אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קיט

סימן קיח

א ס"א ש"ע לא יגרש אדם את אשתו. אם איסור זה הוא אפי' בארוסה ע' בנד' או"ב. שדי חמד כללים מע' ג' אות ס"ג. וע' ספרי דבי רב דרע"ט ע"ג ואילך מ"ש בלשון הש"ס והרמב"ם. שמחה לאיש אה"ע סי' כ"ז.

ב שם ש"ע ראשונה. אי לאו דמסתפינא אמינא דע"כ לא אסרו בתלמוד לגרש בזיווג א' אלא דוקא היכא דכבר קדם לבעל ולאשה אהבה עזה ונפלאתה אהבתם ביניהם אלא דבהמשך הזמן נפלה קטטה ומריבה ביניהם ובאים לגירושין בכה"ג מזבח מוריד עליו דמעות וכו' ברם היכא דמתחילה לא היתה להם ישיבה א בעולם ומעולם היו שונאים זה את ולא שלטא בה עין הבעל לראות את עצמם פנים בפנים בכה"ג ליכא לא בכיה ולא דמעה וכו' אלא שה' ירש"מ (בא"ע סי' ח') לא ירד לחילוק זה. משנת ר"א ח"ב חה"מ סי' מ"ד דקל"ד ע"ד.

ג שם ש"ע אא"כ מצא בה ערות דבר. הגם דהרשב"ש בתשו' סי' קי"א כתב דקי"ל כב"ש דהיינו חשש זנות ומר בריה בתשו' יכין ובועז סי' קכ"ב כתב בדברי מ"א וכן נוטין קצת דברי מרן וע' ח"מ סק"ג מ"מ הא ודאי ליתא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכל הפוס' פסקו כב"ה וכ"כ ב"י בעד הרי"ף והרא"ש ורש"י דמ"ש בס"ה ערות דבר ר"ל או או וע' ב"ש סק"ב. חק"ל ח"ג מיו"ד דצ"ג ע"א והתימה על ה' דברי דוד קו"ק סי' ב' שנגרר אחר תשו' הרשב"ש בהיות דסברא תמוהה היא. טוב לישראל בתשו' דט"ז ע"ג.

ד חקרו הפוס' לס' ב"ש דאינו יכול לגרשה אא"כ מצא בה ערות דבר היך יתכן מחזיר גרושתו ע' בנד' אות ד' וע"ע שדי חמד שם אות י"ז. וע' מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ה' דאחר שהביא דברי הפנ"י בגטין שתירץ כמ"ש א"ה שם שם בסתיר תירוץ זה ובסוף הפסק הביא קו' זו ע"ש חכם א' בסיגנון אחר והוא דלב"ש איך יפרגם מקרא שכתוב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה ושבה אל בית אביה הרי זונה אסורה לאכל בתרומה ושו"ט בזה ומה הוא דקאמר יישוב לזה היכא דגרשה ע"פ עדי זנות ואח"ך הוזמו העדים דהגט הוי גט ופלפל ע"ד הירוש' שהביאו התוס' יש"ב. ובס' תורה תמימה הנ"מ בסד' כי תצא פסקא כ"ד אות י"ב כתב מדנפשיה דמשכח"ל כששניהם רוצים וכמ"ש אני הדל ולא זכר דשל כת הקודמים היא. וע' פני מבין ח"א דס"ז מ"ש בזה שעות דרבנן סו"סי ח'.

ה שם בהגה אם מגרשה מדעתה מותר. ע' מר"א ח"ב סי' מ"ז.

ס"ו בהגה ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה. הג"פ בס"ק כ"ט כתב דרמיזת חרשת יספיק לגרש אשה לבל יחול תקנת רגמ"ה והנו"ב אה"ע סי' פ"ד נבוך בזה. ומיהו ה"ד בחרשת מיום קטנותה דלאו בר דעת לעולם שאף אם תתרצה נחשב לבע"פ. אבן יקרה סי' ב'. כן נמצא רשום אצלי וכעת אין הספר בידי כי דבריו תמוהים אצלי דדברי הג"פ הנה הנם תשו' מוהר"ם מפדוואה סי' ח' והתם מיירי בנתקדשה קידושין דאורייתא ע"י אביה בקטנותה דבכי האי ודאי דחייל עליה תרגמ"ה ולכן כתב דאם רמיזותיה יהיו כאין מ"מ אם אינו נקרא רצון אך גם לא נקרא כפייה ומה ענין זה לספקו של הנו"ב שהו"ד בפ"ת סק"ח דהתם קאי בחרשת שנתקרשה עצמה דהוו קידו' דרבנן וע"ז נסתפק הנו"ב אי בכה"ג גזר רגמ"ה באופן דגבה טורא בינייהו ואיך כ' דהנוב' נבוך בזה ומה שיש בידו הס' הנז' יעיין בו.

ו שם בהגה עבר וגרשה בע"כ בזה"ז. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק ט"ז שהביא משם מוהר"ם מינץ דאין הגט כלום וע' יד"א ס"ק ט"ו וט"ז. ועובדא הוה באיש א' שגרש את אשתו על ידי ערמה שהוציא קול שהוא נוסע למרחקים ויניחה עגונה והיא נתיראה ועשתה כל המועיל לקבל ממנו גט זמן ואחר שמסר הגט ישב לבטח בעיר ולא הלך אנה ואנה רק אחר עבר כחמשים יום הלך לכפר אחד וכראות האשה שהכל היה ערמה ותחבולה וכמו שהודה גם המגרש היא האשה טוענת שעדיין קשורה עמו והגט לא יהיה גט מעשה זה בא לפני מוהר"א שלטון מ"ד בעיר ברושא הו"ד בס' פורת יוסף אה"ע סי ז' וכתב דהגט הוא בטל מעיקרו והיה טעמו דכיון דאיכא אומדנא דמוכח טובא דרצה לרמותה אמרינן אנן סהדי שאם היתה יודעת לא היתה מתגרשת ונמצא שלא קבלה את הגט מדעתה ורצונה וכיון דיש חרגמ"ה שלא לגרשה בע"כ חזר הדין להייות כאיש שאינו מוציא אלא מדעתו וכבר כתב מוהר"ם מינץ דאם גרשה בע"כ אין הגט כלום ובא רעהו ה' פורת יוסף שם סי' ח' וחלק עליו ופסק דהגט הוא כשר דס' מוהר"ם מינץ היא בנויה על אדני ס' המרדכי דאמרי' אפי' על איסו' שבוע' שבודה אדם ע"ע מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ואין כן דעת רובא דרבוואתא מהפוס' מ"ג דאיכא כמה ספקי על חרגמ"ה וכו' עי"ד.

ולפי קו"ד אין צורך לזה דהנה ע"פ מאי דקי"ל דמן הדין אשה מתגרשת בע"כ הגט הזה הוא גט כשר לא נשאר בלתי חרגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ רק מדעתה ורצונה הגירו' הללו לא היו בע"כ אלא מטוב דעתה ורצונה רק שהיה כאן מרמה וזהו ענין דמבחוץ דאילו היתה יודעת לא היתה מתרצי' ועיקר הענין נעשה כמצותה וכל כי האי אפי' מוהרמ"מ יודה. והגם שה' פ"ת בסק"ו הביא משם שו"ת שבס"ס בית מאיר באחד שגרש אש אשתו ע"י תחבולה בע"כ שכתב דלא אהנו מעשיו (דאיהו אזיל בשיטת האומ' דגם זה שייך בסוג כ"מ דא"ר ל"ת) יעו"ש אני אומר דהרב קאי להיכא דלא נתרצית מעיקר וע"י תחבולה ניתן לה הגט מעי' בע"כ (ואין הספר אתי לראות הדברים בשרשן) אבל היכא דרמו אותה על ידי תחבו' והיא קבלה הגט מרצונה בנדון כזה לא שייך חרגמ"ה כלל ודוק כי חילוק זה נכון בעיני ואחז"ר פגשתי החילוק הזה בס' שד"ח מ"ע גירושין סי' ב' או"ב ד"ה וראיתי. אולם ע"פ מה שחידש לנו ה' ברית אברהם ה"ד הפ"ת בסק"ד דבגט על תנאי מן הדין אין האיש יכול לגרש את אשתו בע"כ עי"ד יש מקום לחזק הוראתו של ה' הפוס' הנ"ל דאין הגט כלום מאחר דהיה ע"ת ואינה מתגר' בע"כ מדינא לא מפאת התקנה ודוק.

ז אם עבר על חרגמ"ה וגרש אשתו בע"כ ע"י שליח. הנו"ב מ"ק א"ע סי' ע"ה הודה דאין כאן גירו' דאין שליח לד"ע והמעשה בטל. ותמהו עליו חכמי הדור וערערו עליו. ע' פ"ת סק"ו שרמז מחלוקת זה אך כתב שם משם הנו"ב בעצמו במ"ב היכא דהגט הוא בעודה ארוסה או אשה שזנתה תחת בעלה שנאסרה עליו יכול לעשות שליח לגרשה בע"כ עי"ד. וזאת מצאתי בס' רוב דגן דנ"ח ע"ג אות ר"ח שכתב וז"ל ונתן רשות לשליח אם תרצה לקבלו ברצונה טוב ואם לאו יתנהו לה בע"כ ע"כ וזה היה בש' התקי"ב נמצא דרבני קושטא עשו מעשה לגרש אשה בע"כ ע"י שליח. ודוחק לומר דהמעשה היה באשה שזנתה תחת בעלה דהי"ל לפרש. וע"ע בתשו' נו"ב סי' צ"ב הובאה בפ"ת סי' ק"מ סק"ח ודוק.

ח אי מותר לכתב גט לאשה על הספק אם תרצה לקבלו. בתשו' בש"ר סי' שפ"א אסר דשמא יתנו לה בע"כ ואם היא במרחק וא"א לעמד על רצונה בנקל כי אם אחר זמ"ר מותר לשלח שליח נאמן ומוחז' בכשרות ול"ח שיתנהו לה בע"כ ואחר שפלפל הרב בזה העלה דאם יהיו בטוחין שלא יבא לידי מכשול לגרשה בע"כ יכו' לסדר הגט ולשלחו ביד הב"ד של מקום האשה וכשתתרצה תקבל גיטה תשו' מוהרש"ם ח"ג סי' מ"ז.

ט שם ש"ע אבל אם נשטתית ואינה יודעת לשמר את עצמה אינו מוציאה עד שתבריא. מע' יד"א הגה"טו ס"ק צ"ד מחלו' הפוס' אי יכול לעשות שליח הולכה ושיהיה בידו הגט והכתובה עד שתשתפה ע' שד"ח מע' אישות סי' ב' דנ"ה שגם הוא הביא המחלו' אך ראיתי בס' יפה ללב ח"ח ד"ך ע"ד דעשו מעשה רבני אזמיר ליתן לה גט ע"י שליח הולכה ושתהיה בידו עד שתבריא יעו"ש.

י שם ומאכילה ומשקה משלה. ע' שמן המשחה סי' ק"ט דצ"ו ע"א.

י"א ס"ז ש"ע מי שגרש את אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר. ה"ז כלשון הרמב"ם פכ"א מ"ה אי"ב דין כ"ז וכבר כתב הר"בי דלכל הגירסאות דירה בחצר אסור בכל אפי' פנויה ובס' תורה תמי' פסקא כ"ד אות ס"ד העתיק לשון הרמב"ם לא תדור עמו בשכונתו וכתב דמוכרחים אנו לומר דמ"ש הרמב"ם לא תדור אשגרת לישן הוא וחסר לפרש פרט זה דדוקא אם נשאת וסיים וז"ל וממוצא דבר תראה כמה קשים דברי הש"ע שהעתיק דין זה בלשון הרמב"ם בעוד שסוגיית הגמרא בבלית וירושלמי וספרי וברייתא ורי"ף ויתר הראשונים כולם כנגדו הם וצע"ג א"ד אתה תראה דהעתיק לשון הרמב"ם מה שלא כתב ועפ"ז הרעיש את העולם ולשון הרמב"ם הוא כלשון מרן אשר לפנינו לא תדור עמו בחצר ודירה בחצר לכ"ע אסור ואין כאן שום עיון וק"ל איברא דבמ"ש מרן ב"י דלכל הלשונות דירה בחצר אסור בכל אפי' פנויה ק"ט דאיכא כמה מהראשו' סמ"ג והריט"בא והרא"ש ורבים אשר איתם דס"ל דאף בחצר מותר ומטו בה מהירוש' ומש"ס שמחות וגם הרב"י בלשון אפשר אמרו. מ"מ שלמים וכן רבים ס"ל כס' מרן וכמו שכולם נקבצו באו בס' ידי דוד סי' ק"א אשר רמזתי בנד' ובכן אין לראות דברי מרן בקל.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה