אור ברסלב
אבן שהם שהם פתח השער

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם פתח השער

שהם הקדמה

דרוש למעלת לומדי תורה ומחזיקיה ותומכיה (בתהילים מזמור א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' הנה אחר שעיינתי עיון תחת עיון ומשה היה רואה הערות אשר יפול לב האדם עליהם וידי משה כבידים מלכתוב כל הערות והדקדוקים ואמרתי לבל אשא את שמותם הלא בספרתי כי לא דבר רק הוא ממוצאי דעת. ואומר כי הרמב"ם בשמונה פרקיו כתב וז"ל אמרו הפליסופים דהמושל בנפשו אעפ"י שעושה מ"ט הוא עושה אותן ומתאוה לפעולות הרעות ונכסף אליהם ויכבוש יצרו אבל החסיד הוא נמשך לפעולותיו כו' ויעשה הטובות והוא מתאוה להן ובהסכמה מהפיליסופים שהחסיד יותר חשוב מהמושל בנפשו אבל חז"ל אמרו דבעל תשובה יותר גדול שאמרו במקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד עכ"ל. והנה יש כת שלישי המכריע ביניהם והמה שיצרם בוער בקרבם ומסית ומדיח אותם לפעולות רעות והמה מעודם אינם סרים למשמעתו וכובשי' את יצרם הרע ולא טעמו טעם חטא מימיהם. והנה הכת האמור אינן צריכים לשוב בתשובה ורז"ל אמרו ה"ד בעל תשובה מחוי ר"י באותו מקום כו'. וא"כ הב"ת צריך לילך לאותו מקום שחטא לכבוש את יצרו משא"כ החסיד. והכת הג' האמור שאינן צריכין לילך לשום מקום המחטיא. וזש"ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מעולם וא"כ ובדרך חטאים ר"ל בדרך המחטיא א"צ לעמוד וזהו ובדרך חטאים לא עמד כלומר בוודאי לא עמד שם באותו מקום המחטיא מפני שלא טעם טעם חטא מעולם. ומה מתקו בזה פירש רש"י ז"ל וז"ל כיון שלא הלך וודאי לא עמד וכיון שלא עמד וודאי לא ישב וק"ל וש"ת באיזה תחבולה ניצל מעצת רשעים לז"א ובמושב לצים לא ישב ר"ל שעשה גדר וסייג שלא לישב במושב לצים היינו לישב עם איזה אדם לספר בדברים בטילים שנקרא בוודאי מושב לצים כמאמר רז"ל שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת ה"ז מושב ליצים וא"כ מהגדר הנ"ל א"א לו לבא לשמוע דבריו של רשע שמעולם לא מספר עמו רק בד"ת וק"ל, או יאמר שדהמע"ה משבח לכת הא' שמתאוה ורצונו לפעולות טובות וממאס לפעולות רעות וז"ש אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מעולם כלומר שממאס לפעולות רעות כי אם בתורת ה' חפצו ר"ל שכל חפצו ומגמתו הוא לפעולות טובות וחפצו דייקא וק"ל. והנה יוסף אמר לאשת פוטיפר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ופירושו הוא ואחטא לאלקים כי הוא"ו של וחטאתי מהפך מעבר לעתיד אבל לכאורה יש לדייק מ"מ כתבה לנו התורה בלשון עבר שצריך וא"ו להפך ונ"ל בדרך צחות שרמזה לנו התורה במשמעות התיבה לעבר איזה דבר. דהנה מהרש"ק ביאר ע"פ אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דרמב"ם ורמב"ן חשבו תשובה אחת מרמ"ח מ"ע כי המצוה הזאת קאי אפסוק דלעיל ושבת עד ה' אלקיך וזהו אין צדיק בארץ אשר יעשה הכל טוב ולא חטא מימיו ן דעדיין לא קיים מצות של תשובה כיון שלא חטא וצריך לחטוא כדי לעשות תשובה ולכן דקדקו רז"ל בלשונם הטהור באמרם האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה דווקא ב"פ אבל פעם א' מותר לו לעשות איזה עבירה כדי לקיים מ"ע של תשובה וזהו עבירה לשמה כו' ע"ש באריכות. ולפי"ז בהשכל דיבר יוסף איך אעשה הרעה הגדולה הזאת והלא חטאתי כבר בהוצאות דבה וא"כ הוי ב"פ ואין מספיקין בידו לעשות תשובה וק"ל. ולפי"ז יש לבעל דין לחלוק ולומר מה משבח דהמע"ה את האיש שמעולם לא חטא והלא אינו יכול לקיים מ"ע דתשובה לז"א כ"א בתורת ה' חפצו וא"כ יכול לקיים ג"כ מ"ע דתשובה כמו שאמרו רז"ל אמר רבא האי לעולה ולמנחה עולה ומנחה מבעיא לי' אלא א"ר כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כו' וכן כל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה כו' ומזה למדו ספרי יריאים דאם עוסק בתורת תשובה כאלו עושה תשובה ועיין בשבט מוסר פרק שלשים מזה הענין באריכות וק"ל:

כי אם בתורה ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. נ"ל לבאר דברי שמאי הזקן בפרקי אבות וז"ל שמאי אומר עשה תורתך קבע, י"ל בלשונו אמאי דייק דוקא תורתך הוי לי למימר עשה התורה קבע ונ"ל דהנה ידוע דיש בני אדם וגם בני איש שמתאוה תמיד ואומר מי לך שאהיה גם אנכי מכת הלומדים ואתגלע בכל התורה מראש ועד סוף ואח"כ כשלומד כל התורה אינו חוזר על לימודו ודי לו מה שלמד פעם אחת ויש לו יד ושם טוב בכל התורה כי כל עיקר תורתו הוא כדי להתייהר בפני הבריות ויוכל ג"כ לפלפל וליתן קולו קול עוז בפלפולו לנצח את חבירו אבל מי שלבו שלם ונוכח ה' דרכו אף אחר שלמד כל התורה מראש ועד סוף הוא משתוקק תמיד לחזור על משנתו ועיין מזה בס' רב פנינים באריכות. והנה ידוע משארז"ל במס' ע"ז וז"ל אמר רבא בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת ע"ש שמו שנ' בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וז"א (ועפ"ז בארתי מאמר רז"ל בברכות וז"ל אר"ז ואיתימא ר"ח בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל ושמח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ופירש"י הקב"ה שמח שהרי מזהירין מלעזוב אותה וכו'. וביאר מהרש"א דבריו וז"ל דמוכר ודאי רצונו שיעזוב ממנו הלוקח כדי ששוב בקל מחזירה אליו אבל מדתו של הקב"ה אינו כן כו'. והנה לכאורה דבריו המה תמוהים שאין המשל דומה להנמשל אבל לפי הגמרא הנ"ל א"ש דהנה קודם שלמד נקראת תורת ה' ואחר שלמד נקראת תורתו וא"כ אם לא היה שמח הקב"ה בודאי לא היה מזהיר מלעזוב תורתו דאדרבא כשלא נלמד אז יהיה תורת ה' אלא בודאי מאחר שראינו שמזהיר על תורתו באמרו תורתי אל תעזובו ויהיה נקראת תורתינו בודאי יש לו שמחה וכדפירש מהרש"א ודוק.) שמאי עשה תורתך קבע ר"ל אף שיהא נקראת תורתך היינו אחר שלמד כל התורה ונקראת על שמו אעפ"כ תעשה ממנה קבע שתחזור על משנתך תמיד וק"ל. זש"ה כ"א בתורת ה' ר"ל כל זמן שנקראת ע"ש של הקב"ה דהיינו בתחלת למודו בודאי אז חפצו ורצונו לעסוק בה וזהו בתורת ה' חפצו. משא"כ לאחר שלמד שנקראת ע"ש אז פסקה התאוה והרצון ממנה ע"כ הזהיר דהמע"ה אף שכבר למד שכבר קנה התורה קנין עצום עד שנקראת תורתו אעפ"כ יראה שיהגה בה יומם ולילה וזהו ובתורתו יהגה יומם ולילה:

והיה כעין שתול על פלגי מים. ר"ל וכשתעשה זאת אל תשיתי לב אל יגיעך בעה"ז לקוץ בעול תורה ועול מצות כי סוף הכבוד לבא בעולם הנצחי. וז"ש והיה היינו שמחה כמאמר רז"ל כ"מ שנא' והי' אינה אלא שמחה כלומר ששמחה וששון יגיע לך כעץ שתול וגו' בשעת שעץ שלך יהיה שתול על פלגי מים היינו בג"ע כי ידוע מש"ה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לד' ראשים נמצא שבעדן הוא פלגי מים וכשהאדם עץ השדה יהיה שתול שם יגיע לו השמחה במעונו והכ"ף של כעץ הוא כ"ף הזמן ולא כ"ף הדמיון:

אשר פריו יתן בעתו. נ"ל לבאר רק נקדים לבאר מאמר רז"ל בברכות כל המספר אחר מטתן של ת"ח נופל בגיהנם שנא' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון. ולכאורה האי אפי' אין לו שחר ולבאר ע"פ הידוע ומפורסם ביאר הפסוק מפני הרעה נאסף הצדיק שצדיק נאסף מן העולם כדי שהפרעניות יוכל לבא על הדור דכ"ז שהיה חי היה מגין על הדור וכשמת סר צילם מעליהם וא"כ כשהפורעניות בא לאחר מיתתו אז ניכר לכל שהוא היה צדיק שבזכותו היה מגין על הדור ומעכב את הפורעניות מלבא עליהם ועכשיו סר צילם מעליהם משא"כ כששלום על ישראל אף לאחר מיתת הצדיק אינו ניכר אם היה צדיק אם לא. וז"ש אם מספר אחר מטתן של ת"ח אפי' בשעה ששלום על ישראל וא"כ אינו ניכר שזכותו עמד להם ואינו ידוע אם היה צדיק אם לאו אעפ"כ המספר אחריו נופל בגיהנם וק"ל. והנה ידוע שת"ת היא מאותן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז וכו' אך ורק שמצינו שכמה צדיקים לא היו רוצים להנות בעה"ז אף משכר פירותיהם כמו ר"ח בן דוסא שהי' ב"ק מכריז כל העולם כולו ניזון בשביל תנינא בני ופירשו המפרשים דהיינו שכר פירותיו נתן לכל העולם וקרנו שמורה לו לעה"ב והנה בודאי שבח יגיע לצדיק שבזמן שהיה בחיים חיותו היה כל העולם א בזכותו שכר פירותיו וכשמת סר צילם מעליהם ונסתלק הטובה מהם כמו שמצינו כשמתה מרים נסתלק הבאר כו'. אז יודע וניכר לכל שזכותו עמד להם כאמור. זש"ה אשר פריו יתן בעתו ר"ל זה האיש אשר בתורתו יהגה וכו' מגיע לו שכר פירות כאמור יראה שיגיע לגדר זה שאפי' שכר פירותיו יתן לכל העולם וזהו אשר פריו יתן היינו פרי מעשיו ית לכל העולם ודוקא בעתו היינו בעת שהו בחיים חיותו מזין לכל העולם אז ניכר לכל צדקתו:

ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. דאי' בזוהר פ' ויחי וז"ל אמאי אקדים בברכאן זבולון ליששכר תדיר והא יששכר אשתדלותי' באורייתא אלא זבולון זכה על דאפיק פיתא מפומי' ויהיב לפומי' דיששכר בג"כ אקדים לי' קראי בברכאן מהכא אוליפנא מאן דסעיד למארי' דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורא מה דלא זכי ב"נ אחרא זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא וזכי למהוי לי' חולקא בעלמא דאתי וידוע משארז"ל בחולין וז"ל אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולות שבה אלו ת"ח עלין שבה אלו ע"ה ופירש"י עלין שבגפן סובלין הרוח ומגי' על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך ע"ה חורשין וזורעין וקוצרין מה שת"ח אוכלין, והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמי אתכליא על עליא וכו' וע"פ הקדמות הנ"ל יבואר דהנה לכאורה יש לבעל דין לחלוק ולומר מה יאכל באם הוא נותן שכר פירותיו לכל העולם והלא לא ניתנה תורה למ"ה ואם אין קמח אין תורה לז"א ועליהו לא יבול ר"ל הע"ה המחזיק אותו לא יבול ממנו כלומר לא יתרפה ידיו ממנו בעבור שעין בעין יראה הע"ה האמור שוכל אשר יעשה יצליח והוא בודאי בזכות הת"ח לכן לא יבול ממנו כאמור:

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. וכדי להבין נקדים לבאר משנה א' בפרקי אבות הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו. ונ"ל כוונתם דהנה ידוע מאמר רז"ל שהאדם דומה לאילן נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כלומר ששרשו נטוע בשמים ממעל היינו שורש נשמתו ונופו הוא גופו עיין במפרשים באריכות. והנה יצה"ר סוער בקרב לב איש כמו רוח סערה לעקור אותו משרשי העליון ע"י עונותיו וז"ש כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובין כלומר שענפיו היינו רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו נחשבין בעיניו ומרובין הוא מלשון חשיבות כמש"ה לא מרובכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט מכל העמים חשק ה' בכם ועי' פירש"י ע"ז. ושרשיו היינו שרשיו אשר בשמים ממעל המה מועטין בעיניו כלומר שפל ונבזה בעיניו ומועטין הוא מלשון שפלות כמש"ה כ"א המעט מכל העמים וגו' כיון שאינו עושה לפי השגתו בתורה א"כ למודו הוא שלא לשמה והוא רק בעבור כבוד המדומה או קורדם לחתוך בה ולא לזכות נשמתו ועושה עיקר מן הגוף ולא מן הנשמה. ע"כ והרוח באה ועוקרתו ר"ל היצה"ר הנקרא רוח כמו שדרשו בזוהר ע"פ רוח הולך ולא ישוב וכו' שסוער בקרב איש כרוח סערה ועוקר אותו משורשו העליון. והנה ידוע דאפי' פושעי ישראל מליאים מצות כרמון והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כלומר שמשלם לו שכרו בעה"ז להאבידו לו מעולם הבא ונמצא שמהפכין לו השיטה משכר רוחני לשכר גשמי וזהו והופכתו על פניו כלומר והופכתו את שכרו על פניו היינו בעה"ז וק"ל, וזהו לא כן הרשעים כ"א כמוץ לא כמו הצדיקים האמור למעלה שהמה כעץ שתול על פלגי מים וכמו שביארנו שיש לו השארת הנפש בג"ע כאמור משא"כ הרשעים שאין להם שום שכר רוחני והמה כמוץ אשר תדפנו רוח שיצה"ר הנקרא רוח כאמור דותה אותם משורש העליון וק"ל:

על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. ואיתא במדרש ובילקוט אמר הקב"ה אני אמרתי כן ואתם אומרים לא כן ע"כ לא יקומו רשעים וגו'. ולכאורה אין אלו אלא דברי נביאות האיך מרומז זה בפסוק וע"כ צריכין לומר שרז"ל פירשו הפסוק באופן אחר דהנה ידוע מש"ה ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם נמצא שגם הרשעים יקומו למשפט וזש"ה על כן. לא. כלומר בעבור מה שאמר כן אצלם הוא לא כן יקומו רשעים במשפט ר"ל שיקומו ויהיו רשעים במשפט וק"ל:

והנה ידוע משארז"ל הלל מחייב עניים ר"א בן חרסום מחייב עשירים יוסף מחייב רשעים שג' כתות הללו כ"א וא' יש לו מענה בפיו העני אומר שהיה טרוד במזונותיו כו'. נמצא שהעניות מחטיא אותו וכן העשיר יש לו מענה בפיו שהיה טרוד בממונו נמצא שהממון היה מחטיא אותו לכן הקב"ה מראה להם הצדיקים הללו שהי' להם ג"כ אותו דבר המחטיא ואעפ"כ עמדו על נפשם וכבשו את יצרם מלחטוא וזש"ה שיהיו רשעים במשפט וש"ת הלא יש לכל או"א מענה בפיו שהיה לו דבר המחטיא לז"א וחטאים בעדת צדיקים ר"ל שאותן דבר המחטיא יש ג"כ לצדיקים ואעפ"כ נשארו בצדקתם וא"כ נפסקה אמתלאותיהם והאי וחטאים פירושו הוא דבר המחטיא כמו שדרשה ברורי' ע"פ יתמו חטאים וגו'. או יאמר שיש להמשיך עם פסוק שלאחריו דלכאורה יש לבעל ש לחלוק ולומר הלא וחטאים בעדת צדיקים שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וא"כ. גם בעדת צדיקים יש ג"כ חטאים. ע"ו משיב כי יודע ה' דרך צדיקים דהנה ידוע שרובא דרובא הוא צדיק ורע לו שהקב"ה מייסר את הצדיקים בעה"ז בעבור אותן החטאים כדי לתת להם שכרם בעה"ב בעבור שיש להם זכיות מרובין מעונות משא"כ לרשעים שיש להם עונות מרובין מזכיות נותן להם שכרם בעה"ז וע"כ רשע וטוב לו בעה"ז ועי"ז נאבד מן עה"ב כמש"ה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. וידוע הוא כי עה"ז נקרא דרך שהוא דרך לעה"ב וכמו שביאר הרב האלשיך ע"פ אשרי תמימי דרך ע"ש וזש"ה כי יודע ה' דרך צדיקים כלומר מייסר עולם הזה של צדיק הנקרא דרך כאמור ויודע הוא מלשון ויודע בהם אנשי סוכות שפירושו הוא יסורין וכן פירש הרב ע"א ע"פ יודע צדיק נפש בהמתו שהצדיק מייסר את נפש הבהמי היינו הגוף ע"ש ודרך רשעים תאבד ר"ל ודרך היינו עה"ז של רשעים תאבד אותם מעה"ב כאמור וק"ל:

ועתה באתי לנעוץ סופה בתחילתה כמו שיעדתי בהקדמתי רק נקדים לבאר פסוק א' בתהילים תורת ה' תמימה משיבת נפש דהנה כתבתי בדרוש ז' דרוש גלות וגאולה ביאור על מדרש רז"ל בשם בעל המחבר כתונת פסים וכי הוא זה מעשה ברוכל א' שהיה מחזר בעיירות והיה מכריז מאן בעי חיי אכניפו לו כ"ע והראה להם פסוק מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע. וביאר הרב הנ"ל ע"פ מה שביאר הרב האלשיך ע"פ ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ר"ל כי הנשמה לעולם רצונה לצאת מהגוף כי הוא מאור רוחני ואינה רוצה להיות בחומר עכור כי כל דבר ודבר רוצה לקשר א"ע בשורשו לכן בכל נשימה ונשימה רוצה לצאת מהגוף ומיד המיתה מוכנת לו אבל אחר שראתה השכינה למטה על הארץ ואיכא שורשה הכא א"צ אז לצאת מהגוף. וזש"ה ונתתי משכני בתוככם ובזה ולא תגעל נפשי אתכם וזה: שהכריז הרוכל מאן בעי חיי ר"ל שלא יתפרד הנשמה מהגוף ואמר תקנה לזה נצור לשונך מרע כי אמרו רז"ל אמר הקב"ה לבעל הלשון אין אני והוא יכולין לדור בעולם וא"כ כשלא יספר לה"ר אז תוכל השכינה להיות בארץ וא"צ אז להתפרד הנשמה מהגוף ע"כ. והנה ידוע משארז"ל בעירובין מאי תקנתי' שלא יבא לידי לה"ר יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון ק חיים וגו'. וגם אמרו שאין להקב"ה בעולמו אל ד' אמות של הלכה וא"כ כשעוסק בתורה בודאי לא יבא לידי לה"ר ומשרה השכינה בארץ כאמור אזי הנשמה כשתראה השכינה למטה תשוב אחור להיות בתוך הגוף וזש"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש לתוך הגוף וק"ל. והנה דהמע"ה סיים ס' תהלים בפסוק כל הנשמה תהלל יה הללויה ודרשו רז"ל במ"ר פרשה י"ד וז"ל ר' לוי בשם ר"ח אמר על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו מ"ט כל הנשמה תהלל יה ופי' הרב בעל נזר הקודש משום דק"ל דהל"ל כל הנשמות תהלל יה מאי כל הנשמה בלשון יחיד לכך דרש כל הנשמה כו'. כי בכל נשימה תכסף הנפש לצאת וה' מעמידה בגוף כו' ע"ש באריכות וכבר הקדמנו דעיקר השארת נפש בגוף הוא בא מחמת השראת השכינה בעולם וע"י עסק התורה משרה השכינה בעולם ואצולי מצלי מהמניעות השראתה כאמור והא"ש הסמיכות כל הנשמה תהלל יה וקשה הול"ל כל הנשמות כנ"ל וע"כ מוכרחין אנו לומר כל הנשמה תהלל יה שעל כל נשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו כי בכל נשימה תכסוף לצאת וה' מעמידה בגוף ע"י השראת השכינה בארץ והפעולה לזה הוא עסק התורה כאמור לכן מסמיך לזה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'. ובמושב לצים לא ישב וכמו שבארתי וכל עסקיו הוא כי אם בתורת ה' ובזה הוא מתקן הכל וק"ל:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה