אור ברסלב
אבן שהם שהם דרוש טז

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם דרוש טז

שהם דרוש טו

דרוש ט"ז לתשובה. אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך. אבינו מלכנו סלח ומחל לכל עונותינו אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך, ויש לדקדק מאי שייכות יש להני ג' א"מ אהדדי ועוד יש לדקדק במה שאמר פשעינו וחטאתינו ולא הזכיר עון:

ונלפע"ד לבאר רק נקדים לבאר פסוקי' ביחזקאל סי' ל"ג וכי הוא זה אמור אליהם כן אמרתם לאמור כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחי' אמור אליהם חי אני כו' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. יש לדקדק מאי פשעינו וחטאתינו עלינו דווקא דקאמר ולמה לא הזכיר עון. ב' מאי ובם אנחנו נמקים. ג' כפל שובו שובו ונלע"ד לבאר ע"פ מה שביאר הרב האלשיך בתהילים ל"ב ע"פ לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ותמצית דבריו כי מה שאמרו גדולה תשובה שזדונות נעשי' זכיות לא אמרו על פשעי' היינו מרד כי אם על עונות היינו מזיד אך הפשע גם אם ישוב מאהבה די לו שיחשב לו לשוגג ע"ש באריכות נמצא היוצא מדבריו אלה שעל הפשע אף אם עושה תשובה מאהבה נשאר לו שוגג וא"כ על הפשע צריך שתי תשובות תשובה מאהבה על הפשע ותשובה על השוגג הנשאר וזש"ה כן אמרתם לאמר כי פשעינו כלומ' שעשינו פשע היינו מרד וחטאתינו עלינו ר"ל שהחטא היינו שוגג עלינו ובם אנחנו נמקים שאף שאנו חוזרים בתשובה שלימה היינו תשובה מאהבה א"ה נשאר עלינו החטא היינו שוגג וא"כ ואיך נחי'. אמור אליהם חי אני כו' שובו שובו מדרכיכם הרעים כלומר שתעשו תשובה כפולה על הפשע דהיינו שיעשה עוד תשובה על השוגג וכו' ולכן כפל שובו שובו וק"ל. וזש"ה חנני אלקים כחסדיך כרוב רחמיך מחה פשעי הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ר"ל מחה פשעי היינו מרד ואז כבסני מעוני היינו מזיד ומחטאתי טהרני היינו משוגג ג"כ טהרני וזה שבקשתי על השוגג בעבור כי פשעי אני אדע היינו מרד לכן וחטאתי נגדי תמיד שנשאר לי שוגג אף לאחר תשובה לכן אני מבקש אף מחטאתי טהרני וק"ל. והא"ש הדביקות של הני ג' א"מ שמתחלה מבקשים מלפניו שיחזירנו בתשובה שלימה היינו תשובה מאהבה ובזה סלח ומחל לכל עונותינו שימחול המזיד מכל וכל אך ורק באם שיש בנו עון מרד היינו פשע ואז אף שנעשה תשובה שלימה כנ"ל אעפ"כ לא יהי' נמחל מכל וכ שנשאר עדיין שוגג כאמור לזה אנו מתפללים א"מ מחה והעבר פשעינו וחטאתינו כלומר שתמחה הפשע מכל וכל שלא יהי' בנו אף שוגג וק"ל והנה לכאורה יש לבעל דין לחלוק על זה כי הלא אמרנו שהתשובה מאהבה מהפך העון לזכות ומה זה שאנו מבקשים שיחזירנו בתשובה שלימה היינו תשובה מאהבה ובזה יהא סלח ומחל לכל עונותינו לבד הלא מן הראוי הוא גם להפך העון לזכות. על זה יש להשיב תשובה נוצחת והוא בהקדים מה שמצאתי פי' ע"פ השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם בס' צמח מנחם וז"ל ונראה בהא דאיתא שתועלות תשובה יצא לחלק שפעם אמר שזדונות נעשו לו כזכיות ופעם אמר שזדונות נעשו לו כשגגות ופשר דבר כאן מאהבה כאן מיראה כו' ועוד איתא לחלק אם התשובה התחלתה היא מאתנו וה' יגמור בעדם או גם התחלתה היתה מה' והוא זה אם התחלת תשובה היתה מאתנו וגם היא מאהבת ה' שהיא תרתי לטיבותא היא תעלה ארוכה מעון לזכות אמנם אם התחלתה היא מה' שהוא מעורר אותנו לתשובה וגם היא מיראה שהיא תרתי לגירעותא אזי לא יעשה אך מעון שוגג. אמנם ימצא מכאן עוד סוג אחד לחלק בתשובה שהוא באופן שה' עורר אותנו בתשובה ואחר התעוררות שלו יהא התשובה מאהבה שהוא חדא לטיבותא וחדא לגריעתא מוכרחין אנו לומר שתשובה כזו היא פועלת שהעון לא יזכר עוד אף בבחינת שוגג באופן שבתשובה כזו נעשה האדם כימי קדם שהוא כמו שהיה הוא קודם החטא וע"ז סובב הפסוק השיבנו ה' אליך והוא באופן זה שאנו מבקשים לית' שהגם אם אנו היינו מתחילי' בתשובה וגם מאהבת ה' הלא היא טובה כפולה שמעון נעשה זכות אך זה א"א להיות כי גבר האויב הפנימי עלינו גלל זה אנו מבקשים ממך השיבנו ה' שתהא אתה המתחיל ומעורר אותנו בתשובה ותעורר אותנו בתשובה שלימה שהיא אליך ר"ל שיהא נעשה בשביל אהבתך ואח"ז ונשובה שהלא גם בזה חדש ימינו כקדם שהוא הגם שלא יעלה לזכות עכ"ז ראוי שתחדש אתה ימינו כקדם שהעון לא יחשב אף לשוגג אך כקדם שהוא בלי עון כלל ע"ש באריכות לפי דבריו הנ"ל שפיר אנו מתחננים לפני שמו ית' שעכ"פ שיחזירנו בתשובה שלימה שיהא הוא המעורר אותנו לתשובה ויעורר אותנו לתשובה שלימה שהיא מאהבה שהלא גם בזה מן הראוי הוא שתהא סלח ומחל לכל עונותינו שהעונות לא יחשבו אף לשוגג אך כקדם שהוא בלי עון כלל וזהו לכל עונותינו דייקא וק"ל:

והנה כל התעוררת של האדם הוא בחצי ימיו שמורא עולה על ראשו שמא אזיל בלא זמני' בעבור שמכלכל דבריו בלא משפט כמש"ה עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וזש"ה יש נספה בלא משפט ר"ל שיש נספה בתוך זמן בעבור שהיה מכלכל דבריו בלא משפט וזהו בלא משפט והב' של בלא הוא משמש בעבור וק"ל:

ועפ"ז יש לבאר מש"ה ברות ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתיך ופרשת כנפיך על אמתיך כי גואל אתה ופירש"י ופרשת כנפיך כנף בגדיך לכסות בטליתך והוא לשון נשואין. ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר ועתה בתי אל תראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את ועתה כי אמנם כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר. והנה הספיקות הנופלים במקראי קודש אלה המה רבו ונלע"ד לבאר דרך רמז תוכחות מוסר רק נקדים לבאר דרך רמז דין א' בש"ע א"ח הלכות פסח וז"ל חצובה צריך ליבון והוא כלי שיש לו ג' רגלים ע"ש חוץ לדרכינו בארתי דין הנ"ל ע"פ מה דאיתא בגמרא דשבת מעשה בגוי א' שבא לפני שמאי ואמר גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד. ולכאורה אין לאותו שאלה הבנה ונלע"ד דהנה איתא בגמרא דברכות וז"ל ואעשה אותך לגוי גדול אר"א אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד בפני כעסך פירש"י ג' רגלים אברהם יצחק ויעקב כסא של רגל אחד האיך יוכל לעמוד בפני כעסך עכ"ל נמצא היוצא מדבריהם הנ"ל שזכות אבות נקרא בשם ג' רגלים וזכות של אדם עצמו נקרא בשם רגל אחד וידוע הוא מה שדרשו רז"ל ע"פ אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות רק בזכות עצמו וזהו שבקש הגוי הנ"ל גיירני ע"מ שתלמידני כל התורה כולה שיהיה כ"כ זכות גדול כשאני עומד יהיה על רגל א' כלומ' שיהי' לי מצב ומעמד בזכות עצמי המכונה בשם רגל אחד וק"ל והנה אי' בשל"ה בפ' בחוקותי ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב וז"ל ק' זה הפסוק הוא של נחמה ועדיין לא גמר הקללות ואיך הפסיק בפסוק של נחמה בתוך הקללות וקבלתי כי אף זה הפסוק הוא מתוכחות מוסר כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק כי הרשע בן צדיק עונשו מרובה שראה אביו מתנהג בחסידות והוא אין מנהג אבותיו בידו וכן אין דומה הדר במקום מכוער למי שהוא דר במקום תורה ע"ז אמר אני אזכור לך אלו הדברים לכף חובה שאתה מזרע אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב וגם הארץ אזכור כי נתתי לך א"י שאוירא דא"י מחכים ועל כל זאת לא הלכת בדרך ישר עכ"ל של"ה וז"ש בש"ע כלי שיש לו ג' רגלים ר"ל זרע ישראל מכונים בשם כלי נוטריקין כהנים לוים ישראלים שיש לו ג' רגלים היינו שהם זרע אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב וא"כ צריכין ליבון ר"ל להלבין מעשיהם ע"ד ש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו' וק"ל ולדרכינו בארנו באופן אחר רק צריכין אנו למודעי מה שביאר הרב האלשיך בשיר השירים ע"פ פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם ותמצית דברי הרב האלשיך שהגוף מכונה בשם רגל ע"ש והנה ידוע דהאדם מוכרח להתגלגל כמה פעמים על עונותיו כמש"ה הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וז"ש גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד ר"ל על גוף אחד כלומר בפעם הזאת שאני בעולם תלמדני כל התורה כולה ולא איצטרך לבא בגלגול עוד פעם שני ושלישי וק"ל. ואחר שכתבתי זאת שמעתי הדבר הנ"ל בשם איזה גדול וז"ש בש"ע כלי שיש לו שלוש רגלים היינו אדם ישראל שיש לו ג' גופים שבא שלוש פעמים בגלגול צריך ליבון המעשים שאל"כ יהיה נכרת ח"ו כידוע מן המקובלים שאם לא תיקן א"ע בפעם הג' אזי נפשו נכרתת וק"ל וז"ש ויהי כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צרה כלומר שכל צרתו הוא בחצי הלילה היינו בחצי ימי שנותיו כידוע שעה"ז נמשל ללילה שמורא עולה על ראשו שלא יעזוב קניני הזמן בחצי ימיו כאמור וזהו ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ר"ל מי שהוא איש חשוב אשר נגע יראת ה' בלבו יחרד הרבה במה שרואה והנה אשה שוכבת מרגלותיו כלומר הנשמה הקדושה המכונה בשם אשה כידוע שוכבת במטות העצלות בתרדימת הזמן וזה שהנשמה שוכבת בתרדימת הזמן הגרם בניזקין הוא מרגלותיו כלומר הגוף המכונה בשם רגל כאמור וז"ש מרגלותיו ר"ל כמה גופי' שבא' לעולם בגלגולים הרבה והגופים הנ"ל המה המעכבים אותה שנמשכה אחר תאות הגופני' ויאמר מי את ר"ל זכור נא מי את הלא חלק אלוה ממעל את כידוע הוא שהנשמה היא חלק אלוה ממעל וכמו שביאר הרב האלשיך בפ' יתרו ע"פ לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך וגו' וז"ל ש"ת שאחר שלא נעזוב אותו גם שנשתחוה למלאך או