אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש ה
דרוש ה' משא ומתן באמונה ונדיבות:
אמר רבב"ח זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינא ההוא כוורי דאפיק רישא ממיא ואית לי' קרנא וחקוק עלי' אנא ברי' קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומי' דלויתן (פירש"י שיאכלני היום) א"ר אשי ההוא עיזי דימא הוא דבחישה (פירש"י חופרת בים בקרניה למצוא מזונותיה) ואית לי' קרנא ע"כ:
והנה מאמר הנ"ל סתום וחתום דבריו מכל צד ונלע"ד לפרש המאמר הנ"ל כיד ה' הטובה עלי דהנה ידוע ומפורסם לכל כי עיקר הוא המעשה כמו שארז"ל מרגלא בפומי' דרבא תכלית חכמה תשובה ומ"ט וגם אמרו חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד וכן אמרו כל מי שעוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה וכמה וכמה מאמרים מורים ע"ז ועיין לעיל מה שבארתי פירוש הפסוק טוב איש רש הולך בתומו מעקש שפתיו והוא כסיל ע"ש כי מצטרך לענינינו והנה בוודאי מי שהולך בתמימות הלב ואוחז בשרשי האמונה ומשא ומתן שלו באמונה ומחזיק ללומדי תורה שנאמר עץ חיים למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים. ונהנה מיגיע כפיו כי גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מיראת שמים וגם הוא עניו גדול כמו שארז"ל ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו וודאי שהוא מן היריאים והשלימי' בעבודת הבורא ב"ה אף שאינו יכול לעסוק בתורה. והנה בענין משא ומתן צריך לאחוז במדת האמונה שיהא הן שלו הן ולאו שלו לאו שכל המשנה דבורו כאלו עע"ז כו' ונלע"ד דזש"ה בתהלים הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שוא ידברו איש את רעהו רק נקדים מה שפורש הרב בעל תפארת הקודש פ' ע"פ אבדה האמונה ונכרתה מפיהם ע"פ גמרא דב"מ שהגמרא מפלפל אם יש בדברים משום מחוסר אמונה או לא ופריך מיתבי ר' יוסי ב"י או' מה ת"ל הן צדק ואיפה צדק והלא הין בכלל איפה היא אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק לאו שלך צדק וא"כ איך אמרת שאין בדברים משום מחוסר אמונה אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב פירש"י בשעה שאומר לא יהא בדעתו לשנות אבל נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו אין בו משום מחוסר אמונה עכ"ל וזש"ה אבדה האמונה וש"ת כמ"ד דאין בדברים משום מחוסר אמונה לז"א ונכרתה מפיהם תיכף בשעת דבור דעתו לשנות שמדבר א' בפה וא' בלב וזהו אסור אף לאותו מ"ד דס' אין בדברים משום מחוסר אמונה עכ"ל אך יש לפעמי' שמות' לדבר א' בפה וא' בלב דאיתא בגמרא דאמר יעקב לרחל מינסבי אמרה אין אבל אית לי אחתי דקשישא מינאי ומסתפינא מאבא דרמאה הוא א"ל אחי אנא ברמאות א"ל ומי שרי לצדיקייא לסגויי ברמאותי' א"ל אין דכתיב עם חסיד תתחסד עם נבר תתבר ועם עקש תתפל עכ"ל וא"כ נשמע מזה שלפעמים אפי' חסיד שבחסידים מותה לדבר א' בפה וא' בלב דהיינו עם רשע משא"כ שני בני אדם השווי' ודומי' זה לזה במדותיהם בוודאי אסור להם לדבר א' בפה וכו' וזהו נלע"ד הפי' הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם דאיתא בגמ' מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין היינו מו"מ באמונה וזהו כי גמר חסיד בעבור כי פסו אמונים מב"א שאין להם אמונה במו"מ וז"א שוא ידברו ר"ל בשעת דיבר מדברי' שוא וזהו אפי' למ"ד שאין בדברי' משום מחוסר אמונה אסור כנ"ל וש"ת הא לפעמים מותר לדבר א' בפה וא' בלב דהיינו צדיק עם רשע כנ"ל לז"א איש את רעהו רעהו כמוהו דהיינו ב' בני אדם השווי' במדריגתם ואפ"ה מדברי' א' בפה וא' בלב וק"ל. ובביאור על תהלים הארכתי והנה ידוע מהמשנה בכתובות עונת הגמלני' שהולכי' מעיר לעיר ל' יום ונלע"ד כי בוודאי שהמשנה מדבר' בעונת איש עם אשתו אבל יש ג"כ דברי' בגו ומרומז המשנה ג"כ מעונת הנשמה להכין לה עונה כדי להשיג שלמותה והגמלני' שהם הולכים מעיר לעיר אחר פרנסתם וזמנם להכין להם צידה ליום הפריד' הוא פעם אחת לשלשים יום שיהיו מעשרין מן הריוח שהרוויחו בשלשים יום אלו ליתן לת"ח ויהי' להם חלק בתורה כי בצל החכמה בצל הכסף והנה כבר מלתינו אמורה מעיקר תיקונו של ע"ה הוא להחזיק ללומדי תורה כנ"ל ונלע"ד דהדברים אלו מרומזי' במאמר הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך ר"ס משתעי זמנא חדא הוי אזלינא בספינתא בעניני עולם כנ"ל וחזינא ההוא כוורא ר"ל אחד מאומה ישראלית הנמשל לנוני ימא כידוע דאפיק רישא ממיא ר"ל שהוציא ראשו ממים היינו מהתורה שאין יכול ללמוד או שאין לו פנאי לעסוק בתורה אך ורק ואית לי' קרנ' ר"ל אמונת היחוד דאיתא בגמ' דחולין אר"י שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' לו במצחו ופי' המהרש"א בח"א הענין הוא כי הקרן נאמר בכל מקום על עיקר הדבר כמ"ש הקרן קיימת והנה אדם בחטאו האמין בשניות כמשארז"ל אדה"ר צדוקי הי' וכפר בעיקר ולכן כשחזר בתשובה הקריב שור שהי' לו קרן א' מורה על עיקר האחדות עכ"ל וזהו ואית לי' קרנא שאוחז בקרן היינו בעיקר הדבר דהיינו אמונת היחוד וגם וחקוק עלייהו אנא ברי' קלה שבים ר"ל שחקוק על לוח לבם אנא ברי' וכו' ר"ל שפל ומשופל בעולם והעולם נקרא ים כמ"ש המליץ העולם ים זועף רב מצולה וכו' וכדי הנהוג בע"ה שאמרו רז"ל ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו ועוד והוינא ש' פרסי ר"ל דמהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות ושלשים יום הוא ש' פרסי ור"ל שאני הולך בעסק פרנסתי שלשים יום כמו הגמלני' כנ"ל ואזלינא לפומי' דלויתן פירש"י שיאכלני ר"ל כדי שיהי' לת"ח הנקרא בשם לויתן כמו שפי' השל"ה על מאמר רז"ל לויתן בחכה הועלה כו' והוא מלשון לוית חן הם לראשיך וזהו לפומי' דלויתן כלומר שמחזיק לת"ק שיהי' לו מה לאכול א"ר אשי ההוא עיזא דימ' הוא ר"ל מלשון עוז שהוא גבור שבעולם לכבוש יצרו משום דבחישה פירש"י חופרת בים בקרני' למצוא מזונותי' ונמצא שהוא נהנה מיגיעו כי גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מיראת שמי' ועוד ואית לי' קרנא ר"ל אמונת היחוד וכבר אמרו רז"ל שבא חבקוק והעמידם על אחת וצדיק באמונתו יחי' וק"ל. ובענין זה אמרתי לפרש מאמר קטן בפ' הספינה וכי הוא זה:
אמר רבב"ח זמנא חדא הוי אזלינא במדבר וחזינא הני אווזי דשמיטן גדפייהו משומנייהו ונגדי משח' מתותייהו ואמינא להו אית לי חולקא מינייכו לעלמא דאתי חדא דלי' לי גדפא וחדא דלי' לי אטמא פירש"י ירך) כד אתי לפני ר"א אמר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין ע"כ: והנה המאמר הנ"ל הוא מוקשה כולה מראש ועד סוף ונלע"ד לבאר בענין הנ"ל שמצוה גדולה להחזיק ללומדי תורה ואי' בזוהר הבאתי דבריו לעיל דעיקר תוקפי' דאוריי' כדאית מאן דמסמיך למארי תורה משא"כ כדלית מאן דמסמיך אז חלשא תוקפא דאיריי' והנה בעוה"ר בדורינו אנו רואי' איך הלומדי תורה יושבים ביגונא ובדוחקא בלחץ הפרנסה וחכמת סופרים תסרח ועשירי עם יושבים בשלוה ובהשקט כחמר דיתיב על דורדיא ואינם משגיחים על לומדי תורה ויש לכל א' מהם תירץ אויב הכת הלומדים שביניהם אומרים למה לנו להחזיק את לומדי תורה הלא בעצמינו אנו לומ י' התורה ובאמת טועים הם בזה דאי' בתוספתא במס' סוטה דף ל"ז מביא מדרש ע"פ ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וז"ל למד ושמר ועשה והי' סיפק בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז בכלל ארור וז"פ במשנה אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך היינו עשירות שנקרא טוב כמש"ה וזהב הארץ ההיא טוב אל תחזיק אותו לעצמך רק תפרנס גם אחרים וק"ל והכת הב' הם עמי הארצים אומרים כי אנו בעצמינו מתפללים תמיד ואומרים תחינות ובקשות כמו ספר תהלים ומעמדות וכבר ביקש דוד שיהא חשוב כנגעים ואהלות וא"כ למה לנו להחזיק ללומדי תורה ונלע"ד דז"פ המסורה בדרך צחות ד' הן הן אני עץ יבש. הן אני ערל שפתים. הן אני כפיך לאל. הן אני נשארתי לבדי. הנה המסורה הנ"ל מרמז על ב' כיתית הנ"ל ועוד על כיתה שלישית דיש כיתה ג' אומרי' בפיהם הלא כבר אמרו רז"ל העושה צדקה בכל עת זה הזן את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים וצדקה תהיה לנו וע"ז מרמז בעל המסורה כת הלומדים אומרים הן אני עץ יבש דידוע דהאדם נמשל לעץ השדה כמש"ה כי האדם עץ השדה והנה מי שיש לו מיא דאוריית' נקרא עץ לחה משא"כ מי שאין לו מיא דאורי' נקרא עץ יבש וזהו שאומרים הלומדים הן אני עץ יבש בתמי' הלא אני בעצמי יכולני ללמוד ול"ל להחזיק. וע"ה אומר אני ערל שפתים בתמי' הלא שפתי מספרים תהלות ה' ואומרים תהלים ומעמדות וש"ת שאינו דומה מי שאומר תהלים למי שלומד הלכות לז"א הן אני כפיך לאל שלפני הקב"ה חשוב תהלים שלי כמו הלכות שלך שכבר התפלל דוד שיהא חשוב כנגעים ואהלות. והכת הג' אומרים הן אני נשארתי לבדי בתמי' הלא רחיים תלוי בצווארי והעושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים וצדקה תהי' לנו וק"ל. והנה איתא במדרש רבה פ' שמיני ע"פ ולזקני ישראל אר"ע נמשלו ישראל לעוף מה העוף אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר בלא זקניהם ופי' בעל שפתי דעת זקינים הם ת"ח כמאמר רז"ל זקן זה קנה חכמה ע"ש והנה בזוהר אי' דהתפילה נקראת גדפין דשכינתא. וגם ידוע משארז"ל ע"פ חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף ד"ת צריכין להיות בסתר נמצא דנמשלה התורה לירך ואפשר לומר דהדברים אלו מרומזי' במאמר רבב"ח ושיעור דבריו הוא כך זמנא חדא הוי אזלינא במדברא ר"ל בעולם שהפקר כמדבר וחזינא הני אווזי ר"ל בעלי תענוגי' שדומי' לאווז כמו האווז הוא כחוש על גבו ושמן על בטן כן הרשעים שרואים תמיד למלאם את בטנם עיין במפרשים מזה באריכות וקאמר שראה רשעים דשמיטן גדפייהו היינו זקניהם כנ"ל משומנייהו ר"ל מטובותם שאינם מחזיקים אותם ונגדי משחא מתותייהו ר"ל שכל עשרם ושללם הנמשל לשמן כמש"ה וישמן ישורון ויבעט וכן שמנת עבית כשית וגו' הם מצניעים תחתיהם כמו עכברא דשכיב אדינרי ואמינא להו אית לי חולקא מינייכו לעלמא דאתי ר"ל דיכול להיות דיש לי חלקיכם בעה"ב כי אני רואה בכם שאין לכם חלק לעה"ב וא"כ חלקיכם צריך ליקח אחר כמש"ה יכין וצדיק ילבש וא"כ אפשר להיות שיגיע לי חלקיכם ואמר להם זאת להוכיח. אותם על פניהם שאין להם עה"ב ע"י מה שמעלי' עיניהם מן הצדקה ומחזיקים טיבותא לנפשייהו חדא דלי' לי אטמא פירש"י ירך לרמז שהוא בעצמו צורבא מרבנן כי התורה נמשלה לירך כנ"ל וחדא דליא לי גדפא לרמז על התפילות והתחינו' דהיינו גדפ' דשכינתא ובזה הוא יוצא מלהחזיק ידי ת"ח כד אתי לפני ר"א אמר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין עליהם דייקא היינו על ת"ח עניים שאינם מחזיקים אותם עתידין ליתן הדין כי התירץ אינו אלא תירץ אויב כי אף שלמד ושמר ועשה אם היה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז בכלל ארור כנ"ל וק"ל. ונלע"ד דז"פ המסורה הולך ט' הנה אנכי הולך למות. ושמרני בדרך אשר אנכי הולך. הולך על ארבע. הולך על כפיו. ואנכי הולך ערירי. הולך על גחון, הולך וחזק מאוד. ויתר אף אלהים כי הולך הוא. הנני הולך לעמי. כי הנה ידוע מהבכי' שבכה ריב"ז ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד לג"ע ואחד לגיהנם והנה הדרך שיש לגיהנם כתבו המקובלים שהוא מהלך ג' ימים והוא חושך ואפל ושם נחשים ועקרבים כל מיני קליפות ר"ל וז"ש הנה אנכי הולך למות ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך והשמירה היא אם הולך על ארבע סמיכות היינו אם למד ד' חלקי תורה פשט רמז דרוש סוד או אלו ד' חלקי תורה מקרא משנה גמרא אגדה. וגם מרומז בהולך על ארבע היינו צדקה שהיא בד' מדרגות כמו שפי' הרב האלשיך על ד' טבעות שהיו בארון והם הם הגדולים שבשמונה מדריגות שמנה הרמב"ם א' לתת דרך הלואה. ב' הנותן אינו יודע מי הוא המקבל אך המקבל יודע מי הוא א תקו מאנה ג' בהפך זה שהנותן יודע מי הוא המקבל אך המקבל אינו יודע מי הוא הנותן. ע"ש באריכות. והנה אמרנו לעיל דעיקר הצדקה אם היא מיגיע כפיו וזהו הולך על כפין אבל ואנכי הולך ערירי משום שהי' הולך על גחון ר"ל שכל עמלו קי' למלא את בטנו וכל זה הוא כדי שיהי' הולך. וחזק מאוד שיהא גבור ובעל כח בעניני עה"ז אז ויחר אף אלקי' כי הולך הוא והנה זה האיש צריך לחזור בגלגול כידוע מהמקובלי' וזהו הנני הולך לעמי וק"ל:
ומענין לענין באותו ענין אמרתי לפרש מזמור בתהלים וכי הוא זה הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור קראו, בשמותם עלי אדמות. והנה יש לדקדק במקראי קודש אלה הרבה והוא מבואר למבין מתוך הביאור שלנו דהנה הנביא אומר אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל ויודע אותי ופירשו המפרשים דיש כמה מיני חכמות וגבורות ועשירות והנה מי שהוא כילי ורע עין בממונו ואינו מפזר לצדקה אזי העשירות שיש לו אינו עשירות של הקב"ה רק שלו הם וזהו עשיר בעשרו דייקא רק יהיה העשירות של הקב"ה ואז מותר לו להתהלל. והנה בענין הצדקה דיעות מדיעות שונות יש שעושין לשם שמים ויש שעושין לאיזה פניה שיש לו דהיינו כדי שיחיה או כדי שיחיו בניו או כדי שיזכה לחיי עה"ב וזהו אסור כמאמר חז"ל, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס כו' ומה שאמרו רז"ל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני או בשביל שאזכה לחיי עה"ב ה"ז צדיק גמור היינו אם עושה כך בתמידות כמו שפירש"י ה"ז צדיק גמור אם רגיל בכך ואינו תוהה על הראשונות בזה האופן הוא דאיקרי צדיק גמור משא"כ אם לפעמים עושה ולפעמים אינו עושה בוודאי לא נקרא צדיק עיין בגמרא דר"ה ובפירש"י ותוס' ותמצא כדברינו יעויין משם. ונפלע"ד דז"פ הפסוק טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט פירש"י מנהיג חפיציו כי לעולם לא ימוט לזכר עולם יהי' צדיק והנה לכאורה אין לפסוק הזה חיבור וקישור ונלע"ד לבאר ע"פ הנ"ל וזה שיעור הכתוב טוב איש חונן ומלוה ר"ל שעושה צדקה היינו חונ' וגם ג"ח היינו ומלוה ויכלכל דבריו במשפט ר"ל אף שמנהג עצמו לעשות צדקה וחסד במשפט ר"ל בשביל משפט היינו דינין ויסורי' הראוים לבא עליו מחמת עונותיו לפרק את עצמו בצדקה וחסד כמש"ה וחטאיך בצדקה פרוק. וקאמר אימתי הוא טוב הצדקה הנ"ל בכוונה הנ"ל כי לעולם לא ימוט מהתנהגות הנ"ל ועושה תמיד צדקה וחסד כמו שהבאתי בשם רש"י אם רגיל בכך וכו' אז לזכר עולם יהיה צדיק כמאמר הגמ' ה"ז צדיק גמור וק"ל ואפשר דזהו פי' העסוקי' הנ"ל הבוטחי' על חילם שעיקר בטחונם הוא על עשרם והבטחון הזה מביא אותם שברוב עשרם יתהללו שאינם מתהללים בעבודת הש"י בממונם רק בעשרם יתהללו והראי' אח לא פדה שאפי' אחיו שהוא חצי בשרו לא פודה אותו משבי'. ופדה איש בתמי' ר"ל שמכ"ש שלא יפדה איש אחר וקאמר הפסוק שאם אירע לפעמים יפדה איש משבי' לא יתן לאלהים כפרו ר"ל לא יתן בשביל אלהים כפרו רק ויקר פדיון נפשם שחשוב בעיניהם פדיון נפשם שפודה א"ע מגיהנם וכמו שמסיים הפסוק לקמן וכמו שעתיד אני לבאר הפסוקים הללו בס"ד וש"ת הלא ידוע אף אם לא נתן צדקה לש"ש רק כדי שיחי' או כדי שיזכה לחיי עה"ב אפ"ה ה"ז צדיק גמור לז"א וחדל לעולם שמונע א"ע לעשות לעולם כ בתמידות וא"כ אינו נקרא בשביל זה צדיק וק"ל. ומפרש הכתוב דמה שיקר פדיון נפשם הוא שנותן כדי ויחי עוד ר"ל שיאריכו עוד ימיו ולא ימות מהרה וגם כוונתו שויחי עוד לנצח ר"ל שיחי' במקום נצחי היינו בעה"ב כידוע שהצדיקים אפי' במיתתן קרוים חיים וזהו שאמר הפסוק ולא יראה השחת היינו גיהנם ושיעור דבריו הוא כך ויחי עוד בעה"ז וגם ויחי עוד לנצח היינו בעה"ב לא יראה השחת שם בעה"ב רק שיהי' נקרא בשם חי לנצח כנ"ל וק"ל ומבואר הפסוק בעצמו מהיכן בא לו אותו התעוררת ליתן צדקה אף שלא לש"ש ומפרש התעוררת שלו כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו וכו' כי ראיתי פי' במפרשי' ע"פ והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך וגו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ופירשו דה"פ דארז"ל ע"פ כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר תורה הזה זהו מיתת צדיקים שהקב"ה לוקח מהצדיקים להגן על הדור ויאמר הרשע בלבו שלום יהי' לי כי הקב"ה ימית צדיק לכפר ותו לא יבא פורעניו' לעולם וזש"ה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת דברי דייקא מה שדורשים בע"פ זהו מיתת צדיקים ע"ז אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה שהרשע בעונו ימות ולא מה שדורשים בע"פ שקאי על הצדיקים וק"ל ופירשו שזש"ה לעשות בהם משפט כתוב היינו שהרשע בעונו ימות וזהו הדר הוא לכל חסידיו שלא ימותו וק"ל והנה בוודאי כ"ז שהפורעניות בא לעולם מתחלת תחלה מן הצדיקים כמש"ה כי תצא אש ומצא קוצים ונאכל גדיש ואז יכולין הרשעים לטעות שהצדיקים נתפסי' כדי לכפר עליהם ולומדי' פי' הפסוק כי מפני הרעה נאסף הצדיק שלא יהי' רעה בעולם שהצדיק מכפר על עולם משא"כ כשרואין אף שהצדיקים מתים והי' כצדיק ה כרשע שאף הרשעים מתים ע"כ מוכרח להיות שמה שהצדיק מת הוא כדי שלא יראה ברעה אשר ימצא את הרשעי' שסר צילם מעליהם שלא יהי' מי שיגין עליהם ופי' הפסוק מפני הרעה נאסף הצדיק קודם הרעה שיבא לעולם נאסף הצדיק כדי שלא יראה ברעה את אשר ימצא את עמו. ואז הרשעים מתעוררין א"ע בתשובה וצדקה וזש"ה התעוררת שלו היתה כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו שתרווייהו הרשעים והצדיקים מתו ואז מוכרח הוא שהצדיק אינו מכפר שאם היה מכפר על מה ולמה הכסיל ובער יאבדו למה אין מיתת הצדיק מכפר עליהם אלא בוודאי שסר צילם מעליהם ועדיין הרעה ממשמש' ובאה לכן התעורר א"ע לפדות איש כדי שלא תבא הרעה עליו וק"ל. זאת ועוד אחרת וישים אל לבו מה שרואה ועזבו לאחרים חילם קרבם בתימו לעולם ודרשו רז"ל א"ת קרבם אלא קברם זהו בתימו לעולם ועי"ז הבינו הרשעי' כל מה שצוברין ומאספין ממון אף מה שיש לו אינו שלו ואין לו בעולמו אלא מה שעוזר ומהנה לחבירו כמו שאמר מונבז המלך אבותי גנזי לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' לך תהי' צדקה משא"כ מי שיצבור אינו יודע מי אוספם וזש"ה שהם השימו על לבם שמה שעזבו לאחרים ר"ל מה שעוזרי' לאחרים ועזב הוא מלשון עזר כמש"ה עזוב תעזוב עמו זהו חילם כנ"ל משא"כ הממון שמאספים אינם שלהם וק"ל וקאמר מהיכן נמשכה לו זאת המחשבה הטהורה לז"א קרבם ר"ל מחשבותם בתימו לעולם ר"ל שעיקר בית הוא לעה"ב והאי עלמא אושפיזא הוא ואינו אלא דירת ארעי כארח נוטה ללון:
רק קשה מנין בא לו אותו המחשבה שחישב תמיד שעיקר בתימו לעולם לז"א הגמ' א"ת קרבם אלא קברם ר"ל שלא תוכל לקרא קרבם שמחשבתו הוא שבתימו לעולם אא"כ תקרא מקוד' קברם בתימו לעולם שהי' לנגד עיניו שהקבר הוא בתימו לעולם ואז תוכל לקרא ג"כ קרבם בתימו לעולם כלומר כי זה המחשבה נמשכה לו מזאת המחשבה כמו שפירש הרב האלשיך ע"פ מי גבר יחי' ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה ר"ל כי הנה מי גבר יחי' ולא יראה וישקוף המות תמיד נגד עיניו בעודו חי להתעורר לשוב שימלט נפשו משאול ושהי' סלה שלא יצטרך זמן מה להיות בגיהנ' כי הלא בלעדי זה לא ימלט אדם נפשו סלה עכ"ל וע"פ דבריו נלע"ד דז"פ הפסוק טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ר"ל טוב שם אם נמשך לו השם טוב משמן טוב היינו תורה ומ"ט כמש"ה ושמן על ראשך אל יחסר וגם רז"ל אמרו תן שמן לנר עד שלא כבה כו' וקאמר הפסוק מהיכן נמשכה לו זאת לז"א ויום המות מיום הולדו ר"ל שיום המות הוא לנגד עיניו מיום הולדו ועי"כ נמשכה לו שיהיה בעל שם טוב וק"ל. והנה ידוע ומפורס' לכל שבזכות הצדקה יבא הגואל ב"ב כמש"ה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ונלפע"ד דכוונתו הוא ע"פ מ"ש רז"ל במדרש הנעלם וז"ל שלשה גליות גלו ישראל וחזרו בזכות ג' אבות וגלות ד' בזכות משה יתחזרון תא ואחזי לך לא אתגלי ישראל אלא על ביטול תורה שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי כו' כד יתובין ויתעסקון בתורה בזכות משה אני גואלם ע"ש והנה ידוע שהת"ח נקראו בני חורין חורין משעבו' מלכיו' דאפי' ממס המה פטורין והנה עיקר השבוי' היושבים בשביה בגלות המר הם שאר המון עם וזש"ה ציון אלו ת"ח המצוייני' בהלכה ראוי' הם שנפדה משא"כ ושביה בצדקה כי בשלמא ת"ח במשפט תפדה כלומר ע"פ משפט ודין ראוי' לפדות איתם כי כל עיקר הגלות הוא מחמת ביטול תורה משא"כ אלו ת"ח המצויינים בהלכה ראוי' הם שנפדו משא"כ ושביה ר"ל שאר המון עם אינם ראוי' לפדות אלא בצדקה שהקב"ה יעשה עמהם צדקה וע"י איזה זכות יעשה עמהם צדקה לז"א בצדקה ר"ל ע"י מה שהם עושין צדקה עם הת"ח ומשלם להם הקב"ה מדה כנגד מדה כי כן מדתו וק"ל והנה כל זה הוא דווקא אם המחזיק החזיק הלומדים מיגיע כפיו ולא מגזל וגניבה כי התורה אמרה אני ה' שונא גזל בעולה וכן אמר שלמה המע"ה טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מלחמו דייקא ולא מלחם אחרים כי עליו נאמר ובוצע בירך ניאץ ה' ונלע"ד ע"פ זה לתרץ קושי' תוספות במס' שבת וז"ל הגמרא שם אמר רב בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה והקשו תוס' דהא אמרינן בסנהדרין אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת שנאמר פוטר מים ראשית מדון. וע"פ מה שהקדמנו א"ש דודאי התחלת דינו הו על ד"ת כנ"ל רק על תורה הי' לו תירץ דהיינו ע"י מה שהחזיק ללומדי' תורה הוא יוצא בזה עסק התורה כמו שעשה יששכר עם זבולון כידוע לכך שואלים אותו מתחלה נשאת ונתת באמונה כלומר דזה אינו אא"כ היה המחזיק עוסק במשא ומתן באמונה משא"כ כשמשא ומתן הוא בשקר אז שונא גזל בעולה ואינו אלא מנאץ וק"ל. ונלע"ד דזש"ה בישעי' נ"ד עני' סוערה לא נחמה הנה אנכי מרבץ בפוך אבניך וגו' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך בצדקה תכונני רחקי מעושק, והנה לכאורה אין לפסוקים הללו הבנה אבל ע"פ מה שהקדמנו א"ש דידוע מ"ש הכתוב והי' מעשה הצדקה שלום כי העני מריב ומטיח דברים כלפי מעלה וקורא קטגורי' משא"כ כשנותנין לו צדקה אז הנותן לו עושה שלום בינו לבין הקב"ה וזש"ה או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי' וזש"ה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ר"ל שיבנה בה"מ ב"ב וירושלים עיר הקודש יבנה על תילה ואמר הכתוב והזכות הגורם לזה הוא וכל בניך למודי ה' ודרשו רז"ל א"ת בניך אלא בוניך היינו ת"ח שנקראו בונים שהם בוני' עולמות כידוע שיעסקו בתורה תמיד וע"י זכות התורה יבנה ירושלים כנ"ל וש"ת תינח הת"ח שארי המון עם מאי איכא למימר באיזה זכות יזכו לזה לז"א ורב שלום בניך וע"י מה הוא שלום לת"ח ואינם מריבים ומטיחי' דברים כלפי מעלה לז"א בצדקה תכונני ר"ל ע"י הצדקה שאתה נותן לו בזה תכונני ובזכות זה יזכו לזה אך ורק בתנאי זה תעשה צדקה ורחקי מעושק ר"ל מגזל תרחק עד מאוד שיהא הצדק' מממון כשר ולא מגזל וק"ל ונלפע"ד דלא זו שהוא מנאץ ה' בזה שעושה צדקה בממון גזל אף זו שגורם ג"כ להת"ח שנהנה ממונו הלז שאין תפלתו נשמעת כי נתפטם מאסור וכ"ה משמעות מדברי רב סעדי' גאון שמצאתי בשמו וז"ל שהאוכל דבר גזל או גניבה וריבית ועושק שוחד ומ"מ בשקר אין תפלתו נשמעת דכתיב ואשר אכלו את שאר עמי ע"ש דמשמעות דבריו הוא שלאו דווקא זה שגזל וכו' אף אם לא גזל בעצמו רק שהגזלן נתן לאחר הגזילה שגזל ואותו שקיבל ממנו אכל הגזילה הנ"ל אז אין תפלתו נשמעת וק"ל ונלע"ד דזש"ה בישעי' שריך סוררים וחברי גנבים כי ידוע דהתורה אמרה בי שרים ישוררו והנה המחזיק לת"ח נקרא חבר לת"ח כמו זבולון ליששכר וזש"ה שריך סוררים ר"ל הלומדי' הם סוררים משום וחברי גנבי' שהחברי' של הלומדי' היינו המחזיקי' אותם המה גנבים ונתפטם הת"ח מאסור וק"ל ונלע"ד עפ"ז לבאר כמה פסוקים בתהילים וכי הוא זה ה' בעזך ישמח מלך ובישועתיך מה יגל מאוד תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. כי ידוע דהת"ח הוכרחין להיות ניזונין מע"ה כי ז"ל הר"מ בפ' נשא אינון ת"ח דדמיין לשבתות וי"ט לית לון אלא מה דיהבין לון אינון חילין היינו ע"ה וכו' ובגין דעתידים ישראל למטעם מאילנא דחיי דהאי איהו ס' הזוהר יפקון בי' מן גלותא ברחמי יתקיים בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ואילנא טו"ר כו' לא שלטא על ישראל לא יתפרנסון ת"ח מע"ה אלא מסטרא דטוב עכ"ל והא"ש דברי דהמע"ה וכך שיעורו ה' בעזך היינו תורתיך שנקראת עוז כמש"ה ה' עוז לעמו יתן וגו' בזה ישמח מלך היינו ת"ח כמארז"ל מאן מלכא רבנן כי עיקר שמחתם של, ת"ח הוא בתורה כמו שמצינו ברב יוסף חדאי נפשי דאי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא וכן ר"ש אמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך תנאי לך קראי כו' כי אין להם במה לשמוח בעה"ז רק בשמחת של תורה כמש"ה פקודי ה' ישרים משמחי לב. וקאמר אבל ובישועתך כלו' לע"ל שיהיה ישועתך והוא כמו שדרשו רז"ל ע"פ נגילה ונשמחה בישועתו בישועתינו לא נאמר אלא בישועתו כביכול שיושיע לעצמו כי אין שמו שלם ואין כסא שלם כו' וזש"ה ובישועתך מה יגל מאוד וקאמר ע"י מה יהיה לו שמחה גדולה לז"א תאות לבו נתת לו ר"ל נתת בעצמך ולא ע"י ע"ה ואז וארשת שפתיו בל מנעת סלה כלו' אינו דומה לע"ל כשיהיה ניזוני' הת"ח מתחת ידך הקדושה לעה"ז שניזוני' מע"ה כי כשנזוני' מע"ה לפעמים נהנים מממון גזל והיו טורפין תפלתו בפניו כמו שהבאתי לעיל בשם ר' סעדיה גאון משא"כ כשנזונין מיד הקב"ה אז וארשת שפתיו בתפלתו בל מנעת סלה וק"ל:
סליק דרוש משא ומתן באמונה ונדיבות: