אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קכא

סימן קכ

א סיב ש"ע: היה בריא בשעה שציוה לכותבו וכו' ואם ן. לאו אינו גט בנד' או"א הבאתי משם ה' פלי יהושע בגטין ד"ע ע"ב דכתב דכיון דא"ק וכתב ונתן בעינן שיהא בשעת כתיבה ראוי לנתינה וכתבתי דאף כיוו לסברתו אינו אלא אסמכתא בעלמא ולא דרשה גמו' דהא הסכימו האחרו' דלדעת הרמב"ם אין פיסולו אלא מדרבנן וא"א דיהיה מה"ת דרשא זו עי"ד וע"ז קבלתי מכתב מא' מחכמי שלוניקי יע"א חביב עדיף דלדעתו ק' הדבר לומר כן דהן אמת יצדק לומר אסמכתא על דרשה ראינוה בש"ם וכו' אך כל קבל דאנן לא חזינן כי האי סימנא אלא דעיקר דינא ק"ל מ"ט אמור רבנן הכי ובא חכם:

וקאמר משום דכתיב וכתב ונתן מה מקום לומר בזה. אסמרתא. האמנם קושטא קאי דלדעת ה' פנ"י הא מילתא דאורייתא היא כלומר כל היכא דלא חזי לנתינה בשעת כתיבה ל"מ ול"מ אלא דעכ"פ למאי דאנן קיימין לפי דעת הרמב"ם ודעימיה וכו' א"כ מדאור' גם לנתינה חזי שוב אין מקום לדרשה זו לפסל הכתיבה מדאור' ומ"מ הדרשה תדרש ונ"מ למילי אחרנייתא וכו' ושוב כתב דגם אני לא כתבתי אלא למאי דאנן קיימין וכו' את"ד נר"ו.

ואני ענית"י דכל לגבי דידי משנה שאינה צריכה היא דכונתי מבוארת דלדעת האומ' דאינו פסול אלא מדרב' מוכרח אתה לומר דדרשה זו אינה אלא אסמכ' דרבנן והיינו למאי דאנן קיימין והראיה לזה דעמ"ש הרמב"ם כ"ג מה' גירושין דין ו' דאינו גט והיינו מה"ת ועליה קאי ה' המבי"ט דדריש נמי דטעמא הוי מדכתיב וכתב ונתן וכמ"ש הג' שושנת העמקים שם לא דברתי דהוי אסמכתא. והן בלשוני מיל"ה דחף לדברי הפנ"י וכו' וכונתי דהפנ"י קבע דרשתו על דין זה כפי מה שהעתיק לשונו ה' שושנת העמקים (כי ס' פנ"י אמ"א לא אז ולא עתה לראות תנא היכא קאי) וד"ב וכשנתבונן מעט בדבר תחזנה עינינו דמוכרח הדבר לומר כן דהא דרשה זו דוכתב ונתן הפנ"י הוא היולדה והמחזיקה ואיך יוכל להיות כדבר הזה דכבר ידוע מ"ש מוהריק"ו בשור' לק"ט דאין לנו לעשות דרשות מעצמנו אחר שנסתם התלמוד (וכבר אנכי הדל זה למעלה מארבעים שנה אנכי עשיתי אר"ש על פתגם דנא ורמזתי דברי האחרו' בזה) וכמו שכן ראיתי עתה לה' שדי חמד מע' אישות סי' ב' או"ח שהביא משם ה' שם אריה שהתלונן על ה' פנ"י בזה. אך יש לי להשיב על תמיהה זאת דהא דכתבו מוהרי"ק ורבים אשר אתו דאין לדרש שום דרשה אשר לא היתה דרוש"ת איש מאחד מחכמי התלמוד היינו דוקא כשאנו באים להוציא דין מחמת אותה דרשא אשר עין לא היה אבל כשהדין ההוא הנו נצב בדברי הפוס' ואנחנו כונתינו לסמך הדין ההוא אל אחד מהכתו' ולהוציא הדין משם לא דברו וכמו שכבר יצא זה מפי כ"ג הי"ד מלאכי באות קמ"ד. ומ"מ במאי דקמן יוצא לנו נפקותא לנ"ד דאם נאמר דהוייא דרשה גמו' מה"ת א"כ הגט, בטל מה"ת והיא מותרת לכהן דאין כאן אפי' ריח גט וכמ"ש ה' הלבוש. משא"כ אם נאמר דהוייא אסמכתא בעלמא לא חידש דבר ושפיר קדרשינן לה ועפ"ז מוכרח אתה לומר דהדרשא תדרש היכא דשייך וכגון דהדין מבורר דמה"ת פסול אבל לא בכה"ג דבריא ונשתפה לא הוי אלא מדרבנן. אך מה שהבאתי בנ"ד בסוף האות דברי הג' שושה"ע שכתב ע"ד הב"ש בסק"ה דגם הטור יודה הוא ט"ס וצ"ל גם הרמב"ם יודה והתלונן רב חביב"א הנ"ז עלי דמדוע לח העתקתי סוף לשונו של הג' שושנת העמקים שם דקיים הגירסא בטוב ילי"ן מר ואין ספק דהיה זה השמטת הקולמוס.

ובעיקר מחלו' הפוס' בדעת הרמב"ם דלמאן דס"ל דפיסולו מדרבנן ק' לכאורה דכל מילתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח ע' מה שהאריך בזה בס' מטה אהרן ח"א דקכ"ו ובתשו' חשון התרע"ד והיא בסי' ד'.

ב ימלל פי עמ"ש בנדפס או"ב דברי הג' שושנת העמקים שסייע לה' פנ"י מההיא דכתבו על קרן הפרה וקצץ דפסול מה"ת משום דא"ק וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא נתינה ולא מחוסר קציצה ולמה לא נאמר כן גבי גט דאם נשתטה בשעת כתיבה הגם שהיה שפוי בשעת אמירה מ"מ הוי מחוסר מעשה בין כתיב' לנתינה וזה מחוסר רפואה הוא וכו' עי"ד ואני הדל הצ"ע דבריו דיש לחלק בין מחוסר מעשה בגופו של גט למחוסר מעשה בגופו של מגרש עי"ד. וע"ז רב חביבא נר"ו (הנ"ל באו"א) כתב אלי דחילוק זה מבואר בדברי הר"ן בהלכות פ"ב דגטין אמתני' דהאשה עצמה כותבת את גיטה ובאמת לדינא כן היא דעת הרמב"ן כמבו' בב"י סי' ק"ך ושכ"כ הריטב"א בחידו' לגטין. ויותר רחב בא בדברי היד"א סי' קכ"ד הגה"ט או"ט שכ"כ משם הרמ"ה ז"ל את"ד ואפריין נמטייה דאנהריניהו לעיינין כי זכיתי לדעת גדולים ותעלזנה כליותי. ושוב אחז"ר ראיתי בס' אמרות טהורות סי' זה שהביא משם ה' פנ"י שהק' כן ומני"ר יישב עפ"ד הר"ן הנ"ז והוא פלאי כי ס' אמ"ט רמזתיהו שם קודם לזה. הגם הלום ראיתי אתרי רואי להחק"ל אה"ע סי' מ"ח דק"מ ע"ג שרמז לה משא"מ אה"ע סי' י"ט שהאריך בזה ומר יישב באופן אחר.

אולם בתו"ד כתב החכם הנז' דעלה ע"ד לומר דלמאי דקס"ד דהר"ן ז"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו בבה"מ לפי דעת רבותינו האחרונים דסברי דגם גבי גט אמרי' אומן קונה בשבח כלי א"כ לאחר כתיבה אינו ראוי לגרש בו דהא לאו של בעל הוא עד שהסופר מוסרו לידו וקונה אותו והקנאה זו תחוץ בין כתיבה לנתינה וכו' איברא דהא ל"ק לפי מ"ש הר"ן גופיה גבי כתבו על עלה של עציץ נקוב דכל שאין המעשה ניכר לא מקרי מחוסר מעשה הין הסופר שכותבו ומוסרו לבעל נהי דאי נימא דהאומן קונה בשבח כלי הבעל קונה אותה במסירה זו אך אין כאן מעשה חדש יותר מאילו לא היה האומן קונה וכו' את"ד בקיצור נמרץ. ותמיה לי מלתא טובא איך נעלם מעינא דשפיר חזי דברי ה' חק"ל באה"ע סי' מ"ז וה' קול אליהו ח"א חה"מ סי' ל"ח דחקירה זאת חקרוה שרים ולפיהן לא תתיישב החקי' גם אם נאמר כדעת הר"ן דההקנאה לא מקרי מחוסר מעשה דלפי דעתם אם נאמר בזה דאומן קונה בש"כ ל"מ מידי ההקנאה שעושה הסופר אח"ך ואין תקנה לצאת מידי פקפוק זה אם לא שיתן לסופר השכר מקודם עי"ד ודו"ק.

ג שם בהגה אבל לאמר שנתרפא כותבין ונותנין אפי' מיחה בחלייו. הג"פ בסק"י כתב דהטעם דהשמיטוהו הרמב"ם ומרן משום דאנן לא בקיאינן ולכן אין לכתב אם לא ימלכו בו פ"ב וע' מאמר מרדכי קרישפין דק"ך ע"ד דחלק עליו ולענין הלכה כתב דהואיל ויצא הדבר מפ"ק יש להחמיר והמגיה שם רמז לה' ג"מ נבון דט"ל ע"ג דבדי"ע ובשעה"ד יש לכתב לכתחילה י"ש.

ד ס"ג ש"ע מי שהוא ע"ח ע"ש וכו'. היינו כשידוע הזמן שהוא חלים ב"ש בסק"ד. וע' פ"ת סק"ב שהביא משם מוהר"ם מבריסק שדברי הב"ש אינן מוסכמים יעו"ש. גם הג' מנחת משה באה"ע סי' ח' או"א הביא דבריו וכתב שהדברים פשוטים ושוב כתב באו"ג וז"ל מ"ש הב"ש בשידוע הזמן שהוא חלים אינו מוכרח כונתו שיהיה לו וסת קבוע באותו יום דלא קאמר שנקבע אלא כשידוע והיינו כשידוע וניכר לעין המורה שהוא חלים באותו העת ואינו עושה מעשה שיטות א"כ מקרי חלים באותו זמן וגם הטיב אשר דבר כת"ר דהב"ש לא מיירי רק אם ביום א' יש לו ע"ח ע"ש ולא ידעינן השעה קבועה משא"כ היכא דעוזב מעשה שטותו של כל היום מה בכך דלא הוי יום קבוע עכ"פ הוחזק כל היום לעזב שטותו הנז' וכו' י"ש ואני הצעיר בחשון התרע"ד נשאלתי על כיו"ב ועמדתי ע"ד הב"ש דבעינן וסת קבוע והעלתי שם להכשיר אפי' דאין לו וסת קבוע מכח ס"ס והארכתי שם בדיני שוטה וגם במי שיש לו מרה שחורה אם נכנס בגדר שוטה יעוש"ב לך נא ראה בסי' ד' מה עמדי ונח לך.

ה עתים שוטה וע"ח ובשעת חלימותו הוא מגרש ע"י שליח אם יש לחוש לזה כתבתי בתשו' שם

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה