אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קמב
א ס"א ש"ע ואומר בפ"ן ובפ"ן. שליח שלא ניתן לגירושין אי נאמן לומר בפ"ן ובפ"ן ע' כנה"ג הגב"י ס"ק י"ג. יד"א הגב"י ס"ק כ"א. רוב דגן בנימוקיו דקפ"ד ע"א.
ב שם בהגה י"א דאם יש לשליח הרשאה ונכתב בה מי הם עדי הגט זה מקרי נתקים וכו' ע' במזה"ג סי' ס"ז אות ו' ובקונט' הגטין פרק ח"או"ב ואו"ג,
ג אם נכתב בשטר הרשאה והגט הנז' נכתב ונחתם בפני השליח וכו' לכ"ע מקרי נתקיים הגט בחותמיו. ידי דוד סי' ק"ב דק"ה ואחר שפלפל בזה כל הצורך העלה כן מטעם ס"ס,
ד אם כתוב בשטר הרשאה ועדיו הם אנחנו הח"מ וכתוב עלה הנפק ובו כתוב דחתמו העדים בפניהם זה מקרי קייום הגט. מכת"מ בשער השלי' סו"סי ל"ג דק"ה.
ה מי שגירש אשתו ע"י שליח בהרשאה ושליח א' ימנה שליח ב' שליב ונכתב הגט עם הרשאה א' כדת ואח"ך נודע שהשליח לא היה בבית בעת חתימת העדים רק בעת שהעדים היו מתקנים איזה אותייות מחתימתן ורב א' ציוה להכשיר הגט לכתחילה כיון דהשליח ימנה שליח ב' בפני אותו הסופר ואותן העדים ואותו ב"ד ויכתבו סימנים שבגט בהרשאה. והרב עם שהביא תשו' ה' ברכת יוסף דהיכא דהב"ד שולחים הגט וההרשאה צרורים יחד וחתומים חב"ח ובהרשאה סי' מובהקים על הגט גם הריב"ש יודה דזהו קייום גמור וכו'. מ"מ כתב דאם הבעל שם יסדר גט אחר ויחתמו העדים בפני השליח. מוהרש"ם ח"ג סי' ל'. וע' במזה"ג סי' רנ"ב אומ"ו.
ו ס"ג ש"ע כשם שא"ץ לקיים הגט וכו' ע' בנד' או"ב שכתבתי משם הטו"ז על אשה שנתגרשה שצריכה מעב"ד שנתגרשה ואין הרב נאמן להעיד ע"ז יחידי וכתבתי שם שכן הסכמת הפוס' דאפי' כתב בב' עדים שנתגרשה בפניהם ל"מ ע"ש וכן ראיתי עתה לה' פורת יוסף אה"ע סי' ה' דמ"ג ואילך דהאריך להוכיח דשטר הכתיב בו שבפנ' עדים מסר פב"פ גט לאשתו וכו' או מסר השליח פב"פ גט לאשה פב"פ ל"ח אם לא שיעידו לפנינו כי היכי דלהוי מפיהם ולא מפי כתבם יעוש"ב.
והנה הרדב"ז בחדשות ח"א סי' קס"ח על כתב היוצא לפנינו כתוב בזה"ל ראינו להגיד ולהודיע לכת"ר בתו' עדו"ג איך הבחורה הזאת היא מגורשת שנתגרשה בב"ד שלנו והרי היא מותרת לכל אדם וכו' פסק דאשה זו מותרת להנשא דמעב"ד הוא זה מה שכתבו שהרי אמרו נתגרשה בב"ד שלנו והרי היא מותרת לכ"א ואין זה לשון עדות וכו' וכפ"ז אם הרב כותב באתי להודיע שאשה זאת נתגרשה בפני וידעינן ביה דרב מובהק הוא ממונה מאנשי העיר דמהני. וכי היכי דלא לפלוג אטו"ז שכתב דאין הרב נאמן להעיד ע"ז יחידי מוכרחים אנו לומר דהטו"ז קא' היכא דהרב כותב לשון עדות מעיד אני שהאשה הזאת נתגרשה מבעלה התם הוא דל"מ אבל בכותב אני מודיע שנתגרשה בפני היינו מעב"ד וכדברי הרדב"ז ואע"ג דבנדון הרדב"ז היו חתומים בו ב' וכמ"ש שם הרב זה אינו מעלה ומוריד דמ"ל ב' או אחד הלא אם באים אנו להכשירו מצד דזה הוי מעב"ד צריך ג' או די באחד כשהאחד הוא רשום וכמ"ש מור"ם בחה"מ סי' מ"ו וכתבנו בחידושינו לשם משם ה' תע"ל ח"א ח"מ סי' ד' דהמנוי מאת המלך ברצון הצבור דינו כשלשה ודהכי נקטי רבני האחרו' להלכה יעו"ש,
אך אין נראה כן מדברי הפוס' ראשון שבראשון הדב"מ שהבאתי שם כתב מעשה באשה שהביאה בידה כתב בחתימת רב מפורסם שנתגרשה בפניו ולא האמינוה עד שהביאה מעב"ד של ג' דוקא ומסיים עלה שנמצא הדבר מפו' בס' ב"ש משם הטו"ז. ואחריו ה' ראש משביר בח"א סי' מ"א והביא דבריו ולא נרגשו דשנייא נדון הטו"ז מנדונם דאילו בנדונם הרב הוא המגיד שנתגרשה בפניו ומסתמא היה בב"ד שלו ואילו הטו"ז קאי במעיד שנתגרשה מוכח דלא ס"ל להא דחדית לן הרדב"ז ודוחק לחלק דבנדון הרדב"ז הוזכר ב"ד בלשון המכתב שכתוב נתגרשה בכ"ד שלנו ואילו בנוסח הדב"מ אינו כתוב בב"ד שלי דמאי נ"מ כיון דהרב הוא הכותב שנתגרשה בפניו ר"ל בב"ד שלו, גם הנדון שהבאתי ממוה"ר בש"עא סי' כ"א מכותלי דבריו ניכר שנתנו לה מעב"ד כהוגן וטרח להכשיר מטעם דחתימת אחד מהדיינים היתה נכרת י"ש מבואר דאף דחתי' הרב הוא בלשון מע"בד עכ"ז ל"מ אלא צריך ב"ד של ג' או תרי מגו חלת עי"ד.
ועוד אבא אעי"ר דלפי מ"ש בנד' משם הפוס' דצריך לכתב במעב"ד דבטל כל המודעות וכו' לא ראיתי כהנה בדברי הרדב"ז הנ"ל דאפי' נימא כל כמיניה דזה נחשב מע"בד מ"מ אין כתוב שם אלא שנתגרשה בב"ד והרי היא מות' לכ"א ואין כתוב שם הנוסח כפי מה שהביאוהו הפוס' שהבאתי בנדפס וק"ל. עתה נדפס ס' פאת השדה לה' שד"ח ובמע' גט סי' י"א הובאו דברי רב א' שהעלה דמעב"ד על האשה שנתגרשה מהני בחתי' הרב המסד' לבד י"ש וע"ע לקמן בקונ' זה סי' קנ"ב או"ה. באומרת גרשני בעלי בפני ב"ד פ' והעדים פו"פ והוא במקום קרוב ודאי דנאמנת מטעם מלתא דעבידא לגלויי וכו' ה' פ"ת בסק"ו משם תשו' מנחת עני והרב חלק ע"ז בראייות יעו"ש ובשדי חמד סי' א' אול"ז. ובאות מ"ו הביא משם ה' שיורי טהרה שהסכימו גאונים להתיר. וע' בתשו' מוהרש"ם נר"ו ח"א סי' ד' דאחר שהביא דברי הפ"ת כתב וז"ל אבל נראה דבז"הז שהבי דוואר הולכת ומרכבת ברזל עוברת רחוקים נעשו קרובים. ועוד בתשובת משיבת נפש בזה"ז שאנו מתי מעט כשהאשה מקבלת הגט יוצא הקול יותר מזמן הש"ס וכו' וגם בספר יהושע חידש דבאמרה נתגרשתי בב"ד של פ' דמי להא דיבמות ע"ז הא שמואל וב"ד קיים וגם בתועפות ראם סי' ב' העלה כן וכו' את"ד וכ"כ עוד בח"ג סי' רע"ח וסיים דכשיש מכתב לבעלה לקרוביו שגרשה יש עוד להקל.
ח ס"ו ש"ע אומר בפ"ן ובפ"ן בשעה שנותנו לאשה או סמוך לו מיד תכ"ד. ראיתי לה' פורת יוסף א"ע סוס"י ה' אודות גט שנמסר לאשה בע"כ ע"י שליח אחר עשרים דקים מהלילה שכתב בדמ"ו ע"ב וז"ל והה"ן אם נמסר הגט מיד השליח ליד האשה בלילה אם הוא באופן שמבע"י כבר אמר בפ"ן ובפ"ן אינו מזיק מה שנמסר בלילה ושרייא ע"י שיעינו עם עדי מסי' ביום וכו' דנעשה כתחז"ל שאמר השליח קודם הנתינה מבע"י בפ"ן ובפ"ן אף שהמסי' לא היתה אלא בלילה. הנה הלילה אינו ענין כי אם לענין שאינן יכו' להיות ב"ד וכו' אבל ע"י עדות העדים ביום מהני ומ"ש הטור או סמוך לו מידת כ"ד היינו שלא יהיה מאוחר לנתינה לאחר כ"ד אבל מקודם שפיר מהני א"ד ז"ל ומשמע מדבריו דמקודם מהני אפי' שהה יותר מכדי דבור ולא משכח"ל בלא"ה דהאמי' תהיה ביום והיינו ודאי יום והמסי' תהיה בלילה דלא יעברו בנתים כמה כ"ד.
ואם כנים אנחנו בזה יש לתמוה הפלא ופלא איך יושב ודורש כמשה מפי הגבו' דבר דהראשו' נסתפקו בזה ה"ה התוס' בגטין ד"ו והובאו ב"י בסעיף זה כתבו דמספק"ל לר"י אי מהני לאחר כ"ד כל זמן דעסו' באותו ענין או"ל וקודם נתינה מספק"ל לר"י אי מהני וסיים הרב"י דכדברי התוס' כתבו הרא"ש והרשב"א והר"ן והמר' בריש גטין וההגהות וכו' ואפי לדברי הרדב"ז בתשו' רמזה הכנה"ג בהגב"י והיא מוצאת בחדשות ח"א סי' קס"ח והו"ד בפ"ת סק"ט שכתב דאם הקדים הדבור והיו עסוקין באותו ענין שאמר בעליך שלחני לגרש אותך בגט זה ובפ"ן ובפ"ן ונתנו לה אפי' אחר כ"ד כיון שלא מפסיק הענין סגי בהכי אבל אם הפסיק הענין ונתנו לה צריך לחזר ולקחתו וכו' עי"ד הא מיהא לדעתו צריך שיהיו עסוקים באותו ענין ולא דבר הרב מזה כלל ובנדון הרב לא היה שום דבור מזה עמה קודם נתינה כלל וכמבואר בשאלה וכיון דאיהו אתא לאשמועינן דין זה היצ"ל דבעינן שיהיו עסוקין באותו ענין. ב"ש דגם בזה ה' פ"ת שם חלק על הרדב"ז בדברים נכונים סו"ד שדברי ה' פורת יוסף צ"ע וע"ע בס' קמ"ד דקמ"ז ע"ד רמזו היד"א. ודע דגם אמירת שליח ב"ד אני הוא כמו בפ"ן ובפ"ן. דצריך לאמרו תכ"ד לנתינה וכמ"ש בהגהות ד"מ אות ו' ויעו' בס' פורת יוסף שם דמ"ו ע"ד.
ט ס"ז ש"ע אם איחר מלאמרו וכו' אע"פ שנשאת נוטלו הימנה וחוזר ונותנו לה בפני ב'. השולח גט על תנאי ונתנו בלתי תנאי אם הגט קים חוזר ויטלנו ויתננו לה כנה"ג הגה"ט ס"ק ל"א ל"ב משם הפוס' ואין חולק ע"ז זולת הר"י מסעוד. וה' משנת ר"א ח"ב סי' יו"ד מצא רעים אהובים להרבנים הנ"ל ה"ה הפ"מ ת"ג סי' ע"ד ומוהר"ש פנחס שהובא שם אך כתב דמדברי המש"ל סכ"ו מגירושין וה' מחנ"א ה' גירו' די"ו מבואר דקיימי כשיטת ר"י מסעוד דכל ששינה נעקר השליחות ובעינן שליחו' מפורש י"ש.
י שם בהגה וי"א דצריך לאמרו בלה"ק בפ"ן ובפ"ן. הגר"א בהגהותיו כתב ע"ז וליתא שהרי הגט עצמו כשר בכל לשון. ובס' תורה תמימה הנד"מ ס' תצא פסקא כ"ד או"ך הביא משם הגאון מ"א דיש לדברי הרמ"ה מקור בגטין ג' ע"א דבפ"ן יתפלפל בשתי תיבות ובשאר לשונות לא יתפלפל בפחות מג' תיבות וחיישי' דאתי למגזייה עי"ש ועמ"ש הוא ע"ד.
י"א ס"ט בהגה וכך יאמר במקומי ובחריקאי. למותר לכתב בהרשאה בחריקאי או לשון במקומי כי אם יכתב בסתם שעשה שליח ב' ודי בזה. הג' מוהר"ש סלאנט ז"ל הו"ד בס' כפי אהרן ח"ב אה"ע סי' ה' דע"ח. והר"ב פינטו ז"ל הו"ד שם כ' לא חשב כן וה"ד המח' ז"ל שם כתב דא"ץ לכותבו י"ש.
וי"ב סט"ו ש"ע אבל בחתימתו צריך לעמד עליהם מתחילה. וע"ס. שליח שלא קבל הגט מיד הבעל אלא שאמר לו לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי ותנוהו לפ' שיוליכהו ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק י"א. רוב דגן בנימוקיו דקפ"ו אות י"ג. פ"ת סק"ט כ"ט.
י"ג סי"ט בהגה י"א דאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו וכו'. ע' בנדפס סי' קכ"ב מ"ש שם משנת ר"א ח"ב סי' כ"ו.
"ד אם אינם נכרות חתי' ב"ד של הקייום וחתמי תחותייהו תרין סהדי אנשים סוחרים שחתימתם נכרת במקום הנתינה והם מעידים שחתימות הדיינים הן חתימ' ידם אי מהני במחלוקת הוא שנוי. משנת ר"א שם.