אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קכ

סימן קיט

א ס"א ש"ע הגט צריך וכו' הטעם שנקרא גט שמצינו בירוש' אבן אחת יש בכרכי הים וגסא שמה ומגרשת כל חברותיה מסביבותיה כנה"ג הגה"ט סק"א משם שה"ג והיד"א סק"ג כתב משם מוהר"ש ויטאל ז"ל שהוא לשון שבר כדאמרי' בירוש' הני עכברי רשיעי דגייטי פ"י ששוברין וגט זה הוא כורת ושובר בין איש לאשתו רמזם הלח"ש בדלק"ט והז"לא ח"ג דקט"ו רמז תשו' הרשב"ץ ח"א סי' ו' ושמה תראה דנ"ט שיש בו י"ב שיטות כמספר גט והתו"יט בריש גטין כ' וז"ל ולא תשמע למ"ש התשבי שהתוס' נותנים טעם שנקרא גט לפי שיש בו י"ב שיטות לא כן הוא רק שנהגו לכתב כמספר גט עי"ש ונעלמו ממנו דברי הרשב"ץ והר"ב רוח אמרת איתו ומר הוא דקאמר דכל שטר אקרי גט ע' ברביו"ר דב"ב על משנת גט פשוט עדיו מתוכו ע"ש ומסייע ליה מתני' דתנן בפ"א דגטין מ"ה כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגטי נשים וכו' והתו"יט שם בריש גטין נטמן ברמז במה שציין דברי הר"ב והמשנה הנ"ל וכל הטעמים הנ"ל לא שייכי בשאר שטרות.

וחזה הוית להג' הרא"ם ז"ל בתשו' מ"א סי' ס"ו דקט"ו ע"ד שכתב דלא אשכחן בשום דוכתא דגט איקרי שטר י"ש ותמיה מלתא טובא ממאי דגרסי' בגטין פ"א הנ"ל כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם אע"פ שחותמיהם עכו"ם כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ואי קי"ל כהאי כללא דגט לא אקרי שטר ל"ל למתני חוץ מגיטי נשים כיון דתני כל השטרות וגט לא אקרי שטר וכמו שכן ראיתי אחר החיפוש בתשו' הריב"ש סי' ש"ך שכתב בפירוש דגט ג"ך אקרי שטר והביא ראיה ממשנה זו ועוד ראיות אחרות ע"ש שמח לבי שכיונתי לדעת רב וגדול ודברי הרא"ם צ"ע.

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להריב"ש שם שכתב דהא דאמרי' דגט אקרי שטר היינו בלשון התלמו' ומשנה אבל בלשון בנ"א גט לחוד ושטר לחוד ולכן כתב דבעיר שהסכימו שכל שטר שאינו חתים עליו הסופר לא יועיל אין גט בכלל דבלשון בנ"א אינו נכנס גט בכלל שטר וה' החסיד מוהרי"אל זל בס' קה"י בקונט' לשון חכמים דקכ"ו הביא דברי הרא"ם הנ"ל ותשם בצ"ד דברי הריב"ש הנ"ל ולא שת לבו לפרש דהא דכתב הריב"ש כן היינו בלשון בנ"א אבל בלשון הש"ס אינו כן ואילו הרא"ם קאי ללשון התלמוד וכמבואר שם ואילו היה רק זה היינו יכולין לפרש דכונתו דבנדון הריב"ש גם הרא"ם יודה אבל אין הטעמים שוים אולם זוהי שקשה דבקונט' לשון בנ"א דלק"ט ע"א כתב וז"ל כ' הריב"ש שאם הסכימו הקהל שכל שטר שאינו מכי' הסופר שבעיר לא יהא לו דין שטר אין גט בכלל והטעם כתב הרא"ם דאע"ג דמצינו דשטר אקרי גט לא מצינו דגט אקרי שטר א"ד והדבר פלא שהביא אותם אל עמק שוה וגבא טורא בינייהו דאילו לס' הרא"ם בשום דוכתא לא אקרי הגט שטר ואילו לס' הריב"ש רק בלשון בנ"א הוא דלא אקרי שטר וכמבו' למעיין וע' כנה"ג יו"ד רי"ז הגה"ט ס"ק ח"י שרמז שם ושם כתוב בסגנון אחר ודוק וצ"י.

ב שם נהגו כשהבעל מצוי שיתן לו הקלף והדיו. עמ"ש בנד' או"א דאף בגט מומר עבדינן הכי' וכה הראני רב רחומאי ארי דור"ס במכתב יק"ר סהדות"א מה' מוהרש"ח ז"ל בע"ס שמן המשחה והובא בס' שלחן המלך דמנהג קושטא ג"ך לגמר הדבר בהקנאה בכל מגרש דעלמא א"ד.

ג שם במתנה קודם כתיבה. כתב מרן ב"י בשם הקונדריס ויגביהם הבעל לקנותם וכ"כ בש"ע לקמן סי' קנ"ד סי"ג והק' ה' דברי אמת בקונט' ז' דס"ט ע"ג לס' הרמב"ן שהו"ד בא"ז למציע' דק"ך דמתנת מטלט' לרי"ו לא קני אלא בחליפין או בחצר או באגב וכן דעת רש"י נמצא דהגבהה במטלט' במתנה אינו קונה אלא מדרבנן ע"כ וכונתו ברורה דאיך מהני קנין דרבנן לשל תורה. ואחר גלגו' מחילות נראה דאין כאן קושיא דהכא כבר איכא קנין תורה דהיינו השכר שנותן לסופר דשם נכלל שכר עמלו ושכר הקלף וכיוצא רק דכדי לצאת י"ח חכמים דעקרו קנין כסף ואמרו דלא יקנה אלא בהצטרף אליו המשיכה או הגבהה הם אמרו דצריך שיגביהם וכמו שכ"ר להג"פ סק"ד שכתב וז"ל דמטעם זה כתבו המחברים והנהיגו שיתן הסופר הקלף והדיו לבעל שיקנה אותו בהגבהה כי חכמים תקנו שלא יקנו המטלט' בכסף וא"כ היאך יקנה שכר הגט בפשיטי דספרא ע"כ. איברא דלשון במתנה שכתו' בש"ע קשה וכמו שסיים בדבריו הג"פ שם דלמה אמרו שמקנה לו במתנה והלא במכר הוא בפשיטי דספר"א אלא דהגבהה צורך הקנין היא ע"כ וע' בס' דרך המלך ה' גולה ד"ץ ע"ג שיישב קו' ה' דב"א דמרן קאי בשיט' הסוב' דקנין דרבנן מהני לשל תורה וגם דלס' הרמב"ן אעיק' בגט אינו צריך הקנאה וכמ"ש בב"י. וע' בחידו' לח"מ סי' קצ"ח וב"ס אור לי סי' ל"א אות צ"ג דהביא דברי הדב"א והצ"ע דבריו ולא זכר שכבר קדמו ה' דרך המלך.

ד שם והבעל נותן שכרו. ע' שמן המשחה סי' קי"ב.

ה ס"ג ש"ע והוא שיהיו העדים שחתמו בו מכירין ויודעים וכו'. אם חתמו העדים בגט ולא הכירו ששמם כך אבל האמת דכן הוא נראה דכשר בדיע' וכו' ח"מ סק"ח וב"ש סק"ד וע' רוב דגן ה' גטין דכ"ד שאסף מחלו' האחרו' כזה דאף בדיעבד פסול ומשם מוהרי"ן בג"מ כתב שבמקו"ע יש להכשיר ע"ש.

ו שם בהנה וי"א דגם הסופר ע' פ"ת סק"י וע' רוב דגן שם ע"ב מה שהאריך בזה וסו"ד אסיק להל' דלכתחילה יש לחוש לסב' רוב הפוס' דגם הספר צריך להכיר ובדיע' יש לסמך על המתי' וע' כוכב מיעקב סי' י"ד פלפול עצום בזה.

ז אם במקום כתיבת הגט אין גם אחד שיכיר שם האשה והוא ע"י שליח עשו מעשה רבני שלוניקי וכתב בתוך ההרשאה שב"ד שבמקום הנתינה יבררו אם אשתו של פב"פ המגרש היא פב"פ ע' יד"א הג"ט ס"ק י"ג בשם ה' באה"מ סי' ל"ה וכ"כ הדב"מ ח"א סי' ס"ד. וע' בס' כוכב מיעקב שם פלפל"א ואריך בדין זה כי ע"פ הדין אינו מעלה תיקון זה ואסו"ד קאמר מר דבזמננו שבנקל לידע שמותם ע"י דלוג רב אפילו מארץ רחוקה מה טוב לעשות כפן לצאת מדעת כולם עש"ב.

ח ס"ג בהגה וצריך להכיר שם האיש והאשה. כשיש הכחשה בין הבעל והאשה על שמה היא אומרת ששמה ריינא ובעלה אומר ששמה לאה וכ"כ בכתובה סבר רב אחד לומר דנאמן הבעל וקיהיב טעמא דהגט הוא לשון הבעל ולאו בדידה תליא מלתא והו"ד בס' כוכב מיעקב במזה"ג אות ק"פ ונסתייע מדברי הג"פ סו"סי קכ"ט והרב המחבר ז"ל לא הונח לו וכתב דצריכה רבא י"ש והאמת דראייתו מהג"פ יש לדחותה בקל דהתם בין האיש ובין האשה מודים דשמה פירלא רק דהאשכנזים כותבין אחר הפא ע' והספרדים כותבין יוד ודאי דאזלינן אחר קריאת הבעל משא"ך בנדון זה ומה שהביא ראיה מהכתו' ע' פ"ת סקי"ב.

ט שם ובשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין. ע' יד"א הגה"ט סס"ק י"ד דמקום עיגון אינו כשעת סכנה וע' פ"ת סקט"ו שהביא משם תשו' ב"ח החדשות סי' צ"ב דמקום עיגון כשעת סכנה דמי ורמז למ"ש הוא עצמו בסק"ח משם הנו"ב דכתב הפך דברי הפ"מ וע' בס' רוב דגן ה' גטין דנ"ה ט"א ומדברי הח"מ סק"ח וה' צ"מ בסי' ק"ך ססקי"א נראה דבדיע' חשיב כשעת הסכנה י"ש. י ס"ד ש"ע לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו העדים עד שיאמר להם הבעל אחד סידר גטו הבעל ציוה לסופר לכתב ולעדים לחתם כנהוג ואחר שכתב הסופר שיטה א' הלך לו א' מהעדים ובאמצע הכתי' נודע שהעד חזר בו מלשוב ולחתם הגט ונודע דבר זה לסופר ואמר הסופר שאם לא ירצה לחתם העד הגט פסול ועכ"ז לא פסק מלכתב וגמר הגט והעד לא רצה לחתם בשום אופן ובעת מינוי הסופר והעדים היה שם בבית עוד איש אחר אחי העד הקדום ואמר המסדר לבעל שיצוה לאיש הזה לחתם הוא עם העד הב' וכן עשה וכבר ניתן הגט וערערו עליו מאיזה טעמים וחד מנייהו הוא דהנה אמת דהא דנהוג לכתחילה שיהיה הכל בבת אחת שלא יהיה חצי דבר לצאת י"ח דעת הרי"ף פ' מז"ה ובדיע' אין חשש מטעם הנ"ל אבל י"ל דבמה שציוה הבעל לאחי העד לחתם לא ביטל מינוי העד הקודם וכו' והו"ל כאומר לג' שיחתומו ונמצא א' מהם קו"פ דעדותן בטלה וכו' והשיב ה' המחבר דכיון דהבעל ציוה לאחר שיחתום בעבור שהעד הא' לא רצה לחתם ממילא הוא היה מכוין לבטל שליחות הא' כיון דאם היה גם הוא עד יהיה נמצא קו"פ ויתבטל העדות וכו' וכה"ג כתבו הרשב"א והטו"ז סי' קל"ד סק"ד לענין פיסול עדי מודעא בגט וכו' ועוד דבנ"ד הרי לא נצטרפו כלל לא בראייה שהרי מתחילה בכתיבת שיטה א' לא נתכון הב' לשם עדות והא הלך לו תכף ובשיטה א' נכתב רק הזמן ובשאר כתי' הגט לא היה הא' כלל ומדוע יתבטל העדות עוד היה ערעור אחר דכיון דהסופר אמר דאם לא יחתום העד הא' יהיה הגט פסול א"כ לא כתב לשמה והביא ראיה מהגיפנסי' קכ"ד ס"ק י"ז וכתב הרב דאין לו דמיון כלל דהתם היינו משום דלפי דעתו הוי ממו"ק אבל כאן מתחילה אחר שהוא כותב לשם הבעל והאשה ולא נכבסל דבורו במה שאמר שאם לא יחתם העד שיהיה הגס פסול דמ"מ הוא היה כותב לשמה שהוא סובר שמסתמא יכפוהו לחתם יפסל הוא כותבו לשמה ולכן אין מקום לפסל הגט ואם איפשר להשיג גט אחר בנקל אין להקל זולת בשעת הדחק. תשו' מוהרש"ם ח"ג סי' רנ"ה (העתקתי דוב דבריו כי אין הס' מצוי אצלינו).

י"א מ"ה שיע אפי' כתב בכתי' לסופר ולעדים וכו' ע' בנו' או"ט ובמזה"ג אשר לי סי' נ קפ"ו הארכתי וע"ע שמן המשחה סי' קי"ז. ]

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה