אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קסה
א ס"א ש"ע מצות יבום קודמת למ"ח. ע' בנד' או"א כתבתי דהסכמת הפוס' האחרונים כן וע' רוב דגן ה' יבום סי' א' דגם הוא אסף וקבץ ס' הפוס' בזה והעלה דכן ראוי להורות מאחר דרובא דרובא מהפוס' ס"ל כן ע"ש וע' פחד יצחק ע' חליצה קודמת כי נאספו שמה יותר מעשרים פסקים בענין זה וכולהו אסקי להלכה הכי
ב שם וי"א שמצות חליצה קודמת זהו דעת רש"י ודעת ר"ת והובאו בטור וס"ל לר"ת דאפילו אם שניהם רוצים חליצה קודמת אם לא דידעינן בודאי דשניהם מתכונין לשם מצוה וכגון שבאו שניהם לחלץ ואמרו ב"ד שמצוה ליבם שזוהי הוכחה דלשם מצוה מכונין ומיהו הוכחה זו לאו דוקא ואפי' הוכחה אחרת מהני כל שהב"ד הבינו בטיב שכונתם לשמים די בזה. פוסק א' הוב"ד בס' פחד יצחק מע' החית ע' חליצה קודמת דכ"ו ע"ד.
ג שם ש"ע אם אינה רוצה להתיבם וכו' בלי טענה מספקת דינה כמורדת. אם טוענת שאינו יכול לפרנסה אי מקרי טענה מספקת מבואר מדברי הרא"ש בתשו' כלל נ"ג והובאה בטור שהיא טענה שכ"כ בהדייא יבמה שנפלה לבני יבם נער ובער ולא רצתה להתיבם בטענה שהוא נער ובער ואין לו במה לפרנסה והוא לא רצה לחל' עד שיתנו לו דבר קצוב כתב שאם יכולין להטעותו הנה מ"ט ואם לאו כופין אותו לחלץ בחינם ע"כ ואע"ג דהריב"ש בסי' ר"ט כתב שטעמו של הרא"ש ז"ל הוא מפני ששאל ממון כדי לחלץ ובזה גילה דעתו שאינו חפץ ביבום ואם אין לו ליקח שכר לקיים מצות חליצה ע"ש והאריך עוד שם וכתב דלעולם אין כופין לחלץ אלא באותן שבבעל כופין להוציא דומייא דמוכה שחין לא בנותנת אמתלא לבד ושדעת רש"י שכתב שבכל אמתל' כופין לחוץ אינו נכון וכבר דמו זה המפרשים וכו' יש"ב דמוכח להדייא דלדעתו טענת שאינו יכול לפרנסה. אינה טענה כלל וכבר בא חכם מוהרם אלשיך ז"ל בתשו' סי' י"א והוכיח מדברי הרא"ש דלא כהריב"ש ז"ל. וגם כיון דבבעל גופיה אם אין לו לזונה לדע' בעה"ע ור"ח. והרי"ף והרמב"ם והרשב"א וה"ה ז"ל כופין להוציא וכל שבבעל כופין להוציא ביבם ג"ך כופין לחלץ יעו"ש ורמזו הכנה"ג בהגה"ט ס"ק ל"ו וכתב שכ"כ מוהרא"ג בתשו' כ"י וכ"ן דעת מורם בהגה פה דאחר שכתב דאין כופין אותו לחלץ כתב ודוקא אם אינו מאותן שכופין להוציא גבי בעל כמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ד ע"כ וכבר איפסיקא הלכתא לעיל סי' קנ"ד ס"ג דאם אין לו במה לפרנסה כופין אותו להוציא עי"ד וכן הסכימו ארבעה רבנים מרבני אשכנז בתשו' מרן דיני יבום וחליצה סי' ב' ומרן הקדוש הסכים עמהם בדק"ס ע"ב וז"ל ועוד דאפי' לא היה נשוי אשה מאחר שאין לו לפרנסה ל"מ לשיטת הסוברים דהו"ל כמו האומר איני זן ואיני מפרנס דכופין להוציא ומכ"ש שכופין לחלץ ואע"ג שזה אינו אומר איני זן וכו' גריע מיניה כיון דאנן חזינן דאין לאל ידו אמרינן ודאי דבכה"ג כופין אותו להוציא אליבא דכ"ע מפני חיי נפש וכו' ואין לתלת בדברי הריב"ש שכתב (בסי' א') שיש לעיין אם אפשר לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודן שאל"כ לא שבקינן ליה ומשיאין לו עצה ההוגנת דמשמע שאין בזה כי אם להשיאו עצה ההוגנת אבל כפייה אין כאן דהתם מיירי כשיש לו לפרנסה אלא שאינו לפי כבודו וכבודן וכדדייק לישנא אבל אם אין בידו לפרנסן כלל כנ"ד וכו' פשיטא דכפין אותו להוציא ומלבד שהדבר מוכרח בעצמו יש להכריע עוד כן שאל"כ נמצא שהוא חולק אתשו' הרא"ש וכו' וא"כ הי"ל להביאה ולדחותה ומדלא הביא ע"כ דלא פליג עלה ע"כ גם מוהר"י חן בתשו' מרן סי' ג' דקמ"א ע"ג כתב וז"ל ועוד שהיא נותנת אמתל' לדבריה שאינו יודע לפרנסה או אין לו במה לפרנסה ובודאי שזו טענה גדולה היא כמ"ש הרא"ש באותה תשובה.
ולא אהיה כובש תחת לשוני להגיד מה שיש להפליא הפלא ופלא על מרן ב"י ז"ל שנעלם ממנו לפי שעה תשו' הריב"ש דסי' ר"ט שכתב להדייא דטעם הרא"ש שכתב דכופין לחלץ היינו משום דתבע ממון ולא משום דהי"ל לפרנסה דנראה ברור דלפי דעתו אין זו טענה מספקת וכמו שהבין מדבריו מוהרם אלשיך ז"ל ותשו' הריב"ש הלזו הביאוה רבני אשכנז שם בדקל"ט ע"א. וכזאת וכזאת מצאנו ראינו למוהר"ש דוראן ז"ל בתשב"ץ ח"א סי' כ"ה רמזו היד"א בהגה"ט ס"ק שכתב שכבר הסכימו הרמב"ן והריב"ש שאין כופין לחלץ גם בטוענת שאינו יכול לפרנסה עי"ש ולא העלה על שפתיו כי הרא"ש קאי לעומתו בתשו' זאת נראה דכופין בדעת הרא"ש כדעת הריב"ש דלאו מטעם פרנסה אתי עלה הרא"ש ז"ל.
איך שיהיה כפי האמור כשטוענת שאין לו לפרנסה אי כייפינן ליה לחלץ במחלו' הוא שנוי ורוב הפוס' מסכימים לכופו וכנ"ז. וחזה הוית להפ"מ בח"ב סי' ט' שכת' דברים שלא זכיתי להבינם וז"ל שם ומה גם בנ"ד כי בא בשאלה שאם ייבם היבם לא יוכל לפרנס את שתיהן לפי כבודו וכבודן וכן בהריב"ש סי' א' דאם נשוי אשה א' ולא יוכל לפרנס את שתיהן לפי כבודו וכבודן וכו' דלא שבקינן ליה ליבם ודייק מינה מרן מוהריק"א בתשו' דק"ס דמשום דאינו יכול לפרנסן לפי כבודו הוא דלא כפינן הא אי לא אפשר כלל כפינן והעולה מדבריו שם למדקדק בהן דבנשוי אם א"א לו לפרנסן לפי כבודו דלפחות עבדינן ליה הרחקה דר"ת אף כי ה' המבי"ט בח"ב סי' מ"א כתב על הנדון הנז' דאין לכפות אפשר דה"ד לענין כפיית הנדוי שעשו אותם החכמים הוא דכתב כן אבל לגבי הרחקת ר"ת יודה עכ"ד ולא ירדתי לסו"ד אנה מצא בדברי מרן שדבר על הרחקת ר"ת הלא דברי מרן מכריזות ואומרות כפייה גמו' אלא דבסוף תשובתו כתב דאם יש מי שלבו נקפו להסכים לנדותו לפחות ראוי להסכים להבדל ממנו בחרם עד שיחלץ וזהו לרווחא דמלתא אך דעתו דעת עליון לכפותו ממש.
ורע כי בימים ההם בא לידי בתו' שאלה קונט' כ"י מתשו' נאספות לרבני הדור שבמאה החמשית לאלף השישי ושם ראיתי פסק א' להרב שם טוב אבא ז"ל בש' הת"ן והוא בזקוקה ליבם נשוי אשה שהיא אינה חפצה להתיבם מחמת איזה טענות ובתוכם כי היבם אין ל יכולת כ"כ לפרנס שתיהן ואפי' באחת לא עלתה לו ופתח דבריו פתח לה פתחא לטענה הראשונה שהוא נשוי ומוהרשד"ם ז"ל אה"ע סי' מ"א הורה הל' למעשה לעשות ליבם נשוי הרחקה דר"ת וכ"ש לס' מוהריק"א דס"ל דאם היבם נשוי דכופין אותו בנדוי לחלץ ואף דה' המבי"ט חלק עליו וכתב דאין כופין לחלץ מטעם היות היבם נשוי בהרחקת ר"ת יודה דעבדינן ע"כ ובא רעהו הר' חיים יוסף הכהן ז"ל אחר מרבני דורו ועמד על פסקו באורך וברוחב וכתב על הדברים האלה וז"ל הנה מעכ"ת לא ציין היכן הובאו דברי מוהריק"א הנ"ז ומבין ריסי עיניו מובן שהוא מדברי התשו' שהשיב לחכמים האשכנזים סי' ד' ואם מאותה תשו' הבין מעכ"ת דס"ל דכופין בנדוי במחילה לא דק ששם המובן מדבריו הוא דעושין הרחקת ר"ת אלא שאחר המעשה שעשו החכמים האשכנזים שנדו כבר אין אחר מעשה כלום אבל לכתחי' כונת הרב היתה באותו נדון לעשות הרחקת ר"ת כנלע"ד בדבריו שם וזהו שכ' מוהרח"ב בח"ב סי"ט על תשו' מוהריק"א זו וז"ל והעולה מדבריו למדקדק בהן דבנשוי אם א"א לו לפרנסן לפי כבודו לפחות עבדינן הרחקת ר"ת והנה נדון מוהריק"א כן היה בנשוי אשה ואין לו לפרנסה ומה בא ללמדנו מוהרח"ב ז"ל אמנם בא לתרץ דלא תיקשי ליה מדידיה אדידיה במ"ש קודם שהוכיח מרן מדברי הריב"ש דאי לא אפשר כפינן וא"כ הי"ל למרן לפסק כפייה בהחלט ולא שכתב בסוף ז"ל ואם יש מי שלבו נקפו וכו' ש"מ שדעת מרן דלכתחילה אין לכוף בנדוי כי אם לעשות הרחקת ר"ת וזהו ג"ך מ"ש מוהרב"ק (ה' מקור ברוך) סי' ח"י וז"ל וגם מוהריק"א בתשו' נוטין דבריו לזה הרי שכתב נוטין ולא כתב בפי' שכן ס"ל כמ"ש מעכ"ת ואין נראה כן וכדאמרן עכ"ד עיניך תחזנה שה' ש"ט אבא הבין בדברינו כדברי מרן בתשו' דדעתו לכוף ועם שהרב הכהן בר פלוגתיה האריך להשמיענו דהצדק עם ה' פ"מ במה שהבין בדעת מרן דקאי בהרחקת ר"ת ולזה אמרו ועיקר הכרעתו ממה שלא החליט מרן הכפייה וכתב ואם יש מי שלבו נקפו אהמ"ר אלף פעמים מתרי מנייהו רבנן הפ"מ והר' הכהן לשרו לן רבותי דמרן כבר סיים בדברו דאליבא דכ"ע כופין אותו לחלץ ויפה עשו שנדוהו אלא שכתב דאם יש מי שלבו נקפו וכו' ולא בעבור זה נאמר דלא החליט הדבר ואדרבא פשט דברי מרן מורים דדעתו דבכגו"ד עבדינן ליה כפייה וכנ"ז.
וראיתי עוד לה' ש"ט אבא ז"ל שחזר להחזיק דבריו הראשו' דכל שאינו יכול לפרנס כופין אותו להוציא והק' על מוהרשד"ם באה"ע סי' מ"א שכתב דעם שהיה לו קושי הפרנסה מחמת חליו אין לכופו לחלץ ושכ"ד הרא"ש ותמה ע"ד דמתשו' הרא"ש מבו' להפך וכמ"ש מוהר"ם אלשיך ז"ל ע"כ ואני תמה על תמיהתו דמוהשד"ם כתב להדייא שם וזל"ל שאין כופין לחלץ אא"כ שהוא מאותן שכופין לגרש כגון אותם השנויים במשנה והאיש שאינו רוצה לזון את אשתו וכו' ע"כ הרי דכל שאינו רוצה לזון כופין לחלץ וכבר כתבו הפוס' דל"ד שאינו רוצה אלא כל שאינו יכול הדין כן אבל נדון רשד"ם היה שהי"ל קושי לפרנס שהיה ק' עליו ההליכה אנה ואנה אבל לא הי"ל חסרן פרנסה כ"כ ומ"ש הפוס' ז"ל דכל שאינו מפרנסה יש לנו לכופו היינו שאינו מפרנסה כלל וכמ"ש להדייא מרן בתשו' שם להציל נדון שלו מנדון הריב"ש י"ש אבל כל שמפרנסה בקושי אין כופין. וה' הכהן שם התלונן על הכ"מ שנ"ד היה שלא היה יכול לפרנסן לפי כבודו וכבודן ואגמרה בדדמי לתשו' מרן ורב כהנא ז"ל תמה עליו דנדון מרן איירי בשלא היה יכול לפרנסן כלל.
המורם מן האמור דכל שאינו יכול לפרנסן כלל רובא דרובא מהפוס' ס"ל דכופין אותו לחלץ כי היא טענה מספקת ונראה דכן ראוי להורות דמדינא דאורי' אחרי רבים להטות ואין כאן משום חליצה מעושה.
ד אפילו יש לו לפרנסה זמן מה כל שאינו יכול לפרנסה בהתמדה כעני שבישראל כופין אותו לחלץ כנה"ג הגה"ט ס"ק ל"ו משם מוהר"א גאליקו ז"ל וכתב ע"ד ואין נ"ל כן דכל שיש לו לזונה זמן מה מן השמים ירחמו עליו וירויח מזונותיו עי"ד ונר' דמרן מוהריק"א קאי בשטת מוהרא"ג ז"ל וז"ל בתשו' דיני יבום וחליצה סי' ב' דק"ס ועוד דאפי' היה להם מזונות משלו להקדים לשנה אחת יש לתמוה על מי שטוען כן שאינו אלא לכסות, השמש בכברה דתינח שנה ראשונה שאר שנים מה תהא עליה וכי לא נשאת זו אלא לשנה אחת בלבד ע"כ הרי לך תנא דמסייע למוהר"א גאליקו ז"ל ומן התימא על הכנה"ג דלא שלטא ביה עינא.
ה ע"כ לא כתבו הראש' בתשו' דכופין לחלץ כל שאינו מפרנסה כי אם בעבור דהיא ענייה אבל אם היבמה היתה עשירה דהיבם מעגנה כדי ליטול ממנה ממון הרי הם יכולים להתפרנס בריוח הממון שתכניס לו. מרן בתשו' סי' ד' דקמ"ג ע"ב ועל פי הדברים האלה תמ"ה יקרא הרב חיים יוסף הכהן הנז' בתשו' כ"י על הפ"מ בח"ב סי' ט' דמתשובתו נראה שלא היתה היבמה ענייה ואיך לא שת לבו לדברי מרן הנז' וגם איהו אסיק להלכה כדברי מרן ז"ל.
ו זקנה שאינה ראויה לילד ובעבור זה אינה רוצה להתיבם מקרי טענה מספקת ואין לה דין מורדת. כנה"ג הגה"ט ס"ק מ"ג. יד"א סקל"ב. משה האי
ז שם בהגה ומ"מ אין כופין אותו לחלץ. היכא דאיכא ס"ס לחלץ אע"ג שאינו מתהפך היה ראוי לכופו לחלץ כ"ש היכא דאיכא ג' או ד' ספקות דאפי' למ"ד דבעינן מתהפך מהני לכופו. פוסק א' הוב"ד בס' פחד יצחק שם מדל"ג עד דל"ד ע"ב.
ח נשוי הנשבע לאשתו שלא ישא א"א עליה וכן אם נשבע בחיי אחיו לחלץ כתבתי בנדפס אות ח' משם רבני האחרו' שהסכימו לעשות לו הרחקת ר"ת. וכן העלה הרב הנ"ל בס' פחד"י שם משם כמה מרבוואתא ע"ש מרל"ג ואילך וע' פ"ת סק"י ועיין לה' משא"מ בח"מ סי' יו"ד דבתחילה עלה ע"ד לפסק דכייפינן ליה ושוב הד"ר הוא דלא כייפינן ליה רק עבדינן ליה הרחקה. וע' בן ידיד ה' גירושין דפ"ה מ"ש משם ה' משא"מ ודבריו צ"ט.
ט שם בהגה והמנהג כס' הראשונה שאין כופין לחליצה
כלל. אפי' אם יש לו אשה. פ"ת ס"ק כ"ד משם כמה פוס' וע' בנד' אותו ו' ומ"מ ה"ד בדאפשר למוקם בסיפוקייהו אבל בא"א למיקם בסיפוקייהו לכ"ע כייפינן ליה ג' רבנים בתשו' משה האיש מאה"ע סי' י"ח י''ט ך'