אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קעב
א ס"ב בהגה ואם היה יבמתו גייורת או שאר אשה המותרת ליבמה ציין המציין נ"י בפ' הערל. וכ"כ המאירי ביבמות על דע"ט ע"ב וכ"כ הרב"ח. ומבואר דהיינו אפי' לכתחי'. ובכתה"ס למוהר"ש מטאלון ז"ל בע"ס עבודת השם רמי ומקשי דמ"ש מזקן שפסק מרן לקמן סעי' יו"ד שזקן ביותר שתשש כחו דינו כסריס אדם וכו' אבל אם בא על יבמתו מותר לקיימה הרי דלכתחי' אסור לו לבא אע"ג דהוא בר אולודי והאריך בזה ויישב ע"פ תשו' מוהרד"ך סי' ב' חדר י"ב שכתב דאינו תלוי מצות יבום בהקמת שם לא באיש ולא באשה אלא שיהיה בר שכיבה ולכן בסריס דהוא ראוי לבילה והוא בר שכיבה אלא שאינו ראוי להוליד יכול ליבם לכתחי' אבל בזקן שתש כחו ביותר דאינו יכול לבעל אינו יכול ליבם לכתחי' ושוב פשפש ולו' מצא לה' דרכי משה סו"סי קע"ב שנרגש בקוש' זו וישב בזה את"ד.
ב ס"ד ש"ע אלו הם סימני אילונית וכו' ע' תעלומות לב ח"ד סי' י"ג.
ג ס"ז שו"ע מי שחתכו או נימקו גידיו וכו' וכשיהיה בן י"ג שנה ויום א' נקרא גדול שאין זה מביא סימנין לעולם. ה' פ"ת לעיל סי' ו' סק"ג הביא משם ה' נוב"י אה"ע סי' ו' שהביא משם שני חכמי הדור שכתבו דיש לדון מזה דאם סריס א' הביא שערות באותו מקום וגם יש לו זקן זה מורה ודאי שהוא סרים חמה לפי עדות הרמב"ם שס"א אינו מביא סימנין לעולם והוא ז"ל חלק עליו דמנ"ל דסימני גדלות הם דלמא הם שומא עי"ד וע' בס' מנחת משה אה"ע סי' א' ד"ז ע"ד שכתב דאף לפי דברי הגאון שהביא הנו"ב היינו לומר דאם יש לו זקן בודאי אינו ס"א אבל לא בא לומר דאם הוא נקי משערות דיש להחליט שהוא ס"א דהלא גם ס"ח יוכל להיות שלא יהיה לו שערות ואדרבא אין לו זקן הוא מסמני סריס חמה דקחשיב הש"ס ועמד שם ע"ד הג' תפארת צבי סו' ז' בפירוש דברי הרמב"ם י"ש.
ד סי"א ש"ע החרשת והשוטה וכו' מתיבמות ולא חולצות וכו'. יבמה שחלצה בעודה שוטה חליצתה פוסלת על האחין אחר שנשתפית ודלא כה' יש"ש בפ' מצות חלי' דכתב בפשיטות דאינה חליצה כלל ואחר המחילה הפריז על המדה להקל ולא מצאתי לו חבר. יאודה יעלה סי' קמ"ז.
ה סי"ב ש"ע חרש וכו' אינם בני חליצה. חדשים מקרוב העמידו בתי לימוד לחרש וחרשת שאינם שומעים ואינם מדברים ומלמדים להם כתב ולשון שיבינו לקראת ולכתב במבטא שפתים בכבדות ולהבין מה שנכתב ולהשיב כראוי כשאר בני דעת. וגם במלאכת החשבון יש להם ידיעה כשאר בני אדם ולומדים אומניות שונות ומתפרנסים עצמם כראוי וכו' וא"כ תהיה עתה החליצה שלהם כשרה ואע"ג שאינם שומעים מה שאמר החולץ או החלוצה הלא לא כתיב שמיעם בקרא. אך ע' בריטב"א יבמות על דק"ב ע"א ד"ה מ"ט שכתב באינו שומע ומדבר לא מהני קריאה כיון שאינן שומעין זל"ז וכו' והנה ביש אח אחר לא יחלץ החרש אך אי ליכא אחר כי אם הוא והיבמה עדיין ילדה ותתעגן כל ימיה יש לעיין אם לא נחוש לעיגון ולהתיר החליצה. ה' שבט שמעון דפ"ד ע"ד. וע' שד"ח ע' חליצה סי' א' אות ך' שהביא שיטת הפוס' במדבר ואינו שומע ואסיק להלכה דמדבר ואינו שומע פסול לחליצה יעו"ש ועיין שבט סופר אה"ע סי' פ"א מה שדבר על חרשים כאילו ובתשובותי לאה"ע סי' ט"ו לענין קדושין ושם הבאתי דברי הג' שבט סופר הנז' וכתבתי דלע"ד אין זה נכנס בסוג מדבר ואינו שומע יעו"ש.