אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן מד
א ס"א ש"ע חרש וחרשת אינן בני קידושין מה"ת. פקחת אשת חרש או חרשת אשת פקח שזנתה אם מותרת לבעלה ע' בנד' או"ג משם מוהר"י באסאן וה' מש"ל ונעלם דבר זה מה' בירך יצחק אה"ע סי' ו' שנסתפק בזה י"ש ומה שרמזתי שם להחק"ל אה"ע סי' כ"ט היינו ששם הצ"ע למעשה וע' למר בריה מוהרד"ח ז"ל בתשו' כי באה בס' אחי וראש סי' ס' דל"ז ע"ג דהעיד דהרב מ"א דהצריכה גט היינו על צד החומרא אבל הולד הוא כשר ואין לחוש לשום פגם דהו"ל כפנויה שזנתה יעו"ש והסכים עמו ה' אחי וראש שם בדמ"ה ע"ב וחדשים שבזמננו שמלמדין אותם לדבר ולכתב מה דינן בקידושין כתבתי בתשו' סי' ט"ו והמה בכתובים וע' לקמן בסי' קע"ב או"ד מ"ש בזה.
ב ס"ט ש"ע ישראל מומר שקדש קידושיו ק"ג וכו' ז"ל הג' מנחת חינוך ס' אחרי סי' ג"ר ידוע שיטת קצת גאונים באה"ע סי' מ"ד דמומר שקדש אינם קידושין דהוי כמו נכרי וע' בה' יבום (סי' קנ"ז) ג"ך קצת שיטות דאינה זקוקה כלל למומר א"כ לפי דבריהם אינו יכול לגרש ג"ך וא"כ היאך הלכה רוחות בישראל דמומר מגרש וג"ח לחומרא דא"א להנ"ל אך לפי דעת רש"י ביבמת ע"ט ע"ב גבי מימרא דאביי דהכל מודים בבא על הסוטה דאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין דפרש"י דאי אמרינן דלא תפסי בה קידושין בסוטה א"כ כשנעשית סוטה תחת בעלה לא יהיה צריכה גט רק יפקעו הקידו' וכ"ד הנמק"י בספ"ד דיבמות דכל היכא דלא תפסי קידושין אם עושה זה תחת בעלה אינה צריכה גט רק נפקעו הקידו' ממילא א"כ ניחא דממ"ן לשיטת הגאו' דלא תפסי קדוו' מומר א"כ ממילא דאם נעשה מומר נפקעו הקידו' וא"ץ גט עכ"ד וה"ג מצפה אריה תניינא בא"ע סי' כ"ד חלק עליו וכתב דהרכיב ב' דברים שאינם מתקיימים ייחד דרש"י לא ס"ל הך דהגאוני' כדאיתא להדייא באה"ע סי' קנ"ז בב"י והגאונים לא ס"ל הך דרש"י וכמבו' ממ"ש הרב"י שם דלדעתם לא נפקעה הזיקה ע"י המרתו יש"ב ועוד לו בסי' מ"ח.
ג אם קידושי מומר הוו קידו' גמו' או קדושי ספק. בנדפס או"ח רמזתי מ"ש בתשו' א"ע סי' ט"ו דבמחלו' הוא שנוי. הן עתה ראיתי לה' מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' כ"ג שהביא דברי הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ב"ך ושהפ"מ תמה עליו והוא יצא לישע הג"פ והעלה דהוו קידושי ספק קידושי מומר ומחלל שבת בפרהסי' ואפי' בעבודת קרקע יעי"ש.
ד בן ישראל שלא מלו אותו אבותיו בזדון והוא ממאן לקיים מצות מילה אם קדש אשה אי חוששין לקידושיו הג' שו"מ ח"ג מ"ת סי' ס"ד פסק הלכה למעשה דישראל שלא נימול אינו יאודי כלל ולדעתי הפריז על המדה כי ע"פ הדין הוא יאודי ואם קדש אשה קידשיה קידו' ובש"ע סי' מ"ש ישראל מומר שקדש קידו' קידו' ואפי' הזרע שהוליד משהמיר אם קדש אותו זרע ישראלית קידושיו קידושי' ע"ש בטור ובב"י ובד"מ וע"כ צריכין אנו לומר שאותו בן לא נימול כדת ש"ת דא"כ פשיטא שקידו' קידו' מאחר שאמו מישראל וכו' וצריכין אנו לומר שהמומר לא הניח למול את בנו עכ"ז הקידו' הם גמו' תשו' רשב"ן א"ע סי' ס"ב.
ומעיני העד"ה נעלם תשו' הרדב"ז ח"ג סי' קט"ו וז"ל אין המילה מעכבת מלבא בקהל שהרי אם קדש הם קידושי' וגם לישא אשה ישראלית מותר שהרי אינו בן נכר כיון שחזר לדת ישר' והוא כמומר לעברה א' דהינו מילה והוי כישראל לכ"ד לזמן עליו ולצרפו ליוד' וכו' וה"ד ה' תעלו' לב ח"ג קונ' הליקו' דצ"ג אוי"ג. איברא ר"ה תע"ל גופיה שם בסי' נ"ז נשאל ע"ז והשיב דאם היות דאין המילה מעככת וכדברי הרדב"ז מ"מ קשה מאד להתירו לכתחי' לישא ישראלית כל זמן שבידו לקים המצוה וראוי לעשות סייג לתורה מ"מ מודה דאם קדש הוו ק"ג מה"ת וכן מצאתי אח"ך להתשב"ץ בח"ג סי' מ"ז שכתב וז"ל וכבר זה ברור במשו' ואפ' בן משומדת שהוא ערל אם קדש ישראלית הוו ק"ג כישראל גמור וכו' ע"כ.