אבן שהם· רבי משה ממינסק
שהם דרוש ג
דרוש ג' לזמן התשובה בזמן שובבי"ם. במשלי ל"א פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף. (פירש"י יתומים שחלפה עזרתם). והנה לכאורה אין לו שחר. ונלע"ד לבאר הפסוק הנ"ל רק נקדים לבאר תחלה איזה מאמר קטן בגמ' בפרק הספינה וז"ל:
אמר רבה בב"ח זמנא חדא הוי אזלינן במדברא וחזינן הני אווזי דשמיטן גדפייהו משומנייהו ונגדי משחא מתותייהו ואמינא להו אית לי מינייכו חולקא לעלמא דאתא חדא דליא לי גדפא וחדא דליא לי אטמא (פירש"י ירך) כד אתי לפני ר"א אר"א עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין עכ"ל הג': והנה המאמר הנ"ל דבריו חתומים וסתומים הם ואראה לבאר אותו לפי קט שכלי בעזה"י ונקדים לפרש משנה בפיאה ע"פ רמז תוכחות מוסר וז"ל המשנה בפיאה ואלו מפסיקין לפיאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים והבור פירש ר"ע מברטנורא שדה שאינו זרוע. והניר פי' ר"ע מברטנורא חרישה כמי נירו לכם ניר. וזרע אחר והקוצר לשחת פירש ר"ע תבואה שלא נתבשלה עדיין מפסיק דברי ר"מ. והנה הקושיות והדקדוקים המה מבוארים אם דרך היחיד מפסיק דרך הרבים לא כ"ש וע"ק למה מהפך שברישא אמר תחלה דרך היחיד ואח"כ דרך הרבים ובסיפא גבי שביל אמר להיפך שביל הרבים ושביל היחיד ושארי דקדוקים. ונלע"ד לבאר דברי חכמים וחידותם דרך רמז תוכחות מוסר דהנה ידוע בעוה"ר מהעון פלילי קנאת איש מרעהו וכל אחד רוצה להשתרר על חבירו לומר אני אמלוך אני ראוי ולי נאה השררות להיות ראש וקצין וזה אומר אני ראוי כו' ועי"ז באין למצה ומריבה ואמרתי דרך הלצה שיחתי שיחת חולין הנעשה על טהרת הקודש המוכשר לקבל דאי' בירושלמי חיצי גבור שנונים עם גחלי רחמים כל כלי זיין מכין במקומן וזה מכה ברחוק כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלו אעפ"י שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים מעשה באחד שהניח גחלים בוערת בחג ובא ומצאן בוערת בפסח עכ"ל וי"ל למה דוקא חג ופסח דנקט וגם לכאורה הוא מעשה לסתור ונלע"ד דרך הלצה דהנה ידוע בעוה"ר שאינו עושין עכשיו המצוה רק כדי להתפאר ובפרט במצות לולב ואתרוג שהשטן מרקד לבטל כוונת המצוה הזאת מפני שהיא שקולה כתרי"ג מצות וכל הקונה אתרוג קנה לו חיי עה"ב כידוע לכן הוא מרקד במצוה הזאת כדי להתפאר בזה ומי ילך בראש בהקפות כידוע מנהגינו הרע וכל המיצר לישראל נעשה ראש לילך בראש וליטול מנה בראש וג"כ בש"ת בהקפות שאנו עושין עם ס"ת יוצא מזה כמה קטטות ומריבות והנה לכמה וכמה אנשים בוערת בלבן האש של גאוה למה ועל מה זכה זה לילך בראש ולילך עם הס"ת כי אין כוונתו במצוה הזאת רק להתפאר וחשב בלבו כי כל זה הוא מחמת שהוא ראש ומנהיג לכן אראה בפסח הבא שאז זמן מערבובי' הגדולה של טרף בקלפי ואראה להתאמץ בכל מיני התאמצות להיות לראש ואז בפסח יוצא מחשבתו הרעה לפועל וז"ש מעשה בא' שהניח גחלים בוערת בחג ר"ל שהוכרח להניח זאת מה שבוער בקרבו בחג הסוכות אודות האתרוג והקפות ס"ת כנ"ל ובא ומצאן בוערת בפסח שיצא מחשבתו הרעה לפועל בפסח שהיה אש תמיד תוקד בקרבו מחג הסוכות עד פסח וק"ל. והנה אמרו רז"ל האי תיגרא דמי' לבידקא דמי' כיון דרווח רווח. והנה ידוע דבית שני חרב מפני ש"ח ומחלוקת מכ"ש כשהמדה הזאת מצוי' בינינו שלא יבנה בה"מ אוי לנו מיום הדין או לנו מיום התוכחה וכי יפקוד ה' מה נשיבנו לו כמש"ה ומה תעשו ליום פקודה ולשואה ממרחק תבא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם וגו' והנה בעינינו אנו רואים שרובא דרובא הוא בא המחלוקת מהלומדים פורשי כנפים ועולין בנפיחה כי כל אחד מחזיק א"ע לת"ח ונוקם ונוטר כנחש כמאמר רז"ל כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח וזהו והבור רק אין בו מים מים של תורה אין בו אבל נחשים המדה של נחש יש בו מצאתי זאת בהקדמה של אור ישראל ע"ש והוא עיקר חילול השם בעיני המון עם שיצא להם להיתר גמור כי אפי' אם עושה בעל תורה בשוגג איזה דבר אמרו רז"ל שגגת ת"ח עולה זדון ומצאתי שז"פ הפסוק הוי גוי חוטא ר"ל גוי קדוש היינו ת"ח אינו עושה רק בשוגג וזהו חוטא כי חטא הוא שוגג ויצא מזה שעם כבד עון ר"ל שעם היינו המון עם עושין עון היינו במזיד וק"ל, וכל אלו הדברים הנאמרין פה רמז לנו התנא במשנה הזאת דפאה הוא לשון סוף ותכלית והנה ידוע כי הסוף והתכלית שלנו הוא קץ משיח כמו שפי' הרב האלשיך ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר וז"ל למה הקדים חושך לאור כי למה שהכל צפוי לפניו ית' וראה שאין תכלית הבריאה נעשה מיד כ"א שאדרבא ילקה העולם ויבא התכלית באחרונה בימות המשיח לזה מאז ברא העולם רמז ע"ז עכ"ל והנה רש"י פירש בשיר השירים מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוהו פירש"י מים רבים הם האומות ונהרות הוא שריהם ע"ש נמצא שהשררות נמשל לנהר וזהו ואלו דברים שמפסיקין לפיאה היינו מניעת הקץ משיח שלא יכולין לבא לתכלית וסוף ואלו הם שמפסיקין הנחל פי' ר"ע מברטנורה נהר ר"ל השררות שכ"א רוצה להשתרר על חבירו ועי"ז באין לידי מצה ומריבה וזהו והשלולית כי האי תיגרא דמי' לבידקא דמיא כיון דרווח רווח וק"ל: והנה יש חילוק גדול בין דרך לשביל כי דרך הוא רחב עד מאד ופתוח לעוברים ושבים ושביל זוטר טובא ועיין מזה בזוהר פ' ויקהל דף רט"ו ע"א שדרך הוא רמז למעשה רשעים שנא' ודרך רשעים כאפילה וגו' ואורח הוא מעשה צדיקים שנא' ואורח צדיקים כאור נוגה וכן הוא באלשיך על מאמר גמ' דמנחות כי ביה ה' צור עולמים העה"ב נברא ביו"ד והעה"ז נברא בה' ולמה פתוחה מלמטה רמז לרשעים שהעה"ז נברא כאכסדרה והרוצה לצאת יוצאת ר"ל דרך רחבה כי תאות עה"ז הוא רחבת הלב ולמה תלו לכרעי' דה' רמז לבעלי תשובה דלהדר מהתם בפתח דחוק וצר ע"ש בפ' כי תבא מה שפירש ע"ז האלשיך באריכות וז"ש ודרך היחיד ר"ל שבתאוות עה"ז הולך היחיד המיוחד שבעם היינו צורבא מרבנן כמו שפירשו רז"ל על כבש א' המיוחד שבעדרו ואותו דרך הוא דרך הרבים ר"ל שלומדים ממנו המון עם כנ"ל וק"ל או י"ל באופן זה ודרך היחיד ר"ל דבזמן הקדמונים הוי ודרך היחיד ר"ל שלא היו אוחזין והולכין בדרכי הרשעים רק יחיד דהיינו ב' בעיר ושנים ממשפחה ובזמנינו אנו רואים ודרך הוא הרבים ר"ל שרבים מתפרצים בתאוות עה"ז לצאת חוץ לשיטה כגון מסירת ממון ישראל ביד עכו"ם ומלשינות וכדומה. משא"כ הנוגע לענין הנשמה בתענוגות עה"ב הנקרא שביל כנ"ל בשנים קדמוניות הוי רבים נוטים לזה ועכשיו נהפך הדבר שבני עלי' המה מועטים א' בעיר ושנים במשפחה וזהו ושביל הרבים הוי בזמן הקדמונים ועכשיו ושביל הנ"ל הוא רק היחיד אוחז ודורך בו וק"ל והנה ידוע מהזוהר ומכתובי' כי עיקר שבירת תאותו הוא בבחרותו כמש"ה וזכור את בוראך בימי בחרותך וגם בזוהר פירשו ע"פ מפני שיבה תקום קודם סיבותא תקום לתשובה לגבור על יצרא כי הוא דוגמת קליפת אגוז בהיותו לח נפרדת בנקל הקליפה מן המוח משא"כ כשיזקין ויקשה לפרד הקליפה מהמוח כן הוא באדם חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנו והנה בחרותו נמשלה לימות החמה וימי הזקנה רמז לימות הגשמים וימי החורף ועיין לעיל מה שהבאתי בשם העוללת אפרים על מדרש תן חלק לשבעה וגם לשמונה טעם נכון לזה וזהו שאמרה המשנה הקבוע בימות החמה ר"ל שנשרש לו בבחרותו לכן הוא ובימות הגשמים היינו בעת זקנותו וק"ל וחשב המשנה עוד מי שהוא מפסיק לתכליתנו והבור דאיתא בחס"ל התורה שבכתב נמשלה לשדה והמשנה היינו תורה שבע"פ לצמחים והשדה שאין לה צמח נקרא שדה בור כך מי שאוחז במקרא ולא בתורה שבע"פ נקרא בור וזהו שאמרה המשנה והבור וק"ל והנה ידוע דקשה הרהורא דעבירה מעבירה עצמה שמטמא מחשבתו ומטמטם את לבו לעבודת בוראו ומזה ההרהור יביא עצמו לידי קשוי אבר ובא לידי קרי ר"ל כיון שמהרהר ביום בא לידי קרי בלילה ועפ"ז אמרתי פירש הפסוק בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך ריאות וכלות אליהם כל היום ודרשו רז"ל נתונים לעם אחר זו אשת האב ונלע"ד ע"פ מה ששמעתי פי' הש"ע דרך הרמז המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי קודש. דהנה ידוע דהזרע נקרא מים כמו שאמרו רז"ל שהשיבה בת קיסר לקיסר ב' יוצרים יש בעירנו א' יוצר מן המים וא' יוצר מן העפר ע"ש וזהו המטיל מים היינו זרע קודש וקאמר מנין בא לו עבירה הזאת לז"א מן הצופים שצפה בעינים וע"י הסתכלותו בא לו ולפנים כלומר בא לו ההרהור בלב אז בוודאי לא ישב ופניו כלפי הקודש היינו במחנה צדיקים וק"ל והנה ידוע מהדרוש שדרשו הקדמוני' מפרשי התורה ע"פ כי תהיין לאיש שתי נשים א' אהובה וא' שנואה ופי' דרך רמז ץ היינו ב' נשים אחת אשה ממש ואחת לילית הרשעה ע"ש ועפ"ז אמרתי לפ' המסורה ר"פ ולו וסי' ולו הכין כלי מות. ולו שתי נשים. ולו בן. ולו אחים בני יהושפט. כי ידוע דהמה נקראים נגעי בני אדם כמש"ה פועל אדם ישלם לו וגם תיסרך רעתך והנה ידוע מהמעש' נפלאה שהביא בעל קב הישר עם צורף אחד שהיה מזווג א"ע עם אותה רשעה בהקיץ עד שבאו בניו המשחיתים ודנו דינם עם בניו הנולדים לו מאשתו ממש עבור הירושה ע"ש באריכות מהמעשה נוראה ונפלאה. ונלע"ד דזהו מרמז בעל המסורה הנ"ל וה"פ ולו הכין כלי מות ע"י מה שהיה לו שתי נשים וזהו ולו שתי נשים כנ"ל ואמר המסורה לא זו אף זו ולו בן ר"ל בן ממש מאשתו אמיתית ואז ולו אחים בני יהושפט ר"ל שהיה לו אחים שישפטו אתו עמו וק"ל, וזהו נלע"ד שמרמז הפסוק הנ"ל בניך ובנותיך נתונים לעם אחר היינו אשת האב ר"ל שעושקות אותם לילית הרשעה וקאמר הפסוק מהיכן נמשכה לו העונש הנ"ל לז"א ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ר"ל שהסתכלת בעיניך בנשים וכלות אליהם כלומ' חשקת עליהם כל היום ומהחשק שהיה לו ביום בא לידי טומאת קרי בלילה וק"ל והנה התיקון על עון זה הוא צדקה כמש"ה וחטאיך בצדקה פרוק בפרט היודע סוד מדת צדיק וצדק שהפריד בעון הזה וע"י הצדקה מייחד אותם ובפרט להחזיק ללומדי תורה כמה שהביא מזה התיקון בעל ח"י בשער נשג"ז ע"ש סודו ואמרתי זש"ה הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מריעי' בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור דהנה ידוע דאת ה' לרבות ת"ח וזהו שאמר הכתוב זרע מריעים ועי"ז בא להם בנים משחיתים אך ורק שהיה להם תיקון להחזיק ללומדי תורה והם לא כן עשו עזבו את ה' לרבות ת"ח ועי"ז נזורו אחור דהנה ידוע משארז"ל זכה אומרי' לו אתה קדמת לכל לא זכה אומרי' לו יתוש קדמך דמצד הנשמה האדם קודם נברא לכל הנבראים בששת ימי בראשית ואם האדם הולך אחר הנשמה ומהפך החומר לצורה אז הוא קודם לכל הנבראי' משא"כ אם הוא הולך אחר תאוות הגופניות ומהפך הצורה לחומר אז הוא מאוחר לכל הנבראי' וק"ל וזהו נזורו אחור ר"ל שהיה מהפך הצורה לחומר והוא מאוחר לכל הנבראים וק"ל, או ר"ל ע"פ מה דאי' במפרשי' ע"פ לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ומקשי' הלא הלב עומד אצל כל אדם בשוה ופירשו לב חכם ילך לימין אותיו' לב היינו קודם ב' הוא א' וקודם ל' הוא והם אותיות אך וכל אכין ורקין מעוטי' משא"כ לב כסיל לשמאל והם אותיות העומדים לשמאל ל"ב והם אותיו' גם וגם לרבות ופירש עפ"ז בס' בית פרץ שזש"ה לא תתורו אחרי לבבכם היינו אחרי אותיות ל"ב והם אותיות גם ואחרי עיניכם היינו אותיות שאחר אותיות עי"ן הם כסף שהוא לרבות כסף ע"ש וז"ש למה עזבו את ה' היינו ת"ח משום שנזורו אחור אחרי אותיות לב ועין שרוצים לרבות כסף לעצמם וק"ל:
והנה המחשבה נקראת חרישה כמש"ה אל תחרוש על ריעך רעה פירש"י אל תחשוב מה דרך החורש מכין מקום לזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה וזהו שאמרה המשנה והניר פי' חרישה היינו מחשבה כנ"ל ומזה בא וזרע אחר ר"ל בנים משחיתים הנקראים נגעי ב"א וגם המקובלי' כתבו שמזה בא המינין והאפקורסים ר"ל. וגם וקוצר לשחת דאי' במ"ק דברכו ר"י ק עכמאי ור"י בן גרים את ר"א בר"ש תזרע ולא תחצד היינו תוליד בנין ולא ימותו נמצא שהקצירה הוא רמז למיתה וז"ש וקוצר לשחת שממית בניו קודם זמנם כמו שמבואר בזוהר כולהו חייבא סלקי והוא לא סליק מ"ט דקטל בנוי ממש ואושיד דמן סגיאין וכ"ה בזוהר פ' משפטים וז"ל שלמה מלכא צווח ואמר והנה ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם באין עם טענה קמי' דקב"ה ואמרי מארי דעלמא אנת הוא קשוט ודינך קשוט תינוק בר יומי' דחב דיינין לי' דיני' אנא בר יומא הוינא אי אהבתי' חאבו אנא מה חובא עבידנא ע"ש באריכות כל הנ"ל מפסיק בינינו לקץ משיחינו כמו שנתן האריז"ל סי' ע"ז כי גר יהיה זרעך ר"ל שהגירות הוא מחמת זרעך וגם בתיקוני זוהר ודא גרמה לישראל לאתעקרא מארעא דישראל ולגלאה ברשו נוכראה ע"ש וק"ל, ועפי"ז אמרתי לפרש כמה פסוקים בתורה בפרשת כי תצא וכי הוא זה:
כי תצא מחנה על אויביך וביאר בילקוט כשתהא יוצא הוי יוצאה במחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע כי יהי' בך איש אשר לא יהיה, טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויחד תהי' לך על אזניך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכיסית את צאתך. והנה הדקדוקים הנופלים במקראי קודש אלה המה רבו ויבואר מתוך הביאור שלנו כי הנה איתא בזוהר פקודי וז"ל היכלא תנינא כו' פתחא קדמאה בי' קיימא חד ממנא כו' ולבתר כד נפיק נשמתי' מיני' מהאי עלמא האי ממנא וכל אינון דעמי' מסאבין לי' לנשמתי' ואחדין בי' ואסתאבת בהו ואעילו לה לאתדנא בהו ואילין איקרי שכבת זרע רותחת עכ"ל וגם אי' בזוהר וז"ל כולהו סלקי והאי לא סליק ע"ש בעונש המר והנמהר על עון הוצאת שז"ל ר"ל וכל זה הוא כשאינו עושה תשובה בחייו אבל אם עושה תשובה בחייו אפי' לעת זקנותו התשובה מועלת שפיר אך ורק שיהי' התשובה תשובה שלימה וגמורה על כל מעשיו שיהי' מכסה על כל פשעיו כי ז"ל הזוהר ווי לההיא כסופא דנקמין מיני' נקמת עלמין וה"ה כד לא עבד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזי' לחפיא על כל עובדוי עכ"ל וא"כ משמע מדברי הזוהר הנ"ל שאינו מתוקן על עבירה הנ"ל אא"כ מתקן א"ע מכף רגל ועד ראש ואם נשאר אפי' עבירה אחת בלי תיקון אזי יש לחצונים אחיזה בו והנה ידוע דעיקר הפגם קרי והסיבה המביאה לזה העון המר הוא חטא ברית הלשון כמו דאי' בזוהר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ברית קדישא שלך ואל תאמר לפני מלאך האלהים כי שגגה היא ר"ל בשוגג בא לידך עון קרי למה יקצוף האלהים על קולך ר"ל ע"ד הוצאות קולך בדברים בטילי' כי ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון וכשפוגם ברית הלשון אזי ממילא נפגם ברית המעור. והנה הסיבה המביאה לידי דברים בטלים ולה"ר הוא נטיות אוזן לשמוע דברים מכוערים ובטילים ומבוטלים. ונלע"ד שדברינו אלה מרמזים הפסוקי' ושיעור הפסוק הוא כך כי יהיה בך איש אפי' איש חשיב בשאר דברים רק אשר לא יהי' טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה הקדושה אל תוך הקליפות כנ"ל ולא ובא אל תוך המחנה הקדושה כנ"ל שכולהו סלקי והאי לא סליק וא"כ לא יבא לעולם אל תוך המחנה הקדושה אבל והי' לפנות ערב ירחץ במים ר"ל אפי' לעת זקנותו כמש"ה בבוקר זרע זרעיך ולערב אל תנח ידיך ודרשו רז"ל ולערב היינו לעת זקנותו וזש"ה אפי' לפנות ערב ירחץ במים במי התשובה כמו דאיתא במ"ר ע"פ ורוח אלהים מרחפת על פני המים ורוח אלהים זו רוחו של משיח מרחפת על פני המים בזכות תשובה הנמשלה למום ע"ש. ואז וכבא השמש ר"ל תיכף ומיד כשיוצאת נשמתו הנקראת שמש כמש"ה עד אשר לא תחשך השמש. יבא אל תוך המחנה קדושה. אך ורק אם ויד תהיה לך מחוץ למחנה ר"ל שתהי' לך מקום בתוך הקליפות מחמת שלא תיקן א"ע לגמרי לכסות כל פשעיו ונשאר לו כמה עבירות שלא תיקן אותם ומחמת זה יש לו יד בתוך הקליפות אז ויצאת שמה חוץ כי לא תוכל לעלות ולכנוס במחנה קדושה מחמת שלא חפי' כל עובדוי והתיקון לזה הוא שלא יבא לידי עבירה הנ"ל הוא ויתד תהי' לך על אזניך כי הקדמנו שכשפוגם ברית הלשון אזי ממילא נפגם ברית המעור והסיב' לזה מה שפוגם ברית הלשון והאם המילדת אותה הוא נטית אוזן לשמוע דברים בטילים ואז כששומע דברים בטילים אז גם הוא יחרץ לשונו וכקבר פתוח גרונו כי לעצור במילין מי יוכל והנה דרשו רז"ל ע"פ ויתד תהי' לך על אזניך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו והיינו דאר"א מפני מה אצבעות של אדם דומות כיתידות שאם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו וזהו שאמרה התורה תקנה לזה ויתד תהיה לך על אזניך והי' בשבתך חוץ ר"ל ברחובות קריה ששם אסיפת מהמון העם ושם עיקר דברים בטילים וחפרת בה ביתד הנ"ל ולא עוד אלא שמזה תקנה לך מעלה יתירה בשלמותך דהיינו וכסית את צאתך ר"ל גנאי שלך הדומה לצואה תכסה בזה המידה כדאיתא בוא'. יחוסי דבבל שתוקיתא שלהן. כי בוודאי כשאתה אינו שומע דבריהם אז בוודאי תהי' שותק לדבריהם ובזה אתה מראה יחוסך וק"ל:
נחזור לענינינו לפרש הרבה בב"ח הנ"ל דהנה נלע"ד דבנים נקראים בשם גדפא דאי' בזוהר ע"פ ויאמר אברם אבני ה' מה. תתן לי ואנכי הולך ערירי דלית לי ברא בהאי עלמא ואוליפנא דכל מאן דלית. לי' ברא בהאי עלמא אקרי ערירי מכאן דב"נ דלא זכה בבנין בהאי שלמא לא זכה כההוא עלמא לאעלו גו פרנדא ע"ש באריכות לשונו הטהור. א"כ נשמע מהמאמר הנ"ל שעיקר העלתינו לעה"ב הוא ע"י בנים לכן נלע"ד שהרבה בב"ח מכנה לבני' בשם גדפי' שהגדפיי' מעלין את העוף למקום הרמה והנישא וגבוה כך הבנים מעלין נשמת אביהם במקום הרמה ובית אל וק"ל. והנה ידוע מהזוהר דת"ח נקראים בשם ירכי' דעולם קיימא עליהון וז"ל הזוהר ת"ח כמה חובה גרים דא דבגין דלית מאן דאסמיך דאורייתא בדקא יאות אינון סמכין חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית לי' שוקין ורגלין לקיימא עלייהו ע"ש באריכות ונלע"ד שהם הן הדברים הנאמרים במאמר הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך זמנא חדא הוי אזלינן במדברא היינו בעולם שהפקר כמדבר וחזינא הני אווזי ר"ל חכמי' שארז"ל הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה עיין במהרש"א בחדושי אגדות טעמו ע"פ סוד וז"ש הני אווזי מכנה לחכמי' בשם אווזא כנ"ל דשמיטן גדפייהו ר"ל בנים הקטנים נשמטין מהם והסיבה המביאה לזה הוא משומנייהו מחמת וישמן ישורון ויבעט וכמו שאמר הנביא השוכבי' על מטות שן וסרוחי' על ערסותם ואוכלים כרים מצאן וגו' ועי"ז ונגדי משחא מתותייהו כי ידוע דהזרע קודש נקרא בשם שמן והנה ע"פ סוד דהשפע הבאה ממוח חכמה נקראת שמן כידוע לי"ח וידוע דהזרע בא ממוח לז"א ונגדי משחא שנמשך הזרע הנקראת משחא מתותיוהו שמוציא שז"ל ר"ל ואמינא להו אית לי חולקא מינייכו לעלמא דאתי ר"ל שיכול להיות שיש לי חולקא מינייכו לעה"ב כי יכין רשע וצדיק ילבש ורז"ל אמרו זכה נטל חלקו וחלק חבירו בג"ע ואמר להם זאת כדי שישימו על לבם שנאבדי' מן העה"ב ע"י תענוגיהם בעולם הכלה והנפסד והם רמזו למו שהם מתקנין העון הזה לז"א חדא דלי' לי אטמא ר"ל בשבילי מחמת שאמרתי להם זאת דלה אטמא ירך היינו ת"ח שנקראו בשם ירך כנ"ל דעלמא קיימא עלייהו ודלה אותו מעניותו וחדא דלי' לי גדפא ר"ל כי הגדפיי' רמז למצות כמ"ש רז"ל למה נמשלה כנסת ישראל ליונה מה יונה כנפיה מגינות עלי' אף ישראל מצות מגינות עליהון והנה ידוע שכל המצות ומ"ט שאדם עושה בעודו הוא רשע מוסיף כח ועוז בקליפה וכשחוזר בתשובה עיקר התשובה הוא להוציא נשמות. קדושות העשוקות בבטן הקליפות כמש"ה חיל בלע ויקיאינו, מבטנו יורישנו אל ואז הגשמות שהיו עשוקות בתוך הקליפה יוצאת לתוך הקדושה וז"ש חדא דלי' לי גדפא ר"ל שהרים מהקליפו' הגדפיי' הנ"ל דהיינו מצות ומ"ט שלו כנ"ל ואז עי"ז גם נשמת בניו הוציאם מהם להכניס בקדושה כד אתי לפני ר"א והוצעתי לפניו הדברים הנ"ל שע"י תוכחת ומוסר התעוררו לתשובה לז"א עתידין ישראל היינו צדיקים וחסידים הנקראים בשם ישראל כמו שפורש הרב האלשיך ע"פ ולא אותי קראת יעקב כי יגעתי בי ישראל ע"ש וז"ש עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין שיש יכולת בידם להוכיח בשבט פיהם ואינם מוכיחים ועי"כ הם ישינים בתרדימות הזמן וק"ל:
והנה רז"ל אמרו כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנ' ושבע ילין בל יפקד רע א"ת ושבע אלא ושבע ילין ופירשו הספרי מוסר ר"ל שניצול מעבירה הנ"ל שנקראת רע כידוע והנה כבר מילתנו אמורה בכאן שמעבירה הנ"ל נבראים נגעי ב"א שהמה מייסרין את האדם לאתר מותו ודנין אותו בדיני' קשים ומרים שנאמר תיסרך רעתך ואין רע אלא מי שמוציא שז"ל ר"ל:
והנה ידוע שהמה נקראים בני תמורה כידוע לי"ח וזש"ה פתח פיך לאלם ר"ל פתח פיך בתוכחות מוסר למי שאלם פיו בתורה שאינו לומד תורה עד שישבע ותזכור לו לדין כל בני חלוף היינו בני תמורה שנבראו מהעבירה הנ"ל שהם דנין אותו לאחר מותו וק"ל. ועפ"ז אמרתי לפרש פסוק בישעי' וז"ל איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים פירש"י תמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות שביום ע"ש והנה לכאורה אין לפסוק הנ"ל שחר שאין הסיפא היפוכא דרישא שברישא אמר צדק ילין בה ובסיפא אמר ההיפוך מזה הוא ועתה מרצחים ונלע"ד דאיתא במפרשים פי' המשנה דרך רמז וז"ל הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה השחר א"כ למה אמרו חכמי' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ופירשו המפורשים דר"ל ע"פ מ"ש בזוהר פרש' תרומה וז"ל תננא עקומא סליק בערב מפדרים ואימורים לסטר דצפון וחד ממנא קיימא לההוא סטרא ובשעתא דההוא תננא עקים ארחי וסליק האי ממנא ושיתין אלף רבוא משריין אחרנין כולהון מתעדן לקבלא לי' ולאתזנא מיני' ואעלין בחד פתחא דאקרי קרי ודא איהו רזא דכתיב ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני בחמת קרי ואלין אנון דמשטטי בלילה ואתחזיין לב"נ וחייכון בהון עד דאושדן, זרעא ואקרי מאריהון דקרי ובשעתא דמתאכלין אימרין ופדרין ההוא תננא הוי רווי לון ובהאי לא נפקין עכ"ל הזוהר וז"ש המשנה הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה השחר ולמה אמרו חכמי' דווקא עד חצות כדי להרחיק את האדם ע העבירה ר"ל מהעבירה הידוע דהיינו קרי ר"ל כי עיקר שליטתם הוא עד חצות וק"ל והנה כבר אמרנו דבעביר' הנ"ל קטיל בנוי ממש ואושיד דמן סגיאין ע"ש וזש"ה איכה היתה לזונה קרי' נאמנה שצדק הי' ילין בה דהיינו שתמיד של שחר ותמיד של בין הערבים היו מכפרים וא"כ אז היה ג"כ הקטרת איברים ופדרי' ועשן של איברים ופדרי' הוי רווי לון ולזה היו בני אדם ניצולין מקרי משא"כ ועתה שאין איברים ופדרים וליכא עשן לרוות צמאונם א"כ כשמשטטין בלילה אתחזיין לב"נ וחייכון בהון עד דאושדן זרעא והוי רוצחים שהורגים בניהם ממש וזהו ועתה מרצחים וק"ל. ובענין זה אמרתי לפרש מאמר קטן בפ' הספינה וז"ל:
אמר רבה בב"ח זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינא ההוא כוורא דיתבא חלתא ע"ג וקדח' אנמי' עילוי' וסברינן יבשתא היא וסלקינן ואפינן ובשלינן וכד חם גבי אתהפיך ואי לאו דהוי מקרבא ספינתא הוי טבעינן עכ"ל:
והנה המאמר הנ"ל לכאורה אין לו שחר דמאי כוונת רבב"ח בספור השמועה הל"ז ונלע"ד דרבב"ח רמז בכאן במתק לשונו תוכחות מוסר על עון הוצאת שז"ל דהנה כבר אמרנו בשם האריז"ל שעון זה גורם אריכות הגלות המר בסוד כי גר יהי' זרעיך וכן אמרו בתיקוני' מאן דאעקר חפץ מאתרי' ואנח לי' לבר מאתרי' כאלו אעקר אלנא דחיי דאיהו ברית ואנח לי' ברשו נוכראה מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתא מרשו דילה כו' ודא גרם להו לישראל דאתעקר מארעא דישראל ואתגליאו ברשו נוכראה עכ"ל זאת ועוד אחרת שגורם להביא כמה צרות לעולם וז"ל הזוהר ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקב"ה אסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותנא אתי' על עלמא וכתבו המקובלי' לפי שכאשר האדם מחמם א"ע לבטלה גורם שהצדיק עליון המשפיע שפע בעולם ישתעבד להשפיע בשפחה אורים גדולים וזהו שפחה כי תירש גבירתה ומטעם זה אמרו דלא אעל בפלטרין ולא חמי אפי' שכינתא מדה כנגד מדה כמו שהיה הפגם בשכינה עכ"ל והנה בוודאי החיוב מוטל על גדולי הדור להוכיח את הדור בשבט פיהם על אותו עון וז"ל הזוהר בפ' שמות ותנינן לית קנאה קמי' דקב"ה בר קנאה דברית קדיש כו' רישא עמי דידעי דא ולא מחו בידייהו אתענשו בקדמיתא ע"ש באריכות וכ"ה לשון הגמרא מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון כמו שידוע מענין פרתו של ר"א בן עזריה שהיתה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת ולא מיחה תנא לא שלו היתה אלא של שכנותי' היתה אלא מפני שלא מיחה נקראת על שמו עכ"ל הגמ'. והנה ידוע דבוודאי אנחנו בעונינו אנו מעכבים קץ משיח שמצדו לא יבצר מלבא כי ז"ל האלשיך ע"פ ראשך עליך ככרמל וז"ל דאיתא בגמרא ריב"ל אשכח לאליהו דהוי יתיב אפתחא דמערתא דרשב"י ז"ל א"ל אימתי בא משיח א"ל זיל שייל לדידי' א"ל והיכא יתיב א"ל אפיתחא דרומי פירש"י שהוא בשמים נגד פתח רומי א"ל אימתי אתי מר א"ל היום היום אם בקולו תשמעו. למדנו מהמאמר הנ"ל כי נכו ומזומן הוא משיח צדקינו לבא כפרי המבושל ללקוט כ"א היום אם בקולו תשמעו כי אשמותינו מפאת עצמינו הם המעכבים ובהם הוא תלוי עד יוסרו חבלי אשמותינו ויבא אלינו וז"ש אל יעלה על רוחך שיש עיכוב מצד מלכך הוא מלך המשיח שלא נולד עדיין או שלא הוכן עד עת קץ כי הלא ראשך שהוא ראש לך הוא עליך כבר בשמים כנ"ל והוא ממולא מכל מיני שפע עליון ואין עיכוב מצדו כי הוא כשבולת חטה שכבר נתבשלה כל צרכה ובכל עת הוא זמן לקיטתה וזהו ככרמל כד"א גרש כרמל שהוא כר מלא עכ"ל והנה איתא בזוהר פ' בראשית ע"פ וכל שיח השדה וז"ל ד"א וכל שיח השדה דא משיח ראשון טרם יהי' בארעא וכל עשב השדה טרם יצמח דא משיח שני כנ"ל ע"ש ונלע"ד דהדברים אלו מרומזים במאמר הרבב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך זמנא חדא הוי אזלינא בספינתא ר"ל היינו מכניסין עצמינו לעיין בעניני העולם שנמשלה לספינתא עיין לעיל במה שכתבתי על מאמר ציפרתא ותמצא ראי' נכונה ע"ז ע"ש וחזינא ההוא כוורא ר"ל א' מישראל כידוע דישראל נמשל לנוני ימא כו' כד"א ותעש האדם כדגי הים דיתבא חלתא אגבי' כי אין ישיבה אלא עכבה ושהות וידוע דהגלות נקרא בשם חולה לן בתקונים תיקון כ"ה מזה וזהו שאנו מתפללים רפאינו ה' ונרפא ר"ל רפאינו ה' אתה בעצמך תרפא אותנו מהחולה הגלות המר ואז בוודאי ונרפא כי יהי' גאולה שלימה וק"ל וזהו שמרמז במתק לשונו הטהור דיתבא חלתא ר"ל דמשהה ומעכב הגלות הנקרא בשם חולה הוא אגבי' ר"ל מכחו הוא שהוא המעכב הגלות וש"ת שיש עיכוב מצד משיחנו שלא נולד עדיין או שלא הוכן לז"א וקדחי אגמי פירש"י עשב עילוי' ר"ל שכבר קדחי עישבא היינו משיח כנ"ל בזוהר ע"פ וכל עשב השדה כו' הוא עילוי' היינו בשמים כנ"ל כמו שפירש הרב האלשיך ע"פ ראשך עליך שפירש תיבת עליך היינו בשמים וק"ל. וקאמר וסברינן מקדם לזה טרם שהיינו מכניסין עצמינו לעיי' בעמקי עניני העולם סברינן יבשתא היא ר"ל שיבש ממי הצרות ולא יהי' צרות בעולם. ומה גם סברינן שוסלקינן במעלה עליונה לכן אפינן ובשלינן כמש"ה ביום טוב הי' בטוב ובאמת וכד חם גבי' ר"ל שנתחמם גבי' הגוף להוציא שז"ל אז אתהפיך שנהפך מטובה לרעה ואי לאו דהוי מקרבא ר"ל אם לא היינו מקרבין את האיש הנ"ל לתשובה לעבודת הבורא ית' שמו אז ספינתא הוי טבעינן ר"ל אז כל העולם היינו טבעינן בעצמינו במי הצרות כי העבירה הנ"ל הוי נקראת על שמינו מפני שיש בידינו למחות כו' אך ורק הפעולה הוא מחמת שהיינו מקרבין לעבודת הבורא ית' ובזה בטלנו כל הצרות מלבא לעולם וק"ל: סליק דרוש לשובבים: