אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש כב
דרוש כ"ב לתפלה. מזמור ד' בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי וגו', דהנה רש"י פי' על ואתחנן אין חנון אלא לשון מתנת חנם אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם כו' עכ"ל ובפרט במקום שיש לומר שהיה מנכין לו מזכיותיו כמש"ה קטונתי מכל החסדים ופירש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמדי. בוודאי שאין לבקש רק מתנת חנם והנה בדוד המע"ה מצינו שעשה לו הש"י נס מפורסם כדאיתא בחלק וז"ל יומא חד נפיק לשכר בזאי אתה שטן ואדמי ליה כטבי' פתק ביה גירא ולא מטיי' משכיה עד דאמטיי' לארץ פלשתים כדחזיי' ישבי בנוב אמר היינו האי דקטלי' לגלית אחי כפתיה קמטי ואותבי' תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא לי' ארעא מתותי' היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ע"כ ובודאי יש חשש שמא ניכו לו מזכיותיו ובודאי מן הראוי ונכון הוא לבקש מאת המקום מתנת חנם וזש"ה בצר הרחבת לו כלומר במקום שהיה צר הארץ תחתי הרחבת לי שהיה מכא ליה ארעא מתחתיו וכמש"ה תרחיב צעדי תחתי ומורא עלה על ראשי שמא נתמעטו זכיותי ע"כ באתי לחנן חנני ושמע תפלתי כלו' שתעשה לי זאת מתנת חנם שתשמע תפלתי. בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה. שמעתי ע"פ מה שפירש"י ע"פ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וז"ל כל דבר שקר שאין אומרים לו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו. והנה שונאי דוד כשהיו רוצין לספר בגנות דהמע"ה היו מתחילין בשפתי חלקלקות לשבח אותו שהוא גדול בתורה מאוד ומשבחו באו לידי גנותו וכוונתם רצויה לדבר אמת בתחלתו כדי לקיים השקר והגנות בסופו וזש"ה עד מה כבודי לכלימה ר"ל כל הכבוד שאתם תולין בי שאני גדול בתורה הוא לכלימה לבזות אותי בסופו שהאמת הוא שאתם תאהבון ריק שכל אהבתכם הוא מה שספרתם עלי הריק והשקר אך מה שאתם משבחין אותי הוא מחמת שאתם תבקשו כזב סלה שהשקר והכזב יקיים בסופו כאמור. עוד שמעתי ע"פ מה שאומרים העולם על פסוק רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה דאיתא ברז"ל דוד לא היה ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד ישראל לא היו ראויין לאותו מעשה אלא להורות תשובה לרבים ואיתא ברז"ל דמלך דינו כרבים וא"כ אין לו תירץ דלהורות תשובה לרבים כבר הורו ישראל וז"ש דהמע"ה רבים אומרים לנפשי כלומר שאומרים עלי שדיני כרבים וא"כ אין ישועתה לו באלהים סלה וז"ש עד מה כבודי לכלימה כלומר שהמלוכה שהוא כבודי הוא נהפך לכלימה שע"י המלוכה אתם דנין אותי כרבים ואומרים שאין לו ישועה. וע"פ פשוט נ"ל לומר עד מה כבודי היינו תורה שאין כבוד אלא תורה יהיה לכלימה שאתם גורמים שהתורה יהיה מבוזה בעיני העולם כידוע ממאמרי רז"ל כשאדם לומד תורה ואין דבורו בנחת עם הבריות ודרכיו מכוערים ואין משאו ומתנו באמונה מה הבריות אומרים אוי לזה שלמד תורה פ' שלא למד תורה ראו איך מעשיו מתוקנין וא"כ אתם שמגנין ומבזים אותי גורמין לבזות את התירה בעיני הבריות וזהו כבודי לכלימה. או י"ל ע"פ מאמר רז"ל ושמתם זכה נעשה לו סמא דחיי לא זכה נעשה לו סמא דמותא ופירשו המפרשים דידוע דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובת"ח יותר מכולם נמצא זה שעוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סמא דמותא שמתגבר עליו היצה"ר מאוד וק"ל והנה ידוע ששונאי דהמע"ה היה אומרים עליו שדוד אין תוכו כברו ותורתו הוא רק מן השפה ולחוץ וא"כ תורתו הוא גריעותו שנעשית לו סמא דמותא וזהו כבודי לכלימה וק"ל והכל הוא מחמת שאתם תאהבון ריק תבקשו כזב סלה. ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ר"ל לא כמו שאתם אומרים שאני מתחסד רק בפני הבריות שקר ענה בכם רק חסיד לו דייקא שאני מתחסד לפני השי"ת והראיה ה' ישמע בקראי אליו ובוודאי הוא מחמת שאני קורא אותו באמת בתמימות לב כמש"ה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת. רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם. דידוע מה שדרשו רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנא' אמרו בלבבכם וכו' ואיתא בברכות א"ל אלי' לרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטא. נמצא מי שהוא רגזן הוא בוודאי חוטא ואיתא בזוהר פ' תצוה ע"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההיא נשמה קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו כו' ואי תימא הא רוגזא דרבנן רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין דהא תנינן דאורייתא אשא איהו ואורייתא קא מרתחי ליה דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' ע"ש נמצא ת"ח אף שהוא רגזן אינו חוטא וזש"ה רגזו ואל תחטאו ר"ל אף שתרגזו לא תחטאו הסגולה הוא אמרו בלבבכם היינו שתעסקו בתורה כאמור וק"ל. וע"פ פשוט י"ל דהמע"ה היה מוכיח להם ואומר רגזו ואל תחטאו חרדו מלפני הקב"ה ואל תחטאו לפניו כפירש"י ותשימו לבבכם על מה שאתם מקצרים בעבודתו ונפסקה אמתלאותיכם וטענותיכם כמאמ' בחובת הלבבות בשער התשובה וז"ל וכבר בארתי לך אחי מחובות התשובה וגליתי לך מאופני החזרה מה שיש בו טענה עליך ונפסקו בו אמתלאותיך ומה תאמר מחר לאלהיך סכלת ולא סכלת או תאמר עשיתי מה שעשיתי ואינו יודע ומה תהיה ותשובת השאלה הזאת ומבלי ספק נהיה נשאלים ע"כ. וז"ש אמרו בלבבכם על משכבכם כלומר על מה שאתם שוכבים על מטות העצלות כמו שפירש הרב האלשיך ע"פ עד מתי עצל תשכב ע"ש וג"כ אמרו בלבבכם מה שאתם דומו סלה שלא יהיה לכם שום פתחון פה ליום הדין ונפסקו במתלאותיכם כאמור בחובת הלבבות זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה' ר"ל שתזבחו יצריכם וזהו זבחי צדק וש"ת מי יוכל לכוף את מי שהוא תקיף ממנו לז"א ובטחו אל ה' שהבא לטהר הש"י מסייע לו וכמו שדרשו רז"ל ע"פ צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו וכו' וזה שבקש דהמע"ה במזמור ה'. ד' נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכיך כי אין בפיהו נכונה וגי'. דהנה ידוע דגדול העון חלול השם דהיינו כשרואין המון עם איזה דבר מכוער בת"ח ולומדין ממנו וזהו שגגת תלמוד עולה זדון כשת"ח עובר עבירה אפי' בשוגג עולה להמון עם לזדון שאומרים הותרה הרצועה ועושין זאת במזיד ולדעתי שזה הוא הטעם שיצה"ר הוא בת"ח מתגרה יותר מכולם שכשת"ח עוברין עבירות אז כל העם נגררין אחריהן ולומדין ממעשיהן וז"ש ה' נחני בצדקתך שלא אעבור שום עון וחטא אף בשוגג ועשה זאת למען שוררי בעבור המון עם המעיינים ומצפים בי כמו שפירש"י ויהיו לומדין ממעשי. הישר לפני דרכך וגו'. יובן זאת ע"פ מה שפירש הרב בעל ע"א על מאמר רז"ל תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר השרץ בק"ן טעמים אמר רבא אני אדון ואטהרנו כו' והקשו התוס' מאי חריפות הוא זה לטהר השרץ שהתורה טמאתו בהדי' ותירץ הרב בעל ע"א וז"ל ול"נ שתלמיד ותיק זה היה מוכיח את העם בזה המראי' פנים של היתר על כל מעשיהם ואינן רואין חובה לעצמם כלל כי בכל מעשה או פעולה שיצרם מתאוה לה יעשוה מיד אך יורו היתר לעצמם פעמי' ושלש עד אשר יהי' בעיניהם כהיתר ממש והוכיחם תלמיד זה לאמת שלא יפה עושין שהרי השרץ הכל מודים בו שטמא טמא יקרא ואעפ"כ אוכל לטהרו בק"ן פנים קל וחומר שיש כח ביד שכלו של אדם לטהר כל מעשה רע ולהיות מורה היתר לעצמו עכ"ל וז"ש הישר לפני דרכיך כי אין בפיהו נכונה ר"ל שבקש מאת המקום ב"ה להישר לפניו דרכי השם שלא יכשל בשום חטא ועון ונתן טעם לדבריו שיש מקום לטעות כי אין כלו' אף שהוא בוודאי אסור ואין ראי' ונכון לעשות. בפיהו נכונה היצה"ר ממתיק בשפתי אלקות שלו ומראה ק"ן פנים שהוא נכונה וראוי ונכון לעשות כך ושיעור דבריו הוא כי אין דבר שהוא בודאי אין נכון בפיהו דיצה"ר היא נכונה לעשות ע"כ בקש מאת השי"ת להישר לפניו דרכיו שלא יטעה וק"ל. רבים אומרים מי יראנו טוב וגו'. דהנה ידוע דכל תאות עה"ז נראה לעין כל ותאות והשגת עה"ב אינו נראה לעין עין לא ראתה רק בהשגת הלב תליא מלתא ולכן מכנים הספרי יריאים עה"ז בשם עינים ועה"ב בשם לב כמו שפירשו על מאמר רז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה והנה בודאי רובא דרובא הוא כל חשקם ותאותם למלאות רסן בטנם ולצבור כעפר שאר מכל חמדות וטובות עה"ז וישמחו ויעלצו בהשיגם לתאותם ובני עליה המה מועטים שכל חשקם ותאותם יהיה בהשיגם עבודת הבורא ב"ה וזה שאמר דוד המלך ע"ה רבים אומרים מי יראנו טוב ר"ל שכל חשקם ותאותם הוא לתאות עולם הזה הנראה לעינים וזהו מי יראנו טוב משא"כ עולם הבא אינו נראה לעין נסה עלינו אור פניך ה' שיתנהג עמהם הבורא בפנים מאירות בזה העולם הנראה לעין כל כך הוא דבת רבים מהמון עם אבל רוח אחרת עמי נתת שמחה בלבי ר"ל כל שמחתי הוא על עולם הבא שאני משיג בלבי וזהו שמחה בלבי והנה כ"כ הפליג דוד בחסידותו שלא זו בלבד ששמח על עניני עולם הבא כמו השמחה שישמחו ויעלזו המון עם על השגתם חמדתם ותאותם מעה"ז אלא אף זו שגדלה שמחתו על עה"ב יותר משמחת המון עם על תאות עה"ז וזהו נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו ר"ל שכ"כ גדלה שמחתי על עניני עה"ב יותר ממה ששמחו המון עם כשתירושם רבו וזהו מעת דגנם והמ"ם הוא מ"ם היתרון וק"ל. בשלום יחדיו אשכבה ואישן וגו'. נמשך דבריו מהקודם שאמר שכל מגמתו היה רק על תאות עולם הבא ולא על עה"ז ועי"כ לא היה בלבו שום קנאה ותחרות על חביריו רק שלום וריעות וז"ש בשלום יחדיו שהיה לו שלום עם כולם וגם אשכבה ואישן כי ידוע שאותן הלהוטים אחר תאות עולם הזה וכבוד המדומה הוא תמיד בדאגה וטרדה שאינו מניח לו לישן משא"כ מי שאינו להוט אחר תאות עה"ז אז כאשר ישכב על מטתו תיכף ומיד יכול לישן וזה שאמר אשכבה ואישן ר"ל כאשר אשכבה אזי תיכף אישן כי אני בטוח שאתה ה' לבדד לבטח תושיבני וק"ל:
סליק דרוש לתפלה: