אור ברסלב
אבן שהם שהם דרוש ח

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם דרוש ח

שהם דרוש ז

דרוש ח' לחיוב תוכחה. בפסוק הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא להם חטא. הנה בפסוק הנ"ל הורה לנו התורה הקדושה חיוב התוכחה והואיל ודברנו במאמרינו הקודמי' בענין הגלות והגאולה וכבר אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה לכן ראיתי להסמיך לו הדרוש חיוב התוכחה שבזכות התוכחה יבא הגואל בב"י אס"ו וכדי להרחיב הדרוש שאנו בו אבאר לך מאמר רז"ל במס' שבת וז"ל ר' זירא אשכח לרב יהודא דהוי קאי אפיתחא דבי חמוה וחזיתי' דהוי בדיחא דעתי' ואי בעי מיני' כל חללי עלמא הוי א"ל מ"ט עזי מסגין ברישא והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא. מ"ט הני מכסיין והני מגליין הני דמכסיין מינייהו מכסיין והני דלא מכסיין מינייהו מיגליין עכ"ל הגמרא. והנה המאמר הנ"ל הוא תמוה לעיני כל מעיין בו וכבר האריכו המפרשים כ"א לפי דרכו במאמר הנ"ל ובראשם הרב הגאון מהרש"א בח"א ע"ש ואף אני א' מאזובי הקיר אודנו להש"י שזיכני לפרש המאמר הנ"ל בדרך נפלא רק נקדים לבאר מסורה קטנה וכי הוא זה אמלא ג' אמלא פי תוכחות. את מספר ימיך אמלא. וכל אוצרותיהם אמלא. דהנה הרב בעל ז"ב בזרע בירך שני בפ' ויחי פי' על מאמר רז"ל שאל ר"ע את ר"נ הגדול במה הארכת ימים אתו גווזאי וקא מחו לי' סליק ויתיב ארישא דדיקלא א"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד אחד המיוחד שבעדר א"ל צורבא מרבנן הוא שבקוהו א"ל שונא מתנות הייתי שנא' שונא מתנות יחי' ופי' הרב הנ"ל וז"ל בקיצור נמרץ שר"ע היה ידע שהצדיק נתפס בעון הדור וידע ג"כ שהצדיק הוא במקום קרבן לכך א"ל במה הארכת ימים כלומר איך לא, נתפסת בעון הדור וכמו שפירש אח"כ דבריו ולפי שסתם דבריו והבינו דבריו כמשמעו אתו גווזאי וקא מחו לי' אמרם לו קצת בחייו לכך בא לפרש כוונתו ויתיב ארישא דדיקלא ואמר אם נאמר כבש למה נאמר א' ומאי א' דכד דייקת בה תבין שאלתי מה ששאלתי לך במה הארכת ימים דהגע בעצמך מה א' אלא וודאי ר"ל המיוחד שבעדרו באופן שהקב"ה קפד לקרבנו המובחר דווקא וא"כ הצדיק שבא תמורת הקרבן צריך נמי להיות המובחר שבדור וא"כ א שאתה במובחר מי לנו גדול ממך שהרי נקראת ר"נ הגדול קשי' לי במה הארכת ימים ולא נתפסת לקרבן לכפר בעד הדור (ושמעתי מה שר"ע סליק ויתיב ארישא דדיקלא כוונתו היה בזה מ"ש רז"ל שישראל נמשלו לתמר מה תמר אין לו אלא לב א' כך ישראל אין להם אלא לב א' לאבי' שבשמים ולכן סליק ויתיב ארישא דדיקלא ר"ל שעיקר קושי' שלי היא ארישא דישראל שנמשלו לדיקלא כנ"ל כלומר שאתה ראש אלפי ישראל ואי' בזוהר רישא דעמא נתפסי' בכל דרא ודרא כו' וא"כ במה הארכת ימים וק"ל) ואז הבין ר"נ שאלתו ואמר צורבא מרבנן הוא שבקוהו וצריך אני להשיב לו וא"ל א' מיוחד שבעדרו ר"ל אמת שיפה דברת שהקרבן צריך להיות המובחר שבעדר ומאי דקשי' לך אן נצלתי מעון הדור כיון שאני המובחר שבעדר אני אומר לך שנשמרתי מזה ואחזתי במדות שונא מתנות כי הסיבה שהצדיק נתפס בעון הדור הוא משום שלא הוכיח לבני דורו כמאמר רז"ל כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון וכמאמר רז"ל ע"פ והתוית תיו על מצחות אנשים רשעים ומסקנא דגמרא היא שקטרגה מדת הדין אף על הצדיקי' שהי' להם למחות ולא מיחו לכן יצא הקצף אף על הצדיקי' והנה הסיבה מה שאינו מוחה מסתמ' הוא רובא דרובא שמתיירא להתקוטט עם בריות פן ישנאוהו ולא יהנו אותו במתנות וע"ד משרז"ל האי צורבא מרבנן דרחמין לי' בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכחא להו במילי דשמיא הרי מפני שלא מוכיח אותן אוהבים אותו אבל כשהוא שונא מתנות ואינו נהנה משל צבור כלום וודאי יוכל להוכיחן וא"צ להחניפן וממילא אינו נתפס בעון הדור ושפיר קאמר קרא ושונא מתנות יחיה עכ"ל. והא"ש המסורה הנ"ל אמלא פי תוכחות ואז את מספר ימיך אמלא כלו' מקוים עליו המקרא את מספר ימיך אמלא שיאריך ימים ולא יהי' נתפס בעין הדור מפני שמוכיחן וכמש"ה ביחזקאל ואתה כי הזהרת הרשע ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשיך הצלת וש"ת הלא ע"י התוכחה שמוכיח לרבי' הבריות שונאין אותו ולא יהנו אותו במתנות כנ"ל לז"א וכל אוצרותיהם אמלא ר"ל שיקוי' בהם המקרא שכתוב וכל אוצרותיהם אמלא שהקב"ה ימלא אוצרותיהם וק"ל. נמצא היוצא מדברינו אלה מה שראה ראינו שהצדיקי' מצטמקי' ורע להם בעה"ז הוא מחמת שמונעין א"ע להוכיח את בני דורן ונתפסין בעון הדור כנ"ל משא"כ מי שקורא בגרון וכשופר מרים את קולו ומוכיח בשבט פיו בתוכחות מוסר בוודאי את נפשו הוא מציל מכל מיני צרות הראוי' לבא עליו מחמת עון הדור ובזה אנו נבא לביאור המאמר הקודם דהנה ידוע דמי שמשים אל לבו לעזוב מעשיו המכוערי' ולשוב אל ה' בלב ונפש כי יראה מיד יסורין באין עליו ואשר דעה חסר יקוץ ויאמר האם זו שכר תשובה כי טרם שובי שלו הייתי ובהיחלי לשוב ייצר לי אך זה דרכו ית' כאשר הרופא לא יצוה לתת הקזות וריקות המרות לחולה עד אשר יחפץ הרופא לרפא לנכו' חלאת גופו להחלימו כן הוא ית' לא ימרק חלאת חולי הנפש עד יתחיל לשוב עיין באלשיך בפי' התורה בפ' כי תבא ע"ש מזה הענין באריכות:

והנה איתא במדרש ע"פ ומקנה רב היה לבני גד וכו' למה נקרא שמן נכסים שמכוסי' מזה ונגלים לזה כלומר כי לא יתרומם זה עד אשר יצא המשפט שזה ראוי להשפיל כמש"ה כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים ועיין בע"א באריכות מה שפירש על מאמר הנ"ל והא"ש המאמר הנ"ל ששאל לו מ"ט עיזי מסגי ברישא ר"ל הרשעים שהם עזים כמש"ה והכלבים עזי נפש וגו' הם מסגי ברישא בריש עדרא כלומר כל זמן שהם הרשעים ודומין לכלבים שהן עזין הוא רשע וטוב לו ומתנשאים לכל לראש ומתגאים לאמר כי ידו רמה והולכין בקומה זקופה. וכי הדר ר"ל כשחוזר בתשובה הוא בגדר אמרי שהוא נרדף מן הכל כשה ורודפין אחריו כל מיני יסורין כמש"ה כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו' וכן אמר הכתוב נחשבנו כצאן טבחה וגו' וז"ש והדר אמרי כשהדר ממעשיו הרעים הוא נכנס בגדר אמרי כנ"ל והשיב כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא כך ברישא כאשר הרשע הולך חשיכה אז אין נוגה לי ולא ימרק הש"י חלאת חולי הנפש וכשהדר וחוזר בתשובה אז הקב"ה מאיר לו נר ה' נשמת אדם וימרק חלאת חולי הנפש ויסיר ממנו כל סיגי' וק"ל או י"ל דה"פ דהנה ידוע שהכבשים הוא כינוי אל הצדיקי' והענוים כמש"ה ורעו כבשים כדברם ופירש"י צדיקים הנמשלים כעדר הרחלים כדברם כמנהגם ביושר כו' והעזים הוא כינוי אל הרשעי' כידוע וכן הוא באלשיך בפ' בא ע"פ מן הכבשים ומן העזים תקחו ופי' הוא ז"ל שלא בלבד תכשיר עצמך אלא אף לאחרים ולא בלבד לרשעים אלא אף מן הענוים שדומים לכבשים ואחריהם מן העזים הם הרשעים עזי פנים עזי נפש ע"ש והנה ידוע רובא דרובא הוא שבנערותו הולך האדם אחר תאות עה"ז ונמשלו לכלבים כמש"ה והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה כך לא ישבע עיני האדם מתאות עה"ז ובזקנותו עוזב כל מעשה נערות ואוחז בדרכי הענוה והולך ביושר וז"ש למה עיזי מסגי ברישא ר"ל שברישא האדם נכנס בגדר עיזים שהם עזי פנים עזי נפש והדר נכנס בגדר אמרי בדרך צדיקים בדרכי הענוה והיושר וזה שפירש"י סתם עיזים שחורות הן ע"ד שאמר הכתוב שחורה אני וגו' ופירש"י שחורה אני במעשה עגל כלומר שהעונות נקראו בשם שחורות. וסתם אמרי לבנות הן ע"ד ש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו' והשיב לו כברייתא של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא כך ברישא הולך חשיכי' והדר נוגה לו ע"י תשובה וק"ל. והנה ראה ראינו שיש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ונ"ל לתת טעם לדבר הזה הצדיק שמוכיח לבני דורו ואינו נתפס בעון הדור אז לאותו צדיק וטוב לו משא"כ מי שמונע א"ע מלהוכיח את בני דורו ונתפס בעון הדור אז לאותו צדיק ורע לו ונלע"ד לפרש עפ"ז הסמיכות הפ' סוף פ' בראשית להתחלת פ' נח דמסי' פ' בראשית ונח מצא חן בעיני ה' ומתחילין פ' נח אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח ואית' במ"ר ע"פ ונח מצא חן בעיני ה' אפי' נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן בעיני ה'. וקשה ממ"נ אי הוי ראוי לשאר למה לו החן ואי לא הוי כדאי לשאר קשה מ"מ מצא חן וכי משא פנים ויש בדבר לז"א אלה תולדות נח ר"ל תא חזי מעשיו של נח ובזה יתורץ הקושי' הנ"ל דאית' במ"ר נח נח נייחא לעילא נייחא לתתא ניחא לשמים וניחא לבריות והנה כבר הקדמנו דרשות רז"ל ע"פ והתוית תי"ו על מצחות אנשים רשעי' שמשום שהצדיקים מנעו א"ע מלהוכיח לבני דורן עבר עליהם ג"כ הכוס התרעלה למות. היוצא ממאמר רז"ל הנ"ל שלפי מדה"ד אפי' צדיק שלא הוכיח לבני דורו ראוי הוא ליענש וידוע מ"ש רז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכחא להו במילי דשמיא וז"ש הפסוק ונח שאף הוא היה ראוי למות לפי מדות הדין אלא שמצא חן בעיני ה' דהיינו בעיני מדות הרחמים וקשה הממ"נ הנ"ל לז"א אלה תולדות נח ר"ל ראה מעשיו נח נח שהיה ניחא לשמים וניחא לבריות ומפרש ואזיל היה ניחא לשמים לז"א איש צדיק וכיצד הי' ניחא לבריות לז"א תמים הי' בדורותיו ר"ל שתמים הי' עם כל בני דורו שהיה מונע א"ע מלהוכיח לבני דורו ולכן לפי מדה"ר היה כדאי לישאר בעולם מפני שהיה איש צדיק רק שלפי קטרג מדה"ד אף הוא לא הי' כדאי מפני שלא הי' מוכח להו במילי דשמיא וק"ל. ונלע"ד דז"פ הפסוק במשלי קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך ומצא חן בעיני אלקים ואדם ר"ל קשרם על גרגרותיך כלומר קשרם לד"ת על גרגרותיך להשמיע ד"ת ברבים והוא ע"ד מש"ה קרא בגרון אל תחשך ואימתי תכריז ברבים ד"ת כשיהיו חקוק ד"ת על לבך כלומר שתהא בקי בהם כמו שדרשו רז"ל ע"פ מי אוהב בהמון ו תבואה למי נאה ללמד בהמון למי שכל תבואה שלו ופירש"י למי נאה לדרוש ברבים שכל תבואה שלו שבקי במקרא ובמשנה ובהלכות ובהגדות וזהו כתבם על לוח לבך ופעולה נמשכה מזה שתמצא חן אף בעיני אלקים היינו מדה"ד כאמור וזהו ומצא חן בעיני אלהים וגם תמצא חן בבני אדם כמש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא וק"ל. וזהו ששאל ר"ז לר"י מ"ט הני מכסיין והני מגליין דכבר הקדמנו דלכן נקראים נכסים שמכסי' מזה ונגלים לזה נמצא שהתיבת מכסיא מרמז על העדר טובות והצלחות הזמניות ותיבות מגלי' הוא מרמז על מי שהשיגה ידו בטובות והצלחות הזמניות וז"ש למה הני צדיקים מכסיין ר"ל שנעדר מהם טובות הזמניות והני צדיקים מגליין שהשיגה ידם בטובת והצלחות הזמניות. והשיב הני דמכסיין מנייהו מכסיין כי הנה מצינו תיבת מכסה הוא פי' העלמה כמש"ה המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ופי' רש"י וכי ממנו אני מעלים וכו' וז"ש הני צדיקים דהוי מכסין מינייהו ר"ל שהיו מונעין א"ע והעלימו את עיניהם מהדור מלהוכיחן להנך מכסין ר"ל נעדר מהם טובות והצלחות הזמניות. והני צדיקים דלא מכסין מינייהו שלא העלימו את עיניהם מבני דורן מלהוכיחן להני מגליין הקב"ה משפיע להם שפע טובה וברכה בהצלחת הזמניות וק"ל:

או י"ל באופן אחר דאי' בגמרא דיומא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח אמר רב יהודה אמר רב לא קשי' כאן בעבירות שבין אדם לחבירו וכאן בעבירות שבין אדם למקום ואב"א כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסים. וכ"ה במגן אברהם בהלכות י"כ סי' תרי"ז וז"ל דוקא בחטא מפורסם הרשות בידו לפרסם החטא. אבל בחטא שאינו מפורסם אסור לאומרו בקול רם ע"ש באריכות וזהו לענ"ד כוונת השואל למה הני מכסיין והני מגליין כלומר מ"ט שאר עונות צריך לכסות מבני אדם ושאר עונות צריך לגלות לבני אדם. והשיב הני מכסיין מינייהו כלומר הני עבירות שמכוסה מבני אדם שאינו ידוע רק לפני הש"י לבד הני מכסיין צריך לכסות אותם ולא לפרסם והני דלא מכסיין מינייהו שהוא מפורסם לרבים הני מגליין צריך לגלות ולפרט החטא וק"ל:

נחזור לענינינו שהחיוב מוטל על מי שיש יכולת בידו להוכיח בשבט פיו ולהמית רשע ברוח שפתיו שיקרא בגרונו וכשופר ירים את קולו לפני חילו חיל ישראל לשבר לבות בני אדם ובזה הוא מציל את נפשו מני שחת כמש"ה ואתה כי הזהרת הרשע ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת ופי' חכמי המוסר הפסוק הזה ע"פ מה שפי' האריז"ל הפסוק אם רעב שונאיך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך א"ת ישלם לך אלא ישלי' לך ופי הרב הנ"ל כי ידוע שבכל אחד ואחד מעורב בנשמתיהון רע עם טוב שקצת טוב של צדיק מתערב ברשע וקצת הרע של הרשע נתערב בצדיק כפי התערובות של הנשמות אך בצדיק הוא רובה טוב ומיעוט רע לכן אירע לפעמים שאף צדיק עושה עבירה וברשע הוא להיפך שרובה רע ומיעוט טוב לכן לפעמים אף רשע עושה טוב וע"י מה שהצדיק מחבר א"ע להרשע להוכיח אותו ואינו שומע לדבריו אז נבררין הרע מהצדיק וניתן להרשע והטוב שבנשמת הרשע ניתן להצדיק וזהו אם רעב שונאיך היינו רשע האכילהו לחם לחם של תורה כמש"ה לכו לחמי בלחמי. כי גחלים היינו הרע שבך חותה על ראשו של הרשע וה' היינו הטוב והקדושה שברשע ישלים לך וק"ל עכ"ל וזש"ה ואתה כי הזהרת הרשע ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ר"ל בעונו לבד ימות ולא עם הטוב שהיה בו כי הטוב חלף הלך לו ואתה את נפשיך הצלת שהיה בה חלק הרע הפרשת ממך מלשון ויצל אלהים עכ"ל. ועפ"ז ראיתי בספר אהבת השם דזש"ה תנה עון על עונם ואל יבואו בצדקתיך ר"ל תנה עון של צדיק על עונם הרבים שבהם ואל יבואו הרשעים בצדקתיך היינו בחלק הטוב הנוגע לצדיקים שלך עכ"ל ונלע"ד שזש"ה במשלי י"ג הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע פירש"י המחבר לו כסילים להיות לו ריעים ירוע ירוצץ. חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב ר"ל דהנה אומר כאן שאל יתערב עם הכסילים היינו רשעים שנקראים כסילים כמש"ה למה זה מחיר ביד כסיל וגו' וש"ת א"כ איך אני יוכל להתחבר אתם להוכיח אותם לז"א שבזה הוא מטיב לנפשו ולא ירוע כי חטאים תרדף הרעה של הצדיק ואת הצדיקים ישלם טוב מהרשעים כנ"ל וק"ל:

ועל פי דברים האלה נלע"ד לבאר מאמר תמוה בפרק הספינה אשר בארתי אותו בשערים הקודמי' בכמה אופנים ועתה באתי לפרשו ולבארו באופן אחר וכי הוא זה:

אמר רבה בב"ח זמנא חדא הוי אזלינן במדברא וחזינא הני אווזי דשמיטן גדפייהו משומנייהו ונגדי משחא מתותייהו ואמינא להו אית לי חולקא מינייכו לעלמא דאתא חדא דלי' לי אטמא וחדא דלי' לי גדפא כד אתי לפני ר"א אמר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין:

הכוונה בזה דזמנא חדא הוי אזיל במדברא ר"ל שהכניס א"ע לעיין בעניני חורבות ירשלים וערי קדשינו כמש"ה ערי קדשיך היו מדבר וגו' וחזינא הני אווזי ר"ל רשעים כידוע שנמשלים לאווזים ועיין לעיל בדרושינו הקודמים מזה וחזינא דשמיטן גדפייהו ר"ל שע"י נשמטו הגדפיי' היינו תרי משיחין דאי' בי"ח ערך משה לע"ל יהיה תרי משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד והן תרין כנפים של ישראל לפרוח מן הגלות אדום והכל ע"י מה שמקווין על הגאולה ע"ש ונלע"ד דזש"ה וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים הכוונה הוא ע"פ מה דאי' בגמר' דיומא אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמי' אמר גוים מרקדים בהיכלו אי' נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר גוים משעבדים בבניו אי' גבורותיו ולא אמר גבור אתי אנשי כנסת הגדולה ואמרי אדרבא זו היא גבורותיו ואלו נוראותיו זו היא גבורתו שכובש את כעסו ונותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא נוראותיו אומה אחת אין יכולה להתקיים בין שבעים אומות עכ"ל הגמרא והא"ש דזש"ה וקווי ה' עי"ז מה שמקווין על הגאולה יחליפו כח של הקב"ה שלעת עתה הוא כוחו מה שכובש את כעסו כנ"ל משא"כ לע"ל יהי' כמקדם כמש"ה ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו' ר"ל שיהיה גבורתו כפשוטו וקאמר הפסוק אימת יהיה זה לז"א יעלה אבר כנשרים ר"ל בזמן שיעלו הכנפים היינו תרין משיחין וק"ל וז"ש דשמיטן גדפייהו היינו תרין משיחין והסיבה לזה הוא משומנייהו ר"ל מחמת שומנייהו רוב שומנם שמתענגים בעה"ז ועי"ז נסתתם הלב מחמת רוב חלב על כסלם וש"ת הלא לא יבצר שלא יכנוס בלבם איזה הרהור תשובה כמש"ה אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי עיין באלשיך פי' ע"ז לז"א ונגדי משחא ר"ל שנמשך מהם איזה הרהור תשובה כמו שפירש"י ע"פ רוככה בשמן הוא צד הרהור תשובה ע"ש וכל הרהורם הוא שמהררים בתשובה הוא מתותייהו ר"ל שמהרהרים בתשובה בשביל עצמם שלא ימותו בניהם בחייהם או שלא יענו או מחמת כמה סיבות מקריות שלא יבואו עליהם כמו דאי' בזוהר וז"ל אית ב"נ דדחיל מהקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דחיל מעונשא דגופי' או דממוני' תרין אינון לאו עיקרא דיראה אינון ע"ש ואמינא להו ר"ל שאמרתי להם זאת והוכחתי אותם על פניהם ושמא תאמרו לי שאין אתם משגיחים בי לז"א אית לי חולקא מינייכו לעלמא דאתי כי ידוע מה שפי' האלשיך על המשנה כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וז"ל כל ישראל יש להם חלק אלוה ממעל היינו נשמה לזכות בו לעה"ב ע"ש והנה כבר הבאתי לעיל בשם האריז"ל ע"י מה שהצדיק מחבר א"ע להרשע להוכיח אותו ואינו שומע לדבריו אז נברר הרע מהצדיק וניתן לרשע והטוב שבנשמת הרשע ניתן להצדיק וז"ש להם אם אין אתם משגיחים בי תדעו נאמנה דאית לי חולקא היינו חלק הטוב מינייכו שאזכה ע"י לעלמא דאתי כנ"ל חדא דלי' לי אטמא לרמוז שאדלה רגלי להלוך בדרך טובים להיות קל ברגליו כנשר ורץ כצבי לעשות רצון בוראו וחדא דלי' לי גדפא שאדלה ידי במ"ט וכן פירש מהרש"א שהגדפא הוא כנוי אל הידים ע"ש כד אתי לפני ר"א וספרתי לו כל המאורע הנ"ל ושעל ידי תוכחותיו ומוסריו החזירם למוטב אמר עתידין ישראל היינו הצדיקים שבהם ליתן עליהם את הדין מפני מה לא הוכיחו אותם כמו שאמרו רז"ל שטען מדת הדין הוי להם למחות ולא מחו ע"ש וק"ל:

נחזור לענינינו שבאם הצדיק מוכיח לרשע אזי נאמר רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת וזש"ה הוכיח תוכיח את עמיתך ואז ולא תשא מה שעליו חטא כי מהחטא שעליו נפשיך הצלת בתוכחה שהוכחת אותו וק"ל:

סליק דרוש חיוב התוכחה:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה