אבני אפוד על אהע מילואים· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן פב
א ס"ה ש"ע האשה שנתגרשה אין כופין וכו'. ע' כנ"הג הגה"ט סק"ד שהביא בשם גאון בתשו' כת"י וז"ל אם גירש אדם את אשתו והיא מנקת אסור לו ליקח את בתו ממנה אלא היא יושבת עם בנו ומגדלתו והוא נותן שכר הנקתו, ודברים אלו בעצמם הנם כתובים בתשו' הרש"בא קו"ק סי' תצ"ב אשר הביאותים אל בית הדפוס מחדש אני הצעיר בש' התרנ"ח, ולפום ריהטא היה נראה דהכא קיימינן באינו מכירה דאי מכירה אפי' לאשה כופין מפני הסכנה אלא בשאינו מכירה דברצונה תלייא מילתא ואתא לאשמועינן גאון דאם היא נתרצית דגם הבעל חייב בזה ואסור לקחתו ממנה דכיון דהיא אמו משתדלת עליו יותר אלא דכפ"ז מאי שנא מינקת דנקט דמשמע דוקא בעבור שגרש אותה כשהיא מנקת אבל גרשה כשהיא מעוברת ואח"ך ילדה יכול האב לומר איני חפץ שתניקיהו לי ואם טעם האיסור משום דאמו משתדלת עליו יותר גם בזו היה לנו לאסר, ואיפשר דהתשו' הנז' קאי להיכא דמכירה והיינו האיסור דנקט שיש חשש סכנה אבל אם אינו מכירה יכול הוא לומר תני לי את הילד הזה ואני אטפל בו. ואינו ענין למ"ש מרן לעיל ס"ב דהתם מיירי בנשואה וק"ל:
סי' צ"ו:
א לפנים סוף אות כ"א וע"ע למר ידידנו ה' פני יצחק בח"ה הנד"מ בא"הע סי' י"ד שנשאל על פתגם דנא והביא דברי הגאון מו"הר בש"עא ודברי ה' הפוסק ועמד עליהם וגם תשו' ה' הון יוסף הנ"ל והאריך הרחיב וסו"ד שזיכה לאב בכל מכל גם בחלוקה השנית והיינו מטעם מנהג שהדרך הוא לתת לבנם בתו' שאלה יעוש"ב רח"ב רח"ב והסכימו כמו רבני אזמיר ורבני ירוש' תובב"א ע"ש:
א לפנים אות א שיטה נ' וע"ע לה' אביר יעקב בסי' כ"ה פלפול עצום בעיקר המחלוקת:
ב לפנים סוף אות ג'. אות ח' וע"ע פחד יצחק מע' הלמד אות לאה ד"א ע"ד:
ג לפנים סוף אות ט"ו גם מו"הר מוהרא"ג ז"ל אשר היה אב"ד של יתומים בעירנו שלוניקי יע"א קרוב לשלשים שנה כתב בס"ה צל הכסף ח"א ח"המ סי' ט"ז דקכ"ב דמנהג שלוניקי להגבות כתובה להאלמנה שאבדה כתובתה ע"פ הוכחות ואומדנות כמה היה סך נדונייתה יעו"ש: