אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קלד
א ס"א ש"ע צריך שיבטל מודעא וכו' מגרש שמסר מודעא קודם כתיבת הגט וגם בין כתיבה למסירה ביד השליח מסר מודעא שמגרש אשתו מחמת אונסו שנטלו ממנו ממון ואינו מגרש אותה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר ל' שנה וגם אחר שמסר הגט ליד השליח מסר מודעא כנ"ל האריך בזה ה' אבן יקרה סי' מ"ב ולא מלאו לבו להקל עש"ב.
ב שם שאם מסר מודעא בבני ב' וכו' הרי הוא בטל. ע' ב"ש דדוקא כשמסר מודעא אבל גילוי דעת לאו מלתא היא וע' פ"ת סק"א דבא למעוטי ס' הרב"ח דמחלק בין ג"ד דקודם מעשה לג"ד דאחר מעשה והביא כמה פוס' דס"ל דלא כהב"ח ורמז כמה פוס' דדברו בג"ד בגט. וע' אמרות טהורות לקמן בסי' קמ"ג דרצ"ה. ולמו"הר בש' שער אשר אה"ע סי' ל"ח. שאל האיש אה"ע סי' ג"ד. בר מיניה דמר הרב המגיה נר"ו שם בסי' ג' או"א שהביא דברי הרבנים הנ"ז וגם נדונות הרבה מדברי הפוס' בענין גילוי דעת בגט ופלפל בהם ע"ע.
ג ס"ב ש"ע לכן צריך שיבטל וכו' ויאמר כן. ע' מחנה חיים ח"ב א"ע סי' ט"ל פלפול עצום בנוסח ביטול מודעות. ד ס"ג בהגה ונהגו עוד לבטל קודם שיצוה לסופר וכו'. ע' בקונטריסי על סה"ג מ"ש בזה.
ה ס"ה אם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו וכו'. ע' כנה"ג סי' קנ"ד בסה"ג חלק מעשה רב אות כ"ד משם מוהראנ"ח ז"ל דצריך שיתירו לו גם אם נשבע שלא לגרש דאל"ה כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ וע' פ"ת סק"י שכ"כ משם הג' רעק"א וע' חת"ס א"ע ח"ב סי' מ"ג מ"ש בזה. וז"ל ה' ברכת המים בביאו' לסג"ר אות ט"ל עמ"ש בסי' קל"ד משמע שאין מתי' לו מספק אלא שמא נשבע לגרש אבל לא שמא נשבע שלא לגרש וכ"ן דעת מורי מוהרל"ם שכתב אם יאמר שנדר שלא לגרש. יתירו לו רמ"י ז"ל וכן מצאתי בהגה ס"ג ושאר פוס' שראיתי לא כ"כ ובודאי טוב להתיר אם יאמר. גם צריך התרה אפי' שלא מטעם ההוא רק כדי שלא יעבר על השבו' אבל לשאל ע"ז לא מצאתי בשום מקום ולכן אין לנהג כן ע"כ גם ה' מחנה חיים ח"ב סי' מ"ג כתב דמה"ד א"ץ לשאל ממנו אם נשבע שלא לגרש דממ"ן אם ראה בהדבר ערוה חייב לגרש ואם לא ראה בה דבר ערוה השבו' היא שבו' שוא והאריך בזה עי"ד. וכל מסדרי הגט סדרו דיש לשאל ממנו אם נשבע שלא לגרש ואפי' אם אמר שלא נשבע אומרים לו שמא שכח ומתירין לו.
אך אם שכחו הב"ד להתיר למגרש השבועות ונמסר הגט אי כשר או"ל. במז"הג של מוהרי"ד ז"ל שבס' רו"ד דע"א אות קל"ח כתב הסכמת האחרו' שאם לא התירו לנשבע שלא לגרש יש להקל בדיע' ומה גם במק"עי והביאו השד"ח מע' גט סי' א' אוי"ט. ותרתי אני לדעת מי המה אלה האחרו'. דהנה אמת דבכנ"הג סי' קנ"ד הגב"י ס"ק ב"ן הביא כמה מהאחרו' שהסכימו דבדיע' הגט כשר ויעו' בג"מ סי' כ"א או"א מ"מ הם המדברים בנשבע ליתן גט דמ"מ אינו עובר על שבועתו ואדרבא לדעת רה"ג ור"י בן הרא"ש כופין אותו לקיים שבוע' אבל בנשבע שלא לגרש דאיכא ס' המר' ומוהרי"ו דס"ל דגם בזה אמרי' אי עביד ל"מ לא דברו בזה לדיעבד. ואחר החיפוש ראיתי בסה"ג למוהרי"ב ז"ל שבס"ס ג"פ אות וי"ו שכתב על מסדר לחקר אם יש איזה שבו' בין לגרשה ובין שלא לגרשה להתיר לו ואם לא התירוהו בדיע' מותר ולא פורש טעם הדבר אמאי לא חיישינן לס' המר' ולא נחה דעתי עד שראיתי לה' דב"א בקונט' י"א סי' ג' שכתב דאילו כונת מוהראנ"ח שתיקן להתיר בנשבע שלא לגרש משום דעת המר' ומוהרי"ו דלדעתם אין האשה מתגרשת מדברי השוים דתמו' גבי כהן אונם שגירש. ומדברי הפוס' שם לא משמע הכי אלא דאף למ"ד דל"מ הגט חל דאיתקש גירו' למיתה ומ"ש התוס' שם דמי שנשבע שלא לגרש והוה קס"ד דל"מ והיינו שצריך להחזירה וע' מוהרשד"ם יו"ד סי' קט"ו דבקידו' אפי' רבא מודה וכו' את"ד. שו"ר להפ"ת בסק"ו שהביא משם הנו"ב שחילק דבהא גם המר' ודעי' מודו דהגט כשר. וכפ"ז בשכח איכא ס"מ ס' א' אעיק' נשבע. ואפי' ודאי נשבע דלמא ה"ל כהאו' דבקידו' גם המר' יודה דמהני ואת"ל דגם בזה חולק דלמא ה' כהתוס' והראש ודעי' דמהני. והגם שראיתי לה' ברכת המים שם אות מ"ג שכתב דאם נודע בבירור אחר נתינת הגט שנדר שלא לגרש ולא התירו לו מקודם לא הוי גט אבל אם לא נודע אח"ך אלא מפיו של הבעל שנשבע שלא לגרש נראה שאין מאמינין לו והוי גט אה"מ לדידי אע"ג שנודע אח"ך עכ"ז גיטו גט אף שלא התירוהו דמלבד דהפוס' שמביא בפ"ת כתבו להדייא להקל. עוד בה דאיכא הכא ס"ס וכדאמרן.
ו שם בהגה אם קבל עליו קנסות שלא לגרש ל"מ אונס. ע' בתשו' חשון עזר"ת בס"ד.
ז ס"ז ש"ע אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין וכו' פסול:
אי הפסול הוי דאור' או דרבנן ע' בתשו' הנ"ל דבמחלו' הוא שנוי בין הפוס' לך נא ראה.
ח אפי' להרמב"ם דס"ל דפיסו' מדרבנן ה"ד באיניש דעלמא אבל לא בת"ח. יד"א הג"ט ס"ק י"ח ע"ש מוהריט"ץ סי' מ'. ע' אמרו"ט דרט"ו ע"ג שחלק עליו בכח דאדר' ת"ח גמר ומגרש מדעתו שלא להרבות ממזרי' בישראל ושכ"כ הרב"א בתשו' סי' י"ו.
ט אם ביטל המודעות מקודם כמנהגנו אי מהני במחלו' שנוי. כתבתי בתשו' שם או"ח. אנסוהו לגרש במקום מצוה ע' ב"י בשם הרשב"ץ. יד"א הגב"י ס"ק ל"ג ובתשו' שם או"ה.
י"א גט מעושה היינו כשכופין אותו על גירו' גמו' אבל אם כופין אותו על גט לזמן לא שהרי בידו לבא אל ביתו לזמן שקצב ואם לא בא הרי הוא עושה כן מדעתי. שמן רוקח מהדו' ג' אה"ע סי' ב' ורמז לעיין ת' הרא"ש כמ"ג סי' י"ג ותשו' הריב"ש סי' קכ"ז.