אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קנז
א ס"א ש"ע ואפי' הוא קטן משיצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו ה"ז זוקק יקשה דהרמב"ם גופיה פ"א מ"ה רוצח דין ו' והטוש"ע בח"מ ס' תכ"ה פסקו בעוברה המקשה לילד דאם הוציא ראשו אין נוגעים בו דאין דוחין נפש מפני נפש והוא סוגייא בסנהדרין ע"ב ע"ב ולמה הצריכו שיוציא ראשו ורובו הלא בהוציא ראשו לבד הוי כילוד ויכולין היינו לומר דאו או קתני אך א"א לומר כן בדברי הלבוש שסיים וכתב אבל אם לא נולד רובו בחיי אחיו אינו זוקק והוא תימא. ה' מעשה איש חיו"ד סי' י''ד
ב שם או שנולד אחר מותו יבמתו מותרת. מי שבא אביו על הפנויה ודיימא מיניה ומעלמא ונתעברה ואמרה שממנו נתעברה והוא ג"ך הודה שבא עליה ובעת שישבה על המשבר וילדה מת בנו של זה בלא בנים ולא נודע אם בן פנויה נולד קודם מותו או אח"ך נשאל בזה ה' שבט שמעון בקונ' בית אבל בסי' זה ואחר שפלפל בזה העלה דמותרת אשה זו לשוק בלא כלום ל"מ לס' הש"ך בנה"כ יו"ד סי' שצ"ז דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא דהזן מוקמינן לה בחזקת מעוברת אלא אפי' לס' הטו"ז שם דס"ל דאזלינן בתר חזקה דהשתא ואמרי' דמעיק' כבר ילדה הכא אית לן ס"ס שמא זנתה גם עם אחר וממנו נתעברה ולאו אחיו הוא ואת"ל שהוא אחיו שמא לאחר שמת נולד ואינה זקוקה י"ש.
ג ס"ד ש"ע נפלה לפני יבם מתנכר וכו'. ידוע שיש כאן ב' אופנים האחד היכא דהיה יאודי בשעת הנישואין ונשתמד אח"ך. הב' היכא שבשעת נישואין היה מומר ובכל האופנים נחלקו הפוס' וכמבו' בטור וב"י ואבא היום לברר בכל אופן ואופן איזהו הרובע על אופן הא' המצריכים חליצה ה"ה רב שרירא גאון. רב ואודאי גאון ר' גרשון ורש"י כפי מה שהובאו במרדכי פ' החולץ. וכ"ד רב נחשון. בשר ע"ג גחלים. תשו' הגאו' שהובאו בהגמ"ר דפ' החולץ דלא פטרוה מחליצה כי אם כשהיה מומר בשעת נישואי' עש"ה ולפחות הם ב' וכ"ש לפי מה שהביא מוהר"י מינץ בתשו סי' י"ב ומוהרד"ך סי' ב' חדר ט' תשובה זו באורך וכתוב שם שכן פסקו בני הישיבה דמתא מחסיא. ובהגמ"ר שם כתב דכ"ד הסמ"ק דמומר זוקק וכ"ד רב הילאי גאון בתשו' הגאו' שבס' שערי צדק ש"א סי' ג"ן והבאתיו בצד' או"א. וכ"ד רב שמואל בין חפני וכמ"ש הרא"ם ח"א סי' ס"ז דקכ"א ע"ד ושם בדקכ"ב ע"ב הביא שכ"ד הר"ר ישעיה הראשון. וכ"ד הרמב"ם והרשב"א וכמ"ש ה"ה פ"א מה' חליצה וכ"ד הטור וש"ע וכ"ד התה"ד בסי' רכ"ג וכמ"ש מרן הרב"י וע"ש בגוף התשו' שכתב דהעיטור ור' ידידייא משפירא סל"ה וכפי דברי מוהר"י בן חביב ז"ל בתשו' כי באה בתשו' הרא"ם ח"א סי' מ"ו הוא שהרי"ף והרא"ש והרשב"ש סוברים כן ע' כנה"ג הגב"י סק"ה ובהביטי בתשו' הרב בשרשה ראיתי לו בדס"ג ע"ג שהביא שכן דעת רי"ו וכ"כ הנמק"י בפ"ב דיבמות על משנת מי שיש לו אח מ"מ. נמצא דאיכא הכא ארבעה ועשרים פוס' מפורסמים דס"ל דיבם מומר שהיה יאודי בעת קידושי אחיו ובשעת מיתה היה מומר זוקק אשת אחיו לחליצה מדינא וע' כנה"ג ויד"א שהביאו כמה מרבני האחרו' שהסכימו כן.
לעומתם מצינו להמ"ר שם ב"פ החולץ שהביא משם תשו' הגאונים (אשר לא ידענו מי המה ונחשבם כשנים) שכתבו דיבמה שנפלה לפני ובם מומר דפטורה מן החליצה ומן היבום ובהגמ"ר דפ' החולץ כתב שכן דעת ר"ח והא"ז ור' ברוך ור' אלפס ונראה שפן דעת רבי' שמשון י"ש ובשה"ג פ' החולץ כתב שכ"ד ר' אברהם הגדול. ומוהר"ך שם כתב דמוהר"ם מסכים לדברי הגאוני' וכמ"ש המר' ולא ירדתי לסוף דעתו דהנה אמת דמוהר"ם הביא ראיה לדברי הגאו' אך חברתה בצרה דלא סמך על דעתו ולענין מעשה עשה כדברי הגאו' באופן דלא נוכל להחשיבו לא עם המתי' ולא עם האוסרים גם ראיתי לו שם בחדר ה' שרצו לומר דהרמב"ם וסמ"ג קיימי בשיטת המתירי' ודלא כהמ"מ אלא דבסו"ד כתב דאע"ג דיש לדחות זה מ"מ אין לצרפו עם דעת האוס' וכבר תמהו עליו הכנה"ג סק"ה והיד"א סק"ו. ומוהר"י מינץ בסוס"י י"ב צרף לר"ת ור' טוביה עם דעת ר"ח. הרי שלך לפניך דליכא מתי' רק עשרה ואין לך רובא לאיסור גדול מזה.
אופן הב' אם היה מומר קודם קידושין. דעת רב יאודאי גאון ורב הילאי גאון שאינה זקוקה וכ"ד המחזור ויטרי הובא בשה"ג שם ומוהריק"ו שורש קע"ו כתב דאפשר דגם רש"י יודה בזה כיון דהמחזור ויטרי היה תלמידו מסתמא לא כתב הפך רש"י (מה שא"כ דעת התה"ד) וכ"ד ר' נחשון גאון ובשר ע"ג גחלים ותשו' הגאו' שהובאו בהגמ"ר פ' החולץ וכבר הזכרתיו לעיל בשם מוהר"י מינץ והרד"ך וכ"ד רב שמואל בן חפני וכמ"ש הרא"ש שם וכפי מה שהעתיק שם בדקכ"ב דברי הבה"ג לר' שפן דעתו והרב המאירי ביבמות לדפ"ב הביא ב' הסברות ולא הכריע הרי הכא ט' סברות להתר או עשרה ואם נצרף עמהם ס' הנמק"י המתי' לגמרי ביבם מומר שהמיר אחר הנישו' שהם עוד תשעה הרי כאן ח"י נגד האוסרים שבאופן הראשון. אשתכח השתא דבאופן הא' איכא רובא לחומ' ובאופן הב' איכא רובא להתר וכמו שכ"כ מוהריק"א שם על אופן הב' דרובא מקלין וכ"פ מוהר"י הלוי בסי' י"ב. אך מאי דק"ל על מוהר"ם מלובלין בסי' ל"ז ונ"ז שכתב דאפי' כשהמיר אחר שנשאת ורבו המתי' אותה בלי חליצה והגם שאין כ"כ רובא כמו אם היה מותר קודם שנשאת דאיכא למימר דהנך גאונים דמחלקי בין קודם שנשאת לאחר שנשאת ניתוספו ונצטרפו לדעת רש"י וכו' נראה דבמקום עיגון וכו' עי"ד וכפי המוצג לפנינו אהמ"ר לא כן אבי דבאופן הא' רבו האוס' על המתי' ודוק וע' שער אשר אה"ע סי' ח"י דכתב וז"ל וכבר נודע פלוגתא דקמאי אם יש זיקה להמשו' או לא ורובא דרבווא' פסקו דאין זיקה כלל ושרייא לעלמא עי"ש דהרב קאי לנ"ד דנשתמד קודם נישואי אחיו וע"ז הוא דקאמר דאיכא רובא עש"ה.
כי ע"פ הבאר' תמיהני טובא על ה' עבודת השם באה"ע סי' ז' שכתב וז"ל ורבו האומרי' דהעיקר כס' רב שרידא וסיע' דיש זיקה ליבם משומד הגם דהיה מומר בשעת נישואי אחיו ועד שעת מיתתו וכו' וכמו שיראה הרואה בספרי הפוס' ראשונים ואחרוני' נקבצו באו במרן החבי"ב בסי' קנ"ז וכו' ע"כ ואהמ"ר לא כן אבי דנעלם ממנו לפי שעה ת' מוהריק"ו שו' קע"ו שכתב דכשהיה מומר בשעת נישו' רוב הפוס' מתירין בלי חליצה ותשו' מוהר"ם מלובלין סי' ל"ז וכו'. הלא מן המוצע לפנינו יראה הרואה דכשהיה מומר בשעת נישואין הרוב מסכימים לפיטור לך מנה הנם נצבים לפניך.
ד מ"כ בגליון הטור אהא דכתבו משם ר"ה גאון דהיה מאור עינים ותלמיד טועה כתבו דבתשו' הגאו' מייתי לה משמיה דגברא רבא מר רב הילאי גאון דלא היה מאור עינים דזיקת מומר לא הוי מה"ת דכי ישבו אחים כתיב דומייא דאחיך במצות וכ"ד ה' הלבוש בסי' קנ"ט. כן העתיק ה' דוד חייט ז"ל בתשו' כ"י ורמז ג"ך למוהריט"ץ בסי' ר"א דדעתו כן. ומבואר לכל מראה הט"ס שנפל דבמקום רב יאודאי גאון כתב ר' האי אך מה שיש לעמד דבתשו' הגאו' שבס' שערי צדק ש"א סי' ג"ן שבאה שם תשו' רב הילאי וכמ"ש בנדפס אין שם הדברים האלה רק החילוק דקודם נישו' אלאחר הנישו' ולא פורש דבר או חצי דבר אם הוא מדרבנן או מה"ת וכבר הודתיך בנד' אות ב' דה' עבודת השם סי' ז' עמד בזה ושא נא עיניך בתשובתו שם ותראה דהר' אסיק דמוהר"י מינץ ומוהר"ם מינץ ומור"ם והלבוש ומוהר"י ב"ר ומרן ב"י וה' המבי"ט וב' רבנים שהביא מוהרימ"ט באה"ע סי' חי כולהו ס"ל דזיקת משומד הוי מדרבנן הפך מוהרש"ך ומוהרימ"ט ומוהרי"ו סי' ד"ן דס"ל דהוי דאורייתא וכ"ד הרדב"ז בישנות סי' צ"ג ע"ש ואם היה ברור לנו הדבר הזה דרב הילאי גאון או גאון אחר ס"ל דהוי דרבנן ליכא לחוש לס' האחרו' דס"ל להפך דאילו ידעי דגאון פליג עלייהו הוו הדרי בהו.
ודע דנדון מוהר"ד חייט ז"ל היה באשה זקוקה ליבם שהיה מומר בשעה שנשאת ונתקבל עדות גוי ע"י שאלה שמת ואחר שטרח הרב לעשותו ספק מל"ת ולהתירה בס"ס פנה לסובב דאפי' שיהיה עדות גוי ע"י שאלה יש להתיר ע"פ היסוד הנ"ל והיה בהניח הנח"ה סוברת דזיקת מומר הוי דרבנן והביא לנו תשו' המבי"ט ח"ב דכ"ו ע"ד דהיכא דהאיסור הוא מדרבנן מהני עדות עכו"ם ע"י שאלה ודאית דדוקא אם אנו באים להתיר א"א מה"ת צריך שיהיה מל"ת וה' נאמן שמואל בסי' נ"ה דס"ה עשה לו למודים וקבעו להלכה לסברא זו ויחזקה במסמרים דבר סמכא היא עי"ד (והן ידיע להוי לך קורא נעים דהרב הזה היה מחו"ר שלוניקי בש' התקנ"ה ומרוב גודל קדושתו וחפידו' בעודו בחיים חקק על מצבת קבורתו דכל ההולך להשטתח על קברו ימחל להרב מקדם כל מה שחטא כנגדו בעודו בחיים בגלגולו והוא מבטיח לו שיעשה בקשתו. והנני מעיד על עצמי דפעמים הרבה הייתי מצר והשטתחתי על קברו קראתי מצרה לי אל ה' משמים שיעשה בקשתי בזכות הרב הקבור פה ונענתי תלי"ת. ועכ"ז על חסידותו וקדושתו קא סמיכנא) ואנא דאמרי דאהמ"ר גבא טורא בינייהו בין סב' המבי"ט וסב' הרב נא"ש דה' המבי"ט התיר אפי' בודאי שאלה וה' נא"ש לא החזיק סברתו ולא התיר בודאי שאלה כי אם בספק שאלה וכמבו' בדברי הרב ז"ל. ואפי' בס' שאלה מוהר"ש עוזיאל בתשו' כי באה במוהרשד"ם אה"ע סי' קס"ה ס"ל דאפי' בס' שאלה לא אזלינן להקל אפי' באיסור דרבנן וכמו שהביא ה' נא"ש שם. וגם אמנם אנכי מצאתי לה' משאת בנימן סו"סי מ"ה דלא התיר באיסור דרבנן רק בספק שאלה נמצא דס' המבי"ט היא נגד ה' משא"ב וז' נא"ש וכ"ש נגד מוהר"ש עוזיאל ואיך נוכל לעשות מעשה בודאי שאלה ע"פ סברתו. וע' לה' עבודת השם שם בסי' ז' דאע"ג דאסיק דרוב הפוס' ס"ל דזיקת מומר הוי מדרבנן עכ"ז טרח ויגע לעשות עדות הגוי דנ"ד שיהיה מל"ת ולא פנה בדרך הזה. ואיני מביא ראיה מתשו' ה' שאלת יעב"ץ סי' ל"ב שהביא ה' עבוד' השם שם דפסל העדות מחמת שהגוי לא היה מסל"ת אע"ג דנ"ד היה במומר. יען דאין הספר תחת ידי לראות הדברים בשרשן דאפשר דאיהו קאי בשיטת האומ' דזיקת מומר הוי דאורייתא ודוק.
ואחז"ר ראיתי דה' משא"מ בח"א אהע"ז סי' מ"ז מדרמ"ו ע"ד ואילך האריך בזה ומצא דהרא"ם אזיל בשיטת ה' המבי"ט ומוהרח"ש פליג ע"ז ואפי' לסברתו היכא דהוי ספק שאלה וקיימין באיסור דרבנן מהני י"ש והיד"א מ"ק הגהב"י ס"ק שנ"ג הביא דברי המבי"ט ומ"ש עליו האחרו' ודבריו תמוהים וכבר עמד ע"ד ה' חיים מודעי ז"ל האחרון בתשו' כי באה בס' חו"ש ח"ב סי' ט' דנ"ב ע"ב ושם העלה כדברי ה' המבי"ט וכ"ש היכא דהוי ס' שאלה י"ש גם ה' באה"מ סי' ח"ן ומוה"ר בשער אשר סי' כ"ד דע"ה ע"א נקטי כה' המבי"ט רמזתי דבריהם בנדפס סי' טו"ב אות קפ"ה.
ה ע"כ לא כתבו הפוס' דמומר זוקק אלא בזיקת ודאי אבל לא בזיקת ס' (דקי"ל חולצת ולא מתיבמת) דדלמא לא החמירו כולי האי. הרדב"ז ישנות סי' צ"ג והספקות שלו הם ודאות הגאונים דרב הילאי גאין בתשו' ש"ן ש"א סי' ג"ן כתב בהדייא ואית עלה זיקא דאורייתא י"ש מבואר דהגם דהוי מכת הסוברים דמומר זוקק אינו אלא בזיקה דאורי'.
ו לא נאמרו דבריהם דרבנן כי אם במומר באונס כמו גזרת חתנו' וכיוצא אבל הגאוני' רב יאודאי גאון וסיע' מיירו במומר ברצון ולפ"ז מומרים שבזמננו שהם ברצון הדין היה להורות שאינן זקוקות ליבום בכל זאת חשו מרן ב"י ומור"ם לפסק דזוקק דח"ו לא יבא שיהו מומרים באונס. ומעתה אם כבר נעשה מעשה שנשאת האיש ובא עליה בדיעבד אין מוציאין אותה ממנו. תשו' רשב"ן הנ"מ לרב שבזמננו אה"ע סי' קמ"ט. והעתקתי דבריו על כף רגל בעוד הס' בידי בתו"ש וכעת אני תמה. דמה בא לחדש הרי לפניך דברי מור"ם בהגה וע' פ"ת ס"ק ה"ו.
נפלה לפני יבם מחלל שבת בפרהסייא רצה גדול אחד להתירה בלי חליצה ע"פ ס' ר"י גאון דיבם מומר אינו זוקק אשת אחיו ומחלל שבת בפרהסייא דינו כמומר לכל דבר ולכל התורה כולה. ואין להשגיח על דבריו אלה כי מלבד דהרב"י דחה סברא זו בב' ידים גם הגאו' לא אמרוה אלא במי שהמיר דתו שיצא מכלל ישראל לגמרי אבל לא במחלל שבת דאע"פ שחטא ישראל הוא. מצפה אריה תניינא נר"ו אה"ע סי' י"ט וע' בנד' או"א ובזכרונותיו מע' האלף ע' אע"פ שחטא וכו'.
ח נתקדשה למחלל שבת בפרהסייא ונפלה לפני יבם מומר שהיה מקודם הנישו' כיון דלא היה כאן רק ספק קידושין (ע' בקונט' זה לעיל סי' מ"ד) ולא נישואין אמרינן אדעתא דהכי לא נתקדשה ומותרת בלי חליצה וע' באר עשק סי' ע"ג שהאריך להתיר בענין כזה וגם ה' חת"ס בח"ב סי' ע"ג ע"ד ב"ח דבר בענין כזה. מחנה חיים ח"ב סי' כ"ג.
ט שם ש"ע ואין לסמך עליו. דוקא משום חומרא אך במקו"ע סמכינן שפיר אדעת הגאו' וכמ"ש מוהרד"ח בית ט' וכו'. ידי"ן הכל"ע נר"ו בתשו' כי באה בס' משה האיש הנ"מ סי' ט"ז וע"ש פלפול ערוך בדברי הגאו' ומר הוא דקאמר דבהצטרף לזה ס' אחר יש להתיר מטעם ס"ס ומכח זה התיר קטנה שהשיא אמה ואחיה ולח מיאנה בבעל ומת ונפלה לפני יבם מומר ולא מיאנה עד שהגדילה דאיכא הכא ס"ס י"ש והסכים עמו הרב המחבר רב דחומאי' נר"ו שם בסי' י"ז דקמ"ז ע"ד.
י שם בהגה היו לה ב' יבמים לא תחרץ אלא מישראל וכו'. איש אחד דנמנה לפקידה גבוהה בתנאי שימיר דתו ולזכות לזה עשה כך אך בסתר ובתו ביתו הנהיג עצמו בכשרות כדרך בי"ש ואחיו היאודי נשא אשה בעת שהיה מומר ועוד היה להם אח יאודי והמיר אחר נישואי אחיו ומשרירות לבו הרע הלך למרחקים ועקבותיו לא נודעו ומת היאודי בלי בנים חליצת מומר שלפנינו פוטר דהוי כאנוס דלא עזב דת יאודית משרירות לבו ויש לחוש שלא תתעגן וכו' ה' שבט שמעון דס"ה וגדולה מזאת כתבתי בנדפס או"ג,
י"א שם והמקדש אשה יכול להתנות וכו'. בנד' או"ז כתבתי על מי שיש לו אח חרש שחייב לחלץ ולא ליבם וכו' ונזרק שם ט"ס וצ"ל שחייב ליבם ולא לחוץ ובחש מוע סי' קע"ב סי"ג. וע' בירך יצחק אה"ע סי' ו' שעשו מעשה רבני שלוניקי בחרשת שבאה להנשא וחוששת שלא תזקק ליבום דלאו בת חליצה היא (כמ"ש שם פי"ד) להתנות בזה"ל שאמר החתן הריני מגלה דעתי שאני מקדשך ע"ד שלא תזקק ליבום ועד"כ הרי את מקו"ל כדמו"י וכן גילה דעתו שיהיה עתיד לעשות בשעת כניסתו לחופה ובשעת ביאה לומר בשפתיו שעד"כ כונסה וע"ש מה שפלפל בזה וז"ל ה' אור נעלם בסי' ל' דוקא מומר וחרש שאינו שומע וא"מ או שנעלם ואינו ידוע אם חי אם מת אבל אם יש לו אח וידוע היכן הוא אף היה במדה"י ואף אם לא תנשא לו אשה במדינה זו שחוששת שמא תזקק להאח שבמדה"י אין מתירין לו להתנות בשעת קידו' והוא עון פלילי והסכים עמו רב אחד שם בסי' ל"א.
י"ב ס"ז ש"ע היה מוחזק באחין וכו' ובסעיף הבא אחריו יע' מחנה יאודה סי' רע"ט דרס"ה.
י"ג ס"וד בהגה יבם אסור לדור עם חלוצתו. ע' בנד' אות יו"ד וע' שבט שמעון בנדון כיו"ב שהאחים היו שותפים בכל עסקיהם ואכלו תמיד על שלחן אחד ואשת המת נשארה בבית כמקדם ורוצה לחלץ רק לקיים מצות חליצה אך בזאת שאשת המת תשאר בבית כמאו יען היא לא תוכל לפרנס את עצמה והתיר מכמה טעמים עי"ד. גם בס' יאודה יעלה למוהר"י אסאד באה"ע סי' קמ"ט הביא דברי רב א' שרצה להתיר בנדון זה ממש ואחר שנו"ן בדבריו הניח הדבר לפי ראות עיני הדיין דאי לא גייסי אהדדי כ"כ ואנשים אחרים בבית שרי יעו"ש.