אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן כז
א עיין בנדפס אות שהבאתי הסכמת הרבנים שלא לקדש בפחות מעשרה. ושם באות ד' כתבתי משם הבאמ"ח ח"א א"ע סו"סי י"ג שכתב שלא נתפשטה הסכמה זאת בגליל המוריאה וגם בלארסו י"ש. עתה פה הראוני בתשו' מוהרש"ך ח"ד סי' ג"ן שכתב שיש הסכמה בקהלות ארטה (שהיא מהמוריאה) שלא יורשה שום אדם לקדש בת ישראל בלי יו"ד אנשים והוכרזה פעמים רבות בס"ת במיקו ובקנס נח"ש ואם יקדש שיהיו קידושיו כחרם הנשבר וכו' ונתקנה הסכמה זו ע"פ חכמים שלמים ותיקים וכו' ובכללם הרב שמואל קלעי ז"לה"ה והסכימו שתהא הסכמה זאת נמשכת מעו"ע עכ"ד ונעים דבר מהרב באמ"ח ז"ל.
ב ס"א ש"ע בכסף וכו'. עמ"ש בנדפס אות א' אודות מסירת הטבעת לאשה בעודה בבתי ידים הנה הבאתי להקת הפוס' שנחלקו בזה. והן עתה קבלתי מכתב מידי"ן הרב רפאל סאבאן נר"ו מקושטא יע"א ובתוכה הודיעני שבתשו' הרא"ש (לה' יצחק אייזיק שור) סי' כ"ו כתב שצריך שתסיר הבתי ידים ויש למחות ביד הנוהגות שלא להסיר והפריז על המדה לומר כיון שע"פ הדין צריך להסירם אם לא הסירם צריך לחזר ולקדשה כיון קי"ל כ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ (מי יתן ידעת אנא אמר רחמנא המגיה דש"ן) אלא כיון דכבר עשן שכבר נעשה עכ"ל ואין הספר הזה תחת ידי לראות טעמו דהפריז על המדה וכמה פעמים עשינו מעשה שלא להסירן וכס' כמה פוס' הנ"ז. וע' ליה שלום לה' מוהרא"ח ז"ל בה' קידו' אות ל"ד שהביא מנהג זה וכתב דלא מצא מקום לחששא זאת וכמו זר נחשב בעיניו י"ש ואחר ז"ר האיר אל עבר פנינו ס' נהר מצרים להרב רפאל בן שמעון נר"ו ובחלק חופת חתנים דקפ"ג ע"א כתב דהמנהג במצרים להזהיר החתן והכלה שיסירו בתי ידיהם מעל ידם הימנית כדי שהחתן ישים טבעת הקידושין מידו לידה או כסף הקידו' בלתי דבר חולץ בין יד ליד והביא דברי ה' כר"ש ומ"ש ה, מוהרא"ח ז"ל ותמה עליו על אשר כתב דכמו זר נחשב דאתו הס"ר דנהי דגבי האשה אין בדבר כ"כ קפידא שצריך ליתן בידה שאפי' זרק לה בתוך חיקה היא מקודשת אכן לגבי החתן המקדש מקום יש להקפיד שלא יהיה דבר חוצץ בין ידו לכסף הקידו' שהקידו' הם מ"ע מה"ת שנא' כי יקח איש אשה ומהכא יליף פ"ק דקי' שהם בכסף דיליף קיחה קיחה והחתן המקדש הוא מקיים מ"ע מה"ת שנאמרה בה קיחה וכיון שכן יש להקפיד שתהיה הלקיחה בעצם האיש ולא ע"י חציצא כדק"ל בכל המצות שנאמר בהן לקיחה דבעינן לקיחה תמה לא ע"י חציצא וכו' וה"ן צריך שהאיש הלוקח את האשה תהא הלקיחה ע"י עצמו של איש ולא ע"י דבר אחר וכו' ובודאי שהוא מבזה את מצות ה' ועי"ז נענש יששכר איש כפר ברקאי וכו' וכן הוא לפשט של דברים אכן אם לסודו תדרש וכו' וחוצפה היא כלפי שמייא לגשת אל הקדש בידים מכוסות הם כי לא להזכיר וכו' את"ד ואהמ"ר הפריז על המדה ועבר הגבול. והנה מצד הסוד איני מאנשיה ואשרי העם יודעי. אמנם מצד הדין אמינא ולא משתפינא דאין דינו עולה יפה דמה דמות יערך קיחה דקידושין שהוא קנין עם נטילת לולב שנאמר בו לקיחה דבשלמא אם היה נאמר לשון לקיחה באשה שפיר דאז היינו דורשין דבעינן לקיחה תמה והיה צריך שיקח אשה מיד ליד בשר בבשר אכן כאן לא נאמר אלא לשון קיחה שהיא קניית דבר אטו מי שיקנה איזה דבר צריך שיקחנו בידו ממש מבלי שום חציצה לא ראינו ולא שמענו דבר זה ולא עוד אלא שהמציא לנו דבר חדש והחמיר בחתן יותר מהכלה מה שלא דברו הפוס' והלא ראש המדברים בזה שהוא ה' כר"ש לא דבר באיש כ"א באשה וכמו שהביא דבריו ה' פ"ת ודוק.
ג שם ש"ע ואומר לה הרי את מקו' לי. בהחסיר תיבת לי עמ"ש בנד' נ"ב ול"ד. וע' כת' שבט התרס"ח או"ה והיא בסי'.
ד שם ש"ע בזה. נתן לה כלי וא"ל בטבעת זו כיון שפניה מגולות סו"ק. כ"כ אני עני במילואים או"ב משם הרשב"א בתשו' סי' אלף קפ"ו עתה חזרתי על המקר"א וראיתי דברי הרשב"א במקומם ונראה דאינן קידושין ודאין שסיים וכתב וז"ל ומ"מ נכון הוא לחזר ולקדש כדי לצאת ידי ספק שמא תפשט ידה ותקבל קידו' מאחר ויבא ב"ד אחר ויקלקלנה אחר שאין לנו ראיה מוכרחת שהיא מקוד' ודאית ע"כ מבואר דאין לדונה כמקו' ודאית וע' פ"ת סק"ג משם הג' חת"ם סו"סי פ"ה שהביא משם תשו' רמ"א שאם נתן לה כלי ואמר לה בטבעת זו מקוד' ולא ידענו איה איפה תשו' רמ"א הלזו כי אין ס' חת"ס כעל עמדי ונראה מדבריו שהיא מקוד' גמורה וה' משכנות הרועים במע' ק' אחר שהביא ת' הרשב"א הלזו כתב וז"ל ונשכין חברייא דע"כ ל"א הרשב"א אלא כשמכר לה החפץ ושינה בלשונו ואמר טבעת זו אבל אם החפצים היו כבר בידה וא"ל בטבעת זו לא סמכא דעתה להתקדש בחפצים שבידה אלא בטבעת שאמר לה והוא לא נתן לה טבעת וסברא נכונה היא בטעמא עכ"ד עתה בא לידי ס' חת"ס וראיתי שרמז תשו' רמ"א סי' אלף קפ"ו והוא ט"ס ובמקום רמ"א צ"ל הרשב"א וברור.
ה שם בהגה ונוהגין לקדש בטבעת וכו'. ע' בנד' אות י"ח ובס' החינוך סי' תקנ"ב כתב נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת ואע"פ שבש"פ אפשר לקדש מן הדין ע"כ ובת' הגאונים הנדפסות ע"י החכם קורוניל בש' תרל"א בסי' ס"ה צד 30 הוזכר מנהג הקידו' בטבעת זהב עי"ש,
ו שם בש"ע ואם היה מדבר עמה וכו'. דוקא שהיה הוא המדבר אבל אם היא היתה המדברת ונתנם לה בשתיקה במחלו' הוא שנוי בין הראשונים ולס' הרי"ף והריטב"א אין כאן אפי' ספק קידו' מדאורייתא רק חששא דרבנן ה' משנת ר"א ח"ב סי' י"א ומבואר מדברי הרב שם דהגם דבנ"ד לא דברו לא המקדש ולא המתקדשת כלום שהיו קטן וקטנה עכ"ז מה שאבי הנערה היה מדבר חשבו הרב כאלו דברה המתקדשת והטעם נראה דכיון דהיא קטנה דבורו של אב הוא כאילו היא המדברת.
ז הא דמהני מדבר עמה עע"ק היינו שיש עדים שדבר עמה אבל כל שלא יש עדים רק דבר עמה תחילה בינו לבינה והעדים לא שמעו ברור דלא מהני וראיה מהש"ס קידו' דס"ג האומר לאשה קדשתיך דפריך בגמר' אי דליכא עדים למה אסור בקרובותיה וכ' וק' דמשכחת דין המשנה דלא ראו העדים רק הנתינה בשת קה והוא חומר שדבר עמה תחילה ושפיר הוו קידושין אלא ודאי נראה דכל שלא שמעו העדים ל"מ. אבן
יקרה סי' ב"ך.
ח ס"ג ש"ע ה"ז מקו' מספק. אי מקלינן להתיר אשה בלי גט בס"ס ע' בנד' או"ל ובמילואים או"ד. וז"ל ה' משכנות הרועים במע' ק' או"ל דרצ"ן נתועדנו יחד והסכמנו הסכמה גמו' דבתלתא ספקי דישתכחו בקידו' או בפלוגתא דרבוואתא מקלינין לכתחי' יעו"ש ובאות פ"ה.
ט איש ואשה שדברו ביניהם ע"ע שינשאו זל"ז ועשו מכתב פתוח' משניהם ואיתו המכתב נעשה בפני עדים וקראוהו וחתמוהו כולם ובעת הקידושין אחד מהעדים למדו שיאמר במקום הרי את מקו' ברוך מחדש חדשים בפני מו"י ובמרמה עשה מלבד דהעד הב' מכחישו ואומר שאמר ה"א מקוד' כדמו"י אפי' יהיה האמת כהעד הא' קידושיו קידו' כיון שדברו מקודם על עסקי קידו'. כ"כ אני עני בת' כסלו פר"ת בס"ד ושם כתבתי ולא גרע מידי רמאות העד כי שנהם לקידו' נתכונו י"ש והיא בכ"י.
י ס"ד ש"ע א"ל הא"מ ולא אמר לי. ע' בנד' אות ל"ב הבאתי חבל נביאים שעמדו ע"ז ויש מהם שהחמירו. וע' ע' בס' משה האיש הנד"מ א"ע סי' ז' שעמד ע"ז והעלה בנ"ד להקל שהיו ריעותות אחרות באותן קידוש. י"א ס"ה אם כשנתן לה הכסף א"ל הריני וכו' אמר לאשה טי לו דו וכו'. ע' בנד' אות מ"ד ואם אמר לה לייו טי לה דארי אי טומאלה פור קידושין פ"י הדברים הוא לפי שהיתה היא רוצה לקחת המצנפת א"ל לייו טי לה דארי כלומר טו נון לה טומיס וכו' וקרוב הדבר ליכנס בספק שהוא כמו תנאי פלו' אני אתננה אם תקבלנה לקידושין. מוהר"ש הלוי (אזמיר) בס' לב שלמה סי' כ"ח ד"מ ושם פלפול ארוך על תשו' הריב"ש באומר הריני.
י"ב העיד העד האחד ה"א מקו"ל בטבעת זו כדמו"י והב' העיד שנתן לה הטבעת ואמר הברכה כ' בנדפס או"ז שכתבתי דהוו קי"ג דמסתמא גם העד הב' על הנוסח שאמר הא' כיון י"ש. וכן מצאתי להג' מוהרש"ם בתשו' ח"ב סי' קל"ה במי שהעיד שהבחור קבל את ידה ושמע הברכה ושאלו הב"ד אותו מהו הברכה והשיב שאמר הרי את ויותר אינו יכול לומר עי"ש.
י"ג שם בהנה וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא. ע' בנד' אות מ"ה משם הכנה"ג הגב"י ס"ק פ"ב דהגם דהשמיטו מרן בש"ע עכ"ז דעתו כן מדכתב בפי' דברים אלו בשם רבו והגם דהכנ"הג כתב זה ע"ד מוהר"י ב"ד הראשונות הכל ענין אחד וכמ"ש כן להדייא בתשו' שבס' עדוב"י סי' י"ז רמזה היד"א בס"ק פ"ח דאחר שהביא דברי הרשב"ץ כתב דלזה הסכים הרב ז"ל בב"י וה' המפה ומוהר"יא והרח"ש ע"ד. וע' בס' כסא שלמה הנד"מ למוהר"ש לאנייאדו בע"ס בית דינו ש"ש מה שפלפל בכל דברי הב"י בשם מוהר"י ב"ד ובדברי ה' החבי"ב בתשו' הנז'. והגם שמצא למוהרח"ש סותר דידיה אדידיה דבסי' ל"א כתב דכ"ע מודו לס' הרב דוראן ואילו בתשובתו הבאה בס' פני יהושע למוהר"י חאנדאלי כתב דלמעשה יש להחמי' עכ"ז סיים וכתב דאנן בתריה דמרן גרירנן לפסק כמותו בין להקל ובין להחמיר ע"ש וע' בנד' אות מ"ו.
י"ד ע"ב ל"ק ה' דוראן דבעינן לשון המוכיח להבא אלא בנ"ד דלאחר שהגיעו המעות לידו אמר קידושין על בתך דאין כן לשון המוכיח להבא אבל אם בשעת מתן מעות אמר כן הוי להבא. יד"א ס"ק פ"ט משם מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליהו סי' יו"ד וע' בנד' אות מ"ו מה שיישבתי בזה אך מוהר"ש לאנייאדו שם סתר חילוק זה מדברי מרן ב"י שקצר דברי ה' דוראן והעתיק מי שאמר קח טבעת זה קידו' על בתך שאינו כלום הרי בהדייא דגמר קיחה ולשון הקידושין בבת אחת ואמר דל"מ מוכח דלא ס"ל למרן חילו' מוהרא"ק ז"ל.
מ"ו אמר המקדש האדא קדושין לבנתך לבני יעקב שבלשון עברי פירושו זה קדושין לבתך לא אמר כלום שאינו מוכח שהוא מקדשה עכשיו ולהבא. ה' כסא שלמה שם משם מוהר"י פינטו בתשו' כ"י ושהסכימו עמו מוהר"ח רובא ומוהריט"ץ רק שהרב סולימאן חלק וכתב עליו מוהריט"ץ ז"ל דאי ידע שהנערה הזאת עומדת על פרק הנישואין היה שם לדרך פעמיו ומטפל בקידושיה ומזה דן ק"ו מוהרש"ל שם לנ"ד שאמר זה קידושי' בעד בתך דהאי לישנא גרע טפי דחסר הלמד דפשיטא דמותרת להתנסבא לכל גבר יעו"ש וע"מש בנד' סוף אות מ"ו משם ה' שערי רחמים ח"א סי' כ"ג.
ט"ז היכא דלשון הקידו' הוא גרוע והיו מדברים מקודם ע"ע קידו' כתבתי בנד' אומ"ו משם מוה"ר בשע"א סי' ל' דצ"א שאסף וקבץ אמבוהא דרבנן דס"ל דמהני הדבור מקודם דל"ד לשדיך ולפי דבריו לא ראה מי שחילק בזה ואנכי העירותיהו דהאיכא פוס' דחלקו ע"ז בפירוש י"ש. וראה זה חדש אשר ראיתי לה' כסא שלמה שם דנפק ואשכח ב' תשו' כ"י למוהר"י פינטו ולמוהריט"ץ שנתוכחו בזה ואסופא דמלתא העלו שכל שהלשון מעוקם וגרוע כגון שאמר זה קידושין אינו משלים החסרון מה שהיו מדברים מקודם ונרגש מתשו' מוהרח"ש סי' י"ג שכתב להפך וסיים דאת"ל דפליג הא הו"ל רובא מוהרי"פ ומוהריט"ץ ומוהרח"ש הוא יחיד ואזלי' בתר רובא ואף דאיכא אחרינא בהדיה הוא רב א' הפוס' הא' מ"מ נראה וכו' ותו שמוהריט"ץ והרי"פ קדמאי ולא ראה מוהרח"ש דבריהם ואילו ראה דבריהם אפשר שהיה מסכים לדעתם כידוע בפוס' שאו' כן.
ומה מאד ישבתי משתומם על הדברים האלה דמלבד דנעלמו ממנו להקת הרבנים דקיימי בשיט' הרח"ש עוד בה איך אזר חיל לומר דאילו היה רואה מוהרח"ש דברי מוהריט"ץ והרי"פ דהוו קדמאי אפשר דהיה מודה לסברתם דכלל זה לא נאמר אלא כשנמצא איזה אחרון שכתב הפך דברי הראשון אשר קדם אליו טובא ולא באו דבריו בדפוס אזי אמרי' אילו היה רואה דבריו לא היה חונק אבל ברבני הדור שההפרש ביניהם כמו ארבעים שנה או חמשים מאין לנו לומר כן דמי סני לומר דהיה חולק עליו וגדולה מזאת כ' ה' תפארת אדם באה"ע סי' מ' ד"ע ע"ג דאם אנו רואים להרש"בש או הרשב"ץ שכתב מוהרש"ך הפך דבריהם ל"א אילו היה רואה מוהרש"ך דבריהם לא היה חולק ושפיר אמרי' קי"ל כמוהרש"ך עי"ד עם שהיה ביניהם קרוב למאתים שנה כ"ש בין מוהרח"ש למוהריט"ץ ומוהרי"פ ונעים ממנו תשו' שלמה למוהרח"ש בס' תורת חיים ח"ב סי' ל"ב שנתוכח עם מוהרי"טץ וחלק עליו בזרוע רמה ונשין מדברת דברים קשים שא נא עיניך וראה והרואה בתשו' מוהרח"ש ימצא כי כמה פעמים לא השיב ידו מנחנק על מוהריב"ל ורשד"ם דקדמו אליו והוא פשוט. והאמת אגיד דה' כסא שלמה שם עם שמצא להר"ש בן בנו של הרשב"ץ בס' יכין ובועז ח"ב סי' א' דקאי בשטת מוהריט"ץ והרי"פ עכ"ז נרתע לאחריו להקל מכח דברי הרשב"ש בס' תקכ"ג והר' מוהרש"ך בח"ד סי' ס"ז והעלה לענין דינא דאם היו מדברים עע"ק אף כי מגרעות בין מטעם דקידושין שם דבר ובין מטעם דבעינן להבא עכ"ז הויין קידושין גמורים עש"ב.