אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן טז

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן טז

סימן טו

א ס"א ש"ע אבל הבא על העכ"ום דרך זנות חייב מדרבנן וכו' יש לדקדק דלענין אישות כתב ב' החלוקות הן ישראל הבא על העכו"ם והן הבא על ב"י ובשלילה דרך זנות לא כתב אלא ישראל הבא על העכ"ום אבל ישראלית הנבעלת לעכו"ם לא קתני משמע לכאורה דבכה"ג איכא איסו' אפי' מדרבנן וראיתי לה' חוקי חיים בסי' י"ד דעמד ע"ז והכריע דאדרבא מדברי הש"ס דע"ז דל"ו ע"ב משמע דיותר חמור בת ישראל הנבעלת לעכ"ום מעכו"ם הבא על ב"י והו"ד העלה הרב דגם בזה איסו' דרבנן איכא יעו"ש:

ב שם ואם יחדה בזנות חייב משום נדה. צריך טעם למה היה הפרש בענין נדה בין יחדה לו לבא עליה דרך זנות דבין כך וב"כ נדה היא. ואחר החיפוש מצאתי להר"אם ז"ל בביאו' ע"הת ס"ס בלק שכתב דכל שהוא במקרה דרך זנות סובר שאינה נדה ולכן ליכא למגזר שמא יבא על ישראלית נדה דהיא דאורייתא משא"כ כשיחדה לו דא"א בלא"ה יעו"ש:

ג שם ש"ע ואם היה כהן לוקה מן התורה משום זונה זהו דעת הרמ"בם פי"ב מה' א"ב מכח סוגיית הש"ס דתמורה דכ"ט וע' בית שמואל סק"ג דלס' התוס' והר"אש לא לקי אלא בודאי נבעלה אבל בס' לא י"ש אבל מדברי רש"י בע"ז דל"ו ע"ב מתבאר דאפי' ודאי נבעלה אין כאן אפי' איסור תורה שכתב בד"ה משום נש"גז וז"ל ואם כהן הוא יש כאן לאו דזונה ולא לאו ממש אלא גזרה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה ויעו' בתוס' שם וע' להגאון מנחת חינוך ס' אמר דע"ו ע"ג שכתב דר"שי ג"ך קאי בס' התוס' עי"ד: ד ס"ב הבא על העכ"ום אם לא פגעו בו קנאים וכו'. סוגייא דסנהדרין ד"פב הבועל כותית קנאין פוגעין בו ואם לא פגעו וכו' וע' תה"ד סי' רי"ט שהביא משם המרי פ' החולץ דה"ה ישראלית הנבעלת לא"י קנאין פוגעין בה והוסיף איהו מדעתי דה"ה משומד או משומדת ול"ד כותית י"ש. ותמה הגאון בע"ש פמ"ג בספרו שושנת העמקים סוף כלל פ"ב שלא נזכר כלל בפוס' דהבא על מומרת קנאים פוגעין בו דהלמ"מ לא נאמרה בכותית וכן בנבעלת לגוי לא מצאו בשום מקום ואיפשר איהי לא עבדא מעשה וע' סנהדרין דע"ד ע"ב וע"ז ל"ו ב' דמשמע דבגוי הבא על בת ישראל אין קנאין פוגעין בה א"ד י"ש ונעלם ממנו דזו של כת הקודמין היא וכבר עמדו ע"ז האתנים מוסדי אר"ש ע' כנ"הג הג"הט סק"ב. יד"א סק"ג: וראיתי בכ"י להרב שמעון פסח ז"ל שכתב ע"ע זה וז"ל וע' בס' שרשי הים ח"ב דס"ח ע"גד דהביא דהרמ"בם וה"רן וה"בי וגם ר"ת לא ס"ל כהגה"מר וה"ט דבישראל הבא על הגויה מוליד בן לע"א דהולד כמוה והו"ל כח"כ דחייבים מיתה אבל גוי הבא על בת ישראל דהולד כמוה וכשר אפי' בא"א ולא הוי בכלל ג"ע ודאי דאין קנאים פוגעים בה וע' בס' ראש דוד ס' וארא דמ"ד ע"ב וע' בס' פני מבין ח"א דק"סא ע"ד דהביא מהשאלתות דרב אחאי גאון ס' פנחס דמתבאר מדבריו דבישראלית הנבעלת לגוי ל"א קנאים פוגעים בה. באופן דהרמ"בן וה"רן וה"בי וגם ר"ת ומרן בתשו' והשאלתות ומוה"ריצ פארדו כולם ס"ל דהנבעלת לגוי ל"א קנאים פוגעים בה. וע"ע בס' פני מבין שם בדק"ס והלאה מ"ש ע"ד עכ"ל:

ה שם מורם בהגה הבא על הגויה בפרהסייא וכו' בטור כתוב לעיל בפני יו"ד מישראל וע' ב"י דיליף לה מפרהסייא דקידוש ה' וע' יד"א הג"הט סק"ב ובמ"בסק"א אם הבועל מהמנין. וע' לרב רחומאי מוה"רא ברכה נר"ו בס' ויקרא יהושע חי"וד כי' ב' בהגהותיו שם דהאריך הרחיב בכל הנז' ואסף איש טהור ספרי הפוס' דעמדו ע"ז יש"ב ובס' טהרת המים מע' הפ' ס"ק ב"ך:

ו ס"ו שפחה שהוטבלה לשם עבדות אסור לב"ח. איסור שפחה לב"ח וישראלית לעבד לדעת הרמ"בם הוא איסור דרבנן ולדעת ר"ת הוא איסור דאורייתא. הרש"דם חי"וד סי' קצ"ה וק"צז וכו'. כנ"הג לעיל סי' ד' הג"הט סק"ח והריאה דברי מוהרש"דם בשרשן סי' קצ"ז יראה דבישראלית לעבד לכ"ע הוי דאורייתא והכריע הדבר שמוכרח לחלק ביניהם ומן התימא על ה' יד"ח שם סק"ד שכתב גם הוא כלשון הזה ובסי' זה סק"ד בנה אצלו צייון תשו' ה' ת"ח ח"ג סי' מ"ד ומ"ה ומ"ו ושם מבואר דבר זה בדעת מוהרש"דם. ומוהר"שק ומוה"רד בן נאחמיאס שם גם המה הסכימו לזה בדעת הרמ"בם עי"ש. שו"ר לה' שע"המ פט"ו מה' א"ב שהק' כן על הכנ"הג וכתב שמדברי הרד"בז נראה ששניהם מד"ס ובס' מעשה רוקח הנ"דמ בפי"ב מה' איסורי ביאה כתב דגם הק"ש תפס בדעת הרמ"בם דאיסור עבד ושפחה הוי דאורייתא וע"ע בס' פחד יצחק שיטה לקידושין ד' מה שפלפל בדין זה על תשו' מוהרש"דם ועל דברי המש"ל פ"ג מה' עבדים חק"ל ח"אע סי' ז' וע' בס' שושנת העמקים להגאון פרי מגדים בכלל ה' מ"ש בזה:

ז ס"ה ש"ע נתערב ולד ישראל בולד שפחה הרי שניהם ספק. אם נתערב ולד שפחה בשני ולדות אי אמרינן בזה חד בתרי בטיל חו"ד בע"ח חשיבי ולח בטלי עמד בזה ה' חק"ל בחי"וד ח"א סי' פ"ט יש"ב:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה