אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש כ
דרוש כ' מחלוקת אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח אולי וחזאי תרי בזעי (פירש"י בקעים) והוו קא מפקי קוטרא שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעציתא בריש' דרומחא ועיילי' התם וכי אפיק הוי אחרוך אחרוכי אמר לי אצית מאי שמע' (פירש"י הסכת ושמע) ושמעי' דהוי אמרין משה ותורתו אמת והם בדאים אמר לי כל ל' יום מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת (פירש"י כל שלשים יום כל ר"ח) ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והם בדאים עכ"ל:
והנה המאמר הלז צווח ואומר דרשוני:
ונלע"ד לבאר המאמר הנ"ל דרך רמז כי מודעת זאת בכל הארץ גודל גנות פירוד הלבבות והפירוד והשנאה נמשכה מקנאת איש מרעהו הן בהצלחותיו הן במעלותיו והוא שנאת חנם על לא חמס בכפו ובכלל זה השנאה הבאה מחמת פגם דברים או מחמת הפסד ממון שהזיקהו חבירו או גזל או עשק אותו כל מידי דאית ביה דררא דממונא ותבער כמו אש חמתי וקושר ואוגד אגודות אגודות כאגודת עשי"ו להכות בשוט לשונם להכות נדיבים עלי יושר לבבם להשפילם עד לעפר כאשר עינינו רואות מעשה בכל יום וכענין זה פירש בעוללת אפרים ע"פ והיה בכל עת יחם הצאן המקושרות ושם יעקב המקלות ובהעטיף הצאן לא ישים רמז לשה פזורה ישראל בכל עת שיחם לבב כל אחד על זולתו ויקשרו קשרים זה על זה כמנהג בעלי המחלוקת ושם יעקב המקלות רמז להם הגלות שהמשיל במקל חובלים. כד"א הוי אשור שבט אפי ומטה הוא וגו' ובהעטיף הצאן שהם מעוטפים באגודה אחת לא ישים המקלות וכל זה רמז אל השלום שבו תלוי קיום אומה הישראלית כאמור עכ"ל והנה דרך בעלי מחלוקת הוא למסור ממון ישראל ביד גוי כידוע והנה בבואו להלשין על חבירו ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ויקחהו ויסעהו על עברתו והנה ארש"ו אר"ש תועב"ה עד כי ברוב דברים לא יחדל פשע בינו ובין המעוו"ת אשר לא יוכל לתקון ועקימת שפתיו הוי מעשה לסתור להיות השר והמלך בהסתר פנים מהמתנגדים שלו ומצאם צרות רבות ורעות אף כי לא יהיה בם חטא משפט מעו"ת לשקול כסף אל גנזי אוצרות המלך ויגדלהו וינשאהו השר והמלך עד כאיל ידלג מדלג על ההרים לעלות ראש הפסגה בחושבו כי מי ראוי שיעלה בראש יותר ממנו ולהיות מושל בקרב תבל לפסוע על ראשי עם קודש וינהגהו בכבידות כבד עון גדול עונו מנשוא ובגאות רשע ידלק עני ובעיניו הדלקה עושה מצוה כי כל הפוסל במומו פוסל ויסיר מלבו עונו וישכח רוב אשמותיו ומהפך בזכות עצמו בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב ודובר הוות על רעהו בשקר ומרמה ופי רשעים יכסה חמס באומרו לצדיק רשע אתה ואין זה אלא מראה טלפי' שמראה פנים בפני הבריות שהוא צדיק ושבע תועבות בלבו ותחתיו יעמוד הבהרת וכל זה הוא נאום פשע לרשע על צדיק ולכן בעיניו לזכות יחשב מה שהוא רודף אחרי ישרי לב וכל זה הנצוח והתנשאות בא לו מהעלות המנחה בעת הקריב אותו לפני המלך והשר לשחר פניו במנחה ההולכת לפניו וערבה לו מנחתו כימי עולם וישוב וירצה עוד פנות אל המנחה וזהו לענ"ד כוונת רבב"ח אמר לי ההוא טייעא פי' ת"ח שעוסק בתורה שנאמר בה כי טוב סחרה מכל כסף וההוא ת"ח אמר לי' תא אחוי לך בלועי קרח ר"ל בא ואראך סיבת וגרם המחלוקת מאין היא באה עד שע"י המחלוקת הם אבודים ונבלעין וקרא לבעלי המחלוקת בשם קרח לפי שהוא מפורסם בתורה בשם בעל מחלוקת ורז"ל דרשו קרח שעשה קרחה בישראל וידוע הוא שכל בעל מחלוקת עושה קרחה בישראל כידוע וא"כ כל בעל מחלוקת הוא לאה לשמו שם קרח והקדמונים אמרו בדרך הלצה ובני קרח לא מתו כלומר עדיין לא מתו הבעלי מחלוקת המכונים בשם בני קרח כי בכל דור ודור עומדין עלינו לכלותינו. וז"ש תא ואחוי לך בלועי קרח כנ"ל אזלי וחזאי תרי בזעי פירש"י בקעים והוא ע"ד מה שפי' העוללת אפרים על מה שנתנו חז"ל סימן לחמץ סידוק כקרני חגבים וז"ל סידוק הוא סימן חימוץ מעשה יצה"ר שמפריד בין הדביקים לבלתי היות עיסת בית ישראל הבלולים כעיסה באגודה וחיבור אחד רק יהיה סדק ביניהם ופירוד ומתוך הקנאה והשנאה יש לכל אחד קרן של גאוה בין עיניו ורוצה להיות מתנשא לכל ראש לפי דעתו הרמה כמש"ה אל תרימו למרום קרניכם ובאמת הוא רק כקרני חגבים שאנו בין האומות כחגבים כמש"ה ונהי בעיניהם כחגבים וז"ש כקרני חגבים הקרן של ישראל הוא שפל רק כקרני חגבים עכ"ל וז"ש וחזאי תרי בזעי ר"ל שני מיני פירוד לבבות המכונים בשם סדקים כאמור בשם ע"א והיינו מחמת קנאת איש מרעהו הן בהצלחותיו הן במעלותיו וע"י הקנאה ההוא לעשה פירוד בין הדביקים או מחמת פגם דברים או הפסד ממון כאמור וע"י השתי אלה נעשה פירוד וסדקין ביניהם וזהו תרי בזעי. והנה כבר מילתינו אמורה שע"י עולה כאש חמתו ותבער וקושר ואוגד אגודות אגודות ויקשרו קשרים זה על זה כמנהג בעלי המחלוקת וזהו דנפיק קוטרא מינייהו ר"ל מהאותו פירוד הלבבות נפיק קשר שנתקשרו זה על זה כאמור בשם ע"א ע"פ והי' בכל עת יחם הצאן המקושרות וגו'. והנה דרך בעלי מחלוקת הוא למסור ממון ישראל ביד גוי ומצינו ברז"ל שמכנים ממון ישראל בשם גיזת צמר וז"ל בגמרא דגיטין מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז נכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת שאינו גזוזה גזוזה עברה שאינו גזוזה לא עברה עכ"ל וז"ש שקל גבבא דעמרא ופירש"י גיזת צמר. כלומר שנוטל ממון ישראל המכונה בשם גיזת צמר ומשוי' במיא שמכניס הממון בין האומות הנקרא' בשם מים כמו שאמר הכתוב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' וכן הרבה. והנה כל כוונתו הוא לנצח את חבירו ולהודיע לבני האדם גבורותיו שמתגבר עליהם והגבורה מתייחסת למים כמש"ה מים רבים אדירים וכן בפי רבינו ז"ל מתייחס המים בשם גבורה באומרם מאימתי מזכירין גבורות גשמים ועיין בע"א במאמר ג' מזה הענין באריכות ע"ש וז"ש ומש י' הממון במיא כלומר שמכניס הממון בנצחונו לנצח את חביריו ולהתגבר עליהם כאמור והנה ידוע בבואו לחצר המלך להלשין על חביריו ולנצח אותם ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו בטרם יחרץ לשונו לדבר סרה על זולתם וז"ש ואנחיה הממון היינו המנחה מנחה לפני המלך והשר ברישא דרומחא כלומר בתחילת פתיחת לשונו לדבר כי הלשון הוא נקרא בשם רומח וחנית וחרב כמש"ה שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה וכן אמרו רז"ל אוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין בחרבות שבלשונם וזהו ברישא דרומחא ועי"ז ועיילי' התם כלומר שיש לו עלי' בחצר המלך והשר שארשת שפתיו בל מנע ממנו השר ויגדלהו וינשאהו על כל ויפסע על ראשי עם קודש והנה בגאות רשע ידלק עני וחמתו בערה בו ותבער כמו אש חמתו והבערה ללהב יצא בצאתו מחצר המלך והשר וזהו וכי אפיק הוי אחרוך אחרוכי ר"ל וכי אפיק מהחצר המלך והשר הוי אחרוך אחרוכי ופירש"י הנהו גבבי דעמרא ר"ל שמחרך באש חמתו את ממון ישראל המכונים בשם גיזת צמר כאמור. והנה ידוע מטבע בעלי המחלוקת שיסירו מלבם עונם ומהפכין בזכות עצמם בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב לו מה שמנצח את זולתו כידוע ממנהג בעלי מחלוקת שאומרים למצוה גדולה יחשב לנצח את פלוני אלמוני ולא עוד אלא שמקדימין את המצוה הזאת הנראה בעיניהם למצוה לכל רמ"ח מ"ע וזהו שאמר ואנחי' ברישא דרומחא כלומ' בריש רמ"ח מ"ע כי ז"ל הרב האלשיך ע"פ ויקח רמח בידו כי אבינו שבשמים רצה לזכות את ישראל בתת ה' לנו מספר מ"ע כמספר רמ"ת אברינו למען בהם יגדל ויקדש ג' החומר והוא שאומרה תורתינו הקדושה ראו נא כח מעשה פנחס כי דרך עושה מצוה לקדש בה האבר שנעשית בה אך הנה פנחס קדש כל אבריו ע"י עשות מצוה באבר אחד וזהו ויקח רמח בידו כי בידו שהוא אבר אחד לקח כל הרמ"ח אברים לקיחה עצמיית והוא שעי"כ הערה למות נפשו ועם רוחו וגויתו ונתקד' כולו עכ"ל וז"ש ואנחי' ברישא דרומחא וק"ל. וקאמר וכי אפיק הוי אחרוך אחרוכי ר"ל כי ידוע הוא כי דרך כל איש ישראל שעם היותם ישינים על מטות עצלות תשוב' ומ"ט לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה' כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לדבק בשורשם וכמה פעמים לבם נוקפים לפעולת תשובה ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעל פעולת התשובה ובפרט בענין הנצחון הנזכר אומר לו יצר סמוך בלב איש אזור חלציך ותהא לבן חיל ואל תהיה כאיש נדהם כגבר לא יוכל להושיע ובפרט כי יראו התרפות ידיך מלהתגבר על זולתם אז תהיה נכוה ברותחין מזולתם וז"ש וכי אפיק כלומר שרואה בעין בשר למו כי אפיק מהמחלוקת ונצחון אז הוי אחרוך אחרוכי מזולתם לכן מחזיק בטומאתו עדיין וק"ל ואמר לי הטייעא אצית מאי דשמעית כלומר עצה טובה קמשמע לי' שאם תרצה שלא לחרחר ריב תחזיק במדה הזאת להיות שומע חרפתו ואינו משיב וזהו שאמר לו הטייעא אצית מאי דשמעית כלומר שתהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים אך שקשה הדבר מאד לעצור ברוחו ולעצור במילין לזה פירש"י הסכת ושמע ודרשו רז"ל ע"פ הסכת כתת את עצמך שתכתת א"ע לבלום פיך מלהוציא סרה נגד זולתך ושמע חרפתך מזולתך וק"ל וקאמר ושמעית דהוי אמרי הבעלי מחלוקת משה ותורתו אמת כלומר אין אנו משקרים ח"ו בתורת משה בניצוח הנ"ל שמהפכין בזכות עצמן בהמצאות טענות ותואנות של הבל כאמור רק שאומרים והם בדאים כלומר שמדברים על זולתם על המתנגדים שלהם שהם בדאים שהם מראים בפני הבריות שהם צדיקים ותחתם יעמוד הבהרת כך אומרים בפיהם על רעיהם ושמעתי מהם החירופי' והגידופים הנ"ל וק"ל או ירצה לומר אצית מאי דשמעית פי' הט אזניך ושמע איך הבעלי מחלוקת מתחרטים באחריתם ושמעית דהוי אמרי משה ותורתו אמת כלומר מה שכתב משה בתורתו הנאמנה כי נאצו האנשים האלה את ה' והסוף ואחרית של בעלי מחלוקת המכונים בשם קרח הוא אמת ואנו בדאים ואמר כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם להכא ר"ל כל תלתין יומין מחזירם אימת הגיהנם להכא ר"ל לפתח החרטה בשומם אל לבם עונש גיהנם שזו היא קשה להון יותר מן הכל וזהו כבשר בקלחת ופירש"י כדי שיתבשל מהר ר"ל כמו בשר בקלחת מהפכין אותו תמיד כדי שיתבשל מהר כך אימת הגיהנם מחזיר אותם לתשובה מהר ומה נעמו דברי רש"י ז"ל שפי' כל תלתין יום הוא ר"ח כי ידוע הוא מפתיות יצה"ר שמפתה את האדם לחטוא עד שיטביע אותו במצולות מים הזידונים לאמר שאבד סברו ובטל סכויו ואין תשובה מועלת לו עוד והנה מהלבנה יש לו ראיה הגונה שאף שהאריך ברעתו יש לו תקנה בתשובה כי ידוע הוא שישראל נמשלו ללבנה והנה בעינינו אנו רואים מעשה בכל יום שהלבנה עיקר זריחתה הוא עד ט"ו לחודש ומט"ו לחודש עד שלשים יום לחודש הנ"ל הלוך וחסר עד שנתמעטה עד קצה התכלית ובאותו יום בעצמו התחילו ימי עלייתה ומוסיף והולך וזורחת היא שם נמצא שביום שלשים נתמעטה ונתקטנה עד קצה התכלית עד שלא יעלה על לב שום אדם שתחזור לזרוח כמקדם ואעפ"כ באותו יום בעצמו התחיל עת עלייתה ומוסיפה והולכת מדי יום ביום עד שזורחת ביום ט"ו כמקדם כך אנחנו בני ישראל הנמשלים ללבנה אף שבאנו במעמקי מים הזידונים ומטפשין והולכין מדי יום ביום עד שנר רשעים ידעך אעפ"כ אם אנו חוזרים בתשובה עולין מעלה מעלה עד שזורחת נשמתינו שם בעה"ב וכל זה הראיה שאנו מביאין מהלבנה הוא דוקא ביום שלשים לחודש שהוא ר"ח ואז התחיל מולד הלבנה ומכל הנ"ל שאמרנו הוא ראיה גמורה שהתשובה מועלת אף שהאריך ברעתו כאמור ולכן דוקא ביום ר"ח מחזיר אותן אימת הגיהנם לתשובה וק"ל כנלע"ד לבאר המאמר הנ"ל ואם אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי:
סליק דרוש מחלוקת: