אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קמא

סימן קמ

א ס"ה ש"ע נשאת אין אביה יכול לקבל גטה. זה דעת רוב הפוס' וכ"כ בסי' קנ"ד בסה"ג סצ"ג אך יש חולקין ע"ז ה"ה רש"י והנמק"י הביאם ה' המכת"ם בשער ה' סי' א' ד"ע ושם הקשה על הטור דכאן כתב דאין אביה יכול לקבל גטה ואילו ממ"ש לקמן סי' קע"ג קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ע"י אביה מבואר שגם הוא הולך בשיטת רש"י והנ"י וכתב דמ"ש פה שמתגרשת ע"י עצמה היינו אף ע"י עצמה ובדע"א ע"ד כתב דנוכל לומר כן בדעת הטור אבל כדברי הש"ע דכתב להדייא דהיא ולא אביה צ"ע אמנם צירף שם דגם דעת הרב מלונדריס בדעת רש"י וה"ד אלה הידיא בשי' זה הגה"ט פק"ד רק שכתב דלדעת רש"י והנמק"י אחר נישואיה אביה ולא היא עי"ד. ולע"ד אהמ"ר הפריז על המדה דמי הגיד לו זה בדעת רש"י והגם דמוהרם פדוואה בסי' ט"ו כתב זה בלשון אפשר אמנם תכ"ד מוכח דחזר בו ולא כתב אלא דאביה יכולה לקבל גטה ועדיין יכו' אנו לומר בדעת כל אלה הראשונים דכונתם לומר דגם אביה יכול לקבל ולאפוקי מדעת רוב הפוס' ומרן מכללם דס"ל דדוקא היא ולא אביה וע' אמרות טהורות בדרל"ה ורל"ו דהאריך בזה ולדעתו דעת רש"י ודעי' הוא אם עבר אביה וקבל את הגט אבל לא בא לומר דיסו' להתגרש ע"י אביה ובזה יישב דעת הטור ומאליו יתיישבו דברי מרן ולבסוף הצ"ע למה לא גילו הרא"ש ויתר הפוס' דין זה באם עבר וקבל אביה את הגט מהו הדין עי"ד וראה זה מה שראיתי לה' פ"ת בסה"ג שבסי' קנ"ד ס"ק מ"ה שע"ד מרן שכתב שאינה מתגרשת בקבלת אביה כתב משם ה' דגול מרבבה ש"ע וז"ל הגם שה' המחבר סתם כן אין הדבר מוסכם ואם סתם כאן להחמיר צ"ע דחומרא דאתי לדי קולא היא כי לדעתי אם היא מתגרשת ע''י אביה אז אינה מתגרשת ע"י עצמה לדעת המחמי בסעיף שאח"ז עכ"ד ולא זכיתי לירד לסוף דעתו דהמחמי' בסעיף שאח"ז היינו בקטנה ארוסה חבל לא בנשואה ודוק איך שיהיה מידי ספקא ל"ן אם נתגרשה ע"י אביה ואחיך מת בעלה אם נקראת גרוש' או אלמנה ונ"מ להתירה לכהן.

ודע שראיתי למוהרי"ד ז"ל במזה"ג אשר לו בס' רו"ד סי' ד' אות מ"ג שכתב ז"ל גירש פ' את אשתו ע"י שליח ויען היתה ספק איילונית מחמת שלא הניחו לבדקה ולא עברו רוב שנותיה לדעת אם היא גדולה עשינו שתקבלנו ע"י אביה שיתפס בידיה יען אעיקרא איכא מ"ד דבמאמר אביה קטנה מתגרשת בגט א' כלפי דידיה ואפי' מאן דמחמיר להצריכה ב' גטין איכא מ"ד דבנשואה יצאת מרשות אביה ואינה מתגרשת אלא על ידה ועוד דאפשר דהיא גדולה ושפיר מתגרשת על ידה ולכן לא הוצרכנו להצריכה ב' גטין ושם בסי' ע"א וקע"ג במעשה כזה עשו שתקבלהו במעמד אביה שיאמר לה קבלי גיטך עי"ש. ולא ידעתי מה כל החררה הזאת דבשלמא במה שאמר שתקבלנו במאמר אביה החרשתי דלא נ"מ שום נזק אכן במעשה שעשו לקבלה בתפיסת ארבע הידות שלה ושל אביה נכנסנו בסוג אחר דידוע מ"ש מרן בסה"ג ספ"ב שיזהר שלא תסייע לה חברתה ולא שום אדם ופסקו מור"ם בסי' לק"ט. והגם דאינו אלא זהירות בעלמא מ"מ מה לנו ליכנס בספק זה מאחר דאיכא הכא תלתא ספקי להכשיר על ידה דוקא ספק אם היא קטנה ואת"ל שהיא קטנה דלמא הלכה כרוב הפוסקי' שפסקו דמתגרשת ע"י עצמה דוקא ואת"ל דה"ל כרשי' והנמק"י דס"ל דמתגרשת ע"י אביה דלמא הל' כהפוס' שפירשו דבריו דגם ע"י אביה ודלא כהי"דא שפיר' דדוקא ע"י אביה ופלטינן מהאזהרה שהזהירו שלא יסייע שום אדם בקבלתה. וכ"ש לפי מ"ש הלח"ש בדקמ"ט באשה שסייע לה איש אחר בקבלתה והצריכוה לקבל גיטה שנית וה"ד הז"לא בדקכ"ג והפ"ת בסג"ר למוהר"ם ס"ק רכ"ב כתב דכן הוא מפורש בד"מ סי' קל"ט משם הגהות סמ"ק עי"ש ויעו' כמז"הג שני סי' ק"ה או"ב.

ב סי"א ש"ע אין שליח הולכה צריך עדים וכו'. זו היא ס' הרמבם' דסתם מרן כוותיה וס' החול' הביאם בשם י"א וע' יד"א הגה"ט סקי"ט דרבים מהראשונים ס"ל דא"ץ עדים למנוי השליחות ושיש לסמך עליהם גם שלא בשע"הד אך הצ"ע שם על מרן דממ"ש לקמן בס"מ נראה דחשש לס' הרא"ש. גם הב"ש לקמן ס"ק נ"ז כתב דדעת מרן לחוש לדעת הרא"ש. ומצאתי בתשו' כ"י לה' מוהר"ש גאטינייו ז"ל (אחר מחו"ר הדור במאה הקודם ונדפס' קצת מתשו' בס' צל הכסף ח"ב) שמביא שם תשו' לרב אחד הרב ר' אברהם הכהן ז"ל מ"ד מעיר וידין שעמד על שליח הבא בלי הרשאה והגט יוצא מתחת ידו אי נאמן לומר שהבעל עשאו שליח וחשש להחמיר מכח דברי הב"ש הללו לדעת מרן ז"ל ובא רעהו ה' מזהרש"ג ז"ל וכתב דלדעתו יש סעד וסמך להתיר בפשיטות אף אם יהיה אמת שלא עשאו שליח בפני עדים כלל יען בעיקר מחלוקת זה מצינו ס' אמצעית היא ס' התוס' הביאה רי"ו ומביאו מ' ב"י דמפרש לשון הירוש' דלכתחי' דוקא הוא דצריך עדים אך בדיעבד שלא עשאו בעדים מהני שליחותו וה' המכת"ס בדפ"ו ע"ד חיזק במסמרי' דלשון צריך לכתחי' משמע ולפי דעתו גם הרמבם והרא"ש מדעה זו וא"כ איכא הכא ס"ס ס' אי הל' כהרמב"ם דלא מצריך עדים כלל ודלא כהירוש' ואת"ל דהל' כהירושל' דצריך עדים דלמא האמת כמ"ש רי"ו בשם התוס' דכונת הירו' היינו לכתחי' אבל בדיעבד מהני ומתהפך שפיר. ותו איכא לצרופי טובא נסחאות אחרות בלשון הירוש' הלזה שהובאו בתשו' הרשב"ש סי' תקע"ו אשר לפיהן גם הירוש' הוא כדעת הרמב"ם דא"ץ עדים גם ה' המכת"ם הביא בשם הרשב"א דפירש לשון הירוש' דהיינו השליח דכשמוסרו לאשה צריך לאחזוקי לה בפני שנים וא"כ אין מהירוש' הזה סתירה לדברי הרמב"ם ובכן נתרבו צדדי הספקות להקל ולא להחמיר והלכה זו ברורה שלא לחוש לדברי המחמיר את"ד ז"ל,

והנה הרב הפוס' מוהר"א הכהן ז"ל כתב להאי מילתא דלחלק יצא דע"כ ל"פ הרמב"ם והרא"ש אלא דוקא בעיקר מנוי השליחות אבל אם השליח המביא את הגט אומר דבשעת עשיית השליחות דעשה בפני ב' עדים לכ"ע מהני וכדברי מור"ם בהגה ומוהרשד"ם סי' פ"ב וסמך עצמו אדברי הטור בשם ר"פ (והובא בש"ע לקמן סכ"ד) דמה"ד א"ץ שטר הרשאה אם לא שכך נהגו. אלא דפקפק משום ההיא דכתב מרן דאם המשלח כופר ה"ז ספק ומיהו ה"ד כד אתי בעל ומערער הא בסתמא ל"ח את"ד וע"ז מר שמואל הנ"ז בא בהשג יד וכתב דאפי' אם יכחיש הבעל שעשאו שליח עכ"ז השליח נאמן וכמ"ש הרב"י דכיון דנפיק גיטא מתותי ידיה השליח נאמן ושכ"כ הד"ן בקידו' והרא"ש בפסקיו. הן אמת דמרן פסק דאם המשלח כופר ה"ז ספק והם דברי ההגמ"יי וראבי"ה וכן הוא במרדכי פ' האיש מקדש משם ה' יעבץ ולפ"ז להרמב"ם אי אתי בעל ומכחיש אין השליח נאמן והוי גט ספק וכמ"ש מרן משמו מ"מ ע' ב"ש סקי"ד דפירש דברי מרן דמיירי דלא פירש השליח בשעת נתינת הגט ליד האשה דהוא שליח הבעל משו"ה יכול הבעל להכחיש אבל אם קודם מסירת הגט העיר השליח דנעשה בעדים אין הבעל יכול להכחישו. והרב המכת"ם דפ"ו אסף וקבץ דברי הראשו' דשליח הולכה שמסר הגט לאשה אע"ג דאתי בעל ומערער ומכחיש ליה דלא שוייה שליח לא משגחינן ביה כיון דנפיק גיטא מתותי ידיה ודקדק לומר כן דגם הרמב"ם גופיה הכי ס"ל י"ש וכיון דכמה וכמה מהראשו' ס"ל דהשליח נאמן הכי נקטי' ואף דאיכא מיעוטא דלא סל"ה ומה גם דהוי כעין ס"ס ס' אי הלכה כהרא"ש ודעי' דהשליח נאמן הגם דאתי בעל ומערער ודלא כהרמב"ם ואת"ל דה"ל כהרמב"ם לדעת מרן דלמא הל' כה' המכת"ם דאף הרמב"ם ס"ל כדעת הרא"ש את"ד. ולדידי חזי לי דאם יש לעשות ס"ס הכי עבדינן ס' אי הל' כמו שהבין מר"ן בדעת הרמב"ם דככופר המשלח אין השליח נאמן דלמא הל' כמו שהבינו ש"פ דדעת הרמב"ם דאף בכופר המשלח השליח נאמן ואתייא ככ"ע ואת"ל דהל' כמו שהבין מרן בדעתו של הרמב"ם דאינו נאמן מ"מ האיכא חול' על הרמב"ם וס"ל דהשליח נאמן אפי' בכפירת המשלח דאילו עבדינן הס"ס כמו שעשאו הרב ז"ל ק' דכיון דאמרנו את"ל כהרמב"ם לדעת מרן תו לא נשאר לומר דלמא הל' כהמכת"ם דכבר פסקנו את הדין דהלכה כמו שהבין מרן והיינו דאינו נאמן השליח וממילא נפקא דאפי' לפי דברינו הס"ס הנ"ז לאו בר מיפך הוא ודוק.

איברא דזה כשלשים שנה בקראי להגיה כתבי ה' מוהר"ש מטאלון ז"ל עמדתי על מלתא דמייא להאי ועתה נדפס בס"ה עבודת השם חיו"ד סי' א' והוא דהתם קאי על בשר שנמלח בכלי שא"מ ועמד שם שיעור הרבה דבדבר הזה איכא תרי פלוגתי חדא ס' הרשב"א דס"ל דדם שפירש דאסור היינו אפי' פירש ממקום למקום וכל קבל דנא התוס' ודעי' ס"ל דכל עת שלא יצא הדם לחוץ רק שפירש בחתיכה עצמה ממקום למקום מותר ואיכא תו פלוג' אחריתי דהמנח"י ס"ל דכשם דנחלקו בבשר כך נחלקו בכבד אך ה' מעיל צדקה ס"ל דדוקא בבשר נחלקו אבל בכבד לכ"ע מותר. ומוהרש"מ שם בד"מ ע"ג ד"ה ולרווחא דמלתא כתב להתיר בס"ס והוא זה ס' הל' כהרשב"א וסיע' דס"ל דאם פירש הדם ממל"מ אסור או"ד ה"ל כהתוס' דכל שלא יצא לחוץ אלא באותה חתיכה עצמה מותר דלא מקרי פירש ואת"ל דהל' כהרשב"א וסיע' דלמא הל' כה' מעי"ן דבכבד לכ"ע מותר כל שלא יצא הדם לחוץ ודלא כה' מנח"י וסיים וכתב דהגם דס"ס זה אינו מתהפך לית לן בה דכבר השרישונו רבני האחרו' דלא בעינן מתהפך אלו הם דברי הרב. ואני אמרתי דמתהפך שפיר באופן זה ס' אי אעיקרא הלכה כה' מנח"י דס"ל דבמחלוקת בבשר כן מחלוקת בכבד דלמא הל' כה' מעי"ן ודעי' דבכבד לכ"ע שרינן דם שפירש ממל"מ ואת"ל דהלכה כה' מנח"י דדינו כבשר ואין חילוק ביניהם עכ"ז בבשר גופיה לאו הלכתא פסיקתא היא דדלמא הל' כהרא"ש ורבים אשר אתו דכל שלא יצא לחוץ אע"ג שפירש ממל"מ מותר אלו דברי בהגהותי על ס' עה"ש שם. אח"ז יצא לאויר העולם ס' פני יצחק ח"ה לרב רמומ"אי הרב יצחק עשעל ז"ל אשר להבדיל בין החיים כבדני בספרו היקר ואשא עיני ואראה בח"אח סי' ג' די"א ע"א שבשפלנו זכר לנו ובתחילה נטה קו להסכים עמדי ותכף ומיד משוי אנפשיה הדרנא וכתב דהאמת יורה דרכו כמ"ש ה' עס"ש דהס"ס אינו מתהפך דהא דעת המנח"י לאסר בכבד מחמת דם שבתוכו ויליף לה ממ"ש בתו"ח בדין אם מלח בשר בכש"אמ דה"ה בכבד וא"כ כי אמרי' בצד הב' את"ל דהל' כהמנח"י דדינו כבשר תו לא מצינן מימר הל' כהרא"ש דכיון דאמרנו ה' כהמנח"י הרי איהו אוסר בכבד והיכי מצי מימר תו ה' כהרא"ש אחר שכבר אמרנו ה' כהמנ"חי א"ד ז"ל ומאז תכף לקבלה בראותי השגתו זאת כתבתי על הגליון וז"ל אין כאן השגה דכן ראוי לעשות ס"ס ס' אי הל' כהמנח"י דנחלקו גם בכבד או כה' מע"ץ דלא נחלקו בכבד אשר לפי דעתו אין כאן איסור כלל לכ"ע ואת"ל דגם בכבד נחלקו ולסברתם איכא איסו' דלמא הל' כהמתי' ובר מן דין מקרי שפיר ס"ס ע' יאודה יעלה אה"ע סי' ג' ד"ע ע"א עכ"ל. ואתה תראה דה' מוהרש"ג ז"ל בכ"י הנז' עזרי ומגני ובמכ"ש נפקא דהא במאי דקמן כשנאמר דדלמא ה' כהרמ"בם לפי מה שהבין בדעתו מרן לא נשאר עוד לומר דדלמא הל' כהר' המכת"ם וכמו שיראה המעין ועכ"ז אחשביה לס"ס ובהא מודינא ליה לה' פנ"י ז"ל אך אם נעשה הס"ס כאשר אמרתי לא נשאר מקום לפקפק לבד זו דלאו בר מיפך הוא את זה כתבתי לפי דרכו של מוהרש"ג ז"ל שיצא לדון בס"ס.

אולם כשאני לעצמי איני רואה כאן שנוכל לעשות ס"ס וטרם אענה אומר דמ"ש מוהרש"ג דבדעת הרמ"בם נחלקו הפוס' דלדעת מרן הוא דאם בא הבעל ומכחיש דאינו נאמן ולדעת ה' המכת"ם גם הרמ"בם מודה דנאמן לא ידעתי אנא מצא בדברי הב"י שכ"כ משם הרמב"ם דמ"ש מרן בשה"ט דאם כופר המשלח נאמן אינו מתורתו של הרמ"בם כי אם סב' ההגמ"יי וראבי"ה כי הובאו בית יוסף ופסק כוותייהו לחומרא ואתה תראה כי בב"י לא צרף עמהם להרמב"ם רק ה' המכת"ם בתחילה שם חשב דמ"ש הרמב"ם בה' אישות כ"ג אם השליח והמשלח מודים דבא לאפוקי אם כפר המשלח ושוב כתב דההיא דהרמב"ם לענין קידושין הוא דכתב כן אבל בגט מודה כיון דנפיק הגט מתותי ידיה נמצא כאן מחלו' בדעת הרמב"ם מאי דעתו רק דהמחלו' נערך בין ראבי"ה ור' יעבץ עם ש"פ. מעתה צא ועשה הס"ס וראה שאין כאן רק ספק א' אם הל' כראבי"ה ודעי' דהשליח אינו נאמן כשכופר המשלח או הלכה כהרא"ש ודעימיה וכשתאמר דשמא הל' כראבי"ה ודעימיה דהשליח אינו נאמן לא נשאר עוד מקום להסתפק ולא נ"מ מידי אם הרמב"ם קאי בשיטה זו או"ל דזה היה מהני רק אם היה המחלוקת בדעת הרמב"ם לבדו אך הכא בלתי הרמב"ם האיכא עוד פוסקים אחרים דסל"ה והם דברים פשוטים ולא זכיתי לירד לסוף דעתו של מוהרש"ג ז"ל בס"ס זה ולפ"ז צדק הרי הפוסק מוהר"א הכהן ז"ל במה שהבין דאם בא וערער ה"ז ס' מגורשת. אך מסתמא לא חיישינן ולכן בנ"ד העלה להכשיר שליח הבא בלי הרשאה לכל הסברות משום דהוי סתמא והכי אסיק ה' מוהרש"ג שם דבגט הבא בלי הרשאה הל' למעשה דכשר וכמ"ש הרא"ש והרשב"ש בסי' תקמ"ו ורדב"ז בחדשות סי' תר"ג והכי פשיט"ל לה' תו"י בסי' ג' דקכ"ז וקה"ט דלא בעינן לא שטר ולא עדות שעשאו שליח שהשליח נאמן ואין חולק בזה א"ד

ג סב"ד ש"ע מ"ש בתיקון שטרות שעד הרשאה בשולח גט וכו'. כ' הכנה"ג בהגה"ט ס"ק מ"א וכן לשליח העושה שליח ואם הביא שעד הרשאה נאמן לומר שליח ב"ד אני. הרלנ"ח סי' קכ"ט ע"כ ובצד' אות ו' כתבתי דלא היו בידי תשו' מוהרלב"ח ושיערתי בדעתי שהוא ט"ס וצ"ל אם לא הביא שטר הרשאה והיינו השליח. ב' לא הביא שטר הרשאה משליח א' לב' ועתה זכני ה' ובאו לידי תשו' מוהרלב"ח וראיתי כי השערתי נכונה דהשליח ב' לא הביא בידו שטר שליחות מהשליח א' אליו זולתי שטר שליחות מהבעל לשליח א' ושיוכל לעשות שליח ב' עכ"ז נאמן לומר שליח ב"ד אני בלי שטר שליחות עי"ד

ושם כתבתי דשליח ב' נמנה שלא בפניו אפי' שעיקר המנוי הוא ע"י ב"ד צריך שיהיה בידו השטר הרשאה שהוא ממונה ע"ז דאל"כ איך יוכל לומר שליח ב"ד אני כיון שגם הוא עצמו אינו יודע הדבר כי אם ע"פ הרשאתו. עתה בא לידי ס' אבן יקרה ושם בסי' מ"א כתב דכשמתמנה שליח ב' ע"י הבי דוואר צריך שיהיו בידו ב' הרשאות הראשו' והב' אמנם אין לעכב בזה מסי' הגט ובפרט במקום עיגון עי"ש וע"ע בקונט' הגטין פי"א או"ח מה שהארכתי עוד בזה וכת' הסכמת הפוס' דשליח ב' של"ב צריך הרשאה.

ד שליח שעשה שליח ב' השמש של ב"ד בלי הזכרת שמו ויש כמה שמשים בעיר ואם נכתב לשליח א' שיעשה שליח ב' לפ' יש לחוש שאין הגט ביד השליח א' והוו מילי דלא ממסרן לשליח ומתייראים לשלוח הגט לשם. לכן הנכון שיתקבלו כל השמשים ויעשו כולם את השמש שהרוב הוא הוא השליח ב"ד שליח ג' ובזה יצאנו מכל החששות. תשו' מוהרש"ס ח"ג סי' ש' וע' במזה"ג שלי סי' קנ"ח מ"ש על כיוצא בזה,

ה שליח א' הבא בלי הרשאה שנחלקו הפוס' אי נאמן לומר שהבעל נתן לו רשות למנות אחר בלתי אונם כתבתי בנד' או"ז דבמחלוקת הוא שנוי והבאתי שם דברי ה' פ"ת בשם הג"מ דיש להקל וכתבתי דאה''מר לא צייתינן ליה עי"ש כן ראיתי עתה בכת"הק לה' מוהרש"ג ז"ל דשני המאורות מוהר"א הכהן ז"ל ומוהרש"ג שם כתבו דמאן ספין ומאן רקיע לעשות מעשה נגד הנהו רבנן סבוראי להקל במקום איסור ערוה החמורה אם לא בהצטרף אליו עוד ספק אחר שנוכל לעשות ס"ס וכמו שעשה היד"א בהגה"ט ס"ק ק"ט ע"ע, ו שם אבל לכתחילה כותבין ההרשאה בדקדוק עמ"ס בנד' או"ט ובמזה"נ שלי סי' קמ"א או"ג הבאתי

ח' הג' מוהרש"ם דבשאר כתיבות חוץ מכתב אשורית אין להקפי' בדבוקים י"ש.

ז הרשאה שעדיה הם עדי הגט וכתוב בה ועדיו החתו' בו פב"פ והיינו שמות עצמם והי"ל לכתב ועדיו אנו הח"מ אין לפוסלה שיש לתלות בט"ס וכדומה ת' מוהרש"ם סי' קל"א וע' שמן המשחה סי' ק"ל על לדון כיוצא בזה וגם הוא הכשיר י"ש.

ח שטר הרשאה שנמצאו בו טעיות אי נפסל גם הגט ע' בנדפס או י"ב. ועתה בא לידי ס' אבן יקרה מהדו' תניינא ובסי' ו' כתב וז"ל הגם שההרשאה תהיה פסולה אין לפסל את הגט והשליח הא' ישלח לשליח ב' הרשאה חדשה ומ"ש בשם האחרו' דכל שאינו שולח הגט עם ההרשאה ביחד הו"ל מילי איני בקי בספרי האחרו' ולא אדע ממי יצאו הדברים וכבודם במקומם מונח דאין שייך הכא מילי לא ממסרן לשליח ואפי' לסברתם ישלח הגט לשליח א' והוא ישלח לשליח ב' הרשאה ארשה את"ד וע' מז"הג שלי סי' קנ"ח אות ג' שכ"כ במעשה שבא לידי.

ח כתוב בהרשאה שנייה שבראשונה כתוב שנתן לו הבעל רשות לעשות עד צ"ט שלוחי' והאמת אינו כן שבהרשאה הא' נאמר עד ק' שלוחים. ואף גם זאת שבהרשאה שנייה משליח א' לב' כתוב שנתן לו רשות ערצ"ט שלוחים ולפי ההרשאה הא' אין מקום להשליח ב' רק עד צ"ח שלוחים אין בכך כלום הרב הנ"ז שם ומלתא בטעמא עי"ש.

י הרשאה שכתוב בשם השליח פב"פ מעיר פ' וכשהגיע הגט שם נעקר השליח הבי דירתו משם כשרה דמלבד דאין כאן שינוי דאפי' אם היה שינוי גמור בשם מקום דירת השליח אין ההרשאה נפסלת בכך דכששינה בדבר שא"ץ לכותבו השטר כשר ובודאי שא"ץ לכתב בהרשאה מקום דירת השליח שהרי רוב הפוס' שסדרו נסחי ההרשאות לא הזכירוהו כלל וא"כ אף אם שינה כשר. אבן יקרה מ"ת סי' מ'.

י"א שם ואם נמצאו עדי הרשאה פסו' בד"מ אוט"ו מבואר יותר דדוקא בעדים פסו' בטל כל השליחו' אבל בפיסול הנמצא בהרשאה אין השליחות בטל דהוי כמי שאין כאן הרשאה

י"ב ש"ע י"א שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י ש"ק ע' ב"ש סק"מ בשם הב"ח על מעשה שהיה בעתים שוטה וע"ח שהתיר לעשות ש"ק. וע' פ"ת ס"ק ב"ך וע' בתשו' חשון התרכ"ד סי' ד' ובס"הק אבני האפד לעיל בסי' ל"ו או"ז ובמז''הג שלי סי' צ"ח או"ח.

י"ג ס"ל בהגה הגט עצמו פסול שמוכח שמסדרי הגט היו ע"ה. ע' בנד' אוב"ד. מנחת משה אה"ע סי' י"א או"ג. משה האיש הנ"מ סי' י"א י"ב דק"ל.

י"ד אם המסדר והב"ד לא ידעו שיש לה שם אחר וכתבו הגט בשם אשר קורין לה רובא דעלמא הגט כשר. משה האיש סי' י"ב וע' במז"הג סלי סי' זר"ע,

ט"ו סל"א ש"ע הכל כשרים לשליחות הגט עבד וכו' היה נראה לומר דדוקא בעבד שאינו שלה אבל בעבד שלה נעשה שליח לקבלה דאף דליתיה בתו' גטין מ"מ כיון דידו כידה חשוב כאילו קבלתו האשה אך אין כן דעת הפוס' וכו'. הלכות יום טוב דע"א ע"ד.

ט"ז סל"ה בהגה השולח גט לאשתו וכו'. וע' שמן המשחה סי' קכ"ט.

טו"ב שליח שמסר הגט ביד אשה שאינו מכירה במונח שאח"ך יתברר שהיא אשת המגרש אינו מועיל דכל הטעם דבעינן שיכירנה השליח הוא משום דשאינו יודע למי נותן אין בו תורת שליחות כמבואר בש"ם גטין דכ"ג דממנו מוצא הדין וא"כ אם בשעת מסי' הגט לא היה יודע למי נותן מה מהני מה שנתברר אח"ך להב"ד שהיא האשה הזאת הרי ניתן הגט לידה ממי שלא היה לו תורת שליחות כלל. אבן יקרה מ"ת סי' קי"ב. שמן ח"י סל"ח ש"ע או שפירש לו שיוכל לעשות שליח. אני נוהג בכל פעם שאני שולח גט על הפאשט משליח א' לשליח שני כנהוג אני אומר לבעל כי השליח א' מינה לשליח כנהוג ואני שואל להמגרש אם הוא מסכים לזה והוא משיב שהוא מסכים למינוי הב' ויש לי בזה טעמים נכונים. הג' מוהר"ש סלאנט ז"ל הו"ד בס' כפי אהרן ח"ב אה"ע סי' ו' דמ"ח ע"א. והרב ברוך פינטו הו"ד שם כתב דשמעתא דא בעיא צלותא כי בהסכמת הבעל על שליח ב' אז יהיה בטל ומבוטל השליחות הא' ולא ידעתי למה והכפ"א הסכי' עמו ושדבריו נכונים ושהוראת מוהרש"ס היא תמוהה ואדרבא הוראה זו מסוכנת היא י"ש. ואנכי הרואה שדברי מוהרש"ם יש להם שורש בפוסקים וז"ל הכהנ"ג בסה"ג חלק מי השילוח אות ב' אם הבעל בעיר אע"פ שנתן רשות לשליח לעשות שליח טוב הוא שיעשה הבעל השליח ב' וכ"כ היד"א בדק"ס ע"א הרי דלדעת הכנה"ג והיד"א יותר טוב שידע הבעל מהשליח ב' והגם שמוהר"ש הלוי ז"ל בס' לב שלמה בסה"ג דס"ג הביא דברי הכנה"ג וכתב דאין דבריו מובנים שהרי אין הב' יכול לומר בפ"ן ובפ"ן אלא שליח ב"ד אני י"ש מ"מ לא חלק מטעם רבני האחרו' הנ"ל ואפי' תמיהת ה' לב שלמה יש ליישב דכונת הכנה"ג היינו לומר שיהיה לו ידיעה לבעל ודוק. (אמר המגיה דברי הכנ''ג נראין מבוארים על מינוי השליח ולא על הידיעה). י"ט ס"מ ש"ע כשממנה השליח שליח אחר וכו' עמ"ש בזה בס"ד בקונט' הגטין פי"א או"א.

ך סמ"ב ש"ע אם מת שליח ב' וכו'. ע' בנד' אול"ב הנה הבאתי ספקו של המש"ל בפ"ו מה"ג דין י"ז אם שליח א' יכול לבטל שליח ב' ומה שנחלקו האחרו' עי"ש וע"ע להג' מצפה אריה תניינא בא"ע סי' ל"ח דאחר שדחה ראיית המש"ל מתשו' מוהרח"פ דאפי' אי נימא דשליח א' אינו יכול לבטל השליח ב' מ"מ כשהראשון חוזר משליחותו לגמרי ממילא בטל השליחות של ב' ובהא מיירי מוהרח"פ. כתב דמדנסתפק המש"ל בשליח א' ולא הוסיף להסתפק אי יכול הבעל לבטל שליח ב' משמע דבזה אין להסתפק ואצלו הדבר בספק דיש סברה לומר הכי והכי וגם אי נימא דבעל יכול לבטל שליח ב' לבד דמכחו קאתי יש להסתפק אם אינו רוצה לבטל שליחות הב' רק שליחות הא' אי יכול לבטל והניח הדבר בצ"ע עי"ד וע"ע בס' היכל מלך ה' גירושין ד"ך עג"ד מ"ש בספקו של המשנ"ל ז"ל.

כ"א סמ"ג ש"ע ש"ק אינו יכול למנות שליח אפי' נתנה לו רשות וכו'. הלא מראש בקונ' מילואים לאפד עמדתי בזה בהרחבה ואספתי שיטות הפוס' לך נא ראה. עתה חזרתי על המקר"א מפני היד שנשתלחה מידי"ן הרב ועצום כמוה"ר פנחס ברזלי נר"ו מהרשומי' שבארץ מולדתי שלוניקי יע"א אשר השיגני באיזה דברים שכתבתי שם. והן קדם אהלך בכתב ג"ק אערך שיחה על תשו' הרשב"ש סי' רס"ו הובאה בב"י סוף הסי' ורמזתיו שם. נשאל מלפני כסא כבוד הרשב"ש ז"ל על אשה שמנתה שליח לקבל גיטה מיד בעלה בארץ רחוקה ושליח זה עשה שליח וקבל וקרע וכו' מה דינה של אשה זו ואחר שערך מחלו' הפוס' אי ש"ק מצי למנות ש"ק אחר העלה דכיון שהרמב"ם והעיטור והאחרו' מסכימים להתיר ראוי לסמך עליהם כתב וז"ל ואע"פ דבשליח בעל תנן דאינו ממנה שליח אא"כ חלה ואמרינן בגמר' דחלה דוקא בנדון זה אע"ג דלא חלה היה יכול לעשו' שליח דבשליח דבעל הוא דמצריכינן הכי משום דחיישינן לקפידא דבעל אבל הכא אנן סהדי דניח"ל דיקבלנו כל מי שירצה ולא גרע ממי שאמר כל הרוצה להיות שלוחי דהוי שליח כמ"ש המפרשי' וכו' יעוש"ב.

ובדבר הזה דחידש לנו הרב דש"ק הוא קיל משליח הולכה דבעל ולא בעינן לא חלה ולא נתינת רשות דילה (דכן הוא נדון הרב דלא הוזכר שם חולי ולא נתינת רשות אנחנו תמהים דמדברי כל הפוס' מבואר להפך דהא הגאון שהביא הטור דמבואר שם דנתינת רשות מהני ה"ד היכא דחלה וכמ"ש בב"י שאלה לגאון אשה שעשתה ש"ק וחלה וכו' ועלה קאמר דנתי' רשות מהני וע"ז הביא הטור דהבע"הע סובר דלא בעי נתי' רשות דבמקום שהבעל משוי שליח ושלוחו שליח ה"ה באשה והא דמשוי הבעל שליח היינו בחלה או נאנס וכמ"ש רוב הפוס' מינה דבאשה ג"ך מיירי בחלה ואיכא בין בעה"ע וגאון דלגאון בחלה ג"ך בעינן נטילת רשות ולבעה"עי חלה לבד סגי וכמו שה"ה לגט בעל וכ"ש לס' הרמ"ה דלא מהני לא זה ולא אותו. וא"כ הרשב"ש דקאי באשה שלא נתנה רשות לשליח בפי' שישוה שליח ב' וגם לא חלה השליח מהיכא תיתי דיהנה שליחות הא' לשליח ב' שלא מדעת האשה. ואין לומר דהבע' העיטור פליג הגאון מן הקצה אל הקצה דלס' הגאון בעינן חלה ורשות ולס' העיטור לא בעינן לא זה ולא זה דהא כל עיקר חיליה דהעיטור הוא לדמותו לבעל ולא תהא הנלמד גדול מהמלמד והכין חזינא לה' אמ"ט בדרנ"ט שפירש מחלו' זה שהביא הטור דכל הפוס' מיירו בחלה וכמו שכן פירשו מוהראנ"ח ח"א סי' ב' ומאין ולאין הוציא דינו הרשב"ש ז"ל וצ"ע.

ובחפשי מצאתי לה' המכת"ם בשער ו' סי' י"ט דצ"ד ע"א דה' בעה"ע בדכ"ח ע"ג נחלק על הרי"ף הסכים לדברי ר"ח ושכן פסקו בעלי מתיבתא דבהולך סתם לא בעינן חלה י"ש ולפ"ז בריש גלי יכולין אנו לומר דדעת העיטור הוא דאשה שמנתה ש"ק יכול אותו שליח למנות שליח אחר אע"פ שלא חלה ואף בלי רשות האשה וכמו שה"ה גבי בעל ויצא בדימום דינו של הרשב"ש דאע"פ שלא היה שום חולי ולא רשות עכ"ז מהני. אך כשנשים לב בדברי הרשב"ש בשרשן לא יתכן לומר כן דשם כתוב למר' אע"ג דבשליח בעל תנן דאינו ממנה שליח אא"כ חלה ואמרי' בגמ' דחלה דוקא בנד"ז וכו' משמע להדייא דהבין דאף בעהע"י לא אמרו אלא היכא דחלה ורצה להוציא את דינו אפילו למ"ד דחלה בעינן וחזרה הקושייא למקומה. ואין ספק דאילו היה רואה הרשב"ש דדעת העיטור דבבעל לא בעינן חלה ולא רשות ולפי דעתו הבעל והאשה שוין בזה והוא נגרר אחר דעת העיטור לא היה נצרך לחילוק זה ואת זה תמיהני על מוהראנ"ח שם שהביא ת' הרשב"ש וחילוקו ובקש לעזר עצמו מתשו' הרשב"ש הלזו ולא נרגש דמדברי הרשב"ש בעצמו נראה דבשליח דבעל בעינן חלה. מה גם דלפי דעתו הבעה"ע דקאי בשליח האשה ה"ד בחלה ובנדונו לא חלה ולא רשות איכא. גם על ה' המכת"ם יעבר כוס התימה שהביא תשו' הרשב"ש להל' דש"ק אפי' לא חלה ממנה שליח ולא נרגש מכל האמור.

איך שיהיה בהגלות לנו דדעת העיטור כפי מה שהביא המכת"ם הוא דשליח דבעל בהולך סתם לא בעינן לא חלה ולא רשות וכס' ר"ח ז"ל ובעלי מתיבתא דפסקו הכי מינה דה"ה בש"ק דאשה כיון דלפי דעת בעהע"י שוין הן ואין חילוק בין איש לאשה דדרשת ושלח ושלחה דקידו' דמ"א לשניהם נאמרה ודלא כהרמ"ה שה"ד היד"א בהגה"ט ס"ק קי"ג דס"ל דדוקא גבי בעל הוא דרבי גבי איתתא לא רבי י"ש:

ודרך אגב ראיתי להיד"א שם דעמ"ש הטור בשם גאון דנהי דידו כידה שליח לא מצי משוי כתב משם ה' עצמות יוסף בד"ע שהק' דמה יענה הגאון לההיא דקידו' דקאמר ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח ומניר יישב דאפשר דהגאון לא גריס ושלח ושלחה אלא ושלחה מלמד וכו' ונמצא שמה שאנו לומדין שהשליח עושה שליח אינו אלא לגבי בעל אבל לא לגבי אשה עכ"ד ולי אני עבדו תירוצו לא זכיתי להבינו דאי הכי מהיכא נפק"ל דבנתינת רשות יכול לעשות שלוחה שליח כיון דבש"ס לא איתמר הכי אלא לגבי בעל אבל לא לגבי אשה. אבל האמת קושייא זאת כבר הקשה אותה הרשב"א והריטב"א בחידו' לגטין לשם ואמרו דקרא אתי להיכא דגלי דעתא ע"ע וכמו שהבאתי דבריו בנד' וכתבתי דמזה מבואר דהריטב"א חולק אבעהע"י כיון דלסברתו אפי' בבעל בעינן גילוי דעת או חלה.

ומעתה הגיע עת לבא עם דודי ידי"ן הנ"ל ואתנהלה ע"פ סדר קונטריסו (א) דעמ"ש בנדפס דמדברי הריטב"א מוכח דס"ל דלא כבעל העי' ותמהתי על ה' עצ"י דכתב דהריטב"א קאי בדעת העיטור כ' וז"ל ואני בעניי לא ירדתי לסו"ד ומה זו תמיהה דגם לעיטור דמקל טפי מ"מ חלה בעי דאל"כ איכא קפידא דבעל וכמ"ש רשב"ג בגטין דכ"ט ופסקו הפוס' כוותיה זולת ר"ח וכמבו' כל זה בארו' בטור סי' קמ"א ודברי בעה"ע בחלה הם כמו שנראה ממ"ש הטור וגם מדברי הרשב"ש וכו' ועוד מדהשוה שם דעת הרמב"ם עם העיטור ודעת הרמב"ם מבואר דדוקא באונס א"כ דעת הריטב"א אע"ג דס"ל דא"ץ נתינת רשות מ"מ גילוי דעת או חלה בעינן ולא משום מילי אלא משום קפידא דגם בשליח הולכה הדין כן וכו' את"ד נר"ו. ולפי מה שביארנו דדעת העיטור הוא כס' ר"ח דאפי' לא חלה ושדברי הרשב"ש ז"ל אין להם מובן מעתה א"א לומר דדעת הריטב"א הוא כדעת בעה"ע וחזרה תמיהתינו על ה' עצ"י למקומה ותמיה לי מלתא על ידי"ן דספר המכת"ם הזכירו כמה פעמים במכתבו ולא הביט עין שהוא גילה סוד דבה"ע דעתו כר"ח.

הדעה השנית היא ס' הגאון שהביאה הטור דש"ק לא מצי משוי שליחא אחרינא עד דא"ל בפירוש כ' בנד' שהיד"א הביא משם ה' עצ"י דתו"ס רי"ד סבר דמצי משוי אך לא ידעתי אם הוא דוקא ברשות ושה' מלך שלם פשיט"ל בדעתו דברשות מהני. ע"ז כתב רב אחאי הנ"ל (ב) וז"ל אישתמיט מנייהו מלכי מ"ש ה' המכת"מ בדע"ט ע"ב דריא"ז ותוס' רי"ד קיימי בשיטת הרמ"ה וכו'. הלא מראש אנכי הגדתי כמה פעמים דלא היה תחת ידי ס' המכת"ס וגם לא מחידושי הראשונים אלא יוכל לטעון לי טענת שמטה. אך הערת ידי"ן עשאני יפקח לראות עוד הפעם בס' יד"א וראיתי לו כי מ"ש דתוס' רי"ד קאי בשיטת הגאון והרמ"ה הדברים הללו אין להם מובן דהגאון והרמ"ה גבא טורא בינייהו דלס' הג' מהני רשות ולס' הרמ"ה ל"מ ואל מי תדמיון לרי"ד ז"ל ואין אנחנו יכולין לומר דכיון אל הגאון המובא בת' הרשב"ש כי לא בא זכרו בדברי היד"א איך שיהיה דעת תוס' רי"ד וריא"ז אינו מבורר דיש פוס' דס"ל דקאי בשיטת הגאון ויש דס"ל דקאי בשיטת הרמ"ה.

והנה בחלה הש"ק הראשון אי יכול למנות שליח שני למ"ד דברשות מהני כ' בנד' דלא בא מפורש עדיין בדברי ר"י הא' שהביא השה"ג ר"פ האיש מקדש דשם מבואר דחלה לא הוי כנתינת רשות וע"ז רב רחומאי' הנ"ל צעק עלי מרה וכה אמר (ג) אני בעניי לא ירדתי לס"ד דבהדייא מבואר בכל הפוס' דבעי נתינת רשות וחלה ל"מ תיתי חדא הטור שאלה לגאון וכו' וא"כ גם דעת הטור והרא"ש דצריך נטי' רשות היינו בחלה וכן מוכח מדברי הרשב"א דלדידיה בעהע"י מיירי בחלה וכו' א"ד נר"ו ולפי הרשום בכתב לפנינו טעמו ונימוקו עמו אך נשמטו משם שתי תיבות הגאון ובדברי וכצ"ל לא בא מפורש וכו' רק בדברי הגאון ובדברי ר"י הא' ועד כה תבא ולא תוסיף דדוקא בדברי הגאון בא מפורש דחלה ל"מ אך במ"ש דגם דעת דרא"ש והטור כן אהמ"ר ז"א דלא מצינו רמז בדברי הטור אי חלה הוי כרשות או"ל. גם על בעה"ט כבר כתבנו דדעתו דלא בעינן חלה ולא רשות ועמדנו ע"ד הרשב"ש בכל הנז"ל ואין צורך לכפל הדברים. ועמ"ש שם עוד בנדפס דלא מצאתי בירור בדברי הריט"בא מאי דעתו ראו הביא לנו ידי"ן נר"ו דברי הריט"בא בחידו' לקידו' שכ' וז"ל והא דקי"ל שליח עושה שליח ל"ת למ"ש בגטין אליבא דרשב"ג דהתם הוא שלא מדעת משלחו וכו' אבל הכא מיירי מדעתו שנותן לו רשות בכך ולדברי הכל עושה שליח ואפי' לא נתן לו רשות אלא בדברים בעלמא וא"ץ קנין ל"ש שליח דידיה ל"ש שליח דידה שלא כדברי הרב אלברצלוני הרי להדייא דברשות סגי דלא כהרמ"ה ואפריון נמטייה כי חידושי הריטב"א לקידושין אמ"א.

ובמה שנסתפקתי בדעת הרמב"ן ז"ל בנד' פלפל בזה ידי"ן בדברי ובדברי המכת"ם וה' אמ"ט ובדברי הריב"ש סי' שי"ו והואיל ולא נ"מ לדינא כי המה הגבורים נחלקו בדעת הרמב"ן ונחנו מה להכריע איזה מהם דבר נכונה לכן אחריש ולא אדבר ועל מה שהבאתי בנד' דמדברי ה' החינוך בסי' תקנ"ב מבואר דשליח משוי שליח בנתי' רשות בזה כתב ידי"ן דכיון דהמכת"ם צרף דעת הרא"ה עם הרמ"ה י"ל דכן דעתו ושכן מוכח מדבריו שם בחינוך דבשליח האיש האריך ובשליח האשה כתב סתמא וכן אשה גדולה עושה שליח לקבלה ולא כתב כמו בשליח דידיה. ולדידי נקל לדחות דהדוחה דוחה בקש ונוכל לומר דגם ה' החינוך הוא מכת הרמ"ה. וע"ד המחנ"א ה' שלוחין שהבאתי שם ותמהתי עליו איזה תמיהות בקש ידי"ן ליישבם ולא הרוה צמאוני אך זאת אומר דמה שהקשתי ע"ד המחנ"א מדברי הרא"ש תמה עלי דהטור לא גילה דעת אביו בזה רק מעצמו חלק עליו ודעתו של הרא"ש לא ידענו יפה כתב והדין עמו ואגב ריהטאי כתבתי כן מבלי משים לב וה' יצילנו משגיאות.

כ"ב סמ"ד ש"ע אם עשתה ש"ק וחזרה ועשתה ש"ק וכו' כל שהגיע ליד א' מהם מגור'. ה' המכת"ם בשער ו' סי' כ"ג דצ"ה ע"ד הק' על מרן והלבוש שפרשו בדבריהם שליח קבלה כנר' דאין הדין כן בשליח הולכה ולפי הנראה אין חילוק בין שליח הולכה לש"ק בדבר הזה ומהטעם שנתן הרא"ש בכמ"ה סי' ה' מתבאר דגם בשליח הולכה דינא הכי הוי עי"ש ומכותלי דבריו ניכר שדעתו להתיר גם בשליח הולכה כב' שלוחין ואנכי לא ידעתי באיזה אופן המצא תמצא ב' שלוחין להולכה בשלמא אם הם בבת אחת שפיר משכחת לה דמסר הגט לכולם ואמר להם כולכם תהיו שלוחים וכן בקבלה אמר לכל א' מהם איזה מכם שימצאנו לבעלי יקבל הגט בעבורי אבל בשלוחי הולכה זה אח"ז מה יעשה הב' בלי גט ואם כתב גט פעם ב' ונתן לשני ה"ז מודה ובא שאינו חפץ בשליחות הא' וכמו שכ"ר לה' אמרות טהורות בדרנ"ט ענ"ד שחלק על ה' המכת"מ ודעתו דבדקדוק נקט מרן שליח קבלה דלענין שליח הולכה כל שעשה שליח א' ואח"ך עשה שליח ב' ודאי דבטל שליחות הא' דממ"ן אם הולך הב' ונוטל הגט מהראשון ודאי שלא ילך האי על מגן ובטל ב' את הראשון ואם הבעל כותב גט אחר ונותנו לב' אין לך ביטול גדול מזה עי"ד באורך.

איברא דעדיין יכו' אנו לומר דבכותבו גט ב' אין זה מוכרע דכונתו לבטל את הראשון דאפשר דזה האיש רוצה לגרש את אשתו יפה שעה אחת קודם וכותב ב' גטין ומוסר כל אחד ביד שליח אחד כדי לגרשה מהר והרי לך אופן נאות בשליח הולכה בשנים. אולם ראיתי להחק"ל בא"ע סו"סי ב"ן אופן אחד בארש בב' שלוחים דהתם קאי כשנכתבו ב' גטין מחמת הספק ונתנום לאיש אחד. ושוב רבני הדור פקפקו דעדיין צריכין ב' גטין אחרים לצאת ידי ספק ולמנות שליח אחר מחדש על אלו ב' גטין ומר הוא דקאמר דהגם שנמצא שמתגרשת אשה זאת בב' שלוחי הולכה מ"מ אין בזה שום חשש דמה בכך אם מינה ב' שלוחים לב' גטין הרי אינה מתגרשת אלא באותו גט הכשר ובעשה ב' שלוחים להולכת הגט וכו' כבר ביאר ה' המכת"ם דאין לחלק בין עשה ב' שלוחים לקבלת הגט לעשה ב' שלוחים להולכה וכו' עי"ד מבואר דדעתו כדעת ה' המכת"ס, ואין ספק דבנדון כי האי גם ה' אמ"ט יודה כיון דכל אחד עושה שליחות מיוחד ואין שייך לומר בזה ביטל ב' את הראשון ודוק. ועל ח' הרשב"א שהובאה בב"י בענין זה ע' יד"א הגב"י ס"ק ס"ז ולהרב אמ"ט שם.

כ"ג סנ"ט ש"ע השולח גט לאשתו ובטלו קודם שיגיע לידה וכו'. כתב הג' מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ל"ח וז"ל עוד יש לדון ולצדד לפי מה שאנו משביעין את הבעל בשעת סידור הגט שלא לבטל לא את הגט ולא את השליחות וכשהוא מבטל עובר על השבועה וא"כ ל"מ לדעת הפוס' בח"מ סי' ר"ח דאי עביד ל"מ נאמר אפי' באיסור שבודה מלבו דל"מ הביטול אלא אפי' לדעת הסוברים דאי עביר מהני יש סברא לומר דל"מ היכא דיכולים אנו לפרש דבריו דלצעורא קמכוין כדי שלא יהא עובר על השבו' דאין כאן ביטול אלא אפי' עומד וצווח הבעל דכונתו לביטול גמור יש מקום לומר דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע ואנן אמרי' דלצעורא קמכוין ויותר מזה אמרינן בכריתות י"ב ע"ב דאם הוא אומר לא ידעתי מצי למפטר נפשיה דכונתו לומר לא נתכונתי וכו' י"ש. ובס' ערך השלחן (אשכנזי שבא לידי לרגעים בתו' שאלה) בסי' זה אות ת"ס כתב וז"ל ואפי' נשבע שלא לבטלו ובטלו ביטולו ביטול ונשבע לשקר וכן מבואר מהראשו' שכתבו דבנהפך לא יסמכו על שבועתו ויעשה שליח לקבלה וכ"כ הרמ"א בסעי' זה ש"מ דמועיל הביטול גם בנשבע שלא לבטלו א"ד נד"ו והמעין יראה דראייתו יש לדחותה דשאני מומר דלא שייך לומר גביה אין אדם מע"ר דהרי הוא רשע גמור ולכן לא סמכינן על שבועתו אבל באיניש דעלמא כל דאפשר לנו לתרץ דבוריה ולומר דלא קעבר על שבועתו שפיר מתרצינן אולם בעיקר הדין כבר עמדו עליו רבני אשכנז שקדמום והו"ד בס' פ"ת סי' זה ס"ק נ"ט ס' הפוס' אלה מפה ואלה מפה עי"ש ולא בא בפיהם של הרבנים הנ"ז שום א' מהפוסקי' הם המדברים בענין זה. גם ה' שד"ח במ"ע גט סי' אי אות פ"ב הביא משם ה' שם אריה תנא דמסייע ליה לה' מצפה אריה דאפי' על ספק אמרי' דמסתמא אינו עובר על שבושתו.

כ"ד סעי' ס"ב ש"ע בד"א שהוא בטל כשבטלו בפי' אבל לא בטלו בפי' אע"פ שגילה דעתו שחפץ בביטולו וכו'. אפי' למ"ד דגילוי דעתא בגיטא מלתא היא היינו כשגילה דעתו בשעת נתינה אבל אם לא גילה דעתו בשעת נתינה אע"פ שגילה דעתן קודם לכן ל"מ כנה"ג הגה"ט ס"ק קצ"ו משם הפוס'. וע' יד"א ס"ק קנ"א שכתב וז"ל הא דאמרי' ג"ד בגיטא לאו מילתא היא ה"ד גילוי דעת בביטול הגט אבל אם קודם שצוה לכתב הגט איכא ג"ד דאינו מגרש אלא עד"כ כל כי האי מילתא היא ע"כ וע' אמ"ט לקמן סי' קמ"ג דרצ"ה ע"ב דתלא כיפי לחילוק זה ונסתייע מתשו' מוהר"ם אלשיך סי' מ"ח שחילק בהדייא כן. וע"ע למוה"ר בס' שע"א סי' ל"ח שהביא אמבוהא דרבנן דס"ל דל"ש מקודם מעשה לאחר מעשה ותמה ע"ד ה' אמ"ט דהעומד על תשו' מוהר"ם אלשיך בעינא פקיחא יראה דלא יצא מפיו דבר זה. אך היכא דגילה דעתו המגרש בשעת מעשה דנתינת הגט מידי מחלו' לא יצאנו עש"ב וע' שד"ח מע' גט סי' א' אות מ"ט.

כ"ה מי שבקש להמיר דתו וסדר ג"פ ומסרו לשליח הולכה וטרם שהספיק השליח למסר הגט ליד האשה נסע הוא עצמו למקום האשה וב"ד שלהם כפוהו ע"י הכאות וגם מסרוהו לערכאות עד שנתרצה לגרש וכן עש' וסדרו גט וניתן ליד האשה ואח"ך חששו לגט מעושה ולצאת ידי חשש רוצים עתה שימסר השליח הגט שבידו ליד האשה נשאל בזה הג' מצפה אריה תניינא באה"ע סי' כ"ד ואחר שפלפל בחכמה בההיא דפסחים צ"ח ע"ב בני חבורה שאבד פסחם וכו' והביא ההיא דהמר' בפרק השולח ע"ש רש"י באשה שעשתה שליח לקבל גיטה ואח"ך עשתה שליח אחר וכו' (ע' משא"מ א"ע סי' חט"ד פלפול עצום על תשו' רש"י הלזו) סיים דבכגו"ד ש"ד שתנתן הגט ע"י שליח דמ"מן אי ניחוש שהגט הב' נעשה ע"י כפיה ולא היה מרצונו לכתב גט ב' נמצא דלא ביטל הגט הא' ולא לשליחות הא' ואם הגט הב' היה מרצונו כבר נתגרשה האשה עי"ד מוכח מדבריו דדוקא בכי האי דעיקר הגט היה כשר ולא נמצא בו פיסול רק הכפייה הא אם יהיה הדבר דלא היה ע"י כפייה רק מרצונו ונמצא פיסול בגופו של גט אין תקנה ליתן גט הראשון והיינו מה שנסתפ' הרב מקודם והניחו בצ"ע, ולפי דעתי דבר זה תלוי במחלוקת הרמ"ה והרא"ש הובא בטור סי' זה ע' מכ"מ ש"ו סי' כ"ג. משא"מ שם. כפי אהרן מ"ב א"ע סי' ה' דע"ו וע"ז ע"ד ודוק.

כ"ו מגרש שאחר שנתרצה וציוה לסופר ולעדים והתחיל הסופר לכתב הגט. מפני סיבה כעם המגרש והתחיל לברח ואמר בכעס לאשתו מפני שהבאת אנשים אלו לא אגרשך ושוב חזר ונתרצה לגמרי. יכולין לגרש בגט זה דאם איתא דחזר בו משליחותו וכתיבתו לדידהו היה אומר שלא יכתבו ומה שאמר להאשה כונתו רק לאיים עליה. הג' מוהרש"ם ח"א סי' רי"ח. וע' שד"ח סי' א' אוכ"א שהביא שהג' שו"מ דעתו כך אך יש חולקים ע"ז ומחמי' ומר הוא דקאמר דאף לס' המקלם היינו שהיה לאחר כתיבה וחתי' אבל קודם זה יש להחמיר י"ש ואין כן דעת מוהרש"ם הנ"ל.

כ"ז נסתפק ה' המכת"ם אם ברמיזה מהני בטול והניח הדבר בצ"ע. רמזו היד"א הגה"ט ס"ק קנ"ב וע' אמ"ט דרס"ט דפשטה דברמיזה לא מהני י"ש.

כ"ה שם כגון שא"ל השליח לא נתתיו לו עדיין וכו' אינו בטל. סיים הרמב"ם פ"ו מה"ג דין נ"ה אלא יתן ותהיה מגורשת עד שיאמר לו בפי' לא תתן לו או יבטל בפי' ע"כ והכונה פשוטה דבאומר לו אל תתנהו עקר שליחותו ולא ביטל הגט והוא כשר ליתנו לה הוא בעצמו או ע"י עשיית שליח פ"ב וכשבטל הגט גם הגט פסול. והטור ומרן השמיטו דברי הרמב"ם אלו ויהיה הטעם מרוב פשיטותן. ובאומר לשליח או ששלח לו לאמר קרע את הגט בהא לית דינא ולית דיינא דלימא שיוכל ליתנו דאף דנימא דלא בטיל גיטא מ"מ עקריה לשליחותיה. אך היכא דשלח כן לאבי האשה באמרו דיקח הגט מהשליח ויקרעהו בזה נחלקו ה' משא"מ עם מוהר"ש קמחי דלס' ה' משא"מ בא"ע סי' ח' דקכ"ג ע"ד וקכ"ה ע"א הוא דזה הוי ביטול גמור אמנם מוהרש"ק שם בסי' ט' דקכ"ז ע"א ס"ל דכיון דדברים אלו נאמרין לאבי האשה ולא לשליח וגם לא כתב לאבי האשה לומר לשליח שיקרעהו אין כאן לא עקירת שליחות ולא ביטול הגט וה' משא"מ שם בסי' יו"ד דק"ל וקל"א החזיק דבריו הראשו' ורמזם היד"א בהגב"י ס"ק כ"ו. וע' מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ל"ח דלא נחית לבטל דברי הבעל בעבור שלא כתב כלום לשליח ודוק.

כ"ט שם בהגה אם אמר לשליח החזר לי גט זה ואני נותן לך גט אחר אינו אלא ג"ד ואינו בטל ה"ד באומר לו ואני נותן לך גט אחר דמוכח דמגוף השליחות לא חזר אלא שהבעל סבר דכיון שהוא שלוחו הרשות בידו ליתן לו גט אחר אבל אם אמר לו החזר לי הגט לחוד יש לחוש שהוא אינו מתרצה בשליחות וה"ז דומה למ"ש בהגה אח"ך דאם כתב לו שלא יתן הגט הוי ביטול. הג' מצפה אריה שם וכבר קדמו בחילוק זה ה' משא"מ שם בדקכ"ד ע"א ובא לציון ביד"א הגה"ט ס"ק קנ"ג וכן דעתו אלא דלפ"ד המשא"מ זה מקרי ביטול הגט אך לדעת מוהרש"ק שם בדקכ"ו ע"ג הוא דלאו מטעם ביטול אתי עלה רק מטעם עקירת השליחות והא אשמועינן דאפי' באומר לו כן יכול לגרש עוד הפעם בגט זה ובשליחו' מחדש אבל לענין ביטול אף שלא אמר ואני אתן לך גט אחר אינו בטל הגט הא' עש"ה והמשא"מ בדקל"א ע"ב החזיק דעתו דלענין ביטול הגט קאי. ומדברי ה' מצפה אריה מוכח דהבין דעיקר דברי המר' המה באו על ביטול השליחות ולא על ביטול הגט ודוק.

ל סעיף ס"ד בהגה אמר לא תצא לצמיתות הוי בטל וכאילו אמר היום אי את אשתי וכו' דבריו תמוהים דבדין זה קי"ל דהוי ספק מגורשת וכמ"ש בסו"סי קל"ז וכו' ובאמת במקור הדין בתשו' הר"ן משמע שפסק דהוי ספק וכו' ואולי דט"ס נפל בדפוס וצ"ל הוי ספק. ערך השלחן (אשכנזי) סי' זה אות קס"ג. ל"א אפי' באומר ואני אתן לך גט אחר דלא חשיב ביטול ה"ד בשליח א' שהנוסח הוא אני ממנה אותך להיות שליח להוליך גט לאשתי ולפ"ז נעשה שלוחו על כל גט שימסר לו בדרך כלל. ובפרט למנהגנו שממנה השליחות בפי' עד ק' גטין אבל בשליח ב' שנתמנה משליח א' שאומר לו הולך גט זה והמינוי הוא בפרטרט על גט זה דוקא אם אמר הבעל לשלי' ב' להשיב את הגט י"ל דנתבטל השליחות לגמרי ולא סגי בשיאמר לו ואני נותן לך גט אחר הג' מצפה אריה שם. ולפ"ז גם בשליח א' אם אומר לו הולך גט זה לאשתי ואינו אומר לו מאחד ועד מאה ל"מ באומר לו ואני אתן לך גט אחר וק"ל, ל"ב שם בהגה השולח גט לאשתו ואמר לשליח אם תרצה האשה לבא אלי וכו'. ע' באה"ט ס"ק מ"ו בשם הט"ז דאיירי בשלח שליח סתם ואחר שעשאו שליח א"ל אם תרצה וע' פ"ת ס"ק ס"ג דהצ"ע דברי מוהר"ם מפריסק סי' ל"ח וע' להר' המגי' נר"ו בס' שאל האיש אה"ע סי' ג' או"א מ"ש על הפ"ת.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה