אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן קיג
א ס"א ש"ע עישור נכסי וכו'. בנדפס או"א כתבתי דמנהג שלוניקי וסופיאה דאם הנכסי' מועטין נותנין הכל לבת ובמילואים שם והיד"א ס"ק כ"ג כתב הסכמת הפוס' דצריך שיהיה מנהג ע"פ ותיקין ואף בזה פקפקו הפוס' וע' לב מבין דכ"א ע"ג דהוטב בעיניו מנהג שלוניקי וע' מה שהאריך שם עמ"ש מור"ם דאף אם האב בחיים אין לו ליתן יותר מעי"ן.
ב ס"ב ש"ע ויש לה לגבות עישור זה משכי' הקרקע. ז"ל הטור ז"ל ושכירות הבתים חשוב כמקרקעי ואפי' מה שעבר כגון השכיר בית לשנה ודר בו השוכר חצי שנה מגבין אותה אפי' מחצי שנה שעברה ואפי' עלה השכירו' בחיי האב דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב כקרקע אבל אם כבר גבו אותו היתומים הוי כשאר מטלטלי' וכן העתיק ה' הלבוש ולשון זה צריך ביאור דכיון דבתחילה השמיענו דאפי' משכירות שעבר גובה ומשמע דהיינו דעבר בחיי האב מהו זה שכתב אח"ך אפי' עלה השכי' בחיי האב דאם כונתו דעלה כל זמן השכי' בחיי האב אך לא הגיע זמן הפרעון בחיי האב היינו בבא קמייתא דאמר ואפי' מה שעבר. ואם כונתו לומר דעלה כל סך השכירות בחיי האב אך לא גבו אותו ובא לומר דעדיין זוכה הבת מאחר דעדיין לא גבו אותו היורשים ולכן קאמר בשלילה אבל אם גבו אותו היתומים הוי כשאר מטלט' דדוקא גבו הא לא גבו לא זה לא יתכן דמלבד דלא משמע הכי מהטעם שנתן דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב כמקרקעי טעם זה מספיק דוקא לכשלא הגיע זמן הפרעון אבל כשהגיע לא עוד בה דאין סברא לומר דבעבור שלא גבו תזכה היא.
ושא נא עיניך וראה להב"ש בסק"ז שכתב בהדייא דאם הגיע זמן הפרעון בחיי אביהם נעשה מיד מטלטלי י"ש והאמת כי בדברי הרא"ש בשרשן אינו כתוב תיבות ואפי' עלה השכירות בחיי האב גם בדברי הר"ן כתוב ככה וכיון שלא הגיע זמן השכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הו"ל שכירות שכנגד מה שנשתמשו בחייו בפירות המחוברין לקרקע וכו' ובקיצור פסקי הרא"ש פ' מציאת האשה סי' י"ט כתוב להדייא ושכירות בתים אפי' מה שעבר אלא שעדיין לא הגיע זמנו לגבות דינו כמקרקעי מבואר דאם הגיע לא. וכן מבו' בדברי הרשב"א שהביא ה"ה פ"ך מ"ה אישות דין ה' וכ"כ ה' נימוקי יוסף פ' המוכר את הבית וכ"כ הרמה ז"ל בפריטיו לבתרא פ"ד סי' מ"ז וז"ל משכירות הבתים דכיון דמחמת קרקע קאתי כקרקע דמי להא מילתא ודוקא מאגרא דאתי לאחר מיתת האב דקרקע במזקת בנות קיימא ואגרא דאתי מיניה כקרקע דמי לדידיה דקרקע דידיה אשבח אבל אגרא דסליק בקרקע בחיי אבוהון כשאר מטלטלי דמו דהא אכתי קרקע בחזקת אבוהון קיימא דאכתי לא זכו ביה ברתיה הלכך אגרא דסליק ביה נמי דידיה הוי וכיון דמת נעשה מטלט' אצל בניו וכו' והא קמ"ל דעמלא דבתי לאחר מיתת האב כקרקע דמי וכן הלכתא ע"כ והובא לשונו ג"ך בש"מ לכתובו' על דס"ט וכ"ד הרא"ה הובא בש"מ לשם. ואין ספק דמ"ש הרמ"ה דסליק בקרקע בחיי אבוהון היינו דנשלם הזמן בחיי אביהם ולא בא לומר דמה שעלה במה שדר השוכר בחיי אביהם דהוא מהבנים אע"פ שלא בא לידם עדיין דלא יחלוק הרמ"ה אכולהו רבוואתא שכתבו להיפך ויהבי טעמא למלתייהו דשכי' א"מ אלא לבסוף.
באופן דכל הראשו' בשיטה אחת קיימי דכל דסליק זמן השכי' בחיי אבוהון אע"ג שלא גבו המעות כמטלט' דמו ולא אחד בהם שיחלוק על זה ובכן לשון ואפי' עלה השכירו' בחיי האב שכתב הטור אחר שכתב ואפי' מה שעבר כגון אם השכיר לא זכיתי להבינו. ואילו היה כתוב בלשון הטור השכירו בית לשנה בלשון רבים וכדברי התוס' היה לי מקום ליישב כונתו דבתחי' דבריו השמיענו דאם השכירו בית לשנה דהיינו האחין ודר בו השוכר וכו' דמגבין אותה אפי' המחצית שעבר מקודם תביעתה ולא זו בלבד אלא אפי' מה שעלה בחיי האב כלו' שהשכיר האב ועלה סך מה בחייו ומת ובאת לגבות גובה גם המחצית שעבר דמבבא קמייתא לא הוה ילפינן להא דהו"א דדוקא בכה"ג שכבר קדם חייוב פרנסת הבת לשכירות דאע"ג דפרנסת הבת אינה נגבית אלא בשעת נישו' מ"מ החייוב קדים ואתי משעת מיתת האב לא כן הכא דהשכי' קדם ולכן הוצרך להשמיענו דאפי' עלה בחיי האב עכ"ז כיון דשכי' אינה משתלמת אלא לבסוף גבייא מיניה והיה מתיישב לשון הטור אך אין בי כח לש בש הספרי' והמעין יבחר ובתשו' לחה"מ שהשבתי בחדש אדר ב' התרע"ג והיא לו' נדפס"ה בסה"ק חושן האפד סי' מ"ד כתבתי עוד בזה והני מילי בהני שייכי לך נא ראה.
ג שם ש"ע ומן הראוי כ"כ הטור בשם אביו הרא"ש וכתבו מרן הרב"י והד"מ דכ"כ המר' ס' מציאת האשה. אמנם הנמק"י בפ' המוכר את הבית גבי האי סוגייא דאפי' מעמלא דבתי כתב דאם השכירוהו היורשי' לאחר מיתת האב ראוי הוא וכתו' ועי"ן לא שקלי מן הראוי עי"ד וע' בתשו' הנ"ל דכתבתי שם דהיה נראת דהרא"ם והריב"ש שהביא בש"מ לבתרא וכתובות קיימי בשיטת הנמק"י ושוב כתבתי דהפוס' נחלקו על ענין אחר אי חשיב מטלט' או קרקע דלמאן דחשיב ליה קרקע יכו' לגבות ומאן דחשיב שכי' קרקע כמטלט' אינה גובה אבל לכ"ע אית להו דין ראוי וגובה מהם אילו לא יהבינן לשכי' דין מטלט' אשר לפי המבו' שם לדעתי הוא דהתוס' ורשב"ם והרמ"ה ומוהר"א ממיץ והריב"ש קיימי בשיטת הרא"ש דעי"ן גובה מן הראוי י"ש.
עתה ראיתי בתשו' מוהרשד"ם אה"ע סי' רמ"א וחה"מ סי' ש"ך שכתב דבודאי לא עבדינן כהרא"ש לגבות עי"ן מהראוי שהרי ההגמי"י (בפ"ך מ"ה אישות) גבי ההיא דפרנסה אינה גובה ממטלט' הביא בשם מוהר"ם דכתב וכ"ש מחוב וחוב הוי כמוחזק שאין אשה גובה כתיבתה מהראוי וגובה מחוב ואם מוהר"ם פליג על הרא"ש נכסים בחזקת יורשים קיימי וכו' עי"ש. ואחר השטתח תחת כפות רגליו אומר דאין ראיה מזה דחולק מוהר"ם אהרא"ש דטעמיה דמוהר"ם דכתב דאינה גובה פרנסה מחוב היינו משום דהוי מטלט' ולא מטעם ראוי והרי הרא"ש גופיה ויתר הפוס' כתבו גבי שכירות גופיה דאם נשלם הזמן בחיי האב אינו גובה מאותם המעות משום דנעשו מטלטלי' וכמש"ל באות הקודמת אבל לענין ראוי שנייא פרנסת הבת ואילו היה דמוהר"ם חולק לא היו כותבין הרא"ש והמרד' הפך דעת רבם על בלי הגיד כי דעת רבם הוא להפך. וע' בנד' או"ד שרמזתי דברי המשנ"ל בפ"ך דאישות ולפי מה שפירש שם דברי המר' נראה חולק בהדייא אדברי מוהר"ם רבו י"ש.
ד שם בהגה אם היו כאן בע"ח וכו'. היינו בע"ח של אביהם שהם קודמים לפרנסת הבנות שהן בע"ח של האחים באה"ט סק"ט ומדברי הרדב"ז בישנות סי' רנ"ה (ה"ד הכנה"ג הגה"ט ס"ק מ"ו) משמע דהיכא דאיכא ב"ח שעדיין לא הגיע זמנם לגבות ויש בת הבאה לגבות עי"ן לא ממעט עי"ן ושכ"ב הרמ"ה ודבר זה חידוש הוא כיון דשעבודו מחיים וכיון דחידוש הוא מפרשינן דברי הרמ"ה בדלא הגיע זמנו. מר"א בזכרו' מע' ע' אומ"ז.
ה בהגה כשאומדין דעת האב י"א דוקא למעוטי מע"ן. ע' בנד' או"ה מ"ש שם וביד"א ס"ק כ"ו מה שהביא משם הרשב"ץ בח"ג וע' לב מבין ה' אישות דע"ו מה שפלפל בדברי הפוס' הנ"ז.
ו אם כבר נשאת הנערה ואמה או קרוביה נתנו לה יותר מעי"ן אי מפקינן מהבעל במחלו' הוא שנוי בפוס' רמזתי דבריהם במילואים או"ד וה' לב מבין שם עמד בזה והעלה דאם בא לימלך אמרי' לנותני' דאינם יכולין לתת יותר לת מהעישור ואם נתנו לא מפקינן מיניה דגדול כח המוחזק ואפי' שלא נשאר ליתומי' חלק כסף שנטלה היתומה.
ומצאתי בחפישה' בכת"הק אשר לאא"ז ארב כמוהר"ח פיפאנו ז"ל שנשאל על יתומה שנשארה היא ואחיה אח"ך נפטר אחיה והשאיר בן קטן והשיאוה ב' אנשים מהמשפחה ונתנו לה כל אשר נמצא בבית אחיה הכל כאשר לכל וכשהגדיל בן אחיה צווח ככרוכייא שמלבד שהיה בבית גם מנכסי אביו עוד בה דנתנו לה את הכל ומה גם שמנהג המקום לתת לבת קצבה ידועה ואחר שעמד עה"ע והביא כל דברי הפוס' הנ"ל כתב דאף שנאמר שהכל הוא מנכסי אביה ויתברר הדבר כן מ"מ המטלט' שהן ביד האשה כל שהוא יותר מהעישור או מהאומדנא או מהקצבה גזל הוא ביד הבעל ומוציאין ממנו בדינא ודיינא וכו' ומינה בנ"ד דליכא חדא מהני טעמי דכתיבנא דהכא ליכא שוב אומדנא וגם לא השיא בת בחייו וגם היתום היה קטן בשעת נישו' וגם הקרובים לא היו אפוטרו' וכו' אפי' ה' נאמן שמואל יודה דמפקינן מיד הבעל בלי שום פקפוק והאריך בזה והסכימו עמו ה' מוהר"ח מוצירי ז"ל בע"ס באמ"ח וה' מוהר"ח מודעי ז"ל דשפיר מצי היורש טוען מהבעל ומוציא מידו אשר ניתן לו יותר על העישור או על האומדנא אשר נתבאר בשאלה נכתבו ע"ז באורך.
ז אפי' למ"ד דאין הולכין אחר האומדנא כי אם לגרוע אבל לא להוסיף ה"ד כשלא פירש ואין אנו יודעין דעתו אבל אם בחייו נדר לתת לה כו"ך או שצוה מחמת מיתה נותנין לה כאשר ציוה. כנה"ג הגה"ט סק"ל יד"א ס"ק כ"ו וע' לב מבין שם שעמד בזה וכתב דלדידיה צריכה רבא י"ש וע' במילואים לאפד סק"ג
ח ס"ד בהגה משערין כפי הממון שהניח בשעת מותו הניח הלואות והקפות ונתמעטו הנכסים משעת מיתה עד שעת גוביינא אם באו לידי גבייה ביד האחים ואח"ך נאנסו ברשותם על ידי עסקם הא ודאי דנוטלת כשעת נפילה. ברם היכא דהאחים גבו המעות ונאנסו בידם או שלא הספיקו לבא לידי גבייה עד שהמלוים אין בידם לפרוע בכגיוד משערינן כשעת גוביינא. מר"א ח"ב ססי' ח"א והסכימו עמו ב' רבני הדור.
ט ס"ח ש"ע מי שמת וכו' חולקות בשוה. מי שצוה בשעת פטירתו שתטול בתו מנכסיו כו"ך ולא הזכיר לצורך נישואיה כ' הרשב"א בח"ג סי' קכ"ג ה"ד מרן ב"י בח"מ סי' ר"ן דל"א ויתרה משום דאית לה רוח ביתה דל"א כן אלא פירושת נכסים כבן אבל רווח ביתא מחמת מתנת האב לא שאין מתנה זו אלא בנכסי' שבאו לה ממקו"א ופסקה מור"ם בחה"מ סי' גר"ן סוס"ח וע' שערי רחמים ח"ב ח"מ סי' ח' מ"ש בששו' הרשב"א הלזו. ובנדון שכ"מ שאמר שיתנו לשתי בנותיו הקטנות אלף לירא לכל א' מהם העלה דזכו הבנות ליטול עי"ן מלבד המתנה אך אם רוצות ליקח מעכשיו המעות אין להם על היורש מזונות ועי"ן ע"ש. ובסוג זה האחרון מסייע ליה ה"ג מוהר"י אב"מ שהבאתי דבריו בנדפס אות י"ד.