אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן כו

סימן כה

א ס"א ש"ע אין האשה נחשבת א"א אלא ע"י קידו' שנתקדשה כראוי. אדם הנשוי אשה ויש לו בנים ממנה ונמצאו הקידושין שלא היו ש"פ מה קפידא יש בדבר הבנים ראויין להיות כ"ג אם היא אשת כהן דאפי' מביאה של זנות ראויין הבנים להיות כ"ג וכו' תשו' הר"ש בר אברהם בתשו' דשייכי בס' נשים סי' י"ט.

ב שם ש"ע ואפי' בא עליה לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו. זה ימים בהיותי במרחצאות בא לידי בתו' שאלה ס' תשובות רשב"ן לאה"ע (והם תשו' להרב שלמה שיק נר"ו ובאותם הימים חלי"ש) וראיתי לו בסי' ע"ו שכתב על ישראל וישראלית שנתקשרו זע"ז דרך חיתון בדרך ציויל ואח"ך נפרדו זה מזה מה יעשו באשה זאת שתבא אח"ך להתקדש כדת תוה"ק וכי יש מקום לסדר לה קדושין א"א היא יען דמוכח מכל הפוס' במקום דהיו עדי יחוד צריכה גט וכל זמן שלא קבלה גט אסורה לישראל כשאר א"א. וכן אם ימות הבעל בלי בנים ואח"ך תקח שנית בן ישראל ע"פ החוקים האלה והיא היתה זקוקה ליבם ודאי הבנים הנולדים ממנו דין ממזרים יש להם וכו' ושוב בסי' צ"ו דמה דין זה לתשו' מוהר"ם שיק סי' פ"א דדמהו לדין מומר ומומרת בתה"ד סי' ר"ע ואיהו גופיה כתב דא"ץ חליצה דלא עדיף מפלגש שכ' הלח"מ פ"ג מה' מלכים שא"ץ גט וה"ה לחליצה את"ד והעתקתים מאז בהיותי שמה בלי ספרים.

הן עתה בשובי למקומי אנכי הראה דקמחא טחינא היא:

זו וכבר ענין זה נפתח בראשונים והיוצא מדבריהם דאשה זאת אינה א"א כלל ומאליו דהיא נפטרת לשוק בלי גט ובלי חליצה וכאשר אבאר בעה"י הנה לשון הטור וב"י וש"ע לפנינו דכדי שתחשב א"א אפי' שיבא עליה לשם אישות צריך שתהיה בפני עדים דהו"ל מקדש בביאה הלא"ה איננה א"א וכ"כ מוהרד"ך בית כ"ד דצ"ב וז"ל מכל הא דלעיל הוכחנו דאפי' שבא עליה לשם קידו' ולא היו עדים לפחות בשעת היחוד אין לחוש לקידושין ואפי' נתיחד עמה בפני עדים ולא היו שניהם כאחד וכו' ודין מקדש בביאה מפורש בש"ס לקמן סי' ל"ב דאומר לה בפני ב' עדים הרי את מקוד' לי בביאה זו ומתיחד עמה בפניהם וכ"כ ה' הלבוש בסי' פ"ז וז"ל ואע"ג דביאה אחת מדרכי ההקנאות היא ה"מ אם בועלה בפני עדים ואומר דלשם קידושין הוא בועלה וכו' מוכח מינה דאפי' נתיחד בפניהם ולא אמר כלום לא מהני היחוד לבד בפני עדים וכ"כ להדייא מוהרשד"ם אה"ע סי' ס"ה אחר שהביא דברי הטור הנ"ל וז"ל הרי בפי' מכל מה שאמרנו שאפי' נתיחד עמה בפני עדים אם לא אמר לה הרי את מקו' לי או אחד מהלשונות שמשמעותן לשון קידושין לא הוי כלום וצריך שיאמר לעדים שלשם קידו' מתיחד עמה ואז אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ובלא"ה לא חיישי' לקידושין כלל וכו' ונרגש מדברי הגאונים שהביא הרמב"ם פי"וד מה' גירו' והטור בסו"ס קמ"ט דס"ל דבכל אשה דעלמא כל דאיכא עדי ביאה אמרי' דבעל לשם קידו' וכתב דסברא זאת כל האחרו' דחאוה מהלכה ונקטי ס' הרמב"ם דצריך שיפרש לשם קידו' וקי"ל הלכה כבתראי וכו' ורמזו הכנה"ג בסי' ג"ל הגהב"י סעג"ד. וכבר בא ענין זה בעצמו ר"ל קידושי ציויל הללו בהריב"ש סי' ו' ופסקו מרן בשלחנו לקמן סי' קמ"ט ס"ו שנשאל על אשה שנגמר הזיווג בינה ובין האיש אלא שלא קדשה בעדים ולא נשאת לו בעשרה אלא עם גויים בחוקות דתם ובכהני במותם וישבה בביתו עמו כאשתו לכל דבר בחזקת אישות ועתה הבעל איננו מה יהיה משפטה והשיב הרב דאין בהם חשש קידושי' אף אם היו עדים כשרים דלא נתן לה כלום וכו' ומה שיש לעיין הוא מה שנתיחד עמה בפרסום וכו' וע"ז הביא ההיא דגטין דפ"א המגרש אשתו ולנה עמו בפונדק אחד דצריכה המנו גט ב' משום שמא בעל וכתב דדוקא במגורשת שלו אמרו כן אבל בשאר נשים אמרו בתוספתא כל ביאה שהיא לשם קידושין ה"ז מקודשת וכו' ומפשטו משמע דבעיל שתהא בפי' לשם קידו' וכל שאינה בפ' לשם קידושין אינה מקודשת ולפי דעה זו שנדחה נכון וראוי לסמוך עליו בנדון זה שלא אמר בפי' לעדים כשנתייחד עמה שהוא מתייחד עמה ע"ד לבעל לשם קידו' אין חוששין לה כת'יי יש"ב וכ"כ התשב"ץ בח"ג סי' מ"ז וז"ל אי קדשה בעדים אנוסים אין חוששין כלל לקידושיו וכן אם נשאת בחזקת העכו"מ הרי היא אצלו כפלגש ואין לחוש כלל לבעילותיו שאין בעילותיו דרך אישות ומה שיש לחוש לזה הוא אם קדשה בעדים אנוסים ונשאת בחוקות העכ"ום בעיר שיש בה ישראל שאפשר דגמר ובעל לשם קידושין וכו' דכיון דגילו דעתם דלאו כתורת זנות נסבי להו כיון דמקדשי ובתר הכי נסבי וכו' יעו"ש ומוהרד"ך שם בתשו' הוסיף וכתב דכשאין העדים לפנינו אין לאסרה ולומר דלמא איכא עדים וכו' עי"ד.

הנה נא ספקו של רשב"ן מבואר בפוס' המפורסמים ועד אימת נצטער וניזיל מה יהיה באשה זאת:

וכמ"ש הרב ומתוך דבריו שכתב דמוכח מכל הפוס' דבמקום דאיכא עדי יחוד צריכה גט נראה דבנ"ד הוי כאן עדי יחו'. ומ"מ לא סגי בזה דצריך שיהיו כשרים ויבאו ויעידו בפנינו שא"ל כן בשעת היחוד ואם הדבר כן הלא היא מקודשת גמו' ומה מקום להסתפק ואיך בסי' צ"ו העלה דא"ץ לא גט ולא חליצה ודמהו למומרת ופלגש הלא יש לחלק הרבה ביניהם וכמובן.

עוד זאת אנכי אדרש בתשו' רשב"ן הלזו שכתב דאם ימות זה בלי בנים ותנשא לאחר הרי היתה זקוקה ליבם והבנים הנולדים ממנו דין ממזרים יש להם ומשמע דהיינו ממזרים ודאים מן התורה וז"א דאנא מצא דזקוקה ליבם שנשאת בלי חליצה דהבנים ממזרים הלא הם מחייבי לאוין ולא קי"ל כרע"ק דהיה עושה ממזר מחייבי לאוין רק כשמעון התימני דאין ממזר אלא מח"כ ומב"ד וכמו שפסק מרן סי' ד' סי"ג ואפי' לס' החיל' שהביא הטור בסי' קנ"ט גבי יבמה שנשאת אינו אלא ממזר דרבנן משא"ך דעת הרי"ף והרמב"ם וסתם לן מרן כוותייהו שם. מה גם לפי מ"ש הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תקמ"ה לסניף בעלמא והובא בפ"ת לקמן סי' קמ"ט סק"ד דאפ' לדעת המחמי' שמא בעל לשם קידו' ה"ד גבי א"א דחמירא וצריכה גט מספק אבל גבי יבמה לשוק באיסור לאו הוא לא מחמירינן כולי האי עי"ד והרב קיצר בכל זה. ובאמת עגמה נפשי כי לעת כזאת אין הספר תחת ידי לשוב ולראות היטב נדון הרב אם לא הביא איזה מהפוס' הנ"ל.

ודע דאמרינן דצריך לפרש בפני עדי יחוד דהוא בועל אותה לשם קידו' וכמ"ש הרי' ב"ש ומוהרשד"ם והוא ע"פ לשון הטור דסי' ל"ג ס"ד היכא דהם פנוי ופנויה שלא היה ענין קידו' כלל ביניהם אבל בסוגים אחרים דבעינן שיהיו שם עדי יחיד וכגון לקמן סי' מ"ג גבי קטן שהגדיל ונתיחד עמה בפ"ע וכן גבי מגרש ע"ת לקמן בסי' קמ"ח וגבי מגרש את אשתי וחזר ובעלה בהני מילי לא בעינן אלא עדי יחיד שהם עדי ביאה מיהו לא בעינן שידבר עם העדים שמתיחד עמה על דעת אישות. וה"ט דבהני מילי אמרו חכמים דמסתמא אין אדם עושה בב"ז ולכן בעינן עדות על הביאה וכשנתבאר על ידי עדים שבא עליה מסתמא היה ע"ד קידושין אבל בפנוי ופנויה דל"א בהו אין אדם עושה בב"ז בעינן עדים שיע דו על הביאה דאפי' ידענו שבא עליה מאן מפיק לן מידי חשד דהביאה לא היתה לשם אישות ומטע"ז הוא דפסק מור"ם בסי' קש"ט דכל שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשאה לא בעינן עדי יחוד והוא ברור דהתם חסר לנו הידיעה אם בא עליה וכל שנתבאר לן שבא עליה ליכא למימר דהיה ב"ז דכן שיערו רבנן דבכי האי אין אדם עושה בב"ז משא"כ בפנוי ופנויה וק"ל.

כי מן הבא"ר לא יכולתי להבין דברי הב"ש בסי' זה סק"א דעמ"ש מרן ואפי' בא עליה לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו כתב וז"ל ע' סי' קמ"ט כל שנשאה וגלוי לכל הוי כאילו היו עדים בעת הביאה לפ"ז אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה אלא איירי כשלא היה בגלוי ע"כ וק' דמה דמות יערך הך דהכא דהוו פנוי ופנויה עם ההיא דהתם דהוי מחזיר גרושתו לפי מה שאמרנו דהתם בעינן רק ידיעה שבא עליה ובהכי סגי כשגלוי לכל שנשאה אבל הכא בעינן שתהא ידיעה לשם קדושין ומה יועיל מה שידוע לכל שבא עליה כנז' ומאן גברא רבא כהריב"ש שכתב דאפי' שיושבת בניתי ימים רבים וכו' וגם מרן בהעתיקו ת' הריב"ש בש"ע כתב אע"פ שמתיחדים זע"ז בכל יום לעיני הכל וכו' ומן התימא על ה' ב"ש איך העלים עין מתשו' הריב"ש הנ"ל. וכבר ראיתי בס' שערי רחמים ח"ב אה"ע סי' ט"ז דע"א שהובאה שם תשו' פוסק א' שתמה על הב"ש בסגנון אחר. ואחד הישוב מעט נוכל לומר דאין כאן קו' כלל וכ' ב"ש רוח אחרת איתו בשנדקדק בדברי הב"ש שכתב לפ"ז אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות הוו קידושין בביאה דשינה לשונו ולא כתב וה"ן אם היה גלוי שנשאה ותו לא וכמ"ש שם אבל הענין הוא דהב"ש רצה להשמיענו דהגילוי לעיני העם אינו הביאה לחידה אלא הגילוי הוא שנושא אותה לשם אישות וידעו דהאיש הזה אינו מקדש אותה בכסף רק בביאה והיינו דקאמר אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות כלומר דכל העם אשר בשער יודעין שזה לוקח אותה לשם אישות והו"ל כעדים וזה הוא בפנוי ופנויה דעלמא שלא בקשו ארחות עקלקלות מה שאין אנחנו יכולין לומר כן בנדון הריב"ש דהלך חשכים אצל הגלח ומראה לכל העם דאין רצונו לקחתה דרך אישות כדמו"י רק דרך אישות בדתיהם כל כי האי לא סגי לן בסתמא אם לא כשיפרש בפי' גמור דהוא מקדש אותה בביאה כדמו"י. וכדברים האלה באו בפירוש בדברי הריב"ש שכתב דכיון דהתנו בנישו' בחוקות העכו"ם ובבית במותם וכו' הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשום קידו' כדמ"י אלא כדרכי הגויים שאינן בתו' קידושין וגטין ואכ' אינה כנשואה אלא הרי היא אצלו כפלגש בלא כתו' וקידו' וכו' עי"ד וע"ע שערי רחמים שם סי' י"ז דע"ה ע"ד ודוק.

ואחרי כתבי כל האמור נשאתי עיני בס' שבט שמעון הנד"מ וראיתי לו בדמ"ד שעל מדוכה זו ישב וז"ל והנה עתה בזמננו ברוב מדינות איברופא יכולין לישא אשה בערכאות לילך לשר העיר והוא גומר הנישואין בנימוסם ואחר גמר הנישואין כותב בפנקס המיוחד שאיש פ' נשאת את פ' לאשה גמורה וע' בריב"ש תשו' ה' וכו' הנה מ"ש הריב"ש שלא נתן הטבעת לידה כי אם הכומר ע' באה"ט סי' ל' סק"ח דאם נתן על הקרקע ונטלתו משם לשם קידו' מקודשת ולפ"ז נהי דאין שליחות לנכרי אם הטבעת שנותן לאשה הוא של האיש ובעדו הוא מוסר לה הטבעת לקידו' לא גרע מהניחו ע"ג קרקע. ומ"ש שאין שם עדי קידו בציויל הרבה פעמים הם יאודים ועוד זאת. ילכו עם האיש והאשה יאודים אוהבים לעדים ואף אם אינם מיוחדים לעדים אף שלא אמר אתם עדי מקוד' וכש"ע אה"ע סי' מ"ב ולמה לא ניחוש לק"ג שתהיה כא"א הצריכה גט מה"ת וכו' וע' בריטב"א קידו' מ"ג ע"א דצריך ליחד עדי קידו' בעבור הפיסו' דאי לא"ה כל העדות בטל אך עי"ש שהביא דעת החול' דיש לחוש לקידו' גם אם נמצאו פיסולין וכ' ולפ"ז י"ל אי ליכא חשש קידו' בציויל הוייא כפלגש בלי קידו' את"ד עיניך תראנה דהר' פתח בקידו' גמו' וסיים בחשש קידושין יראה דלא ברירא ליה עלתא מה שאמר דהיא מקו' גמו'. ומלבד דכפי כל האמור אין כאן אפ' חשש קידושין עיד בה דגם ע"פ מדותיו הדין נותן שלא יהיה כאן שום חשש כלל.

ותחילה אומר דמה שהביא הרב בתו"ד דהכומר ניתן טבעת לכל אחד שאלתי לבקיאים בענין זה והם אמרו שעכשיו המנהג שלא לתת מאומה רק הולכים לפני השר וכותב בפנקס שפו"פ נתקשרו זה בזה לאיש ואשה ועושה חמה דהיינו שטר התנאים ביניהם איך יתנהגו בנולדים ותו לא. ומ"מ אפי' לפי מ"ש הרב ודמהו לטלי קידושין מעג"ק עכ"ז יש להקל דבכל החלוקות שהזכיר הרב מידי מחלו' לא יצאנו יהיה חלוקה זו דטלי קידושין מעג"ק יהיה החלוקה דיחיד העדים בעבור הקרובי' וכמו שיראה המעין בספרי הפוס'. ותו איכא הכא ספק ג' דלא ברירא לן שהיו עדים כשרים שם רק ס' אם היו שם עדים ואיכא הכא תלתא ספקי ואלו הן ס' אי מהני נטילת הטבעת מיד הכומר דהוי כטלי גיטך מעג"ק ואיכא פוס' דס"ל דלא ואת"ל דמהני דלמא הל' כהפוס' דס"ל דכל דאיכא קרובי' ופסו' צריך ליחד עדים ואי לא"ה בטל כל העדות ואת"ל כהמכשי' ס' אי אעיקרא היו כאן עדים ומתהפך שפיר מה גם אם נצרף ג"ך ס' מוהרד"ך הנזכרת בריש אמיר' דכל דליכא עדים לפנינו ל"א דמסתמא היו כאן עדים ולא מצינו חילק עליו. ולפ"ז דתא נפקת דאם יבא איזה אשה לפנינו אשר היא היתה נשואה בדרך ציויל ולא נתברר לנו בירור גמור שהיה ביניהם קידושין כראוי מותרת היא להנשא לכל גבר די תצביין בלי גט ובלי חליצה כנלע"ד וה' יצילנו משגיאות.

ג לענין קידושין בלילה ע' בנדפס או"א. וע"ע יאודה יעלה (אסאד) סי' כ"ג שתמה על הפוס' דנעלם מהם לשון הרמב"ם פיו"ד מ"ה אישות דין י"ד שמותר לארס כל ימי חול בין ביום ובין בלילה.

ד שם בהגה אבל אם מוחד אליו אשה וטובלת י"א שמותר וכו'. ע' מה שרמזתי בנדפס או"ב וג' וע"ע ס' שבט שמעון חלק בית משתה אות א' מה שמפלפל בדברי הפוס' וע"ע לו שם בסי' ג'.

ה שם וי"א שאסור ולוקין ע"ז וכו'. אשה שראתה דם מחמת תשמיש ג"פ גם מן הראשון גם מן הב' ורוצה להנשא לג' אך הג' אינו חפץ לקחתה אם לא יבעל אותה תחילה בלא קידושין ג"פ ואם לא תראה אז יקדש אותה לגמרי יצא לדון מדברי הרמב"ם פ"ח מאישות שכתב כמה פעמים הנח להם מה הבועל אשה לשם זנות לוקה דמשמע דכל שבעילתו אינו לשם זנות אך היא לנסיון מותר ולבסוף כתב דיותר טוב לקדש אותה על תנאי ואם תראה יהיו הקידושין בטלים. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' ב"ך.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה