אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קלא
א ס"ח ש"ע. היו שם ב' עדי החתימה וכו' מבואר בבי' דלכ"ע אינו אלא ע"ץ היותר טוב אכל אם לא היו שם עדים כלל כשר הגט וכ"כ הריטב"א בחידו' לגטין על ד"פ להדיא משם ר"י הלוי בן אחיו שהעדים יכולין לסמך על הסופר שאמר להם שכתב הגט לשמה והכריע הדבר יעו"ש. ב ס"ט בהגה ואם התחיל לחתם מקצת שמו ולא אמר לשמו ולשמה ואח"ך נזכר ואמר יש מכשירין. ע' ב"ש סקי"א שכתב דהרד"ך חולק וכתב עוד דמשמע מלשון רמ"א דאפי' היה כונת העד לשמו ל"מ אם לא הוציאו מפיו ומיהו במוהרי"ו מתיר אם העד אומר שהיה כונתו לשמה והעד נאמן ע"ז וכו' ע"כ ודקדוקו מלשון רמ"א הוא מדכתב ואח"ך נזכר ואמר מדכתב ואמר משמע דלא סגי במחשבה. אך אינו מבואר אי ודאו של מוהרי"ו דחי משמעותו של רמ"א כלומר ודינא הוי לכ"ע דסגי במחשבה או"ד דמוהר"ם ומוהרי"ו חולקין אך בבאה"ט ק"ה העתיק בשם הב"ש דברי מוהרי"ו דוקא דמתיר נראה דהבין בדעת הב"ש דקי"ל כן להלכה ויש לדחות משמעו' מור"ם,
ומבואר דדין זה אין לו שייכות עם דין זה דהתחיל לחתם מקצת השם רק הוא ענין בפ"ע בדין חתימת העדים דצריכין לומר מקודם דחותמין לשו"ל דאם לא אמר וחתם במחשבה לשו"ל דדי בזה אם כיון העד במחשבה אע"פ שלא הוציא בשפתיו כנ"ל פשוט. והוצרכתי לזה לפי שראיתי לה' לח"ש שכתב בזה דברים משוללי הבנה וז"ל בדקמ"ו ע"א אם התחיל לחתם שמו אע"פ שעדיין לא חתם אלא מקצת שמו ולא אמר שהוא לשו"ל יש פוסלים ויש מכשירים מור"ם בסו"סי קל"א וע' ב"ש שם ולדברי הפוסלי' הוא אפי אם היתה כונת העד דשו"ל אפ"ה פסול וי"א דאם אמר העד דכיון בחתימתו חתם לשו"ל כשר ונלע"ד הלכה למעשה דאם אמר העד דכיון לשו"ל כשר וינתן לכתחי' דיש להקל מטעם ס"ס ס' אי הלכה כדעת המכשירין ואת"ל דהלכה כדעת הפוסלי' שמא הלכה כמ"ד דלא נחלקו אלא כשלא אמר העד דכיון לו"ל וכו' עי"ש. ומלבד דלשונו מגומגם דכפי מה שהעתיק בתחי' דבריו דיש פוס' ויש מכשי' מוכח דהכי כתיב בדברי מור"ם והא ליתא דבדברי מור"ם לא נזכר דעת הפוס' רק בד"מ הביא כן משם מוהרד"ך והועתק בב"ש עוד בה במ"ש דלדברי הפוס' אפי' היתה כונת העד לשו"ל משמע דלדברי המכשי' אינו כן אלא כל שהיתה כונת העד לשו"ל מהני והלא מור"ם דאיהו ניהו המכשיר כ' הב"ש בדעתו דל"מ המחשבה ועוד דמשמע מדבריו דבהא הוא דנחלקו היכא דחתם מקצת השם ונזכר באמצע ואומר דכונתו היתה מתחילה לו"ל הא אם גמר כל השם ולא נזכר בתחילה שהיה כונתו לשמה לכ"ע ל"מ וז"א דהא דל"מ אם גמר כל השם וכמ"ש הב"ש בסק"י היינו היכא דלא חתם אפי' במחשבה אבל אם אומר שחתם במחשבה לדעת מוהרי"ו מהני לגבי עדים. ומ"מ עיקר דינו אמת דכל שבתחילה התחיל לחתם בכונה לשמה ובעודו כותב מקצת השם נזכר שעד כאן לא הזכיר בפיו ומשם ואילך הזכיר בפיו לשמה יש להכשיר מטעם ס"ס וכדברי הרב ודוק.
א ס"א ש"ע צריך שיהיו ב' עדים בשעת מסירת הגט. אם יש בידה מכתב עדות מסירת הגט שמסרו לידה ובא עד האחד מהם לומר כי מסירה בטלה היתה אין לחוש לדבריו וכו'. כנה"ג הגה"ט סק"א בשם ת' הגאונים סי' קע"ח. ונראה לכאורה מדבריו דאם הב' עדים החתו' בכתב המסי' היו אומרים כי מסירה בטלה היא היה לנו לחוש וכו' אך לאו דוקא בע"א דאפי' אם שניהם יחד אומרים דהמסי' בטלה היתה אינם נאמנים אלא דכך היה המעשה ה' פורת יוסף אה"ע דמ"ד ע"ב.
ב שם וכן צריך להחתים עליו עדים לכתחילה. מי שנלקח לצבא וקודם הליכתו אמר לאחד במעמד עדים ש תן גט לאשתו ויהיה ידו כידו וכו' הגם דמלשון העיטור שהביא הטור בסי' ק"מ מבואר דאין ליתן גט לכתחי' בלי עד חתימה וכך הם דברי הש"ע בסי' קל"ג עם כ"ז יש ביד הב"ד להמשך לדעת הב"ח בסי' ק"ל להקל במקו"ע. ולכן בנ"ד יכו' לעשות כמ"ש מע"כת שהשליח בעצמו יכתב הגט וימסרנו לפני ע"מ ומקו"ע כדיעבד דמי אך אם אמר שיתן גט לאשתו בהא דמשמע שנתכון לגט ע"י חתי' או שיכתב סופר אחר יש לראות בזה. הג' עטרת חכמים אה"ע סי' כ"ד.