שר מה בכך האם יקשה למלך גדול בהשתחות אחד מעבדיו לאחד מהשרים אשר אתו או בעבוד אותו וא"כ למה לא יעשה כן הוא ית' ולא יקשה לו בהשתחות איש לאחד ממלאכיו ומשרתיו וכוכביו לז"א כי ה' אלהיך אל קנא לומר הנה בהשתחות ועבוד אחד האדם אל אחד משרי המלך הפרתמים הוא שהמשתחוה הוא שוה לו במין נוסף עליו השר כי המלך בחר בו מהשאר להרים את כסאו וע"כ לא יקשה למלך בהשתחות האדם לאדם המעולה ממנו ועל הדרך הזה גם ה' צונו להשתחות למלך ישראל או לחכמיהם אך בזה נהפוך הוא כי הוא ית' עם היותו ה' שהוא תואר מורה על היותו מהוה ויוצר הכל עם כל זה נקרא אלהיך של כל איש ישראל מה שלא עשה כן לשום מלאך ליקרא אלהי מיכאל או אלהי גבריאל אשר אין זה רק על כי נפשך חלק אלוה ממעל כענין חלקי ה' אמרה נפשי באופן שעי"כ ראוי יהיה אל קנא כי את מה שהוא חלקי אתה משפיל לפני עבדי והלא זה דומה למי שעושה את המלך ישתחוה לעבדו כך כביכול אותי אתם לוקחים להשתחות לאשר הבל המה לפני כי נפשיכם חלק אלוה ממעל נמצא שעל עצמי אני מקנא עכ"ל וזהו לדעתי ביאור הפסוק בישעיה וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם ר"ל שידוע הוא שישראל נקראו בשם אדם כמארז"ל אתם קרויין אדם כו' והקב"ה נקרא בשם איש כמש"ה ה' איש מלחמה וזהו וישח אדם ר"ל כשישח א"ע אחד מישראל הנקרא בשם אדם כאמור אז וישפל איש ר"ל שמשפיל כביכול את הש"י כי הנשמה של אישי ישראל היא חלק אלוה ממעל כאמור ולכן ואל תשא להם וק"ל וז"ש ויאמר מי את הלא חלק אלוה ממעל אתה ותמיה גדולה ונפלאה היא בעיני על חטאיך וכענין האמור בזוהר ע"פ ונפש כי תחטא וז"ל דכד מטוי יומין לאסתלקא מן עלמא קב"ה תוהא עליה ואומר ונפש כי תחטא כו' אוריית' תוהא עלי' ואמרת ומה כל ויקרא דא וכל אשלמותי' אשלים לנפשתא מלכא עילאה והיא חבת קמי' נפש כי תחטא מה דין הוא דתחטא עכ"ל ותאמר אנכי רות אמתיך ר"ל זה שאתה תראה שאנכי רות רוות בעבירות ולכלוכין דחובא וכענין שביאר בזה' וז"ל אנכי רות רוות בצערין ומכאובין ע"ש הוא בעבור שאנכי אמתיך משתעבדא לך ואתה הגוף גרמת להפסד המעשים ועיין בזוהר פ' משפטים ביאור ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה שמבואר שם שהנשמה היא מכונה בשם אמה בזה העולם ע"ש וזהו אמתיך ופרשת כנפיך על קן ופירש"י כנף בגדיך לכסותי בטליתך ר"ל שתראה לכסות אותי בחלוקא דרבנן הנעשה מהכשר מ"ט. כי גואל אתה ר"ל כי עליך הדבר מוטל שאתה גואל שלי וכענין האמור בזוהר וז"ל והפדה האי איהו ב"נ דעיטא דילי' דיפרוק לה ויתוב בתיובתא ולתרין סטרין קאמר קב"ה והפדה בתיובתא לבתר דתב בתיובתא פדה לה מארחא דגיהנם כו' ע"ש בארוכות וזהו כי גואל אתה מאורחא דגיהנם וק"ל. ויאמר ברוכה את לה' היטבת חסדך האחרון מן הראשון ר"ל היטבת חסדך האחרון היינו בגלגול הנ"ל שאתה רוצה לשוב לה' ולפדותך מגיהנם כאמור מן הראשון ר"ל מגלגול הראשון שלא שבת בתשובה בגלגול הא' ואם כן היטבת בגלגול האחרון יותר א הראשון. או ירצה בזה לומר היטבת חסדך האחרון מן הראשון כלומר שכ"כ כחך גדול במה ששבת בתשובה בגלגול זה האחרון שהיטבת את מעשיך ועונותיך שנשאר לך אף מן הראשון היינו מגלגול הא' ושיעור דבריו הוא כך היטבת חסדך האחרון ר"ל תקנת בחסדך האחרון אף מן הראשון כלומר אף מה שלא תקנת בגלגול הא' תקנת בגלגול האחרון ודוק. לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר ר"ל ע"פ מה שאמרו רז"ל במס' נדרים אם יאמרו לך ילדים בנה וזקנים סתור תסתור ואל תבנה כי סתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה ופי' הרב הגאון בעל עוללת אפרים וז"ל ר"ל שאם יאמרו לך ילדים מילדי העורים אשר לא ראו אור התורה בנה ביתך בעה"ו וזקנים שקנו חכמה יאמרו לך סתור ביתך בעה"ז אזי תשמע לעצת החכמים שסתירתם בבית עה"ז הוא בעצם בנין בית עולמים ובנין ילדים בבית עה"ז הוא בעצם חורבן וסתירה בית עולמים כי אין שניהם משתמשים בכתרם בשוה ע"ס באריכות וז"ש לבלתי לכת אחרי הבחורים היינו כת הבחורים מילדי העורים האמור שמיעצים לך לבנות בית עה"ז כנ"ל אם דל כו' ר"ל שלא הלכת אחריהם בין כשאתה דל ובין כשאתה עשיר שבין כך ובין כך לא הלכת אחריו וק"ל:

באופן אחר נלע"ד לבאר הפסוקים של מגלת רות הנ"ל בדרך רמז וחידה ואלך לי בעקבות הזוהר חדש ועיין כל המאמר של ז"ח בחיבורינו הלז בדרוש גלות וגאולה בביאור החלום של יעקב אבינו במראות הסולם שהעתקתי שם כל המאמר של ז"ח ע"פ הנ"ל ע"ש ואף אנו נאמר בו דהנה ידוע מ"ש הכתוב בתהילים מ"ד כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך לא נסוג אחור לבינו ותט אשורינו מני ארחך וגו' שאף שכל צרות וצוקות עברו על ראשינו אעפ"כ לא עזבנו עבודת יוצרינו ב"ה וז"ש ויהי בחצי הלילה והוא ע"ד הביאר שמבאר בזוהר וז"ל ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת האיש דא קב"ה דשאג ויהיב קלא על חורבן דבי מקדשא וילפת כד"א ילפתו ארחות דרכם אמאי בגין דא והנה אשה שוכבת מרגלותיו שכיבת לעפרא מהדקא בין רגלין דא כנסת ישראל כדין בההיא שעתא איהי אתערת לגביה ואיהו שאיל לה מי את בתי בגלותא כו' ולדרכינו נאמר דרך רמז שהקב"ה בוכה על צרות ישראל בני בחיריו וזהו והנה אשה שהם ישראל המכונים בשם אשה להקב"ה ע"ד ש"ה וארשתיך לי לעולם כו' כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו שוכבת מרגלותיו שוכבת בגלותא תחת רגליהון דשאר אומין עע"ז כמש"ה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו. ויאמר מי את ר"ל זכור לא מי את הלא את מזרע אבות הקדושים וא"כ למה את קודר הולך בלחץ אויב אלא ודאי עונותיך הטו אלה וחטאתיך מנעו הטוב ממך. ותאמר אנכי רות אמתיך ר"ל אנכי רות מרוות בצערין מרוות מכאובין בגלותא ואעפ"כ אנכי אמתיך לעבוד עבודתיך ושיעור דברי כ"י הוא כך אנכי רות כלומר אף שאנכי רות מרוות בצערין אפ"ה אמתיך אני והוא ע"ד מש"ה כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך וגו' או ר"ל עם דרך שארז"ל למה נקרא שמה רות שהיתה מרתתת מן העביר' וזהו שאמרה כ"י אנכי רות מרתת מן העבירה כדי להיות אמתיך וק"ל, ופרשת כנפיך על אמתיך כי גואל אתה והוא ע"פ מה דאי' בס' הפליאה הבאתי דבריו לעיל בחיבורינו הלז בדרוש גלות וגאולה בביאור פ' משפטים באופן ב' ע"ש, וז"ל בעה"ז יש להם לישראל דין ארוסה שנאמר וארשתיך לי לעולם ולע"ל יהי' לנו דין נשואה שנא' כי בועליך עושיך ה' שמו ודא הוא סימנא דנפקי מן גלות רביעי ולא יהיה עוד גלות חמישי והוא ע"פ דין דגמרא דקדושין בבגדו בה כיון שפירש טליתו עלי' לנשואין שוב לא יכול למכרה לשפחות אחר אישות ע"ש וזהו שאמרה כ"י זה שאנכי אמתיך הוא בעבור שאנכי בטוח בך שסוף סוף ופרשת כנפיך על אמתיך כלומר שתפרוש טליתך עלי לנשואין ולא יהיה עוד גלות חמישי והוא כי גואל אתה וכדי לבאר זאת נקדים לבאר פסוק א' בפ' שמות וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה י"ל אומרו לעם הזה ומאי מקרא חסר אלו הוי אומר לעם סתם ועוד י"ל איזה שייכות ודביקות יש לאלו תרי שאלות אהדדי וע"ק תשובת הש"י למשה עתה תראה ופירש"י עתה תראה ולא העשוי למלכי ע' אומות לכאורה אין לו שייכות עם שאלת משה ונלע"ד לבאר דהנה ידוע הוא מש"ה ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה שזה שהיינו מוכרחין להיות בגלות מצרים הוא בעבור שאמר אברם במה אדע וכתבו המפרשים מ"מ דווקא ישראל היו בגלות ולא ישמעאל או עשו דהם ג"כ בני אברהם ואמרו הטעם לזה הוא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע דווקא ביצחק ולא בישמעאל ביצחק ולא כל יצחק למעט את עשו ע"כ והרב הגאון מ"ו נפתלי כ"ץ בספרו קדושה וברכה כתב וז"ל לפי דישראל נגאלו קודם זמנם והיה בלתי אפשר לגאול ע"י ב"ו כיון שלא הגיע זמן הגאולה עדיין ולא ע"י שום שליח משום שהיה תחת יד השר של מעלה שר של מצרים שהוא ראש השרים והיה צריך הקב"ה לגלות בכבודו ובעצמו להוציא ביד חזקה אמנם גם היה צריך לפעולות אמצעי היינו משה לפי שאם היה הקב"ה בעצמו עושה כל האותות מתחלה ועד סוף היה נקראת הגאולה על שמו של הקב"ה והיה בלתי אפשר לשעבדם עוד כי גאולת הקב"ה גאולת עולם לכן הוצרך לשלוח למשה ואהרן שיקרא הגאולה על שמם כדי שיוכל לשעבדם עוד כי השעבוד הי' מוכרח מצד שנגאלו קודם הזמן עכ"ל וז"ש משה למה הרעותה לעם הזה דייקא ומוכרח אתה לומר בעבור חטא אברהם שאמר במה אדע ושע"ז השיב לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וא"כ למה זה שלחתני הלא עדיין לא נשלם הזמן של ארבע מאות שנה וקודם הזמן בלתי אפשר לגאול ע"י בשר ודם וא"כ למה זה שלחתני והשיב לו הקב"ה ע"ז תשובה נכונה עתה תראה דאיתא במג"ע אופן ך' וז"ל טעם שני למה הוצרך משה להיות קבור בעבר הירדן ע"ד הגמרא במסכת סוטה ד"ט דרש רבא מאי דכתיב לישרים נאוה תהלה אל תקרי נאוה אלא נוה אלו משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם ונמצא אלו היה נכנס משה לא"י ונבנה המקדש על ידו לא היו יכולין השונאים לשלוט במעשה ידיו והיה מוכרח לשפוך חמתו על ישראל ולא על עצים ואבנים עכ"ל. וזה שהשיב לו הקב"ה עתה תראה ולא העשוי למלכי שבעים אומות כשהביאם לא"י והוא בעבור שישפוך חמתו על עצים ואבנים ולגלות את ישראל נמצא צריך אני לפעולות אמצעי על ידך וגם עתה תראה אשר אעשה פי' שאעשה אני בעצמי ג"כ אותות אך כדי שנקראת הגאולה על שמך כדי שיוכל לשעבדם עוד צריך אני לשלוח אותך וק"ל. וזהו כי גואל אתה שאתה בעצמך. תהיה הגואל ואז יהיה גאולה שלימה בודאי שלא יהיה עוד גלות חמישי וק"ל:

ויאמר ברוכה את לה' היטבת חסדך האחרון מן הראשון ר"ל ע"ד מש"ה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלילותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וז"ש היטבת חסדך האחרון:

שאתה אמתי בעבוד אותי עבודתי מן הראשון ר"ל יותר מן חסד הראשון שהלכת אחרי במדבר. או ר"ל היטבת חסדך האחרון ע"פ מה שביאר הרב האלשיך בשיר השירים אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וז"ל אני ישנה במטות העצלות תשובה עכ"ז לבי ער בתשובה לשוב ולדבק בך כו' והטעם בי הלא קול דודי אשר השמיע לנפשינו במעמד הר סיני עודנו הקול ההוא דופק בקרבי כאלו הש"י בעצמו דובר בי ע"ש נמצא זה שנפשינו קשורה בהש"י לעבוד אותו הוא נמשך מהדביקות שהי' בהר סיני במתן תורה כנ"ל וז"ש היטבת חסדך האחרון בזה שרצונך לעשות רצוני והוא נמשך מן חסד הראשון שרצית לקבל התורה בסיני כאמור וק"ל. והחסד הוא לבלתי לכת אחרי הבחורים היינו אומות העולם המכונים בשם בחורים ע"ש יבחר אלהים חדשים ואין אתה הולך אחריהם אם דל ואם עשיר. כלומר בין כשהיית אתה ישראל דל בי כשהיית עשיר לא הלכת אחריהם. ועתה בתי אל תראי כלו' כשתעשה תשובה ותהי' מכונה בשם בתי אז אל תראי וזהו ועתה ואין ועתה אלא תשובה כידוע ממארז"ל ואז תהיה בתי וז"ש ועתה בתי אל תראי כל אשר תאמרי אעשה לך וגו'. ועתה כי אמנם כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני והוא ע"פ מה שביאר בע"א ע"פ כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד וז"ל לא נפלאת היא הוא כנגד החלק התלוי בעיון השכלי אמר שאל יטעך יצרך לאמר שלא תוכל להשיג החכמה כי היא נפלאת ממך ועמוק עמוק מי ימצאנה ובסיבה זו יכשילך לעזבה מכל וכל ע"ז אמר שקר ענה בך כי החכמה לא נפלאת היא ויגעת ומצאת תאמן כו' ב' ולא רחוקה אמר כנגד החלק הבהמי שירחיק ממך עשיית המצות לומר שכבד ממך הדבר כי לא תוכל עשותו עז"א ולא רחוקה היא ואדרבא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ע"ש באריכות נמצא היוצא מדבריו כי ענין התשובה והכשר מעשים הוא קרוב לאדם מאד כאמור וז"ש ועתה כי אמנם כי גואל אנכי ר"ל שבודאי יש לך גואל הנקרא בשם אנכי והוא התורה כמארז"ל אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית ע"ש והוא כמאמר מדרש הנעלם שבזכות התורה ישובו ישראל לאתריהון ע"ש אבל וגם יש לך גואל קרוב ממני ר"ל הוא הכשר מעשים שהוא קרוב לך מאד כאמור כי קריב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו וגו' והוא ג"כ חסד ממני וזהו וגם יש לך גואל קרוב היינו הכשר מ"ט והוא יוצא ממני וזהו ממני כלומר ממני יצאו לך דברים כבושים אלו וק"ל. ליני הלילה ר"ל בגלות המכונה בשם לילה כמש"ה שומר מה מלילה מה מליל וגו' אם יגאלך טוב יגאל ר"ל אם יגאלך טיב היינו הכשר מ"ט שלך יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך כלומר שלא יהיו לך שום טוב וגאלתך אנכי כלומר אנכי בעצמי אגאל אותך והוא ע"ד מש"ה אנכי אנכי מוחה פשעיך למעני וגו' למעני למעני אעשה וגו' וק"ל:

סליק דרוש שני לתשובה:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה