אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן כג
ס"א ש"ע אסור להוציא שז"ל ועון זה חמור מכל עברות שבתורה. הן הנה דברי הזוהר בכמה מקומות ובפרט בס' ויחי כתבו לית חובא בעלמא דלית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייבייא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי, והיטב חרה לו. על הדברים הדברים האלה להגאון יעבץ ז"ל וז"ל בס' מטפחת ספרים ח"א צד 20 הרי אלו ב' דברים קשים ומרים האחר ששולל התשובה על החטא שלא נזכר בתורה בפירוש רק ברמז. וכלל גדול בידינו אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ותמה על עצמך על ג' ראשי עברות שהן ביהרג ואל יעבר וכן כל העברות החמורות מכריתות ומב"ד ול"ת את שם ה"א לשוא שנזדעזע כל העולם יש להן תשו' ולזה החטא שלא בא בו אפי' ל"ת גרידא מבואר לגמרי אלא מכללא נשמע לפיכך אינו אפי' בכלל הלוקין אלא בכלל בעלי מ"מ מדבריהם ודאי איתיה בסתמא העושה בזדון אחר ההתראה לא תועיל לו תשובה. בשגם מצינו מפורש היתר לאיסור זה, אף שלא במקום סכנה, רק כדי למצא תקנה לברר את הספק כמ"ש בחלון בס"ד. עם היות גם התלמוד מחמיר מאד בעון מוציא שז"ל מ"מ מניעת תשובה לא שמענו חלילה. מי ישמע לו לדבר הזה אפי' אם היה איפשר ח"ו שאמרו השי"ת עצמו אין לקבל גוזמא זו כמ"ש הראשונים דרך הלציי כל מה שיאמר לך הבע"ה עשה וכו'. והב' שמזכה כל הרשעים גמורים בכלל לראות פני שכינה לפי דעתו חוץ מזה הבלתי מוזהר בפי' בתורה יהא אבד סברו הא ודאי דבר שאין הדעת סובלו קשה וזר כראשון ומתנגד בירור גם לתלמודינו שמונה ד' כתות שאינן מקבלות פני שכינה וזה אינו מהמנין וכו' מי יאמין לשמועתו וכו' לפיכך אני אומר בטח שאין לשום לב לגוזמות כאלו שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם אמר ה' חזקו ואמצו בתשובה ואל ירפו ידכם וכו' עכ"ל העתקתי כל דבריו כי הספר הוא יקר המציאות ודבריו שים מרפא ובעל דבריה הוא גדול ונורא שמו:
ואתה תחזה דאזיל בשיטה אחת עם הרב ב"ש שכתב בסק"א דמ"ש מרן חמור מכל עברות שבתורה לאו דוקא ומוכח לה מדברי הס"הח סי' קע"ו אולם כבר בא חכם הר"הג חיד"א ז"ל בס' פתח עינים במס' נדה על די"ד והועתקו דבריו בס' שיורי ברכה דפוס שלוניקי בסי' זה ופירש דברי הס"הא באופן נאות והעלה דדברי מרן דוקא יש"ב גם מוהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ח"י כתב שבספרו תוכחת חיים כתב דאיסור זה הוא מן התורה יעו"ש: ודע דמ"ש הגאון יעב"ץ דמצינו היתר מפורש לאיסור זה אף שלא במקום סכנה וכו'. נראה דפותח כיון למאי דאיתא ביבמות פ' הערל דע"ו לבדק בניקב העטרה דעושין אופנים הפועלים להוציא זרע. אשר מסוגייא זו רצה הב"ש לקמן סי' כ"ה סק"ב להסתייע עצמו להתיר להוציא ז"ל למי שמוצא דם על עד של אשה ואינו יודע אם ממנו או ממנה ושוב דחה ראיתו יעו"ש. וע' עיקרי הדט חיו"ד סי' כ"א אות ז' וע' בסמוך:
ב מי שיצא עליו קול שאבד אברי הזרע והגם שהוא מתקשה כדרך כל הארץ עכ"ז אינו מפליט זרע ונמצאת אשתו מעוברת ורננו הגוים עליו כי הולד אינו מבעלה אי מותר לבדקו לחממו ולהוציא ז"ל. ה' ח"וש שם צדד להתיר יען הוא לדבר מצוה לידע אם הוא בנו ואם מותרת לו מכאן ואילך ולא מלאו לבו להקל אם לא שהדבר נעשה בלתי ידיעת הרב ז"ל יעו"ש ובס' רוח חיים סי' זה נפל ט"ס ונכתב בשם חיים שאל ונהירנא דגם מר בריה ה' מוהרא"פ ז"צל בס' ויען אברהם עמד על כיוצא בזה וכעת אין הספר בידי והן עתה ראיתי להרב שדי חמד במע' אישות סי' א אות ל"ג שהביא דברי שניהם עי"ע:
ג אי בני נח מוזהרין אהשחתת ז"ל. ע' לה' שדי חמד כללים במע' הז' אות ך' שכתב דבמחלוקת הוא שנוי בין הראשונים ע"ע:
ד ס"ה ש"ע אשה שיש לה איטם ברחם וכו'. איתא ביבמות די"ב ע"ב תני רב ביבאי ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה דר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשות כדרבן ומן השמים ירוחמו והפוס' השמיטו להא דרב ביבאי ונראה דסברי כרבנן (וכ"כ שם המאירי להדייא דהלכה כרבנן) ולכן אשה המשתגעת מחמת לידה אין להתיר לבעלה לשמש במוך כדי שלא תתעבר ואפי' נימא כדברי התוס' שם דלאחר תשמיש מותר עכ"ז אין להתיר חדא דא"א לצמצם ועוד דאיפשר דלא מזמני המוך באותה שעה וא"כ לבו של בעלה נקפו ופורש ממנה שמא תתעבר וכו' (ועכ"ז התיר להיציאה מתחת בעלה דאדעתא דהכי לא החרים רגמ"ה ואדעתא דהכי לא נשבע) ראש משביר ח"ב סי' ס"ט מתורת בנו של הרב. וע' פתחי תשו' סק"ב שהביא מחלוקת מרבני אשכנז יש מי שמתיר לפני תשמיש ויש מי שמתיר דוקא לאחר תשמיש ויש מי שאוסר אפי' לאחר תשמיש. ואני בעניי בהגהותי לס' עבודת השם א"הע סו"סי ג' הנה הבאתי מה' ישמח לב גאגין קי"וד סי' ד' דהתיר והר"הג מוהר"יא שם לא התיר רק לאחר תשמיש ובדעת בעלה ובשם ס' כי כתבתי דמשמע מדבריו דכשקיים פ"ו מותר לשמש במוך אפי' קודם תשמיש יעו"ש: