפ'סה בס' פחד יצחק אות הס הנד"מ בד"ק ע"ב ואילך ומ"ש אני הדל לקמן סי' קנ"ה ב' שם בהגה ואומרת שלא כיוונה רק לשחק בעלמא. ע' ח"מ לקמן סק"ד וב"ש סק"ו. ומ"ש אני הצעיר בתשו' סיון התר"סח:
ג' שם בהגה היה חייב לה מעות וכו' וזרקה היא המעות מידו וכו' אפי' לא זרקתן מיד כל שיש אומדנא דמוכח אחר הקידושין שלא נתרצית מתחילה מהני ואין קדושיו קידושין. פוסק א' הוב"ד בס' עולת איש הנד"מ א"הע סי' א' ותמה על ה' שערי רחמים סי' כ"ב שנראה מדבריו להיפך יעו"ש: ד ס"ב כ"ע המקדש שלא בעדים ואפי' בע"א אינם קידושין עי' כנה"ג הגהב"י סק"יא שכתב משם הפוסקים דס' הסמ"ג המחמיר בקידושי ע"א דחאוה כל הפוס' ובטלה דעתו אצל כל הרבנים האדירים ושכן פשט המנהג בכל בתי דינים יעו"ש. ולפום ריהטא נראה דלדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל אין לחוש כלל וכמו שכ"כ הר"הג חק"ל ז"ל באה"ע סויסי פ"ד. אולם אחריו לו' קם מר נכדו התייר הגדול מוהרח"פ בס' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך וכתב משם ה' מוהריט"א בתשו' בירך משה סי' ל"ה ובס' שמחת י"וט סי' י"א שכתב בנד"ז בעצמו שלא להקל דלענין איסור ערוה אין לנו לילך אחר דעת מרן להקל וכן העלה איהו גופיה לענין הלכה יעו"ש בד"מג ואחריו בא שאר בשרו הרב המפור' מוהר"מ חזן ז"ל וחד"ד ותי"מה ע"ד מוהר"חפ וגם על ה' ערך השלחן דנגררו אחר קבלת מוהריט"א ולא היא דהרב לא ירד למנין ולא הביט עין דרובא מהפוס' קיימי כסברת מרן ורובא דאורייתא ואי הוה דייק ודאי דגם איהו היה מודה דאף באיסור ערוה פסקינן כוותיה וכמו שמפו' יוצא מדברי מוהרי"טא עצמו בס' ברכות מים דק"ב ע"ב והביא דברי מוהרמ"ח הנ"ל מו"הר בס' שער אשר ס' כ"ט אך מני"ר הוכיח במישור דאילו לא היה עוד בנ"ד ספקא אחריתי ראוי לחוש למיעוט לולא כי בנ"ד היה עוד ס"ס יעוש"ב והדברים האלו ממשמשין ובאים דלא רצה לסמך עצמו אדברי הכנה"ג הנז' שכתב שנתפשט המנהג בכל בעלי דינים כי איהו קי"ל או ס"ל דאין כאן מנהג בכל העיירות ואפי' באזמיר דהוא אתריה דמר הכנ"הג נראה דלא הוה בריר להו המנהג. וזה שלא כמו שהבין מו"הר בס' דברי שמואל דקכ"ה ע"ד בדברי ה' ראש משביר ס' ב"ך דאף אם לא היה בנ"ד ס"ס היה מתיר מכח המנהג דע"א בקידושין לאו כלום וע' בספרים שציין מר ידידינו הח' המגיה נר"ו בס' דב"ש שם. וע"ע לרב רחומ"אי סב"ק כמוהר"יץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דע"ה וח"ה סי' ט' שעמד בזה והביא דברי רבני מערב דאיכא דסברי הכי ואיכא דסברי הכי והעלה דתפסינן לחומרא כהוראת הגאון מוהרי"טא אם לא היכא דאיכא ריעותא אחריתי י"ש ובס' ישמח לב סי' י"א דכ"ג ע"ד:
ה מפורש יוצא מדברי הרמב"ן והרא"ה שהובאו בשיטה מקובצת לכתו' דב"ך ע"ב דר"פ דחייש לקידושי ע"א הוא מפני שסובר דהי"ל כשאר איסורין דע"א נאמן באיסורי' מדאורייתא ומינה דהפוס' דפסקו כוותיה חששא זו דקידושין בע"א הוא מדאורייתא וכן ראיתי בס' ע"הש דמייתי הכי מתשו' הר"י בן הרא"ש. מ"מ אנכי הרואה בתשו' התשב"ץ והב"ח ומרן מוהריק"א ומוהרימ"ט ומוה"רי אירגאז ונו"ב דלפום דעתייהו דרבנן אילין עיקרן של קידושין אפי' מאן דחייש להו אינן אלא מדבריהן. הג' מו"הר בס' שער אשר שם. אמנם ה' כפי אהרן בח"א חאה"ע סי' ד' עמד בזה באורך והעלה דיש ויש פנים הנראים דהרא"ם דמחמיר בקידושי ע"א מדאורייתא קאמר ושכן הסכימו ח"ור תונס כמבואר בס' משכ"הר מע' ק' או"ל ומי יקל ראש נגד המלכים האדירים ואין ספק דצריך להחמיר את"ד י"ש:
