אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש ז
דרוש ז' הגלות והגאולה. גמרא בבכורות שאלת סבא דבי אתונא לר"י ב"ח אית לן בירא בדברא עיילי למתא אייתי פארי שדי להו אמר להו איפשלו לי חבלי מפארי ואיעיילי אמרי לי ומי איכא דמפשל חבלי מפארי א"ל ומי איכא דמייתא בירא מדברא ע"כ:
והנה המאמר הלז הוא סתום וחתום והעובר עליו משתומם על המראה הלז כחדא שעה:
ונלפע"ד לפרש ולבאר כיד ה' הטובה עלי דהנה ידוע לכל נחותי ימא דאוריית' דמיום שנחרב בה"מ אנו הולכים ודלים ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו וז"ל הזוהר בזמנא דהוי ישראל בארעא קדישא יהבי חולק תמצית לאומין עע"ז והשתא דישראל אינון בגלותא אתהפיך בגווני אחרא ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מגו פתורי' דעבדי' איהו אכיל עכ"ל:
והדברים האלו נלע"ד שרמז הקב"ה למשה ואהרן בפ' המן בפ' בשלח ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו ולמען אנסנו הילך בתורתו אם לא והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים ובוקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו ע"כ הנה הספיקות רבו חדא איזה שייכות נסיון התורה לכאן. ב' קשה אומרו ולקטו דבר יום ביומו ופי' תרגום אונקלס פתגם יום ביומי' איך שייך לקיטה בדברים ומאי שייכות הוא לכאן. ג' קשה אומרו והיה ביום הששי ולא נאמר בו מה יהי' ושארי דקדוקים ונלע"ד הש"י מרמז למשה ואהרן כל המאורעות והפרתקאות דעדו על ישראל וגם ישועת ישראל לאחר זמן ובאיזה זכות יהי' התשועה להם וההפרש שיש בין ימות המשיח לתחיית המתים כל זה גילה לנו התורה הקדושה ואתחיל לבאר ואקדים לך איזה הקדמות דאיתא בפרקי אבות ר' יונתן אומר כל המקיי' את התורה מעוני סופה לקיימ' מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופה לבטלה מעוני ודקדק הרב הגאון האלשיך בפי' התורה כי איך אמר כל המקיים את התורה מעוני סופו להעשיר והנה עד ממהר ר' חנינא בן דוסא שקיום את התורה מעוני ולא העשיר עד יום מותו וכן ר"א בן פדת ורבים כאלה. וכן כמה עשירים בטלו את התורה מעושר ולא הענו. וע"ק למה לא אמר מה משפט המקיים מעושר והמבטל מעוני ופי' הרב הנ"ל כי בא' מב' פני' מנסה הוא ית' את האדם או בעושר או בעוני והנה כל עני יתלונן מי יתן וינסנו ה' בעושר ולא ידע כי גדולה סכנת נסיון העושר מסכנת נסיון העני וז"ש שהמע"ה רש ועושר אל תתן לי פן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי ונמצא שעובר בב' לאוין על הגניבה ועל שבועת שקר אך לא זו בלבד סכנת נסיון העושר כ"א פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' שהוא לכפור בעיקר חלילה נמצא כי נסיון העוני טוב מנסיון העושר והוא כי העוני תכניע את האדם ומהכנעה יבא הכשרון משא"כ העושר וז"ש ר"י אל תקוץ בעניות דע לך כמה טובות העוני שאם תקיים את התורה מעוני על כי יכניעך סופך שתקיים אף מעושר שלא יספוק גסות הרוח להחטיאך כי מדת הכנעה מעוני הושרשה בך משא"כ אם היית עשיר אשר בטלך העושר את התורה ותושרש בגסות הרוח עד כי גם תהי' אח"כ עני לא יספיק העוני להכניעך עכ"ל והנה הקב"ה נתן לנו ארץ אשר לא תחסר כל בה כל א' וא' ישב תחת גפנו ותחת תאנתו כחמר דיתיב על דורדיא ואפשר שזה היה להם לנסיון אך ורק שהיה להם מענה בפיהם לומר מי יתן שהי' מנסה אותנו בעניות כי גדול סכנת נסיון העושר כנ"ל גלל כן גלה אותנו מארצינו לבין האומות ואז על פת לחם יפשע גבר כדי להביא אותנו בכור נסיון העוני והנה ידוע מאמר רז"ל חמרא דפורגית' ומיא דיומסית קפחו עשרת השבטים וז"ש הקב"ה ומספר והולך מן המאורעות שיהי' לישראל ומהתנהגות עם עמו ישראל שמתחלה הנני ממטיר בעצמי לכם לחם מן השמים ופירש בילקוט מן האוצר השמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים כו' והשפעה יהיה ע"י קב"ה בעצמו ולא ע"י שר ועי"ז ויצא העם ר"ל מן ארץ הקדושה יצאו כי תענוגם יגרום להם זה ליצא בגלות המר ואז ולקטו דבר יום ביומו ר"ל ע"י צער כמו שדרשו רז"ל כתיב וברדת הטל על המחנה וכתיב ויצא העם ולקטו דמשמע מחוץ למחנה הא כיצד צדיקים יורד להם על פתח בתיהם ויצא העם ע"י טירחא כי הורעו את מעשיהם וקפחו את פרנסתם וש"ת למה לך כל זה ליתן להם תחלה שפע רב ולבסוף לבחון אותם בכור העוני לז"א למען אנסנו הילך בתורתי אם לא לכן הוצרכתי לנסות אותם בשתיהם בעשירות ובעניות שלא יהיה להם שום פתחון פה וק"ל וכדי לבאר הדקדוק הלשון דבר יום ביומו ות"א פתגם יום ביומי' אקדים לך הקדמה מארז"ל פ"ע שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב ר"ש בן אליעזר בשם ריב"ק כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנ' ודבר בעתו מה טוב ע"כ והנה בזמן שלוותינו לא היינו צריכים לחפש ולחקור אחר דבר שיביא טובה לעולם כי ממילא היה תמיד טובות וגנזי ברכה בעולם משא"כ בגלות המר שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו וידל ישראל מאוד והלוך וחסור לכן צריכין אנו לחקור ולחפש אחר דבר שיביא טובה לעולם והיינו לחפש אחר פסוק לקרוא אותו בזמנו וזש"ה ויצא העם בגלות ואז ולקטו דבר יום ביומו ר"ל שצריך ללקוט בתורה לקרוא כל דבר יום ביומו היינו דבר בעתו כדי להביא טובה וברכה לעולם וק"ל וש"ת למה תענש אותם ליצא בגלות לז"א למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ומספר והולך מה יהיה בסופם וז"ש והי' ביום הששי הכוונה בזה שיהי' השמחה והגאולה באלף הששי שהוא יום ששי של הקב"ה כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וז"ש והיה ביום הששי אין והיה אלא שמחה היינו גאולה ביום הששי כי ז"ל הזוהר בפרשת וירא וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא דוא"ו כדין וא"ו יוקים לה"א כו' ובשית מאה שנין לשיתתאה יתפתחון תרעין דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה כב"נ דמתקן ביומא שתיתאה מכי ערוב שימשא לאעלא בשבתא כו' עכ"ל לענינינו. והנה איתא בזוהר פ' שמות ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין כד ייתי קב"ה לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה בכל אינון דמשתכחי עמה בכל עובדוי דכל חד וחד כו' בגין דההוא דיתקיים בהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא כו' וזש"ה והיה אין והי' אלא שמחה ביום הששי היינו באלף הששי כנ"ל ואז הכינו את אשר יביאו ר"ל שיכינו תורה ומ"ט להביא עמהם לעת המועד וק"ל. זאת ועוד אחרת והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ר"ל כי הנה ידוע שהקדמוני' אחזו בשער לסגור הדלת ויראו מגשת אל סודות התורה כמאמר רז"ל אמר לי' ר"י לר"א תא ואגמרך מעשה מרכבה א"ל אכתי לא קשאי כדקא נח נפשי' דר"י א"ל ר"א תא ואגמרך מעשה מרכבה אמר אי זכאי גמירנא מר"י רבך עכ"ל ונמצא שהיו דוחי' בשתי ידים ללמוד החכמה הזאת אך ורק שכבר הודיענו הרב איש אלקי האריז"ל ע"י הרח"ו תלמידו כי האיסור והעונש מה שנאמרו על מגלה רזין היה בדורות הראשו' אבל בדורות הללו דהיינו משל"ה לאלף הששי מצוה ומצוה ללמוד וללמד סודות התורה למי שראוי לזה ע"ש מלתא בטעמא. והנה כתיב כי כפליים לתושיה שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם והיא מכופלת דהיינו נגלה ונסתר וזש"ה והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ר"ל שבאלף הששי יהי' הלימוד כפל דהיינו נגלה ונסתר וק"ל והנה ידוע מ"ש שמואל בגמרא אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות שאז לא יהי' שום שנוי רק שנהי' אנחנו בני חורין משעבוד מלכיות ולפי דבריו צ"ל מה שאמר הכתוב וגם דרשו רז"ל שלעתיד יהיו הצדיקים מראין על הקב"ה באצבע שנאמר כי זה אלקי' אלקינו וגו' הוא נאמר על עה"ב דהיינו על אחר התחיי' וזש"ה ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים ר"ל בזמן המשיח שיהי' לעידן ערב כמו שהבאתי בשם הזוהר וז"ל כמאן דמתקן עצמו ביומא שתיתאה מכי ערב שימשא לאעלא בשבתא כו' ואז וידעתם רק כי הוציא ה' אתכם מארץ מצרים דהינו משעבוד מלכיות שהיו מצירים לישראל ועיין בילקוט בראשית שאמר שם בפירוש שארץ מצרים קאי ג"כ על שארי מלכיות שמצירים לישראל אבל ובוקר וראיתם את כבוד ה' ר"ל בוקר של תחה"מ אז וראיתם את כבוד ה' עד שיהיו מראין באצבע וק"ל. וש"ת באיזה זכות יזכו לנהורא דא לז"א בשמעו את תלונותיכם על ה' והוא ע"פ הזוהר פ' ויקרא ע"פ משא דומה אלי קורא משעיר קלא שמענא בגלותא דשעיר אינון דדחקי בינייהו אינון דשכבי לעפרא ומאי אמרי שומר מה מלילה שומר מה, מליל אינון תבעין לי על מטרוניתא מה עבדית מן מטרוניתא דילי כדין כניש קב"ה לכל פמליא דיליה ואמר חמו בני רחימין דאינון דחיקין בגלות אושבקין צערא דילהון ותבעין לי על מטרוניתא כו' והיינו ע חילול שמו הגדול בין הגוים ועל פירוד שם הוי' שנא' כי יד על כס יה שאין שמו שלם כו' וזש"ה בשמעו הקב"ה תלונותיכם שאתם מתרעמים הוא על ה' ר"ל על חילול השם ועל פירוד הוי' כנ"ל כי כל א' וא' אומר בלבו ונחנו מה כי תלינו עלינו והעיקר התלונה הוא על חילול שמו הגדול שמחולל בין העמים וק"ל. כנלע"ד לפרש הפסוק' הנ"ל ואם שגיתי אתי תלין וה' הטוב יכפר בעדי:
והדברי' האלו רמז בעל המסדר הסליחות באומרו אזכרה אלקי' ואהמי' בראותי כל עיר על תלה בנויה ועיר ד' מושפלת עד שאול תחתיה ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה והנה לכאורה האי בכל זאת אנו ליה וגו' הוא בלתי הבנה ולדרכינו א"ש רק נקדים מה ששמעתי פי' ע"פ מרחוק ה' נראה לי כי ידוע מ"ש הקב"ה וכבודי לאחר לא אתן כי זהו משכון שלנו ששמו הגדול, אינו שלם וכשם שכבודו לאחר לא אתן ויהי' שמו הגדול בשלימות כך בישועתו יהי' לנו ג"כ ישועה וזהו מרחוק ה' ר"ל מזה שרחוק שם הוי' זה נראה לי כלומר שבוודאי יהי' ישועה ג"כ לי והדבר הזה נראה לי ע"כ ודפח"ח והנה כבר הקדמנו בשם הזוהר שהקב"ה מתפאר בכל פמלי' דילי' במה שישראל שבקון צערא דילהון ותבעון על חילול שמו הגדול וז"ש בעל הסליחה אזכרה ד' ואהמי' בראותי כל עיר על תלה בנוי' וכו' ובכל זאת אנו ליה ר"ל שאף שירושלים עיר הקודש מושפלת עד שאול תחתי' ואנחנו גולי' אפ"ה אנו ליה ר"ל שעיקר האנינות שלנו על שם י"ה כי אנו הוא לשון אנינות כמו שכתבו הפוסקים שלא לומר בברכת המזון אנו מודים לך משום דהוא לשון אנינות כמש"ה אנו ואבלו וז"ש אנו ליה שכל עיקר אנינו' שלנו הוא על מה שאנו משתמשי' רק בחצי שמו הגדול שנ' כי יד על כס יה וגו' אין כסא שלם ואין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ועינינו ליה ר"ל וגם כל הבטחותינו לזה ששמו רק י"ה וא"כ מוכרח להשלים ואז אף אנו יהיו נגאלים בעת השלמת שמו הגדול וק"ל. ונלע"ד דז"פ הפסוק נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו על זה הי' דוה לבינו ר"ל על כבוד הקב"ה שנקרא זה כמש"ה זה אלי ואנוהו הי' דוה לבנו עד אימתי יהי' מחולל שמו הגדול בין הגוים וק"ל. והנה כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וז"פ מסורה קטנה מדוע ב' מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום מדוע לא כליתם חקכם ללבון גם תמול גם היום. רק נקדים לפרש מאמר רז"ל בחלק אין בן דוד בא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. ולכאורה טעמא בעי ונלע"ד דאיתא בספר מדרש שמואל בהקדמת שלו פירוש על מארז"ל גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ודקדק המחבר הנ"ל למה לא אמר שמביאה את הגאולה ופירוש הרב הנ"ל כי ידוע מאמר רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות שבגוף וברבות רשעים בעולם א"א שיכלו הנשמות שבגוף עד שיתוקנו הנשמות של רשעים אבל אם עשו תשובה שאז הנשמות המתוקנות עולות למקום מחצב נשמותיהן ושוב אינם יורדות ואז יוכלו לבא לעולם מן הנשמות שבחדר אוצר הגוף ויכלו במהרה וזהו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שע"י התשובה מתקני' א"ע הנשמות בתיקון מעליא ויכולין לבא לעולם נשמות חדשות מחדר הגוף ע"ש באריכות והנה אי' בכתבים והובא במשנת חסידים וז"ל אם לא תיקן כלל בג' פעמים נפשו נכרתת וכלה ואם התחיל לתקן קצת אז סימן הוא שהטוב מרובה ומגלגלו אפי' א פעמים עד שיוסר הפסולת ומתקנו ע"כ נמצא אם אנו מתקנין א"ע מכל וכל אזי אין אנו צריכין להתגלגל שוב ויכולין לבא נשמות חדשות מאוצר הגוף וימהר לכלות הנשמות שבגוף, או ח"ו אם אין אנו מתחילין לתקן א"ע כלל אזי הנפשות נכרתי' ואינם מתגלגלים שוב ויכולין ג"כ לבא נשמות חדשות מאוצר הגוף משא"כ אם אין אנו מתקנין א"ע מכל וכל רק שמתחילין לתקן ואז מגלגלין אפי' אלף פעמים וא"א אז לבא נשמות חדשות מאוצר הגוף כי הנשמות הישנות צריכין עדיין לתקן א"ע וזהו לענ"ד כוונת מארז"ל אין בן דוד בא או בדור שכולו זכאי ר"ל שזכאין ומתקנין א"ע מכל וכל ואז אין צריכין שוב להתגלגל ויוכלו לבא נשמות חדשות כנ"ל וימהר לכלות נשמות שבגוף. או בדור שכולו חייב ר"ל שחייבין מכל וכל שאין מתחילין אפי' לתקן א"ע ונפשם נכרתת ואז ג"כ יוכלו כל הנשמות להכלא מהר מן האוצר הגוף. משא"כ אם הדור מתחילין לתקן א"ע ואינם גומרין את התיקון אזי מוכרחים להתגלגל אפי' עד אלף פעמים ומעכבים ירידת נשמות חדשות בעולם וא"א לבן דוד לבא לעולם וק"ל וזהו נלע"ד כוונת המסורה הנ"ל מדוע לא בא בן ישי היינו משיח גם תמול גם היום והתשובה באה ע"ז מדוע לא כליתם חקכם ללבון כליתם דייקא ר"ל שמתחילין ללבון בגדיהם ע"ד שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים וזהו לא כליתם חקכם ללבון שאין גומרין התיקון לגמרי שיהא בגדיהם לבנים לגמרי וצריכין לבא עוד בגלגול לתקן א"ע ומונעין מלבא נשמות חדשות מאוצר הגוף ועי"ז מעכבין ביאת בן ישי וק"ל. והנה כל החזיון הגלות המר והנמהר ראה יעקב אבינו ע"ה בחלומו כמו שדרשו רז"ל בפ' ויצא ע"פ ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וז"ל ר' יהושע בן לוי פתר קרי' בגלות ע"ש באריכות במ"ר פ' זו וגם אנכי א' מאזובי הקיר אתהלך בתם לבבי בעקבות הקדמונים לבאר הפסוקים הללו בענין הגלות דאיתא במ"ר ריש פרשה זו וז"ל מה הקב"ה עושה הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה. וזהו נלע"ד שראה יעקב אבינו ע"ה בחלום הלילה והנה סלם כלומר שעושה הקב"ה סולמות משפיל את ישראל ואח"כ מרים לישראל וכשמשפיל את ישראל מרים ראש אומות העולם וכשמרים ראש ישראל משפיל את א"ה ומפרש ומבאר הפסוק כיצד יהיה התנהגות שלו עם ישראל שמעיקרא מוצב ארצה ר"ל שישפיל את ישראל עד לארץ ואח"כ יבא זמן שראשו יהיה מגיע השמימה דהיינו לעת שיבא משיח ב"ב והיה קרן ישראל רם ונשא עד לב השמים ושיעור הפסוק הוא כך ויחלום והנה סלם שיתנהג הש"י בעולמו כענין הסולם שמשפיל לישראל וירים לא"ה דהיינו מוצב ארצה ואח"כ וראשו מגיע השמימה וק"ל והנה מלאכי אלקי' עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעיך והיה זרעיך כעפר הארץ וגו' ר"ל דהנה ידוע דהתנהגות של הקב"ה בעולמו הוא שיפקוד ה' על צבא מרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה ומזה למדו רז"ל אין אומה נופלת מלמטה אא"כ שרה נופל מלמעלה וזהו נלע"ד שאמר הכתוב והנה מלאכי אלקים ופי' במ"ר אלו שרי ארבע מלכיות ע"ש עולים תחלה ואח"כ ויורדים והכל הוא תלוי בו ר"ל בישראל כשישראל אין עושין רצונו של מקום אזי שרי א"ה עולים במעלה עליונה וכשישראל ערש"מ אזי שרי א"ה יורדים ממדריגתם עד שאול תחתיות וזש"ה והנה מלאכי אלהים היינו שרי א"ה עולים ויורדים בו ר"ל שעלייתם וירידתם תלוי בו בישראל כלומר שלכן יהיו ישראל מתחלה מוצב ארצה בעבור שמלאכי אלקי' היינו שרי א"ה עולים מתחלה ולכן יהיו ישראל בדיוטא תחתונה כמש"ה אמלאה החרבה וגו' ואח"ז יהי' ראשם מגיע השמימה בעבור שמלאכי אלקים יורדים והנה ידוע שבגלות המר השם עומד מרחוק כמש"ה למה ה' תעמוד ברחוק לע"ל והנה ה' נצב עליו ר"ל שיעמו' השם סמוך לנו וק"ל. ויאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה ע"פ מה שראיתי פ' ע"פ בס' תפארת הקודש ע"פ והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ולכאורה אין לו שחר דאמאי דווקא באותו מקום שיאמר להם לא עמי באותו מקום ממש יאמר להם בני אל חי ופי' המחבר הנ"ל ע"פ מה דאי' ברז"ל עתידה ירושלים כא"י וא"י ככל העולם כולו וכבר נודע משארז"ל כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה נמצא עתה בעת הגלות דא"י הוא מעט מזעיר ורוב העולם הוא ח"ל משא"כ לע"ל דיתגדל מדת הארץ ככל העולם כולו ממילא תחילה הדר שם בח"ל והיה דומה כמי שאין לו אלוה אח"כ יהיו נמנ' בין יושבי א"י וז"ש והי' במקום אשר יאמר לא עמי אתם דהיינו בח"ל באותו מקום יאמר להם בני אל חי דבאותו מקום יהיה א"י עכ"ל והנה בז"ר דרשו רז"ל ע"פ ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו וגו' וז"ל תנן תלת משמרות הוי הלילה ובכל משמרה ומשמרה יושב הקב"ה ושואג כארי כו' משמרה שני' תמן אינון ממונן אחרנין איקרון אבילי ציון דקא מתאבלי על חורבן בה"מ ובההוא שעתא דקריית הגבר וכו' קרי בחיל ואמר אתערו לבכיא דבי מקדשא כל אינון מאריהון דשלום דכתיב מלאכי שלום מר יבכיון מאן דחמא בכיא ומאן דלא חמי בכי' כולהו מתכנשין לבכיא דמקדשא מאן חמא ערבוביא דכל חילי שמיא וכל רתיכין קדישין געו ובכו והקב"ה געי ובכי ובעיט בתלת מאה וע' רקיעין וכו' בההוא שעתא כתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת האיש דא הקב"ה דשאג ויהיב קלא על חורבן דבי מקדשא הה"ד ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו. וילפת כד"א ילפתו ארחות דרכם כדין איהו בעיט ברקיען כולהו וכל חיילין וכל רתיכין בכאן ומתאבלין כו' אמאי בגין דא והנה אשה שוכבת מרגלותיו שכיבת לעפרא מהדקא בין רגלין דא כנסת ישראל כדין בההיא שעתא איהי אתערת לגבי והוא שאיל לה מי את בתי בגלותא ומי את בשעתא דא ותאמר אנכי רות אמתיך מרוות בצערין מרוות מכאובין על בני גלותא על פלטירין קדישין דאתרכינא מינייהו ולא די דאתרכינא אלא דמחרפין ומקללין בכל יומא עלייהו ולית לי פומא בגלותא למהדר לון ויאמר ברוכה את לה' בתי וגו' אבל ליני הלילה וגו' חי ה' שכבי עמי עד הבוקר עד דייתי צפרא ונהירו דפורקנא עכ"ל נמצא נשמע מדברי הזוהר הנ"ל שבגלות המר אנחנו שוכבי' בארץ כמ"ש והנה אשה שוכבת מרגלותיו וגו' חי ה' שכבי עד הבוקר וז"ש לו בחלום הלילה הארץ אשר אתה שוכב עליה היינו ח"ל ששם אנו שוכבים בגלות המר לך אתננה ולזרעיך דיתגדל מדת הארץ ישראל ככל העולם כולה ויהיה אף ח"ל נמנה בין ישובי א"י וינתן לך ולזרעיך. וקאמר הפסוק אימתי יהיה זה כשנחזיק במדת הענוה וכל א' מאתנו משים עצמו כאסקופה הנדרסת לכל ויהי' נמשלים לארץ כמש"ה והארץ לעולם עומדת פירש"י ומי הם המתקיימי' הענוים הנמוכים המגיעין עצמן עד לארץ כענין שנאמר וענוים ירשו ארץ וזש"ה אימתי יקויים זה והיה זרעיך כעפר הארץ שיהיו נמוכים המגיעין עד עפר הארץ ואז הארץ אשר אתה שוכב ינתן להם כמש"ה וענוים ירשו ארץ וק"ל ועוד כמה דברים צריכין אנו לעשות ולהחזיק בהם שעל ידן יגאל אותנו הש"י בקרוב והדברים הללו נלענ"ד שרמזה התורה במתק לשונה הטהור בפ' משפטים וכי הוא זה וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ופירש"י בקטנה הכתוב מדבר. אם רעה בעיני אדוניה אשר לוא יעדה והפדה ופירש"י שאף הוא מסייע בפדיונה. לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה ואם לבנו ייעדנה ופי' תרגום אונקלס ואם לברי' יקימנה. כמשפט הבנות יעשה לה אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף. והנה הדקדוקים והקושיות הנופלים במקראי קודש אלה רבי' המה ויבוארו כ"א וא' מתוך הביאר שלנו וכדי להבין על בורי' ולהמשיך ולחבר מלה אצל מלה צריכין אנו למודעי כגון דא דכל זמן שאנו בגלות המר אף התורה הקדושה היא בגלות כמו שיסדו הקדמונים לאומרו קודם תיקון חצות לאונן ולקונן על גלות ישראל וגלות התורה שנמסרו רזיה לחיצונים. והנה ע"פ פשוט י"ל מהות גלות התורה מה שאנו רואין ושומעין שכל האומות מחרפי' ומגדפי' את תורה שבע"פ כידוע והנה כנסת ישראל נקראים בשם בנות כמש"ה צאינה וראינה בנות ציון וגו' וכן התורה נקראת בשם בת כמו דאי' ע"פ וכי ימכור איש את בתו אמר הקב"ה בת אחת היתה לי ומכרתי' לכם לא תצא כצאת העבדים לא תנהגו בה מנהג בזיון נהגו בה כבוד ע"ש והנה, השתי בנות הנ"ל מכר הקב"ה לא"ה ליד שפחה כמש"ה תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. ודרשו רז"ל ע"פ אני ה' בעתה אחישנה ששני קיצין איכא חד בעתה וחד אחישנה כמו שדרשו זכו אחישנה לא זכו בעתו והקץ של אחישנה בו נכללו הרבה קיצי' כי איתא בזוהר הקדוש דלית שלטנותא דאומין עלייהו דישראל אלא יומא חד בלחוד ואי יתיר ישתעבדו לא על פום גזירות מלכא אלא דלא בעיון למהדר לקיבלי' וכתיב והיה כי יבואון עליך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וכתיב אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו' עכ"ל וכן באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו דבת"ח שנה לאלף היה קץ א' מהקיצין וכן הרב בעל ז"ב כתבו וז"ל שמעתי ממורי מג"ע שבשנת תתנ"ו לאלף הד' היתה ג"כ קץ א' מן הקיצי' ונרמז בתורה בפסוק גאולה תתנ"ו לארץ וכן בזוהר פ' וירא אמר דבכל שיתין ושיתין מאלף שתיתאה אתערי פורקנא לישראל ע"ש וע"פ דברי הזוהר הנ"ל נלע"ד לפרש מאמר אחד בפרק הספינה וז"ל:
אמר רבב"ח זמנא חדא הוי אזלינא בספינת' וסגאי ספינת' בין שיצא לשיצא דכוורי תלתא יומי ותלתא לילותא איהו בזקיפה ואנן בשיפולי וכ"ת לא מסגי ספינתא טובה כי אתא ר"ד אמר כמיחם קומקומא דמיא מסגי שיתן פרסי ושרי פרשא גירא וקדמה לי' איהו ואר"א ההוא גילדנא דימא הוא (פירש"י שם דג קטן) דאית לי' תרי שיצא עכ"ל:
והנה המאמר הנ"ל הוא סתום וחתום ונלע"ד לבאר דרך רמז כיד ה' הטובה עלי דכבר הקדמנו בשם הזוהר דלא נגזר הגלות אלא יומא חד והאריכות הגלות הוא בעבור עונותינו ויצאו מה שיצאו והשטן הוא יצה"ר עדיין מרקד בינינו להסיר אותנו מעבודת הש"י ולדבר על ה' תועה והעיקר התגברות שלו הוא בת"ח כמאמר רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובת"ח יותר מכולם ועי"ז אין תורתו נחת רוח לפני הקב"ה כי לרשע אמר אלהי' מה לך לספר חוקי וגו' ומפתה את האדם בכל מיני פתוי' עד שכל מעשיו שהוא עושה הוא רק לייפות לבני אדם ולהתפאר בה כדי שיהא לו שם בארץ כשם הגדולים ולקנתר את חבירו בהלכה כדי שידעו אותו מקטנם ועד גדולם ולכבד אותו לפי תורתו ונלע"ד שאפשר שזה כוונת רז"ל שאמרו זכה נעשית לו סמא דחיי לא זכה נעשית לו סמא דמותא והנה לכאורה הוא מוקשה אמאי יהיה לו התורה לסם המות ולדרכינו א"ש כ"א לא היה יכול ללמוד והיה כא' מאנשי ע"ה אזי לא היה עולה על לבו שום גובה וגאון כי אמרי לי' אינשי מי שמך לאיש ומי אתה כי באת עד הלום משא"כ כשלומד אזי מתפאר א"ע בתורתו ועולה בנפיחה ביותרת הכבוד וז"ש לא זכה נעשה לו סמא דמותא כי התורה גרמה לו המות שמתפאר א"ע בגובה לבו על ידה וק"ל ונלע"ד דזהו מ"ש בתקוני זוהר חדש וז"ל הא' שכינתא בגלותא ולית בכו מאן דאתער לגבה לרצאה לגבי בעלה ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חבירון לגביכון בכל יומא ויומא ולילא באוריי' דבע"פ בכמה קושיין וצווחין בה ככלבין דאמרין הב הב וכו' והנה לכאורה קשה איך אמר על אילן דצווחין באורייתא צווחין בה ככלבין איזה שייכות ודמיון יש ביניהם ולדרכינו א"ש כי ידוע כי הכלבים עזי נפש כמש"ה והכלבים עזי נפש וכן אמרו רז"ל שלשה עזין הם כלם בחיות וכו' וז"ש וצווחין באורייתא כדי להיות להם העזה ככלבין שיש להם העזה ולא לומד וצווח באורי' רק שיהי' לו העזה לרדוף אחר הגדולה והגאון לומר כי מי ראוי ליקר וגדולה יותר ממנו וק"ל:
והנה אותה עבירה דהיינו הגובה והגאון וגם ליבי' באורייתא כדאי להאריך הגלות עד מאד כמו שראיתי בשם א' מן המפרשים שפירש על מה שפירש"י בחומש ע"פ ויאמר אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתיך פירש"י אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם הקול קול יעקב כו' ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחיה עכ"ל רש"י והנה לכאורה אין לו שחר כי בזמן שהקול קול יעקב אז אין הידים ידי עשו ומה זה שאמר ואני אצא עליכם כו' ופי' המפרש הנ"ל כי זהו שמדייק רש"י בלשונו הטהור אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם מתגאים דייקא ואז הקול קול ענות חלושה ואינו נחשב לקול יעקב וק"ל והנה לפתח חטאת רובץ ועומד. ומפתה את האדם עד מותו לכן אמרי רז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך והנה שנות האדם מתחלקים לשלש חלקים ימי עליה וימי ירידה וימי עמידה והיצה"ר אינו שוקט מפתיותיו ומסית ומדיח את האדם מעבודת הבורא ב"ה אפי' בלילה אינו מניח את האדם לישן כמש"ה כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה וכשמסיר את האדם מעבודת הבורא ב"ה אזי יקוים בנו המקרא שכתוב והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך וגי' הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. והנה י"ל תיבת אשר בקרבך הוא מיותר ונלע"ד דהרב האלשיך פי' ע"פ ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך כי הקב"ה אומר שתשמח בכל הטוב שעשית בעה"ז תשמח עי"ז בעה"ב ואף שלא עשית הכל בעצמך כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו אפ"ה תשמח כאלו הכל שלך וזו היא מתנה אשר נתן לך ה' אלקיך לך ולא בלבד תועיל זכותך לעצמך כ"א גם ולביתך והלוי הוא הגוף הנלוה אתך בעשותך כל מצוה ואפי' הגר אשר בקרבך הוא יצה"ר ישמח ג"כ ע"י צדקת הצדיק כמו דאי' בזוהר משל לזונה ע"ש נמצא היוצא מדבריו שהיצה"ר נקרא בשם גר וזש"ה והגר אשר בקרבך היינו יצה"ר יעלה עליך מעלה מעלה ועי"ז אתה תרד מטה מטה וק"ל והנה כל הדברים האלה מרומזים במאמר רבב"ח הנ"ל וכך הוא שיעור דבריו זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא ר"ל היינו מכניסים עצמינו לעיין בעניני יצה"ר הנקרא בשם ספינתא עיין לעיל במהות התשובה שהבאתי ראיה והקדמה אמיתית לזה מהרב האלשיך שהיצה"ר נקרא בשם ספינה ע"ש וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוורי ר"ל עיקר הילוכו של יצה"ר הוא לפתות בין שיצא וכו' היינו הלומדים כי כל ישראל בכלל נקראים בשם כוורא כמו שארז"ל ישראל נמשלו לנוני ימא כו' ות"ח שבהם הם הסנפירים של הכוורא שעל ידם הם משוטטים ועוברים מהצרות הנקראים בשם מים הזידונים כמש"ה אזי עבר עלינו מים הזידונים וי"ל שנקראים בשם שיצא משום בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ונחלש כחו של ס"ם ונחש ונמצא שהת"ח שיצא אותו ומכלה אותו שלא יוכל לפעול פעולתו הרעה ולכן אמרו רז"ל ובת"ח יותר מכולם שמתגרה בת"ח משום שהת"ח הוא כלי משחית לחבל את היצה"ר וק"ל ומפתה אותו תלתא יממא וכו' היינו בתלתא חלקי שנותיו ימי עלי' וימי עמידה וימי ירידה ומפתה אותו ביממא ולילא וזהו תלתא יומיא וגם תלתא לילותא ר"ל בתלתא חלקי שנותיו ביומים ובתלת חלקי שנותיו אלו בלילה ועי"ז איהו בזקיפה שיצה"ר שהוא שר של עשו הוא עולה מעלה מעלה ואנן בשיפולי כלומר אנו מטה מטה וכ"ת לא מסגי ספינתא טובא ר"ל שלא על זמן ארוך יש לו כח ורשות הנ"ל כד אתי ר"ד אמר כמיחם קומקמא דמיא ר"ל כד נתחמם אדם בעבירות הנקראים בשם מים היינו מים הזידונים וכן אמר הכתוב בירמיה ויאמר ה' אלי מה אתה רואה ואומר סיר נפוח ופי' המפרשים הסיר הוא האדם והעבירות הוא מכנה בשם רתיחה שיצה"ר בוער בקרבו ומרתיח את כל הגוף ע"ש ואז ברתיחתו את הגוף במי הזידונים מסגי ס' פרסי כלומר יש לו עוד עלי' ס' שנין כנ"ל בשם הזוהר דבכל שיתין ושיתין מאלף הו' אתער פורקנא כלומר כשמגי' שיתין שנין מאלף הו' ואינם שבין בתשובה אזי נתארך עוד הגלות שיתין שנין ויש ליצה"ר עליה עוד של ס' שנין ופרסי הוא מלשון פרוסה כלומר מדריגה היינו ס' מדריגות ס' שנין ושדי פרשא גירא ר"ל שהת"ח שבדור הנקראים בשם פרשא כמו שאמר הספדן אבי אבי רכב ישראל ופרשיו כו' שדין בו גירא בתורתם או בתפילתם ואקדמי' ליה איהו שמקדם יצה"ר א"ע להביא חבילות עבירות לעכב הגאולה ואר"א ההוא גילדנא דימא הוא פירש"י שם דג קטן היינו ישראל שנקראו בגלותן בשם קטן כמש"ה עמוס ז' ואומר אדני ה' סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ופירש הרב האלשיך כי קטן הוא בזכיות או ר"ל כמו שפירש"י כי קטן ארי מטלטלין וה"פ ההוא גילדנא זהו שהם דג קטן ומטולטלין בטלטולי דגברא הקשה מי הוא הגורם לזה וקאמר דימא הוא ר"ל מרשעים שנקראים בשם ימא כמש"ה והרשעי' כים נגרש מהם יצא תקלה הנ"ל וש"ת מי יימר דעיכוב הוא מחמת רשעי הדור הוא כנ"ל דלמא העיכוב הוא מחמת שעדיין לא נולדו משיחין לז"א דאית לי' תרי שיצי היינו תרי משיחין ונקראים בשם שיצא היינו סנפירים שבהם ישוטו ממי הגלות וגם נקראים בשם שיצא מלשון כליון שמשצין ומכלין את הא"ה כלומר שיש להם כבר המשיחין הנ"ל כמו שפירש הרב האלשיך ע"פ כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו ר"ל זמן הגלות הוא עבר וגם הצרות שנמשלו לגשם כבר חלפו וש"ת העיכוב מצד משיחי' לז"א הניצנים נראו בארץ ר"ל ב' משיחין נראו כבר בארץ כמו דאי' במדרש איכה דביום שנחרב הבית נולדו ע"ש וא"כ שכבר אית לון תרין שיצא היינו משיחין וק"ל:
נחזור לענינינו לפרש הפסוקים בפ' משפטים הנ"ל דהנה ידוע משארז"ל שית אלפי שנין הוי עלמא ובשביעי חרוב והנה בודאי אף אם לא זכו ויהי' בעתה לא יאוחר עכ"פ מאלף הששי כי אם לא עכשיו אימתי באלף השביעי דחריב עלמא ועיין מזה בהקדמת הזוהר בפסק הגאון כמהו' יצחק דלטאש ומצאתי בס' בשם עיר מקלט השש שנים של עבד עברי הם כנגד ו' אלפי שנין הוי עלמא ע"ש וכל הנ"ל נלע"ד שרמזה התורה הקדושה במתק דבריה וכך שיעור דבריה וכי ימכור איש היינו הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה את בתו היינו ישראל הנקראת בשם בנות כנ"ל וזהו שפירש רש"י ובקטנה הכתוב מדבר ע"ד שנא' כי קטן יעקב ופי' הרב האלשיך קטן בזכיות ע"ש וגם התורה נקראת בשם בנות ומכרם לאמה היינו לאומות שנקראים בשם אמה ושפחה כמש"ה ושפחה כי תירש גבירתה וקאמרה התורה במטותא מינייכו לא תצא כצאת עבדים שלא תגרום בעוניך אריכות הגלות עד בעתה ותהי' דומה לעבד כמו שע"ע יוצא בסוף שש אף אתה אם לא תזכה תוכרח להיות בגלות עד סוף אלף הששי וכ"ה בזוהר הבאתי דבריו לעיל בפ' המן ע"ש לכן אם רעה בעיני אדוניה היינו כ"י יהי' רעה בעיני אדוניה אשר לוא יעדה ר"ל שכבר יעדה את כ"י לו לאשה במתן תורה ועכשיו לא יעדה לא באלף וזהו הקרי והכתיב של לוא יעדה אזי והפדה בתשובה שאף הוא מסייע בפדיונה כי הבא לטהר מסייעין לו מלמעלה. לעם נכרי לא ימשול כלומר שלא תגרום בעוניך להמשיל את הנכרים בבגדו בה ר"ל בשביל שבגדת בתורה והב' של בבגדו הוא משמש בעבור ואם לבנו יעדנה ר"ל כי ידוע מה שדרשו רז"ל ע"פ ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת למד לא נאמר אלא לא יקים היינו להחזיק ללומדי תורה והנה רבים מבני עמינו טועים בזה שסוברים בדעתם שאם מחזיק ללומדי תורה אזי הותרה לו הרצועה לעשות מה שלבו חפץ וחלילה לומר כך שמהחיזוק הנ"ל יצא היזק בגופו ובנשמתו ח"ו וזש"ה ואם לבנו יעדנה ר"ל לבנו לת"ח הנקרא בשם בנו של הקב"ה כמש"ה וכל בניך למודי ה' וכ"ה בתקוני' אם כבנים אם כעבדים ת"ח נקראים בנים למקום ע"ש יעדנה ר"ל יחזיקנה כפי' המתרגם יקימנה ושיעור הכ' כך הוא ואם לבנו יעידנה שיחזיק לבנו של הקב"ה אפ"ה כמשפט הבנות יעשה לה כלומר כדין תורה שבכתב ותורה שבע"פ הנקראים בשם בנות כנ"ל יעשה לה. ואם אחרת יקח לו ר"ל דידוע דיש לאדם אשתו ראשונה דהיינו תורה הקדושה שהיא ראשונה במעלה כמש"ה ה' קנני ראשית דרכו וגו'. או מצד שהיא מזדווגת עם האדם בהיותו במעי אמו ואשה שני' היינו אהבת הזמן ואהבת העוה"ז כידוע ונלפע"ד דאפשר רמזו רז"ל במתק לשונם הטהור באומרם כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות כי ידוע מה שאמרו רז"ל כל הזובח יצרו מעלה עליו הכתוב כאלו כבדני בשני עולמות וכן אמר דהמע"ה זבחי אלהים רוח נשברה וגו' והנה דהמע"ה אמר פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתיך וזה ששנה ופירש קשה יותר מכולם ואף שעוסק במצות והנה זה ששנה ופירש מהתורה ואח"כ זובח יצרו ועוסק בתורה אפ"ה מהראוי הוא שפלגי מים ירדו עיניו לא שמרו תורתו הקדושה זה זמן זמניהם וז"ש רז"ל כל המגרש אשתו ראשונה היינו תורתו הקדושה שמגרש ממנו ופורש ממנו אפי' מזבח ר"ל שזובח יצרו ועוסק בתורה אפ"ה מוריד עליו דמעות עליו דייקא ר"ל על זמן הביטול שביטל כמה ימים ושנים ועברו זה זמן זמנים בשה"י ופה"י וק"ל. וזש"ה ואם אחרת יקח לו ר"ל שעזב אשתו ראשונה היינו תורה הקדושה ולקח אשה אחרת היינו אהבת העה"ז ותענוגיו אפתה יראה עכ"פ שארה כסותה ועונתה לא יגרע. הכונה בזה שארה היינו מזונות מזון דאורייתא וגם כל מזונותיו והיה בעבור עסק התורה שיהיה חז' ובריא כאולם לעסוק בתורה וזהו שארה ר"ל מזונתה וגם רמז במלת שארה שיהיה המזונות ע"פ דת של תורה שלא יהי' בה שום איסור וספק איסור וזהו שארה. כסותה היינו כסות של תורה כמש"ה צדק לבשתי וילבישני. וגם רמז במלת כסות כסותה דרבנן כמו שאמרו רז"ל סודרא סוד ה' ליראיו ופירש"י דרך ת"ח לעטוף סודר. וגם רמז שיהא הכסות ע"פ דת של תורה שיקיים ובחוקותיהם לא תלכו ולא יהא בבגדו שום חשש וספק שעטנז והבגד המתחייב בציצית יראה שיהא בו ציצית וזהו כסותה ועונתה היינו לקבוע עתים לתורה כמן שאמרו רז"ל קבעת עתים לתורה כל זה לא יגרע עכ"פ אף שלא עוסק בתמידות. וש"ת שאם לא יעשו כל אלה אזי אבד סברם ובטל סכוים הנה כבר אמרו רז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי אך החילוק הוא אם הדור כולו חייב אזי יעמיד הקב"ה עליהם מלך קשה כהמן ויהיו בדוחקא וביגונא עד שיכלה פרוטה מן הכיס והנה ידוע מ"ש הכתוב כל זה בחרת מעוני כי עניות קשה מכולן וז"ל בתקוני ז"ח ע"פ עת לבכות ועת לשחוק ורזא דמלה מיד דייתי בכי' עת דדחקו לישראל מיד יהא לון עת פורקנא הה"ד עת צרה היא ליעקב וממנה יושע דהא סגיאין הוו עיתין דעקו הה"ד משגב לעתות בצרה כו' ורזא דמלה בבכי יבואו בבכי דדלות דכך סליק חושבין בבכי כחושבן ד"ל ע"ש באריכות וזש"ה ואם שלש אלה לא יעשה לה אפ"ה ויצאה חנם ר"ל שיוצאת מן הגלות אף בחנם חנם בלא מצות אך ורק שבאם יצאו מהגלות בלא זכות דמצות אזי יצאו אין כסף כי יהיה אז אפס כסף וההוא דוחקא הוא קשה מכולן כנ"ל וק"ל באופן אחר נלע"ד לפרש הפסוקים האלה בפ' משפטים אך ורק נקדים לפרש מדרש פליאה אשר הוא שגור ורגיל בפומי דאינשי וכי הוא זה כל ימיו של דוד היה מצטער על מעשה דבת שבע עד שבא לפרק בתולה נישאת ליום הרביעי ונתקררה דעתו. דהנה ראיתי בס' א' בשם ס' הפליאה בעה"ז יש להם לישראל דין ארוסה שנ' וארשתיך לי לעולם ולע"ל יהיה לנו דין נשואה שנא' כי בועליך עושיך ה' שמו ודא הוא סימנא דנפקי מגלות רביעי ולא יהיה עוד גלות חמישי והיא ע"פ דין גמרא דקדושין בבגדו בה כיון שפי' טליתו עליה לנשואין שוב לא יוכל למכרה לשפחות אחר אישות וזש"ה ופרשת כנפיך על אמתיך כי גואל אתה ע"ש וזהו כל ימיו של דוד היה מצער על אותו מעשה דבת שבע ר"ל על אותו מעשים ומאורעות שעבר על כנסת ישראל הנקראת בשם בת שבע כידוע לי"ח והיה דואג ח"ו כי שמא יהיה ח"ו גלות אחר גלות הד' עד שבא לפרק ר"ל לזמן שבתולת ישראל דהי' נשאית ליום הרביעי היינו לגאולה הרביעי שהגלות נמשלה ללילה וגאולה נמשלה ליום ואז כשנשאת אז בודאי לא יוסיף עוד להגלותה כנ"ל וק"ל. והא"ש המקראי קודש בפ' משפטים ושיעור הכתוב הוא כך וכי ימכור איש את בתו לאמה הכונה כמו שפירשתי באופן א' התורה סיפרה לנו וכי ימכור הקב"ה את ישראל לא"ה אמרה התורה בדבר ה' במטותא מנייכו לא תצא כצאת העבדים דהיינו במחוסר אבר ר"ל ע"י יסורין יסורי חבלי משיח כי אם יבא מלך המשיח בדור שכולו זכאי אזי יהיה כמציאה כמו שפירש הרב מהרש"א בח"א על מאמרם ז"ל ג' באין בהיסח הדעת מציאה עקרב משיח ופי' הרב הנ"ל שהכונה הוא שאם יבא משיח בדור שכולו זכאי אז יהיה כמציאה ובאם שיבא משיח בדור שכולו חייב אזי והיה כמו עקיצת עקרב מחמת חבלי משיח שיהיה אז וז"ש התורה לא תצא כצאת העבדים שלא תגרמו ע"י מעשיכם הרעים ליצא מהגלות במחוסר איברי' כמו יציאת העבדים במחוסר אבר. ואם רעה בעיני אדוניה אשר לוא יעדה ר"ל בגלות המר אנו מיועדים להש"י ואינה מיועדים להש"י כמו שדרשו רז"ל ע"פ איזה ספ' כריתות אמכם אשר שלחתיה כי כל זמן שאנו מבקשים מאתו פרנסה אמר הלא כבר גרשתיך וכשאנו מבקשים לעבוד ע"ז ח"ו אומר איזה ספר כריתות וגו' וזהו אשר לוא יעדה באל"ף ובוא"ו והפדה ר"ל ואעפ"כ יפדה אותם מהגלות אף שהם רעים בעיני אדוניהם ע"ד שאמר הכתוב למעני למעני אעשה וש"ת שיהיה עוד גלות אחר גלות הד' לז"א לעם נכרי לא ימשול למכרה ששוב לא ימכור אותם משום בבגדו. בה וכמו שדרשו רז"ל כיון שפירש טליתו עליה שוב לא יוכל למכרה כי אין שפחות אחר אישות וכנ"ל וק"ל זאת ועוד אחרת סיפרה לנו התורה הקדושה ואם לבנו יעדנה כי הרב בעל עוללת אפרים כתב בספרו שעכשיו בגלות המר נקראים אנחנו בשם בת ולע"ל יהיה נקראים אנחנו בשם בנים וכן הוא בגמרא דמנחות ע"פ הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ בנותי אלו גליות שבשאר ארצות שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות ע"ש וזהו ש"ה ואם לבנו יעדנה ר"ל שמיעד אותנו להיות במדריגות בניו כנ"ל אז כמשפט הבנות ר"ל כל משפט ודינים שעשו האומות הנקראים בשם בנות כמש"ה כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. יעשה לה שהש"י משיב גמולם בראשם מדה כנגד מדה כמש"ה בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'. אם אחרת יקח לו הכונה בזה שאף שנראה לנו שהשליך אותנו אחר גוו ונגזרנו מנגד עיני הש"י ולקח תמורתינו את האומות כמו דאי' במדרש שהאומות טוענים באמת כך שכבר הסתיר הקב"ה פניו ממנו ולקח תמורתינו את האומות ע"ש וזהו ואם אחרת יקח לו אעפ"כ שארה וכסותה ועונתה ר"ל ע"ד מש"ה ואתה א להם את אכלם בעתו את אלה לא יגרע מישראל בגלות כמש"ה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' ואם שלש אלה לא יעשה לה ר"ל שאם נראה ששלש אלה לא יעשה לנו בגלות אז סימן הוא שויצאה אף חנם בלא מצות וז"ש ויצאה חנם הכוונה שיצאו מהגלות אף שיהיו דלים מן המצות כמו שדרשו רז"ל ע"פ זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם חנם בלא מצות ע"ש ונתן טעם לדבר למה ויצאה חנם משום אין כסף שאפס כסף ואז בודאי ליכא בהם שום קנאה ושנאה וכמו שאמר הכתוב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו ופירש הרב האלשיך כי הכונה הוא שבית שני חרב מפני עון שנאת חנם וזהו חנם נמכרתם ר"ל על עון חנם דהיינו ש"ח נמכרתם לכן ולא בכסף תגאלו כי כשיכלה פרוטה מהכיס אז ליכא קנאה ושנאה ולכן בזה תוכלו לצאת מהגלות ע"ש ונלע"ד דזש"ה אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד ר"ל שאנו מתפללים שאל יזכור הש"י לנו עונות ראשונים דהיינו ש"ח וש"ת כי עדיין לא שבנו מטעותינו ועדיין אנו מחזיקים במדה הרעה הזאת שהיא ש"ח לז"א כי דלונו מאד ואז בודאי ליכא שום ש"ח כנ"ל וק"ל:
ועפ"ז נלע"ד לבאר מש"ה בירמי' סי' מ"ו ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעיך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. הכונה בזה כי ידוע מה דאי' במדרש איכה רבתי כי בכל צרות ישראל אינו מרגיש כ"א יעקב כי ע"כ בצרות ישראל נאמר ותבער בו ביעקב כאש להבה. והנה כי כשאין אנו עושין רש"מ אזי אנחנו נקראים בשם יעקב ובפרט כשאנו בגלות המר אזי אנחנו נקראים תמיד בשם יעקב מלשון עקב שכיבת לעפרא מהדקת בין עיקבות הא"ה ואנו מתייראין תמיד ומורא עולה על ראשינו מקול עלה נדף וגם שלא יהיה ח"ו נאבד סברנו ובטל סכוינו וגם יעקב אבינו ע"ה הנקרא בשם ישראל כמש"ה לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל הוא מרגיש בצער הזה ודואג בתמידות על הדבר הזה לז"א ואתה אל תירא עבדי יעקב היינו נחמה לכנסת ישראל הנקראים בשם יעקב בגלות המר כנ"ל וגם נחמה לישראל סבא וזהו ואל תחת ישראל וביאר הפסוק על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון שאתה אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק והוא ע"פ מאמר רז"ל בז"ח ע"פ אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב וז"ל אראנו למלה דפורקנא דא דאיהו רביעאה ולא עתה אלא לסוף יומיא כו' אסתכלנא בי' אבל לאו אלא לזמן רחוק עכ"ל וזש"ה מרחוק שר"ל שהישועה יהי' לזמן רחוק. ואל ישראל סבא אמר להתנחם מדאגתו ואת זרעיך מארץ שבים וש"ת למה יהי' לזמן רחוק לז"א ושב יעקב ר"ל דהנה ידוע מה שאמרו רז"ל בגמרא דכתובות השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה ששה שבועות השביע הקב"ה את ישראל וחשיב שם שלא ידחקו את הקץ פירש"י שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי. בצבאות או באילות השדה אמר הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות או כאילות השדה. פירש"י מתיר לשון הפקר. והנה לכאורה הדברים הללו המה תמוהים ונלע"ד דידוע דאין הדבר תלוי אלא בתשובה כמו שאמרו רז"ל בחלק אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה אר"א אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אינן נגאלין אמר לו ר"י אם ישראל אין עושין תשובה אינן נגאלין אלא הקב"ה מעמיד עליהן מלך שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב. והנה הדברים הללו נלע"ד שרמזוה לנו רז"ל במתק לשונם הטהור במה שאמרו בגמ' דבכורות מהשאלות ששאלו סבא דבי אתונא לריב"ח וז"ל מלחא כי סריא במאי מלחי לי' א"ל בסוליתא דכודנייתא ר"ל כי ידוע מ"ש רז"ל נאמר ברי' במלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין ממרקין כל גופו של אדם וזהו שאמרו מלחא כי סריא ר"ל שמענש הש"י את ישראל כשחוטאים במאי מלחי כלומר באיזה יסורין יענש אתכם והשיב ר"י ב"ח בסילתא דכודנייתא ר"ל כי האומות נקראים בשם פרדה משום שהם מתערבים ביחד אומה באומה והם נקראים בשם חמורים אשר בשר חמורים בשרם וגם סוסי' וזרמת סוסי' זרמתם ורש"י פי' הוא ענה אשר מצא הימים במדבר פירש"י פרד הרביע חמור על סוס וילדה פרד ורש"י פי' בחומש ובשלייתה היוצאת מבין רגליה בשלייתה זרע וזהו שהשיב בשלייתא היינו זרע היוצא מכודנייתא היינו פרדה ר"ל האומות כלומר הזרע היוצא מהאומות היינו מלך קשה כהמן וק"ל. והנה הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים מרחם עלינו וכאב את בן ירצה מצפה תמיד אולי ואולי ישובו ישראל בתשובה גמורה ולא יצטרכו לשום חבלי משיח וכשיגיע הקץ של בעתה ולא ישובו אזי יעמיד עליהם מלך קשה כהמן וע"י דוחקו ישובו בתשובה נמצא שפיר אמרו רז"ל שאם ידחקו את הקץ שירבו בתחנונים ובקשות על הקץ בלי תשובה אזי יפקיר בשרם כלומר שיהי' חבלי משיח דהיינו מלך קשה כהמן וע"י הצרות רבות שיהי' אז מוכרחין לשוב בתשובה וק"ל וזש"ה ושב יעקב ר"ל שעיקר הגאולה תלוי בתשובתן כנ"ל וע"כ לא יהיה הישועה כ"א לזמן רחוק כמש"ה ושבת באחרית הימים וגו' וש"ת למה ממתין הש"י על תשובתן יעמיד עליהם תיכף מלך קשה כהמן ויהיו מוכרחין לשוב לז"א ושקט ושאנן ואין מחריד ר"ל שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים מרחם על בריותיו ורוצה בטובת בניו שיהי' להם שקט ושאנן לכן ממתין ומצפה אולי ישובו מעצמם ויהי' להם שקט ושאנן וק"ל:
והנה אנחנו רואין בצרות נפשינו מדי יום ביום והשטן הוא ס"ם של עמלק מרקד בינינו וגרם לנו כל גזירות בישין ואי' בתיקוני ודא גרם להו לישראל לאתעקרא מארעא דישראל וליעול ברשו נוכראה ונלע"ד דהדברים הללו מרמזים רז"ל במתק לשונם הטהור במה שאמרו במס' שבת ובמס' ב"ק וז"ל ההוא איתתא דעיילי לההוא ביתא למיפא נבח בה כלב' אתעקר ולדה א"ל מארי דביתא לא תדחלי דשקילי ניבי' פירש"י שיניים ושקולין טופרי' אמרה לי' שקילא טוביתך ושדי' אחיזרא פירש"י נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים כבר נד ולד פירש"י בב"ק אתעקר ולד עכ"ל והנה הגמרא הנ"ל היא חתימה וסתומה מכל עבריה ונלע"ד לפרש ולבאר כיד ה' הטוב עלי דכבר הקדמנו דהשתא אתהפיך בגוונא אחרא כו' והא"ש מאמר הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך ההיא איתתא היינו כנסת ישראל דעיילי לההוא ביתא ר"ל שאנו נכנסים לבית המקדש למיפא ר"ל כמו שאין העיסה נגמרה תיקונה עד שנאפת כך אנו נקראים בשם עיסה כמו שארז"ל מי מעכב שאור שבעיסה מעכב ואין אנו שלימים בשלימות התיקון אא"כ הבית המקדש עומד על. תילה והשכינה שורה בבית ק"ק נבח בה כלבא היינו ס"ם שמקטרג ומלשין עלינו תמיד והוא נקרא בשם כלבא עיין בזוהר מזה וכן פירש"י פ' בשלח וז"ל אתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין חייכם שהכלב בא ונושך אתכם עכ"ל וגרם שאתעקר ולדה ר"ל שנעקרו ולדה היינו בני כנסת ישראל ילד שעשועים מארצם והנה כשהיתה עת צרה ההיא ליעקב מורא היה עולה על ראשם שח"ו אבד סברם ובטל סכוים לז"א א"ל מארי דביתא היינו קב"ה לא תדחלי וש"ת מי יוכל לכבוש את הס"ם כי הוא ראש השרים והגאולה שלנו תלוי' באם שנמחה שרו של עמלק היינו הס"ם כידוע עיין באלשיך בפ' בשלח ע"פ כי יד על כס יה וגו' ע"ש לז"א דשקילי ניבי' פירש"י שיניים ר"ל הלא אתם רואים דשקילין ניבי' ר"ל שכבר ניטלו ממנו ראשי גיבוריו כמו שפירש"י ע"פ ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב פירש"י חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם. ואי' בזוהר פ' זו ר' ייסא אומר ויחלוש יהושע דתבר חילא דלהון לעילא. וא"כ כשם שחתך ראשי גבוריו למטה כך חתך גבוריו למעלה והגבור נקרא בשם שן כמו שפירש"י בשיר השירים ע"פ שינייך כעדר הרחלים פירש"י קצינים וגבורים שבך. וכן שיניך כעדר הקצובות פירש"י הדוגמא הוי ע"ש גבורי ישראל הכורתי' ואוכלים אויביהם וזהו דשקיל ניבי' היינו גיבוריו וכשם שהיו שוקלין הגבורים ממנו כך ושקילין טיפרי' היינו החלשים כמו שארז"ל טוב צפורן של ראשוני' מכריסין של אחרונים ותפס החלשים בשם ציפור וז"ש ושקילין טופרי' היינו החלשים וק"ל. א"ל איך לא נירא דשקילין טוביתך ושדי אחיזרא ופירש"י נטולה טוביתך ר"ל שכבר נטולה ממנו השפע והטובה וברכה ממנו ואלמלא ניטלה ממנו ולא ניתנה ליד האומות היינו שותקים מהתרעם על השפע שניטלה ממנו כי מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' חטאנו לו אך התרעומת שלנו הוא ששדי אחיזרא שנתן השפע לא"ה הנקראים בשם קוצים כמש"ה כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות וגם כבר נד ולד שאנו מטולטלין בגלות המר זה ימים כביר וק"ל. והנה מידינו היתה זאת לנו שאנו גורמים בעוה"ר שתהא שפחה תירש גבירתה והאומות עולין מעלה מעלה ואנחנו ב"י יורדים מטה מטה כי שחה לעפר נפשינו וגו' ובזוהר פ' ויחי אמרו א"ר חזקיה לא אשרי קב"ה שכינתא בגלותא אלא בגין דיתברכון שאר עממין בגינהון ופי' זהרי חמה כי האומות מצד עצמן אינם כדאים שישגיח הש"י בהן אבל ע"י שישראל בתוכם והש"י משגיח בישראל מתברכין אגב דידהו ע"ש באריכות נמצא דעיקר העמדה וקיום של האומות הוא על ידינו ונלע"ד עפ"ז לבאר פסוקי תהלים וז"ל מזמור לדוד וגו' ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי וגו' וכיון דאתא לידינו הני פסוקי תהלים נימא בי' מלתא חדתא לבאר פי' רש"י בביאור מתוק וכי הוא זה מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי פירש"י בני אדם גדולים בתורה כו' נ"ל לפרש דהנה לכאורה ק' דהלא מצינו בגמרא דגיטין וז"ל שלח לי' מר עוקבא לר"א בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו שרטט וכ' לו אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אעפ"י שהרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח לי' קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לפניך חללים חללים השכם והערב עליהם לבהמ"ד והם כלים מאליהם עכ"ל והנה דוד המע"ה עסק בתורה תמיד ולמה לא כלו שונאיו א"ו צריכין אנו לומר דזהו דוקא דאם ת"ח יש לו שונא ע"ה אז הוא תקנה לת"ת להשכים ולהעריב בבה"מ כו' משא"כ כשמתקוטטי' ת"ח אהדדי דזה עוסק בתורה וזה עוסק בתורה ואף דשונא של מר עוקבא היה גניבא וגניבא היה בר אוריין אעפ"כ לנגד מר עוקבא היה נחשב לע"ה ולכן כלה מאליו כאמור משא"כ כששניהם ת"ח אז הוא הדין א' מת וא' גולה כמו שמצינו ברז"ל כששני ת"ח כו' א' מת וא' ושונאי דוד היו דואג ואחיתופל שהיו גדולים בתורה והיה מוכרח להיות שיהא א' מת וא' גולה והנה כל ימיו של דוד הי' מצטער דשמא ח"ו יהיה מגיע לו מיתה ושונאיו יגלו בראש גולים משא"כ עכשיו שראה שהיה בורח מפני אבשלום בנו והיה גולה וא"כ יגיע המיתה לשונאיו אזי מגיע לו השמחה ולזמר להש"י ע"ז וזש"ה מזמור לדוד בברחו וש"ת מזמור לדוד קינה לדוד מבעיא ליה כמו שהקשו בגמרא לז"א רבים קמים עלי ופירוש רש"י רבים בתורה כאמור ואם כן מוכרח שיהא אחד מהן מת ואחד מהן גולה ועכשיו שהגלות נפל בגורלו ואם כן המיתה מגיע לשונאיו וראוי לזמר על זה:
והנה בילקוט שמעוני פתר הני קריא בגלות רבים אלו האומות שנאמר הוי המון עמים רבים לנפשי אלו ישראל ע"ש ואף אני אלך בעקבות הדרוש הנ"ל ולהמשיך המקראות הנ"ל בעניני הגלות דהנה ידוע מאמר רז"ל ע"פ היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש וז"ש ה' מה רבו צרי דתיבת רבו הוא משמש לשון גדולה כמו שפירש"י על תיבת רבים וכן ע"פ לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וכן רבתי בגוים ושיעור הכתוב הוא ה' מה רבו כלומר מי שעולה לגדולה הוא צרי וזהו מה רבו מה שמתנשאים ומתגדלים הם צרי כאמור. לא זו אף זו רבים קמים עלי ר"ל דאיתא בזוהר פ' ויחי א"ר חזקי' לא אשרי קב"ה שכינתא בגלותא אלא בגין דיתברכון שאר עממין בגינהון ופי' זהרי חמה כי האומות מצד עצמן אינם כדאי' שישגיח בהם הש"י אבל ע"י ישראל בתוכם והש"י משגיח בישראל מתברכין א"ה אגב דידהו ע"ש וזהו רבים אלו הע"ה קמים שיש להם תקומה הוא עלי כלומר בעבורי כאמור. או י"ל באופן אחר דזהו שרבים היינו א"ה קמים עלי הוא משום שרבים אומרים לנפשי דהנה ידוע מש"ה חבור עצבי' אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו ודרשו רז"ל שכ"ז שישראל הם באגודה א' אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם משא"כ כשחלק לבם שהם בפירוד לבבות עתה יאשמו אז האומות שולטין בם וידוע כשישראל הם באגודה אחת נקראו בלשון יחיד כמש"ה ויחן ישראל נגד ההר משא"כ כשהם בפירוד לבבות נקראו בשם רבים כמו ויחנו ויסעו וזש"ה זה שרבים קמים עלי הוא מחמת שרבים אומרים לנפשי שקוראים אותי בשם רבים מחמת פירוד לבבות שבינינו כאמור. ומה גם רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו והוא ע"פ מה שבארתי פסוק אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם ר"ל שכל נחמתינו בגלות המר שיש לנו משכון טוב כמש"ה בכל צרתם לו צר שכל מקום שגלו שכינה עמהם ואנו בטוחים שיגאלנו ע"י גאולת השכינה אמנם תיבת לו הוא קרי וכתיב שהכתיב הוא באל"ף והקרי הוא בוא"ו וזש"ה אני ה' לא שניתי ר"ל תיבת לא שניתי מאלף על וא"ו ובזה תדעו שאתם בני ועקב לא כילותם ע"ש נמצא שכל נחמתינו הוא יוצא לנו מתיבת לו והם אומרים אין ישועתה של כנסת ישראל תיבת לו וזהו אין ישועתה לו. רק באלקים סלה כלומר שיהיו תמיד במדת הדין הנקרא אלקים כמו שכ"י לעת עתה הם תמיד במדה"ד כמאמר רז"ל אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו כו' כך יהי' בתמידות כל זה הוא מה שא"ה אומרים אבל ואתה ה' מגן בעדי ר"ל שאני רואה ששם הוי"ה ב"ה אינו שלם כמש"ה כי יד על כס יה וגו' ואמרו רז"ל אין שמו שלם כו' הוא מגן בעדי שע"י ישועתו יהיה לנו ג"כ ישועה וזהו ואתה ה' דייקא מגן בעדי ששם הוי' הוא מגן בעדי וגם מגן בעדי כבודי היינו תורה הקדושה ואין כבוד אלא תורה כו' שע"י התורה יהיה נגאלים כדאי' במדרש הנעלם וז"ל ג' גליות גלו ישראל וחזרו בזכות ג' אבות וגלות רביעאה בזכות משה יתחזרון תא ואחוי לך לא אתגלי ישראל אלא על ביטול תורה שנ' ויאמר ה' על עזבם את תורתי כד יתובון ויתעסקון בתורה בזכות משה אני גואלם ע"ש וגם מג' בעדי מה שמרים ראשי דהנה ידוע מ"ש רז"ל במדרש איכה דביום שנחרב הבית נולדו ב' משיחין והרב האלשיך פי' ע"פ ראשך עליך ככרמל וז"ל דאי' בגמ' ריב"ל אשכח לאליהו דהוי יתיב אפיתחא דמערתי דרשב"י א"ל אימתי ויבא משיח א"ל זיל שיילי' לדידי' א"ל והיכן יתיב א"ל אפיתחא דרומי פירש"י שהוא בשמים נגד פתח רומי וז"ש אל יעלה על רוחך שיש עיכוב מצד מלכך הוא מלך המשיח שלא נולד עדיין כי הלא ראשך שהוא ראש לך הוא עליך כבר בשמים ואין עיכוב מצדו ע"ש באריכות וזהו מרים ראשי ר"ל שאתה מרים לראשי היינו משיח מארץ לשמים וא"כ בודאי יש תקוה לאחריתנו זאת ועוד אחרת קולי אל ה' אקרא ויענני והוא ע"פ מה שביאר הרב האלשיך פסו' אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאוננו וז"ל שאומרת התורה אם תראו אוהבי ביסורין אל תאמרו שאיני אוהבת אוהבי כי הנה אני אוהבי אהב והראי' שאני אוהבם הוא כי ומשחרי ימצאונני ואם לא אהבתי אותם לא הייתי עונה אותם בכל קראם עכ"ל וז"ש גם מגן בעדי ע"י שכל זמן שקולי אקרא אל ה' ויענני בזה ניכר שהוא אוהב אותי בזה הוא מגן בעדי וגם יש ראיה נכונה מהר קדשו סלה דאי' במדרש אברהם קראו לירושלים הר וגם לבית המקדש הר כי הר שמם יהיה בחורבן ועיין באלשיך ע"פ ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי וידוע הוא משרז"ל לא זזה שכינה מכותל מערבי אפי' בחורבנה וא"כ מזה מוכח בראי' נכונה שיש תקוה לאחריתנו ועוד חזון למועד לבנות בית מקדשינו וז"ש מהר קדשו סלה ר"ל שיש לנו ראיה מהר כלומר מבית המקדש שנקרא הר היינו שחרב כהר ואפ"ה קדשו סלה שתמיד קדושתו שורה שם ומזה ראיה שלא עזב אותנו כאמור. וש"ת למה מתאחר מלגאול אותנו לז"א אני שכבתי ואישנה כי היושב בטל מעבודת הבורא ב"ה הוי כישן דמי וזהו ואישנה שאנו ישינים בגלות מן המצות לכן מתאחר מלגאלינו גאולת עולם וק"ל:
והנה כל העיכב שמעכב אותנו בגלות המר הוא עון ש"ח שבעון זה נכלל עון מחלוקת ולה"ר ושפתי חלקות כידוע והגרם בניזקין לאלו ראשי העבירות הוא שיחה בטילה כמו שכתב הרב האלשיך בפ' תצוה שהדבור שבתרמית לשון רמיה נחלק לשבע תועבת א' גניבת דעת ודברי חונף מתהלל במתת שקר וכיוצא באלה. ב' נמשכת מזו הביא' שמע שוא והוציא דבה. ג' הליצנות והתול והוללות כקלות ראש ודומה לו. ד' אשר יריבון אנשים והכה איש את רעהו בשוט לשון וגידופים. ה' סיפר בגנות חבירו ובבן אמו יתן דופי. ו' רכילות לשלח מדנים בין אחים. ז' נבלות הפה ואמו של אלו אשר יולדת אלו היא שיחה בטילה כי ממנה פנה וממנה יתד לבא עליהם וממנה יהיו כולנה ע"ש באריכות וע"פ דברים הללו נלע"ד לבאר מאמר בפרק הספינה וכי הוא זה:
אמר רבה בב"ח זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינן ההיא ציפרתא דהוי קאי עד קרסולי במיא ורישא ברקיעא ואמרינן לית הכא מיא ובעינן לנחותי לאקורי נפשין נפק ב"ק וא"ל לא תחיתי הכא דנפלה לי' חצינא לב"נ הא ז' שנין ולא מטא לארעא ולא משום דנפישא מיא אלא משום דרדופי מיא (ופירש"י חריפא מיא) ע"ש:
והנה המאמר הנ"ל הוא פלאי ועיין לעיל בדרוש דוחק ויסורים ועניות של צדיקים מה שפירשתי על המאמר הנ"ל באופן נאות ועיין בדרוש מהות התשובה ביאור פלאי על מאמר הנ"ל ועתה אשיב ידי לבארו ולפרשו באופן שלישי כיד ה' הטוב עלי דהנה הרב האלשיך פי' ע"פ ראשך עליך ככרמל וז"ל בגמרא ריב"ל אשכחי' לאליהו דהוי יתיב אפיתחא דמערתי דרשב"י ז"ל א"ל אימתי יבא משיח א"ל זיל שיילי' לדידיה א"ל והיכן יתיב א"ל אפיתחא דרומי פירש"י שהוא בשמים נגד פתח רומי עכ"ל רש"י וזש"ה אל יעלה על רוחך שיש עיכוב מצד מלכך הוא מלך המשיח שלא נולד לן או שלא הוכן כי הלא ראשך שהוא ראש לך הוא עליך כבר בשמים כמו שפירש"י ז"ל ואין עיכוב מצדו כי הוא כשבולת חטה שכבר נתבשלה כל צרכה ובכל עת זמן לקיטתה וזהו ככרמל שהוא כר מלא עכ"ל האלשיך והנה כבר כתבתי לעיל בשם המדרש הנעלם לא אתגלו ישראל אלא בשביל ביטול תורה שנא' על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי והנה ידוע דהמים הוא כנוי אל הגלות כמש"ה מים רבים לא יוכל לכבות את האהבה וכן התורה נמשלה למים כמש"ה הוי כל צמא לכו למים וכן התשובה נמשלה למים כמו שאמרו רז"ל במדרש ע"פ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום זו ד' מלכיות ורוח אלהים זו רוחו של משיח מרחפת על פני המים בזכות התשובה הנמשלה למים ע"ש והא"ש דברי הרבב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך זימנא חדא הוי אזלינן בספינתא ר"ל שהכנסנו לעיין בענין הגלות הדומה לספינה בלב ים וחזינן ההיא ציפרתא היינו אומה ישראלית שנמשלה לצפור כמש"ה ואת הצפור לא בתר ועיין מה שפירש"י ע"ז ע"ש דהוי קאי עד קרסולי במיא ר"ל עד עקב היינו עקבות משיחא עומדים במיא בימי הגלות וגם ראה רישא ברקיעא ר"ל רישא היינו משיח הוא ברקיעא כמו שפירש הרב האלשיך ע"פ ראשך עליך וגו' ע"ש וא"כ אין עיכוב מצד מלך המשיח ואמרינן ע"כ הוכרחין אנו לומר שהעיכוב הוא מצידנו משום דלית הכא מיא דאורייתא כנ"ל בשם המדרש הנעלם ובעינן לנחותי לאקורי נפשין ר"ל ורציתי לנחותי ולירד ולנחות מלך המשיח משמיא לארעא ולדבר זה צריכין אנו לאקורי נפשין היינו מים קרים על נפש עיפה ופי' בזוהר דא היא אורייתא ושיעור דבריו הוא ובעינן לנחותי כלומר צריכין אנחנו איזה פעולה לדבר זה דהיינו לנחותי למשיח הפעולה היא לאקורי נפשין כנ"ל נפק ב"ק וא"ל לא תחיתו הכא ר"ל שלא תוכלו לירד אותו לכאן משום מלתא אחריתי והוא דנפלה חצינא לבר נגרא ר"ל שנפלה לצורבא מרבנן הנקרא בפי רז"ל בשם נגרא כידוע נפלה לי' המדה שנקרא חצינא היינו מחלוקת כי כמו החצינא היינו גרזן מפריד ומחלק דבר א' וחתיכה אחת לשנים ולשלש חתיכות כך הבעל מחלוקת מפריד בין הדביקים ומשלח מדנים בין אחים כידוע לא זו אף זו הא שבע שנין ר"ל שיש לו כל השבע מדות הרעות שבתרמית הלשון כנ"ל ושנין הוא פירש חלקים כמש"ה וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים ופירש"י אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען מצרים לבנו הגדול אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים ע"ש וזהו שאמר הא שבע שנין ר"ל הא שבע חלקים שמחלק הרב האלשיך בתרמית חלקי הלשון וכולם איתנהו בי' וא"כ אין לירד למלך המשיח משמיא לארעא וק"ל. והנה התשובה הצריכה לזה הוא שישפיל דעתו כמאמר רז"ל מאי תקנתי' של מספרי לה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו ר"ל שבת"ח ע"י התורה תשבר רוח גאותו שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם וע"ה צריך שישפיל דעתו כלומר שצריך להטביע את נפשו במדות הכנעות עד שישפיל דעתו משום דכל אלו באים ממדת הגאוה עיין במהרש"א בח"א בעירוכין. וז"ש ולא מטי לארעא ר"ל שקנה בנפשו המדות הרעות ולא מטי למדריגה שיהיה נמוך עד לארץ כמו שפירש"י ע"פ והארץ לעולם עומדת ופירש"י ומי הם המתקיימים הענוים הנמוכים המגיעין עצמן עד לארץ ע"ש וא"כ מכ"ש השתא שהטביע את עצמו במדות הרעות הוא בן בנו של ק"ו שלא יכניע א"ע עד לארץ וז"ש הא שבע שנין ולא מטי לארעא ר"ל הא כבר קנה בעצמו כל השבע מדות הרעות כו' ולא מטי מקדם להיות מוכנע עד לארץ וא"כ בודאי השתא לא יכניע א"ע. והעיקר התשובה באה ע"ז להיות בעה"ז כאלם לא יפתח פיו וז"ל החסיד בעל ר"ח על מארז"ל סיפר לה"ר אין לו תקנה כי מרוב הרגלו א"א לו לשוב כראוי כי נעשה לו טבע וא"א להזהר ממנו וכלל התשובה הצריכה ללה"ר שיעשה עצמו אלם לדברי העולם כאלו אין לו לשון ולכן אמרו רז"ל כל המספר לה"ר ראוי לסקלו באבן היינו דומם מדה כנגד מדה שלא היה לו מדת דומם לכן מסקלין אות' בדומם. והנה התשובה הזאת קשה היא מאד נגד הרגלו וז"ש ולא מטי לארעא ר"ל שלא הגיע למדריגת דומם שיהיה דומם ואלם בדברי העה"ז ולא משום דנפישי מיא ר"ל לא מ"ה לא מטי לאותו מדריגה משום שצריכין להפיש ולהרבות בתשובה מאד אלא משום דרדיפא מיא ופירש"י חריפא מיא כלומר התשובה הנקרא מיא כנ"ל היא חריפא וחמורה מאד וק"ל:
נחזור לענינינו ולמאמר ראשון שהתחלנו בו דכבר הארכנו בדרושינו הנ"ל שעיקר הגלות הוא מחמת פירוד הלבבות וש"ח ולה"ר שיש בינינו ועדיין השטן מרקד בינינו ולא שבנו מטעותינו מפירוד הלבבות וכו' ועי"כ וידל ישראל מאוד וזהו שמצאתי בס' א' שמוני נוטרה את הכרמי' ר"ת שנאה כי בעון ש"ח גרמנו כל זה כביכול נוטרה את הכרמי' וכרמי כרם ה' צבאות בית ישראל לא נטרתי והנה בתבואה איכא ג' מיני קמח הא' סולת והוא מנוקה מכל סיג והיא מעט מן המעט הבאה מסאה תבואה והב' הוא הנקרא קמח והמין הב' הזה הוא מעורב קצת עם סיגי'. והג' הוא סובין והוא מכל וכל סיגי' של תבואה והנה בעינינו אנו רואי' מעשה בכל יום שהסולת אף בלא מים הוא מדובק ומחובר חלקיו א' לא' משא"כ המין הב' אינן מחוברין חלקיו א' לא' אא"כ נותנין בו מעט מים ולשין הקמח עם המים כידוע אבל המין הג' הנקרא סובין ומורסן אף שלשין אותו במים אינו מדובק ומחובר חלקיו אחד לא' בחיבור גמור ומתפרדים קצתם מקצתם כך אנחנו עם ישראל יש בנו ג' כיתות כת הא' הם כמו הסולת והם בני עלי' ומעוטים הם בעולם והם מתדבקים ומחברים בחיבור גמור באהבה ואחוה וריעות עם כל א' וא' ומקדימו' שלום אפי' לנכרי בשוק כת ב' הם שאינם מתחברים ומתדבקים איש עם אחיו רק ע"י תוכחות מוסר המשברים את הלב עד ששופך כמים את לבו נוכח פני ה' וע"י אותן המים מים טהורים מיא דאורייתא הם מתדבקים איש עם אחיו. אבל כת הג' הנמשלים לסובין ולמורסן הם הבעלי מחלוקת אשר חץ שחוט לשונם שוא ידברו איש את רעהו בשפתי חלקות שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו ומתפרדי' בפירוד לבבות כ"א מחבירו כידוע ממנהגם הרע שעדיין מחזיקין בה והנה כל הנ"ל רמזו לנו רז"ל במתק לשונם הטהור במה שעמידו דבריהם השאלות מהסבא דבי אתונא בתוך תורתינו שבע"פ ושיעור דבריהם הוא כך שהסבא דבי אתונא שאלו לריב"ח בזה הלשון אית לן בירא ר"ל שהבאר מים חיים שלכם שהייתם יונקי' ממנו. עכשיו ההוא הבאר הוא בינינו במקום הקליפות ואנו יונקי' ממנו וז"ש אית לן בירא ל"ן דייקא והיכן הוא וז"ש בדברא ר"ל בקליפות כידוע שהמקום ישוב הוא מקום קדוש והמדבר הוא הפקר הוא מקום השראת הקליפות שם ואמרו לריב"ח ראה שתעייל למתא היינו לעיר הקודש עיר ציון וירושלי' שמשם הית' יוצאת השפע לכל העולם כידוע לי"ח וז"ש עיילי למתא והשיב ריב"ח להם איפשלו לי חבלי מפארי ר"ל האפשר לחבר ולדבק באחדות א' הסובין שיהי' בחיבור גמור עד שיהא חבל א' מהסובין הנ"ל דאיתא בספרי ע"פ כי יעקב חבל נחלתו מה חבל החוט המשולש לא במהרה ינתק כך ישראל צריכין להיות חוט המשולש צדיקים בינונים רשעים באגודה אחת. והשיבו לו שאי אפשר זה לעשות שהטבע מתנגד לזה כנודע בחוש הראות וז"ש ומי איכא דמפשלי חבלי מפארי לזה השיב להם לכן הואיל וא"א להפשיל חבלי מפארי לכן לא אפשר ג"כ לאעיילי הבאר למתא כלומר כ"ז שהכת הג' הנמשלים לסובין הם בפירוד לבבות איש מעל אחיו ואינם מתייחדים באחדות כל המשך הנ"ל אין אנו יכולין לעייל ולהחזיר העטרה ליושנה לעייל השפעת הבאר למקומה הראשון ודוק כנלע"ד ואם שגיתי אתי תלין וה' הטוב יכפר בעדי אמן סלה: סליק דרוש הגלות והגאולה: