אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן ק

סימן צט

א ס"ב ש"ע אין עיקר כתיבה ותוס' נגבין אלא מהזבורית וכו'. עכשיו שנהגו לכתב בכתו' שקבל עליו החתן כמלוה ורשו להתפרעא מכל שפר ארג נכסין גובה מעידית. כנה"ג הגה"ט סק"ו. ע' בנד' או"א ובסי' ס"ו בביאו' הכתו' אות י"ט ואנכי עשיתי אר"ש רחבה בענין זה בתשו' שהשבתי בטבת התרע"ז והיא בסי' ט' ע"ש באות יו"ד.

ב שם ואינם נגבים מהשבח שהשביחו נכסים אחד מותו. ע' ח"מ וב"ש שכתבו דאפי' שבחא דממילא כגון שנתיקרו הנכסים וה' לב מבין בה' אישות פט"ז דס"ו תמה עליהם דמסוגית הש"ס בבכורות דנ"ד מבואר דשבחא דממילא כגון פרה מעוברת וילדה או נתיקרו הנכסים דלכ"ע אשה נוטלת מהשבח והצ"ע דבריהם וכ"כ ה' פ"ת סק"ד משם הג' ב"מ. ועמ"ש בתשו' שם ע"ד ה' לב מבין.

ג כדין הכתובה כן דין המזונות. כנה"ג הגה"ט סק"ו משם מוהרי"ו סי' ע'. וה' לב מבין בדע"ב ע"א צווח עליו דלמה הביא דין זה ממוהרי"ו והוא מתורתן של ראשונים ובפרט דהמר' בפ' מי שמת סי' תר"ו כ"כ להדייא והובא במור"ם סי' צ"ה ושוב נפק דק ואשכח להרי"ף ז"ל בפ' אלמנה ניזונית שמבואר מדבריו דמזונות נגבין מהשבח והרשב"א בתשו' ח"ד סי' קנ"ט קאי בדעת הרי"ף א"כ יש כאן שני מלכים דקיימי בזכות האשה ואי תפסה שפיר מצייא מימר קי"ל עש"ב ועוד לו בדטעו"ב. וע' משנת ר"א ח"ב אה"ע סי' א"ך.

ד שם ואינן נגבין אלא מהמוח' ולא מהראוי אם לאחר תקנת הגאונים דגובה מהמטלט' גובה גם מהראוי שנוי במחלו' ויכולה האשה לומר קי"ל אם היא תפוסה ע' במה שהשבתי בתשו' הנ"ל. וע' בעי חיי אה"ע סי' כ"ב דחקר מדוע הרמב"ם לא הזכיר דין המשנה דאין האשה גובה כתובתה מן הראוי ע"ש.

ה ראובן שדך את בתו לבן ש' ופסק עם חתנו ס"מ ומסרם בידו בשעת השידוכין ומת ר' ואח"ך מתה הכלה והיה לה אח קטן וחזרו המעות לאפוט' היפים ושוב אח"ז מת היתום ובאת אלמנת ר' לתבוע כתובתה מאותם הנכסים ויורשי היתום באים לירש כיון דלא זכתה הכלה שכל הפוסק דעתו לכנס כמ"ש באה"ע סי' ג"ן נמצא דזכות היתום בא מכח אביו ולא מכח אחותו א"כ שפיר מצייא האלמנה לגבות מהני נכסי רק דהו"ל ראוי ובאנו למחלו' הפוס' אי מקרי זה ראוי יעו' במרדכי פ' מי שמת בשם מוהר"ם ובתשו' מוהר"ם הארוכות סי' תתקפ"ה והמוח' מצי מימר קי"ל. ה משנת ר"א ח"ב אה"ע סי' י"ט ועש"ה.

ו שם בהגה שכר פעולה שלא היתה בידו מעולם מקרי ראוי. ע' במה שהשבתי בחדש אדר ב' התרע"ג ששם הארכתי בדין שכירות הבית הבא לאחר מיתת הבעל אי מקרי ראוי והעלתי דל"מ אם הבית מושכרת דמצי מימר המוכר קי"ל כמ"ד דהשכירות דין ראוי יש לו ואין לך לגבות המתן עד שיכלה זמן השכירות דין ראוי יש לו ואין לך לגבות המתן עד שוכלה זמן השכירות וכסברת האומרי' כן אלא אפי' שתהיה הבית חפשי שאינה מושכרת לשום אדם ורוצה היא להשכירה לאחרים כדי לגבו' כתוב' אינה יכולה לכוף אותם כי מצו מימר לה קי"ל כמ"ד דהשכירות דין ראוי יש לו ע"ש בסי' מ"ד משה"ק חושן האפד.

ז שם ש"ע ומלוה שחיבים לבעל הוי מוחזק ע' בנד' או"ה והארכתי בזה בתשו' דסי' ט' הנ"ל ושם עמדתי אם האשה גובה מהסיגוריטה שנבטח בעלה בעודו בחיים לך נא ראה וע"ע מר"א ח"ב סו"סי י"ט שכתב משם ה' שמן המשחה דהעיד דגם בקושטא המנהג להגבות כתיבת אשה מהחובות יהיה מחיבות ישראלים או מאחרים וע"ע לו שם באותו דף ע"א ודוק.

ח ס"ו שיע אלמנה אם אין שט"כ יוצא מתח"י וכו'. ע' בנד' אות י"ד וע' משכנות הרועים מע' המ' דרכ"א.

ט כתבתי בנדפס אות ט"ו ובמילואים או"ג דמנהג שלוניקי לגבות ע"פ הוכחות ואומדנות כמה היה סך כתובתה וע' בן ידיד ה' זו"מ מדס"ח ואילך על שכ"מ שלוה שאלמנתו תגבה כתי' משלם כל זמן שתרצה לגבותה הגם שאין שטר כתובתה מצוי בידה עכ"ז כל אשר תאמר כי הוא זה סכי כתובתה ינתן לה עספ"א ידה על העליונה וכל אשר תאמר ינתן לה ע"כ.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה