אור ברסלב
אבן שהם שהם דרוש י

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם דרוש י

שהם דרוש ט

דרוש י' לשבועות מענין עסק התורה אמר רבה בב"ח זימנא חדא הוי קא אזלינן במדברא ואתלוי בהדן ההוא טייעא דהוי שקיל עפרא ומורה לי' ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן אמרין לי' כמה מרחיקינן ממיא ואמר לי הבו לי עפרא יהבינן לי' ואמר לן תמניא פרסא תנינן ויהבינן לי' אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי אפכית לי' ולא יכילת לי' עכ"ל:

והנה המאמר הנ"ל אומר דרשוני כי הוא חתום וסתום מכל צד:

ונלפע"ד לבאר המאמר הנ"ל כיד ה' הטובה עלי רק נקדים להעתיק כאן דברי הרב הגאון בעל ע"א ע"פ ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ופירש"י וכי במוסרה מת והלא בהר ההר מת אלא שחזרו שמונה מסעות לאחוריהם ופירש הרב הגאון הנ"ל וז"ל דמקרא הזה מדבר בפשע ישראל שהסיעו א"ע ופנו אל הש"י עורף ולא פני' ע"ד שנא' ויסעו מהר ה' ודרשו רז"ל שנסעו מאחרי ה' כד"א נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור כי נסיעת השלם נוכח ה' דרכו ונסיעת הרשעים הוא מאחרי ה' כמש"ה כי פנו אלי עורף ולא פנים וכאן רמז שפירשו מן השי"ת שנמשל לבאר שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בורות נשברים ועזבו את תורת ה' שנמשלה ג"כ לבאר שנא' יפוצו מעיינותיך חוצה ונוזלי' מתוך בארך וזהו ויסעו מבארות ב' מיני באר הנ"ל כשהיו במקום בני יעקן ונסעו מוסרה רמז שבזמן שישראל נסוגי' אחור מאת השי"ת אזי הם נותני' עליהם מוטות ומוסרות שעבוד מלכיות ושעבוד מוסרות של יצה"ר ע"ד שאמרו חז"ל כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות זהו שאמר הכתוב שם מת אהרן ר"ל בזה שנסעו מאת הש"י היא היתה סיבת מיתת אהרן כי הסיר הקב"ה צילם מעליהם כדי שלא יגין הצדיק עליהם כו' ומספר ח' מסעות שחזרו לאחור הוא ע"ד שאמרו ב"מ ע"ז א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות. זהירות מביא לידי זריזות. זריזות מביא לידי נקיות. נקיות מביא לידי פרישות. פרישות מביא לידי טהרה. טהרה מביא לידי קדושה, קדושה מביא לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי ענוה וזהו אליבא דר' יהושע שאמר ענוה גדולה מכולם ובין הכל יהיו שמונה וזהו השמונה מסעות הנ"ל עכ"ל והנה בוודאי ראה ראינו שיש כמה וכמה שעוסקין בתורה ואפ"ה אינן מגיעין ובאין לידי מדות הנ"ל וצ"ל זה שאמר רבי פנחס ב"י תורה מביאה לידי זהירות וכו' הוא דווקא כשיראת חטאו קודמת לחכמתו ומקיים כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן כו' כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ואי' בר"מ אוקמוה מארי מתניתן אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ואין מיתה אלא עניותא ר"ל שאינו דואג על חמדת עה"ז ותענוגיו ואז הוא בוודאי ניצל משלש דברים שאמרו רז"ל עליהם שהמה מוציאי' את האדם מן העולם הייינו עה"ב והשלש דברי' המה הקנאה והתאוה והכבוד וז"ל המתני' בפ"ב ר"א הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם משא"כ כשחכמתו קודמת ליראת חטאו הוא להיפך מן הקצה אל הקצה ואינו יכול להגיע עד תכלית השלימות הנ"ל מחמת שהוא מוטבע בשלש מדות הרעות האלה בקנאה ותאוה וכבוד כנ"ל וק"ל:

והנה ידוע משארז"ל להתפלל וז"ל מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות אני רץ והם רצים אני רץ לחיי עה"ב והם רצים לבאר שחת כו' והנה הדברים מועטים הנ"ל מחזיקים את המרובה שהם מעט הכמות ורב האיכות וכללו בדבריהם הנ"ל כל התוכחות מוסר שהאריכו למעניתם כל הספר מוסר שאיש השלם כל עמלו הוא לבא לידי תכלית ולתקן את נפשו ורוחו ונשמתו כדי שיוכל לחזור למקום שנחצב' נשמתו משם ולהשלים האילן העליון כידוע לי"ח משא"כ ברשע כל עמלו הוא לריק כמו דאיתא במדרש ש"ט א"ר איבו כל ריגושם של רשעים וכל יגיעם לריק שנאמר ויגעו עמי' בדי ריק אבל ישראל לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה עכ"ל והנה אם היה אדם משים אל לבו הדברים מועטים הנ"ל שיש חילוק גדול בין עובד אלהים ללא עובד בוודאי הדברים האלה היו מביאים אותו לתכלית השלימות ולפרישות מתענוגי הזמן והיה יכול להפך אפי' מחומר לצורה כידוע שאיש השלם שנוכח ה' דרכו מהפך מחומר לצורה משא"כ ברשע שמהפך מצורה לחומר ואפשר לומר שלכך נקראו בלשון המורגל בפי כל בשם עם הארץ הכוונה שהם עמי הארץ שאפי' הצורה שבהם נתהפכה לחומר ולארץ: והנה ידוע מהזוהר ש דרחיק מאורייתא רחיק מקב"ה ונלע"ד לפרש ע"פ פשוט דידוע שהקב"ה קרוב למי שהוא עניו ושפל רוח שנא' אני אשכון את דכא ושפל רוח וגו'. וידוע הוא משאחז"ל למה התורה נמשלה למים מה מים מניחין מקום גבוה ויורדין למקום נמוך אף התורה אינ' מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה וזהו מאן דרחיק מאורייתא והוא משום שדעתו גבוה ורחבה במדות הנ"ל הוא רחיק מהקב"ה שנא' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ודרשו רז"ל א"ת אותו אלא אתו שאין אני והוא יכולין לדור בעולם וק"ל. והטעם הוא משום שהתורה וקב"ה חד הוא כי ז"ל הזוהר בפ' בשלח וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה כו' א"ר ייסא וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא והא עד כאן לאו אתייהבת לון אורייתא אר"א אינון נפקו למדברא לאסתכלא לקב"ה נטל זיו יקרא דילי' מתמן ואינון אזלו לאסתכלא בי' ולא אשכחוהו ואוליפנא דקב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קב"ה עכ"ל והנה כל הדברים האלו נלע"ד לרמז במאמר רבב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך זמנא חדא הוי אזלינן במדברא היינו בעולם שהפקר כמדבר ואתלוי בהדן ההוא טייעא היינו סותר ר"ל ת"ח שטוב סחרה מסחר כסף וההוא ת"ח הוי שקיל עפרא ר"ל שהיה נוטל אדם אחד שהוא רק חומר ואין לו צורה כלל והוי מורח לי' שעושה אותו שיהי' לו ריח היינו תענוגי עה"ב שנמשלה לריח כמו שפירש הרשב"א על מאמר רז"ל במס' תענית שהראו לר"א ו פדת י"ג נהרי אפרסמון ופי' הרב הנ"ל ז"ל לפי שהתענוג האפרסמון בריחו ואמרו שהוא דבר שהנפש נהנית ממנו וע"כ יחסו תענוג הנשמה לריח האפרסמון שהוא תענוג הדק המענג את הנפש והוא ענין נרמז בשיר השירים לריח שמניך טובים עכ"ל:

או י"ל באופן אחר ע"פ מה דאיתא במדרש וז"ל פרי עץ הדר זה אתרוג מה אתרוג יש בו ריח ויש בו אוכל כך הם ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ובעלי מצות. כפות תמרים מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ואין בהם מעשים כו' ע"ש באריכות היוצא מדברי המדרש הנ"ל שמכנה למעשים טובים בשם ריח וזהו שאמר ומורח לי' דהיינו שהיה מחזיר אותו למוטב שיהא עושה מכאן ולהלאה מעשים טובים המכונים בשם ריח כנ"ל. וש"ת במה היה עושה הפעולה הנ"ל לז"א ואמר האי אורחא לדוכתא פלן והאי אורחא לדוכתא פלן ר"ל שהיה מוכיח אותם בשבט פיו בזה הלשון בואו וראו באיזה דרך ידבק האדם כי האי אורחא הטוב הוא אזיל לדוכתא א היינו לחיי עה"ב והא אורחא הרע לדוכתא פלן לבאר שחת כנ"ל ובזה התוכחה היה מחזיר אותם למוטב והיה מהפך החומר לצורה. אמרינן לי' כמה מרחקינן ממיא היינו מאורייתא ומקב"ה כנ"ל ששניהם נקראו בשם מים כמו שהבאתי בשם הזוהר ואמר לן הבו לי עפרא ת"ל שתזמינו ותכינו לי את גופיכם לדבר זה כמו שאמרו רז"ל אין הבה אלא לשון הזמנה וז"ש הבו לי עפרא תכינו א"ע ותתנו לידי את גופיכם כלומר ברשותי לציית אותי לפרוש מתענוגי הזמן. יהבינן לי' ר"ל קבלנו על עצמינו לציית כל מה שהיה מייסר את גופינו ואמר לן תמניא פרסי היינו שמונה מדריגות שחשב ר"פ בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות כו' והם ח' מדריגות עד ענוה כלומר שבמדות ענוה הוא קרוב לקב"ה ולתורה ואתם רחוקים ח' מדריגות הנ"ל וא"כ עדיין לא תוכלו להגיע למדריגת ענוה והנה כוונתו שקודם כל יפרשו מתענוגי העולם שהוא תענוגי הגוף ואח"כ יהיו עוסקין בתורה ויהי' יכולין לעלות ממדריגה למדריגה עד מדריגת ענוה והם לא עשו כן רק שבתחלה היו עוסקין בתורה ואח"כ היו פורשים מתענוגים וז"ש תנינן ויהבינן לי' ר"ל כשתנינן ועסקו בתורה אז הוא דיהבינן לי' העפרא היינו הגוף שיהיו צייתין ליסר את גופיהם ע"פ דבורו ותוכוחותיו ואמר לן דמרחקינן מלעלות ע"י התורה למדריגות הנ"ל הוא הסיבה שגורם לזה הוא תלתא פרסי ר"ל ג' מדריגות דהיינו קנאה תאוה כבוד וש"ת הלא פרשינן מתענוגי הזמן כמו שאמרת לנו לז"א אפכית ליה ולא יכולית ליה ר"ל משום שאתם היו מהפכין השיטה שמקודם שפרשו מתענוגי הזמן עסקו בתורה ועסקיהם היה בתענוגי הזמן וידוע מ"ש הרמב"ם הובא כש"ע י"ד סי' רמ"ו וז"ל אין ד"ת מתקיימין במי שמתרפה עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתי' אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו והוסיף הרמ"א על דבריו וז"ל ולא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינה זוכה לכתרה של תורה אלא יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויסיר תענוגי הזמן מלבו עכ"ל לענינינו וא"כ כשעסקיהם בתורה היה מתוך עידון ותעגוגי הזמן בוודאי עדיין היו מחזיקין בטומאתן בג' מדות רעות אלה קנאה תאוה כבוד וא"כ אף שאח"כ היו פורשים א"ע מכל מיני עידון לא הועילו להם כלום כי היו מהפכין השיטה לכך לא יכילת לי' כלומר לא יכלו לבא למדריגות השלימי' דהיינו למדריגת ענוה ע"י תורה שהיו עוסקין בה וק"ל. ועיין בדרוש ט"ז ביאור על מגילת רות בדרך רמז: סליק דרוש לשבועות מענין עסק התורה:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה