אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן ד
ס"א ש"ע ממזרים ונתינים אסורים ואיסורן איסור עולם ע' להרב הלבוש שנראה מדבריו שתפס שיטת הרמ"בם בפי"ב מה' א"ב ורש"י בכתובות דכ"ט שכתבו שאין איסורן אלא מדרבנן אבל יש חולקין ע"ז וע' רש"י ביבמות דמ"ט ע"א ד"ה לר' סימאי דכתב דנתינה לישראל קי"ל מלא תתחתן בם היפך מ"ש בדוכתי אחריני וע' חיים ושלום ח"ב ס' קי"א:
ב ס"ב ש"ע עמוני ומואבי וכו' אבל נקבותיהן מותרות. ע' להרב הלבוש הטעם שנתן ודבריו תמוהים ה' עבודת השם איהע סי' ג':
ג ס"ו ש"ע לפיכך גר עמוני ומצרי שני וכו' ע' ב"ח וע' ירך אברהם סי' י"ט:
ד סי"וד ש"ע לפיכך עמוני וכ' שנתגיירו מותרין לבא בקהל מיד דכל דפריש מרובא פריש ואנו תולים שהוא מרוב האומות שהן מותרין מיד. ה"ז לשון הרמ"בם פי"ב מב' א"ב דין כ"ה מסוגייא ברכות דכ"ח. ומבואר מכאן דאזלינן בתר רובא להתיר אשה כשרה לפסולין וכן אשה פסולה לכשרים ובפ"יט מה' א"ב כתב הרמ"בם ברין כ"ט משפחה שנתערב בה ס' חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסו' לינשא לכתחי' ואם נשאת לא תצא מפני שהן ב' הפקות שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה אלמנתו וא"תל שהיתה אלמנתו שמא חלל הוא שמא אינו חלל וכו' וה"ה אם נתערב בה ס' ממזר וכתבו הפוכ' דמאי דלא עבדינן ס"ס להתיר ס' אלמנת חלל לכהונה לכתחי' משום דמעלה עשו ביוחסין יעו' בתוס' כתובות די"ד ע"א (עמ"של סי' ב' אות ד') והא הכא דאזלינן בתר רובא אע"ג דהוי ליוחסין דרובא גרע מכ"ס לכמה מרבוואתא ואפי' למאן דס"ל דס"ס חשיב ברוב ולא אלים מיניה מ"מ נשרי בס"ס אם לא שנאמר בהכרח דמאי דלא שרינן אלמנת עיסה בס"ס משום מעלת יוחסין ה"ד יחוסי כהונה אבל יחוסי קהל דהיינו הפסולין בישראל ל"א מעלה עשו ביוחסין ושרינן בס"ס ואם כנים אנחנו בזה מוכרחין אנו לומר דמ"ש הרמ"בם שם וה"ה אם נתערב בו ספק ממזר היינו לכהונה וכדמפרשי ה' מוהר"של והפ"וד והט"וז והב"ש לעיל סי' ב' ס"ק ע"ז והגיהו לשון הטור דסו"סי ז' והכי דייק ה' אפי זוטרי שם וע' עדות ביהוסף ח"ב סי' ך'. ודא עקא דמרן ב"י לקמן סו"סי ז' כתב דקאי גם לישראל ואם כדבריו ק' מדוע לא שרינן בס"ס דלפחות כרוב מיהא יחשב וכמו שרינן האומות האסורות מטעם רובא:
ואחזה אנכי לה' פ"מ בראשון סי' ך' שנשאל הרב בדין היתר שפחה לישראל ועלה על דעתו להתיר מכח ס"ס שחל בחשבונו ושוב הדר ביה וכתב וז"ל רואה אנכי דאין להקל בפשיטות מכח ס"ס ואף אם נניח שהוא איסור דרבנן וכו' וב"נד דאיכא ס' בבניה שהם עבדים ואשכחן דמשום מעלת יוחסין חששו שלא להקל לכתחי' אף דאיכא ס"ס וכמ"ש מוהרש"דם בחייוד סי' ך' (צ"ל א"הע סי' ן') כשהביא ההיא דהרמ"בם משפחה שנתערב בה ס' חלל כתב דהא דלא מקילינן בס"ס הוא משום מעלת כהנים וכמ"ש הר"ן עכ"תד מוהרש"דם ולאו דוקא משום מעלת כהונה אלא בישראל נמי אסירי מס"ס כגון בספק ממזר דכתב הרמ"בם שם והשוה אותו לספק חלל וכ' ע"ז מרן שאסור ישראל ליקח אותה והיינו משום מע' יחוסין וכדאשכחן בפ' עשרה יוחסין דע"ג אמרו שם אמר רבא ד"ת שתוקי מותר מ"ט רוב כשרין אצלה ומיעוט פסולין ואי אזל איהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דאזלת איהי לגבייהו הו"ל קבוע וכל קבוע כמ"עמ דמי והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ס' ממזר יבא וכו' מ"ט מעלה עשו ביוחסין והא הכא איכא תרי ספקי ס' בא הבועל לגבה. דאז כל דפריש מרובא פריש וא"תל דאיהי אזלת לגביה דילמא לגבי כשר אזלת ואפ"ה לא שרינן והיינו מטעם מעלת יחוסין ואף ששם איסורו מדר' דהרי שתוקי ספק ממזר הוא אלא ודאי דאפי' דאיכא ס"ס כדאמרן על הכל משום מעלת יחוסין החמירו וע"פז סתר תשו' מוה"רי הלוי על מאי דתלי לה משים מע' כהונה הא הרמ"בם חשש והחמיר בס' ממזר לישראל וכתב דזו אינה תמיהה דכל כך מעלת יוחסין כמו מעלת כהונה והרש"דם כתב מעלת כהנים משום דאיירי בחלוקה א' ס' חלל וכו' בין הכי ובין הכי רואה אנכי דגבי מעלת יוחסין החמירו ואפי' בס"ס ואפי' באיסור דרבנן וכדכתיבנא עכ"ל הרי בהדייא דאיהו אזיל בשיטת מרן ב"י ויחזקהו במסמרים מס גיית הש"ס דקידושין דל"ע ס"ס אפי' ביחוסי קהל ולא חשב לתקן מה נעשה ביום שידובר בנו דברי הש"ס דברכות והרמ"בם בפי"ב הניצבין בריש אמי"ר מכריזות ואומרות דאזלינן בתר רובא להכשיר אשה פסולה וכלפי לייא לס' רש"ל והדרישה והט"וז וה"בש דס"ל דבפיסולי קהל שרינן בס"ס קשה דמה יענו להך סוגייא דקידושין שממנה הוציא דינו הכ"מ ז"ל:
אולם כשאני לעצמי אדון לפניו בקרקע ואומר דאחר גלגול מחילות אינה ראיה מה"שס דאם כדברי הרב דכונת הש"ס הוא דאיכא ס"ס ק"ט דהס"ס בש"ס אינו מדובר כמו שעשאו הרב דאיהו עביד הס"ס בכה"ג דילמא אזל הבועל גבה ואת"ל דאיהי אזלת לגביה דלמא אזלת גבי כשר וכמו שכן ראוי לעשותו ואינו [כן בש"ס דכשאמרו מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו אסיקו בש"ס דהו"ל קבוע וככמע"מד דלמה דברו בנוסח זה דלפי שיטה זו אכתי קיימינן באיסו' דרבנן הלא שפיר איכא למימר דלמא לכשר נבעלה וכנועם שיח שפתי קדש הפ"מ אלא ודאי כונת הש"ס היא באופן אחר וכמו שכן מצאתילהריט"בא
בחידו' על הש"ס שכתב וז"ל תימא ל"ל קרא האיכא תרי ספקי ס' אזלא איהי לגבייהו דהוי מע"מ והוי ישראל ואידך דאזלי אינהו לגביהן ואיכא רוב כשרין וכל ס"ס לקולא ואפי' באיסורא דאיתתא ואיפשר לומר דא"הן ותלמודא ריבותא קתני דאפי' כשהוא ודאי דאזלא איהי לגבייהו דליכא אלא חד ספקא אפ"ה הולד כשר משום קרא דלא יבא וקרא נמי לא איצטריך אלא להכי אבל בשתוקי דאיכא ס"ס לא צריך קרא ומדינא שרי ע"כ וכ"כ הרש"בא בחידושיו הרי דכונת הש"ס הוא בדרך ממ"ן דאי אזל איהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש ואין כאן איסור כלל ואי אזלת איהי לגבייהו מ"מ אין כאן איסור דממזר ספק לא יבא רק משום מעלה אסור. נמצא דהא דאמרי בש"ס מעלה עשו ביוחסין היינו לספק ממזר וכגון היכא דאיכא חדא ספקא דאע"ג דק"יל בעלמא ספקא דאורייתא לחומ' מ"מ ספק זה התורה התירתו ולא הו"ל למיזל לחומרא מדרבנן מ"מ משום מעלה עשו ביוחסין החמירו אבל אי הו"ל ס"ס או רובא וכגון היכא דחזינן דאזל הבועל אצלה פשיטא דמתירינן לגמרי ולא עשו בזה מעלת יוחסין וע"פ שיטה זו הריט"בא הוי תנא דמסייע לרבני אשכנז דמתירין בס"ס שאר פיסולי קהל:
והנני יוסיף להפליא במה שהפריז על המדה הפ"מ לומר דאף דהוי איסו' דרבנן ואיכא ס"ס עכ"ז החמירו ומבואר בדבריו דהגם דהס"ס הוא בנוי ומיוסד בפ"ע מבלי היות שם ער'וב הספק שפחה והראיה משתוקי דהוי דרבנן ולא שרינן בש"ס ובעבור זה בנ"ד הגם דהיה להן ס"ס בפ"ע עכ"ז לא רצה להקל עש"ה ולא יכולתי להולמו דל"ד אהדדי כעוכלא לדנא דהתם בשתוקי טעמא דהוי אסור מדר' משום דמ"הת איכא איסור ממזר ובס"ס היה היתר גמור והם לא רצו לסמך אס"ס (לפי שיטתו) ושבקוהו אעיקרא דדינא ונמצא דעיקר ההיתר והאיסור הוי ס"ס לא כן בנדון הפ"מ דלמ"ד דאיסור שפחה הוי דרבנן הו"ל איסו' דרבנן לגמרי ואיכא ס"ס חוץ ממנו ספק אי איכא קנין הגוף וצריך גט שחרור וא"תל דאיכא ס' אי הלכה כהאומ' דקידושין מהני להפקיע גט שחרור הו"ל ס"ס באיסור דרבנן ובכ"הג מי זה אמר דלא עבדינן ומה דמות יערך לההיא דשתוקי ודוק היטב:
שוב האיר ה' את עיני וראיתי שדברי הפ"מ בהבנת הש"ס ממקום קדוש יהלכו שכ"כ הר"ר ברוך וה"ד המרדכי בפ' החולץ סי' כ"א למאי דבעי מימר דבכמה דוכתי החמירו בהם א"עג דאיכא ס"ס הביא הך דקידושין דאמרינן שתוקי כשר וקתני בה נמי ס"ס שמא אזלי אינהו לגבה וא"תל דאזלא איהי לגבייהו אימור לגבי כשרים אזלא עכ"ל וע' למוהרי"מט חי"וד סי' ב' ובחידו' על הש"ס בקי ודו' שם. מאמר מרדכי ביאור על המרדכי דמ"א. עדות ביהוסף ח"ב סי' ן' דמ"ט ואילך שהביא דברי הפ"מ הנ"ל ודתאן והעלה דדוקא בפיסולי כהונה הוא דאמרינן מעלה עשו ביוחסין ולא מתירינן בס"ס אבל לא בשאר פיסולין ע"כ ומאחר דהוכחנו דאיכא מהראשונים דפירשו כונת הש"ס דאף דאיכא ס"ס עכ"ז מחמירינן וה"ט משום מעלת יוחסין אף דלא הוי דבר שבכהונה וכס' הפ"מ ז"ל חל עלינו חובת ביאו"ר מה יענו הפ"מ ודישרן סמיכין עלוהי לההיא דהרמ"בם דמתיר האסורין לבא בקהל מטעם כל דפריש מר"ופ ואמרינן משאר האומות הוא הלא ביוחסין לא אזלינן בתר ס"ס וכ"ש בתר רובא. והנל"עד ליישב לשיטת הפ"מ ודעי' דאינהו סברי דהך דינא דהרמ"בם ה"ול כתרי רובי דאעיקרא אף אם לא פירש שלא בא להתגייר רק האשה שהלכה אצלו בעודו גוי מן התורה לא אמרינן דלעמוני נבעלה כיון דרובא דעלמא לאו עמוני ננהו ואז יהבינן להו דין קבוע דכמ"עמ דמי (וכמבו' כ"ז בס"הפוס יעו' בס' יאודה יעלה חי"וד סי יוד' ושמה תראה ואכ"מל) מתה דאית לן קולא אחרת דפירש ובא להתגייר וה"ול רוב אחר דכל דפריש מרובא פריש וה"ול כתרי רובי ל"א מעלה עשו ביוחסין היכא דאיכא תרי רובי ועדיפא מינה כ' הב"ש לעיל סי' ב' סק"יג דספק חלל א' ורוב הו"ל כודאי פסול ותרי רובי יעו"ש וכ"ש הכא ובעבור זה הוא דאזלי' להקל אך בעלמא כל היכא דאיכא רובא ואפי' ס"ס לא שרינן לכתחי"ב יוחסין ואפי' פיסולי קהל ודוק:
בתר דנא חזה הוית להחק"ל ביו"ד סי' פ"ד דק"לו שהקשה תרי סוגיי אהדדי ההיא דברכות דכ"ח דממנה חצב דינו הרמ"בם עם ההיא דכתו' די"ד דליוחסין בעינן תרי רובי וכתב לחלק בין יחוסי כהונה ליחוסי קהל ושוב הדר ביה מכח ההיא דקידושין ד"עה וחתר ליישב ולבסוף זו הלכה העלה דלהתיר פיסולי קהל בס"ס מידי פלוגתא לא נפקא ושר"יו קאי בסב' המתי' יש"ב ולא בא בפיו תשו' הפ"מ הלז דקדמו בראיה זו דקידושין והוא פלאי: ואביט וה"ן עוזר לה' פ"מ ה"ה מוה"רי אלפאנדארי וה"ד ה' בני חיי בא"ח סי' תק"פט שהביא ראיה מיבמות דכ"ג מי שקדש אשה אחת משתי אחייות ואינו יודע איזו קדש ומת ולו אח אחר חולץ וכו' ופיר"שי ויבומי ברישא לא דלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו וכו' ואם איתה נימא שייבם את אחת מהם כיון דאין כאן אלא ספק אחות זקוקה דמדבריהם הוא וספקא דרבנן לקולא ואף לכתחי' דחד'ס' בדרבנן הו"ל כתרי ספקי בדאורייתא א"ו דביוחסין ל"א הכי יעו"ש. וטרם אענה ת"ם אנכי על הר"ר ברוך ז"ל שם במרדכי דיבמות סי' כ"א דנסתפק בס' אחות חלוצה אי שרינן א"ול וכו"של והעלה דלא שרינן הגם דאחות וחלוצה דרבנן למה לא נסתייע מהכא דהוא ממש הדין שלו וכמו שכן ראיתי לס' מא"מר בביאו' על המרי בד"מא שכתב שדין זה הוי ראיה עצומה לדינו של הר"ר ברוך וכ"ר להכנ"הג בא"הע סי' קס"ב הגה"ט סק"ד שהביא ספקו של הר"ר ברוך והביא ראיה לדבריו מדברי הרמ"בם פ"ו מה' יבום שהוא כיוצא לדין זה והצ"ע מסוגייא דפ' כיצד דכ"ד דאמרו בס' חלוצה לא גזרו בהו רבנן וע' למוסר"לח בהגהותיו שיישב דהתם קאי בחלוצה לכהן י"ש. שו"ר להב"ח בסי' קמ"ג שכתב דאי מהתם היה מקום לדחות אי לאו דמצא סמך ממק"א ע"יד. איך שיהיה מוכח מהכא דבס' אחות חלוצה מחמרינן ול"א ס"דר לקולא וזה מנגד לס' מוהרש"דם ור"של וה"בש ודעי' דס"ל דדוקא בסוג כהונה אזלינן להחמיר וחפשתי ומצאתי לה"בש גופיה בסי' קע"ג ס"ה דרפא שבר זה דעמ"ש מרן שם והם דברי הרמ"בם דמי שקדש אשה בס' קידושין וא"חך מת אחיו שהוא נשוי אחותה דחולצת ולא מתייבמת ומוציא את אשתו בגט מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו כתב משם הנמ"קי וז"ל א"עג דאחות חלוצתו מד"ס והוא ס"דר אפ"ה קנסו רבנן וגזרו באחות חלוצה אטו אחות ערוה דאורייתא ואלמוה לגזרתם להוציא אפי' על הספק אפי' בדיעבד עי"ד והן הנה דברי הרשב"א והריט"בא בחידו' על הש"ס. ועוד טעם אחר למדתי מדברי המא"מר שם בד"מא ע"ג ואשים דברי בפיך וז"ל נדון זה שנייא מכל ס"דר דאיכא בעולם דבכל שהוא אחות חלוצתו ליכא ספק כלל דכיון דחלץ לאחותו לעיני כל העם נר' ברור דאחותו הוייא אחות חלוצה אלא דהספק הוא בחליצה גופה אם היתה צריכה חליצה או"ל וחלץ לה מספק א"כ השתא בחלוצה לא בא הספק לפנינו כלל דבודאי היא אחות חלוצה והספק בא לה ממקום אחר וכו' וצריכין אנו להכריז דהטעם שמותרת הוא מפני הספק שהיתה באחותה ואיכא דשמע בהא ולא שמע בהא עכ"ל הרי לפניך ב' ישובים כי היכי דלא תקשי מסוגייא הנז' לכת הסוברים דל"א מעלה עשו ביוחסין בשאר פסולי קהל שאינן מיחוסי כהונה:
והבט עיני בס' יד דוד די בוטון בחידו' לי"וד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"א וז"ל שכתב על ס"ס באיסור שפחה כתב הפ"מ בח"א סי' ך' דבאיסור שפחה אין היתר אפי' בס"ס משום מעלת יוחסין וכן הוכיח ה' עדו"בי סי' ח' וכן הוא הנראה מדבריו של הפ"מא ח"א סי' ל"ב וע' בס' דרכי נועם יו"ד סי' י"ד. דב"מ ח"א ח"יוד סי' ד"ן. באי"מח יו"ד סי' י"ד ע"כ.
וראיתי אני כי הן הנה דברי ה' בא"מח שם ואהמ"ר כדחזי לע"ד לא כן אנכי עמדי ומלבד כי הפ"מ הגם דבתחי' דבריו כתב כן מ"מ אסוף דינא העלה להתיר בס"ס יעו"ש ומוה"רא קופינו בחתימתו שם הסכים להתיר בס"ס ולא פירש הטעם משמע דס"ל דלעו' שרינן בס"ס עוד בה דמה שצרף עמו לה' עדו"בי ולה"פמא המעיין בדברי התשו' בשרשן יראה דלא היה מטעם מעלת יוחסין ולכל אחד ואחד הי"ל טעם נכון דה' סידר הספק בא לפנינו עכשיו אבל בנ"דז דבמה עדו'"בי כתב דגבי עבד הוו תרי קולי דסתרי אהדדי ולא עבדינן ס"ס דמפני ספקו אתה מתירו לישא שפחה. והס"מא טעמו היה משום דלא ישר בעיניו הס"ס אי משום דלא היה שקול ואי משום דלא היה מתהפך יעו"ש ולא בא בפיו טעמא דמעלת יוחסין. והד"במ אחר שערך השלחן והביא דברי הפ"מא והעדו"בי כי מאנו להתיר בס"ס בקש ס"ס אחר יעו"ש בדפ"ח וה' באמ"ח גופיה לא אמרו לכל היחוסין אלא למאי דקאי איהו לענין היתר שפחה י"ש וס' ד"ן שציין כעת אינו עמדי ומכל מקום נקוט מיהא דאי מתירינן בס"ס פיסולי קהל אשר אינם פיסולי כהונה במחלו' הוא שנוי בין הפוס' ראשונים. אך רבני האחרו' נקטי להקל וכמו דאסיק החק"ל שם דכיון דס' ממזר שרי מ"הת א"כ אין הספק נופל אלא בשל דבריהם אי מקילינן בס"ס או"ל והא קי"ל ספק בשל דבריהם להקל יעו"ש וע' לה"ה מוה"ר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ב' ולהרבנים שהעלו כן בס' עיני כל חי דק"לו ואילך. הגאון רע"קא בתשו' הובאה בפ"ת ס"ק ל"ז. חתם סופר סי' י"ג, נדיב לב א"הע סי' ג' ובתשו' כי באה בס' אחי וראש סי' ט' ד"קל ע"ב וע' למוהר"שמ בס' עבודת השם סי ה' דנ"ז ע"א דלא אזיל בשיטה זו. ואין להקשות עליו דבסו"סי ג' התיר פסולי קהל בס"ס דהתם שאני דהענין הוי ספק אם נכנס זה בפיסולי קהל אעיקרא ודוק. וע"ע בס' חיים ושלום ח"ב סי' י"ב דע"ד ע"ד סרכין תלתא דהתירו בס"ס בפיסו' קהל ולשני המאורות רבני ירוש' מוהר"יא ומוהר"אא זל בס' בני בנימן סי' ל"א ול"ב וה' מטה לחם בסי כ"ג דס"ב פשפש ול"ו מצא אחד מן קמחייא מני"ר ר"יחז דמבואר מדבריו דעבדינן עובדא להכשיר בס"ס י"ש ובד"סג ע"ב ואילך:
ה אפילו לפי סב' האומ' שאף בפיסולי קהל שאינם מייחוסי כהונה אמרינן מעלה עשו ביוחסין ולא שרינן בס"ס מ"מ בתלת ספקי לכ"ע מקילינן וכ"ש בד' ספקי. ה' כסי אהרן חי"וד ה' עבדים סי' י"ב:
ו סי"א ש"ע אינו מותר בבת ישראל עד שיכתב ג"ש. ע' בחידו' ליו"ד על סי' רס"ז סש"ט מה שרמזתי שם:
ז שי"ג ש"ע איזהו ממזר וכו'. ברייתא יבמות דמ"ט הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומ' יבם שהולד כשר. ומרן השמיט פה שו"י מאחר דכייל לן דדוקא ערייות שיש בהן כריתות ומ"כד ולא נקט רק נדה משום כרת שבה ואי הוה נקיט לשומ' יבם היה שפת יתר ומ"מ הרמ"בם בפ"ג מה' יבום דין י"ט ומרן לקמן סי' קנ"ט ס"ג כתבוהו להדייא בעבור דאיכא למטעי דכיון דכתיב לא תהיה למימר דל"ת בה קידושין סד"א דהולד מממזר קמ"ל והוצרך לכותבו לגלות לנו דהוי ממזר מדרבנן. וה' לח"מ פ"ד דה' אישות דין י"ד כתב דמ"מש הרמ"בם פט"ו מה' א"ב דאין ממזר אלא מערוה משמע דיבמה הנשאת לזר לא הוי ממזר י"ש והוא פלאי למה הוצרך להוציא דין זה ממשמעות דבפ"ג מה' יבום כתבו להדייא וע' להר"אש בפסקיו ס"פ החולץ דהביא הברייתא כצורתה ובנו הטור בקיצור פסקיו לא כתב אלא דהבא על הנדה וסוטה אינו ממזר אפי' מדרבנן והשמיט שומרת יבם משמע דהר"אש ס"ל דשו"י הוי ממזר מדרבנן וכמ"ש בפ' האשה סי' ג' וק"ל:
ח שם זה הבא מאחת מכל העריות וכו'. ע' מה שרמזתי לקמן בסי' ל"ה על סי"א:
ט ס"יד ש"ע האשה שהלך בעלה למד"הי וכו' וכיון דפלוגתא היא הוי ספק ממזר. ע' בס' דברי שמואל א"הע סי' א' מה שפלפל בזה ואסף איש טהור כל חילוקי דינים הנאמרים בזה וכתב דהוי ס' ממזר אפי' היכא דאומרת מאיש פ' נתעברתי דאנן בדידן חיישינן דמגוי ועבד נתעברה יעו"שב וע' מ"ש לקמן בס"ד על סכ"ט:
י היכא דהבעל היה במאסר מצד שר הצבא ובעיר אחרת וממלכה אחרת העלתי בתשו' שהשבתי בש' התר"סב דגם הב"הג לא אמרה יעו"ש. (נשרף וח"עד) י"א פט"ו ש"ע א"א שיצא עליה קול וכו' שרוב בעילות תולים בבעל. אף דבעלה הי"ל קצת סימני סריס מ"מ אם לא נתברר דהוי ודאי סריס יש לנו לומר דהיא ידעה בעצמה שבעלה היה לה גבורת אנשים ויורה כחץ ובר אולודי הוה. ואפי' אם אומר בעלה שהעובר אינו ממנו דבריו בטלים אבל אם טען שאין לו ג"א אף שהאשה מכחישתו הבעל נאמן. מו"הר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' ב' ד"יב:
י"ב הא דתולין רוב בעילות בבעל היינו ביושבת תחתיו אבל אם היא נפרדת ממנו וכ"ע ידעי דבר זה והבעל אומר שלא בא עליה אין לתלות בבעל. ע' בא"הט ס"ק טו"ב משם הב"ש ולהרב רפאל בן שמעון נר"ו בתשו' כי באה בס' תעלומות לב ח"ג סי' ו' דעו"ב:
י"ג שם ש"ע ואם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבניה. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ד שכתב בשם איזה פוסקים דהיינו לכהונם אך לא משום איסור ממזרות וע' י"א סקי"ז שכתב שזוהיא ס' ב"הג וע' ב"ש ס"ק צ"ו דלרוב הפוס' איכא חשש ממזרות אף אם פרוצה ביותר וע' פ"ת ס"ק כ"א ואנכי מצאתי להרב המאירי בחידושיו לסוטה דקאי בסברא זאת שכתב וז"ל ולממזרות אין שום חשש ואפי' אם היתה פרוצה ביותר ואינה חוששת לזינות אף בשעת העיבור כגון סמוך לטבילתה או לוסתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל ע"כ וכ"כ הרש"בץ ח"ג סי' רי"ז:
י"ד סי"ט ש"ע עכו"ם שבא על בת ישראל הולד כשר. ה' שער המלך פ"טו מה' א"ב האריך להוכיח מהתוס' בכמה דוכתי דסברי דהא דכשר היינו דלא הוי ממזר אבל נכרי הוי עד שיתגייר וכל זה בודאי בא עליה אבל אם יש ספק אם בא עליה א"ץ טבילה דאיכא כ"ס ס' אם מגוי נתעברה או מישראל ואת"ל מגוי דלמא הלכתא כהאומ' דא"ץ שיתגייר. ה' משה ידבר ה' אישות די"ד ע"א וע' בס' הלכות י"וט דקע"ג ע"גד דרוח אחרת אתו דהיכא דהביאה היתה דרך זינות ונתעברה ממנו ושוב לא ידע הגוי מהולד כלל ואמו גדלו בתורה וכו' איגלאי מילתא למפרע דמתחילתו ישראל גמור וכשר אפילו קודם גרות דישראל גמור הוא אך אם היה הענין שהגוי לקח את בת ישראל ובא עליה ולקח את בנו ונתגדל בגייות הוי גוי גמור ואינו מותר לבא בקהל עד שיתגייר כדין יעוש"ב וע' פ"ת סי' זה ס"קא:
ט"ו שם ופגום לכהונה. ע' אחרונים ולה' בר"כי ובס' עבודת השם א"הע סי' ו' דג"ן וד"ן ונ"ה מ"ש בענין זה ושם נאמר דלסב' האומרים דפגום לכהונה הוי מדאורייתא יעו"ש ובהגהותי לשם בס"ד:
מ"ז ס"ך ש"ע ממזר נושא לכתחי' שפחה. ספק ממזר אי יכול לישא שפחה במחלו' הוא שנוי. ע' בא"הט ס"ק פ"ד וע' בר"כי אות י"ב ולהרב כפי אהרן ח"א חיו"ד סי' ד' דל"ד:
מ"ז ס"כד ש"ע אבל אם האחד ודאי והב' ספק וכו' דספק ממזר מ"הת מותר רק רבנן עשו מעלה ביוחסין ב"ש ס"קל. וע' פ"ת ס"ק ז"ך משם מוהרי"מט חיו"ד סי' ח' דמה שהתורה התירה ספק ממזר לגמרי התירתו מתורת ודאי לח מתורת ספק וע' ח"קל חי"וד ח"א סי' קי"ז ומ"ב חא"הע סי' ד' שעמד אי מה שהתירה התורה ס' ממזר הוא אפי' דאיכא ס"ס להחמיר וכתב דאין בידינו להכריע וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ב' די"ד. וע' מנחת חינוך ס' קדושים סי' רמ"ו ד"נט ע"ג שכ"כ משם ה' שב שמעתתא דההיתר הוא אפי' נגד רוב ואפי' בס"ס להחמיר אזלינן להקל וכ"כ בס' ישמח לב חא"הע ס"י י"ד:
ט"וב סכ"ו ש"ע פנויה שנתעברה אם אינה לפנינו לבדקה או שהיא שוטה או אילמת וכו'.
נראה דבאילמת אין לבדקה ברמיזות ואיפשר דאפי' אם רמז למאן דמכשר את הולד אינה נאמנת מדלא לישתמיט לשום פוסק לאשמועי' דין זה רק כלהו נקטי בסתמא דהוי ס' ממזר ולא ראיתי להחונים על הש"ע דעמדו בזה לבד זאת מצאתי בחפי'שה להגאון נו"בי מ"ק סי' ז' שנ"ט לשבח וז"ל ונלע"ד דהרמ"בם סובר דהא דסומכין על דבריה באומרת לכשר נבעלתי הוא מפני שיש סייוע לדבריה דאשה מזנה בודקת ומזכה וכ'ו ולסייועי סברה זאת מהני בריא דידה דלכשר נבעלתי אבל באומרת איני יודעת הרי חזינן דלא בדקה וחרשת שאינה בת דעת לא שייך בה בודקת וגם לא שייך בה לא אמירה ולא רמיזה ובאילמת אינה רגילה כ"כ עם ב'נא ואינה בקיאה כל כך באנשים לידע מי כשר ומי פסול הילכך אף שיכולה לרמז לכשר נבעלתי אין סומכין עליה כיון דליכא סייוע דבודקת ומזנה יש"ב שו"ר שה"ד ה' פתחי תשו' לקמן סי' ו' ס"כא:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי להגאון ח"ד בדרא בס' נדיב לב ח"ב סי' ג' והובאה תשו' זאת בס' אחי וראש א"הע סי' ט' ובד"לח ע"ב עמד גם הוא בחקירה זאת דלמה לא תועיל רמיזת החרשת למי שנבעלה לו מאחר דק"יל שמועיל רמיותיה לאפוקה כשנשאת לעלמא בגט ע"י רמיזה ואי הוה מהני בה רמיזה לא הוה שתיק הרמ"בם וגם הט"ושע וש"פ מלפרש ומר הוא דקאמר דאחר הישוב מילתא דפשיטא הוא דלא מהני רמיזה דכל נאמנות האשה לר"ג לא הוי כ"א מדין עדות דהתורה האמינה לחם לומר מח'ש פ' וכשר הוא והשתא בחרשת ושוטה דלאו בנות עדות נינהו דהן פסולות להעיד מה תועיל רמיזתה להכשירו ושוטה האומרת בפה מלח מאיש פ' נתעברה דלא מהמנינן לה משום פיסול גופה מש"אכ בקידושין וגיטין דתקינו רבנן להן נישואין ואין כאן שום עדות ח"ד ואזלא הא כההיא דכתב המ"של בפ"טו מה' ח"ב דנאמנות האם להכשיר הוי מדינא ולא מכח התקנה עשיה גם ה' משה ידבר בה' אישות סי' א' נקיט בפשיטות דאינה נאמנת ברמיזה יעו"ש. ועתה בעת ההדפסה בא לידי ס' שב שמעתתא ושם ראיתי לו בשמעתתא ד' פ"ך שהביא משם ה' בית מאיר שחלק על הנו"ב והעלה דבאילמת המרמזת היא כפקחת לכל דבריה וכשר הולד. ושם בפכ"ב איהו גופיה קאי בס' הנו"ב וקיהיב טעמא דכיון דמדין עדות אתינן עלה וכמ"ש בכתובות די"ד אין מקבלין עדות מן האילם וחפי' עדות דרבנן וכו' יעו"ש:
י"ח שם בש"ע אין זה הולד אלא ספק. בסי' ו' מבואר חפי' איכא רוב כשרים אם א"א לבדק אותה ממי נתעברה הולד ס' ממזר. ב"ש ס"ק ל"ט ורבני האחרונים נחלקו בזה דה' מוהר"דח בס' נדיב לב ח"ב שם ובס' אחי וראש שם מד"מא האריך להוכיח דברוב כשרים אע"ג דא"א לבדק אותה כלל עכ"ז מכשירינן להולד דכדיעבד דמי ובולד לא חילקו ונסתייע עצמו מדברי הפוס' והצ"ע דברי הב"ש. אך הרב כמו"הר חיי"א שם עמד לכנגדו וחלק עליו בכח וגבורה ומר הוא דקאמר דצדק הב"ש במשפטו ומצא להדייא להרש"בא ור"ש שפסקו כן יעו"שב ובדברות שניות שם ומיהר"שמ בס' עבודת השם סי' ה' דנ"ז התמרמר הרבה על מוהר"דח ז"ל דאישתמיט מיניה תשו' מ"א הח"קל בח"א יו"ד סי' פ"ט י"ש ומוהר"דח בעצמו הבית תשו' זו בדמ"א ע"א ועליה בנה דייק אך כפי דברי ה' חיי"א שם בדמ"ו ע"ג הוא להיפך ודוק וכבר עמדתי ע"ע זה דעמד הח"קל לעיל בסי' זה על סעי' יוד' אות ד'. וע' שב שמעתתא שם:
י"ט ע"כ ל"א דהולד ס' ממזר אלא דוקא דאיכא בעיר ממזר אפי' ממזר אחד אבל אי ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל. בית שמואל שם. ולי הפעוט הדבר צ"ע דהתינח דליכא בעיר ממזר חבל קרובים איכא דאית בהו חרבי כריתות דעושים ממזרים. שו"ר למוהר"דח שם דסמך ראשו ורובו אדברי הב"ש הנז' וכמ"ש ה' משה ידבר בה' אישות סי' א' דע"א והרב המחבר ר' חיי"א שם הקשה עליו כקושיין אמאי סמך אדברי הב"ש והמש"י מאחר דדבריה הן הנה היפך ר"שי וה"רן בקידושין דמ"ג ושכ"ן בהדייא מדברי מוה"ריו סי' ע"ד ונדחק בדברי הב"ש דכונתו דאין להאשה באותו מקום שום קרוב וזהו דעתו במ"ש דאין ממזר באותו מקום עי"ש בד"מט ע"ד ומוהר"דח שם בדברות שנייות הודה לדברי הרב י"ש וכתב דזה היה דעתו מתחי' וע"ע עבודת השם שם דנ"ה ע"ג שכתב דה"בח בסי' ו' קאי בשיטת הב"ש ובד"נו ע"ד הביא דברי הרבנים הנז' באופן אחר וע"ש פלפ"לא ואר"יך בדברי הרבנים הנז' יש"ב. וע' להגאון שב שמעתתא שם בפכ"ב שהק' מדברי הנמק"י ס"פ אלמנה לכ"ג דהיכא דאיכא קרובים בעיר דהו"ל לדידה ה"כ והולד ממזר וחיישינן למיעוטא ושוב יישב דמסתמייות דברי הב"י והר"מא נראה דלא ס"ל הך דה'ני וגם הוא הכריע מסוגייא דכתובות די"ד היפך זה יעו"ש ומה נענה לההיא דר"שי וה"רן ומוהר"יו שהביא כ' ר' חיי"א שם:
ך שם בש"ע ואפי' אי מודה אותו פ' שנבענה לו וכו'. ראיתי להביא פה דוכרן סהדותא שנתקבל בבית דיני אות באות ומ"ש ע"ז וזה תוארו: מעשה רע אירע בימינו כי האשה מזל אלמנת אברהם צבי כ"ע הרתה לזנונים וילדה בן זה קרוב לשני חדשים והקול נשמע כי היא הרה מחרגה בן בעלה שמואל אברהם צבי יען היו דרים יחד ואוכלים על שולחן אחד עם יתר בניה הקטנים שיש לה מבעלה הנז' וישנים בבית אחד. ובדעתם להנשא זה עם זה. ובכן אנחנו ב"ד קרינו לפנינו דת האשה וחרגה שניהם יחד זה בפני זה. ובמיתב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחת"ל כד אתו קדמנא האשה מזל אלמנת אברהם צבי וחרגה שמואל צבי ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד שאלנו ממנה למי הרה ולמי הילד? והיא העזה פניה ותאמר כי מבן בעלה שמואל הלזה נתעברה כי היו חיים ויושבים כדרך איש ואשה מבני שום הפרש ובכל עת אשר נכספה נפשם להזדווג לא היו נמנעין כלל באופן שממנו נתעברה ולת מאחר כי לא הכירה אדם מעולם. וגם הנואף הנז' הודה ואמר כי אמת יהגה חיכה וממנו היא הרה ומובטח הוא שלא בא עליה אחר ואדרבא הוא חפץ לקחתה מאחר שאינה אמו רק היא אשת אביו ועליו לגדל את הילד כי הוא בנו ודאי. וכשמעינו את הדבר הרע הזה הודענו להם את כל תועבותיהם כי הם מחייבי מיתות ב"ד ומלבד שאינם יכולים להנשא זל"ז אף גם זאת כי גזרנו עליהם לבל ידורו עוד במקום אחד ושיהיו מופרשים ומובדלים זה מזה לעולם ונראה מה יהיה משפט הנער ומעשהו. והיה זה ביום ששה לחדש אלול משנת חה"רס קמיך לפ"ק פה עיר הבירה כופיאה י"עא וע"ד אמ"וץ כוח"ש פה ברוב עו"ש פב"פ פב"פ פב"פ דיין דיין דיין:
והנה טרם אענה אני אומר כי זה ימים במספר ירחים שהאשה הזאת וחרגה עמדו לפני לדין עם נערה אחרת אשר היתה משודכת להנואף הנז' ובין דברי ריבות וחירופין אשר נאמרו זה לזה קול חרדה שמענו מפי איזה נשים שאמרו להאשה ולחרגה הנ"ז שהם מזנים זה עם זה ושוכבים כדרך איש ואשה ולא פעם אחת ולא שתיים נאמרו כדברים האלה אך יען היתה שעת מריבה לא נתננו אוזן קשבת לדבריהם אולם עתה שילדה האשה הזאת נתאמתו הדברים מאז. באופן שע"פ הדברים האלה האשה הזאת חשודה מיניה דנואף דוקא: ובכן אדברה נא כי הנה חמת דמדברי מרן בא"הע הנצבים לפנינו שכתב דפנויה שנתעברה ואומרת שמאיש פ' ממזר נתעברה אפי' אם מודה אותו ס' שנבעלה לו הולד ספק ממזר נראה לכאו' שהולד הזה ס' ממזר ולא ממזר ודאי דמ"ל כשאומר שמפ' ממזר נתעברה ומ"ל כשאומר שמפ' נתעברה שאם האמת כדבריה הולד ממזר. והטעם דאמרי' כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר אולם כתב הח"מ בס"ק כ"ח דה"ד היכא דדיימא נמי מעלמא אבל אי לא דיימא מעלמא רק מיניה שדינן הולד בתר דידיה היכא דהוא מודה והוי ודאי ממזר. גם הרש"בש בתשו' סי' שצ"ט על פנויה שנמצאת מעוברת ואמרה שמחתנה הוא אך הוא כופר כתב דאפי' היה הבועל מודה שבא עליה אינו נאמן לעשותו ממזר ודאי אא"כ לא נחשדו לעולם עם זולתו יעו"ש והוא תנא דמסייע לה' ח"מ. והגם דהב"ש בסק"מ חלק על ה' ח"מ מ"מ מלבד דלא ראה ת' הרש"בא אף גם זאת דבכ"ק מ"ב העלה דהיכא דמיוחדת לו ל"א כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ע"ש וכ"כ ה' בעי חיי חא"הע סו"סי ו' בפשיטות ונ"ד לא גרע ממיוחדת לו ואיפשר דעדיפא דמיוחדת נקראת אפי' שיושבת בביתה רק שהיא מיוחדת לו מש"אכ בנ"ד דאוכלת עמו. וע' לה' שיבת ציון סי' ס"ז ה"ד הפ"ת בס"ק ל"א בנדון דומה בדומה לנ"ד שהעלה דהוי ממזר ודאי דא"עג דה"ני והמרדכי כתבו דאף בפלגשו איכא למימר כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר מלבד שאין דבריהם עומדים נגד כל הפוס' ראשונים ואחרונים ואף הרמ"בם דחייש לכשם שזותה עם זה מודה במיוחדת לו וכדברי הב"ש עוד בה דביושבת בביתו כדרך איש ואשה גם הנ"י והמרד יודו יעו"שב. גם מו"הר בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' ב' די"ב ע"א כתב וז"ל אם אחי בעלה ג"ך הודה שבא עליה אמו ממנו זמן גדול היתה אמו בחזקת גרושה מבעלה ל"מ אם אמרה היא שהולד הוא מאחי בעלה אלא אפי' דלא נבדקה לידע מה בפיה אם לא הוה דיימא אלא מאחי בעלה לכ"ע בתר דידיה דאחי בעלה שדינן ליה ואין לספק באחר כלל כדי לדון דשמא מגוי ועבד נתעברה וכו' וש"ככ הפ"מ בח"ג סי' מ"ג וכו' וע"ע לו שם בדי"ג ע"א ובס' תעלומות לב ח"ג סי' ד' ד"ו ע"א:
ותבט עיני למו"הר מוהר"שא ז"ל בס' דברי שמואל חא"הע סי' ז' על מעשה שהיה באשה שנעלם בעלה ונמצאת הרה לזנונים ובשעת לידה אמרה כי מפלוני הוא וע"ז נו"ן הרב ז"ל בענין ואחר שהביא דברי מו"הר אג"ן הנז' דהיכא דהיא אומרת דמפ' ישראל נתעברה שאין לתלות בגוי. כתב משם ה' ישמח לב בסי' ג' שחלק על מו"הר מוהר"אג וכתב דהמדקדק בתשו' התשב"ץ ח"ג סי' פ"ח יבין לאשורו דלא כוותיה וגם מתשו' ה' שיבת ציון סי' ז' (נראה דהוא ט"ס וצ"ל סי' ס"ז) נראה כן דמדכתב טעמי הדין לפסל את הולד על כי הודו שניהם שהוא יוצא מחלציהם וגם כי היתה דיימא מיניה ולא מעלמא. ועל הכל הביא מתשו' ה' בני יעקב סי' יוד' בנדון א"א דלא דיימא רק מהנואף ושניהם מודים על הולד שהוא ממנו עכ"ז חשב הרב לספק א' שמא מגוי נתעברה וע"פד ה' ישמח לב הנ"ל העלה גם הוא בנ"ד דהוי ס' ממזר י"ש וכל זה היפך מסקנתינו. אך הרואה יראה דהמנגד לנו אינו אלא ה' בני יעקב דאילו ה' שיבת ציון הוא משלנו גם לדברי הרב. וכשאני לעצמי לא ידענא מאי אידון ביה דאין הכפר תחת ידי לראות הדברים בשרשן דכפי מה שהביא ה' ישמח לב הוא דהרב קאי היכא ששניהם מודים דממנו נתעברה ולא דיימא מעלמא אלא מיניה והיינו כנ"ד. ואילו ה' אג"ן שם בד"ב ע"ד וה' תע"ל בסי' ד' ד"ו ע"א הביאו משם הח"קל במ"ב א"הע סי' ד' דכ"ח ע"ג שכתב דה' בני יעקב קאי בשלא נבדקה האם אבל אם אמרה שנתעברה מפ' הרי יש הודאה שנתעברה מישראל ולא מגוי י"ש וזה יוכל להתברר אחרי ראות דברי ה' בנ"י בגופן שלהן. ברם לדידי חזי לי דאף אם יהיה דה' בנ"י קאי היכא דשניהם מודים דממנו נתעברה וגם לא דיימא אלא מיניה עכ"ז בנ"ד גם ה' בנ"י יודה ע"פ מ"ש בתחי' דברינו דביושבת בביתו ובחומותיו ומיוחדת לו דוקא ל"א כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר דאימת תשוקה עליה וע"כ ל"ק ה' בנ"י הכי אלא בנ"ד שהיה בעלה נעלם ודוק:
ואחר זמן רב ראתה עיני בכפר מטה לחם הנד"מ בסי' כ"ג דס"ב ע"ג שהביא מס' אור זרוע הנד"מ בסי' תר"א דל"ב דמעשה היה ביאודי א' שהביא בכתבו דאמו היתה מנקת בבית יאודי א' ונתעברה הימנו וילדה והיתה אומרת לכשר נבעלתי והוא הביא עדים שקודם שנתעברה בחזקת גרושה מבעלה וגם בחזקה שמת וכו' וגם מכח אותה חזקה ניסת לבעל ב' וכו' וע'כז ר"י הלבן חשש להחמיר שמא לא דקדקו או שמא אח"ך בא הגט לידה והשיב עליו ה' מוה"רח הכהן ז"ל ובת"וד כתב ומ"ש שהוא מ"ם ס' מגורשת ס' אינה מגורשת וא"תל אינה מגורשת ס' מגוי נבעלה אינו נראה דרוב המצויין אצלה ישראל הן ומגו אין כאן דאי בעייא אמרה מגוי היה שהרי היא טוענת מעולם שהיא גרושה ומישראל ואין כאן מגו כיוצא בזה וכו' וע"פ הדברים האלה כתב ה' מטה לחם שם דיש ללמד מדבריהם דאמרינן ס' מגוי אע"פ שהיא טוענת דמישראל נתעברה לולא דאיכא ריעותא דרוב מצויין אצלה ישראל נינהו יעו"שב במה שהשיג בזה למו"הר צל הכסף ז"ל ולדידי אם כונתו היא להוכיח דבין להקל בין להחמיר ל"א היפך דבריה לע"ד אה"מר אין מכאן ראיה כלל דהרבנים הנז' קיימי בנדון דלפי טענת האשה הולד הוא כשר דהיא טוענת דמישראל נתעברה אחר הגירושין רק דאנן לא מהמנינן לה כלל בכל דבריה ואנן חשדינן לה דקודם הגירושין הוא והולד פסול. אלא דהיה חופן להחמיר ולהקל בס"ס ואחד מהספקות הוא ס' מגוי ודחה מוה"רח הכהן ז"ל ספק זה דרוב מצויין אצלה ישראלים הם הא לא"ה הוה מקילינן בספק מגוי יען דלא באנו להקל היפך דבריה דגם לפי דבריה אם נאמיניה הולד כשר אבל במקום דלפי טענתה הולד פסול שנאמר דלא נאמינה ושמא מגוי הוא ונקל להכשיר את הולד זו מנין לנו ובזה לא דברו הרבנים הנז' ודוק. ודא תהא למיקם כי חילוק זה כתבתי לפי מה שהעתיק הרב דברי רי"אז כי אין הספר אצלי לראות הדברים בשרשן:
כ"א סכ"ח ש"ע היו העם מרננין אחריה וכו'. זהו פירוש דיימא האמור בש"ס דיבמות דס"ט. וע' עבודת השם תא"הע סי' ב' מה שפלפל בפירוש הש"ס דיימא ולא דיימא עמ"ש הראשונים ז"ל:
כ"ב סכ"ט ש"ע אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו וכו'. מלשון זה נראה דא"ץ שיאמר בודאי כי הוא ממזר רק כל שאומר שאינו ממנו הרי הוא כאומר שהוא ממזר והוא ממזר ודאי וע' ב"ש ס"ק נ"ב ויד"א הגה"בי ס"ק כ"א שעמדו בזה דמדברי הרמ"בם נראה שהוא ס' ממזר.
וע' פ"ת ס"ק ל"ו שהביא משם הגאון נו"בי בסי' ד' שכתב שהאמת הוא כן דכל שאינו אומר שהוא ממזר כי אם שאומר שאינו בנו שהוא ס' ממזר ולא ממזר ודאי ושלא נחלקו בזה הרמ"בם והטור ורמז ג"ך לה' שע"המ גם בס"ק פ"ל הביא שכ"ד הג' הרע"קא יעו"ש וע' דברי שמואל חא"הע סי' ז' דקל"ד והרב הא"ח נפשינו נ"רו בס' תעלומות לב ח"ג סי' א' הביא משם הח"קל בי"וד ח"א סי' קט"וב דקאי בשיטת הנ"וב אך איהו גופיה דעתו אינו כך דלא בעינן שיאמר שהוא ממזר ודאי וכל שאומר שלא בא עליה ולא נתעברה ממנו די לעשותו ממזר ודאי ומעיד בגדלו שהחק"ל גופיה במ"ב א"הע סי' פ"ז הסכים בפשיטות שדעת הרמ"בם כה'שע דכשאומר האב שאינו בנו הולד ממזר ודאי ומוכרח דמ"ש בח"א חיו"ד היינו לפלפולא בעלמא יעו"ש. גם הרב רפאל אהרון בן שמעון נ"רו רב ומו"ץ בעיר קאירא בתשו' כי באה שם סי' ו' די"ד וט"ו האריך בזה והעלה דכל שאומר שאינו ממנו כגון שאומר שלא בא עליה ה"ז נאמן לעשותו ממזר ודאי וא"ץ שיאמר שהוא ממזר וס' הב"ש בזה יחידאה הוא ואפי' אי נימא דהוי פלוגתא בדברי הרמ"בם הרי מרן פסק כוותיה וקבלנו הוראותיו יעו"ש:
כ"ג שם נאמן לפוסלו ע' כנ"הג הג"הט ש"ק נ"ט וס' יד"א ס"ק ז"ך שהביאו ס' רי"אז דאין האב נאמן רק כשאומר על בנו שהוא ממזר דבא מאיסור ערוה אבל לא שנתעברה מאחר. וגם ס' תוס' רי"ד דדוקא כשאין האם מכחיש ורמזו ת' מוהרא"נח בא' סי' מ"ה דהביא ס' בה"ג ור"ת דס"ל דאין האב נאמן רק כשהפיסול בא ע"י הכרת בכורה וחש הרב לס' הללו יעו"ש ובס' דברי שמואל סי' ו' דק"לה ובס' פ"ת ס"ק ל"ו הביא משם הג' רע"קא בתשו' סי' קכ"ח והח'תס בסי' י"ג דצרף הנך סברות לס"ס. ורב א' מח"ור דורינו נ"רו סמך עליהם לצרפן להתיר. ומ"ש הר"ר ב"ש נ"רו בתשו' כי באה בס' תע"ל הנז' (באות הקודמת) אריה שאג עליו וכגבור מתרונן כתב דאין לצרף סברות אלו לס"ס כי ס' בה"ג בטלוה הראשונים וס' רי"אז היא ס' יחידאה ומה גם דמרן דחאם מהלכה ופסק להיפך והביא מדברי הגאון חק"ל במ"ב חא"הע סי' ב' דמאן ימאן לצרפם לס"ס ובפרש במקומות שקבלו עליהם ס' מרן בין להקל בין להחמיר ושגם הגאונים ורע"ק והחת"ס לא סמכו ע"ז עי"ד:
כ"ד שם ש"ע והוא ממזר ודאי. אי הך דינא הוי דוקא כשהיא מכחישתו ואומרת שממנו נתעברה אבל אם האשה אינה לפנינו אם יש בידינו להכשיר את הולד ולעשותו ספק ממזר בשאנן טענינן דשמא מכותי נתעברה ע' ב"ש ס"ק נ"ב שהוליד בזה מחלוקת בין הרמ"בם והטור וע' פ"ת ס"ק ל"ו ול"ט שהביא משם השע"המ והרע"קא דהסכימו אליבא דכ"ע מספקינן בערבי כל שהיא אינה אומרת ממי נתעברה ע"ש וע' להח"תס בא"הע סי' יו"ד שכתב דלשמא נבעלה לגוי נ"ח דאשה מזנה בודקת ומזנה מישראל ולא מגוי דחרפה היא לנו והביא ראיה מדברי ר"שי דכתו' די"ג ואנכי העירותיהו בהגהותי לכ' עבודת השם בסי' ה' דנ"ג ע"א מדברי הרמ"בם פי"ח מה' א"ב דין י"ד ופסקו מרן לקמן סו"סי ו' ודמיתי ראייתו מדברי ר"שי ע"ש. וע"ע להגאון מו"הר בס' צל הכסף ז"ב סי' ב' דהאריך מזה וכתב דחבל נביאים ראשונים ואחרונים ה"ה ר"שי והרמ"בם והר"מה וה"רן וה"המ והטור התש"בץ ומרן ומוה"ריו והפרישה והבני יעקב ומוהרי"מטוהשע"המ וחק"ל והנדיב לב וה' אחי וראש כולהו ס"ל דתלינן בגוי להקל לא נשאר כ"א מוה"רם מינץ וה' אורים גדולים דס"ל דלא תלינן בגוי מלבד שאין דבריהם עומדים נגד רבים וגדולים הנז'. אף גם זאת שכל הראייות שהביאו לסברתם אינם מכריעות יש"ב. והנה עמנו עוד ס' הנ"וב ורע"קא נמי דקיימי בהך שיטתא והראיה שהביא מו"הר שם מסוגייא דכתובות די"ג הביא ג"ך הרע"קא וב' נביאים נבאו בסיגנון אחד וע"ע פ"ת בסי' י"ג סק"יח במאמר מוסגר:
אך זוהי שקשה דמאי דהרב שם הביא משם מוה"רם מינץ בסי' כ"ו שכתב דאפי' ברוב גויים לא תלינן בגוי אלא בישראל ושה' אורים גדולים בלמוד קי"ח תלה כיפי בס' מוה"רם ונ"ט דבישראל דהוי מין במינו תלינן אבל בגוי דהוי מין בשא"מ לא תלינן יעו"ש. וכ"כ הפ"ת בסי' ד' סק"כג משם ת' חמדת שלמה. עינינו הרואות להכנ"הג בא"הע סי' ס"ו הגה"בי אות מ"ד וה"ד ה' עבודת השם כתב משם מוה"רם מינץ בסי' ק"ט להיפך שכתב דפנויה הרה לזנונים כותבין בכתובה כתולתא דא כדי לפרסם שנבעלה ואסו' לכהן מספק הגם דאמרה לכשר נבעלה לא מפיה אנו חיין שמא נבעלה לגוי וכו' ע"כ הרי דמוה"רם מינץ גופיה חייש לשמא נבעלה לגוי וצ"ע. ושמא בלהחמיר גם הם יודו דתלינן. ואם כנים אנחנו בזה עמדה ונס'עת הראיה שהביאו הנשיאים מוהר"אג והרע"קא מההיא דכתובות די"ג לסתר דעת מוה"רי מינץ ודוק. וע"ע בס' ישמח לב גאגין א"הע סי' י"ג:
ודע דכתב ה' פ"ת שם דמבו' בתשו' רע"ק דאפי בהיא לפנינו ואינה אומרת דמערבי הוא אע"פכ אנן מספקינן בערבי ודלא כהפרישה. וכן הביא מו"הר מוהר"חג שם בדי"ב ע"ד משם הח"קל במ"ב. אך מוהר"אח נ"רו בס' תע"ל שם ד"ו ע"א כתב דבשותקת לפני הבעל לא תלינן. גם הר"ר ב"ש נ"רו שם בדי"ד וט"ו האריך להוכיח והעלה לענין דינא דכל שהיא לפנינו ואינה טוענת כלום אין אנחנו יכולין לטעון בעדה דשמא מג"וע נתעברה י"ש ויש לתמוה עליו דהוא נסתייע מתשו' רע"קא סי' ק"ו לנ"ד וכפי עדותו של הפ"ת ההיא דרע"קא סבר למתלי בגוי גם בשותקת וצריך לראות בתשו' הר"עק בשרשה לראות דברי מי יקום:
ולכל הדברות היכא דהיא טוענת דמבעלה או מאיש פ' נתעברה אליבא דכ"ע דלא תלינן דשמא מגוי נתעברה היפך דבריה. כ"כ בפשיטות הר"ר ביש נירו בתשו' שבס' תע"ל שם וכ"פ ה' תע"ל גופיה שם ד"ב ע"א וכבר חילוק זה צופים אמרוהו ראשון שבכולם הפרישה ואחריו כל ישרי לב ע' צל הכסף שם די"ב ע"ד ובד"יג ע"א ועפ"ז מפרק כלאחר יד תשו' הח"קל מח"א מי"וד סי' קי"ז לא"הע מ"ב סי' ב' וע"ע בס' תע"ל שם ד"ו ע"א. וע' בס' דברי שמואל א"הע סי' ז' שהביא משם ה' ישמח לב גאגין סי' י"ג דאף בטוענת שמאיש פ' נתעברה אנן תלינן דמג"וע נתעברה וחיליה מתשובת ה' בני יעקב סי' יו"ד עי"ש וכבר כתבתי בזה אני הדל לעיל בסי' זה בשייך לס"כו אות ך' לך כא ראה:
כ"ה קטן שנולד וכשהיה קרוב לד' שנים ראתה אותו אשה א' שהיה הגיד שלו קטן כשיעור פיניון ופרסמה הדבר שהיה סריס חמה ונשא אשה ואחר עבר ב' שנים זנתה אשתו עם אחי בעלה והודית וגרשה וכיון שהיה ג"ך עיבור וילדה בן הוחזק לממזר ונתגדל זה הבן ונשא אשה והוליד ב' בנים ומיום שנשא אשה רחקו אותו מבני ישראל והוא צווח דכיון דלא בדקו את בעל אמו ע"פ בקיאים איך יחזיקו אותו לממזר ודאי זה היה מעשה בעיר גדולה אזמיר יע"א ופסק הר"הג מוה"רא פאלאגי ז"ל שמותר לישא ישראלית כיון שאביו לא נבדק ואיכא ס"ס ושלח פסקו למו"הר אג"ן הז'הר ז"ל וגם הוא העלה להתיר וכמובא בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' א' וב' ושם נאמר דגם רבני קושטא וירוש' העלו להתיר ובא בארוכה בס' עיני כל חי מד"קלו ואילך. וע"ע בס' ישמח לב א"הע סי' י"ג. מטה לחם סי כ"ג:
כ"ו ראה זה חדש אשר ראיתי להרב שמ"ח גאגין ז"ל בתשו' כי באה בס' שערי רחמים א"הע סי' ב"ך דהביא משם ה' פנים מאירות בח"א סי' מ"ג דאם איש אחד גירש לאשתו ע"י שלוחו אך זיכה לה הגט על ידו דאף דראוי להחמיר מכח ההיא דמוהרי"קו שו' קמ"א והביאו מו"רם בהגה סי' ק"ם ס"ו דסובר בדעת הר"וף שלא להתירה עד שיגיע גט לידה מ"מ מתגרשת למפרע מעת זכוי הגט ליד השליח ונחשב יום הנתינה מאותו יום ואין לה למנות ימי ההבחנה אלא מיום זיכוי הגט ע"י שליח ושהסכים עמו הגאון מפראג. ומינה הוליד הרב על מעשה שהיה במי ששלח גט לאשתו ע"י שליח הולכה ובהרשאה כתוב ומשעה שיגיע הגט ליד אשתי וכו' הרי הוא כאילו הגיע מידי לידה ותהא בו מגורשת מעכשיו ומותרת לכל אדם והוו רבנן כי איך תהיה מגורשת כל שלא הגיע הגט לידה והמסדר מפרש לה כי בחכמה עשה שמא תזנה האשה למאי דביני ביני ותתעבר ואז יהיה הבן הנולד ממזר ספק ולא ודאי דהדבור של בעל מעכשיו הוי כמזכה לה הגט מאותו העת ע"י שליח. והרב המחבר שם בסי' ך' דחה דברי המסדר בשתי ידים ומר ניהו הרב שמ"ח ז"ל הליץ טוב בעדו דהגם שלא מצינו שום פוסק עשה כן לכתחי' מ"מ את אשר כבר עשוהו ואירע שזנתה בין נתינת הגט ליד השליח להגעתה ליד האשה ונתעברה ואח"ך קבלה הגט וילדה בן דשפיר נוכל לעשות סניף להוציאו להולד מחזקת ממזר ודאי מחמת אותו זיכוי שעשה לה הבעל בגט ע"י שלוחו יש"ב. ואני הצעיר נאלמתי דומיה כי אין לי ראיה ומופת חותך לחלוק על הדב ז"ל דלבי נקפי מאד בדבר הזה דאף הגאון פנים מאירות לא אמרה כי אם לענין הבחנה (הגם כי אין הספר בידי לראות הדברים בשרשן מ"מ כפי מה שהביא דבריו הרב מבואר כן) מש"אכ בענין ממזר. ועוד בה דדיינו לומר כן כשזיכה לה הגט בפירוש אך שנעמיס לומר כן אף היכא דכתב לה תיבת מעכשיו ושנחשבהו כזיכוי מנין לנו אולם מי יבא אחרי המלך לחלוק עליו מסברא:
ז"ך עוד תשוב ותראה בענייני ממזר לקמן בחידושינו על סי' י"ג סי"א אות. ולקמן בש"ע סי' טו"ב סנ"ז ונ"ח ובאחרונים שם ולקמן סי' ק"ן ובמה שאכתב אני הדל שם: