אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ו
פסוק א
וטעם עתה תראה אשר אעשה לפרעה, תשובה על והצל לא הצלת את עמך, ואח"כ אמר השם התשובה על מלת למה זה שלחתני:
פסוק ב
וידבר. המלאך בשליחות ד':
אני ד' שלחתיך להודיע שמי הנכבד, כי לא נודעתי לאבות בו כראוי להם:
פסוק ד
גם שלחתיך בעבור שנשבעתי לתת להם את ארץ כנען, וטעם להם לזרעם, כי זרעם כהם יחשבו ועוד שלחתיך בעבור שצעקו אלי:
פסוק ח
והבאתי אתכם אל הארץ, הם או בניהם, וי"א על תנאי ואין צורך, כי רבים מיוצאי מצרים שהם פחותים מעשרים שנה נכנסו לארץ, גם בני המתים במדבר:
פסוק יב
י"א כי השם אמר למשה "ואנכי אהיה עם פיך" (למעלה ד טו) וסר כובד לשונו, ואין פירושו כן, כי אם בשעת הצורך, או יורה פיו שלא ידבר באותיות קשות על לשונו והעד שאמר אח"כ "ואני ערל שפתים" וטעמו כמו כבד, וכן ערלה אזנם (ירמי' ו י):
פסוק יג
י"א שצוה שלא יכעסו על ישראל כי קצרה רוחם:
פסוק יד
והחל מראובן ושמעון, וכשהגיע אל לוי הזכיר הראשים:
פסוק כו
ואחר שהזכיר שדברו אל פרעה, הקדים משה לגודל מעלתו, כי אהרן למשה הוא כמו נביא והשם אמר אם יהיה נביאכם, לא כן עבדי משה (במד' יב ו ז):
פסוק ל
ויאמר משה. הן אני ערל שפתים. י"א כי השם אמר לו תחלה בא דבר, וכאשר השיב ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, לא השיבו השם תשובה עד שאמר לו פעם שנית, והשיב כפעם הראשונה, אז השיב השם ראה נתתיך אלהים לפרעה, והנכון שכל הפרשה היא דבקה, וכן היא, ויהי ביום דבר ד' אל משה בארץ מצרים, וידבר לו אני ד', גם בא דבר, אז השיב משה: