אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן ה
א' ס"א ש"ע פ"ד וכ"ש אסור לישא ישראלית. ספק פצוע דכא אי הוי כמו ס' ממזר ע' בנדפס או"א. ועיין מנחת משה א"הע סי' א' ד"ה ע"ב דהביא משם הג' אבני מילואים סי' ד' אות ז"ך שהאריך בזה וכתב דלדעת הראב"ד גם בפ"ד אמרינן ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא ואחר שרמז הפוס' החו"ל כתב דעכ"פ מדברי כמה אחרונים מוכח דלפחות לא הוי סי' פצוע דכא איסו' דאורייתא יעו' ת' קהלת יעקב א"הע ס"ג ובתשו' חת"ס א"הע סי' י"ד לא כ"כ ובשו"ת צמח צדק החדש סי' י"ז האריך בזה ומסיק דכ"ש די"ל דספק פ"ד מותר מדאור' ולכן צדד לומר דאם נשא לא יוציא יעוש"ב. והן עתה בא לידי בתו' שאלה ס' תעלו' לב ח"ד ושם בסי' ח"י חזר והדפיס תשובתו שבס' תע"ל ח"ב סי' א' ושם אתה מוצא בדל"ז ע"ג שעמד בזה וכתב דאיכא רובא דמנכר להתיר ספק פ"ד מדאור' ואין כאן אלא סד"ר דאזלינן ביה לקולא ושאין לחלק בין ס' מציאות לספק מחלו' הפוס' יעו"ש גם בס' משיב כהלכה א"הע סי' א' פלפל בזה פלפלא אריפתא והעלה דספק פצוע דכא מותר מה"ת
ב' נשא אשה ואח"ך נעשו פ"ד אם עובר בעשה. ע' בנדפס או"ג ובס' תע"ל שם דל"ב ע"ג עמד בזה ורמז למ"ש הוא עצמו בח"א חא"ע סי' ל"ו ופשפ"ש ולו' מצא לבעל ה"ג ה' מיאון שכתב להדייא שכופין אותו להוציא ואחז"ר בא לידי ס' תע"ל ח"א וראיתי לו בסי' ל"ג מה שפלפל בדברי ה' חק"ל הוא ורב אחר שעמו וע' פ"ת סק"ו שהביא משם החת"ס סי' י"ט שחלק על השב"ח שרצה להתיר.
ג' ס"ד ש"ע נקבה העטרה עצמה. ע' בנדפס אוכ"ה מה שרמזתי בשם רבני ירוש' ת"ו בס' בני בנימן סי' ל"א ול"ב וע"ע בס' תעלומות לב ח"ד סי' י"ח ד"ל שעמד על דבריהם.
ד' ס"ה ש"ע נקב למטה מהעטרה וכו'. ע' פ"ת סק"ה והיה עובדא שאיש א' נשא אשה וישב עמה כשלשי' שנה וזה כ"ה שנים שנולד לו בן ויען כי האיש מפורסם בעיר לסריס ואשתו היתה דיימא מעלמא הוחזק הבן לממזר ועתה רוצה האיש להכשיר את בנו ואומר שיודע בנפשו שהוא יורה כחץ והיא ג"ך אומרת כן ומנה לו ירחי ויומי ואיתרע לידתה בזמן הראוי ונבדק ונמצא שניקב הגיד למטה מהעטרה וראש הגיד סתום לגמרי. העלה מוהרש"ם בח"ג סי' רצ"ה דהגם שלא נתבאר אם הנקב בתחתית הגיד במקום שכנגדו בצד מעלה הוא כשר העטרה או כולו למעלה קצת מהעטרה לצד הגוף עכ"פ נראה מדבריו שהוא סמוך למקום העטרה א"כ יש צד גדול להכשיר הולך ע"פ דברי החת"ס אה"ע סי' י"ד ורמז להפ"ת יש"ב.
ה' ס"ו ש"ע נכרתו הבצים או אחת מהן. במחלו' ר"ת וסיעתו בנטלה ממנו ביצה אחת ע' פלפול עצום בזה להגאון בס' מנחת משה חאה"ע סי' א' ד"ה ובד"ז ע"א הביא להקת הפוס' המתירי' כס' ר"ת וע' בנדפס אות. ז'
ו' היכא דכרתו ממנו הביצה השמאלית וגם ביצה הימנית לא נשארה בכיס אך הכניסה למעלה תוך הירך ונשארה שם עפ"ז יש להקל היכא שכבר נשא. ה' מנחת משה שם.
ז' מי שאין לו רק ביצה אחת ולא ידעינן אם היה ע"י אדם או ביד"ש וגם האיש בעצמו לא הרגיש שום סיבה בעולם עמד בזה ה' שד"ח בקונ' פאת השדה מע' אישות אות ט"ו ודעתו להתיר ושכ"כ בס' זית רענן
ח' סי"וד ש"ע אבל לר"שי והר"אש לא מקרי בי"דש. נבוכו האחרו' לברר דעת מרן בזה ע' בנדפס או"ח והן עתה בא לידי ס' תע"ל ח"ד ושם בסי' י"ח חזר והדפיס תשובתו שבת''על ח"ב בתיקון הטעיות ואחר שכתב דמרן לא הכריע דעתו האריך להוכיח דס' הרמ"בם היא עיקר ושב' הרא"ש היא יחידאה ורובא ראשו' ואחרו' נגדנו אחר ס' הרמ"בם וישב בסת"ר עליון דברי הגאון יעבץ בספרו איגרת ביקורת. ושם בסי' י"ט יצא לקראתו הרב חיים משה בן נעים נר"ו רב ומו"ץ בעיר גיבאלטאר הוא אחר דלפי דעתו יותר י"ל דמרן הכריע בס' רש"י והרא"ש ולפ"ד אדרבא רובא דרובא הם האוסרים ובסי' ך' חזר ה"ה לחזק דבריו הראשונים ישיב כמה ארכן הוא.
ט' ניטל ביצה א' ע"י חולי ע' בנדפס או"ט דיש להתיר. ועתה ראיתי שכ"כ הג' תב"א בקונ' אבי עזר סי' ז'
יוד נסתרם ע"י חולי ועבר ונשא אי כופין אותו להוציא וע' בנדפס אות י' ובתשו' תע"ל שם דז"ך ע"ג.
י"א היכא דעיקרו היה ע"י חולי אפי' נחתך אח"ך ע"י רובא וכ"ש אם היה ע"י תחבושת יש להכשיר לס' הרמ"בם ודעי' ודלא כהיעבץ. הע"ל שם מד"לג ואילך. ולעומתו נצב הרמ"בן נר"ו וחלק עליו בכח ואמר דכשהוא ע"י חולי מתחילה וע"ס לכתחי' אין להשיאו ישראלית אבל אם נשאת ל"ת אולם כשנגעו בו ידי אדם אף שמתחיל' היה ע"י חולי אפי' בדיעבד כופין אותו בכל מיני כפייות להוציא ובסי' ך' ה"ה אזר כגבר חלציו לסתר דבריו והעלה להתיר ומה גם לפי מ"ש החת"ס בא"ע סי' י"ז וה' חו"ש ח"א סי' טו"ב דכיון דבז"הז לא נמצא גייורת הו"ל די"ע ושע"הד ושכבר רבני תונס עשו מעשה לכתחי' להתיר אח"ד.
י"ב סי"א ש"ע ואפי' מסרס אחד מסרס לוקה וכו'. בש"ס שבת דק"י מבואר דאף אם היה סרים מעיקרא ובא אחר וסרסו לוקה דעל מה שהקשו בשם למאן דשרי לשתות לירקונא סמים המעקרין הקשו מברייתא דאסרה הסירוס ותיורצא דהא דשרי למשתי כוס עיקרין היינו בסריס והקשו ממיחרת רי"ח דאמר הכל מודים כמסרס אחר מסרם שהוא חייב ותירצו בש"ם אלא בזקן כלו' הא דשרי לשתת היינו בזקן ואי איתא דבסריס מותר לסרסו כיון דלאו בר אולודי הוא מאי קפריך ממסרם אחר מסרם התם מיירי במי שהיה בר אולודי בתחילה אבל לא במי דלאו בר אולודי הוא אלא ודאי דל"ש דאפילו בסריס כל שהוא בחור שכמוהו מולידים אסור וכמ"ש הרשב"א בחידושו לשבת בהדייא בד"ה אלא בזקן דשאני זקן דכ"ע ידעי דאינו מוליד אבל בשרים שייך שפיר מסרם אחר מסרה כיון שבחור שכמותו מוליד יעו"ש. וזה נראה ג"ך כונת התוס' בש"ס בד"ה אלא בזקן. גם מבואר מהש"ס דלדינא בזקן אסור לסרס דהא על מאי דאוקי דהותר לשתת כ"ע היינו בזקן הקשו עלה מההיא דאר"י הן הן החזירוני לנערותי וסדר בים מהאי אוקמתא ואוקמוה באשה מבואר דאף בזקן אסור. ומבואר גם כן דהאיסור הוא מדאורייתא ולוקה גם בזקן דאל"ס לשני ליה התרצן אמינא לך אנא איסור סירוס מדאור' ואמרת לי איסור סירוס מדרבנן דהיינו ההיא דרי"ח הן הן החזירוני לנערותי א"ו מבואר מהכא דגם בזקן איתיה לאיסור דאורייתא ככל איניש דעלמא ולוקה. וכל זה נראה פשוט ומבואר מהש"ס
והוצרכתי לזה לפי שראיתי לה"ג מנחת חינוך בס' אמר סי' אלץ דברים אשר לא זכיתי לירד לעמקן וז"ל וע"ש בתוס' דבזקן ל"ש מסרם אחר מסרם דזקנה לאו סירוס היא א"כ מבואר דהתורה לא אסרה הסירוס רק בראוי להוליד אבל אם אינו ראוי להוליד כלה זה ל"ש סירוס כלל. אך מ"מ סירוס אחר סירוס אסרה תורה כיון דבפעם הראשון היה שם סירוס עליו וכו' איך שיהיה מבואר להדייא בש"ם דבאינו ראוי להוליד בלא זה אינו עובד על הסירוס א"כ טריפה זכר אי אמרינן דאינו מוליד וכו' אינו חייב על סירוסו ואיפשר דאף איסור אין כאן והא דלא מוקי הגמ"ר בכה"ג דהוי מלתא דלא שכיחא אף דבתחילה מוקי לה בסריס מ"מ במסקנא אינו רוצה לאוקומי בלא שכיחא ואוקמוה באשה דשכיחא והר"ם וה' המחבר לא הביאה ולדידי נ"ל ברור דאין לוקין המסרס טריפה או שאינו מוליד שאינו ראוי כיון דמבו' בגמרא להדייא. וגם נראה דבזקן שרואין שאין יכול להוליד איפשר ג"ך שאין לוקין אף שיכול להתרפאות מי יימר דיועיל לו הרפואות ובש"ס ר"ל דאיסור יש מדרבנן אבל להלקות מדאור' אין סברא כנלע"ד ומ"מ צ"ע אח"ז ראיתי להרש"בא בשבת כתב להדייא דהתורה לא הקפידה אלא בסריס בזקן שאינו ראוי להוליד לא הקפידה התורה ע"ש וצ"ע על הר"מ וה' המחבר (החינוך) שהשמיטו זה דבאינו ראוי להוליד הן באדם הן בבע"ח אינו חייב משום סירוס וכו' א"ד ז"ל והעתקתי כל לשונו בעבור שאין הספר מצוי ואצלי דבריו אינם מובנים דכבר הוכחתי לעיל דאדרבא מה"שם מוכח להדייא לאיסורא אע"פ שאינו מוליד. ומי הגיד לו דהש"ס לא בעא לאוקומי בטרפה משום דלא שכיחא הלא לאו ברצונתיו דהא הש"ס הדר ביה מאוקמתא דסריס מכח קושייא דמסרס אחר מסרם ותירץ אלא בזקן מבואר דלא איתוקם ליה בשרים מכח מימרא דמסרס אחר מסרם ומה יוכיח הוכך מדברי התוס' והרש"בא דאינהו קיימי למאי דמוקי בש"ס ונרגשו דמ"ש מסרים ותיר' דאינו דומה ע"ש אבל לסיומא דמסקנא לא קאי האי אוקמתא דוקא ונסתרה ממימרת רי"ח דאמר הן הן החזירוני לנערות והוצרכו לאוקומי באשה ושבקוה לזקן אדוכתיה ככל אינשי ובעבור זה הרב החינוך והרמ"בם כתבן סתם:
לאיסורא אפי' במי שאינו ראוי להוליד. סו"ד שדברי ה"ג מנ"ח מוקשין' הן לפי דעתי. י"ג שם ש"ע והמסרס את הנקבה וכו'. כתב הרי"בש בסק"יד דהיינו אפי' ע"י מעשה והיינו שנטלה האם שלה וע' בביאורי על ס' החינוך ס' אמר סי' רצ"א מה שרמזתי בזה. י"ד סי"ב המשקה כוס עיקרין וכו'. ע' לה"ג מנ"ח שם שהציע דמדברי הש"ס מוכח להדייא דכ"ע באדם לוקה וע' בביאורי על החינוך שם. בית אפרים סי' ב'. יאודה יעלה (אסאד) אה"ע סי' א'.
ט"ו שם ואשה מותרת לשתת כדי שלא תלד. ע"י פ"ת סקי"א ורמזתיו בנדפס אות י"ג דביש לה צער לידה מיתר לכ"ע וע' בס' יאודה יעלה יו"ד סי' רכ"ב וה"ד לקמן בסי' כ"ה.
ט"ז סי"ג ש"ע הרי שכפה אח האדם וכו' והושיבו בשלג וכו' וראוי להכותו מ"מ. כ' ה' מנ"ח שם וצ"ע דאוסר גרמא בסירוס הלא מבו' בשבת גבי מחיק' השם דכתיב לא תעשו עשייה הוא דאסור גרמא שרי וכן פסק הרמב"ם כ"ו מה' יסודי התודה וכן גבי שבת פסק הר"מ דגרם כבוי שרי דכתיב לא תעשו ה"ן דכתיב לא תעשו דמיניה יליף הלאו נראה דדוקא עשייה אסור אבל גרמא שרי א"כ מנ"ל להפוס' דגבי סירוס יהיה אסור גרמא כיון דכתיב לשון עשייה וכו' ובודאי יצא לו להר"ם מאיזה מקום דגם בסירוס אסור גרמא ודוקא באדם ואנחנו לא נדע ויפה כתב הרכ"מ דלא מצא מקור לזה ע"כ. וע' בביאורי על החינוך שם. ובמאי דפשיט"ל לה"ג מנ"ח דכל היכא דכתיב לא תעשון עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי כתבתי בזה בחידו' לי"וד סי' רט"ו ובתשו' לא"ח מחשון התר"עב ושם הבאתי דמלבד דה' נו"בי מ"ב חא"ח סי' י"ז כתב דלית הלכתא הכי דגרם מחיקת ה' אסור עוד בה דהאיכא ס' השה"ג בשבת דס"ל דהיכא דהוי פסיק רישיה לא נאמר הך דגרמא מותר רק בדליקה דאי לא שרית ליה אתי לכבויי. ותו איכא ס' המרדכי דס"ל דלא התירו אלא במקום פסידא ולפ"ז לק"מ ודוק כ"ק.
טו"ב סי"ד ש"ע אסור לומר לעכו"מ וכו'. ע' בביאו' על החינוך שם מ"ש ע"ז וע"ע מחנה חיים אה"ע ח"ב סי' ב'.
ח"י שם ואפי' לבנו הגדול. ע' בנדפס אות י"ד. ובביאורי שם.