אור ברסלב
אבן שהם שהם דרוש כג

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם דרוש כג

שהם דרוש כב

דרוש כ"ג לביאת הגואל כ"ב ובלע המות לנצח. מזמור ט' למנצח על מות לבן וגו' אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך ופירש"י גאולה אחרונה ששקולה כנגד כל הניסים כמ"ש לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו'. ויש לפרש דהנה ידוע דבעוה"ר כשנגשים לפני ארון ה' להתפלל ולבקש על נפשותינו ועל פדות נפשינו בפינו ובשפתותינו כבדנו ולבינו רחק ממנו כמש"ה יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני והוא מחמ' התגברו' יצה"ר על לבינו ולכל אשר יחפוץ יטנו ומבלבל במחשבות זרות כידוע ולע"ל יהיה נעקר יצה"ר מלבינו כמש"ה והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' ובודאי יהיה מחשבותינו זכה ונקיה וז"ש אודה ה' בכל לבי בלא מחשבה זרה היינו בזמן שאספרה כל נפלאותיך וכפירש"י בגאולה אחרונה ששקולה כנגד כל הניסים שאז יהיה נעקר היצה"ר מלבינו כאמור ויהיה מחשבותינו זכה וצלולה:

אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון וכדי לבאר זאת נקדים לבאר מדרש ילקוט ע"פ זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו וז"ל הילקוט אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם בהקב"ה אם ביום בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בך בתורתך בך בישועתך. דלכאורה דברי' אלה אין להם שחר ונ"ל לפרש דהנה ידוע דבגאולה אחרונה יהיה שמחה כפולה דיש לשמוח שהש"י יוציאנו מצרה לרוחה מאפילה לאור גדול וגם לשמוח על ישועות שם הוי' דכל זמן משך הגלות אין שמו שלם כידוע ואז יהיה נשלם שם הוי' ב"ה וב"ש כמש"ה ביום ההוא והיה ה' אחד ושמו אחד וגם יש לשמוח על גאולת התורה דבמשך הגלות הוא ג"כ גלות התורה כידוע והנה הרב ר' שמואל אוזידה פי' על המשנה דאבות היום קצר והמלאכה מרובה דאף בזמן הגלות כשאנו בהרוחה ומשופעים בשפע רב נקרא הזמן בשם יום וז"ש היום קצר שמעט מן המעט אירע זה לנו בזמן הגלות שיהיה לנו הרוחה המכונה בשם יום ע"ש באריכות וז"ש אין אנו יודעין במה לשמוח בזמן הגאולה אם בהקב"ה ר"ל בישועתו שיהיה נשלם שמו ית' כאמור אם ביום ר"ל בישועתינו שנצא מצרה לרוחה מאפילה לאור גדול המכונה בשם יום כאמור בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך היינו בהקב"ה בישועתו שיהיה נשלם שמו וגם על גאולת התורה כאמור וק"ל. נמצא שעיקר השמחה שצריך לשמוח האדם ימי חלדו הוא על עבודת הבורא ב"ה ולא במה שמגיע לתאות עה"ז הכלה והנבזה והנפסד רק בשמחת התורה כאמור נגילה ונשמחה בך בך בתורתך בך בישועתך וידוע הוא מ"ש רז"ל שחייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שהוא מברך על הטובה והנה מי שעובד את הבורא מאהבה וכל מגמתו ושמחתו רק בקב"ה כאמור אז אף שמדה"ד מתוחה עליו אעפ"כ אינו מונע א"ע מלהודות להקב"ה בשירות ותשבחות בשמחה ובטוב לבב. ואי' במדרש שבזמן שהקב"ה עושה דין בעולם שמו נתעלה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט וז"ש אשמחה ואעלצה בך ר"ל שכל שמחתי הוא רק בקב"ה וזהו בך ולא במה שאני משיג מתאות עה"ז והראיה לזה שאזמרה שמך עליון ר"ל שאני מזמר בשירות ותשבחות אף כשהדין מתוח בעולם ונקרא שמו עליון כאמור וק"ל:

בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך וכדי לבאר זה נקדים לבאר פסוק אחד לא והיה לך אלהים אחרים על פני ויבואר ע"פ הקדמה נפלאה שמצאתי בכתבי האריז"ל בס' נוף ע"ח וז"ל קץ כל בשר בא לפני דע כי החיצונים מושבם באחור לכן נקרא אלהים אחרים ובסיבת החטא נכנס תוך הקדושה ובא לפנים הפך שמו אלהים אחרים וזהו קץ כל בשר בא לפני וז"ס נזורו אחור כי ישראל באו בבחי' הפנים ובסיבת החטא חזרו למקום הקליפות ע"ש וזהו לדעתי פי' הפסוק לא יהיה לך ר"ל שהתורה הקדושה מזהרת אותנו שלא יהיה לך היינו בשבילך אליהם אחרים על פני שלא יגרמו עונותיך שיבואו החיצונים שמושבם באחור בפנים הקדושה וק"ל וזהו שאמר דהמע"ה בשוב אויבי אחור שלע"ל ישובו החיצונים למקומם הראשון דהיינו באחור כאמור אז יכשלו ויאבדו מפניך שלא יבואו לעולם לפנים הקדושה. וגם מרמז כאן כשישראל ישובו בתשובה אזי הקליפה ישוב לאחור וזהו בשוב אויבי אחור ר"ל בשוב ישראל בתשובה אזי אויבי אחור. האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה וה' לעולם ישב וגו'. ולבאר זה צריך להקדים איזה הקדמות הקדמה א' דידוע מאמר רז"ל דודאי שזה שנחרב בה"מ היתה גזירה מאת השם אך שהשם קצף מעט והמה עזרו לרעה שהאומות עשו חורבן יותר מדאי ערו ערו עד היסוד עד שנעקר שם העיר ממקומה ונעקרו יסודותיה. הקדמה ב' נקדים לבאר פסוק א' בירמיה א' ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנטוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. דלכאורה אין להפסוק הזה שחר וקשה להולמו דפתח בפורעניות לנטוש ולנתוץ ולהאביד ומסיים בנחמה לבנות ולנטוע וביאר הרב הגדול מהו' ברכיה בירך בספרו זרע בירך שני בפ' דברים וז"ל בקיצור דאי' בילקוט ירמיה ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שנעשית הר שנא' ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ואומר זכור ה' לבני אדום וגו'. ערו ערו עד היסוד בה לכשיעקרו יסודותיה וק' למה באמת כן שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שכלו יסודותיה ועד שתעשה הר ולא סגי בלאו הכי הלא דבר הוא אכן כ"ז מיושב ע"פ מ"ש במדרש רבה סוף סדר אמור ע"פ אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינה באין אבל באים הם למנוחה אחרת משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנוס לפלטין שלו מה עשה המלך עמד וסתרה ובנאה והכניס בנו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באין אבל באים למנוחה אחרת ע"כ והטעם נראה ע"פ מה דקי"ל במי שנודר או נשבע שלא אכנוס לבית זה נפל וחזר ובנאו מותר לכנוס בו וכן בקונם על חבירו שלא יכנוס לבית זה משמע דוקא בעודו בהוייתו וא"כ אפשר כה"ג כאן שהקב"ה נשבע שלא יבוא הוא ית' בעצמו ולא בניו למנוחה זו משמע דאינו אלא כ"ז שהיא מנוחה זו והיינו ששם הראשון הוא קיים ועודנו בהוייתו אבל לאחר שנפל ונחרב רשאי השכינה לחזור לשם וגם בניו רשאין לכנוס לאותו פלטין אבל כ"ז שלא נחרב לגמרי ועדיין שם הראשון עליו נאסר מצד השבועה כו' כללא דמלתא דחורבן שבבית מקדשינו היא תקונו וא"כ יפה אמר הקב"ה לירמיה ראה הפקדתיך לנתוש ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע ר"ל שתכלית אותה הנתישה וההריסה הוא כדי לחזור לבנות ולנטוע במה שנעשית הר כדי שאח"כ יחזור ויבנה ותחזור השכינה לתוכה עכ"ל. וז"פ הפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ה' לעולם תשב ר"ל שמכח זה שחרבה עד מאד אתה ה' לעולם תשב וק"ל. וכעין זה ביאר הרב האלשיך ע"ש. והנה ידוע מאמר רז"ל בברכות ע"פ לך ה' הגדולה וגו' וז"ל והנצח זו ירושלים פירש"י שהיא נצחונו של עולם ע"ש וזהו האויב תמו ר"ל האויבים יתמו מן הארץ בעבור חרבות לנצח ר"ל שחרבו לירושלים הנקרא נצח כאמור וש"ת הלא גזירה מאת המקום היתה זאת לזה אמר וערים נטשת אבד זכרם המה כלומר שערי ציון וירושלים רק נטשת אתה השם אבל לא לאבד מכל וכל ועכשיו אבד זכרם שכך נחרבו שאבד זכרם מלקרוא בשם בית ועיר רק בשם הר כאמור ומי פעל כל זאת לז"א המה היינו הא"ה אך ורק כשנתחרבו כ"כ עד שנאבד זכרם הראשון מהם אז הותרה השבועה של הקב"ה כאמור ואז מותר לכנוס וגם בניו מותרין לכנוס וכמאמר ירמי' כשאנו רואין שהר ציון חרב עד ששועלים הלכו בו אז וודאי אתה ה' לעולם תשב כאמור וזהו שאמר כשאבד זכרם המה וה' לעולם ישב כי הנטישה וההריסה הוא כדי לחזור ולבנות כאמור וק"ל והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים ר"ל שיש הפרש גדול ביום הדין הגדול שעתיד הקב"ה לשפוט את כל העולם בין ישראל לאומות העולם דבישראל אפי' כשישפוט אותם בצדק ולא לפנים משורת הדין ידין אותם במשפט במדת משפט ממוזג מדין ורחמים כידוע מזוהר הקדוש שמדת משפט הוא ממוזג מדין ורחמים ומדת דין הוא דין גרידא ע"ש. אבל הא"ה אפי' כשישפוט אותם במישרים היינו לפנים משורת הדין ידין אותם בדין היינו דין חזק בלי תערובת רחמים כלל וז"ש והוא ישפוט תבל ר"ל שמגיע מדת משפט הממוזג מדין ורחמים לישראל אפי' כשישפוט אותם בצדק ולא לפנים משורת הדין אבל וידין לאומים ר"ל לא"ה מגיע מדת הדין הקשה הנקרא בשם דין וזהו וידין לאומים. במישרים אפי' כשיעשה לפנים משורת הדין מגיע להם הדין הקשה וק"ל:

ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה. לבא אל תוכן הענין נקדים שתי הקדמות הקדמה א' דהנה כשיהיה חבלי משיח וידין את ישראל בצדק ומחמת צרה גדולה ואפילה שיהיה בימים ההם אפשר שיעלה על לב איש לייאש א"ע מהגאולה ויחשוב בלבו שאבד סברו ובטל סכויו אך ורק כשישיב אל לבו ששם הוי"ה ב"ה אין שלם כמאמר רז"ל אין שמו שלם עד שימחה כו' ויש לנו משכון טוב בזאת יהיה משיבת נפשו לחכות ולצפות על הגאולה וזהו לע"ד פי' הפסוק זכרתי בלילה שמך ה' ואשמרה תורתיך ר"ל דלכאור' יעלה על לב איש לייאש א"ע מהגאולה וא"כ יעלה על לבו כי מה תועלת מגיע לו מהעסק התורה אך משם הוי' ב"ה יש לנו ראיה עצומה שבוודאי יגאלנו גאולת עולם לחבר את האהל להיות יחדיו האותיות של השם הוי' ב"ה כאמור וז"ש זכרתי בלילה היינו בגלות הנקרא בשם לילה כמש"ה מה מלילה וגו' זכרתי את שמך ה' שגם שמך איננו שלם ועי"ז ואשמרה תורתיך שיש לי נחמה שיגאלנו כאמור ויגיע לי תועלת מהתורה וק"ל. הקדמה ב' דידוע מהמשל שהמשילו רז"ל משל למלך שכעס על בנו יחידו וחמתו בערה בו ומחמת גודל חמתו קפץ ונשבע שישליך על בנו אבן אחת גדולה וכשך חמת המלך זכר את בנו יחידו הנצמד בקירות לבו ואת אשר נגזר עליו מה עשה המלך ויצו לנתוץ ולהרוס ולפרר את האבן גדולה על פרורים קטנים ואבנים דקות וכדי לקיים שבועתו השליך על בנו את כל האבנים הקטנים הנ"ל מעט מעט היום א' ומחר א' עד שיכלו כולם והנמשל המלך הקב"ה שכועס על בנו יחידו ישראל כו' מחלק את הפורעניו' על זמנים מעט מעט כדי שיהי' שארית ישראל בקרב עמים רבים וע"פ ב' הקדמות אלו יבואר הפסוק הלז ויהי ה' משגב לדך ר"ל שיהיה שם הוי' משגב לישראל שנקראו דכים ומדוכאים ומנוגעים ביסורין כי ע"י שם הוי' יהיו מחכים ומצפים לישועה כאמור בהקדמה א' זאת ועוד אחרת משגב לעתות בצרה שגם זה יהיה להם למשגב שיהיו עתות רבות בצר' ולא יביא הפורעניות בפעם א' כאמור בהקדמה ב' וק"ל:

ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. הנה אי' בז"ק בהקדמת בראשית וז"ל אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין בנין סחרני' שליט על שנאוי ארחוי מתתקנן ליה ומגו כך רחי' ליה ואי להא יהא בהפוכא. ויהדר עלי' קב"ה גלגולא דדינא קשיא יהא שנאוי ליה ולא ירחם ליה כלל ובג"כ רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עיקרא רחימו דאקרי שלים ההוא דהוי בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו ותקינא דארחוי דארחי' ליה למאריה כמה דתנינן אפי' נטיל נשמתך מינך דא איהו רחימו שלים. דהוו בתרין סטרין. וגם ראיתי בס' זרע בירך שלישי בשם הקדמונים דמי שיודע שם המפורש קי אסור להנות מאחרים וזה שאמר ויבטחו בך יודעי שמך כלומר אותן שיודעין שמך שם המפורש שאסור להם להנות מאחרים והוכרחו לבטוח בך והנה רש"י פירש ע"פ עזוב תעזוב עמו עזיבה זו לשון עזרה וכן ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזור ולסייע את חוזק החומ' ע"ש וז"ש ויבטחו בך כי לא עזבת ר"ל אף שלא תעזור אותו אעפ"כ דורשיך ה' ודא איהו אהבה שלימה כאמור בזוהר: זמרו לה' יושב ציון הגידו בעמים עלילותיו ויבואר ע"פ ב' הקדמות ידועות דאי' חלק כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנים ימות ל"ק כאן בישראל כאן בא"ה בישראל נאמר בלע המות לנצח וגו' ובא"ה, יהיה הנער בן מאה שנים ימות ואי' במ"ר נורא עלילה על בני אדם המיתה היא עלילה על בני אדם שהרי מלאך המות ביום ראשון נברא נמצא שהמיתה שנקראת עלילה כאמור יהיה נוהג לע"ל בא"ה ולא בישראל וז"ש זמרו לה' יושב ציון ופירש"י כשיחזור ישיבתו לציון יזמרו לו והגידו בעמים עלילותיו ר"ל שיהיו בעמים העלילה היינו המיתה כאמור ובישראל בלע המות לנצח א"ס:

סליק דרוש לביאת הגואל ב"ב ובלע המות לנצח:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה