אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש ט
דרוש ט' לפסח. הסימן שהניחו אבותינו הקדושים אנשי כנסת הגדולה אשר בארץ המה והוא קדש. ורחץ כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מרור. כורך. שולחן עורך. צפון. ברך. הלל. נרצה. הנה ראה ראיתי בהרבה מפרשי התורה שדרכו בו בקסתם קסת הסופר לפרש הסימן הנ"ל כל א' ואחד לפי דרכו ואף אני אחד מאזובי הקיר אודנו להש"י שזיכני לפרש בו לפי קט שכלי ע"פ רמז תוכחות מוסר פי' ודרוש מחודש אשר לא דרכו בו הראשונים ומקום הניחו לי להתגדר בו וגם בביאר חד גדיא ואתחיל לבאר הסי' הנ"ל בס"ד דהנה ידוע דראש לפרישות הוא הבטחון כי הוא יסוד וקוטב שעליו סובבים כל דרכי הפרישות אך ורק כגון דא צריך אני להודיע מה דאי' בספר חובת הלבבות וז"ל בשער הבטחון פ"ג והקדמה הד' שתהי' השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו ולעשות מצותיו ולהזהר מאשר הזהירו ממנו כפי מה שהוא מבקש כדי שיהי' הבורא מסכי' לו במה שהוא בוטח עליו כמו שארז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך ואמר הכתוב בטח בה' ועשה טוב ואמר טוב ד' לקוו לנפש תדרשנו אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו כמה הוא שכל וכמה דעתו חלושה והכרתו ע"ש באריכות וזהו שרמז בעל האגדה לפע"ד קדש את עצמך בתחילה ואח"כ ורחץ בקב"ה ר"ל אח"כ תבטח בהש"י כי רחץ מלשון בטחון הוא כמו שאנו אומרים בבריך שמי' בי' אנא רחיץ והרבה כמוהו והנה זה ידוע כי מי שרוצה לבטוח בה' שירחם הש"י עליו בודאי גם הוא צריך לאחוז במדת הרחמים לרחם על אחרים ואז מרחמין עליו מן השמים כמו שאמרו רז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים כו' והנה מדת הרחמים הוא לחומל על דלים להחזיק ידם במנה יפה לקיים וחי אחיך עמך אך לא כל אדם זוכה לזה שיהי' לו כל כך הסתפקות להשיב ידו גם לזה לפזר מעותיו לעניים ודלים לזה יש תקנה קלה ומעולה מאד דהיינו לפייס לעני בפה רך כמו שאמרו רז"ל הנותן לעני מתברך בששה ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ובזה משתתק פה של עני לעורר קטרוגים נגד הש"י כמו שאמרו רז"ל ע"פ או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי כביכול שעושין לו שלום כו' ע"ש ונלע"ד דז"פ בגמרא דשבת אמרי לי' רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע ב"נ לא אתמר כוותייהו אלף בית וכו' סמ"ך עיי"ן סמך עניים פ"א כפופה פ"א פשוטה פי פתוח פי סתום וכו' ונלע"ד לחבר המדרש הנ"ל דאמר סמך עניים רק לא כל אדם זוכה להשיג יד כדי להסמיך נופלים לז"א פי פתוח ר"ל שיפתח פה לפייסו ובזה אתה סומך אותו. ואז פה פתוח ר"ל הפה של עני שהיה פתוח להטיח דברים כלפי מעלה נעשה פה סתום וק"ל. והנה אחרונים כתבו שיש להדר אחר כרפס שהוא נוטריקון ס' פרך ר"ל ס' רבוא עבדו עבודת פרך ובגמרא דסוטה ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך אר"א בפרך בפה רך פירש"י משכום בדברים עד שהרגילם בעבודה וזהו שמרמז כאן בעל הגדה אם תרצה לבטוח בה' אזי עכ"פ כרפס נוטריקון ס' פרך ר"ל סמך בפה רך את העני דבזה תזכה שמרחמים עליך מן השמים וק"ל וש"ת אם אני מוכרח לקדש את עצמי אפרוש מכל עניני עה"ז לגמרי להדמות כאישי' הרוחני' לז"א יחץ ר"ל שיהיה חצי לכה וחצי לה' כמו שאמר הכתוב גם מזה ומזה אל תנח ידך ועיין בח"ה בשער הפרישות בפ"ק שהאריך בענין הזה ומסכים מכל צד לדברינו ע"ש והנה טרם כל צריך להתוודות על חטאיו כמו שדרשו בזוהר ע"פ ונפש כי תחטא וז"ל דכד מטון יומין לאסתלקא מן עלמא קב"ה תוהא עלי' ואומר כי תחטא ושמעה קול אלה והא אומינא לה באומאה דשמי דלא לשקרא בי ואסהידת בה כד נחתת לעלמא והוא עד בשעתא דיתיב קמי' מלכא או ראה או ידע או ראה אינון חובין דעביד ואסתכל בהו או ידע בבירורא דמלה דעבר על פקודא דמארי' אם לא יגיד אם לא יודי עלייהו קמי' מאריה מה כתיב כד יפוק מהאי עלמא ונשא עונו וכד נשא עונו האיך פתחון לי' פתחא והאיך יקום קמיה מאריה עכ"ל וזהו שמרמז בעל האגדה כאן בתיבת מגיד ר"ל שיגיד ויתודה עונותיו ואח"כ רחצה יעשה תשובה עליה' כמש"ה רחצו והזכו וגו' ואח"כ תאחוז במדת אהרן כמשרז"ל הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וזהו מוציא מצה ר"ל שתוציא המצה והמריבה מבני אדם ותעשה שלום ביניהם. ואח"ז מרור כורך כמשרז"ל מכריז ר"י הזהרו מזבובים בעלי ראתן רשב"ל אכרך ותני להו נמצא התקרבות אצל ב"א נקרא כריכה בפי רז"ל והנה אמרו רז"ל היאך היה אהרן מקרבן לתורה את בני האדם שהיה מתחבר עם הרשעים עד שהיו בושים ואומרים אלו ידע אהרן כו' הי' עוצם עיניו שלא להסתכל בפנינו ומתוך כך היו נמשכים לחברתו ולומדים תורה ממנו וזהו מרור כורך ר"ל הרשע שנקרא מרור כורך עמך תתחבר עמך ועי"ז תקרב אותו אל התורה כנ"ל וק"ל:
או י"ל באופן אחר ע"פ מה שכתבתי לעיל בשם האריז"ל ע"פ אם רעב שנאיך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך א"ת ישלם אלא ישלים לך ופי' ה"ה ז"ל כי ידוע שבכל א' וא' מעורב טוב עם רע בנשמותוהן אך בצדיק הוא רוב טוב ומיעוט רע וברשע הוא להיפך וע"י מה שהצדיק מחבר א"ע אל הרשע להוכיח אותו ואינו שומע לדבריו אז נבררין הרע מהצדיק וניתן לרשע והטוב שברשע ניתן לצדיק וזהו אם רעב שונאך היינו רשע האכילהו לחם לחם של תורה כי גחלים הרע שבך אתה חותה על ראשו של הרשע וה' היינו הטובה שברשע ישלים לך עכ"ל. וזהו שמרמז בעל האגדה אחר שתקדש את עצמך ותבטח בה' כצ"ל אז מגיד לאחרים רחצה שירחצו את עצמם מעונם כלומר שתקשוט את אחרים ג"כ ואז ממ"נ תעשה לך פעולה אם תחזירם למוטב ותוציא יקר מזולל ואז כפיו תהיה כפיו של הקב"ה כמש"ה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ואם לא ישמעו לך אזי מוציא מצה ר"ל שתוציא מהם הקדושה והטוב שבנשמותיה' הנקרא בשם מצה כידוע מספרי המפרשים שמצה הוא מרמז על הקדושה. ומרור כורך ר"ל והרע שבקרבך הנקרא בשם מרור כידוע מכמה טעמים נקרא מרור טעם אחד שממרים את חיי האדם ומרה תהיה לו באחרונה וטעם ב' כמו שפירשו המקובלים מרור בגימטריא מות והמות נקרא ס"א כידוע ויהי' מרור שבך כורך ר"ל נכרך עם מרור שברשע וק"ל. וש"ת אם אתעסק בעבודת הבורא מתי אעשה לביתי רחיים תלוי בצוארי וצריך לפרנסם לז"א שולחן עורך ר"ל פרנסה שלך תהיה תמיד מוכן כמש"ה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. וש"ת הלא ראה ראינו צדיק ורע לו לז"א צפון בירך ר"ל אף אם תראה לפעמים שצדיק מצטמק ורע לו אזי תדע נאמנה שבזכותו כל ישראל ניזונין כמארז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש וזהו צפון ביר ר"ל ישראל הנקראים בשם צפון כמו שיסד הפייטן בשביעי של פסח ונצח ברכותיך יזכירו צפוניך ופי' המפרש צפונך אלו ישראל ע"ש. בזכותך הם נתברכין וק"ל. זו ועוד אחרת הלל נרצה ר"ל שהנביא אמר אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל ויודע אותי נמצא שבכל הילולך אינה נרצה להש"י משא"כ אם תקדש א"ע ותתנהג א"ע כאמור בזה הלל שלך נרצה להש"י כמו שאמה הכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל ויודע אותי וק"ל:
נמצא שסימן הנ"ל מרמז על הנהגת אדם מורה חטאים בדרך בדרכי ה' הולך נכחו נוכח פני ה' דרכו להכרית ולהצמית את הס"מ והנחש דאינון שאור וחמץ מן העולם ועי"ז נזכה לביאת הגואל בט"ו בניסן כמש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכמו דאיתא בתיקוני זוהר וז"ל שאור וחמץ דאינון ס"ם ונחש אומאה דיתמחי בי"ד בניסן יומא דפיסחא וזהו פי' המשנה אור לי"ד בניסן בודקין את החמץ הנ"ל לאור הנר דידוע דאיתא בזוהר במדרש הנעלם בזכות התורה יבא משיח כי גלות הרביעי הוא משום ביטול תורה שנאמר על עזבם את תורתי הבאתי דבריו בשערים הקודמים ע"ש והנה הצדיקים אמרו רז"ל בפסחים דומים בפני השכינה כנר בפני אבוקה וזהו לאור היינו תורה כי נר מצוה ותורה אור ודוקא לאור הנר כלומר לאור היינו תורה של צדיקים דוקא וזהו הנר כי הצדיקים נמשלו לנר כנ"ל וק"ל:
ועפ"ז נלע"ד לפרש הזמר שיסדו קדמונינו לזמר בליל הפסח וכי הוא זה חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא ואתא שונרא כו'. הנה לכאורה הם דברים תמוהים מאי כוונו קדמונינו בזמר הנ"ל ולמה דוקא תקנו לזמר הזמר הנ"ל בליל פסח ועוד הלא ליל שמורים הוא שלא יחרוץ כלב לשונו וכלבי ושונרא מאי בעי הכא ושארי דקדוקים המבוארים מבין: ונלפע"ד לבאר כיד הטובה עלי דהבעל הזמר הנ"ל מרמז בכאן כל מה שאירע לנו מיציאת מצרים ועד הנה ועד קץ ביאת משיחנו שיבא במהרה בימינו א"ס. כי הנה אמרו רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים לגאול וכבר הקדמנו מה דאי' בתיקוני זוהר שהס"מ והנחש יתמחי בי"ד בניסן והנה בעינינו אנו רואים שהגיע י"ד בניסן ואפ"ה אותותינו לא ראינו שיתמחי זרעו של עמלק וס"מ ונחש ואין אתנו יודע עד מה והנה כדי שלא יעלה על לב איש שאבדה ח"ו סברינו ובטל סכוינו לזה תיקן בעל הזמר הנ"ל לזמר את הזמר הנ"ל בליל פסח בליל ט"ו בניסן לרמז כי עוד יש חזון למועד ואף כי יתמהמה נחכה לו ועתה אתחיל לפרש את הזמר הנ"ל בס"ד מרישא ועד סיפא דהנה ידוע דישראל נקראו בשם גוי אחד בארץ אך ורק עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו שעשו את העגל וכיפר להם הש"י את עון העגל בנתינת מחצית השקל כמש"ה זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו' לכפר על נפשותיכם ופירשו המפרשים לכפר ועל עון העגל ע"ש ורש"י פי' שקל שלם ד' זוזים. עוד נקדים מה שפי' הרב האלשיך ע"פ ויקחו לי תרומה וז"ל כי באמת אם איש קטן הערך יתן מתנה לשר וגדול ויקבל מידו הלא הנותן למקבל יחשב במה שהחשוב ממנו החשיבו לקחת מידו כאשר חכמים יגידו כי ע"כ המקדש את האשה ונתנה היא ואמר הוא אם אדם חשוב הוא מקודשת כי במה שהחשיבה לקבל ממנה חשוב כאלו היא קבלה ממנו כו' וא"כ איפה הנה אנחנו המקבלים ולוקחים מידו ית' כי הוא הנותן בהחשיבנו כמדובר וזה יאמר דבר אל בני ישראל ויקחו כי ללוקחים יתייחסו במה שהוא לי תרומה והחשבתי לקבל מהם ע"ש באריכות והנה ידוע מהחמשה קנינים שקנה הקב"ה בעולמו וא' מהן ישראל שנא' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. וקנה אותם במחצית השקל שנתנו לו לכפר על עון העגל והנותן למקבל יחשב כאלו אנחנו המקבלים ולוקחים מידו ית' כמדובר. וז"ש חד גדיא היינו ישראל כמש"ה ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ובלשון חכמינו גדיים נעשו תיישים והמה היו גוי אחד בארץ ואף שחטאו בעגל אעפ"כ נקראו בשם גוי אחד וזהו חד גדיא חד גדיא כלומר כמו שהיו קודם החטא גוי אחד כך נקראו גוי אחד אחר החטא. והטעם דזבין אבא בתרי זוזי ר"ל שאבינו אב הרחמן קנה את ישראל במחצית השקל היינו תרי זוזי שנתנו לו לכפר על עון העגל והנותן למקבל יחשב כאמור. והנה לכאורה קשה קושיא חזקה אשר כל שומעו תצלנה שתי אזניו השמע עם קול אלהים חיים ועד שהמלך במסיבו כחשו בו וימירו כבודו בתבנית שור לז"א ואתא שונרא ואכל לגדיא כו' דהנה בס' הזוהר ובשמות רבה אמרי כי הערב רב שעלו עמהם המה עשו את העגל חטאו והחטיאו את ישראל וכן פירש"י בחומש ע"פ וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים וז"ל ערב רב שקבלת מעצמך וגיירת ולא נמלכת בי כו' הם שחתו והשחיתו. וז"ש ואתא שונרא היינו ערב רב שאינ' מכירים את קונם ונקראים בשם שונרא וחתול כמאמר רז"ל בהוריות מ"מ חתול אינו מכיר את קונו כו' והמה אכלו לגדיא כלומר הערב רב השחיתו לישראל הנקראים בשם גדיא כאמור. ואתא כלבא ונשך לשונרא כו' מזכיר כאן מלחמת עמלק ואיך הש"י ברוב רחמיו הצילם מידו דהנה רש"י פי' ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך פירש"י חסרי כח מחמת חטאים שהיה הענן פולטן. וז"ל הילקוט ורבנן אמרי שבטו של דן שפלטן הענן שהיו כלן עובדי ע"א ורש"י פי' בפ' בשלח אתם אומרים היש ה' בקרבנו אם א חייכם שהכלב בא ונושך אתכם כו' וז"ש ואתא כלבא היינו עמלק כמבואר ברש"י ונשך לשונרא היינו לאותם המכונים בשם שונרא שאינם מכירים את קונם ועבדו ע"ז כאמור:
ואתא חוטרא והכה לכלבא כו' דידוע מש"ה ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ואי' בילקוט ע"ז וז"ל אמר משה לפני המקום רבש"ע במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים במטה הזה קרעת את הים במטה הזה עשית ניסים וגבורות במטה הזה תעשה להם ניסים וגבורות בשעה הזאת עכ"ל ובודאי תפלתו של משה עשה רושם שנעשה להם נס ע"י המטה מה שהחליש יהושע את עמלק. וז"ש ואתא חוטרא היינו מטה האלהים והכה לכלבא היינו לעמלק כאמור וגם מרמז אתא כלבא ונשך לשונרא דהנה ידוע ומפורסמת לכל היא כי שוט שוטף להכות את ישראל על ביטול תורה הוא אדום ועמלק כמאמר רז"ל כי כן צוה לו יצחק אם בני יעקב יתרפו מן תורה גזור עליהם גזירות לכך כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ודרשו רז"ל על שרפו ידיהם מלעסוק בתורה. וזהו אתא כלבא היינו אדום ועמלק ונשך לשונרא היינו לישראל בזמן שמכונים בשם שונרא שאינם מכירים בקונם כנ"ל. וע"ז אמר ואתא חוטרא והכה לכלבא היינו ת"ח שבדור הנקראים בשם מקל נועם ומקל חובלים כידוע מכים לאדום ועמלק כי בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. וגם מרמז ואתא חוטרא היינו משיח דאי' בילקוט ע"פ ותאמר חותמך ופתילך ומטה אשר בידך וז"ל נצנצה בה רוח הקודש חותמך זה מלכות כד"א כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני ופתילך זה סנהדרין שהם מצויינין בפתיל כד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומטך אשר בידך זה מלך המשיח כד"א מטה עוזך ישלח מציון ע"כ וז"ש ואתא חוטרא היינו משיח והכה לכלבא היינו לאדום ועמלק ואתא נורא ושרף לחוטרא דהנה ידוע כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובת"ח יותר מכולם וגם ידוע מהמעשה עם רב עמרם חסידא שהיה רואה שיצרו בוער בקרבו כתנור היה צועק בקול גדול נורא בי' עמרם. וז"ש ואתא נורא היינו יצה"ר ושרף לחוטרא היינו לת"ח הנקראים מקל נועם ומקל חובלים כי בת"ח הוא יותר גדול מכולם ואתא מיא וכבה לנורא ר"ל שת"ח עוסק בתורה המכונה בשם מים כד"א הוי כל צמא לכו למים וגו' וכבה לנורא היינו לחמימות יצה"ר כמאמר רז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין וכו' וכן אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ או יאמר שכבר הקדמנו שמלך המשיח נקרא מטה וידוע הוא שהוא בן דוד ע"כ תקנו אנשי כנסת הגדולה בי"ח וכסא דוד מהרה לתוכה תכין וכן את צמח דוד מהרה תצמיח וכו' וכתיב ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרח פירש"י חוטר הוא שבנו מלוכה והוא מטה ואמר מגזע ישי כי המלך הוא מישי עכ"ל וידוע הוא שהגלות נמשל לנורא כמש"ה ויבער ביעקב וגו' וכן פירש הרב האלשיך על משנה בב"ק ד' אבות נזיקין השור הבור המבעה וההבער שהמה רומזים לד' מלכיות והבער הוא גלות אדום וז"ש ואתא נורא היינו הגלות כאמור ושרף לחוטרא היינו למלכות בית דוד כאמור. ואתא מיא וכבה לנורא כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה שנא' ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו' ואיתא במ"ר ע"פ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך ע"פ תהום ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים וז"ל ר"ל פתר קרי' במלכיות והארץ היתה תוהו זה בבל דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו זה המן דכתיב ויבהילו להביא את המן וחשך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה כו' ע"פ תהום זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום הזה שאין לו חקר ורוח אלקים מרחפת זו רוחו של משיח דכתיב ונחה עליו רוח ה' באיזה זכות ממשמשת ובאה בזכות תשובה שנמשלה למים שנא' שפכי כמים לבך ע"כ וז"ש ואתא מיא היינו תשובה וכבה לנורא היינו לגלות כאמור. או יאמר ואתא מיא וכבה לנורא דהנה ידוע מה שאמרו רז"ל שהקב"ה נתן הברירה ביד אברהם שיבחור לבניו שעבוד מלכיות או גיהנם ובירר שעבוד מלכיות שנא' כי צורם מכרם וה' הסגירם וא"כ ע"י ד' מלכיות אנו נפטרין מאש של גיהנם וידוע הוא שהמלכיות מכונים בשם מים כמש"ה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וז"ש ואתא מיא היינו המלכיות וכבה לנורא של גיהנם. ואתא תורא ושתא למיא ר"ל שיבא משיח בן יוסף הנקרא שורו שנ' בכור שור הדר לו וקרני ראם קרניו בהם ינגח אפסי ארץ וכן פי' הש"ך ע"פ שורך טבוח לעינך וז"ל רמז על משיח בן יוסף שיהא נהרג כו' ע"ש באריכות. ולכן אי' בסידור האריז"ל לכוין בכסא דוד מהרה לתוכה תכין על משיח בן יוסף שלא יהיה נהרג ע"י ארמילוס הרשע ע"ש וז"ש ואתא תורא היינו משיח בן יוסף ושתא למיא כלומר שיכלה את האומות המכונים בשם מים כאמור. ואח"כ ואתא שוחט ושחט לתורא כמש"ה שורך טבוח לעיניך וכנז' לעיל שמשיח בן יוסף, יהיה נהרג ואח"ז ואתא מ"ה ושחט לשוחט ר"ל שינקום מזה שיהרג למשיח ב"י ואח"ז ואתא הקב"ה וישחוט למלאך המות ר"ל שישחוט מהמלאך רק תיבות מות וישאר מלאך קדוש כידוע למקובלים ואז בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר אמן:
היוצא מדברינו אלה כי יש עוד חזון למועד ומצדו יתברך לא יבצר מלגאול אותנו מגלות המר כי כל אריכות הגלות הנ"ל הוא בעונותינו ובעונותינו יצאו מה שיצאו ובפרט עון לה"ר הוא שורש פורה ראש ולענה לאריכת הגלות המר כל הזמן הנפלא הזה שנא' איש לשון בל יכון בארץ כי הנה אי' במדרש שבזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים וחשיב שם חד מנהון בזכות שלא היה בהם לה"ר והנה כל זמן שהמדה גרועה הנ"ל מצוי בינינו הוא עיכוב גדול לקץ המשיח ועיכוב גדול הוא לנפשותינו ונשמתינו לתקן את עצמם כדקא חזי בתיקון נאה ויפה ואמרתי שע"פ אלה הדברים וע"פ איזה הוצעות והקדמות יתבאר לך פרשה אחת בתורתינו הקדושה וז"ל תורתינו הקדושה בפ' בהעלותך וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל ב"י לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו ממנו עד בוקר ועצם לא ישברו בו ככל חוקת הפסח יעשו אותו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ. והנה הספיקות והקושיות המה רבו ויבואר למבין מתוך הביאור שלנו כי אין דרכינו להאריך בדקדוקים רק מקצר ועולה ונלע"ד שהתורה מורה לנו בזה הפרשה איך להתנהג לילך בדרכי השם והתורה יורה חטאים בדרך דהנה ידוע מחטא לה"ר ושפתי חלקות שעליה אמר דהמע"ה יכרת ה' כל שפתי חלקות ופי' החסיד בעל ר"ח שבעל לה"ר הוא מפריד בין הדביקים בין י"ה לו"ה וז"ל הפסוק הוא מסורס כאלו אמר שפתי חלקות מכריתין כביכול את השם לפי שהפה הוא חצי השם דהיינו הדבור הוא יו"ד ה' מוצאת הוא ה' נמצא שהפה רומז לשם של י"ה והלב (הוא חצי השם ו"ה דהיינו קנה הלב הוא ו' ה' אונות בריאה הוא ה' נמצא שהלב הוא חצי השם ו"ה לכן צריך שיהא פיו ולבו שוים לאפוקי המחניף ופיו ולבו אינם שוים מכריתין את השם לב' חצי השם בפה וחצי השם בלב זה שאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות עכ"ל והנה בעל ח"י האריך בפרטי עון לה"ר וכיוצא שהוא בפגם הדיבור וז"ל כי כל הדברים אשר יביע כל איש המה כמוסים בלב כל איש וכשעולה ברצונו של אדם לדבר מיד נאצל הדבור מהלב וזהו בחי' עולם היחוד סוד אות י' שבשם הוי' ובהגיע הדבור לחזה הוא בחי' עולם הנשמות סוד ה' שבשם הוי' וכשעולה הדבור לגרון הוא בחי' עולם המלאכים סוד אות ו' שבשם הוי' ובהגיע הדבור לפה ויבטא בשפתים הוא בחי' עולם הגלגלים בחי' אות ה' אחרונה שבשם הוי' באופן כי באדם רמז ד' עולמות ובכל דבור אשר יבטא בשפתיו מהוה שם הוי' כו' ראה עד כמה מגיע פגם המנבל את פיו בדברים בטילים ופשיטא ח"ו בדבור רע שמצער הקב"ה באותו הדבור שמוציא בשפתיו וע"ז הי' מתרעם הנביא לאמר הוגעתם ה' בדבריכם עכ"ל לא זו אף זו שמצינו שמסלק נשמתו ממנו שאינה יכולה לדור בו אם הוא אוחז בחטא הלשון ועיין לעיל מה שפירשתי עי"ז מאמר אחד בפר"א כל המלשין אדם בסתר אין לו חלק לעה"ב ע"ש במאמר:
רבב"ח המדבר בעניני אווזא באופן ג' ע"ש לא זו אף זו שבחטא ההוא מאבד זכיותיו שנוטל ממנו הזכיות זה שהוא סופר עליו הלה"ר ופירשו המפרשים דזה הי' שמחתו של דהמע"ה שהי' מזמר כמש"ה מזמור לדוד בברחו וגו'. ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי ופירש"י רבים בתורה ר"ל דאם היה מדבר ממני איזה ע"ה שאין לו שום תורה ומצות אז הייתי עצב ע"ז אך עתה שאני רואה שהמדבר ממני הוא ת"ח רב בתורה וא"כ יש לי מה ליטול ממנו לכך אמר מזמור וק"ל והנה כמעט שהלשון הוא גורם לסבב כל העבירות לכך אמר שהמע"ה החיים והמות ביד הלשון לכך אסרו חכמים לשיח שיחת חולין שאמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנא' ודברת בם בד"ת ולא בדברי חולין מפני שראו כי הרבה הלשון עושה וק"ל והנה האדם הנבזה עכ"פ אם הוא בגלגול הב' יראה לתקן את עצמו דזה לא כל אדם זוכה שיתקן א"ע בגלגול א' אבל עכ"פ בגלגול הב' נכון וראוי לתקן א"ע לפי כשבא בגלגול הג' אזי היצר מושרש בו שנעשה בעל חזקה שעשה חזקה בו שלש פעמים כדין חזקה וקשה לפרוש ממנו משא"כ בגלגול הב' שבקל יוכל לדחותו מעליו וק"ל והנכון הוא לזרז א"ע תיכף ומיד כשבא היצ"ט דהיינו אור לי"ד כמו שפי' הרב האלשיך על המשנה אור לי"ד בודקין אח החמץ לאור הנר ע"ש והכי אמרו בגמרא דע"ז אשרי איש ירא את ה' אשרי בעודו הוא איש ירא את ה' אבל לפחות מן הראוי שלא יאוחר מן התשובה אחר רוב שנותיו ובאו ימי הזקנה והם ימי ירידה כי מי יודע מה יולד יום והנה התעוררת אל התשובה הוא בב' דברים הא' כמו שכתוב הרמב"ם וז"ל עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראיכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו לדרכיכם: היוצא מדבריו שהאדם יביט לנפשו איך היא הושחרה ולכלכה בצואות עונותיו והיא בתו של ממ"ה הקב"ה כמ"ש בזוהר ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ע"ש מוסר גדול הב' הוא זכירת יום המות כמאמר רז"ל ע"פ רגזו ואל תחטאו ואם לאו יזכור לו יום המיתה שהוא אורחא רחיקא וזוודא קלילא ובפרט בעת שרואה מיתת ב"א פתאום כמאמר החכם אין מוסר כמוסר הרגעים העוברי' ובפרט אם מת א' ממשפחתו כמ"ש רז"ל אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים א' מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה ע"ש וש"ת הכח אבנים כחי לעשות ולקיים כל התורה כולה והנה כבר תיקן חבקוק כמ"ש רז"ל בא חבקוק והעמיד על אחת וצדיק באמונתו יחיה והנה כל הדברים האמורי' רמז לנו התורה כי ידוע מהראיז"ל שפי' שם פסח על שם סיפור הנס וזהו פה סח והא"ש כל הפ' דלעיל איש איש כי יהיה טמא בעונות וזהו איש איש שיהיה בגלגול הב' והוי ב"פ איש בעולם אמרה תורה יביט לנפש וזהו לנפש ר"ל שישגיח לנפש איך לכלכה אותה בתו של ממ"ה הקב"ה וכמ"ש הרמב"ם כנ"ל או יזכור בדרך רחוקה אורחא דחיקא וזוודא קלילא וז"ש לכם או לדורותיכ' ר"ל או שאירע לכם שא' ממשפחתו נעדר או מבני חבורה נעדר ישים זאת אל לבו וישבר היצה"ר וינגף ועי"ז יבא שיעשה פה סח לה' שכל מגמת דבריו יהיה הכל לה' בתורה או במצות וק"ל ואימתי יהיה זאת לז"א בחודש השני ר"ל כשתתחדש בגוף חדש בפעם שני והנה מן הנכון הוא בארבע עשר יום ר"ל בי"ד שנה שחושב יום לשנה כנ"ל אך לפחות א הערבים יעשו אותו ר"ל כי חייו של אדם נקרא יום אחד כמש"ה היום לעשותם ובין הערבים הוא אחר חצות היום היינו אחר רוב שנותיו של אדם וק"ל על מצות ר"ל כמו מצה בלי שאור כך באכילתו אל יהיה כוונתו לשום תאות היצר שנקרא שאור שבעיסה ומרורים יאכלהו שיזכור עונותיו וחורבן בה"מ באכילתו וק"ל לא ישאירו ממנו עד בוקר ר"ל כי העה"ז נמשל ללילה והמיתה היא הבוקר כמש"ה ופנית בבוקר והלכת לאהליך ועיין ברב האלשיך מזה לא ישאיר התשובה עד בוקר היינו עד המיתה ויעשה תיכף ואו כשיעשה כך אזי ועצם לא ישברו בו ר"ל כי המפרשים פירשו ע"פ ונהמת באחריתך ככלות שארך ובשרך ואמרת איך שנאתי מוסר ופירשו המפרשים משום דבזוהר אי' שכל זמן שבשרו של אדם קיים בקבר אזי מתחדשין עליו דינים בכל יום אף כשהוא צדיק עד שבשרו נרקב ונכלה אז נשתתק מעליו הדין והנה רז"ל אמרו רשעים עונותיהם חקוקים על עצמותיהם ר"ל אף שהגוף והבשר כלה אעפ"כ לא נשתתק הדין מעליו מפני שעונותיו חקוקים על עצמותיו והנה הרשע כ"ז שבשרו קיים אינו נוהם שסבר שהוא צדיק לפי שרואה שגם לצדיקים הדין כך אך אחרי כן כשהבשר כלה ורואה שאעפ"כ לא נח הדין מעליו אז נוהם וזש"ה ונהמת באחריתך ככלות שארך ובשרך וק"ל וז"ש התורה אם יעשה תשובה ועצם לא ישברו בו ר"ל כשיכלה הבשר ונשארו העצמות יהיה נח רוגז הדין מעליו וק"ל אך ורק ככל חוקות הפסח (יעשו אותו) ר"ל כל מה שמדבר בתורה יעשו אותו יקיים זאת כי לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה וכמו שפירש הרב בעל ע"א על מארז"ל האוכל לחם בלא נטילה כאלו בא על אשה זונה ע"ש וק"ל והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' ר"ל שלא מת מעולם ומכנה המיתה בשם דרך כמש"ה אנכי הולך בדרך כל הארץ והכוונה שהוא בא לעולם רק בפעם הראשון הנ"ל וא"כ לא חטא מעולם אך ורק וחדל לעשות הפסח ר"ל לתקן מה שפה סח דברים בטלים ושפתי חלקות ומכנה התיקון בלשון עשי' כמו שפירש"י על ויעש אלהים את הרקיע תקנו על עמדו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כמש"ה יכרת ה' כל שפתי חלקות. כי קרבן ה' לא הקריב ר"ל מה שהיה ראוי לקרב את השם באותיותיו ע"פ דבורו שיהא פיו ולבו שלם ויהי' דבורו בתורה ובדבר יראה שעל דיבר כזה מתקרב השם באותיותיו והוא לא הקריב כלומר הרחיק והפריד את השם ע"כ ראוי ונכון כמו שהוא הכרית כביכול את השם כן מדה כנגד מדה נכרת נפשו מעמיה ולא עוד חטאו ישא האיש ההוא בלבד ולא זכיות כי הזכיות שלו נטל ממנו זה האיש שהיה מדבר ממנו כנ"ל וק"ל ולא עוד וכי יגור אתכם גר ר"ל ואם תראו שיגור עמכם הנשמה הנקראת גר בארץ ועשה פה סח לה' כי בלא"ה הנשמה מסתלקות כנ"ל וכחוקת הפה סח בתורה וכמשפטו כן יעשה וש"ת איך אוכל לקיים כל ד"ת לז"א חוקה אחת יהיה לכם היינו כמשארז"ל בא חבקוק והעמיד על אחת וש"ת שאם אקיים התורה יהיה תועלת רק לנשמה ולא להגוף כמו שפירש האלשיך על מארז"ל כתיב עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לע"ל ומראה להם הקב"ה עד שהם בעה"ז ונפשם שבעם והם ישנים כו' כד דמך ר' אבהו אחוי לי' י"ג נהרי דאפרסמונא דכי' אמר להון אילן דמאן אמר דידך אמר אילן דאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופירש הרב האלשיך לפי שהגוף בשרו עליו תאבל באמור אוי לי כי עניתי מאד בעבוד ה' ועתה הנפש תעלה לאכול מפריה ואני לקברות אובל למקום עפר רימה ותולעה ע"כ מראה להן מתן שכרן טרם צאת הנפש מהגוף באופן שבאמצעות הנפש:
אשר בו עדיין ומה גם בעת מות שניתוסף בה שפע קדושה רבה כמש"ה תוסף רוחם יגועון אז גם הגוף קונה שפע מאותה הארה של מתן שכר באופן שגם החומר לא ירקב בקבר רק ישאר כישן שינת עריבות כענין ר"א בר"ש ור' אחא בר יאשיה וז"ש אילן דאבוהו כלומר מן אבהו כמו שהוא לגוף ונפש שכולם יהנו ואני אמרתי כי איגע שהוא הגוף לריק ואין לו שכר רק לנפש אכן משפטי את ה' בעל הרחמים שאינו מקפח שכר שום בריה עכ"ל וז"ש וש"ת שהגוף לריק יגע ועמל לז"א חוקה אחת יהיה לכם ותרגם אונקלוס קיימא חד יהא לכון ר"ל שגם להגוף יהיה לו קיום וזהו ולגר היינו נשמה ולאזרח הארץ היינו הגוף לשניהם יהיה קיום והעמדה וק"ל:
סליק דרוש לפסח: