אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן מה

סימן מד

א ס"א ש"ע מקום שנהגו לשלח סבלונות וכו'. ע' תשו' הריב"ש סי' ה' כי הובאה ב"י אודות מי שגרש אשה כפי נימוס הנוצרים ואח"כ שלח סבלונות וע' מ"ש על תשו' זו ה' משנת ר"א ח"ב א"ע סי' כ"ג דע"ז.

ב שם שיע ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה. ע' בנד' או"א שרמזתי דעת הפוס' כשיטת רש"י אי בעינן עדים ואיזה אופן של עדים. וע"ע משנת ר"א ח"ב א"ע סי' ו' ז'.

ג שם ש"ע חוששין שמא נתקדשה. ע' בנד' או"ב אי חששא זו היא דרבנן או דאור'. עתה בא לידי ס' רוב דגן וע"ש בדל"ב ע"ג מ"ש בזה. ולעיל סי' מ"ג אות ח'.

ד יתומה שנשתדכה ע"י האפוטרופוס והיא היתה קרובה לי"א שנה ושלח החתן סבלונות ונתנם לאשה ולא היו עדים לא בשעת מסירה לאשה ולא בשעת נתינה ליכא למיחש לא לדעת רש"י ולא לדעת ר"ח משנת ר"א שם סי' ה'.

ה שם בהגה וכל היכא דחיישי' אפי אמרו שניהם שלא כיונו לקידו' וכו'. ע' בנד' אות ג"ד וה' רוב דגן בה' קידו' סי' א' האריך הרבה בזה ובפרט על תשו' מוהרימ"ט וה' בנ"א שרמזתי שם ע' בדכ"ח ע"ג שצירף סברות אלו לסניף להתר גם עמד שם בענין היכא דאין עדים על הסבלונות ואיכא מגו אי נאמנים שכתבתי בנד' אות ו' דברי מוהרימ"ט וה' בנ"א ועוד האריך בזה לצדד לומר דאפי' נגד ע"א או עדים פסו' איכא למימר דמהני מגו יש"ב.

ו כל שבא המשו' לערער מחמת הסבלונות ואיהו גופיה מודה שלא היו שם קידושין ואין כונתו אלא למתנה בעלמא לכ"ע ליכא למיחש כ"כ בנד' אות ו' משם הפוס' וע' משנת ר"א שם שכתב דסברא זו היא מוסכמת מרובן של גדולי האחרו' ותמה על הבנ"א בתשו' סי' ט' עי"ד שם ובסו"ס ז'.

ז היכא שיש ס"ס בנדונות אלו נסתפק הבנ"א סי' ס' אי שרינן בס"ס כיון דכל הספקות הם משם אחד אי דמי למ"ש התוס' שם אונם חד הוא ע' בנד' אות ט"ו ובמילואים. והמר"א שם כתב דכל כה"ג שפיר שרינן בס"ס כיון דהספק הב' יש איזו הוספה להתר מהספק הא' עש"ה.

ח שם בהגה אבל לקלא דשבלו' ל"ח כולי האי. בקושטא אי חיישי' לקלא דסבלו' ע' מר"א ח"ב בזכרו' מע' הק' אות כ"ג דבמחלו' הוא שנוי.

ט ס"ב ש"ע זולתי בקושטא שחוששין להן. ע' רוב דגן שם דל"ב ע"א מ"ש בזה.

י שילוח סבלו' בקושטא הוא באופן זה כפי מ"ש הפ"מ סי' י"ח בדברי מוהרש"ג המובאים שם והעתיקם ה' בני דוד דז"ך ע"א דבשעת הסבלונות הם מתנים ומשפיעים שיקדשנה בזמן הקצוב ביניהם קידו' תורה ויותר מבואר בא בדברי מוהר"י קצבי כי הובאו בס' פני משה שלטון דמ"ז ע"א דמשביעין את הארוס בשעת הסבלונות שלא יארס שום בת ישראל חוץ מזו ואומרים לו בכלל שבועתו שכשיכינו לו צרכי החופה שיקדש אותה בקידו' דאורייתא ע"כ ושוב נהפך המנהג דלא היו מזכירים שבועה רק החכם המסדר הסבלונות אומר לחתן שיאמר לכלה אלה הם סבלונות דרבנן ובעה"י בעת החופה אתן קידושי תורה וכמ"ש מוהר"ש חיים ז"ל בתשו' כי באה בס' זל"א אביגדור סי' ה' ד"ל ע"ג. ועד אחרן ה' מר"א ח"ב אה"ע סי' יוד הביא הנוסח דהחתן אומר לשליח טומה איסטו אי לייבאלדו אי דאלדו אין מאנו די פב"פ פור סבלונות פארה מי כמנהג המדינה ובשעת החופה אקדש אותה קידושי תורה בע"ה ע"כ וסיים הרב שם דלפי נוסח זה ליכא למיחש לדעת ר"ח לקידושין שקדמו דהא מודה ובא ומתפלל על עצמו דבשעת החופה יקדש אותה קידושי תורה ואם נאמר לקידושין דרבנן שקדמו א"כ למה לו לאהדורי עכשיו לקדשה קידו' דרבנן עי"ש וכפי הנוסח הזה דהיה מזמן הפ"מ עד עתה ולא נשתנה רק לענין השבועה מבואר דלכ"ע הם קידושין דרבנן דכך הוא מבטא בשפתיו אלא הם קידו' דרבנן ובה"י אקדש אותה קידושי תורה וכמו שכן ביארו הפוס' ז"ל ויותר מהמה והוראת פיו הוי יותר מק' עדים.

האמנם ראיתי להיד"א דהגב"י סק"ג שכתב וז"ל סבלונות קושטא בזה"ז הם קידושין גמורים וכל מ"ש אם הם קידושי ספק או קידו' דרבנן עדיין לא היתה תקנה זו ע' בני דוד דכ"ח ע"ד ובס' כהונת עולם סי' מ"ה וסי' נ"ב ע"ב וס' כהונת עולם אמ"א אך בהביטי בס' בני דוד ראיתי שם שהביא משם מוה"ר א"א (נראה שהוא מוהר"א אלפאנדארי ולא ידעתי איכה כ"כ) שכתב להדייא דסבלונות קושטא הם קידו' מדאור' ומה שאומרים שבשעת החופה יתן לה קידושי תורה איפשר ששוביש לשון הוא שיכנס עתה לחופה לבד וכל מ"ש האחרונים מוהריב"ל ומוהרש"דם והרא"ם ומוהר"א ב"י עדיין לא היה תקנה זו ואח"ך תקנו שיתנו סבלונות בפני קהל ועדה והם קידושין ומה שקורין להם קידו' דרבנן משום דבאו ע"י תיקון רבנן אבל לעולם שהם קידו' גמו' (והאריך בזה) וכתב ע"ד ה' בני דוד דאין כן דעתו ובמה שאומר כמנהג המדינה בא להחליש כחם שלא יהיו קי"ג יותר מהלשון שאומר אח"ך שיקדשנה אחר זה בשעת החופה קידושי תורה וכו' עי"ד באורך והיד"א הביא בשם ה' בני דוד דברים סתומים והיה לו להאריך הלשון. איך שיהיה סב' מוהרא"א ז"ל רובא דרובא דהפוס' לא עיילוה לבי מדרשא וראשו' ואחרי' מרבני קושטא העלו להלכה דאינם אלא קידו' דרבנן ע' בנדפס אות י"ד וט"ו.

שבתי וראה לה' מר"א שעמד בזה ואחר שהביא משם ה' דברי אמת בתשו' ד"ה ודיו"ד שכתב דעכשיו נהגינן שהחכם המסדר הסבלונות מפרש לחתן בהדייא דבעת הנישו' יקדשנה קידו' תורה דזה מורה דאין עתה שום חשש לקידו' תורה עכ"ז לדעת מוהרימ"ט והזק"א ודעימייהו הם סוברים דסבלו' קושטא ספק קידושי תורה יש להם וכו' הוא הצד לומר דעתה בזמננו דמוסיף החכם המסדר ואומר לחתן שיאמר לה שלעת הקידו' יקדשנה קידושי תורה והני סבלונות הם מדרבנן א"כ הרי גילה להדייא דאין כאן שים חששא מדאורייתא דבשלמא בלישנא גרידא שלעת הקידושין יקדשנה קידו' תורה איפשר לצדר שלעת הקידו' יהיו קידושין גמו' מדאור' וכו' אמנם במה שמוסיף הח' המסדר דעתה הם דרבנן מה ספקא שייך וכו' ואף דה' דב"א משמע ליה דאף בהך לישנא ס"ל למוהרימ"ט ודעי' דהן ספק ק"ת מ"מ אנן בדידן דלא לאפושי פלוגתא אמרינן דעתה בזמננו נתחדשה הלכה דליכא שום ספקא דאורייתא ויהבינן להו דין קידושין דרבנן א"ד ז"ל.

י"א הגם דרבני קושטא חששו לסבלונות ה"ד לענין איסור ערוה להצריכה גט ברם לענין ממונא לא תקנו ובעבור זה אם אח המקדש בסבלונות האלה ייבם את ארוסת אחיו אינו קם תחתיו לירושה וכן אם בא זמן הנישואין והארוסה תובעת מזונות אין מחייבין המשודך ליתן לה ה' מר"א שם והביא דברי ה' בנ"א סי' א' ד"ה וה' בני דוד דכ"ח וה' מש"ל פ"ו מה' זכייה וה' דב"א ואסיק דכן עשו מעשה רבני קושטא וזיכו לאב שהוא יורש מה"ת י"ש. ולפי מש"ל משם מוהרא"א דלדעתו הגם דמפרש דהם קי' דרבנן הכונה דבאו ע"י תיקון דרבנן אבל הם קידו' גמו' מדאורי' ונלוה עמו דעת ה' דברי אמת לדעת מוהרימ"ט והזק"א דסבלונות קושטא הוו ס' קידו' תורה ומאי דקאמר ה' מש"ל בלשון איפשר נראה דאם היבם מוחזק בירושה יכול לומד קי"ל כמ"ד דאני יורש מה"ת. וכן אם הארוסה מוחזקת יכולה לתפס בעד מזונותיה מטעם קי"ל ודוק.

י"ב מי ששלח סבלונות למשודכתו ע"י שליח והמשלח אמר לו כנימוס לייבאלדו וכו' כמנהג העיר והמנהג הוא לקדשה ע"י עדים והלך הוא ומסר הטבעת ביד המשודכת בינו לבינה והורה המורה שיקח השליח הטבעת מיד המשודכת ויחזר ויתננו לה בפני עדים וחכמי העיר פקפקו בדבר דמאחר שהשליח שינה משליחותו יצא מתורת שליח ושוב לא מהני מה שעשה אח"ך וה' מר"א ח"ב סי' יוד נפק דק ואשכח דשפיר עבד המירה וה"ז מקודשת גמו' מדרבנן ואם קבלה קידושין דרבנן מאחר אינה מקודשת עי"ד.

י"ב אפי' לדעת ר"ח דחייש שקדמו קידושין אם איכא גילוי דעת שלא היו קידושין לא חיישי' ולכן בנדון שבשעה שניתן לה הסבלונות ענתה ואמרה סי מי דה ליסינסייה איל סי' רב אי סינון נון גם ר"ח מודה דמוכחא מלתא דלא קדשה קודם דאי כבר קדשה מאי אהנייא תנאה ס' שמן המשחה סי' ס"ח דמ"ה ע"ד וע' בנדפס או"ז מ"ש משם ס' בנ"א סי' ט'. י"ד אפי' לס' ר"ח ז"ל כל שלא שדך מקודם ליכא למיחש. השה"מ שם דפ"ז דהכי ס"ל לרובא דרובא' קמאי י"ש. ט"ו ס"ד שו"ע סריס שקדש וכו' הוו קידושין. ה"ד היכא דידיעה זו שהוא סרים בעת שנתקדשה וא"ן בסריס דמצי בעיל אבל היכא דלא ידעה בו שהוא סריס ולא מצי בעיל לא חלו אותם קידו' כיון דהוו קידושי טעות דהכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה ה' חות יאיר בתשו' סי' רכ"א הובא לציו"ן ביד"א הגה"ט ס"ק וה' מוהר"ש מטאלון ז"ל (בעים עבודת השם) בתשו' פ"י הביא דה' שבו"י ח"א סי' ק"א כתב בפשיטות דהך דינא דה' חות יאיר הוא מופרך ונגד משמעות דברי הפוס' ודינא הוי דאפי' דלא הכירתו האשה ולא ידעה בו כלל דאתתא בכל דהוא ניח"ל ונפק רק ואשכח בתשו' הר' אמונת שמואל סי' ג"ל והובא שם דברי חכם א' שכתב על הרמב"ם דס"ל דקידושי אילונית הוו קידו' גמו' דה"ד בהכיר בה אבל בלא הכיר בה הוייא ס' מקודשת מדרבנן דומייא דקידושי סרים וכו' וממ"ש דומייא דקידושי סרים משמע דהסריס הוא המלמד לא הנלמד וכ"מ בתשו' הר' המחבר שם בסי' ד' את"ד ואמ"א לא ס' שבו"י ולא אמונת שמואל לראות הדברים בשרשן,

וכתב עוד ה' מוהרש"מ שם דלס' ה' חו"י דהוו קידושי טעות אפי' היכא דשתקה אח"ך ל"א סברה וקב"י וכ"ש היכא דצוחה מעיקרא והקפידה האשה על אותו מום דאפי' מחלה האשה אא"ך ל"מ לקים הקידושין דכל שהקפידה פעם אחת אחרי ידיעת המום ל"מ מחילה דאח"ך וכמ"ש הר"ן בכתו' פ' המדיר וכ"ך הב"ש סי' נ"ל סק"ה ועוד שם סק"ב. ואין לחלק בענין זה בין היכא דהוו קידושי טעות ובין היכא דהוו קידושין על תנאי בפי' כנדון הר"ן והב"ש ועדיין צריך לעיין בתוס' אם ימצא חולק ע"ד הר"ן והב"ש דס"ל דלא מהני מחי' דאח"ך וכו' וע' בס' דרישת ארי שי' ט"ל סק"ה ובסי' ח"ל סק"ח וט' א"ד ז"ל וגם ס' דרישת ארי אמ"א

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה