אור ברסלב
אבן שהם שהם דרוש טו

אבן שהם· רבי משה ממינסק

שהם דרוש טו

שהם דרוש יד

דרוש טו לשבת תשובה ולעשרת י"ת:

שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו והנה הדקדוקים והקושיות הנופלים במקראי קודש אלה המה רבו וכבר דרכו בהם המפרשים וגו' ואף אני אענה חלקי אשר הורוני מן השמים רק נקדים לבאר פסוק בישעי' הוי גוי חוטא עם כבד עון דפתח בחטא וסיים בעון ואקדים לתרץ קושיות מהרש"א בח"א וז"ל בשבת נ"ה א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון והקשה מהרש"א וז"ל לכאורה קשה דהמיתה ודאי קשה מהיסורין וא"כ לפי הסברא בהיפך יהי' דהיינו אין מיתה בלא עון שהוא המזיד ואין יסורין בלא חטא שהוא שוגג ע"ש:

ונלע"ד לתרץ ע"פ מ"ש הרב האלשיך ע"פ וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה ופי' הרב הנ"ל דכונתו ית' להעיר אוזן עם בני ישראל ישמרו פן ואל יאמרו ללבבם אם המצא תמצא בידם חטא שוגג כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה ואנכי לא ידעתי ואנכי אדם ולא אל שלא אוכל להתעלם או לשכוח כי דרך אנשים לי ע"כ לבעבור הסיר תועה זו מלבינו בא האלקים ויאמר דבר אל בני ישראל לאמר נפש כו' לומר הנה ידעתי דרך אנשים שהוא לדבר ולומר כי יחטאו שוגג מה עשיתי וזהו לאמה נפש כי תחטא בשגגה שהם אומרים שמה עשו והלא שגגה היא דעו שאם יחטא שוגג אין זה כ"א שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחילה ואותה עבירה גרמה לו זאת והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו כי הוא ית' אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כ"ש והוא מש"ה רגלי חסידיו ישמור והוא מאמר ר"מ כל העוסק בתורה לשמה ומרחקתו מן החטא וזהו נפש כי תחטא בשגגה מהיכן נמשכה זאת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה אחת מהנה כי אשר כבר עשה אחת מהנה גרם לו שתבא קללת שגגה זו מתחת ידו עכ"ל הרב האלשיך. נמצא היוצא מדבריו הנ"ל דבודאי אם יש לו יא חטא היינו שוגג אז מוכרח הוא להיות לו איזה עון היינו מזיד קדום הגורם לו שבא לידי שוגג הנ"ל וא"כ יש שתים בידו מזיד ושוגג לכן באה לו מיתה שהיא חמורה מיסורין משא"כ אם יש לו עון היינו מזיד אז אינו מוכרח שיהיה לו ג"כ שוגג כי אפשר שלא עשה עדיין השוגג וא"כ מן הראוי הוא שיבא עליו הקל ממיתה והוא יסורין וזהו אין יסורין בלא עון וק"ל. וזש"ה הוי גוי חוטא וש"ת מה עיוה ומה פשע העושה שוגג כי שגיאות מי יבין לז"א כי החטא היינו שוגג הנ"ל נמשכה לו מזה שהיה עם כבד עון ומעון היינו מזיד נמשכה לו השוגג וק"ל וז"פ הפסוק בתהילים חטאתי אודיעך ועוני לא כיסיתי ר"ל חטאתי היינו שגגי אודיעך ומתודה אני עליהם וש"ת כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה לז"א זה שאמרתי ומתודה על חטאי משום שאמרתי בלבבי שהחטא נמשכה לי משום שעוני לא כסיתי שלא עשיתי תשובה מקודם על עון מזיד והמזיד נמשכה מהשוגג הנ"ל וק"ל:

ועפ"ז יש לתרץ קושית הגמרא ביומא וז"ל הגמ' ת"ר כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי חטאתי כו' וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דברי ר"מ וחכ"א עונות אלו זדונות פשעים אלו מרדים חטאות אלו שגגות ומאחר שהתוודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי כו' אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה אמר משה רבש"ע בשעה שחוטאין ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות עכ"ל הגמרא וע"פ הדברים הנ"ל יש לתרץ קושית חכמים על ר"מ דהנה בודאי שר"מ ג"כ ידע מהקושי' הנ"ל ולכן אף ר"מ סובר שיש להקדים עון לפשע כי עון הוא קל מפשע שהוא מרד אך מה שסבר ר"מ שיתוודה החטא לבסוף הוא להורות הסדר שהחטא היינו שוגג מעולם אין מוקדם לפני עון מזיד כי אין הקב"ה מביא תקלה כו' אך מהעון נמשכה החטא שמתחלה עושה עון ואחר כך חטא וק"ל:

וע"פ דברינו הנ"ל יבואר הפסוקים הנ"ל ושיעור הפסוק הוא שובה ישראל אפי' אתה במדריגו' ישראל דהיינו צדיק ע"ד ש"ה כי יגעתי בי ישראל ואפ"ה תראה לשוב כי בודאי כשלת היינו מכשול שהוא שוגג כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והשוגג הבאה לידך הוא בעונך הקדום לך וזהו כי כשלת בעונך ולכן צריך אתה לשוב מקודם על המזיד כי בודאי שלא בא לידך שום שוגג אם לא עשית שום מזיד מקודם וק"ל וקאמר הנביא קחו עמכם דברים היינו וידוי שתתודה על עוניך ושובו ג"כ אל ה' כי אחרי הוידוי צריך ג"כ תשובה כידוע וכמו שמצינו בדוד המע"ה שאף שאחר שהתודה את עונו וקאמר לי' נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך ולא תמות עשה ג"כ סיגופים גדולים כמש"ה ברכי כשלו מצום וגו' וזהו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' תרתי תעביד וידוי דברים ותשובה על עוניך וזהו על עון המזיד הקדום לך ועל השוגג הנמשכה לך מעון הנ"ל צריך קרבן ואמרו רז"ל ע"פ זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וזש"ה וקא טוב ואין טוב אלא תורה ובזה ונשלמה פרים שפתינו ר"ל שבשפתינו תשלים את הפרים שאתה חייב בעד השוגג וק"ל:

והנה כ' האריז"ל המתענה בעשרת ימי תשובה ועושה תשובה גמורה מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשי"ת מה שחטא ביום ההוא לעולם למשל ביום א' שבעשי"ת מוחלין לו על כל יום א' של השנה כולה וכן ביום ב' מוחלין לו על כל יום ב' של השנה כולה וכן כולם עכ"ל וע"פ דבריו הנ"ל נלע"ד לבאר פרשה אחת קטנה בפ' בהר וכי הוא זה:

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לוא חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל ובתי החצירים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהיה לו וביובל יצא. וברעיא מהימנא פרשה הנ"ל אי' וז"ל תרי בתי אית בלבא אם אינון ממארי תורה אתקריאו בתי ערי חומה דלאו אינון בני תורה אתקריאו בתי החצירים ע"ש והנה כל העובר על הר"מ הנ"ל משתומם כחדא שעה איך נמשכו הפסוקים לפי דבריו וגם יש לדקדק שאין הלשון נופל על הלשון שאיך שייך לומר על בית לומר לשון מושב עומד הוי לי' למימר וע"ק הכפל בשינוי לשון באומר עד תום שנת ממכרו וגם ימים תהיה גאולתו ופירש"י שנה שלימה קרוי ימים והתרגום אונקלס שמתרגם על ימים תהיה גאולתו עידן בעידן יהא פורקנא לכאורה אין לו שחר והבנה וע"ק הקרי והכתיב אשר לוא חומה אין לו שחר ג"כ. וע"ק לאומרו על שדה הארץ יחשב ופירש"י הרי הן כשדות הנגאלים ביובל ויוצא ביובל לבעלים אם לא נגאלו יש לדקדק לפי דבריו הוי לי' למכתב כשדה הארץ יחשב:

ונלע"ד לבאר כיד ה' הטובה עלי דאי' בזוהר ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה וז"ל וכי ימכור איש דא קב"ה את בתו דא נשמתא קדישא לאמה למהוי אמה בינייכו במטו מינייכו בשעתא דמטי זמנא לנפקא מעלמא לא תצא כצאת העבדים דלא תיפוק מלוררכא לא תיפוק מתטנפא בחובין תיפוק בר חורין ברירה ונקי בגין דיחדי בה מארי וישתבח בה ויהיב לה אגר טב בצחצוחי דגינתא דעדן אבל אם רעה בעיני אדוניה מלוכלוכא בטינופא חובין ווי להאי גופא דאתאביד מהאי נשמתא לעלמין בר ההיא דמארי' אתרעי בתיובתא דגופא כדי כתיב והפדה כו'. היוצא מדברי המאמר הנ"ל שאם מת ח"ו בלי תשובה אזי ההוא גוף נאבד לעולמי עד ויצטרך הנשמה לבא בגוף אחר לתקן עוותיה וכ"ה בזוהר ובתקוני זוהר תיקון מ' ע"ש ולכן צריך אדם להזהר מאד לשוב וליתן לה' כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגף רגליו על הרי נשף ויכין תשובה בעוד שמאריכין לו מהר אחי ומהר להאזין אליו ולשמוע בקולו ולדבקה בו והזהר פן ישיאך הרהור לבך ותכבוש את יצרך הרע ותעקור אותו ממך וכמאמר הזוהר וז"ל הוקר רגליך מבית ריעך רגליך דא יצרא בישא מבית ריעך מאן בית דא נשמתא קדישא. ועפ"ז נלע"ד לבאר פסוק בתהילים אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך סלה. והנה לכאורה קשה הכי הוי לי' למימר אשרי יושבי בביתך אבל לפי דברי הזוהר הנ"ל א"ש דידוע הוא כשאדם חוטא אזי הנשמה אינו מתישבת בתוכו שלא מוצאת היונה מנוח לכף רגלה ותיכף ומיד היא בורחת ממנו ולכן אמרו רז"ל שהרשעים בחייהם קרויים מתים שאין להם נשמה קדושה וזש"ה אשרי יושבי בית ר"ל אשרי לאדם המעכב ביתך היינו נשמה שלו שהיא בית של הקב"ה כמש"ה הוקר רגליך מבית ריעך וכפי' הזוהר הנ"ל ואין ישיבה אלא עכבה שמעכב ומשהה בתוכו נשמתי' כלומר שאינו חוטא וק"ל והנה ידוע דעולם התחיה נקרא עולם של יובל כי בזמן ההוא ישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ואיש המתקן א"ע בעודו בעה"ז הוא יצא לחירות בשנת היובל ויקום לתה"מ משא"כ מי שהלך אחר שרירות לבו הרע ושוגה כל שנתו בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל אז אין עפרו ננער לעת התחיה אך ורק הגוף האחר שדבק בעבודת הבורא ית' ותיקן את הנשמה זה הגוף יקום לעת התחיה. והנה יציבא מילתא כי קרוב ה' וימינו פשוטה לקבל שבים תמיד כל הימים רבות עתים אך אמנם מפני תקנת השבים פתח טוב פתח לעוברים ושבים בחודש אלול וימי רצון המה לקבל פושעים וחטאים חטאת הצבור והיחיד אשר הלך חשיכים בתכונתו הרעה ומרעה אל רעה יצא הולך ונתקל תקלה אחר תקלה וכשלון אחר כשלון עד אשר יהיה כמוכה בסנוירים הולך חשיכים ואין נוגה לו כל אשנה כולה הנה המלך ה' צבאות פלא יועץ אל גבור יעמוד בפרץ לפניו לקבלו בשתי ידים בפנים מאירות אשר שב אל ה' בכל לב ונפש בסוף השנה היינו ימי חודש אלול ויעל בתשובתו הרמתה עד ה' לא זו אף זו שכמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שגבר חסדו על יריאיו וכאב את בן ירצה ואף מי שהלך חשיכים ואין נוגה לו בסוף השנה ימי חודש אלול פתח טוב פתח לעוברים ושבים בעשרת ימים שבין ר"ה ליה"כ לרפאית בהן כל איש אשר בו הנגע ומצא כדי גאולתו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש ואסמכוהו חכמים אקרא דרשו ה' בהמצאו אלו ימים שבין ר"ה ליה"כ:

והנה כבר הקדמנו בשם האריז"ל שמי שעושה תשובה גמורה בעשי"ת מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשי"ת מה שחטא ביום ההוא כו' ובזה נבא לביאור הפרשה הנ"ל ושיעור הכ' הוא ואיש כי ימכור בית ר"ל שימכור נשמתו קדישא כמש"ה לעם נכרי לא ימשול למכרה וכפי' הזוהר וז"ל מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא כד נפקת מעלמא וב"נ אסטי אורחא בהדה היא בעת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימין בהאי אורחא דג"ע ומשריין נוכראין קיימין בההוא אורחא דגיהנם זכתה נשמתא כמה משריין קדישין קא מתעתדין לה לאתחברה בהדה ולמיעל לה לג"ע לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעתדין באורחא דגיהנם ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה אינון מלאכי חבלה כו'. וזהו ואיש כי ימכור בית הכוונה שימסור את בית של הקב"ה היינו נשמה קדישא למ"ח והנשמה מושב עיר חומה ר"ל שישיבתה שלה בגוף ממארי תורה כמו שפירש ע"ז בר"מ אי אנון ממארי תורה אתקריאו בתי ערי חומה כו' וזהו מושב עיר חומה כי הגוף נקרא בשם עיר כמאמר רז"ל ע"פ עיר קטנה וגו' עיר קטנה זה הגוף והוא מכר את הנשמה שלו לחיצונים ע"י מעשיו הרעים שהלך חשיכים ושוגה כל שנתו בהבל וריק והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ר"ל שיש לו זמן ועת לפדות א"ע ואת נפשו מהחיצונים עד תום שנת ההיא שמסר ומכר את נפשו להחיצונים דהיינו עד ר"ה שאף בסוף שנתו בימי אלול שערי תשובה פתוחים לפניו ולפדות את נפשו מעבור בשחת זאת ועוד אחרת ימים תהיה גאולתו הכוונה ימים ימי עשרה שבין ר"ה ליה"כ תהיה גאולתו שאף שלא שב בסוף שנתו בימי אלול עוד יש לו תקנה לשוב בעשרת ימי תשובה וזהו שתרגם אונקלס עידן בעידן יהא פורקניה ר"ל באותו זמן ובאותו יום עצמו שחטא באותו יום עצמו כששב בתשובה גמורה דהיינו למשל ביום א' שבעשרת ימי תשובה מוחלין לו על כל יום א' של השנה כולה וכן ביום ב' מוחלין לו על כל יום ב' של השנה כולה וכן כולם וכמו שכתבתי בשם האריז"ל וק"ל וקאמר ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה ר"ל שהלך חשיכים ואין נוגה לו במלאת לו שנה תמימה דהיינו בימי חודש אלול כלומר שלא שב עד ר"ה וקם הבית וגו' ר"ל כי הבלתי שב לפני ה' וממתין עד עשי"ת לא יועילו ולא כלום אם לא שב והודה ועזב צד מה קודם ר"ה וכמו שהמשילו הספרי מוסר אותו למלך שהלך למלחמה ויש לו חיל רב אם החיל הולך לפני המלך אז המלך בודאי לא יבא לידי סכנה ביד אויבו משא"כ אם המלך הולך לבדו לפני החיל שאם יפגיעוהו אויביו רוכבי סוסים ופרשים אז יקחהו אופל ושם נפל שדוד כן הדבר הזה כי הבלתי שב ומתקן עותתו בצד מה לפני ר"ה יפגעוהו אויביו המה בני האלהים הבאים להתיצב על ה' וכל גונדא דחימה ח"ו משא"כ השב קודם ויש בידו חבילות חבילות של מצות כי הוא עושה חיל גדול ללכת לפניו למחסה ולמסתור מיום חרון אף ה' וע"ז נאמר צדיק הראשון בריבו וארז"ל קדמי' לרשיעא עד לא יקדמינך ופירשו הקדמונים דז"פ הגמ' אחורי ארי ולא אחורי אשה ר"ל לשוב אחר מזל אריה חודש אב ולא אחורי אשה מזל בתולה דהיינו אחר חודש אלול שמזלו בתולה כי אם לא יהיה לו זכיות שיהי' עכ"פ שקולין עם עבירות שלו והוא יהיה מכת הרשעים גמורים ח"ו שנכתבים ונחתמים לאלתר למיתה דהיינו בר"ה ופירשו בתוס' וז"ל כל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי עה"ב ע"כ וזהו ואם לא יגאל בצד מה עד מלאת לו שנה תמימה דהיינו הלך חשיכים עד ר"ה אז וקם הבית היינו נשמה קדישא אשר בעיר היינו גוף אשר לוא חומה ר"ל שהיה לו חומה שהיה ממארי אורייתא אבל באמת לא חומה שלא היה עוסק בה ולא החזיק בה לקיים כל הכתוב בה וזהו הקרי והכתיב של תיבת לוא וקם הנשמה הנ"ל לקונה אותו דהיינו לגוף השני לצמיתות כלומר שקונה את הנשמה עד עולם ואף ביובל דהיינן לעת התחיה לא יצא הגוף הנ"ל מעפרו שאין עפרו ננער לעת התחיה וזהו לא יצא ביובל וכ"ה בתיקונים תיקון מ' וז"ל א"ר חזקי' אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא אינון גופין דאתנטעו בנשמתא חדא מה תהא מינייהו א"ר יוסי אינון גופין דלא אצלחו הרי אינון כלא הוי כמה דהוי עץ יבש בהאי עלמא ה"נ בההוא זמנא וגופא בתראה יקום ההוא דאצלח ונטע שרשוי כדקא יאות ועל ההוא גופא בתראה כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים דעביד איבין ונטע שרשוי ואצלח עכ"ל. וז"ל תקוני זוהר ווי לון לב"נ דלא משתדלין באורייתא דאתקריאו עצים יבישים דאינון עתידין לאתוקדא בנורא דגיהנם עכ"ל:

ונלע"ד עפ"ז לבאר מסורה קטנה ד' פעמים הן הן אני כפיך לאל. הן אני ערל שפתים הן אני נשארתי לבדי. הן אני עץ יבש. הכוונה שהגוף אמר להנשמה שלו הן אני כפיך לאל ר"ל שאני לאל הכל הוא לפי פיך כי הן אני ערל שפתים בתורה ומשים יד לפה אז עונשי שהוכרח אני לעת התחיה לישאר לבד בלא נשמה וזהו הן אני נשארתי לבדי. לא זו אף זו הן אני עץ יבש לאותקדא בנורא דגיהנם וק"ל. נחזור לענינינו שזהו למארי תורה ולמארי אולפנא אבל ובתי החצירים אשר אין להם חומה סביב וכמו שפי' בר"מ דלאו אינון מארי תורה אתקריאו בתי החצירים ואין לו תקנה רק שבירת הלב כמו שפירשו הקדמונים על מארז"ל כלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה ופירשו כלי חרס היינו ע"ה אין לו תקנה אלא שבירת הלב והנה באיזה דבר יכול ע"ה לשבור לבו הרע ולהתעורר א"ע לזה אין זה אלא בזכירת יום המיתה ושיהא כדומן על פני השדה וכאבן שאין לו הופכים וזהו על שדה הארץ יחשב ר"ל שיחשוב בלבו שיהא ע"פ השדה כנ"ל ובזה גאולה תהיה לו וביובל יצא שיקום לעת התחי' וק"ל:

והנה עיקר התשובה הוא שמירת שבת כהלכתו בכל פרטיו ודקדוקיו כי הב"ת צריך לקיים חבילות של מצות לעומת העבירות ומי יוכל לזכות פרטי חטאיו באיברים פרטים כדי שיעשה באותן איברים מצות או מי שחטא בעה"ז או בדברים שהם כע"ז כמו כעס וגאוה והעלם עין מצדקה ומחליף בדבור ולה"ר שהוא גדול מע"ז וג"ע וש"ד שאם הוא בא לקיים אבילות של מצות לעומתם יצטרך לקיים כל תרי"ג מצות וזה מן הנמנע אכן ע"י שמירת שבת כהלכתו תעלה ארוכה למחלתו באשר הוא שקול ככל התרי"ג מצות כמ"ש בזוהר פ' יתרו ז"ל שקיל שבתא לקביל אורייתא וכל דנטיר שבתא כאלו נטיר אורייתא כולה כו' וגם אמרו שאפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו בשמירת שבת. נמצא שראשית כל למעשה התשובה הוא שמירת שבת כהלכתו וע"ז הזהירה התורה באומרה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת. ויש לדקדק הכפל לשון שבת שבתון לה'. ונלע"ד דהנה ידוע מה שדרשו רז"ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול ובירושלמי אמרו בדוחק התירו שאלת שלום בשבת וז"ל המכילתא מה הוא שבת מדבור אף אתה שבות מדבור ר"ל כי בדבר ה' שמים נעשו כי המלאכה שלו היה הדבור וא"כ כשאמר הכתוב וישבות ביום השביעי היינו ששבת מדבור וממילא שגם כשציוה אותנו לנוח בו צוה בדומה לו לשבות ג"כ מדבור וזש"ה וביום השביעי והיה לכם קודש שבת כמו שהיה שבתון לה' ר"ל כמו שהוא שבת מדבור אף אתה שבות מדבור וק"ל וזהו שבת שבתון לה' שתהיה שבת כמו ששבת הש"י וק"ל:

סליק דרוש לשבת תשובה ולעשרת ימי תשובה:

תוכן העניינים

אבן שהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה