אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן יא

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן יא

סימן י

א ס"א ש"ע כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ע' בר"כי אות ו' שהביא משם המ"ומ במי שבא על א"א בחשבו שהיה בעלה חי ולמפרע נודע שמת אי אסורה לבועל ופשיט לה להיתרא וע' שייורי ברכה. פ"ת סק"ג. יאודה יעלה א"הע סי' ט'. ומ"ש א"ה לקמן ר"סי טו"ב:

ב שם בהגה וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו כל האחרונים אחזו צערי בדברי הגה זו ויש מהם שהגיהו אם לא נאסרה לו וע' יד"א מ"ק הגה"בי ס"ק ל"ז דרצה לפרש בגירסא זו דהכונה דאם הבועל מודה שבא עליה אך הבעל לא ידע דאז אסורה לו וגם ה' שי"וב פירש כן דברי מו"רם ולא זכר שכבר קדמו היד"א ועוד לו במ"ב ס"ק כ"ו. ולשונם תהלך באירש עפ"ד ה' ב"ש בס"קג מדברי התוס' והר"אש דכל שהבועל יודע שבא עליה אסורה היא לו כאילו היו כאן ק' עדים. וע' כנ"הג הג"הטו סק"ד שכתב משם ה' תומת ישרים דנחשד שאמר שבא על אשתו בעודה א"א אינו נאמן דאין אדם מע"ר. וזה היפך כל האמור. ובתשו' שכתבתי בניסן התר"סט על מעשה שאירע בוידין הארכתי בזה וכתבתי דדברי ה' תו"י בשם מוה"רי טאיטאצק ז"ל אהמ"ר אינם עומדים בפני כמה גדולים שאמרו דלא שייך בכ"הג טעמא דאין אדם מע"ר ושם העלתי דכל שניכר מהענין שכבר הוא רשע גם מוה"ריט יודה דנאמן יעו"שב:

ג ראובן יש לו אח משומד ובעבור זה כשבא לישא אשה התנה עם אשתו תנאי גמור שאם יפטר בלתי ז"שק יהיו הקידושין בטלין למפרע, האשה הנז' הפרה ברית בעלה ושכב איש אותה שכבת זרע ושוב מת הבעל בלי זש"ק נמצא שלא חלו הקידושין מעיקרא אי אמרינן אסורה לבועל עמד בזה אלופי ומיודעי בס' יאודה יעלה א"הע סי' א' ונטה דעתו יותר להיתרא ע"ע ומ"ש אני הדל בהגהותי שם:

ד שם או שהיו יוצאים ממקום אפל. ע' בתשו' מוה"רא ישראל כי באה בס' נשמת חיים חא"הע סי' ב' וע' פ"ת סק"ו שהביא משם הגאון רע"קא ומפוס' אחרים דמה שהעידו שראוה באישון לילה ואפלה אצל הנחשד לא מקרי עדי כיעור שהשומרים סובבים דרך שם ועוברים ושבים מצויים וכו' יעו"ש וכ"כ בס' עבודת השם סי' כ"ח דק"לד ע"ב דמה שנכנס עמה הנחשד בחדר באישון לילה אינו נקרא כיעור כיון שהבית היתה פתוחה לרוחה ובאכסדרה היו אנשים יעו"ש ובס' בני בנימן סי' יוד' די"ד ע"א:

ה שם ש"ע אם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה ה"ז לא תנשא לנטען. ל"ד דבר מכוער כזה דאיכא עדי כיעור אלא אפי' קול בעלמא שנשמע עליה חשש זינות ואפי' שלא הוציאה בעלה מחמת זה ואפי' נתאלמנה עכ"ז לא תנשא לכתחילה. כ"כ אני עני בתשובה שם יועו"שב:

ו שם ואם עבר ונשאה והיו לו בנים ממנו לא תצא. מבואר מדברי מרן דפסק כהר"יף והרמ"בם דתלתא בעינן להוציאה מהבועל עדי כיעור וקלא דל"פ ואין לו בנים ובבציר מהכי לא מפקינן לה והכי קי"ל לענין הלכה ע' כנ"הג הגה"בי סקי"ב. יד"א סק"ח, וע' לה' שפת הים סי' ב' מ"ש ע"ד הכנ"הג ובס' סמיכה לחיים סי' ח' דמ"ב ובס' ידי דוד סי' ק"ו דנקיט להלכה דבבציר מהני תלת לא מפקינן מהנטען ולכן התיר בנ"ד כיון שכבר היתה מעוברת מהנטען יע"ש ובס' שערי רחמים ח"ב הנד"מ סי' י"ב דנ"א:

ז אפי' לס' האומרים דבעדי כיעור מפקינן לה מבעלה ה"ד בכיעור שיש לחוש שבאתו פרק נעשית העברה אבל בכיעור דבריא לן דבאותו פרק לא היה עברה שניחוש שעשו בא' עברה לא חיישינן ולכן בנ"דז שראו העדים שגילו ערוותיהם זה לזה בעד החלון דודאי באותו פרק לא עשו טברה לכ"ע ל"ח. רב פוסק א' הו"בד בס' שערי רחמים ח"ב הנ"דמ א"הע סי' י"ב דנ"ב: ח אם הוציאה הבעל מחמת הנטען וגרשה ע"מ שלא תנשא לו ועבר ונשאה בערכאות אי מלמדין את הבעל שיחזר ויקחנה ויפטרנה בגט בלתי שים תנאי כי היכי שלא יהיו בניה ממזרין. כ' הרד'בז ז"ל בס' דברי דוד סי' י"א דל"ע הכי אלא הלעיטהו לרשע וימות ואף אם הבעל נתפייס בזה ועשאו עשה מעשה הרב שם בסי' י"ב וגזר שלא יהיה שום עד בשבעה ברכות ובכתובה י"ש:

ט שם ש"ע והוא שלא היו לה או לו שום אויבים שמעבירים את הקול. ל"ד אויבהם דאפי' אויב האבי של הנטען או הנטענת. כנ"הג הג"הט סק"ט. וה"ה אם היה אש קטטה בינה ובין הבעל והוציא הבעל את הקול וכ"כ המאירי בחידו' ליבמות להדייא. ה' ידי דוד בסי' ק"ו:

י שם בהגה ב' עדי כיעור מצטרפין. ה"ה ב' עדי טומאה א"עפ שלא ראו המעשה כאחד. ח"מ וב"ש וע' פ"ת ס"ק ט"ו ולקמן סי' קט"ו סק"לה. אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח ונדפסה שנית תשובה זאת בס' צל הכסף ח"ב סי' ג':

י"א שם ע"א בדבר מכוער לאו כלום הוא. עמ"ש בזה בס' עבודת השם שם בסי' כ"ח דק"נד ובס' צל הכסף ח"ב סי' י"א דח"ל עג"ד ובתשו' שהשבתי לעיר פיליפופולי באלול התר"סז:

י"ב היכא דיש חשדת זנות אך אין בירור בדבר אין להשביע להאשה ולהנחשד אבל יש להטיל חרם בכל תוקף חיים ושלום ח"ב סי' ע"ג ושמה תראה סדר הדברים:

י"ג אשת איש שנשמע עליה קלא דלא פסיק שזנתה ואביה ובעלה ראו בה דברים מכוערים עם ערל א' מותר לגרשה בע"כ אפי' יש לו בנים ואין חשש לחרג"מה כיון דאיכא קלא דל"פ ועדי כיעור וא"עג דאין כאן אלא ע"א והוא אביה כיון דאיכא בהדיה קד"לפ לדעת הח"מ סק"ה אסורה לו כיון דמאמינו רבי תרי ואף לדעת הבש' סק"יב דבעינן עדים כשרים היינו לכ"ף לבעל להוציאה אבל אם רוצה לגרשה גם הב"ש מודה ומה גם דכבר התרה בהבעלה שהיא לא תסתתר ולא שמעה. דב א' מדכני גאליצייא נר"ו בס' יד יוסף הנד"מ א"הע סי' ד' וכתב שהסכים עמו הגאון שואל ומשיב. ולפי מה שכתבתי בתשו' הנ"ל יש לפקפק הרבה באיזה טעמים שנתן הרב רק נוטל אחת מבנתיים ואינו מפקפק דהיינו מה שצוה לה על היחוד ועברה על ציווייו וע' מה שרמזתי לקמן סי' קט"ו ס"ז:

י"ד אם טענה היא שהיתה ישנה בעודו מגפף ומנשק ואפי' שבא עליה היתה ישנה אינה נאמנת שרחוק שנאמר דהיתה משוקעת כ"כ בשינה עד שלא הרגישה בגפוף ונשוק. כנ"הג הג"הט סק"יג ובהגה"בי ס"ק כ"ח ומוהר"חפ בס' חיים ושלום ח"א סי' יו"ד עמד ע"ד ותמ"ה יקרא עליו מכמה דוכתי בתלמוד דאונס שינה חשיב אונס וירד להציל ואש"וד זו הלכה העלה דאשה הטוענת שהיתה ישנה ומחמת השינה נאנסה אפי' בביאה הרי היא נאמנת שכן הסכימו רוב הפוס' יע'וש ובה' שדי חמד מע' אישות סי' ב' אות י"ט וך'. גם גדול הדור האחרון האי"ש הישר בס' מעשה איש חא"הע כי' ט"ו האריך הרחיב בזה והעלה דאונס שינה הוי אונס גדול דמהני אפי' להתירה לכהן היכא דלא הוי תחתיו יע"וש:

ט"ו גרסי' ביבמות דצ"ז הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה מדרבנן. ופסקוה הרי"ף והר"אש שם והרמ"בם בפ"ב מה' א"ב אך הטור וה"שע לא הביאוהו וכבר תמה עליהם הכנ"הג בהג"הטו ס"ק כ"א וכתב על הטור דאיפשר דסמך אמ"ש בסי' ט"ו דבת ארוסתו מותרת לו לאחר מיתה דמשמע דבחיים לא יעו"ש וכן נאמר בדעת מרן. וכתב מוה"רש בן עזרא בתשו' הובאה בס' בעי חיי חא"הע סי' ג' דע"כ לא אסרו רבנן אלא בפנויה אבל הנטען על א"א ולא הוציאוה מתחת בעלה מחמת שלא מצאו דבר הראוי להוציא מותר הנחשד ליקח את בתו שאם נאסר אותו לקחת את בתה אנו מחזיקין הקול הראשון ואיכא לעז ואם היה האופן שכבר עברו דברים מקודם לישא ר' חת בת הנחשדת ואחר יצא קול רננה צריך למעבד כל טצדקי דמצינן למעבד שיקחנה כדי לבטל הקול הראשון יעו"שב והסכים עמו הכנ"הג שם בסי' ד' וע' מים החיים חלק מי גבאים סי' ה':

ט"ז ס"ד ש"ע י"א שאם באו עדים שא"א זכתה צריכים דו"ח. וגם ע"ד מור"ם בהגה כתבתי בזה מה שחנני ה' בתשו' שהשבתי בחשון התר"סו ושם העלתי דאם לא עשו ד"וח בדיעבד מהני אך אם קבלו העדות שלא בפניה גם בדיעבד ל"מ רק שיחזרו ויעידו בב"ד כדין יש"ב וע' לה' פ"ת בסקי"ח שהביא משם הנו"ב שכתב משם ה' המאירי בחידו' לפ' הגוזל שהסכימו חכמי ברצלונה שבענין איסור מקבלין שלא בפני בע"ד ומר יליף לנ"ד שהוא לאסר אשה לבעלה עי"ד. מיהו דאיתי להרד"בז בח"ד סי' נ"ד דכ"א ע"ג שכתב משם ה' המאירי להיפך דדוקא לקבל עדות שנתקדשה מקבלין שלא בפניה אבל לא לאסרה על בעלה י"ש ואין תחת ידי ס' נו"ב ולא דברי ה' המאירי בשרשן והן עתה באדר ב' התרס"ח בויכוח שהיה לי עם הרב חיים ש' שור נ"רו אבד"ק באקערעשט אודות אשת כהן שערער עליה בעלה על ערות דבר הארכתי בענין זה באורך והעלתי דבשום אופן כל שהוא לאסרה לבעלה אין לקבל עדות שלא בפניה י"ש:

י"ז ס"ה ש"ע הנטען משפחה ועכ"ום ונתגיירה ה"ז לא יכנס. בטעם הדבר נחלקו רש"י והרשב"א והובאו ב"י דלדעת ר"שי טעמא הוי דאת לאחזוקי לקלא קמא ולדעת הרש"בא טעמא הוי דאתו למימר דלא נתגיירה אלא בעבור אהבתו של זה ונ"מ בין ב' הטעמים דלדעת ר"שי כשנודע שבא עליה בודאי מותר לנשאה אפי' לכתחי' וזוהי דעת מוה"רא אבן נאחמיאס אולם מוהרח"ש חלוק עליו דגם לדעת ר"שי אסור לכתחי' לישא אותה אף בודאי בא עליה וכמו שרמז כל זה היד"א מ"ק הגה"בי ס"ק מ"א ומי"ניר תמה ע"ד מוהרד"בן מדברי הרשב"א וגדול בדורו מוהר"ש מאטלון ז"ל בס' עבודת השם אה"ע סי' ד' רמ"ט ע"א כתב עליו דדבריו גופייהו תמה'ים מד"רש ופלפל בחכמה על מחלוקותם דרבנן והביא מתורתן של ראשונים דהבינו בדעת ר"שי כדעת מוהרח"ש והיה דעתו להתיר מכח דהוי ספקא דרבנן אך פקפק דאיכא ס"ס להחמיר ואף דהוי ס"דר עכ"ז אזלינן להחמיר יש"ב ובס' תעלומות לב ח"ג הנד"מ סי' כ"ט ובמה שאכתב בסמוך:

י"ח ע"כ לא נחלקו הפוס' אלא היכא דבא עליה באקראי אך אם לאחר זמן רב שיושבת תחתיו ומשמשתו כדרך איש ואשתו בפומבי ולית מאן דימחי בידייהו וע"כז באו להתגייר לכ"ע מותרת להיות עמו ואין לגרשה ואין כאן שום לעז ושום לזות שפתיים עבודת השם שם וכ"כ מו"הרי ספיר בס' אבן ספיר ח"ב דק"ע והוסיף תת כח ה' ע"הש שם דהיכא דכבר הם נשואים דמי לכנס דקי"ל אל יוציא יש"ב ושם בהגהותי הכה הבאתי דברי הגאון שואל ומשיב מ"ב ח"ג סי' ט"ל וע' בס' תעלומות לב ח"ג סי' כ"ט ל' ול"א דדעת הרב המח' נר"ו ודעת הרב כמוהר"א בן שמעון נר"ו להתיר בכה"ג עי"ד גם בספדו נוה שלום דמ"ט הביא מעשה רב שעשה הר"הג כמהר"ם פארדו על גייורת שהיתה באיסור שנים רבות עם איש ישראל וילדה לו בנים ובנות בגיותה ונתגיירה בזמנו וב"ב שנתגיירה נתקדשה לו ונשאת וגם איהו גופיה עבד הכי עובדא רק שהצריך אותה ז"ן י"ש ובדל"ח ע"ב:

ואח"זר ראתה עיני בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"ח פסק ארוך להר"הג כמוהר"א פאלאגי, ז"ל בענין ישראל שהמיר דתו ונשא גויה ואח"ך נתגיירו הוא והיא אם מותרים להנשא ופלפל בחכמה ע"ד רש"י והרש"בא ועיין דבריו כי באו אל קרבנה ככל דברי ה' עבודת השם ז"ל ועמד ע"ד ה' שרשי הים ח"ב ד"מד ורצה להתיר בתחילת דבר אך רפו ידיו מכח שראה לה' חינא וחסדא שלא רצה להתיר ולבסוף אסיק להלכה דיש להתיר דוקא היכא שכבר נתקדשה לו והסכים עמו הרב המפורסם מ"א ז"ל באופן זה דהיינו מחמת שכבר קדש אותה בקידו' גמורין י"ש ורמזה הרב שמעון פסח ז"ל בכ"י ורמז עוד לעיין בס' פני מבין ח"א דקס"ו דעמד על פת"ד ואנא דאמרי אעשה לו עזר למוה"רא פאלא"גי ז"ל מתשו' הגאון שו"מ שהבאתי בהגהותי שפ: י"ט ס"ו ש"ע גוי ועבד הבא ע"בי אע"פ שחזר ונתגייר וכו'. אפי זוטרי ס"ק כ"ט. חיים שאל ח"א סי' מ"ט עבודת השם שם. חיים ושלום שם: ך ס"ז ש"ע אותם שאמרו חכמים לא יכנס אפי' באותו מבוי לא ידור. ע' יד"א הגה"טו ס"ק ל"ו. מים החיים בחלק מי גבאים סי' ה' ד"מ ובתשו' שהשבתי בניסן התרס"ט ד"ה הגם:

כ"א ע"כ לא אסרו לדור שניהם במבוי אחד רק כשהנטענת נאסרה על בעלה והוציאה בגט או כשהיא פנויה אבל כשהנטענת היא בעולת בעל ליכא איסור דירה דעי"ז מתחזק הקול ואיכא לעז ה' מים החיים שם. וחלק על ה' מעשה חייא סי' כ"ג:

כ"ב ס"ח בהגה המגרש אשה כדי שישאנה חברו אסור לישא אותה. הם דברי הגה"מר דקידושין וכ"מש המציין בדברי מו"רם לקמן סי' קמ"ג. והרב המאירי ביבמות לד"כו דכ"ד ע"א מן הספר כתב וז"ל גאוני ספרד כתבו בעניינים אלו שכל שנודע לב"ד או לצבור שבאותה העיר באחד שסבב או גרם להפריד אשה מבעלה לא ישאנה שסופו הוכיח על תחלתו שלכך נתכון ואפי' לא נטען עליה מ"מ עבר על לאו דלא תחמד אלא שאם כנס לא יוציא ועוד כתבו שאם נתברר שלכך נתכון אפי' כנס יוציא ע"כ. ואם יהיה האופן שהאיש שגרשה עשה קטטה עם אשתו והכעיסה עד שהודית לגרש בעבור שנתן עיניו באשה פנויה אם קונסין אותו שלא להניחה לקחתה ע' מה שרמזתי לקמן בזה בסי' קמ"ג:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה