אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן יג
א ס"א ש"ע כל אשה שנתגרשה וכו' עד שתמתין ץ' יום וכו' הב"ש בסק"א כתב דהבחנה אינה אלא מדרבנן וע' יד"א הג"הט סק"א והבר"כי באות האריך בזה וע"ע אהל יעקב למוה"רימ במע' ההא ולה' גנזי חיים מערכה זו או"ב כי שם נאספו רובא דרבוואתא קמאי ובתראי דסברי דהוי מדרבנן יעו"ש ובס' שדי חמד הנ"דמ בחלק הכללים מע' הא' אות ס"ב:
ב עגונה שהותרה לינשא ע"פ ב"ד וכבר עבר יותר מג"ח אי צריכה להמתין ימי ההבחנה ע' יד"א מ"ק הגה"ט סקי"ב וה' חקקי לב סי' ז"ן רמזו אחינו ושרינו בס' שדי חמד מע' אישות סי' א' דל"ט כתב דא"ץ להמתין עוד וצירף איתו להג' יד שאול בי"וד סי' שצ"ב דפשי"טל הכי שנשאל ממנו לשון פסקי תוכ' מ"ק אות קכ"ג דאשה אבלה מבעלה א"ץ להמתין ג"ח ומותרת לינשא אחר ל"י ואף תוך ל' למי שאין לו בנים והדבר תמוה דהא צריכה ימי הבחנה ואיך תוכל להנשא תוך ל"י ואפי' אחר ל"י והשיב דמשכחת לה שנטבע במים שא"לס וכבר עברו ג"ח ומ"מ צריכת להתאבל משעה שנתברר דמותרת אך תוך ל' ע"כ ובאמת דאם זו כונת פסקי תוספות הרי לך ארי נוהם נגד הב"ח בתשו' דס"ל להמתין ג"ח מיום ההיתר:
ואני הדל שפתי לא אכלא מלהגיד מה שהבנתי בפסקי תוס' הנ"ל ובמ"ומ בדבר הלכה שה"יל עם אחד ממבחר החכמים שבקושטא נ"רו על לשון ירושלמי אחד. כתבתי בת"יוד ע"ע זה וז"ל וכשאני לעצמי לא ידעתי מה נצעק על דברי פסקי תוס' ולא נשים פנינו אל מאור עינינו הרמ"בם ז"ל שכתב כדברים האלה בה' אבל פ"ו וז"ל וכן האשה שהיתה אבלה לא תבעל עד ל"י והוו בה רבנן דא"א לומר בשאר אבלות דלא נאסר הבעל בת"ה כ"א תוך ז' ובהכרח לומר דהיינו מבעלה וא"כ ק' דהא צריכה ג"ח להבחנה וכמ"ש מרן כ"מ ובב"י סי' שצ"ב ומר הוא דקאמר דכונת הרמ"בם לומר דמתורת אבלות על בעלה אינה אסו' רק ל"י ואילו לא היה אסורה אלא מטעם אבלות לבד היתה מותרת לאחר ל"י אבל משום הבחנה תמתין עד ג"ח וסמך אמ"ש בה' גירושין א"ד וזה נראה כונת דברי הטור ואם מרן מוה"ריק פירש כן דברי הרמ"בם כי לשונו לשון הזהב וההדרת שפיר מצינן מימר כן בדברי הפסקי תוס' הנז'. ואף כי הב"ח ומוהר"עי ה"ד השכנ"הג שם פירשו דברי הרמ"בם באופן אחר מ"מ אנא נקיטנא בשפולי גלימיה דמוהרי"קא ואפרש דבריהם כן כדי שלא יהיו דבריו מוק"שין ועומדין ובהכי אתנח לן דלא הוו פסקי תוס' היפך ס' הב"ח בתשו' וכדפריש לנו הגאון יד שאול. ואף כי הב"ח עצמו מאן ימאן פירוש זה בדברי הרמ"בם בפסקי תוס' יקרב את הרחוקים כי היכי דלא לפלגון מלוהי למ"ש בתשו' ודוק:
ג יבם אי יכול לקדש תוך ימי ההבחנה ע' מה שרמזתי לקמן סי' קס"ד: ד שם בהגה אבל מותר לעשות שידוכין בלא אירוסין. ע' בא"הט סק"יד. כס"א. חיים ושלום ח"ב סי' ע"ב:
ה שם ומיום כתיבת הגט מונין וכו'. הגאון רע"קא בתוס' על המשנייות למס' יבמות סי' נ"א נסתפק אי מונין משעת כתיבה או משעת חתימה והכריע דהיינו משעת חתימה וע"ש מה שפלפל. וע"ע להרד"בז בתשו' ח"ד ויהיו נקראין דברי דוד סי' יו"ד ובדברי ה' המגיה שם:
ו ושם בהגה וי"א דמונים מיום נתינת הגט וכן ראוי להחמיר. ע' במז"הג שלי סי' ס"ז אות י"ג דכתבתי דכן מנהגנו:
ז אם נתגרשה ממומר יש לסמך לעת הצורך אפוס' דסברי משעת נתינה כיון דאיכא כמה גדולים דסברי להתיר בגט מומר על ידי הזכייה ולדעתם כבר נגמרה הנתינה מעת זכייה וא"כ הרי איכא הכא ס"ס להתיר אפי' עיקר ההבחנה מדאורייתא. אם הדרך הנ"דמ סי' טו"ב וי"ח:
ח ס"ה ש"ע שפחה וגייורת צריכות להמתין וכו'. מדברי הרב"י נראה שאין כאן מי שסובר להיפך. אולם ה' מוהר"א הלוי בס' עין משפט הנד"מ על ידי חא"הע סי' ד' נפק דק ואשכח דאיכא מאן דס"ל דא"ץ להמתין וכבר הזכיר זה הפמ"א ח"א סי' כ"ו וכתב שזהו דעת ר"שי י"ש:
ט גייורת שהיתה באיסור שנים רבות עם איש ישראל וילדה לו בנים או בנות בגיותן והיא רצתה להתגייר עשה מעשה ה' המ"פה ז"ל בע"ס שמו משה שבו ביום שנתגיירה נתקדשה לו והפך בזכותו מר ידידנו ה' מוהר"א חזן נר"ו בספרו נוה שלום דמ"ט דנתברר להם בעת ההיא שלא היתה מעוברת ואיהו גופיה נר"ו עבד עובדא כיו"ב דשהתה שנים רבות ולא נתעברה ולא ילדה דהא חזינן שנתהפכה יפה יפה וכמ"ש מעין לזה הפ"מ בח"ג סי' מ"א ולכן השיאה אחר ז"ן א"ד נר"ו וס' פ"מ אין עמדי ובעיני הדבר תמוה מאחר דהחמירו אפי' בעקרה והן עתה יצא לאור ס' תעלומות לב ח"ג להרב הנז' נר"ו ושם בסי' כ"ט חזר וכתב בזה ובסי' ל' הביא תשובת מודעתנו הרב מוה"רא בן שמעון נר"ו שהתיר במנקת בצירוף שיש זמן מועט שילדה ובסי' ל"א הרב המחבר יצ"ו רמז תשו' הר"הג אי"ש ירושלם נר"ו יאיר בס' ישא איש שהעלה שאם ילדה בנים לאיש הזה בגייותה שצריכה להמתין ג"ח ומנ"יר כתב דהיכא דאיפשר נכון הדבר י"ש:
י שם ש"ע ואפי' גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותם וכו' איש ואשה שהמירו ונשאו זל"ז בחזקת העכו"ם ואח"ך חזרו לדת האמת. ה' עדו"בי סי' י"ב כתב דא"ץ הבחנה. והתו"ח סי' ס"א ופ"מא ח"א סי' פ"ז כתבו דצריכים הבחנה רמזם היד"א בהג"הט סק"חי וע' בס' עין משפט לה' מוהר"ר אברהם הלוי בא"הע סי' ד' שכתב שמעשה זה בא לידו בשלוניקי בט"ו אייר השע"ב ואחר שעמד בזה העלה דל"מ כשנשאה בגייותו אלא אפי' נשאה בהיתר ואח"ך נשתמדו צריכין הבחנה ומ"מ אם נשאה לא עבדינן להו כשאר הנשים לכפות למקדש שיברח וכו' רק מודיעין להם שצריכות להמתין י"ש:
יא אם היתה מעוברת כשנתגיירו. עמ"ש בזה היד"א הג"הטו סק"ז משם המש"ל פי"א מה' גירושין. וע' ישא איש א"הע סי' ז' שערי רחמים ח"ב סי' ז': י"ב ס"ו ש"ע וכן המזנה א"ץ להמתין וכו'. פסק כס' רוב הפוס' דפסקו הלכה כר' יוסי לקולא ומה גם דקבלנו הוראותיו ה' בעי חיי חא"הע סי' ז' וע"ע נשמת חיים הא"הע סי' א':
י"ג שם מפני שמתהפכת עצמה בשעת תשמיש וכו'. אשה מזנה שנתעברה פעם אחת ואח"ך זנתה פעם אחרת יצאת מכלל מזנה וצריכה להמתין ול"א דאיפשר דבפ"א לא חששה להתהפך או לא נתהפכה יכה יפה לאו הכי אלא כיון שראינו שנתעברה פ"א ודאי לא ידעה להתהפך וכו' וכן יראה מדברי הריב"ש (סי' רי"ז) למדקדק בדבריו. יד"א מ"ק הגה"בי סקי"א. וחזה הוית להרב שמעון פסח ז"ל אחד מח"ור דורינו בתשו' כ"י דאחר שהביא דה' בעי חיי הא"הע סי' ו' כתב להדייא היפך מזה ונסתייע עצמו מדברי הריב"ש וכפי הנראה מבואר מדבריו שם הוא דשם פניו כלפי הפ"מ והתלונן עליו הרבה והעלה להתיר דא"ץ המתנה ומני"ר הוסיף לתמוה על ה' יד"א דהביא דינו של הפ"מ בסתם כאילו הוא מוסכם ולמה לא כתב דמתשו' הר"ן סי' ס"ח מבואר להדייא דלא כהרב פ"מ והצ"ע והביא ג"ך מתשו' ה' אהל יעקב ששפורטש סי' ט"ל ומ' ומ"א דכ"כ דאפי' נתעברה וילדה כמה פעמים לס' ר' יוסי דק"יל כוותיה ל"א דאינה מתהפכת אא"כ מיוחדת אצלו דוקא ואף גם הוא העלה להתיר את"ד בקיצור נמרץ. ולי איש צעיר אחר דה"פמ עינו ראה תשו' הרי"בש וע"כז לא נרגש ממנה ואדרבא נסתייע עצמו מדבריו מה תוסיף תת כח תשו' הר"ן דהיינו כתשו' הרי"בש וכמו שיראה המעיין וק"ל: י"ד שם ש"ע וכן אנוסה ומפותה א"ץ להמתין לס' האומרים דצריכה להמתין משמע מדברי הנ"י דאפי' באנוסת עצמו צריכה להמתין דפירש בס"פ ד' אחין צריכות להמתין קודם שינשאו להבחין בין זרע כשר לזרע פסול ומשמע מדבריו דאפי' באנוסת ומפותת עצמו דצריך להמתין ולא כדמשמע לכאורה דדוקא באנוסת אחרים מיירי דסוף סוף זרע פסול מקרי וכו' האמת כי לא מצאתי כן לאחד משאר המפרשים ואדרבא מריהטון לישנייהו משמע דבאנוסת אחרים (להמתין ולא מצא חולק) מיירי מ"מ לפ"ד הנ"י נראה דצריך ע"ז בפירוש. ה' עין משפט שם:
ט"ו שם בהגה אשה שנאנסה תחת בעלה אם לא נבעלה תחילה צריכה להמתין. ע' ח"מ וב"ש שכתבו דהיינו להפוס' דס"ל בזנות דצריכה להמתין לכן אשה זאת צריכה הבחנה אם לא נבעלה תחילה לבעלה אבל להססורים דזנות א"ץ הבחנה ה"ה זו ע"ע וע' בר"כי או"ג. נשמת חיים א"הע סי' א' ומוהר"חפ בס' חיים ושלום ח"א סי' י"א חלק עליהם וכתב דבא"א נראה דלכ"ע צריכה להמתין אם לא נבעלה דשאני לן א"א דאיכא איסור ממזר משאר זנות ועשה מעשה בא"א שנאנסה ולא נבעלה לבעלה כמשלש חדשים מקודם להצריכה המתנת ג"ח יעו"ש ומוהר"ש פסח בתשו' כ"י הנ"ל אחר שהאריך להוכיח כדברי הח"מ והב"ש מדברי הר"יף ותלמודא דידן והירוש' ומדברי הדב"מ ח"א אה"ע סי' כ"ג ועמד ע"ד הברכ"י בפירוש דברי הירוש' הביא דברי מוהרח"פ הנ"ל והיטב חרה לו על מה שהצריך הבחנה ג"ח גם לא"א שנאנסה לפי כל דברי האחרו' הנ"ל ושכן יש לדקדק מדברי כל הראשונים שפסקו דא"ץ הבחנה במזנה דגם זו א"ץ הבחנה וכ"ש דאיהו קאי בביאת גוי דהתם לכ"ע אינו עושה ממזר ומה לו להצריך הבחנה בעבור היותה א"א ולכן העלה לענין מעשה דבא"א שנאנסה אפי' ע"י ישראל א"ץ להמתין וכ"ש אם נאנסה ע"י גוי וכנדון דקיימי איהו יש"ב:
מ"ז מסתמייות דברי כל הפוס' מבואר דלא שיילינן לה אם נתהפכה או"ל רק מסתמא אמרינן אשה מזנה מתהפכת ואינה מתעברת ואפי' דסמי בידן לברורי ולא ראינו לשום א' מהפוס' במעשייות כאלו שאירעו בזמנם שאמרו לשאל את פיה אם נתהפכה. ומה שנראה מדברי התוס' ביבמות דל"ה ד"ה חוץ מגייורת לחד תירוצא היפך זה לא נאמרו דבריהם לענין הלכה. מוה"רש פסח בתשו' כ"י שם:
י"ז ס"ז ש"ע פלגש מיוחדת לאיש וכו' צריכה להמתין הרדב"ז' ז"ל בתשו' דברי דוד סי' טו"ב כתב דפלגש המיוחדת לו א"ץ להמתין לכ"ע ל"מ למ"ד דאנוסה ומפותה א"ץ להמתין אלא אפי' למ"ד דצריכה להמתין הכא מודה דאיכא למימר ס' נבעלה ואת"ל נבעלה דלמא נתהפכה יפה עי"ד וזה הוי היפך דברי הריב"ש סי' רטו"ב וה"רן בסי' ס"ח להדייא והגם דנ"ד הוא היכא דילדה בן מ"מ דברי התשובה המה באו לענין פלגש דעלמא וכמבו' בדבריו שם וגם מרן תני לה סתמא ופליאה נשגבה על הרדב"ז דלא זכר שר דהראשונים הנ"ז לעומתו:
ו"ה ס"ט ש"ע אשה שנתגרשה ויצא קול פיסול על הגט וכו'. טעה בגט וכתב לוי במקום שאינו וחזרו וכתבו גט אחר התיר מוה"רם מלובלין דדי בהבחנה מן הראשון והשיגוהו הח"מ והב"ש בסק"ו דאפי' לר"ת היינו בשלא נפסל מדינא. וע' ס"ת ס"קי מ"ש משם החת"ס סי' פ"ו וע' בס' זרע אנשים הנד"מ בחא"הע סי' מ"ו שהעתיק מכ"י ה' מוהר"א טריביס צרפתי בע"ס ברכת אברהם ע"ע גט שכתבו עקיבה בהא ונתנוה ולה ואח"ך חזרו לכתב בא' שהרב משה ירוק כתב שאין להמתין מגט ב' מכמה טעמים חדא דמה שחזרו לכתב בא' היינו מטעם חומרא בעלמא ואת"ל דהוא ספק אינו כמו נדון ר"ת דהתם הקול היה שבודאי פסול ועוד דמעשה דר"ת לא הספיק להמתין בין גט א' לב' ג"ח אבל הכא שהמתינו ג"ח בין גט ראשון לב' שוב א"ץ להמתין ושהרב מוהר"א ירושלמי חולק ע"ז וכתב דצריכה להמתין מהב' ואין לסמך אהא דכתב ר"ת ומוה"רר יוסף טאייטאצק ז"ל כ"כ וז"ל והנה אפי' בגט שהצריכו בשביל לעז בעלמא כתב הרשב"א מ"ש כ"ש בגט שנכתב משום ספק שינה שמו ולפי שאלו דברים ברורים איני מאריך עכ"ל א"ד ז"ל:
י"ט שם בהגה אם נתגרשה מחמת קול קידושין בעלמא צריכה להמתין. ציין המציין ב"י בשם הרא"ש והיינו תשו' הר"אש שמביא מ' ב"י ר"סי יו"ד וב"בי ר"סי זה הביא בשם כ"ו שכתב דכל אשה המתגרשת מחמת קול שיצא עניה שנתקדשה מותרת לינשא מיד וא"ץ להמתין ג"ח וזו מן התימא שרי"ו יסבר היפך דעת הרא"ש רבו וע' בר"כי או"ז שכתב שדברי רי"ו צריכין ישוב מצד אחר. גם בב"י הובאו תשו' הרשב"א הסותרות זא"ז וכבר עמד עליהן היד"א בהגה"בי סק"ט ולא העלה דבר ברור ולבסוף הצ"ע. וז"ל הרב המאירי בפסקיו ליבמות דל"א ע"ג מהספר דנתי הוראה למעשה באשה שיצא עליה קול של קידושין ונשתדכה לאחר וכשהגיע זמן נישואין רננו קצת בנ"א עד שהוזקקנו לחקר הדבר ולא מצאנו בו שורש אלא שמחמת חששא שמא יתגלה הענין ויבא לידי מכשל הוזקקנוה לגט לרווחא דמלתא שלא לשום צורך ודנתי בה שא"ץ להמתין ג"ח והרבה מגדולי הדור נסמכו בה עמי והעידו שכך ראו מעשה לרבותיהם ז"ל אלא שקצתם חלקו עלי בזה משום חשש שמא יאמרו קמו רבנן במלתא וקידושי ודאי הוו דהא אצרכוה גטא ואין הדברים נראין ע"כ:
אי ליכא קול ולא היתה צריכה גט רק הוא גירש מעצמו א"ץ להמתין. ב"ש סקי"ד משם תשו' הרשב"א והובאה ביכי וזכני ה' ובאו לידי תשו' הרשב"א כ"י והעליתים על מזבח הדפוס ויהיו נקראים תשובות הרשב"א ח"ו ובאה תשובה זו שם בסי' א' בשינוי לשון ובהגהותי שם רמזתי ת' הרשב"א ח"ד סי' ש"ד שדבר על כיוצא בזה:
כ"א סי"וד ש"ע קדש וברח אין מנדין אותו ולומדין אותו לברח. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג על מעשה שבא לידו באחד שקדש תוך ג"ח וחכמי הדור אמרו לואו תברח או תוציאנה בגט או אנו מנדין אותך ואותו האיש גרש וצעק מרה הרב משום גט מעושה עי"ש וע' בס' ישמח לב ח"הע סי' ד' ד"ו ע"ב שהצ"ע דבריו. ושני המאורות רבני ירוש' תו' שם יישבו דברי הכנ"הג ע"ע:
כ"ב סי"א ש"ע גזרו חכמים וכו' ולא מינקת חברו. מינקת בן חיש אחר שאינה אמו הסכימו הפוס' להתיר רק אם מכירה יש לכופה שתניקהו בשכר עודה תחת בעלה. ע' כנ"הג הג"בי ס"ק ל"א. יד"א מ"ק הגה"בי סק"ך. מ"ב סקי"ד ברכ"י אות י"א. חפי זוטרי סק"כא עבודת השם סוסי' ו' דס"א: כ"ג ראובן נשתמד ונשאר נשוי עם אשתו היהודית וילדה בן ומת ר' ונשאר התינוק ישמעאל מפורסם ורוצה אשת המשומד להנשא לישראל כיון שאמו ישראלית ולדה כמוה. יד"א מ"ק הגה"טו סק"טו משם הזק"א סי' קפ"ה. והרב שמעון פסח ז"ל בכ"י כתב דמדברי הנו"בי א"הע ח"ב סי' ח"ל דט"ו ע"ב דכתב שם דמי שזנתה ערבי או עם עבד כנעני ונתעברה ממנו דזו חינה בכלל מינקת חברו וכו' נראה דבנדון הז"קא מותרת להנשא לדעת ה' נו"ב והאריך בזה. ול"עד יש לפקפק דמלבד דעל הוראה זו דהנו"ב רבני אשכנז האחרו' חלקו עליו וכמו שרמז בס' פתחי תשו' ס"ק י"ח עוד בה דבכה"ג אפשר דגם ה' נו"ב יודה דע"כ לא קאמר אלא בערבי וכותי ממש אבל ישראל משומד אע"ג שכתב מרן בא"הע בסי' קכ"ג דישראל שהמיר הרי הוא ככותי לכל דבריו איפשר דגם הוא נכנס בכלל חברו ואע"פ שחטא ישראל הוא ואע"ג דלא יבצר דעל ידי השתמדותו חילל שבת בפרהסיא וכתב ה' טל אורות בדט"וב ע"ג משם הר"אם בתשו' סי' פ"ג כ"ג שכתב שכל העברות שעבר אדם עליהן עדיין שם ישראל עליו אלא שנקרא בשם ישראל רשע ואילו בחילל שבת מי שעבר לא בשם ישראל יכונה אלא בשם גוי ממש לכל דבריו יע"וש. וכן מתבאר מדברי מוהרש"דם בא"הע סי' יוד' מ"מ אם באים אנו לזה אוי לנו תסמר שערת בשרנו כי הן רבים עתה מחללי שבתות בפרהסייא ובפרט במחנה הזה רבו מהרבה ה' הטוב יכפר בעדם ואהי כמחריש. וע' כנה"ג לעיל סי' ד' הג"הטו ס"ק כ"ט מ"ש לצדד על האנוסים שנשתמדו דאם בא אחד מהם על אשת חברו דהולד ממזר מאחר שבא מזרע ישראל וישראל שנשתמד לעולם נקרא ישראל עי"ד. וכזאת הביא ה' יד"א לעיל סי' ו' משם הב"ד בא"הע סי' ג' דבישראל מומר לחלל שבת בפרהסייא אמרינן אע"פ שחטא ישראל הוא וז"ל ר' סעדיה גאון בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק ש"א הי' נ"ה ישראל משומד שבא על א"א הולד ממזר גמור ואינו כגוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר כי לענין גטין וקידושין חליצה ומיאונין וממזרות וכדומה להן מכל המצות הרי הן כישראל לכל דבריהם א"ד ז"ל:
כ"ד שם ש'ע בין שהיא גרושה. ע' פ"ת סקטו"ב שהביא משם תשו' גלייא מסכת דאם בשעת הקידושין עשו גמר שנקבע החייוב על האשה נידונית כאלמנה לכ"ע ואם הבעל קבל עליו בפירוש עסק טפול הולד והוא אמיד דמותרת להנשא י"ש. ובסוג הא' ע' לה' שדי חמד מע' אישות סי' ג' או"ד מ"ש בזה ולענין הסוג הב' ע' בש' עבודת השם שם ד"ס ש"ככ משם הב"ח בתשו' ח"ב סי' ח"ן וכנסת יחזקאל סי' מ"ג אך אין נראה כן מדברי התו"ח ס"י ז"ן ולכן הן ולאו ורפייא בידיה וכ"ש במכירה י"ש ובס' ידי דוד ח"הע סי' ה' דק"צו:
כ"ה היכא דמתחלה היתה בעיר אחרת ובעלה והילד בעיר אחרת לכ"ע מותרת לינשא. ע"הש שם:
כ"ו שם ש"ע בין שהיא מזנה. היכא ששניהם מודים שממנו נתעברה יש להתיר ובכי הא ל"ח דכשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר. ב"ש סק"כג וע' יד"ח הגה"ט סק"יק. והרב עבודת השם שם בסי' ו' האריך בזה ומסיק להתיר ואני הדל בהגהותי שם הנה הבאתי עוד רבני האחרונים שהסכימו להתיר י"ש וכן הסכימו סרכין תלתא מרבני ירוש' להתיר ואפי' אם הוא כהן וכמו שבאו דבריהם בס' ישא איש לגאון ירושלם נר"ו בחא"הע סי' ג' יע"וש ובס' פני יצחק ח"ה א"הע סי' ד'. והנה אמת שראיתי בתשו' כת"י להרב שמעון פסח ז"ל אחד מח"ור זמנינו שהעלה להתיר בששניהם מודים ומיהו דוקא לישראל אבל לא לכהן נעלם ממנו כמה מרבני האחרונים שהתירו אף לכהן וכנז"ל: כ"ז שם ש"ע או שאינה חולבת לעולם שיש לה צמוק דדים. זהו דעת הרא"ש ובב"י כתב שכ"כ הריב"ש בסי' תס"ב. והנך רואה בעיניך דמלבד דבסי' תס"ב לא כתב מזה אלא אדרבא בסי' ש"ס כתב להיפך דצמוק דדים אין זה מצטמק ויפה לו. וכבר הוו ביה רבנן דהכנה"ג בהג"בי ס"ק מ"ה הבליעו בנעימה והיד"א סק"ל הרגישו בחוזק ע"ע. והן עתה נד"מ ממש תשובות הריב"ש החדשות אשר היו עד עתה בכ"י והמה באו בס' זרע אנשים ושם בסי' ה' נשאל ע"ז וז"ל מ"מ במעשה זה שאמרת שצמקו דדיה לגמרי וכבר הולד עם המנקת זה יוד' חדשים ואינו מכיר את האם ואין כאן סכנת הולד מסכים אני להתיר לינשא לכתחילה בשבועת המנקת עד"ר ובהקמת הבעל ובקנס עכ"ל מבואר דדעתו לאסר אם לא ע"פ התנאים הללו:
כ"ח שם ש"ע וכן אם גמלתו בחיי בעלה. אם הוא דוקא באלמנה או אפי' בגרושה. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק מ"ב דבמחלו' הוא שנוי וע' פ"ת ס"ק כ"ה. ואדרבא בגרושה אם צריך ג"ח קודם או די בפחות מזה נסתפק הרב מוה"רי ן' אדון ז"ל בתשו' כ"י והעלה דגם בזה צריך ג"ח קודם מיתת בעלה וה"ד ה' עבודת השם שם וחלק עליו בכח והעלה דהיכא דגמלתו לא בעי ג"ק בין באלמנה בין בגרושה יש"ב ובס' שדי חמד מע' אישות סי' ג' או"ח: כ"ט סי"ב ש"ע עבר ונשא מעוברת חברו וכו' מנדין אותו אא"כ ברח ויוציא בגט. היד"א בהגה"ט ס"ק כ"א הביא מחלוקת הפרישה והב"ח אי סגי בבריחה או צריך ג"ך גט וכתב הרב דדעת מרן הוא דלא סגי בבריחה אלא צריך ג"ך לגרשה עי"ד ולא עלה על שפתיו דה"בש בס"ק כ"ט כתב בדעת מרן להיפך וע' ישמח לב א"הע סי' ד' ד"ו מ"ש בזה ובדברי הרבנים המסכימים שם: מ' אם נשאה בשוגג שלא ידע שהיא מנקת חברו או שמנקת אסורה עשו מעשה בב"ד של מוה"ריע להתיר בהפרשה זה מזה ע"ס הזמן וכמבו' בתשו' בית יאודה א"הע סי' י"ח ונרמזה בס' ערך השלחן אות ח' וכן הסכימו רבני המערב הו"ד בס' תע"ל ח"א א"הע סי' ל"ב והרב המח' נר"ו שם בנדון שחל להיות בחשבונו שנשאת בחזקת בתולה ונמצאת הרה לזנונים עי"ד וע' בס' שדי חמד שם אות י"ד וט"ו שעמד בענין זה והביא דעת פוסקים המתירים והעלה שיפרישו אותם עד שתלד ואז לא תניק האשה את הולד רק ישכרו לה מנקת ותשבע ע"דר אותה המנקת יעו"ש:
ל"א שם סי"ב ש"ע נשא וברח וכו' אין בכך כלום. ע' כנ"הג הג"הט סק"ו. וע' מכתב שלמה סי' ע"א שכתב דה"ה אם מת הילד למאי דביני ביני דא"ץ להוציא עי"ש:
ל"ב שם ש"ע ואם קדש מעוברת או מנקת אין כופין אותן להוציא. ע' ישמח לב בא"הע סי' ד' מה שפלפל בזה ובהסכמת הרבנים שם שהעלו דדי בהפרשה ואפי' נדוי אין לנדותו עי"ש וע' למוהר"דא ז"ל בע"ס מגן גבורים בתשו' הנדפסות בה' ירך אברהם א"הע סי' א' ד"כו ע"א אודות האיש אשר קדש מנ"ח וגזר רב א' עליו שיגרשנה ולא ישוב עוד לקחתה ומ"ביר ירד להציל את האיש כי מורה א' הטעהו ואיפשר ששמע אותו מורה שהמקדש את המנקת בהפרשה סגי ליה ולא סיימוה קמיה אם היא סב' יחיד או מוסכמת וכו' יש"ב ויש לתמוה עליו ועל רבו שמתוך דבריהם משמע שכדין עשה המורה שכפהו לגרש כי סברת ר"י מאורלינש היא ס' יחידאה וז"א דרבים קיימי בהך שיטתא ולעילא מן כל מרן ועל הכל מוהר"חש שהיה רב מובהק בדורם הורה שלא לכוף לגרש וצ"ע:
וראה מה שמ"כ בכ"י להר"ש פסח ז"ל וז"ל אם קדש מעוברת חברו ומ"וח אם צריכה גט או"ל ע' בס' נחמד למראה ח"ג ד"א ע"א וב' ואם יש לה כתובה ותוס' ונדונייא עמ"ש בשם ה' מ"א בס' מראה הנוגה ד"ל ע"א ואילך ע"כ ואין ס' נחמד למראה עמדי לראות הדברים בשרשן דאם הדברים כפשטן דהספק הוא אם צריכה גט או אינה צריכה דאין הקידו' חלין הם דברים תמוהים דמדוע לא יחולו הקידושין מאחר דאינה אלא גזרה דרבנן ובדברי מרן מבואר דאין כופין אותו להוציא אבל גט מיהא בעייא ואם כונתו במ"ש אם צריכה גט כלומר דכופין אותו שיגרש או א"ץ וימתין עד שישלימו ימי ההנקה גם זו מבואר בדברי מרן ומי שהספר בידו ישים עיניו בו: ל"ג סי"ג ש"ע אלמנה שהיתה מניקה את בנה וכו' דין זה פסקו גם לקמן בסי' צ"ה ס"ב וע' מה שרמזתי שם:
ל"ד סי"ד ש"ע ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה. כאשר ירדף הקו'רא בדברי מרן יראה דדעתו לפסק הלכה דגרו' אסורה אף באינו מכירה כיון דהביא י"א וי"א וכללא הוא דהלכה כי"א בתרא וע' בא"הט סק"לד שכתב שהרב ב"ח מקל והט"וז מחמיר בכל ענין. אך היד"א מ"ק הגה"בי סק"לב הביא בשם ה' תו"ח סי' ז"ן שהתיר בגרושה כל שאינו מכירה כיון דמידי דרבנן הוא ואחריו נמשך גדול בדורו ה' ראש משביר חי"וד סי' ל' והוא תימא איך פסקו היפך דעת מרן דפסק בש"הט להחמיר וע' שב"וי ח"א סי' צ"ה שכתב שדעת מרן נוטה לדעת הרש"בא ודבריו אינם מובנים וכבר ראיתי לתנא בתרא ה' עבודת השם סי' ו' דנ"ט שכתב דאין להתיר לעשות מעשה כיון דלא מצינו לשום א' מהרבנים שעשו מעשה זולת הת"וח י"ש. ואני הצעיר בהגהותי שם הנה הבאתי משם ה' ידי דוד קאראסו בסי' ה' דצ"ה שכתב להתיר וטרח וכתב דכ"ד מרן בש"ע יעו"ש וכעת אינו תחת ידי לראות דבריו וע' נודע ביאודה סי' טו"ב ה"ד הפ"ת ס"ק כ"ט שכתב דלפי דעתו כל שלא הניחה דד בפי התינוק יש להתיר לדעת מרן. וע' גנזי חיים במזה"ג שלו אות ס"ז שכן עשו מעשה רבני אזמיר י"ש וע' בס' שדי חמד שם או"ב מ"ש בדעת מרן. גם ה' עבודת השם שם העלה להתיר בנתנה בכה למנקת קודם הגירושין מטעם ס"ס יעו"ש ואח"זר ראיתי להרד"בז בס' דברי דוד סי' ט"ז שכתב וז"ל כבר ראיתי בזמני זה חכמים עשו מעשה בגרושה שהשליכה אותו על הבעל מיד אחר שילדתו וכו' ויש לדון כאשר העלה הרי"בש דאין חילוק בין גרושה לאלמנה אבל מודה אני שאם אמרה לא אנשא עד כ"ד חדש אבל איני רוצה להניק כיון דאכתי אינו מכירה הדין עמה וכו' י"ש:
ל"ה בכל פלוגתא דרבוואתא דאיכא כנדונות האלו מבואר מדברי הר"בי דאזלי' בהו לקולא ככל ס"דר ואף דהוי מידי דסכנתא כ"ש היכא דאיכא ס"ס דיש להתיר, ה' עבודת השם סי' ה'. ואני הדל בהגהותי שם הארכתי קצת בזה וכתבתי דא"עג דבעלמא הלכתא אזלא דס"ס במדי דסכנתא ל"א הכא שאני יעו"ש: