אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן ז
א' סי"א בהגה ואם אשתו המורה למוד וכו' ויש מקלין ע' פ"ת סקט"ו שם משמעון האה"ע סי' נ"ב.
א' ס"א ש"ע אשה שנשאת לב' ומתו לא תנשא לג'. אם אחד מב' הבעלים שמתו הוה ע"ה והאשם בת כהן מקלין להנשא לבעל ג' דיש לתלות שמיתת הבעל היה משום שנשא כהנת ע' אה"ע סי' ב. מחנה חנים ח"ב אה"ע סי' ד'.
ב' אלמון שנשתדך עם אלמנה אחת בקנם ושבועה ושוב נודע לו שכבר נתאלמנה מב' ולבו נקפו לקחתה ולכן הלך אצל ג' והתירו לו השבועה ועשה מעשה וקדש אשה אחרת והאלמנה צוע קת כנגדו נחלקו חכמי הזמן אי שפיר עביד האלמון וגם הת"ח שהתירו שבועתו וה' משנת ר"א ח"ב אה"ע סי, ט"ו עמד בזה וכתב דכיון שלפי דברי הת"הד שהובאו ב"י והר"אם בח"א סי' ב"ך הוא דחכמי' ואנשי מעשה לא נמנעו מלישא הכא דנשבע ובא בטענה דאדעתא דל"ן מנ"ל להקל עליו. ועוד מטעמים אחרים ובסוף התשו' כתב דנאספו בזה רבני הדור ועלתה הסכמתם מאחר דכבר עשו מעשה דהתירו שבועתו וכבר קדש אשה אחרת פייסו להאלמנה ברצי כסף י"ש.
ג הך דינא דאמרו רבנן דאיכא סכנתא באשם אלמנה אם הוא בלתי גבול והגבלת זמן או לא אמרו אלא היכא דאיכא הוראה לעולם ומראית העין דהוא הגורמת כגון שמתו זה אחר זה בלתי אריכות ימים עמה עמד בזה ה' משנת ר"א שם ולבסוף הביא משם החו"י דמי יערב אל לבו בחשש סכנה י"ש.