ו אפילו למאן דחושש לקידושין בע"א אם היה המקדש קטן לכ"ע אין חוששין. הכנ"הג הגהב"י ס"ק כ"א משם מוהר"א מוטאל ז"ל. ואנכי לא ידעתי הבינהו דלא היה צריך הכת'וב לאמרו מאחר דקי"ל קטן שקדש אפילו בפני עדים גמורין אין קידושיו קידושין לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכמ"ש מרן בסי' מ"ג והוא הלכתא פסיקתא ולא רבו עליה וכ"ש בע"א וצ"י: ז גם הסמ"ג דמחמיר בקידושי ע"א בקידושין דרבנן יודו דאין לחוש כמ"ש הפ"מ ח"ב סי' ד'. מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ח' דע"ו:
ח שם בהגה אם אחד מכחיש העד אין לחוש כ"כ הר"בי משם הרש"בץ דכ"כ לדעת הס"מג וכ"כ כל הפוס' זולת מוהר"מ פאדוואה בתשו' סי' ל"ב חוכך להחמיר בהכחשת בעל דבר גם בזה. ע' ח"מ סק"ד. כנה"ג הגהב"י סק"ז.
יד"א סק"יג. פ"ת סק"ה. וז"ל מו"הר בס' צל הכסף שם כל כי האי מילתא דכל הפוס' ראשונים ואחרונים כולם פה אחד פסקו דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ולא נמצא מי שהחמיר בדבר זולת הך סב' יחידאה דמוהר"מפ ואף סברא זו בפלוגתא מתנייא דלהח"מ איתיה בחזרה מסי' ל"ב נסי' ל"ז לא אאמין ששום מורה יחוש לסברא זו שהוא נגד התורה כולה והרב"ד בא"הע סי' כ"א ומז"ה בס' צרור הכסף סי' ו' נראה מדבריהם דלא חשו כלל לקידושי ע"א בהכחשת האשה עכ"ל ואני הייתי תמיה עליו טובא איך לא נתן אימין ששום מורה יחוש לזה מאחר דראינו רב ורבן בישראל גדול שמו הוא הקדוש מוהרש"ך ז"ל שסובר דגם בהכחשת האשה חיישינן לס' הסמ"ג וכמ"ש משמו הכנ"הג בהגהב"י סקי"א וז"ל ואם בנדון מוהרש"ך היתה האשה מכחשת נקיטינן מדבריו דאפי' במקום הכחשה חשב לס' הסמ"ג שלא כדברי הרש"בץ יעו"ש והתימא רבתי שהוא עצמו ציין מקודם ס"ק זה של הכנ"הג. אך לאחר שנתיישבתיבדבר אנכי אמרתי דמו"הר לשיטתיה קאזיל במ"ש מקודם דה' ראש משביר בא"הע סי' ב"ך הוכיח דבסוף ימיו חזר בו מוהרש"ך ז"ל וסמך דעתו שלא לחוש לס' הס"מג אעיקרא וק"ל:
ושוב מצאתי לה' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך מדמ"ד ואילך שהאריך הרחיב בזה ואחר שהביא חבל נביאים דבהכחשת בעל דבר לא חששו כלל לקידושין בע"א ועמד ג"ך ע"ד הכנ"הג הנז' במה שכתב בשם מוהרש"ך דקאי בס' מוהרמ"פ דליתא להאי סימנא בדברי מוהרש"ך וגם במ"ש דמוהרח"ש ומוהר"ם מינן קיימי כוותיה דלא כן הוא וגם כתב דעיקר ס' מוהרמ"פ הוא מ"ש בסי' ל"ז דאין לחוש כלל כתב בדמ"ז ע"ב וז"ל ומ"מ לענין הלכה היכא דמקדש בע"א והאשה מכחשת מידי ספקא בפלוגתא דרבוואתא ל"ן לדעת ה' מוהרמ"פ וכו' וגם ראיתי להכנ"הג שם שהביא ס' מוהר"שך ומוהרח"ש ודעמייהו דקיימי כוותיה וכו' עי"ד ומכח זה תמה על הרב"ד בסי' ה"ד שהזכיר דברי הכנ"הג אשר המציא מחלוקת זה בס"ק י"א והזכיר לס' מוהרמ"פ הלזו עם שלמים וכן רבים דקיימי בסברתו ה"ה מוהרש"ך ומוהרח"ש ודעמייהו וכו' יש"ב. ודבריו תמוהים ואחר נ"ער אנא דאמרי דהכנ"הג לא סייע לס' מוהרמ"פ כי אם מתשובת מוהרש"ך דוקא ותשו' מוהרח"ש ומוהר"ם מינץ לאו לענין זה הביאם רק לומר דחשו לס' הסמ"ג בקידושין בע"א אבל לא היכא דאיכא הכחשה דוק שם בדברי הרב וא"כ איה איפה השלמים וכן רבים דנגררו אחר ס' מוהרמ"פ היכא דאיכא הכחשת בעל דבר ותבנא לדמעיקרא דלא נשאר רק סברת מוהרמ"פ לבדו ומסופקת והנסתרת ממקום למקום וכנז' וצדק מו"הר מוהרא"ג במאמרו ששום מורה לא יחוש לס' זו. ובפרט דכי אתינן להכי איכא ס"ס וכמ"ש מוה"ר ב"ד שם וע"ע למו"הר בס' דברי שמואל סי' ד' דקכ"ו ע"ג סני יצחק ח"ה ס' ט':
ט שם ואין חילוק בין אומר העד שנקדשה לפניו לבד או שאמר שנתקדשה לפני ב' ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק ב"ך ובס' חיים ושלום שם דמ"ג. צל הכסף שם דמ"ח ע"ג ובתשו' שהשבתי בסיון התרס"ק:
י שם בהגה וכן אם קדש לפני ב' והא' מהם קרוב הוי כמקדש לפני ע"א ע' ח"מ וב"ש ויד"א הגה"ט סק"ה והגהב"י ס"ק כ"א. פ"ת סק"ח אור לי סי' ע' אות י"ג י"ד וכ"א ובדע"א ע"ד. וע' עבודת השם א"הע סי' י"ד דק"ד דרצה לפרש כונת מור"ם דאיירי דהקורבה היא בין העדים ולא לבע"ד. ולענין הדין הסכים הרב שם דאף הסמ"ג לא אמר אלא במקדש לפני ע"א לבד אבל היכא שמצטרף עם הפסול והקרוב כלא חשיב יעו"ש ואני הדל בהגהותי שם הנה הבאתי דכ"כ ה' אביעד שר שלום והו"ד בס' פחד"י מע' הק' ד"ץ והרב המחבר שם:
י"א ס"ג ש"ע צריך שיראו המקדש והמתקדשת וכו'. ע' כנ"הג ס"ק ל"ג ול"ח. יד"א ס"ק כ"ט ול"א באר מים חיים ח"א חא"הע סי' יו"ד י"א י"ב. דברי שמואל סי' ד' דקכ"ו ע"א אם הדרך א"הע סי' א':
י"ב ע"כ לא קאמר הרש"בא הכי אלא דוקא היכא דברור לן שלא ראתה כגון שהכמין עדים וכו' אבל אם היו במקום שנראים ורואים הסברא האמתית היא. שכמו שהם ראו אותה אך היא ראתה אותם ושוב אינה נאמנת לומר שלא ראתה אותם מוהר"א קובו ז"ל (בע"ס חיי אברהם) בתשו' כי באה בס' באמ"ח ח"א חא"הע סי' י"ב:
י"ג ס"ד ש"ע קדש בפני עדים אפי' לא אמר אתם עדים מקודשת. אם העדים לא כיונו להעיד ולא הובאו שמה לשם עדות כתבו התוס' ישנים בכריתות די"ב ע"ב דאין בעדותן כלום. יעוין בפ"ת סקי"א מ"ש משם פמ"א והפ"מ דסברה זו דחאוה מהלכה וע' ישמח לב סי' י"א דכ"ד ע"א עולת איש א"הע סי' א' וע' בס' מטה לחם הנד"מ בסי' י"ט דל"ו דאסף וקבץ הפוס' המדברים בע"ז ראשונים כמלאכים ואחרונים והעלה דסברה זו אין לצרפה לספק אסי' דאיכא ס' אחריתי רק לסניף בעלמא ואפי' לסברה זו היינו כשעבר זמן רב והיינו לפחות שנה יעו"ש:
י"ד שם בהגה וצריכין העדים לראות הנתינה וכו' ע' ב"ש בסק"יג שכתב דבדברי המרדכי פ' האומר מבואר דאי איכא הוכחה יכולין להעיד כאילו ראו גוף המעשה וע' יד"א הגהב"י ס"ק ל"ג ול"ה בני אבניהם סי' י"ד. וע' פ"ת סק"יב מ"ש משם ספר המקנה והחת"ס דלא פליגי וע' עולת איש שם וע"ע מטה לחם שם שהביא ס' הפוס' בזה והעלה דמספק מקודשת לא נפקא וע' בתשובה שהשבתי בחדש מנחם התרס"ט:
ט"ו מי שלקח עדים לקדש אשה ואנס אותם ע"י גויים שיהיו עדים לא מהני דהגע עצמך שבא לקדש אשה בפני עדים וגם אומרים אין אנו רוצים להיות עדים ומיד נתן הקידושי' ליד האשה הנאמר שהיא מקודשת?:
אלא כיון שהוא יודע שאין רוצים להיות עדים לא חששו להם משום קידושין וכו' ותו כיון דהוא עשה שלא כהוגן שאנס עדים לקדש אשה בפניהם נעשה בו שלא כהוגן ואפקיעיניהו לקידושי' מיניה וכו' והוי יודע שעל טעם זה האחרון אני סומך. הרד"בז בס' דברי דוד סי' נ"ב וכאשר ירדף הקורא' בדברי הרב לבבו יבין דהטעם הראשון שהוא מפני שאנס את העדים לא הונח לו דמה בכך הרי המה ראו המעשה ומה שראו בעיניהם יבאו ויגידו ולא סמך רק על טעם האחרון דכיון דהוא עשה שלא כהוגן אף אנן נעשה בו שלא כהוגן ובכן סרו מהר תלונות המ"כ שהביא ה' המגיה שם שכתב ע"ד הרד"בז וז"ל לא ידע טעם בדברי הרב למה פסל קידושין שנעשו ע"י עדים שנאנסו לראות דמה פיסול שייך בזה דהא סוף סוף ראו הקידושין ואין זה אלא תורה חדשה וצ"ע עכ"ד וכבר נרגש הרב בחולשת הטעם וכתב דעיקר סמיכתו היינו על הטעם השני אך ראיתי לה' חק"ל בא"הע סי' ד' דמ"ו ע"א שחקר חקירה זו אם בא אדם לקדש בפני ב' עדים ואינן מתרצים להיות עדים על הקידושין כיון דעל ידם מתקיים ואין רצונם בכך וכתב דלפי מ"ש התוס' ישנים ביכרתות די"ב דבעינן כונה להעיד יש לדון דבע"כ לא יתכן כין דאין מכוונים להעיד וסיים דהגם דאכתי צריכה רבא מ"מ סניף להתיר הוי יעו"ש וע'פד יש ליישב ג"ך תמיהת הרב המגיה הנ"ל ואילו היה רואה הרב חק"ל תשובת הרד"בז הלזו ישיש כגבור דהאיכא גברא רבא דהעלה על ספר סברא זו. וע' בס' מטה נחם שם דנ"ד היה שלא היו חפצים העדים להעיד ובקשו לברח החוצה ומצאו הדלת סגורה ולא יכלו לצאת ולא חש הרב לבטל הקידושי' מטע"ז הגם שלא הביא תשו' הרדב"ז הלזו ושמה תראה דרמז לה' חק"ל למ"ש לעיל מזה לחלק בין עדי שמיעה לראייה יעו"ש:
מט"ז שם בהגה כל עדות שלא נחקר בב"ד וכו'. עדות חידושי' אם צריך לקבלו בפני המקדש והמקדשת או בפני האשה או אפי' שלא בפניה. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ע"ח ובאחרונים בח"המ סי' כ"ח. עין משפט לה' לה' מוה"רא הלוי ז"ל הנד"מ על ידי א"הע סי' ב' ובסי' י"ב. מוהר"דא בתשו' כי באה בס' ירך אברהם א"הע סי' ב'. פ"ת סקי"ד. מחנה אברהם סי' ב"ך אות טו"ב. עבודת השם א"הע סי' י"ד ד"ק. ומ"ש אני הדל בהגהותי שם דלרוב הפוס' האחרו' צריך בפני האשה ובפרט היכא דאיכא מערער וכל שלא נתקבל לפני האשה הוייא ס' מקודשת יעו"ש ובסי' ט"ו דקי"ג:
י"ז שם בהגה עדי קידושין אמיץ ד"וח ע' כנה"ג הגהב"י סק'"ן שכתב דאם מה שבאנו להצריך בעדי גיטין וקידושין ד"וח הוא לחששת חומרא חיישינן לדברי האומרים דאין ד"וח בדיני גטין וקידושין יעו"ש שכ"כ מדעת עצמו ולהלן בס"ק ח"ן כתב משם מוהר"ש שלום בתשו' כ"י שכ"כ בשם ס' בעל ההשלמה דאפי' בדין מרומה לקולא לי"א דבעי' ד"וח וכבר נראה בעליל תשו' מוהר"ש שלום הנז' בתשו' הריב"ש הנד"מ בסי' י"ב י"ש וע' עין משפט א"הע ס' ב' וסי' י"ב באמ"ח ח"א אה"ע סי' יו"ד שערי רחמים סי' טו"ב דע"א ע"א. פני יצחק ח"ב דס"ט וח"ה סי' י"א ובס' מטה לחם א"הע סי' י"ט דל"ו הביא עוד כמה פוס' להלכה ולמעשה ע"ע ובתשו' שהשבתי בסיון התרס"ח:
י"ח ע"כ לא נחלקו הפוס' אי צריך ד"וח אלא בשחזר בו העד אבל כל שלא חזר בו העד ממה שהעיד ועומד בדבורו הראשון לכ"ע הוייא מקודשת, בעי חיי א"הע סי' ט"ו. באמ"ח ח"א סי' יו"ד י"א וע' בס' מטה לחם שם דתמה מזה על ה' מצות כהונה סי' כ"ד שכתב להיפך והצ'"ע:
י"ט אם כתוב בקב"ע אחר החקירה והדרישה כדחזי אין לומר שלא עשו ד"וח ואפי' אם יש עדים המעידים שלא עשו ד"וח אין להאמינם ודלא כהחכמים שטעו בזה:
ישמ'"ל שם:
ך שאלום ב"ד על הזמן ואמרו שאינם יודעים באיזה יום ובאיזה חדש ואח"ך חקרום ודרשום הב"ד הראשון וכיונו עדותם באיזה יום ובאיזה חדש אינו מועיל הגדתם דכיון שהגיד שוב אינו ח"ומ, מוה"רש שלום בתשו' הרי"בש הנד"מ סי' י"ב אך ה' מוה"רא קרשקש שם בסי' י"ג כתב דמהני ואעיקרא עדות הזמן אין לו עיקר בקידושין אמנם שניהם יחד הושוו דבעבור שלא העידו על הזמן לא נוכל לומר שעדותן בטלה יעו"שב וע' שערי רחמים בסי' כ"ג ובס' ישמח לב גאגין סי' י"א דכ"ד ע"א כתב דכשאמרו העדים על הזמן אין אנו יודעין תלוי במחלוקת אחרונים אי מהנו הקידושי' יעו"ש ובס' עולת איש א"הע סי' א' מטה לחם סי' י"ט ולפי האמור הנה מצינו לרבנן קמאי דנחלקו בזה. וע' מה שהארכתי בזה בתשו' שהשבתי בריש אדר א' התר"סח ושם כתבתי דיש בזה ס"ס להקל ולהחמיר י"ש:
כ"א עדי גטין וקידושין ולאסר אשה על בעלה אם צריך שיעידו כאחד בב"ד כד"ן זה תלוי במחלוקת. דלמ"ד דכד"ן דמיין לענין עדות מיוחדת ה"ה הכא ולמ"ד דכד"מ דמו ה"ה הכא. כנ"הג הג"הט סק"לב מדעת עצמו ובח"מ סי' ל' הג"הט ס"ק נ"א כתב דכן מתבאר מדברי מוהרח"ש בא"הע סי' מ"ב וע' ירך אברהם סי' כ"ט בתשו' מוה"רש הלוי רבו שהביא שם וצרפו עם ספק אחר לעשותו ס"ס ע"ש וז"ל הרמ"בם בפ"ד מה' עדות עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים וכו' וצריכים להעיד כאחד ובב"ד אחד אבל ד"מ א"ץ לכך וכו' בעת שמעידין בב"ד בא אחר ושומעין דבריו היום וכשיבא העד השני לאח"ז שומעין דבריו ומצטרפין זע"ז ומוציאין בהן הממון עכ"ד. ונראה פשוט דבד"ן דבעינן שיעידו שניהן כאחד לאו למימרא דיעידו זה בפני זה בב"ד רק דיעיינו באותו מושב אחר שקבלו העדות מהראשון ולאפוקי דלא יהיה ביום אחר והרי בקדוש החדש דחמיר לן טובא דממנו יקבעו המועדות ויש בהן איסור כרת קי"ל דזוג שבח ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן ומעיד ואח"ך מכניסין את חברו וכמבו' בר"ה דכ"ג וברמב"ם ה' ק"הח פ"ב דין, אלא ודאי דהכונה שיהיה באותו מושב וע' פני יצחק ח"ה סי' ח' דע"ק ע"ד. וע"ע לה' דברי שמואל חא"הע סי' ד' דקכ"ו ע"ג שעלה בדעתו לצרף ב' עדוייות אשר לא היו במעמד אחד ושוב בטלם מטעם אחר ולא זכר שר פקפוק זה. כ"ב עדות מוכחשת בקידושין. ע' כנה"ג ס"ק ס"ה. יד"א ס"ק נ"א. פני יצחק ח"ב ד"ע. עין משפט לה' מוהר"א הלוי סי' י"ב ובתשו' שהשבתי בכסלו התרס"ז ובסיון התרס"ח:
כ"ג עידי קידושין שהכחשו בחקירות עדותן בטלה. כנה"ג ס"ק ס"ו משם מוהריב"ל. ואם הם ג' והוכחשו עם אחד מהם ע' כנה"ג ח"מ סי' ל' הג"הטו סקי"ב וע' מה שהארכתי בזה בתשו' בחדש מנחם התרס"ט:
כ"ד ע"א אומר שראה את האשה וע"א אומר שלא ראתה ה"ז הכחשה. יד"א ס"ק ע"ג משם הזק"א סי' ב' אך אם האחד מעיד שמאחר שאנו היו רואים אותה בודאי גם היא ראתה אותנו והאחר אומר איני יודע העדות קימת והוייא מקודשת. בא"מח ח"א א"הע סי' יו"ד ורבני קושטא המובאים שם בסי' י"א נראה דחולקים עליו בזה. וה' מוהר"א קובו בתשו' כי באה שם בסי' י"א קאי בשיטת הרב:
כ"ה ע"א אומר שנתן הטבעת בידה וע"א אומר שנתן באצבעה לא הוי הכחשה דעבידי אינשי דקרו לאצבעא ידא שערי רחמים א"הע סי' כ"ג דמ"ב ע"ג: כ"ו ע"א מעיד ששמע לשון הקידושין והאחר אומר שאינו זוכר. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק כ"ד שהביא משם ה' תומת ישרים סי' קפ"ז דס"ל דזה מקרי הכחשה והוא חלק עליהם דלא מקרי הכחשה. וע' יד"א ס"ק ס"ב שכ"כ משם הח"ץ וכ"כ השמ"ץ חא"הע סי' א' וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' ז' שכ"כ מסברא דנפשיה. ובהגהותי לס' עבודת השם א"הע סי' ט"ו דקט"ו ע"א אנכי העירותיהו דלא זכר דברי הכנה"ג והיד"א ועע"ש והן עתה אנכי הרואה להר"הג מוהר"אא ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב א"הע סי' טו"ב דע"ג ע"ד שכתב דלא מקרי זה הכחשה יעו"ש ובתשו' שהשבתי בחדש מנחם התר"סט:
ז"ך אפי' בהכחשה גמורה כל שלדברי שניהם מקודשת גמורה היא לא גרעי הקידושין בעבור ההכחשה. מרן בתשו' א"הע סי' ב' ומוהרש"דם בסי' י"א וע' חתם סופר חא"הע סי' פ"ב. שערי רחמים סי' כ"ג:
כ"ח שם בהגה מצאו כתוב בשטר וכו' כל זמן שאין השטר מקויים אין לחוש לקידושין. ומיהו כשיתקיימו החתימות ראוי לחוש להחמיר שיהיו ספק קידושין ואפי' יחזרו העדים ויגידו בפיהם לא הוי מקודשת גמו' מוהרי"בל ס"ד סי' ב' וכ"כ מוהר"אדב וכו'. כנ"הג הגה"בי ס"ק צ"ח וצריך לידע במ"ש דאפי' יחזרו העדים ויעידו בפיהם דלא הוי מקודשת גמו' הוא דוקא ס' מוהר"יבל בסי' הנ"ז אבל שאר פוסקים אשר הזכיר הכנ"הג ע"ז לא קיימי על דין זה אלא על עיקר הדין דכשיתקיימו החתימות ראוי לחוש להחמיר אבל דין זה דאם חזרו העדים דלא הוי מקודשת גמו' היא ס' מוהרי"בל דוקא ואיהו גופיה בסיג סי' ק"ד העלה דהוייא מקודשת גמו' וכן הסכימו הפוס'. ה' שמחת י"וט סי' ח':
כ"ט על תשו' הרש"בא שהביא מ' ב"י סוף הסימן על הטוען קדשתיך בפני פ"ופ ואפילו אומר שיש לו עדים חתומים בשטר ע' כנ"הג ס"ק ק"פג. וע' שמחת יו"ט סי' ס' דל"א:
ל שם בהגה ודלא כמי שמחמיר. אפי' לדברי מוהרי"קו אם קודם שהובא השטר בב"ד אמרו העדים מבודין היינו אין דין שטר עליו. כנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ג משם מוה"רח עובדיה ושאר פוסקים יד"א ס"ק פ"ג. וע' כפי אהרן ח"א א"הע סי' ה' מה שפלפל בדברי מוהרי"קא ומוהר"חש הללו והעלה שדברי מוה"רח עובדיה ושאר פוסקים שוק וכבר עשו מעשה רבני ירושלי תוב"בא בנדון מה שבא לידם שקודם הראות השטר ביבד אמרו העדים כי על שקר חתמו ובשעת מעשה הטמינם לראות הקידושין ולא היו הקידושין בעולם והב"ד בטלו הקידושין וא"חז שבא השטר לידם קרעוהו הב"ד. יעו"ש:
ל"א ס"ה ש"ע המקדש בפיס"וע וכו'. אין לבטל הקידושין בעבור העדים שאינם לא במקרא ובמשנה ובד"א וכדברי מרן בח"מ סי' ל"ד דבאיסור ערוה יש לחוש ע' כנ"הג ס"ק ל"ה ישמ"ל א"הע סי' י"א ודלא כרב פוסק א' הוב"ד שם:
ל"ב גויים פסולי עדות דאורייתא ננהו לכ"ע. כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג. וע' פני יצחק ח"א סי' ז' דע"ו ע"א וע"ד:
ל"ג בזה"ז דאיכא רבים מבני עמנו שפותחין חנוייותיהם ביום השבת וקדש בפני ב' מהם אשה. כתבתי בתשו' שהשבתי בכסלו התר"סו דיש לחוש לקידושין יעו"ש וע' בסמוך ובתשו' שהשבתי בריש אדר א' התר"סח: ל"ד עד שהעידו עליו ששתה סת"י אינו נפסל לעדות רק מדרבנן. ה' החב"יב בתשו' כי באה בס' עדות ביעקב סי' טו"ב דל"ה ע"ד והבא"הט בס"ק ט"ו. וע' פני יצחק ח"ב דע"ו ע"ג על מאי דקאי מר במי שקדש אשה לפני העד ששתה סתם יינם הביא לנו משם רבני ע"הק ירוש' בתשו' כי באה בס' נדיב לב, ח"ב א"הע סי' ח' בדכ"ט שכתבו דכיון דמרן וב"ד וכמה רבני ישראל גזרו בחרם על השותה סת"י כמ"ש ה' שיו"ב ביו"ד סי' קכ"ד א"כ ה"ל עובר על החרם דפסול מדאורייתא ותלייא בפלוגתא דרש"י ור"ת יעו"ש. ולפי מ"ש אני עני בתשו' שם דכל היכא דלא ידע שע"יז נפסל לעדות אין לפוסלו. לא אהיה כובש תחת לשוני לומר דלבי נקפי לסמוך ע"ז ולהתיר א"א בלא גט ואין בידי ס' נדיב לב לראות הדברים בשרשן.ל"ה שם אבל בפיסו' עדות דרבנן וכו'. קרובים מצד האם או אישית אי הוי דרבנן או דאורייתא ע' ב"י שהביא מחלוקת בזה וע' כנ"הג ס"ק קכ"ט. פ"ת סקיך עבודת השם סי' י"ד וט"ו פני יצחק ח"ה סי' ז'. אני עני בתשובה שם. אור לי סי' ע': ל"ו שם בש"ע חוזר ומקדש בעדים כשרים. אי צריך ג"ך לחזר ולברך על קידושין שניים פ' כניהג לעיל סי' כיח הג"הט ס"ק ס"ג דבמחלוקת הוא שנוי בקידושין ב' לצאת ידי ספק אי מברכין ושלדעת רוב הפוס' א"ץ לברך וע' בס' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ו' בתשובת בן הרב שם שהביא תשובת הגאון שמשון בר אברהם בתשו' דשייכי לה' אישות סי' י"ט שכתב שאין לברך מספק יעו"ש:
ל"ז שם צריכה גט מספק. בתשו' שהשבתי באדר א' התר"סח עמדתי קצת בזה לך נא ראה:
ל"ח שם אפילו כפרה האשה ואומרת לא קדשתני כופין אותו ליתן גט. ע' ח"מ סק"יג דהצ"ע כפייה זו מהיכא והב"ש בסק"יח כתב דהיינו כשאינו חפץ לקדשה פ"ב. וע' מוה"ראק בתשו' כי באה בס' בא"מח ח"א סי' י"ב כתב דכיון דהיא כופרת בכי הא דאיכא תרי ריעותי דהעדים ודידה כופין אותו לתן גט אלא דע"כז לא מלאו לבו בנ"ד רק לעשות לו הרחקות עד שיתרצו לתת גט י"ש:
ל"ט שם ש"ע וכן דין כל קידושי ספק אם רצה לכנס חוזר ומקדש. ל"ד אם רצה לכנס אלא אף בנשאת הדין כן אור לי בסי' ע' או"ב:
מ' שם ואם עמד אחר וקדשה הרי זו מקו' לבו מספק וצריכה גט משניהם משמע דוקא בס' קידושין הדין כן אבל מקדש בפני פיסולי עדות דרבנן אין תופסין קידושי' אחרים מיהו ממ"ש הב"י בשם מ"כ מבואר שם דאפי' הראשון והב' קידשו בפני פסולים דרבנן תופסין קידושי שניהם וז"ל הכנ"הג לקמן סי' קמ"ט הג"הט סק"ו וכן אני אומר דכל קידושי ספק דעלמא אם בא אחר וקדש קידושי ספק באותו מין עצמו ודאי דקידו ב' כמאן דליתנהו דמו דמ"מן אם קידושי א' הם קידושין לא חיילי קידושי ב' ואם קידושי הא' אינם תופסים גם קידושי הב' אינו כלום יע"ש ואריה שאג עליו ה' מוהר"ש מאטאלון ז"ל בס' ע"הש סי' י"ד דק"ג ע"א דדבריו הם היפך דברי מרן ב"י בסו"סי זה במה שהביא בשם מ"כ על מי שקדש בעדים פסולים ושוב בא אחר וקדשה בעדים פסולים כמו הראשון דמורה א' סבר דצריכה גט משניהם אפי' דאיכא מ"ן ושכ"כ הרב"א בתשו' סי' ז' והגם דהכנה"ג בסי' זה הגהב"י ס"ק קפ"ה נרגש ע"ד המורה שהביא המ"כ דממ"ן קידושי הב' לא חיילי ופירש דרך אחרת בדברי המורה מ"מ כבר ה' מגילת ספר ח' עשין דמ"ז ישב דעת מרן ב"י והמורה וכו' (וע' יד"א הגהב"י ס"ק קכ"א) והאריך בזה ולבסוף זו הלכה העלה משם כמה פוס' דכל שהקידושין הב היו כמו קידושי ה"א בעצמם ושוין הן בספקן ע"כז צריכה גט משניהם ודלא כהכנ"הג יש"ב וע' פני יצחק ח"ה סי' ו' דע"ה ע"ג:
מ"א אם קדשה בפני רבים והיה בהם קא"פ יתבאר בח"מ סי' ל"ו. כ"כ מרן ב"י וע' כנה"ג הגהב"י ס"ק קס"ז. עבודת השם סי' י"ד וט"ו. ובתשו' שהשבתי בש' התרס"ו, דברי חכמים למוהריח מדיני סי' ע"ד שהביא כמה פוס' דס"ל דדין נתבטל העדות מחמת הפסול ליתיה בקידוש"י והאריך בזה בס' אור לי סי' ע':
מ"ב עדים שהיו יושבים ואינו ישראל עמהם ובשעת הקידושין הזמין המקדש לכולם שיהיו עדים על הקידושין וכשבאו העדים להעיד בפני ב"ד ספרו המאורע, רבני אזמיר הו"ד בס' פני יצחק חיה סי' ה' כתבו דזה הוי פנה גדלה לבטל הקידושין מהא דנמצא אחד מהם ק"ופ ואע"ג דאיכא מהפוס' דס"ל דתרתי בעינן כיונו להעיד ובאו לב"ד מ"מ לדעת מרן דבחדא סגי הרי קידושין הללו לית בהו מששא. אולם רב משרשייא מר ידידנו הרב המחבר נר"ו שם כתב דאין בזה כדאי להתיר ומר הוא דקאמר דע"כ ל"א דבהתמנו להעיד נפסלו השאר אלא דוקא כשהם בני עדות רק דאינם ראויים מצד קורבתם או פסולים אבל באינשי דלאו בני עדות כגון אשה וגוי לא נאמר זה ושכן מצא להגאון בס' נתיבות המשפט יעו"ש, וע' תשו' רא"ם ח"ב סי' ל' דכ"ג ע"ד דהוי תנא דמסייע ליה יעו"ש אמנם בס' מנחת חינוך ס' משפטים סי' מ"ה סק"ב כתב דזה תלוי במחלוקת דלדעת הרמב"ם והפוס' דאינו בגדר עדות משום דלאו אחיך הוא אינם פוסלים השאר אבל לדעת רש"י הביאוהו התוס' בקמא דפ"ח ור' יקיר וס' החכמה דפסולים מטעם גזלנים ומשקרים פוסלים הכשרים בצירופם יעו"ש:
מ"ג מקדש בפני שני אחים אין לחוש לקידושיו. כנה"ג הגה"ט סק"ח בשם כמה פוסקים וכתב שם שיש מי שחושש להצריכה גט. וע' בתשובה שהשבתי בראש אדר א' התרס"ח לענין מקדש בפני ב' אחים שהבאתי שם מחלוקת זה והעליתי לענין דינא לחוש לקידושין יש"ב:
מ"ד מקדש שייחד עדים פסולים אע"פ שנתקדשה בפומבי והיו שם הרבה ערים ל"א תתקיים העדות בשאר. כנה"ג הג"הט ס"ק ל"א משם מוהרי"ו ובהגהב"י ס"ק קכ"ח הביא מחלוקת בזה וע' י"א הגהב"י ס"ק ק"ו. פ"ת סקי"א שביתת יו"ט ח"מ סי' א' אור לי סי' ע' אות ט"ו ואילך ושם בדע"ב ע"ב. מ"ה אם יש לחלק בין הזמינם המקדש להזמינם החזן או השמש: ע' נאמן שמואל סי' ע"ט אור לי שם מאות ך' והילך ובדע"ג:
מ"ו אם הקידושין היו על ידי שליח וקדש בפני ב' שאחד מהם ק"ופ יש טעם להקל דהמשלח עשאו שליח לקדש לו קידושין גמורים בלי פקפוק ושלא יהיה צריך לקדשה פעם אחרת וזה ששינה וקדש בפני פסול שהם ס' קידושין וצריך לקדשה פעם ב' הוי קפידא ואין כאן קידושין כללן מקור ישראל א"הע סי' י"ג ויסודתו עפ"ד המש"ל פ"ח מה"א דין ך' והגם שהמש"ל הניח הדבר בצ"ת הוא הכריע דהוי קפידא וכמו שרשמתי דבריו לעיל סי' ל"ה על ס"ז: