אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן ד

סימן ג

א ס"יוד ש"ע עמוני ומואבי מותרין לבא בקהל. אי שרינן פיסולי קהל בס"ס ע' בנדפס או"ד הנה הבאתי שם המחלו' מערכה לקראת מערכה. וע"ע בס' תעלומות לב ח"ד הנד"מ סי' י"ט בתשו' רב א' המובא שם דלפי דעתו יש לאסר לכתחי' אפ"י בס"ס י"ש. והן עתה נדפס ס' כוכב מיעקב למוה"ר מוהריק"ו ז"ל ושם בחא"ע סי' א' עמד באורך בזה מד"ז ע"ג ואילך ואסו"ד בד"ט ע"א אחר שכתב דמידי פלוגתא ל"ן סמך על מוהרי"ח בחק"ל יו"ד ח"א סי' קי"ז דכיון דספק ממזר הוא מדרבנן אזלינן לקולא י"ש. ואתה תחזה דאישתמיט מיניה כמה פוס' שרשמתי שם דדינא יתיב דכל פיסולי קהל שרינן בס"ס.

ב ס"יג ש"ע אזהו ממזר וכו'. ע' כנה"ג הגה"ט סקי"ו שהביא משם תשו' הגאונים סי' ע"ג דהנוטל גרושת אחיו אם הוליד ממנה בן כשר לישראל והצ"ע דבריו. וזאת מן המודיעי"ת כי עתם באדר ב' התרע"ג קבלתי מכתב מרב רחימא"י כמוה"ר דוד רפאל סאבאן נר"ו א' ממבחר החכמים שבקושטא יע"א על קבלת ספרי אבני האפד ובקר איזה מקומות מספרי הנז' ועמ"ש בסי' זה אות ך' השיגני ויהיו דבריו על מעשה שבא לפניו כי איש א' היה נשוי עם לאה ויהי כראותו בה סימני אי צניעות באחיו גרשה מעל פניו בג"פ כדמו"י ולא עברו ימים אחדים לגירושיה נראו בה סימני טומאה כי אחי בעלה אספה אליו הביתה ויחדה לו וכבר ילדה לו ד' ילדים ונשאלה שאלה מלפניו על הולדות האלה אם הם כשרים לבא בקהל. ומני"ר ערך פסק ע"ז ובקיצור נמרץ כתב אלי וז"ל ואנכי חפצתי לעשות ס"ס להכשירם בקהל עפ"ז ספק אי אמרינן כשם שזנתה עם זה וכו' ועוד כי מצאתי בחפיש"ה ס' הגאונים דס"ל דהנושא גרושת אחיו בנו כשר לבא בקהל והיא מוצא"ת בכנ"הג אה"ע סי' מ"ד הגה"ט ס"ק וא"כ שפיר יכו' להכשירם עפ"י ס"ס ספק ממנו ספק מאחר ואת"ל ממנו ספק הלכה כהגאונים דכשר. וכרגע נראה אלי סבר"א דמארי טב ופתחתי בסי' ד' וראיתי דמני"ר גזר אומר דכאשר אספה לביתו זהו יותר גרוע וזה איש ואשה יקראו ואנכי הראה דלא שלטו מאורי עיני מני"ר עין הבדולח בהאי פס"ד בכל הקצוות אשר יש לעיין בזה כי לא שלטו עיניו בדברי הכנ"הג חה"מ סי' רע"ט כי אז ודאי לא היה מחליט את דבריו בנקלה ולא אאריך בזה כי תלי"ת בנדון הזה קריתי ושניתי ושלשתי וכמעט לא הנחתי פינה וזוית מכל ספרי ראשו' ואחרו' שלא נשטחתי וכו' וכו' את"ד נר"ו.

ובטרם אקרב להבין טעם ההיתר בעיקר המעשה לעצמי אני מציל ואומר כי שוטטת בכל הארש' אר"ש החיים דברי הכנ"הג בסי' רע"ט ולא מצאתי שם שום ניגוד וסתירה לדברי ואדרבא עזרי ומגיני הוא דהתם בהג"הט סק"י קאי הרב על פנויה שילדה בן ויצא קלא דל"פ שמאיש פ' הוא וכו' והדברים מוכיחים כן שהיה האיש ההוא שוקד על דלתותיה. שם דירתו. שם מנוחתו ושלשת הרועים מוהר"א לבפא ורבו של הכנ"הג ומוהר"י בן יעיש ז"ל פסקו שהבן הזה יורשו והוא היה מפקפק בדבר דאפי' דהיה הולך אצלה יום ולילה לא מקרי מיוחדת לו דלא מקרי מיוחד' אלא כשאוסף אותה אל תוך ביתו ועומדת שם בתוך ביתו תדיר יומם ולילה מיוחדת לו ומשרתת אותו וכו' עי"ש. והן הן הדברים הנאמרים מפי הדיוט כמוני ומפי רב גדול שהבאתי בנדפס שם הוא הרב שיבת ציון ולא ידעתי מה זו השגה. ולא אאמין דכונתו להשיגני עמ"ש אני הצעיר דעדיף ממיוחדת והכנ"הג כתב דזה מקרי מיוחדת דזה הוא קל מסובין כאשר יראה המעין (ואחר עבר זמן מועט השיגני בזה עוד כתב אחר מחכמי קושטא הרשומים מע' ידי"ן ר' יצחק ב' אליעזר נרו, והשיבותיהו בהרחבה כי לא היתה כונתי רק להגריל המדורה דלשון מיוחדת סובל אעפי' שאינה יושבת בביתו וכמו שבעונותינו נמצאים אצלנו בחורים שיש להם פנויה מיוחדת להם והיא יושבת לבדה בירכתי ביתה ואינם שוכבים ביחד תדיר והוא זנה ומפרנסה. אולם כשהיא שוכבת עמו בבית אחת באין מכלים יצאה מכלל מיוחדת והרי היא כאשתו לכל דבר. וכבר מצינו בתשו' חוט השני הובא בשיבת ציון סי' ס"ז דבמיוחדת לו חילק ידע בין יושבת בביתו תדיר לאינה יושבתי ובתשו' מים רבים שארמז בסמוך דהנערה היתה עומדת ומשמשת בבית ר' אחי ש' וש' היה דר בבית ר' אחיו קראה מיוחדת ולאפוקי כל זה אמרתי אני עדיף ממיוחדת לכ"ע וק"ל. והן עתה מצאתי לרשי' ז"ל בביאור החומש ס' קדושים ע"ב והיא שפחה נחרפת פירש מיועדת ומיוחדת לאיש והוא מלשון הש"ס דגטין דמ"ג מאי מאורסת מיוחדת והתם היכול נוכל לומר דמיוחדת היא שיושבת בביתו ובחומותיו ושוכבת עמו? וא"ת אה"ן נ"מ שאם אינה יושבת תדיר בביתו וזנתה אינה לוקה דאינה מיוחדת וכל כי האי חובה לאודועי. נמצא דלשון מיוחדת כולל ג"ך כשאינה יושבת בביתו ולכן אמרתי דנ"ד עדיפא ממיוחדת וק"ל) וכעת לא מצינו חולק בזה דבמיוחדת לו כה"ג דדרים יחד כאיש ואשה שנאמר בזה כשם שולחה ע"ז כך זנתה עם אחר דבודאי ל"א. והן עתה ראיתי למוהר"ש אאילייון ז"ל בתשו' כי באה בס' מים רבים חח"המ סי' נ"ב דרצה לומר דכיון דהיא עומדת ומשרתת בבית ר' אחי ש' וש' היה דר בבית אחיו ר' נקראת מיוחדת ואפי' שהבועל אומר שהוא מסופק אם ממנו נתעברה לאו כל כמיניה והרי הם בניו אפי' לענין ירושה ושסברת הריט"בא שכתב דבפלגש המיוחדת לו אינה נאמנת היא סברא יחידאה יעו"ש בדמ"ז ע"ד והרב מים רבים לא חלק עליו שם בסי' ג"ג דנ"ב כ"א בעבור שהאיש טוען ואומר כשם שזנית עמי כך זנית עם אחרים עי"ד וכ"ש בנדון שלו דשלהם מודים ודוק. ואחז"ר ראיתי בס' אחי וראש אה"ע סי' ט' שהובאה שם תשו' מוהרד"מ ובדמ"ג האריך בזה והעלה דכל שיושבת בביתו תדיר ולא פסיק ל"א כשם שזנתה עם זה וכו'. וכן העלה הר' המח' שם בסוף תשובתו.

ואשר הביא בידו ת' הגאונים אשר הובאה בכנה"ג. הנה ת' הגאו' הלזו אינם נמצאים אתי לראות מי חתים עליה יען הסברא הלזו היא תמוהה שהיא הפך כל הפוס' וכאשר תמה עליה הרב כנ"הג בשני המקומות הלז וה' פחד יצחק ע' ממזר ליכא והצ"ע דבריו. ומ"מ יהיה מי שיהיה בעל דברים אין לנו אלא בעל ס' אחת נגד כמה פוס' המפור' שפסקו דכל הבא מחייבי כריתות הרי הוא ממזר מה"ת וגם אשו"ר נלוה עמהם תשו' הגאונים אשר הבאתי לקמן בנדפס סי' ק"ז ה"ה כתובה בס' שערי צדק ש"א סי' ח' המנגדת לזה בפירוש. באופן דהסברא הלזו היא יחידאה ואפשר דנדחה קרינן לה ובכן אבא לדון אל המעשה אשר בא לפני ידין ארי דור"ס הנ"ל (הגם כי לא נדרשתי ע"ז מ"מ האמת יותר אהובה אצלנו אני מוכרע לדבר דבר דוד בשתיים כי נאחז בסבך עם הנ"ל ולא אהיה כמחריש) דלבי אומר לי כי היו למני"ר טעמים אחרים נכונים ויסודות חוקים להתיר אשר לא באו במכתב מני"ר והנם טמונים באהלו. דאם עיקר יסודו על הס"ס הנ"ל אהמ"ר לא ירד בינ"י הדל עמו דבספק אי אמרינן כשם שזנתה עם זה וכו' ביושבת תחת אהלו כאיש ואשה לא מצינו מי שיאמר כן ואם המצא תמצא איזו סברא או איזה פוסק שיאמר בפי' כן הלא מצער היא לגבי הפוס' שכתבו דל"א הכי. וזה יהיה משפט הספק ה"ב דאף אם נאמר שסברת הגאון שהביא הכנה"ג לא תהיה תמוהה מ"מ. אין לו רע במקרא ואיך נוכל לעשות ס"ס כששני הספקות דהתירא הם במיעו' דמיעוטא דפוסי. היא שעמדה לי לומר דס"ס זה עלה במחשבתו לעשו ו ולא עשהו. ויען ידעתיהו דמני"ר ספרא דווקנא הוא וה"ן בלשונו מלה ואני חפצתי לעשות ס"ס הדברים האלה מורים דבקש ולא עשה ואין זה עיקר ויסוד ההיתר ולכן לא אאריך בזה לבל אהיה נדרש ללא שאלוני.

ואתה תשוב ותראה עוד שם בנדפס אות ך' על מעשה רע שאיש אחד שכב עם אשת אביו בעודה אלמנה והוא והיא מודים שנתעברה ממנו. הנה הבאתי שם דברי ה' מטה לחם דהוכיח מדברי הרד"ח א"ז דאע"ג דהיא טוענת דמישראל נתעברה אמרינן דשמא מגוי נתעברה והשיגה. ידו למוה"ר בספרו צלו הכסף. ואני כתבתי דאם כונתו להוכיח דבין להקל בין להחמיר ל"א הפך דבריה אהמ"ר אין מכאן ראיה וכו'. ע"ז היתה עלי יד אחד מחכמי קושטא יע"א עליון למעלה כי ביצחק יקרא וז"ל שותיה דמד לא גמירנא :כי לא דבר דבריו ה' מטה לחם בלישנא דמשתמע לתרי אנפי כי שפתיו ברור מללו דלא מיירי אלא בגוונא דלפי טענתה הולד כשר וניתי ס' צה"כ ונתזי וכו' ונדון מוהר"אי והפרישה והב"ש והשע"המ והצ"הכ הצד השוה שבהן שבטוענת. לישראל נבעלה מיירי א"כ מדוע ילי"ן מר על המט"ל באמר לו אהמ"ר וכו' את"ד נרו'.

ואני עניתי דבהא קמודינא דאנכי הסיבותי וקיצור לשוני הביאני לבלתי הבין דברי. ובאמת דאם כונתי היתה להציל להרבנים הנז' מהסגת ה' מט"ל מתשו' הר"דח א"ז הצדק עמו ובדין צעק יצעק עלי שדברי ה' מט"ל צדקו אין בהם נפתל ועיקש אך לא היתה זאת כונתי כי אם לעצמי אני מציל דהתם קאימנא בנדון שהאשה טוענת דמתרגם נתעבדה דאם נאמין לדבריה ולא נאמר דמגוי נתעברה יש להחמיר להיות הולד ממזר וכן בנדון ה' דברי שמואל שהיתה א"א ואומרת שמפלוני נתעברה שבזה ג"ך אם נאמין לדבריה הוא ממזר וראי ונשתמשתי בחילוק הפוס' הנז' דאין אנחנו יכולין לומר בנדונות כאלו דהיא נתעברה מגוי ולהקל כיון שהוא הפך דבריה ולכן פסלתי את הילד. אכן עמדו לנגדי דברי הרה"ג מיהרח"מ ז"ל בס' מט"ל הנל' ולכן אמרתי בלשון מסופק דאם כונת הרב ז"ל להוכיח מתשו' הא"ז דדוקא היכא שאומרת שנבעלתי בהכשר הגם דיש לגמרם בעיקר ההכשר אזי מצרפינן הספק דשמא מגוי נתעברה אבל לא היכא שאומרת שנבעלה לממזר שפיר. אך אם כונת ה' מ"טל להוכיח מכאן דבין להקל (דהיינו שהולד הוא כשר לפי דבריה) וכן להחמיר (דהיינו שהולד הוא פסול לפי דבריה) עכ"ז אמרינן (וטעות הדפוס הוא שם שכתוב ל"א) הפך דבריה ותלינן שמגוי ועבד נתעברה אהמ"ר אין כאן ראיה דהרבנים מורר"ח א"ז ורעימיה קיימי בנדון דלפי טענת האשה הולד הוא כשר וכו' רק דהיה מקום לחשד דקודם הגירושין הוא והולד פסול ע"ז מקלינן בספק מגוי אבל במקום דלפי טענתה כגון נ"ד (ונדון הדב"ש) הולד פסול שנלך להקל שלא להאמינה ולהכשיר את הולד זו מנין לנו והוא חילוק ברור למודה על האמת ותכל תלונותיו מעלי

והן עתה בא לידי ס' בני יעקב וראיתי לו בסי' ע"ד דנ"ד היה על א"א שנתנה עיניה באחר וילכו שנהם יחדיו ונשתמדו ונישאו ואא"ז גרשה בעלה ה"א והאשה נתעברה ולא נודע אם קודם הגירושין או אח"ך וילדה והיא אומרת שאחר הגרושין נתעברה והשיב הרב דנאמנת משום מגו דאי בעיא אמרה מגוי ועבד נתעברתי ויש לערך ג"ך ס"ס ספק קודם גרושין או לאחר גירושין ואת"ל דקודם גירושין שמא מגוי ועבד נתעברה ע"כ והן הן הדברים שנאמרו על שמו מפי עליון גדול אדוננו מוהרא"ג. ז"ל והבאתים בנדפס דה' בני יעקב קאי בשלא נבדקה האם ולא אמרה ממי נתעברה אבל אם אמרה שנתעברה מפלו' הרי יש הודאה שנתעברה מישראל ולא מגוי. אשר עפ"ז לא זכיתי להבין דברי ה' ישמח לב גאגין ז"ל בסי' י"ג דנ"ג ע"א שהביא הס"ס שערך ה' בנ"י וסיים וכתב וז"ל הרי להדייא שהיתה א"א ולא דיימא מעלמא רק מהחישוק הנואף והולד שניהם מודים שהוא ממנו ועפ"ז אמר הרב דשמא מגוי ועבד וכו' ע"כ ואנכי לא ידעתי אנא מלא בדברי ה' בנ"י דשניהם מודים על הילד שהוא ממנו דאין רמז לדברים הללו בס' בני' וכאשר יראה הרואה. וע"פז אין אנו צריכין לדחוקי נפשין כמ"ש בבנות סד"ה ותבט להציל נ"ד מה בנ"י כי הדברים שכתבתי שם הוא מבלי ראות דבריו כשרשן.

ג' שם ש"ע זה הבא מאחת מעריות וכו'. ע' בנדפס אות ז' דהבא מחייבי לאוין הוא ממזר מדרבנן. וז"ל הרב מוהר"ש:

מטאלון ז"ל (בע"ס עבודת השם) בתשו' כ"י לא מצינו ממזר בנישואין דרבנן כ"א בקידושין ונישואין מן התורה או בספק מקוד"ש דאורייתא אבל בנישו' דרבנן נראה דאליבא דכ"ע לית בהו חשש ממזרות וכ"כ הרי"ף ביבמת פ' ב"ש גבי קטנה שלא מיאנה והגדילה וכו' וכ"כ הרמב"ם פי"א מ"ה גירושין דין ה' וכ"פ הטור ומרן בש"ע א"הע סי' קנ"ה סכ"א דאין הולד מהב' ממזר כלל עי"ש ופ"ה הלבוש שם שכתב דאפי' ס' ממזר אינו כיון דאין קידושי הראשון מה"ת כלל כ"א מדרבנן וכ"כ ג"ך הרמ"ה הביאו הטור סי' ל"א ומוהריק"ו ש"ו כ"ד גבי קדשה בפחות מש"פ. ואע"ג דלגבי פיסולי גטין דרבנן מצינו להרי"ף בתשו' והטור בא"ע סי' ק"ן דאם נשאת ע"י אותו הגט וילדה דהוי ס' ממזר וכו' יש לחלק אבין פיסולי גטין דרבנן לקידושין דרבנן כיון דהיתה בחזקת א"א וכו' שו"ר למוהר"ד חזן הו"ד בתשו' אחי וראש א"הע סי' טו' שהעמיק הרחיב בע"ז דקידושין דרבנן שנשאת לאחר או זנתה וילדה אם הולד כשר וסו"ד העלה דאין בקידרושין דרבנן חשש ממזרות כלל והסכים עמו ה' המחבר וכו' את"ד בקיצור.

ד' סי"ד ש"ע האשה שהיה בעלה במדה"י וכו' שאין הולד שוהה יותר מיב"ח. אם האשה אומרת שזנתה י"ל אם נאמינה דרק לאוקומי אותה בחזקת כשרות לבעלה אזלינן בתר מיעוט דאשתהי דרוב נשים יולדות ל"ט ולא לי"ב אבל היכא דהיא עצמה אומרת שזנתה ומגרעה חזקת כשרותה והרוב מסיעה י"ל דנאמנת ול"א דעיניה נתנה באחר. וכ"כ בא"א שזנתה דמכשי' הולד משום דרוב בעילות אחר הבעל. אם האשה טוענת שאין לו גבורת אנשים או שאינו יורה כאן ואינו ראוי לבעול אם נכשיר הולד כיון דודאי זנתה ולפי דבריה אין הבעל ראוי להוליד. ה' שבט שמעון בדא"ג ע"א. ומכותלי דבריו ניכר שדעתו להחמיר ולעשותו ממז וכשאני לעצמי לא כן אלכי עמדי ואיחר אחרון אני בא וז"ל הגאון מוה"ר בס' צה"כ ח"ב סי' ב' ואין לומר דהא דפמיה נאמנת לומר לכשר נבעלתי והו"ד כשר הוא דמוקמינן לה בחזקת כשרות ולא נבעלה לפסול אבל בנ"ד שהודית שזנתה תחת בעלה אזדא לה חזקת כשרות ואינה נאמנת לא היא דהא הרמב"ם בה' איסורי ביאה פט"ו כתב בא"א שלא היה בעלה בעיר ואמרה דמגוי ועבד נתעברה דנאמנת והולד כשר ופסקה מרן בסעי' כ"ט הרי דאף דאזדא לה חזקת כשרות עכ"ז נאמנת להכשיר הולד וכו' י"ש. ואתה דן ק"ו דעם דהוי להכשיר הולד ל"א דאיתרע לה חזקת כשרות כ"ש היכא דהיא באה לפסל את הולד דאמרינן דלא אבדה חזקת כשרות ותלינן דהיא אומרת כן מפני סיבה. ואין לומר דש"ה דליכא רוב המסייע לדבריה משא"ך היכא דאיכא רוב דמסייע לדבריה לפסל דהא רוב נשים יולדות לט' ומדלא ילדה עד עתה מוכחא מלתא דזנתה הא ליתא דהכא איכא רובא אחרינא להכשיר והוא דרוב בעילות אחר הבעל נמצא דאיכא הכא תרי רובי דסתרי אהדדי ואי היה הספק בשל תורה הוה אזלינן להחמיר וכמ"ש ה"ג מו"ה מוהרא"ק ז"ל בס' שער אשר ח"א דל"ג ע"ג אבל הכא מה"ת כשר דממזר ודאי אסרה תורה ולא ממזר ספק וכיון דאיכא תרי רובי דסתרי אהדדי בדרבנן אזלי' להקל, ועוד דהך רובא אינו מביא סיוע לפסל את הולד אלא לראיה שזנתה והתם נמי איכא ראיה אחרת שזנתה דכרסה בין שי יניה ובעלה אינה בעיר ועכ"ז מהמנינן לה איברא דמצד אחר יש לפקפק בראיה זו דהא דנאמנת באומרת מגוי ועבד נתעברה ה"ט דכיון דבלא דבורה הולד הוי ס' ממזר ומה"ת כשר ואינה אלא איסו' דרבנן המנוה רבנן בדרבנן וכמ"ש הפוס' שם דזהו טעמו של דבר משא"ך הכא דאע"פ דהוי ספקא דרבנן מ"מ כיון שהיא מעידה שנבעלה לזר והולד פסול אתאן לההיא דכתב מור"ם ביו"ד סי' קכ"ה ס"ג דכל דבר שלא הוחזק לא להיתר ולא לאיסור ע"א נאמן עליו אפי' לאסרו ופי' הש"ך שם דהיינו לעשותו ודאי איסור' עי"ד וה"ן כיון דלא הוחזק לא להיתר ולא לאיסור דהרובות לא מהנו דאיכא רובא להתר ורובא לאיסור עדות האשה משוי ליה ממזר ודאי. אבל נראה דלא אמרינן הכי רק היכא דאין שום חשש נגיעה בדבר בעדות העד משא"ך הכא כיון דאיכא חששא דעיניה נתנה באחר ערותה כמאן דליתא ונשאר הדבר בספק לנו וכיון דאיכא תרי רובי דסתרי אהדדי והוי במידי דרבנן אזלינן ביה לקולא ואמרינן דהולד כשר.

גם בנדון השני דהיא טוענת שאין לו גבורת אנשים דנראה כונת הרב לפסל הולד מכח הא דקי"ל דבטוענת שאי לו ג"א נאמנת איכא לחלק טובא דהא דהמנוה רבנן היינו לכופו לגרשה אבל לעלין כתו' דהוי ממון אינה נאמנת לכ"ע ולא יהא סוג פיסול הולד קיל מממון דלענין ממון לא תהא נאמנת ולענין הולד לעשותו ממזר תהא נאמנת הא ודאי לאו סברא היא

ותו איכא דאם הני נשי אינם אומרות שנתעברו מיהודי יהיה היכא דאישתהי או היכא דטוענת שאין לו ג"א רק אומרות שזנו תחת בעליהן עפ"ז עדיין הולד כשר לבא בקהל דאנו אומרים מגוי ועבד נתעברה וכמבו' בדברי מו"הר אג"ן שם דאם הבעל טוען שאין לו ג"א לבא עליה בדרך כל הארץ אף שהאשה מכחישתו הבעל נאמן והולד ממזר. דה"ד כשטענה האשה שהולד הוא מבעלה שבעלה מכיר בשקרה ואין לומר דמגוי ועבד נתעברה כיון שהוא הפך טענתם אבל כל שלא נבדקה האשה על הולד אף אם טען הבעל שאין לו ג"א אין זה הולד אלא ס' ממזר דשמא מגוי קאתי וסיים וכתב נמצא דהרמ"בם והרמ"ה והטור וה"ה ומרן ומוהרי"ו והפרישה וה' בנ"י והשע"הב והחק"ל כולהו ס"ל דכל שלא נבדקה האם אף אם אמר האב שאינו בנו אינו אלא ס' ממזר דתלינן דלמא מגוי קאתי יש"ב ואף אתה תדין לנדון זה. גם לנדון הב' דא"עג דהיא נאמנת לומר שאין לבעלה ג"א עכ"ז כל שהיא אינה אומרת ממי נתעברה תלינן דמגוי ועבר נתעברה וכ"ש לס' ה' ישמח לב גאגין בחא"ע סי' י"ג ורמזתי בנדפס אות כ"ד דס"ל דאף בטוענת דמאיש פ' נתעברה אנן תלינן דמגוי ועבד נתעברה י"ש. ועוד זאת יתרה יש בנדון ה"ב והוא דאם נאמנת האשה לטעון על בעלה דאין לו ג"א במחלו' הוא שנוי וכמבו' באה"ע סי' קנ"ד ושם בכנ"הג. ואיכא הכא ס"ס ס' אי נאמנת דאיפשר דהלכתא כמ"ד דאינה נאמנת ורוב בעילות אחר הבעל ואת"ל דנאמנת דלמא מגוי ועבר נתעברה והולד כשר ודוק. וע"ע לקמן בסי' קנ"ט על ס"ג מ"ש משם ה' מצפה אריה תניינא דאף היכא דהיא אומרת שזנתה אמרינן אישתהי י"ש.

ה' שם ש"ע ויש מי שאומר שאינו בחזקת ממזר וכיון דפלוגתא היא הוי ס' ממזר. ה"ד היכא דליכא למתלי בדרך טבע אבל היכא דאיכא למתלי בדרך טבע גם לשיטת הרמ"בם הולד כשר. המש"כל פט"ו מה' אישות דין ו' וכ"כ היד"א מ"ב הגה"ט אות ז' משם ה' או"ג דמ"ד ע"ב דהא דלא חיישי לביאת הבעל היינו כשהלך למדינות הרחוקות דסתם מדה"י הכי משמע אמנם באותה מדינה ואותה הארץ עצמה מעיר לעיר איפש' דלכ"ע יש לחוש לביאת הבעל עי"ד. והן עתה בש' הפר"ת לפ"ג בהיותי בווין יע"א בא לידי בתו"ש ליום או ליומים ס' נחל משה לרב אשכנזי שבימינו וראיתי לו בסי' ו' דס"ח שהאריך בזה (ע' לקמן פי' י"ע כתבתי הנדון) ודעתו דכל דאנן מצינן למתלי בדרך טבע כגון נ"ד שהבעל היה בחערסן והיא בטוסטביל בזה בודאי תלינן שהבעל בא עם אשתו בדרך או שהוא בא לעירה או שהיא הלכה אצלו והולד ממנו אף לפי שיטת הרמב"ם דכל דאיכא למתלי בדרך טבע תלינן וכמ"ש המש"ל. ואם גם היכא דהאשה אמרה שבעלה בא עליה דבזה גם הרמ"בם מורה שאף שלא מדרך הטבע ג"ך נאמנת והולד כשר. ופשיטא בנ"ד ג"ך אם האשה אומרת בא עלי בעלי והולד ממנו דהולד כשר את"ד. ובא רעהו גדול אחר שם וחלק על המש"ל דלפי דעתו לא משמע כן בדבריהם לחלק בין דרך טבע לשלא כדרך טבע ופליגי אם תולין שבא בצנעא והרב המחבר חזר לקיים דבריה הראשונים ודברי המש"ל עש"ב.

ו' היכא דהבעל היה במאסר מצד שר הצבא כתבתי בנדפס אות יוד דגם הבה"ג לא אמרה. וכ"כ בתשו' ניסן התרפ"א והיא בסי' כ"ח.

ז' לפי מה שאכתב לקמן על ספ"ד בס"ד דבפלוגתא דרבוואתא אי הוי ממזר או"ל ל"א ס' ממזר מה"ת מותר. בהך דהכא הוי ספק ממזר דאסור מה"ת ע"ש.

ח' שם בהגה אשה שנתעברה וכו' שהחדשים גורמים. ה"ד באשה דעלמא שילדה דבודאי יש לסמך החליצה ויבום על פסק הרמ"א. אכן מאחר שהיום שלפני החמשה ירחים היה יום חתונתם ועל פי הרוב אין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ הו"ל תרי מיעוטי ולכן יש להסתפק בדבר אי מותרת האשה הזאת לבעלה הכהן. תשו' רש"בן לאה"ע סי' ס"א. הספר הזה בא לידי בתו' שאלה בעמדי במרחצאות בלי ספרים והן עתה אשר הספר אינו תחת ידי לחזר ולעיין בו אנכי הרואה כי נדון זה הנה בא בתשו' חתם סופר סי' ו' כפי מה שהביא משמו הפ"ת סי' י"ז ומר הוא דאמר דהגם דאיכא תרי רובי להחמיר רוב נשים אינן מתעברות מביאה ראשונה ורוב נשים אינן יולדות לה' חדשים מ"מ יש כאן חזקת כשרות דאשה וחזקת כאן נמצא וכאן היה וחזקת הגוף דהשתא הוא דנבעלה וכשר י"ש. וא"א דאישתמי' מיניה דמר תשו' החת"ס הלזו דכל יומא שמעתתיה בפומיה. וע' אבן יקרה הנד"מ בסי' ו' מ"ש בענין זה דשיפורא קגרים.

ט' א"א שנאנסה ונתעבריה מהאונס אע"פ שמותרת לבעלה הולד ממזר. מוהר"ח מדיני ז"ל בקונ' פאת השדה ח' אסיפת דינים מע' אישות אות י"ז.

יוד סכ"ד ש"ע אבל אם האחד ודאי והב' ספק וכו'. ספק ממזר מה"ת מותר ומדרבנן אסור דמעלה עשו ביוחסין ע' בנדפס אות ט"ו שהבאתי מהג' מנחת חינוך שכתב משם ה' שב שמעתתא דהא דספק ממזר מותר מה"ת הוי אפי' נגד רוב ואפי' נגד חזקה י"ש. וע' מנחת משה אה"ע סי' א' מאה"ע ד"ז ע"ג שהביא משם ה' פנ"י בחידו' לקידושין על דע"ג שכ"כ מדעת עצמו ומשם הפר"ח והביא דברי ה' שב שמעתתא שהשיגו ומה שיישב הג' ברוך פרענקיל דעת הפנ"י וכתב עליו דדבריו נכונים. גם ה' חתן סופר בח"א בשיטת רוב וקבוע אות ק' הביא גם הוא משם הג' שב שמעתתא שמעתא א' פ"א דהשיג לה' פנ"י עי"ד ואין ס' ש"ש בידי כי הרי לך שני עדים שכתבו משמו הפך מ"ש ה"ג מנ"ח על שמו ואח"ז באו לידי תשו' הגאון מוהרש"מ ח"ג וראיתי לו בסי' צ"ה שכתב וז"ל יש לי לדון דכיון דבס' ממזר גם אם רובא לאיסור מקלינן כמ"ש הצל"ח ברכות על דל"ו לענין ערלה ליישב קוש' הריטב"א והר"ן ע"ד רמב"ם דספק ערלה מותר גם ברוב לאיסור וה"ן י"ל בממזר ויתיישב בזה מה שהקשו לשיטת רמב"ם ל"ל קרא למעט ס' ממזר וע' בס' פנ"י קידו' ע"ג דגם ברוב פסולין הוי ספק א"כ לפ"ז בנ"ד גם בספק שאינו מצוי יש לתלות להקל וכו' אבל מלבד דהפ"מ בסי' ד' הביא דרוב הוי ודאי ממזר אך לשיטת הר"ן הוי ספק. וע' חת"ס יו"ד סי' רפ"ו שהבין דהר"ן כ"כ רק לשיטת הרמב"ם אבל הפ"מ שם ראה דין זה ועכ"פ תלוי במחלוקת וע' בתשו' חת"ס חאה"ע ח"ב סי' קמ"ז וכו' את"ד.

וי"א ספק ממזר שמותר מה"ת ואסור מדרבנן עמ"ש בקונט' מילואים לאפד אות ה' אי בהצטרף ספק אחר מצרפינן לס' הראשון בהדיה דבמחלו' הוא שנוי בין רבני האחרו'. ובתשו' ניסן תפא"ר והיא בסי' כ"ח אות ה' שם הכרעתי דשפיר מצטרף.

י"ב הא דס' ממזר מותר מה"ת אי גם בספק פלוגתא דרבוואתה הוא כן ע' פמ"ג בסי' בחלק א"א סק"ב. תשב"ץ ח"ג סי' שכ"ז. תשו' רעק"א מ"ב סי' ס"ח דבספק פלוג' דרבוו' א"א להקל בדין ס' ממזר. כ"כ מוהר"שם ח"א סי' ט'. וע' להג' פמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל ד' ד"מ ע"ד שכ"כ.

י"ג ס"ה ש"ע אין אנו מחזיקין אותו כבנו וכו'. עמ"ש בקונט' מילואים לאפד סק"ו. וע"ע עבודת השם אה"ע סי' ב'. וע' לקמן סי' קנ"ט ס"ג מ"ש משם ה"ג מצפה אריה תניינא אה"ע סי' מ"א מה שנסתפק בדין זה.

י"ד סכ"ט ש"א אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו וכו'. עמ"ש בנדפס אות כ"ג. וע' בתשובת ניסן התר"עג שאספתי כל הדעות בענין זה ומ"ש שם.

ט"ו בנדפס אות כ"ד אספתי חבל נביאים שהסכימו דכל שאין האשה לפנינו אנן טענינן דשמא מגוי ועבד נתעברה ומכשרינן הולד ודלא בהחולקים דהנם מועטים. ע' בס"פ כוכב מיעקב חאה"ע סי' א' שעמד בזה ובד"ן אסיק להלכה כן ורמז גם לה' ישועות יעקב דקאי בשיטה זאת. וע' בתשו' לא"הע בניסן תפא"ר והיא בסי' כ"ח אות ג"ד.

ט"ז אפילו למ"ד דלא תלינן בגוי ועבד ה"ד כשהאב לפנינו ואומר אין זה בני או בני זה ממזר אבל אם אינו לפנינו שהלך למדה"י או מת והיא שותקת או שאומרת איני יודעת אז ליכא מאן דפליג דשפיר חיישינן לגו"ע והולד ס' ממזר. כוכב מיעקב שם ד"ו ע"ד ואילך.

טו"ב לך נא ראה בנדפס אות כ"ו הנה הבאתי שם מה שחידש ה' שמ"מ גאגין ז"ל בס"ה ישמ"ל דמי ששלח גט לאשתו ע"י שליח הולכה ובהרשאה כתוב שא"ל ותהא מגור' בו ממני ומעכשיו שאם זנתה בין נתי' הגט לשליח להגעתה ליד האשה דשפיר נוכל לעשות סניף להוציא לולד מחזקת ממזר ועיקר יסודו מתשו' הפמ"א ח"א סי' מ"ג. ואני בעניי חלקתי עליו מסברה דאינו דומה זה לההיא דהפמ"א ע' בפנים. עתה העירני ידי"ן מחו"ר קושטא. יע"א ארי דור"ס נר"ו במכתב מדוע לא חזקתי זרועותי מאותה תשו' של ה' חכם צבי בסי' צ"ז דחלק על הפמ"א וכתב דאיכא הכא חשש ממזרות ומזה ערב אל לבו להקל י"ש ואתייא במכ"ש לנדון זה ודוק.

ח"י ס"לז בהגה הקראים אסור להתחתן בהם. עמ"ש בקונט' מילואים לאפד אות ו'. וע"ע בקונ' פאת השדה ח' הכללים מ"ע ההא סי' ל"ז. הן עתה בא לידי ס' תעלו' לב ח"ד והובאה שם התשו' שרמזתי בקונטריסי הנ"ל מסי' ה' עד סי' ז' ובהשמטות סי' א"ב מדף נ"ד ואילך שחזרו להשיב ע"ד מוהר"א אלחריב ז"ל והעלו להתיר יש"ב.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה