אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קטו

סימן קיג

א ס"א ש"ע אלו יוצאות שלא בכתו' וכו'. אף אם בא עליה אחיך ל"א ראה ונתפייס דדוקא לענין מומין אמרי' כן אבל גבי מלתא דאיסו' מה מועיל מה שנתרצה אח"ך הלא היא אסו' להיות נשואה. דרך עץ החיים בתשו' סי' ג' ושכ"כ הב"ד בסי' פ"ח.

ב שם שהאכי' את בעלה דבר שאינו מעושר. הכשילתו בדבר שהוא ס' איסור ע' בנד' או"א דסברת המשא"מ דאם האכילתו בשר שאינו מנוקר דלא מקרי עע"ד והבאתי חולק עליו. וע' בס' תע"ל ח"א סי' י"ב שחלק הוא ג"ך על הרב והביא מהריט"בא הביאו הש"מ שכתב בפי' דמאכילתו בשר שאינו מנוקר מקרי מע"ד עי"ש.

ג שם ש"ע או ששמשתו נדה. אשה הכשילה לבעלה באיסור נדה והבעל רוצה לגרשה והאשה בוכה והודית לבעל' שהאמת אתו אך היא היתה סבורה שאין איסור בדבר מפני שהיתה מעוברת כמו ששה חדשים ומצאה כתם בבגדה וסברה שאינה טמאה נדה בכך. גם סברה שאיסור נדה אינו חמור כ"כ ועכשיו שהכירה טעותה היא רוצה לקבל תשובה אף אם תהיה התשו' חמורה ביותר. אין הבעל יכול לגרשה בע"כ כיון שהיא היתה שוגגת ול"ד לאשה שזנתה בשוגג דאינה מותרת לבעל דהתם אסו' לו מדאור' מצד הזנות דאסו' לבעל ואסו' לבועל משא"ך שמשתו נדה אינה אסורה לו מדאור' בשביל שעברה עד"מ רק הוא קנס חכמים ובפרט דלא התרו בה. אור נעלם סי' ז"ך ושם בסי' כ"ח הסכימו עמו ג' רבנים אך שם בסי' כ"ט רב א' חלק עליו ודעתו דמצוה לגרשה בע"כ והבעל לא יתן לה רק מה שהכניסה והוא בעין עי"ד.

ד דוקא כשהיא מודה שא"ל טהורה אני או ששמעו עדים שאמרה לבעלה שהיא טהורה אבל אם מכחשת ואומרת לא נבעלתי או אמרתי לו טהורה אני היא נאמנת. ה' תעלומות לב ח"א סי' י"א:

ה ס"ד ש"ע איזוהי דת יאודית וכו'. לפי מאי דמשמע בש"ס ופוס' עוב' עד"י ה"ד שעברה אחר הנישו' אבל עוברת קודם נישואין אף שזנתה קודם נישו' זה לא נחשב רק כאילו עברה על שאר איסו' ומשום שזנתה קודם נישו' אין לחוש שמא תזנה אחר הנישו'. חדא דאיסור א"א חמירא עלה ועוד דאימת בעלה עליה וכו' שמן רוקח ח"ג סי' א'.

ו ס"ד בהגה ורגילה בכך. לא כ"כ הרשב"א אלא להפסידה כתובתה אבל לגרשה בע"כ א"ץ להיות רגילה. ה' עה"ג סי' ל"ו וה"ד הרוב דגן באה"ע דמ"ח והסכים הוא לזה וע' פ"ת סק"י שהביא משם הג' רעק"א להסך.

ז בדברים שאין שייך לומר בהם דרך מקרה אפי' בפ"א מקרי רגילה כ"כ בנד' אות י"ב וכ"כ הרוב דגן דמ"ח ע"ג.

ח שם ש"ע או שהיתה מקללת אבי בעלה ע' פורת יוסף חה"מ סי' כ"ה דק"ך שכתב משם ר"ב כא"ז שכתבו חר"י משם הר"י מטראני דאפי' לא היתה הקללה בשם וכנוי תצא שלא בכתובה כיון שלא חששה לכבוד חמיה ואישה ונעלם דבר מה' פ"ת סק"י שכתב משם הפוס' דבעי' שו"ך וכדין מקלל עצמו וחברו עי"ד.

ט הרמב"ן בתשו' והובאה בב"י כתב דה"ה אם מקללת לבעלה חינם וכתב עליו דאם למדו ממקללת יולדיו בפניו יש לחלק דהתם שאני דיש להחמיר בכבוד האב וע' פורת יוסף שם שהביא דדעת הרא"ה כדעת הרמב"ן וע' רוב דגן בה' עע"ד סי' א' דמ"ו שעמד בזה והעלה דה"ה במקללת בעלה י"ש

י שם ש"ע אם יש עדים שהתרה בה ועברה. ע' בנד' אומ"ז אי צריכה ההתראה להיות מפורש' או די בהתראה לבד דבמחלו' הוא שנוי. וע"ע בס' רוב דגן שם דמ"ט שהאריך בזה.

י"א הא דצריכה התראה ה"ד להפסידה כתו' אבל לגרשה בע"כ אף בלי התראה יכול לגרשה. רוב דגן שם דמ"ח ע"א משם הפוס' וע' בנד' אות ב"ך

י"ב שם בכל אחת מאלו תצא שלא בכתו' אם יש עדים אם יש ע"א ע"כ דבר ודבר אי מצרפינן חד לגבי חד כיון דלדברי כולם הרי היא עע"ד אם הבעל מוחזק יכו"ל קי"ל כמ"ד דמצטר' פורת יוסף שם.

י"ג שם ואם אין עדים תשבע שהיא כדבריה וכו'. זהו דוקא כשהבעל טוען שהתרה בה בינו לבינה והיא מכחישתו ואין עדים בדבר תשבע אבל אם הבעל מודה שלא התרה בה מעולם אפי' יש עדים שעברה ע"ד אינו יכול לגרשה בע"כ אף שרוצה לתת לה כתו'. ג' רבני אשכנז האור נעלם סי' כ"ח.

י"ד שם אין כופין אותו להוציאה וכו' ע' יד"א סקכ"ג כ"ת סקי"ג משם מוהר"י הלוי סי' ט"ל. וע' רו"ד בה' עע"ד סי' כ' מה שהאריך לה' ע"ד,

ט"ו שם ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה. ע' בנד' או"ך מ"ש על ת' המבי"ט סי' קכ"ו. וע' פורת יוסף שם דנקיט כהמבי"ט וע' רו"ד דע"ז ע"ב.

ט"ז שם בהגה אשה שגזמה לבע' שרצונה להשכיר גוי להרגו. וכ"ש אם הגזימה להשקותו סם המות דאינו יכול לשמר עצמו ממנה דעדיף טפי מהך. ה' פורת יוסף שם.

טו"ב ס"ה ש"ע ואם כלה או נגנב וכו'. מעות מדודין שפזרן אי חשיבי ככלה או נגנב ע' בנד' אות כ"ז וע' פורת יוסף שם שכתב דכיון דהוי פלוגתא יכול הבעל לומר קי"ל. וע' מר"א ח"ב בזכרו:

אות א' מ"ק נ"ד שכתב דמדברי מוהריק"ו שורש פ"א וצ"ב מוכח לכאו' דאפי' אכלן הבעל פטור י"ש. ה"י ס"ו ש"ע אין עדים שזנתה אלא שהיא אומרת שזנתה אין חוששין וכו'. אשה שהודית ששכב איש עמה כל הלילה וכך העיד עליה חמיה כתב כת"ר שדבור זה אינו הודאה שנטמאת ואין במשמע רק שכיבה. והנה בכל המקרא השכיבה היינו ביאה. הן שכבתי אמש. לשכב עמה. לשכב את בת יעקב. שכבה עמי כי ימצא איש שוכב ארור שוכב. וכן מורה תיבת עם שר"ל שכיבה בדבוק גוף בגוף (בודאי לשון שכב אצלה י"ל שכיבה לחודה אבל שכב עמו אינו כי אם ביאה) וא"כ נהי שאם היתה מפרשת דבריה תכ"ד להודאתה דשכב ר"ל שכיבה בלי ביאה איפשר דהיתה נאמנת לפרש ולתקן דבריה אף בפירוש דחוק כדאיתא בב"ב ל"א אבל מאחר דלא פירש דבריה תכ"ד או אינה נאמנת וכו' וא"כ משפט זו הזונה שאסו' לבעלה מדאור' וכו'. הג' מוהר"ם בנטע ז"ל בס' גדולת מרדכי סי' ל"ג כן נמצא אצלי מועתק כשהיה הספר אצלי. ויש לעמד במה שהחליט שאסו' לבעלה מדאור' ואמאי ל"א שמא ענ"ב וצריך לראות הדברים בשרשן.

י"ט שם דשמא עיניה נתנה באחר. היכא דהיא אינה רוצה לקבל גט ורוצה להשאר עם בעלה אי נאמנת. ע' פ"ת ס"ק כ"ה בד"ה והנה שהביא מחלו' בין ה' נוב"י ובין ה' ברית אברהם. וע' בס' משה האיש הנד"מ לרב חביב"א כמוהר"ח אלישר נר"ו אה"ע סי' א' בתשו' הרב מר ידידנו ה' בצ"ע נר"ו שהובאה שם בדק"ח ולה' המח' שם סי"ב דקי"א.

ך הנה הבאתי בנד' אות ל"ג משם ה' באמ"ח ח"ב שהעלה דבין ע"י שאלה ובין שלא ע"י שאלה בין הודית בב"ד ובין שלא בב"ד לכ"ע לא מהימנא לעולם וכן הסכים אא"ז הרה"ג כמוהר"ר חנוך פיפאנו ז"ל בתשו' כב"י על נדון הבאמ"ח בעצמו. גם המר"א בזכרו מע' ההא אול"ד כ' דמתבא' ממוהריק"ו שופ"ב דאפי' דההודאה היתה ביגיעה רבה חיישי' כ"א אפילו אומרת דפעמים הרבה זנתה עכ"ז מותרת לבעלה דחיישי' שענ"ב. כן דקדק ה' משר"א שם אול"ג מדברי ה' או"ג סי' קכ"ח והצ"ץ סי' ג"ן.

כ"ב שם בהגה אבל אם יש רגל"ד נאמנת. ה"ד היכא דהרגל"ד היו עם הנואף הזה בעצמו אבל אם מה שהודית שזנתה הוא בנואף אחד והרגל"ד הוא בנואף אחר דהעידו בדבר מכוער איפשר דלא מהנו הני רגלים להודאה זאת דאפי' בעדי טומאה כתב מוהרא"ש בסי' י"ז דאם ע"א מעיד על בעילה א' וע"א מעיד על בעילה אחרת דעדותן בטלה והיד"א בסי' י"א כתב משם ה' עה"ג ומוהר"י הלוי ושאג"א דעד המעיד שראה דברים המכוערים ביותר ל"א כיון שהפקירה עצמה כמה פעמים גבי זה יש לחוש שהפקירה עצמה גם לגבי אחר ועשה מעשה וכו' ואף שכפי הנראה יש ויש חולקים ע"ז וכמו שהביאם שם היד"א מ"מ כיון דפלוגתא דרבוואתא היא באומרת טמאה אני לך אי הוייא איסורא מדרבנן או מדאור' א"כ נוכל לעשות ס"ס ס' אם הוא מדאור' ואזל"י בתר המחמי' דס"ל דהו רגל"ד לגבי אחר או הוי מדרבנן ואזלי' בתר המקלין דס"ל דל"ח ואת"ל דהוא דאור' ס' אי הלכה כמ"ד דל"מ רגל"ד דאחד לגבי אחר וכיון דאין כאן רגליים נשאר בידינו רק מאמרה דאמרה שנטמאה ואינה נאמנת. אא"ז מוהרח"פ בתשו' כ"י שם ואני אגיד ולא אכחד דבס"ס שעשה מז"ה יש לגמגם דכשאמרו בצד הב' דדלמא ה"ל כמ"ד דאיסורו הוי מדאור' מה הועילנו בזה אם לא דכונתינו לומר דכיון דהוי דאורי' אזלינן בספקו להחמיר ודינא הוי כמ"ד דרגל"ד מאיש אחד מהני לההודאה דזנתה עם איש אחר ושוב אין אנחנו יכולין לומר דלמא הלכתא כמ"ד דל"מ. אך ס"ס זה נוכל לעשותו באופן זה ס' אם ה"ל כמ"ד דרגל"ד מאיש זה ל"מ לאיש אחר ואז מותרת לגמרי ואת"ל דה"ל כהחול' וסוברים דמהני דלמא אעיקרא איסור זה אינו אלא מדרבנן והדרינן לספקא קמא דדלמא ה' כהחול' והו"ל ספקא במילי דרבנן והו"ז כס"ס של דהרילגאס הידוע ס' לא נמלחו ואין כאן איסור כלל ואת"ל נמלחו דלמא לא היה בהם שומן וליכא איסור תורה ולא נשאר כי אם איסו' דרבנן הדרינן לספקא קמא ואמרי' דלמא לא נמלחו וכבר הארכתי בס"ס כזה בכללי ס"ס אשר לי בס"ד. ובעיקר דברי מור"ם ע' מחנה חיים ח"ב א"ע סי' כ"ט.

כ"ג העידו עליה שראו אותם שוכבים במטה אחת לא הוו רגל"ד דרגלים האמו' בש"ס הוא כההיא דאמרי' רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וכמו שהכריע ה' מוהר"ח מוצירי נר"ו. מז"ה שם ודברי מוהרח"מ עלו ובאו בבאמ"ח שם.

כ"ד אי לאו דמסתפינא אמינא דמ"ש מור"ם דהאומ' טא"ל ויש רגל"ד דנאמנת לאו למימרא דאסו' מה"ד אלא ר"ל דבבא לצאת יד"ש נאמנת ואמינא לה כדי לקרב הדעות דלא ליפלוג מורים עמ"ש הנמק"י ביבמות וז"ל כל הנהו עובדי דשלהי נדרים דאסירי כולהו כשרצה לגרש ובא לצאת יד"ש אבל כשטען ואמר שאשתו מותרת ומכחיש הדבר אין אוסרין אותה אלא בעדי טומאה ממש וכו' ומטי בה משם התוס' והרמב"ם והרא"ה והרשב"א וכ"כ מוהרשד"ם בסי' קס"א ומוהרא"ש בסי' כ"ד. אא"ז הרב בתשו' שם והכריע הדבר ורמז לעיין בס' אורים גדולי' סי' קכ"ח.

כ"ה שם ש"ע אבל אבדה כתו' עיקר ותוס'. ע' בטור וב"י. וע' שרשי הים ח"ב דנ"ז דהציע דברי מרן ב"י ז"ל.

כ"ו שם אבל אם נאנסה לא הפסידה כתו'. אשה שהודית שנאנסה מאחי בעלה בביתו. הג' מוהר"ם בנעט ז"ל בס' גדולת מרדכי סי' ג"ל דכ"ט אחר שפלפל בדברי הרמב"ן בפי' התורה והמש"ל פ"ב מה' א"ב ה"ב העלה דאשה זו מותרת לבעלה אך אם הבעל אינו מקפיד כלל אם תהיה עמו או"ל אמרינן לה את ידעת אם היה ברצון או באונס עי"ד וע' פ"ת לעיל סי' ו' סקי"א.

ז"ך ס"ו בהגה אמר אחד על חשה א' שזנתה עמו נאמן עליה כע"א. בנד' אול"ח הבאתי תשו' הרשב"א דסי' רל"ו דחילק באמרו אני זניתי לאמרו אשה פ' זנתה עמי ושם רמזתי לה"פת ס"ק ל"ב שהביא משם הנו"ב דדחה חילוקו של הרשב"א ושנפל מחלו' בין האחרו' ומלבד מה שרמזתי שם לה' שד"ח ע"ע לו באותם מערכה אומ"ד עתה בא לידי ס' רב פעלים ח"א בתו"ש ושם ראיתי בחא"הע סי' ג' שהובאה שם תשו' הרב מ"א שנטה אחד חילוק הרש"בא ומר בריה דהרב שם אחר שהביא דברי הנו"ב והחול עליו הביא משם הג' דברי חיים ח"ב א"ע סי' ל"ה שכתב דחלקו על הנו"ב כל האחרו' וכבר נעשה מעשה בזמנו במעשה שאמר הזונה שהוא זינה עם אשה פ' והתירו את האשה הגאונים שבזמנו עי"ש. הגם הלום ראיתי אחרי רואי בתשו' הרב יצחק דלטש שהיה בזמן מוהריק"ו הנ"מ בצד 75 שכתב וז"ל ואני אומר עוד שאם הודה הזנאי שעשה כיעור או טומאה או סתירה יועיל עדותו להצטרף עם אחר ואע"פ שמשים עצמו רשע וכו' ומשמע שאע"פ שאמר בעדותו שהוא עשה כיעור ולא אמר שפ' עשתה כיעור או טומאה עמדי וזהו כס' החול' על הרשב"א ומן התימה שלא בא בפיו ת' הרשב"א הלזו. וע' שאל האיש הנ"מ חא"ע סי' ב' שנטה אחר חילוק הרשב"א ומר בריה ה' המגי' נר"ו שם או"ג עמד ע"ד ה' נדיב לב ח"ב סי' י"א ורמז להרב עצמו בס' ישרי לב אה"ע אות ע' שחזר בו ממ"ש בס' נדיב לב וכתב דרוב רבני האחרו' נגררו אחר פשט דברי הרשב"א להקל ועע"ש ובתשו' מנחם התרע"ט והיא בסי' ך' כ"ח לולא דמסתפינא אמינא דלא כתב הרשב"א כן אלא בהעדאת הנואף דאז שייך לומר פלגינן דבוריה אבל אם שאלו את החשוד אם היה לו עסק עמה והודה ואמר הן דליכא דברים רבים לפלוגיליהו אזי אנו אומרים שמה שהודה ואמר הן הכונה היא שפלו' זנתה ואף אם שאלת אחרים היתה לאמר אתה זנית עם פ' והוא השיב הן אנו אומרים שמה שהשיב הן הוא על זנות פלו' ולא עמו כיון דאין אמע"ר זה נ"ל הגם שהוא דוחק. תע"ל ח"א סי' י"ט.

כ"ט אם האשה מכחשת אי מהני נאמנותו. ע' בדד' אות מ"ב. תע"ל שם. ובתשו' ה' שמ"ח ז"ל, שהובאה שם סי' ך' ובה"המ שם סי' כ"א.

ל כשקדם עדות העד שנטמאת האשה ואח"ך אמר הבועל שבא עליה ע' בנד' או ל"ו וע' שאל האיש שם.

ל"א כשהמעידים הם הנואפים עצמם ע' בנד' אול"ז. וע' שדי חמד מע' אישות אות מ"ד שכתב דזה פשוט בעיניו וע' שאל האיש שם דבעינן עדות מיוחדת דשניהם ראו זה את זה וע' בדברי הרב בנו שם או"ב.

ל"ב אם העדות הוא דרך תשובה. ע' שאל האיש שם בדברי הרב בנו נר"ו ד"ה וראיתי.

ל"ג שם בהגה ואם הודית לפני ע"א שנטמאת הנחשד מצטרף עם האחר לאוסרה. ע' ח"מ וב"ש שכתבו דה"ה היכא דאיכא רגלים לדבר וע' פ"ת סקל"ד מ"ש משם הג' רעק"א והג' ב"מ שחלקו עליהם וכן תמה ה' באמ"ח ח"ב דיו"ד ע"א וע' מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ל"ב דיצא לישע הב"ש וחלק על הגאונים עי"ד.

ל"ד ס"ז ש"ע מי שראה באשתו שזנתה וכו' חייב להוציאה. ע' בלד' אות מ"א ומ"ש בתשו' שבט התרע"ח ובס' יוסף למר אה"ע סי' ד'.

ל"ה איש אחד שמע על אשתו שזנתה והוברר הדבר ונאסרה על בעלה ויען יש לו בנים קטנים אינו רוצה בעלה לגרשה והיא רכה בשנים עמד בזה מוהרא"ח ז"ל בס' תעלו' לב ח"ד סי' ד' דפ"ח והנה הוא צוד"ה לומר שאם נותן לה מדור בפ"ע ולא יתיחד עמה דש"ד. אך אם היא אינה חפצה מוטב שתתגרש ורמז להברכ"י סי' י"א. ואח"ך כתב דרבני ירוש' נשאו ונתנו בדבר והסכימה דעתם לחייב את הבעל שיגרשנה וכן עשו מעשה ורמז למ"ש הוא עצמו בס' ישרי לב אה"ע או"ז י"ש וע"מש לקמן על ס"ח אות

ל"ו כשהאשה מכחשת דלא מהני נאמנותו וכמ"ש בנד' אומ"ב יע' בזה ל"ה שאל האיש ובדברי בנו שם או"א ובמש"ל על סי' ז' ס"ה.

ל"ז שם ש"ע ואסור לו לבא עליה. ראיתי בס' רב פעלים ח"א אה"ע סי' א' שכתב משם הג' שו"מ ח"א סי' רס"ב דיש פוסקי' ראשונים שסוברים שאם לא זנתה האשה בעדים אינה נאסרת על בעלה ואין בעילתו עמה נקראת בעילה של איסור ושה' בני אהובה פכ"ד בה' אישות האריך בזה. וע"פ יסוד זה חלק על הג' נוב"י בח"א סי' ל"ה שנשאל באחד שנכשל בא"א וחזר בתשו' אם מחוייב להודיע לחמיו שיפריש מאשתו או שתיקותו יפה והעלה דלדעת הרמב"ם חייב ומני"ר סתר דבריו וכתב דכיון דהאיש בעצמו אינו יודע מזנות אשתו והיא זנתה בלי עדים אין זה הנואף מחוייב להגיד לבעל דיש לו לסמוך על ס' הגאו' דסברי דאין כאן איסור לבעל כל שלא היו שם עדים וכ"ש בצירוף הטעמים דאיכא ביזוי משפחה וטעם דגדול כבוד הבריות. ועוד שהוא אינו רואה בעיניו שהבעל בועל את אשתו וגם אינו ברור לו שיאמין ויפרש ותמה על הג' נודע ביאודה שלא זכר ענין זה ושנ"ה תמיהתו על ה' חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"ב סי' מ"ח שהביא ספק מוהרח"א באונס שראה שזנתה אשתו ואין עדים בדבר שהעלה שאינו נאמן לאוסרה עליו ואיך לא זכר מדברי הראשו' שהביא הג' שו"מ בנ"ז א"ד.

ועלי לבי דוי כי ס' שו"מ וס' בני אהובה שרמז הרב ז"ל אינם מצויין אצלי לראות בדבריהם מי המה אלה הפוס' דס"ל דאין האשה נאסרת לבעלה כשזנתה בלתי עדים ובמאי קיימי. אי הוי כשאיש אחד אומר לבעל שזנתה אשתו עמו והוא לא ראה. או קיימי בראה הבעל בעצמו שזנתה. ומדברי ה' רב פעלים נראה דלא שנא דמדבריהם השיג לה' נו"ב דקאי באומר לו אחר שזנתה אשתו והשיג לה' חיים שאל דקאי בראה הבעל שזנתה מוכח דאין הפרש ביניהם ל"ש ראה הוא בעצמו ל"ש אמר לו אחר ואין זה ענין לס' הרמב"ם והרי"ף שהביא מוהר"י הלוי ז"ל אחיו של הטו"ז והו"ד בפ"ת ס"ק ל"ז דסברי דכל זמן שאין עדי טומאה או קנוי וסתירה אין כופין אותו בב"ד להוציא דהא כתבו בפירוש דמ"מ חייב לצאת יד"ש ואסור לו לבא עליה ע"פ דבורו והגדולים הנ"ז ס"ל דאין בעילתו עמה נקראת בעילת איסור. ובכן אנכי לא ידעתי מה כחו יפה להתיר על סמך הפוס' הנ"ז באיסור דאורייתא מאחר דהרמב"ם והרי"ף לפן ז"ל כתבו לאיסור לבא עליה ואם באים אנו להתיר מטעם דשמא לא יאמין לדבריו אין בנו כח להתיר רק בההיא דהנו"ב דהבעל לא ראה אך בההיא דאונס שראה הוא בעצמו שזנתה אין בנו כח להתיר מטעם זה ובההיא דהנו"ב אם נרצה להתיר היינו מטעם ס"ס ס' אי הלכה כהאומ' דאסור לבא עליה דלמא הלכה כמ"ד דכל שלא יש עדים שזנתה אינו אסור לבא עליה ואת"ל דהלכה כהאוסרים ס' אם יאמין לדבריו דאפשר שלא יאמין (אמר המגיה דש"ן בזה נכנסנו במחלוקת הפוס' בספק שיכול להתברר ודו"ק) ולמה לו להנואף או לשומע ליכנס עצמו בספק. סו"ד לע"ד יש להתיישב בדבר ואחז"ר בא לידי בתו"ש ס' מחנה חיים ח"ב אה"ע וראיתי לו בסי' כ"ט ל"ב שהאריך להוכיח דאינו מחו' הנואף להגיד לבעל י"ש ועוד לו בסי' נ"א.

ר"ח רופא שהעיד על א"א שזנתה תחת בעלה ולא שראה אותה רק שמתוך דבריו יוצא כן והיא מכחשת אי אמרינן דרופא נאמן ולא מהני הכחשתה. ע' בתשו' מנחם החרע"ט והיא בסי' ך' שכתבתי דלא עדיף רופא מאיניש דעלמא.

ר"ט שם בהגה הרבה קרובים כולם אינם רק כע"א ע' בנד' אומ"ג ובקונ' זה לעיל סי' ן' על ס"ד.

מ שם וי"א שלא יוכל לומר שמאמין לעד וכו'. ע' בנד' אומ"ה. וע' כנה"ג הגב"י ס"ק ל"ה מה שחילק בזה והראה הדברים לפני רבו וא"ל איישר. וע' ל"ס שמ"ח גאגין ז"ל בתשו' כי באה בס' תע"ל ח"א סי' ך' שתמה עליו מדברי מוהרימ"ט גופיה באה"ע סי' א'.

מ"א ס"ח ש"ע האומר לאשתו אל תסתרי וכו' וכופין אותו להוציאה מביתו. ז"ל מוהריק"ש ז"ל בהגהו' בסי' י"א א"א שזנתה יכולה לישב תחת בעלה ותשמשנו כשפחה ול"ח שמא יבא עליה דמאוסה היא לגביה יעו"ש ותשו' הרא"ש הלזו מנגדתו ע' פורת יוסף בליקו' אות י"ט דקמ"ו שחשב לחלק בין ודאי זנתה דהתם מאיסא ליה להיכא דהוי ספק זנתה ושוב כתב דמדברי המש"ל פ"כ מה סוטה ה' ח' נראה דלא ס"ל לחלק בהכי וא"כ דינו של מוהריק"ש במחלו' הוא שנוי ע"ש ועמש"ל בסמוך אות ל"ה.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה