אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש יג
דרוש י"ג אלול. אמר דרבה בב"ח לדידי חזי לי אורזלא בר יומי' דהוי כהר תבור והר תבור כמה הוי ארבעים פרסי (כך הוא גרסת מהרש"א) וכי משכי דצווארי' תלתא פרסי ובי מרבעתא דריש' פרסי ופלגי רמא כופתא וסכרי' לירדנא:
הנה בארתי המאמר הנ"ל בכמה אופנים ועתה אשוב ידי לפרשו ולבארו באופן אחר כיד ה' הטובה עלי. דהנה ידוע שכמה גדולה וחביבה היא מדת ענוה לפני הקב"ה עד שדרשו רז"ל ע"פ לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים ופירש"י לא מרובכם לפי שאין אתם מגדילים עצמיכם כשאני משפיע לכם טובה לפיכך חשק בכם כי אתם המעט הממעטין עצמיכם כגון אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר וכגון משה ואהרן שאמרו ונחנו מה ע"ש. ועפ"ז אמרתי לפרש פסוק אחד במיכה במה אקדם ה' איכף לאלהי מרום דאי' בגמר' שחביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת דאלו מ"ה אינ' מזכירין את השם אלא אחר ג' תיבות שנא' קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנא' שמע ישראל ה' אלקינו וגו' עכ"ל הגמר' היוצא מדברי רז"ל שאנו חביבין לפני קב"ה עד שאנו מקדימין את השם יותר ממ"ה וכבר אמרנו שעיקר החביבות שמחבב הש"י את ישראל הוא מחמת מדת ענוה שמשפילין עצמם לפני המקום כמו שפירש"י כנ"ל וזש"ה במה אקדם ה' ר"ל במה אזכה שאקדם את ה' יותר ממ"ה לז"א איכף לאלהי מרום ר"ל בזה שאכף ראשי לפני המקום כלומר שאשפיל א"ע במדה הזאת אזכה לקדם את ה' כנ"ל וק"ל, וז"פ הפסוק בקהלת מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כי הנה ידוע שאין מגיע לאדם ע"פ הדין שום שכר ויתרון על המצות שאדם עושה כי מי הקדימני ואשלם אמר הקב"ה ודרשו רז"ל ע"פ זה וז"ל נתתי לו בית לעשות מזוזה טלית לעשות ציצית נמצא בכל המצות הקב"ה מקדימו תחלה משא"כ במדות הכנעה האדם מקדימו תחלה ומצאתי שז"פ הפסוק הקודם במה אקדם ה' ר"ל באיזה מדה טובה אבחר שלא יהא מענה לה' לומר מי הקדימני ואשלם ואמר איכף לאלקי מרום היינו מדה טובה של הכנעה עכ"ל ונמצא שאין מגיע לאדם שום שכר על מעשיו הטובים ע"פ הדין רק על מדת הכנעה כנ"ל ובפרט מ"ש רז"ל הובא בילקוט וז"ל ר' לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומ"ט בעה"ז דיין שהקב"ה מזריח השמש להם עכ"ל וזש"ה מה יתרון לאדם ר"ל מדת מה ע"ד שאמר הכתוב ונחנו מה וגו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' שמלת מה מורה על מדת ענוה ושפלות וז"ש מדת מה היינו הכנעה ושפלות הוא יתרון לאדם כי בכל עמלו שיעמול במ"ט בעה"ז הוא תחת השמש ר"ל מה שהקב"ה מזריח להם השמש וק"ל. והנה איתא בכתבי האריז"ל אם רוצה להסיר המקטרג שהוא סמא"ל גי' קל"א יאחוז במדת ענוה שג"כ גי' קל"א לכן מזמור ה' לא גבה לבי במזמור קל"א לרמוז על מי שאין בו גאוה ש ס"ם העולה קל"א שולט בו עכ"ל והנה אם אנו באין לספר בשבחין במדת ענוה יכלה הזמן והמה לא יכלו אך ורק אבאר לך מה שמצאנו בדברי רז"ל מעלות גדולות של ענוה מעלה הא' כמו שאמרנו בשם האריז"ל שעי"ז מסיר ממנו המקטרג את הס"ם והנחש ועוד מעלה ב' מצאנו בדברי הזוהר בפ' פנחס ע"פ זבחי אלהים רוח נשברה וז"ל זבחי אלהים כדקא יאות הוא רוח נשברה דיתבר ההוא רוח מסאבא ולא ישלוט כו' עלי' כתיב רוח הולך ולא ישוב להוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגבי' לעלמין עכ"ל מעלה ג' מצינו בזוהר ע"פ כי לא תחפוץ זבח ואתנה זבחי אלהים רוח נשברה וכי לא בעי קב"ה דיקרבין קמי' כו' אלא דוד לקמא דשמא דאלהים אמר וקורבנא לא קרבן אלא לשמה דהוי' דכתיב קרבן לה' דהא לשמה דא לא מקרבין אלא רוח נשברה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה עכ"ל וע"פ דברי הזוהר הנ"ל נלע"ד דז"פ הפסוק במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום ר"ל במה שאקדם פניו אינו מקדם אלא פלי ה' וזהו במה אקדם ה' משא"כ כשאיכף שיהי' כפוף להש"י אקדם אף לאלהי מרום כלומר אף לשם אלהים וזהו אוכף לאלהי מרום וק"ל מעלה ד' מצינו בגמ' דסוטה כמה גדולי' נמוכי רוח שבזמן שבה"מ קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מקריב מנחה שכר מנחה בידו כו' אבל מי שדעתו שפילה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה עכ"ל ובמדת גאוה מצאנו הכל להיפך כמש"ה גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ודרשו רז"ל א"ת אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם נמצא שהוא רחוק מקב"ה והנה כל הדברים הנ"ל נלע"ד שרמז אותם ישעי' הנביא במתק לשונו הטהור וכלל אותם במלות קצרות וכי הוא זה דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ע"כ דהנה כבר הקדמנו הקדמה אחת נפלאה בשם מג"ע הבאתי דבריו בדרוש הבטחון ע"ש דיש כת טועי' לומר מחמת שהוא רם ונשא אינו משגיח בשפלים אבל זה נסתר מזה שבחר ה' בשם הוי' ב"ה שבחר באותיות שהם במספר המועט מכל האותיות לפי שכל האותיות עם המילוי הם כולם יותר במספר מאותיות שם הוי' והיא ענוותנותו וז"ש רז"ל בכ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו ע"ש שהארכתי בדבריו וזש"ה דרשו ה' ר"ל שתדרשו ותחקרו בשם הוי' כנ"ל ותראה שהקב"ה הוא עניו עד מאוד ותילף מיני' ק"ו אם אדוני אדוני' ומלך מלכים אשר בידו נפש כל חי ולגדולתו אין חקר בחר במדת ענוה מכ"ש אנו שפלים ונבזים טפה סרוחה עאכ"ו שיש לנו לבחור במדת ענוה ושפלות נמצא כשתדרוש בשם הוי' תשא ק"ו בעצמך לאחוז במדת ענוה ואז תקרא אותו בהיותו קרוב כי אין תפילתך נמאסת לפניו משא"כ במדת הגאוה שרחוק ה' מגיאי' כנ"ל זאת ועוד אחרת תעשה עוד פעולה שיעזוב רשע דרכו ר"ל היצה"ר הנקרא בשם רשע כמש"ה צופה רשע לצדיק וגו' יעזוב דרכו הרע שדרכו של יצה"ר הוא לפתות ולהדיח אותך מעבודת השם משא"כ כשתאחוז במדת ענוה אז יעזוב את דרכו הרעה לפתות אותך ואז ואיש און היינו האדם שהיה למראה עיני האדם לאיש חשוב כמשמעות איש בכ"מ איש חשוב כידוע ובאמת הוא און בקרבו לצוד את הבריות ברמאותו וז"ש וגם איש און יעזוב מחשבתו הרעה וזהו ואיש און מחשבותיו ולא עוד אלא וישוב אל ה' ר"ל שיצה"ר ישוב אותו אל ה' כמו שמצינו באברהם ומצאת את לבבו נאמן ששני יצרי' היו נאמנים ויצה"ר ישוב את האדם אל ה' כי ז"ל הזוהר תו אמר ר"א חייבין עבדין פגימותא כו' דיצר רע לא אתכליל ביצ"ט בגין חובייהו דב"נ ע"ש משא"כ כשהאדם כובש את יצרו הרע אז יצר רע אתכליל ביצ"ט וגם הוא מייעץ את האדם לעבוד עבודת הבורא ולא עוד אלא וירחמהו ר"ל שיצה"ר ירחם אותו כלו' יאהב אותו כמו שמצינו בגמרא דדרש ר' פ' בפופנאי ואתי שטן ונשקי' לכרעיה. ולא עוד כי עד הנה לא היה האדם מצא חן אלא בעיני ה' היינו במדת הרחמים ועכשיו ואל אלהינו כלומר שמקרב אותו אף לפני מדת הדין וכמו שהקדמנו בשם הזוהר דלשמא דא לא מקרבין אלא רוח נשברה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה ע"ש וזהו ואל אלהינו וק"ל, כי ירבה. לסלוח יובן ע"פ גמרא דיומא וז"ל גדולה תשובה שאפי' יחיד שעשה תשובה מוחלין לו וכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם וגו' וז"ש כי ירבה לסלוח שע"י תשובה הרמה גורם סליחה לרבים וק"ל כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי יובן ע"פ מה שביאר המדרש שמואל על המשנה בפ"א עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו ר"ל דידוע מש"ה בכל דרכיך דעהו שיהיה כל כוונתיו לש"ש הן באכילה ובשתיה ובכל צרכיו והש"י מעלה עליו כאלו עשה בזה רצונו וזהו עשה רצונו של הש"י כרצונך ר"ל בזמן שאתה עושה רצונך היינו אכילה ושתיה וכו' כדי שיעשה רצונך כרצונו ר"ל שהש"י מעלה עליך כאלו עשית רצונו ע"ש באריכות וז"ש כי לא מחשבותי וגו' ר"ל שאל תשים אל לבך מחומר העבודה עבודת הש"י כי לא כן הוא כי רחמנא רק לבא בעי וז"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כלומר שמחשבותיכם הוא להנאתכם ולא לש"ש לכן ולא דרכיכם דרכי משא"כ אם הי' מחשבותי' לש"ש אז אפי' דרכיכם היינו אכילה ושתיה וכו' ג"כ דרכי שאני מעלה עליכם כאלו עשיתם רצוני כאמור וק"ל:
נחזור לענינינו שבמדת הענוה והכנעה הוא כובש את יצרו הרע שאין שולט שוב באדם כנ"ל והנה א"א לבא למדה זאת אם לא שישבר תאות גופו ויסגף א"ע אז יכנע לבבו כמש"ה אז יכנע לבבם הערל משא"כ כשמפנק את עצמו בתענוגי הזמן ואו ורם לבבו ושכח את אלהיו כמש"ה שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו כי הגבר' התאו' על השכל היא ראש כל חטאת וסבת כל גנות כידוע מספרי המוסר והנה אף שהלך חשיכים והגביר השעיר כל ימות השנה עכ"פ בארבעים יום שמר"ח אלול ועד יה"כ מי הוא זה ואיזהו אשר לא ירא ואיזה היא הנפש אשר לא תעונה בעצם החודש הזה לשוב אל ה' וקול השופר מכריז בראש הומיות נותן קולו לפני חילו לאמר שובו שובו מדרכיכם הרעים בטרם יתנגפו רגליכם וכבר משתומם ע"ז הנביא באומרו אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי מן הראוי הוא לחרד מפחד ה' ומהדר גאונו כי יבא לשפוט הארץ ויראה ורעד יבא בו לאמר הלא המלך מזמן אותי לפני בית דינו הגדול מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו לו ובמה אקדם ואתרצה פני ה' אוי לי על שברי נחלה מכתי בכן איכף לאלהי מרום בהכנעה ושפלות כי זבחי אלהים רוח נשברה ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וישבר תאותו ויעזוב המותרות וישים סכין בלועיו אם בעל נפש הוא ועי"ז יקנה לו מדת ענוה והנה בודאי אף באלה הימים יצרם בוער בקרבם להדיח אותם מעבודת הבורא ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בתורת ה' להגות בה בקרב הימים האלה ואז אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ כמאמר רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ כו' ויהיה עיונו בג' חלקי התורה בחכמה ותבונה ודעת או בתנ"ך או במקרא משנה גמרא. והנה גם בעסק התורה השטן מרקד להסית ולהדיח אותו ויכשל בשלא לשמה או גס לבו בהוראה וכיוצא בו ומצינו תרופה לזה בזוהר להרגיל א"ע לקום בחצות לילה לעסוק בתורה ועי"ז כובש את יצרו הרע מכל וכל כי ז"ל הזוהר ת"ח בשעתא דאעל לילה פתחין סתימין וכלבי וחמרי שריין ושאטן בעלמא כו' כד אתער רוח צפון ואתפליג לילה כו' זכאה חולקי' דההוא ב"נ דאיהו קאים בההיא שעתא ואשתדל באורייתא כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינין זינין בישין עאיל לון בנוקבא דתהומא רבא וכפית לי' לחמור כו' ונחית לי' מההוא גרם המעלות כו' בטפסרי דתחות עפרי עכ"ל הזוהר וכתב הר"ח היוצא מדברי המאמר הזוהר שאדם הרגיל לקום בחצות לילה הוא כופה לס"א ועונותיו מתכפרים והוא מהפך ממדת הדין למדת הרחמים ע"ש באריכות:
והנה כל הדברים הללו נלע"ד לרמז במאמר רבב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא לדידי חזי לי אור זילא בר יומא ר"ל שהראו לו הצדיק הנקרא אור כמו דאי' בז"ח הצדיק נקרא אור שנא' אור זרוע לצדיק ע"ש בדף ט' באריכות והראו לו אותו צדיק שהוא זילא בעיני עצמו כל ימיו כלומר שקנה לו מדת הכנעה ושפלות וזהו אור זילא בר יומא כי מדת בני האדם מכונה בשם יום כמאמר רז"ל היום קצר וכו' היום לעשותם ומחר לקבל שכרם ובאותו יום הוא מזלזל בעיני עצמו כנ"ל ועל ידי אותו מדה הכנעה ושפלות עשה פעולה גדולה מי דהוי כהר היינו יצה"ר שנדמה לצדיקים כהר כידוע ממאמר רז"ל תבור ר"ל שבור אותו ע"י מדת הכנעה וענוה כנ"ל וזהו דהוי כהר תבור ר"ל היצה"ר שנדמה כהר נשבר בקרבו ע"י מדת ענוה הנ"ל וקאמר והר תבור כמה הוי ר"ל כמה משך הזמן נמשכה הזאת לז"א ארבעים פרסי כגירסת מהרש"א בח"א ר"ל ארבעים מדריגות היינו ארבעים יום שמר"ח אלול עד יום הכפורים ופרסי הוא מלשון פרוסה ומדריגה כידוע מהמפרשי' וק"ל וקאמר וכי משכיה דצואריה ר"ל שנמשכה תוקפו וגבורתו על יצרו הרע כי צואר, הוא מלשון חוזק ותוקף כמש"ה צוארך כמגדל השן ועיין בפירש"י שם, וז"ש וכי משכי תוקפו וגבורתו הוא ג' פרסי ר"ל בג' מדריגות של תורה היינו חכמה ותבונה ודעת או מקרא משנה גמרא בזה נמשכה לו תקפו וגבורתו על יצרו הרע כנ"ל אך ורק גם בעסק התורה רבים נכשלים בשלא לשמה וכיוצא ונעשה לו סם המות כמאמר רז"ל לא זכה נעשה לו סם המות והוא נמשכה מפתיות יצה"ר שמסית ומדיח את האדם מעבודת הבורא ב"ה לז"א וכי מרבעתי' דרישא הוא פרסי ופלגי ר"ל שיעור משך הנחת ראשו לישן הוא משמר ופלגא דהיינו בחצות לילה יקום להודות כי ידוע שג' משמורות הוי לילה ועד חצות הוא משמר ופלגא וזהו וכי מרבעתי' דרישא פירש"י הנחת ראשו הוא פרסי ופלגי כנ"ל וע"י עמידתו בחצות לילה רמא כופתא ר"ל רמא הס"א המכונה בשם כופתא דהיינו צואה כמש"ה רחץ ה' את צואת בנות ציון היינו החטאים והמקטריגים כידוע ממאמר רז"ל העושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד והמקטריגים נקראים בשם צואה הזוהמה מהקדושה והכונה שרמא את הס"א ממדריגתו ע"י עמידתו בחצות לילה כנ"ל. זאת ועוד אחרת וסכרי' לירדנא ר"ל שמסכר את פה מדת הדין מלקטרג בעולם כי ז"ל המג"ע באופן מ"ט וז"ל ואתחנן אל ה' שרוצה לעורר הרחמים בעולם שכל ימיו היה מתעסק להמתיק הדינים כמש"ה ומשה עלה אל אלהים ר"ל להמתיק צרופי אלהים ולכן בעת ההיא כשהיה הוא בן ק"ך שנה שהם כנגד ק"ך צרופי אלהים כו' ועליהם בקש אעברה נא ר"ל רוצה אני להעביר הירדן שנקרא כן שמשם יורד דין לעולם ע"ש באריכות היוצא מדברי מג"ע שהירדן הוא כנוי למדת הדין וז"ש רבב"ח וסכרי' לירדנא שבמעלות חצות לילה מסכר למדת הדין שלא לירד דין בעולם וכמו שכתב הר"ח שמהפך ממדת הדין למדת הרחמים וק"ל:
סליק דרוש אלול: