אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קע

סימן קסט

א ש"ע צריכה גט למאמר. בנוסח גט זה אי כותבין ארוסתי או אנתתי מחלוק' בין הפוס' ע' כנה"ג הגה"ט סק"א ובסי' קכ"ו הגהב"י ס"ק ק"א וע' בתשו' כי באה בס' משנת ר"א ח"ב סי' ל"ד דאחר שהביא מרבנים הקודמים דעשו מעשה כמוהרשד"ם לכתב ארוסתי נפק דק ואשכח בתשו' מוהר"ם פפ' הקצרות סי' רע"ט שהסכים לכתב דהוית יבמתי ארוסתי ושפ"ן דס"ל להריטב"א וכן עשו מעשה רבני דורו עי"ד

ב יבם שנתן גט למאמרו אי צריכה המתנת ץ' יום מזמן כתיבת הגט או די במעשה החליצה ע' משנת ר"א בזכרונות מע' היו"ד אות ה' דבמחלוקת הוא שנוי עי"ש,

ג ס"ה ש"ע כשבאים להוציא וכו' למ"ד חליצה פסו' צריכה לחזר וכו' כ' בנ"ד או"ג שעמדתי ע"ע חליצה פס"ו כמאן קי"ל להלכה אם כרב דצריכה חיזור או כשמואל דאמר א"ץ ובתחילה כתבתי לענין הלכה דיש להקל דא"ץ חיזור מתלת טעמי אח"ך הבאתי שם משם הכנה"ג בהגה"ט סק"ז שכתב משם הפוס' דהמנהג להחמיר ונרגשתי דבדברי מוהרשד"ם ומוהרח"ש לא נזכר מנהג ותשו' מוהריב"ל ומוהר"ש שרמז לא היו אז בידי. עתה אודה לה' מאד בפי שכל הספרים שכתבתי שם שלא היו נמצאים אצלי הנם באוצרותי ואני ל"ו שנית"י תשו' מוהרא"ש סי' כ"ט וגם הוא לא דבר מענין מנהג ולא הוסיף נופך משלו על הדבר הזה רק רמז תשו' מוהרשד"ם דפסק כרב ולא הגיד דעתו עש"ה כי אם בזאת בתשו' מוהריב"ל ח"ג סי' כ"ג בא הדבר מפורש דהמנהג להחמיר בכל המקומות דצריכה חיזור י"ש והתבונתי עוד הפעם בדברי הכנה"ג שם ואבינה כי אין כונת הרב לומר על מוהרשד"ם ויתר התוס' שהביא שם דהעירו על המנהג רק דהם הסכימו דהלכה כרב ועל המנהג לא דבר כי אם מוהריב"ל ותכל חלונותי שכתבתי שם בד"ה ואשא עיני על הכנה"ג י"ש.

ולמודע"י אני צריך כי מה שהעלתי שם דדעת מרן דצריכה חיזור עתה באו לידי תשו' מרן וראיתי לו בדיני יבום סו"סי ו' דעמ"ש מוהר"י סמוט דמלתא דפשיטא כביעתא בכותחא שא"ץ חיזור דהלכה כשמואל כ' מרן מוהריק"א ז"ל דהם דברים נכונים ופשוטים ואין לפקפק בהן עי"ש והוא תימא דפסק הפך מ"ש בש"ע בסי' קס"ט בפי' ס"ח ס"ט וכאשר תמהתי עליו בנד' והן עתה נתחזקה תמיהתי ומעתה עלינו לידע דעתו של מרן דכשסותר עצמו מתשו' לשלחנו כמאן עבדינן. וראיתי לה' ח"ק עולם מוהר"א הכהן ז"ל בס' טהרת המים מע' הפ' דנ"א שהביא משם ה' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות י"א שכתב דדברי מרן בתשו' הם הלכה למעשה בפרטות ועדיף מהש"ע י"ש וכפ"ז דל מהכא דדעת מרן להחמיר והנה נהפך דדעתו להקל.

גם לרבות שבא עתה לידי אשר נפשי איוותיהו שס וראיתי לו בסי' ל"ה דגם הוא פסק להחמיר בנדון שלו שהיה בראובן שמת והניח אשתו מעוברת וילדה ומת הולד תוך ל"י והסכימו רבני הדור והרב מכללם דצריכה חיזור ע"כ האחין וה"ה נו"ן בדברי הפוס' הנז' ולפי דעתו רבו המחמי' דל"א ממ"ן י"ש והרב המגיה ז"ל שם אחר שרמז תשו' החק"ל סימן ט"ן רמז תשו' מוהרא"ח ז"ל בחק"ל מ"ב אה"ע סי' כ"ח שעמד בזה ואמ"א גם רמז לה' עבודת משא בסי' ל"ג דבשעה"ד כגון דהאח הב' הוא קטן יש להקל וכבר בנדפס שם רמזתי להפי"ת בסי' קנ"ו סקי"ג דהביא חבל נביאים מרבני אשכנז האחרו' דסברי להקל גם בס' עבודת השם סו"סי מ"ה רמז לה' ישועות יעקב שהעלה להקל וע"ע לעיל בסי' קמ"ה בקונט' זה שכתבתי שדעת מוהר"א אמיגו ז"ל וה' שמחה הכהן ז"ל בתשו' כ"י סברי כדעת המקלי' ואחשה שאם באנו למנין רבו המקלים. ואילו לא מסתפינא אמינא דגם מוהריב"ל שכתב להחמיר היינו לפי שבימיו לא נדפסו חידושי המאירי שכתב דרוב הראשו' פסקו כשמואל דא"ץ חיזור וכל לגבי דידי אם יהיה מי שלבו חזק ויורה להקל ובפרט אם יש ס"ס אין למחות בידו כיון דעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן. וה' שד"ח מע' חליצה סי' א' אוט"ו ורמזתיהו בנד' כתב גם הוא להקל בשיש דוחק כל שהוא עי"ד.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה