אור ברסלב
אבן שהם שהם דרוש יא

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם דרוש יא

שהם דרוש י

דרוש י"א לט' באב. נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ה' לעולה תשב כסאך לדור ודור. הנה הספיקות אשר נופלים במקראי קודש אלה רבו א' תיבת נא היא מיותר ואין לו שחר והכי הוי לי' למימר אוי לנו כי חטאנו. ב' למה משני בלישני' פעם אומר זה ופעם אומר אלה ומה בין תיבת זה לתיבת אלה ושארי דקדוקים וקושיות:

ונלע"ד לבאר כיד ה' הטובה עלי דהנה ידוע שכל הדאגה שעלינו כל ראש לחלי וכל לבב דוי הם על שני דברים הרעים א' שבעינינו אנו רואים תמיד מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי ומינייהו דוכסי וכל האומות יושבים שקיטים ושלוים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואנו ב"י דווים וסחופים אלו הן הלוקין אשר בה' הדביקים כמאמר הכתוב כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו ואין לנו לא מלך ולא שר ולא שופט כספינתא בלא קרבניטא אין לנו מנהל ולא מחזיק בידינו כמאמר הספדן ישבתי איך בדד לארץ ונפשי לעפר שחה זה קרוב לשני אלפים ועדיין עת הקץ לא הגיעה איך אשת נעורים היא גרושה. מאז הייתי על לבך חרושה. ועתה המלכת אשת זנונים. גודל כאבי כל עת אזכרה. איכה שפחה תירש גבירה. כלום יש הנאה מבשר חמורים. כי תשכח אהבת אשת נעורים והיא עתה מתגברת. והרפתקאות וצרות צרורות מתעוררות. זאת ועוד אחרת גזירה לגזירה גזירה המופנית מב' צדדים דכ"ז שבה"מ קיים לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו כי תיכף ומיד היה מתכפר בקרבנות כי תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערבים על עבירות שביום ושארי קרבנות משא"כ עכשיו אין לנו זבח ונסכים לא כהן ולא מזבח שיכפר בעדינו ואין לנו על מי להשען אלא שיח שפתותינו במקום קרבנותינו ואף גם זה הוא תלוי ועומד בספק אם עולה למעלה לרצון כי כבר נאמר סכות בענן מעבור תפלה כי מיום שנחרב בה"מ מחיצה של ברזל מפסקת בינינו לאבינו שבשמים יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה כולו האי ואולי והנה הנפקא מיני' בין ב' הדאגות הוא זה דהדאגה ראשונה הוא דאגת עה"ז כנ"ל ודאגה ב' הוא דאגת עה"ב והנה כל חמדת ותענוגי הזמן הוא דבר הנראה לעינים כמש"ה וכי תאוה הוא לעינים וחמדת עה"ב עין לא ראתה רק הוא תלוי בהשגת הלב וכעין זה פירשו המפרשי' על מארז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה ר"ל צריך שיתן עיניו הוא רמז על חמדת ותאוות עה"ז שרואה בעיניו צריך ליתן הדבר הזאת למטה ר"ל שיסתכל במי שהוא למטה ממדריגותו ויהיה מחזיק א"ע לעשיר נגד חבירו העני ממנו ואו אל יקנא לשום אדם בעולם. ולבו הוא רמז אל עה"ב שאין אנו רואין בחוש הראות הגשמיות רק בראית הלב השכליות צריך שיתן למעלה ר"ל שיסתכל במי שהוא למעלה ממדריגתו שיראה מי שהוא צדיק וחסיד ממנו ויקנא על זה כמו שארז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב ואל תסתכל בעבודת הבורא במי שהוא פחות ממך בעבודת הבורא ותאמר די לך בכך רק תסתכל במי שהוא למעלה ממך וק"ל. ועפ"ז אמרתי לפרש מסורה קטנה וכי הוא זה לעינים ד' ב' בקמץ וב' בפתח וסי' כי תאוה הוא לעינים וכעשן לעינים בקמץ כי האדם יראה לעינים ומתק האור לעינים בפתח ונלע"ד ע"פ מ"ש רז"ל בב"ב אר"ח כל מי שעיניו צרות בעה"ז בח"ח מתמלאות עיניו עשן לעה"ב וז"ש המסורה כי תאוה הוא לעינים ר"ל שמתאווה בתאוות הממון וחמדת הזמן וגם הוא קמצן וזהו שרמז בנקודת קמץ ר"ל שידו קמוצה ואז יהיה לו כעשן לעינים והטעם הוא מפני שידו קמוצה וזהו שרמז ג"כ בנקודת קמץ משא"כ כי האדם יראה לעינים ר"ל שהולך אחר תאות ראות עיניו בתענוגי הזמן אך ורק שידו פתוחה לעני ואביון וזהו רמז בנקודת פתח כלומר שידו פתוחה לעני ואביון ואז יהיה מתק האור לעינים והטעם הוא משום שידו פתוחה לעני ואביון ולכן מנקד ג"כ בפתח לרמז כנ"ל וק"ל והנה ידוע דתיבת זה מורה על הקדושה כמו זה אלי ואנוהו ואלה מורה על הסט"א והטומאה כמו אלה אלקיך ישראל ועיין בזוהר פ' פקודי דף רל"ו ע"ב ובפ' ויחי דף רכ"ח ע"א מזה הענין באריכות ונלע"ד טעם הדבר דידוע דהקדושה הוא אחדות והראי' ע"ז שבעים נפש משא"כ הטומאה והראי' עי"ז בעשו כתיב שש נפשות והנה תיבת זה מורה על אחדות וכ"מ שמדבר בלשון יחיד אומר זה כמש"ה זה הדבר ותיבת אלה מורה על דברים רבים וכ"מ שמדבר בלשון רבים אומר אלה כמש"ה אלה הדברים ולכן כ"מ שמדבר מסטרא דקדושה אומר זה לשון יחיד מורה על אחדות משא"כ כשמדבר מסטרא דמסאבא אומר אלה לשון רבים להורות על מקום הפירוד כידוע לי"ח שהסטרא דקדושה נקרא רשות היחיד וס"א נקרא רשות הרבים והא"ש דברי הקינה הנ"ל נפלה עטרת ראשינו כלומר שאין לנו עכשיו עטרות כי אין לנו מלכים ושרים וזהו דאגה ראשונה שאמרנו כנ"ל ועוד דאגה ב' אוי נא כלנו כי חטאנו ר"ל אוי הוא לעת עתה ותיבת נא פירושו עתה כמש"ה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כלומר שעתה הוא אוי ווי לנו כי חטאנו כי בזמן שבה"מ היה עומד אעפ"י שחטאנו אעפ"כ לא היינו דואגים ע"ז כ"כ משום שהיה לנו במה להתכפר משא"כ בחורבנו כנ"ל. וקאמר על זה היינו דאגה ב' שהוא מדבר מעניני הקדושה מדאגת עה"ב ולכן קאמר לשון זה שהוא מורה על הקדושה כנ"ל היה דוה לבנו שהוא תלוי בהשגת הלב כנ"ל א תפס בלשונו תיבת לבנו שהוא מורה ג"כ על עניני עה"ב התלוי בהשגת וראיית הלב השכלית כנ"ל. ועל אלה היינו דאגה ראשונה הוא מעניני עה"ז והוא תלוי בראיית העין כנ"ל חשכו עינינו ולכן תפס בלשונו תיבת אלה שהוא מורה על דברים נפרדים דהיינו תאות עה"ז התלוי בראיית העין כנ"ל ולכן אומר עינינו וק"ל. ועוד יש לנו לקונן על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו וש"ת למה עזבנו עיקר הדאגה דהיינו מה שנוגע לכבוד הש"י שכביכול לא מצאה השכינה מנוח לכף רגלה שנחרבה בית משכנה לז"א אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור ר"ל שבכל דור ודור כסאו נכון כמאמר רז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שכל צדיק וצדיק משכן ומקדש בפני עצמו וזהו כסאך לדור ודור וק"ל:

והנה העון שנחרבה ירושלים עיר הקודש על ידו מצאנו בדברי רז"ל בגמרא דשבת וז"ל אמר רב יהודא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים לדבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד אין מרפא כו' ואמרתי שאפשר שכל הנ"ל מרמז הנביא בדברי הקינה וכי הוא זה:

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס והנה הדקדוקים הנופלים במקרא הנ"ל המה רבים ויבואר למבין מתוך הביאור שאבאר לך דהנה אי' בר"מ פ' נשא וז"ל א"ל רעיא מהימנא לאלי' באומאה עלך בשמא דה' לא תאחר בכל יכלתך דהא אנא בצערא סגי ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא כו' דחכמת סופרים תסרח בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחננו ומחרימין ערב רב ביניהון דלא יהבון לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דילהון ואפי' חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצער בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים כו' דלא אשראין אכסני' בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדוה בלא צערא בלא יגונא כלל ע"ש באריכות המאמר הנ"ל כו' נמצא היוצא מדברי המאמר הנ"ל דת"ח חשיבין ככלבים בעיניהון דלא אשראין אכסניא בינייהו והנה ידוע מ"ש רז"ל כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנא' למס מרעהו חסד שכן קורין לכלב למס ע"ש והנה בש"ע אבן העזר סי' כ"ב סעיף י"ז אי' וז"ל אסור לת"ח לשכון בחצר שיש בו אלמנה אפי' אינו מתייחד עמה מפני החשד והוא דעת הרמב"ם אבל הראב"ד ס"ל דוקא להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצירה מותר דאי' בגמרא לא תשרי בר בי רב באושפיזא דמשמעות הלשון שלא יתאכסן עמה בביתה ועיין בחלקת מחוקק ובבית שמואל באריכות והא"ש דברי הקינה הנ"ל ושיעור הקינה הוא איכה ישבה בדד העיר ר"ל איכה באה רעה גדולה כזו שישבה בדד העיר הקדושה ירושלים עיר הקודש כלומר איזה עון הי' להם שהיה מסבב להם הרעה הגדולה הזאת לז"א שזו היא העון שלהם רבתי עם היתה כאלמנה ר"ל רבתי עם היינו מנהיגי הדור הם היו כאלמנה מה אלמנה אסור לת"ח להתאכסן אצלה כדעת הראב"ד ע"פ משמעות הגמ' כנ"ל כך המנהיגי הדור עשו להם תקנה ביניהם שאסור לת"ח להתאכסן אצלם כידוע ממנהג הרע המצוי אף בדורות אלו שעושין תקנות הקהילות שלא להניח לשום ת"ח המסבבים בגלגל החוזר בעולם להתאכסן אצל ראש ומנהיג הנקרא פרנס חודש וכן בימיהם הי' התקנה הנ"ל וזה העון הוא הגרם להם החורבן הנ"ל שהיו מבזים לת"ח כמו שהבאתי דברי רז"ל שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו ת"ח וכו'. ומפרש קרא ואזיל שכ"כ היו מבזים עד שרבתי בגוים ודרשו רז"ל רבתי בדיעות היינו חכמים גדולים ושרתי במדינות היינו ת"ח שעוסקין בתורה שנא' בה בי שרים ישורו היתה למס כלומר היו בגדר כלב הנקרא למס כנ"ל וכמאמר הזוהר חשיבין ככלבים ועי"ז העון נחרבה ירושלים עיר הקודש עד שישבה בדד וק"ל ואסיים בנחמה בתהילים יגעתי באנחתי וגו' עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי וגו' דהנה מצאתי בס' סם חיים ביאור ע"פ באיכה זכור עניי ומרודי וגו'. זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל לו דהנה לכאורה ישתומם עליו אדם כשעה חדא על מנהגינו שאנו נוהגין מידי שנה בשנה אבילות על חורבן בה"מ בט' באב ואח"כ אנו קורין לשבת שאחר ט"ב בשם שבת נחמו מה זה נחמה הלא עוד היום אנחנו יושבים פה בגלות וגם תמוה בעיניהם האבילות הלא מה שעבר עבר כמאמר החכם מה שעבר אין ומה שיהיה עדיין ובאמת מנהג ישראל תורה היא ויש להם על מה שיסמכו דרש"י פי' ע"פ וימאן להתנחם אין אדם מקבל תנחומין על החי שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי ע"כ וא"כ זה שאנו מתאבלין על חורבן בה"מ תמיד ואין מקבלין תנחומין זה הוא הוראה עצומה שיש לנו עוד תקנה והוי כחי שישוב עוד ואינו נשתכח מן הלב וא"כ כשאנחנו מתאבלין בט' באב על חורבן בה"מ בזה אנחנו מורים שיש עוד חזון למועד לבנות בה"מ ולגאלינו גאולת עולם ולכן קורין לשבת שאח"ז שבת נחמו שהאבילות עצמו היא הנחמה כאמור וז"ש זכור תזכור החורבן בתמידות זאת אשיב אל לבי שאני דואג ומתאבל בתמידות על החורבן ואינו מקבל תנחומין על כן אוחיל לו שיבנה עוד בה"מ כאמור ע"ש ועפ"ד נלע"ד לבאר דברי המקונן באיכה וכי הוא זה סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי וגו'. על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב. והנה הספיקות הנופלים באלה מקראי קודש המה רבו ויובן מתוך הביאור דהנה אמרו רז"ל גלו ישראל לא גלתה שכינה סנהדרין ולא גלתה שכינה גלו תינוקת של בית רבן מיד גלתה שכינה הה"ד עולליה הלכו שבי לפני צר מיד ויצא מן בת ציון כל הדרה. וגם אמרו רז"ל בשעה שבקש הקב"ה להחריב בה"מ אמר כל זמן שאלי בתוכו אין אויבים נוגעין בו אלא אכבש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ ויבואו האויבים ויחריבו אותו כו' ע"ש וכבר הקדמנו דזה שאין אנו מקבלים תנחומים על החורבן היא הוראה עצומה כי יש עוד חזון למועד ויש תקוה לאחריתנו וז"ש סלה כל אבירי היינו גלות סנהדרין החרשתי והתאפקתי מלבכות על זה משום, שאף שגלו סנהדרין לא גלתה שכינה וזהו אדני בקרבי. אך כאשר קרא עלי מועד לשבור בחורי אז על אלה אני בוכיה דוקא וגם על זה שרחוק ממני מנחם כלומר זה שבא לנחם אותי הוא רחוק מדעתי שלא נתקבלו דבריו על לב ע"ז ג"כ החרשתי כי אדרבא למשיב נפש הי' לי זאת כאמור וז"ש כי רחוק ממני מנחם משיב נפשי. אך כאשר היו בני שוממים היינו תינוקת של בית רבן אז על דא ודאי קא בכינא משום כשגלו תינוקת של בית רבן גלתה שכינה אז יד האויב על העליונה כאמור וז"ש כי גבר אויב ודוק. הקדמה ב' מאמר רז"ל ע"פ מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך מזמור לאסף קינה לאסף מיבעיא ליה אלא מזמור שכילה חמתו על עצים ואבנים שאלמלא כך לא נשתייר שריד ופליט מישראל שנא' כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון ועפ"ז ביאר הגאון הר"ש אלגזי הפסוק כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד ר"ל כי אם מאס מאסתנו ואין בדעתך לגאלינו קצפת עלינו עד מאד כלומר בשעת הקצף והרוגז הי' ראוי לשפוך החימה והכעס עלינו ולא על עצים ואבנים אלא ודאי מדחס הקב"ה עלינו ושפך חמתו על עצים ואבנים הוא הוראה עצומה שלא מאסתנו ע"ש. הקדמה ג' מאמר רז"ל ע"פ צדקת פזרונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרם לבין האומות כו' תכלינהו לכולהו ליתנהו גבייכו תכלינהו מאי דאית גבייכו קרו לכו מלכותא קטיעא ע"ש וז"ש הכתוב והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים ר"ל זה שיהיה להם שארית ולא כליי' ח"ו הוא מחמת שיהיו בקרב עמים רבים כאמור וק"ל. והחוט המשולש לא במהרה ינתק שע"פ שלשה עמודי הקדמות אלה נבוא לביאור שאנחנו מבקשים מאת המקום בזה המזמור שירפאנו מחולת הגלות המר והושיענו למען חסדו כאמור בזה המזמור ויש לבעל דין לחלוק ולומר דלמא השי"ת מאס אותנו ואבד סברינו ובטל סכוינו ע"ז בא להשיב ולומר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי כלומר שאני בוכה בכל לילה ולילה על חורבן בה"מ ואינו נשכח מן הלב זה הוא הוראה עצומה שיש עוד חזון למועד כאמור בהקדמה א'. זאת ועוד אחרת עששה מכעס עיני ר"ל שעששה מכעס של הקב"ה עיני היינו בית המקדש שנקרא עין ישראל כמו שדרשו רז"ל ע"פ ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות א"ת אחפש בשמאל אלא אחפש בימין שנעשו חפשים מן העבדות אמר כ"י לפני הקב"ה כתבת בתורה וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו ואתה הכית את עין ישראל שחרבת את בה"מ מן הראוי הוא שלחפשי ישלחנו ע"ש וא"כ זה שמכעס השי"ת עששה עיני היינו בה"מ ולא שפך חמתו וכעסו עלינו זה הוראה עצומה שלא מאס את ישראל כאמור בהקדמה ב' זאת ועוד אחרת עתקה בכל צוררי ר"ל שעתק אותנו בכל צוררי היינו בכל האומות וכוונתו רצויה שיהיה לנו תקומה בין האומות לכך פזרנו בין האומות כולם וזה ג"כ הוראה עצומה שלא מאס אותנו ועוד ידו נטויה עלינו וק"ל:

סליק דרוש לט' באב:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה