אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן ו
א ש"ע כהן אסור מה"ת בגרושה וכו'. על כהנים שבזמננו שאין להם כתב היחס נפל מבוכה בין הפוס' על כנה"ג הגהב"י ס"ס י"ב וד"א הגהב"י ס"קב. באה"ט סק"ב יאודה יעלה (קובו) יו"ד סי' א' דל"ג ע"ד. וע' שד"ח חלק הכללים מע' ה"ך כלל צ"ב שאסף איש טהור כל רבני הפוס' ראשו' ואחרונים שדברו בזה ושעלתה הסכמת האחרו' דכהנים שבזמננו הם כהני ודאי ואין להקל בהם אפי' כחוט השערה ע"ש ויאורו עיניך.
ב שם ש"ע ואפי' ריח גט פוסל לכהונה. בנדפס או"ד כתבתי דפיסול זה אי הוי דאורייתא או דרבנן במחלו' הוא שנוי בין הרמב"ם וה"ה. וע"ז כתב אלי אחד חכם מחכמי קושטא יע"א הרה"מ ר' יעקב ארגואיטי נר"ו וז"ל ורואה אני להריב"ש בסי' שמ"ח דגם הוא ס"ל כדעת הה"מ. ומה מאד אני תמיה על ה' אזן אהרן בקונ' ארעא סמיכתא מע' הריש או"א דלא זכר שר להה"מ דחולק על הרמב"ם א"ד נר"ו ואלו מציאות שלו בהריב"ש כבר זכה מקודם ה' ארעא דישראל שממנו העתיק ה' אזן אהרן. אך לפי דעתי המעט אהמ"ר אין ראיה מדברי הריב"ש ויד הדוחה נטויה וז"ל הריב"ש שם ריח גט לבד היה נראה שפוסל לכהונה מה"ת ממדרש הכתוב וכ"ן מפשט הסוגיא שבריש פ' המגרש וכו' אלא שהרמב"ם ז"ל כתב שאינה פסו' אלא מדבריהם נראה שדעתו דאסמכתא בעלמא היא ומדרבנן וכו י"ש הרי שדקדק בלשונו לומד היה נראה וכו' אלא שהרמב"ם וכו' מוכח דבטל דעתו נגד הרמב"ם. ואין ס' ארעא דישראל תחת ידי לראות אם הביא דברי ה"ה דאם לא הביא אדתקשי ליה לה' אזן אהרן דלא זכר שר לה"ה תקשי ליה לה' ארעא דישראל וק"ל.
ג ס"ה ש"ע איזו היא זונה כל שאינה בת ישראל וכו'. ע' מ"ש בזה בביאו' על החינוך ס' אמר סי' רס"ו.
ד פנויה שנשתמדה וחזרה ליהידותה פשיטא ודאי דאסורה לכהן ול"א אע"פ שחטא ישראל הוא כן מתבאר מדברי מור"ם לקמן סי' ז' סי"א וכ' מוהר"ם מינץ סי' ק"ג ואפי' לדעת המקלי' שהביא מור"ם שם לענין כהן אפשר דמודים. ואין להתעקש מדברי התה"ד סי' רי"ט דלא מקרי צרת סוטה משים דלא ברירא לן כלל דזנתה בשמדותה עם שום בר ישראל וכו' דהתם שאני דנשאת לגוי ובעלה משמדה ודוק
ה ס"יא ש"ע אשת ישראל שנאנסה וכו'. אשה שבאה ואמרה שאיש פ' אנסה בתוך ביתו והגם שבכתה לפניו והתחננה אליו שלא יעשה כדבר הזה לא נתן אזן קשבת לא מקרי אנושה כיון שהיה בעיר והיא לא אמרה שלחמה כנגדו או שצעקה והרי היא כנבעלת ברצון ואסו' לבעלה. כן פסק ידי"ן הרב בן ציון עוזיאל נר"ו בתשו' שי באה בס' משה האיש הנ"מ באה"ע סי' א' ורב חביב"א ה"ה נר"ו שם חלק עליו בכח בסי' ב' והביא משם הפוס' (ע' בנדפס או"ט) שכתבו דע"כ לא מחלקינן בין לבעלה בעיר לנבעלה בשדה אלא היכא דאיכא עדים על הביאה אבל כל שהוא באה לפני ב"ד ואומרת שנבעלה באונס ולא היו מאן עדי טומאה ויחוד לכ"ע נאמנת גם בעיר הגם דלא צעקה והביא שכ"כ הבאה"מ והשד"ח וה"ג ר' אבה"ו בס' ישא איש ועולת איש. כתב סופר אה"ע סי' טו"ב דהיא נאמנת במגו דאי בעיא אמרה שנבעלה בשדה וכו' ובסי' ג' חזר הר' הפוס' הא' וכתב דלא כן הוא דהא דבדליכא עדים היא נאמנת לומר שהיתה אנוסה היינו משום דאית לה מגו אבל בעובדא דידהו שהיא מעוברת ואומרת שלא צעקה ולא לחמה אלא שבכתה לפניו אע"פ שנאמינה הרי ברצון נבעלה לו וכו' עי"ד,
ו' אם היא אומרת שלאחר עבר שעה בא עליה הנואף ובחשבה שלא תוכל לו הפקירה עצמה אליבא דכ"ע אסורה וליכא למימר יצרא אלבשה. שם.
ז' כל שתחילת ביאה באונס אע"פי שסופה ברצון הוי כנאנסה ע' באה"ט סק"ך. וע' פ"ת סק"יא דכל שהאשה אומרת שלחמה כנגדו עד הכנסת האבר והיתה סבורה שיהיה בכחה למונעו עד שהכניס היא מותרת לבעלה וע' מחנה חיים ח"ב סוס"י נ"ב דכל שתחילת הכנסת העטרה היתה באונס וסוף הכנסת העטרה ברצון לא נאסרה לבעלה אפי' בעלה כהן ומבאר שם דברי הירוש' פ"ו מסוטה עי"ש מבואר דלא בעינן הכנסת כל האבר.
ח' סטו"ב ש"ע שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו ב' רובות. דעת הג' נוב"י באה"ע סי' ו' דהא דבעינן תרי רובי היינו ליחושי כהונה אבל ליחוסי ישראל סגי בחד רובא אפי' לכתחילה וצריכין אנו לומר דהא דמצינו בש"ס קידושין ע"ג גבי ממזר מעלה עשו ביוחסין היינו בספק אבל לא נגד רוב. הג' חתן סופר ח"א בשיטת רוב וקבוע אות צ"ט וע' בנדפס לעיל סי' ד' או"ד הארכתי בזה.
ט' סי"ח ש"ע אא"כ היו שם שני רובים כשרים. עמ"ש בנדפס אות י"ז כשיש שכונה בפ"ע לישראלים וע"ע יאובה יעלה (אסאד) סי' ב' שעמד ע"ד הנו"בי וגם הסכים עם הב"ש בס"ק ל"ד דכשיש לישראל שכונה בפ"ע לא בעינן תרי רובי. גם בס' חתן סופר בחלק התשו' סי' ס' כתב דל"מ אם הבית אשר האשה דרה שם היא בית ישראל בפ"ע דשרי אלא אפי' אין הבית עומד בפ"ע ואיכא רוב פסולין אפ"ה שרי בששניהם מודים וכדעת הגאונים בית מאיר ורע"קא ע"ש.