אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ב
פסוק א
בת לוי. הוא לוי בן יעקב, כי כן כתוב אשר ילדה אותה ללוי (במד' כו נט), והנה היא אחות קהת, על כן אמר הכתוב "את יוכבד דודתו" (למטה י כ):
פסוק ב
ידענו כי אהרן גדול ממשה בשנים, ולא הזכירו הכתוב, כי לא אירע לו כלום כאשר אירע למשה בנעוריו, וכמהו על בת שבע שאמר הכתוב (ש"ב יב כה) "ויקרא את שמו ידידיה", והוא שלמה, וכבר נולד לה קודם שלמה שמוע ושובב ונתן (ש"ב ה יד, דה"א יד ד):
כי טוב הוא. שהיה יפה מראה:
שלשה ירחים, יש אומרים כי בחדש השביעי מתחלת ההריון נולד, גם זה דרש כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרת האשה:
פסוק ג
הצפינו. דגשות הצדי"ק לדבר בה צחות, וכאשר נדגש הצדי"ק נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף:
ותחמרה. מגזרת חמר:
בסוף. שם צמח ימצא סביב הנהרות:
פסוק ד
ותתצב, מלה זרה, וכבר הזכירה בעל הדקדוק:
ותתצב אחותו. יתכן להיות אחותו ממשפחתו:
פסוק ה
ותרד. כי לעולם מקום המים והים למטה הן:
ונערותיה. הן אמהותיה, שהיו משמשות אותה:
את אמתה. שלחה אחת מהן, כי אין מדרך הדקדוק להיות זרועה, כי המ"ם רפה, ומ"ם אמה ארכו (למטה ל ב) דגוש לעולם, גם אמה מדה היא, כי הזרוע לא תקרא מדה ועוד מה טעם להזכיר בתחלה "ונערותיה":
פסוק ו
ותראהו את הילד, הוסיף לבאר:
פסוק ט
היליכי, אמר הגאון היא שתי מלות, ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי והוא מהבנין הכבד הנוסף:
והינקהו. מן הפועלים השניים עלומי העי"ן:
פסוק י
ויהי לה לבן. כמו ילד בן לנעמי (רות ד יז) שם משה מתורגם מלשון מצרים, ובדרש ששבעה שמות היה לו למשה, ועוד הוסיפו לו שמעיה וטוביה ואחימלך והתימה כי השם מקרה הוא, כאשר אפרש בפ' הזאת בפ' ואמרו לי מה שמו (למטה ג יג) ואיך יאמר הכתוב אלה בני בתיה בת פרעה (דה"א ד יח) והוא אחד ודרך לשון הקדש לומר עשו הוא אדום (ברא' לו א) אברם הוא אברהם (דה"א א כז), כי אחר שיאמר פלוני ופלוני שנים הם, וכבר הבאתי ראיות גמורות, כי נחמי' איננו זרובבל, כי נחמי' עלה עמו, ואחר שהכתוב אומר, וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה (נחמי' יב מז) לא יתכן להיותו אחד, גם שם פירשתי כל ימי כורש ודריוש וארתחשסתא (עזרא ד ה) שהם שלשה, גם בס' דניאל (דניאל א א) פירשתי כי יהואחז איננו יהוחנן ואף כי צדקיהו, כי לא יתכן שימות כשני מקומות, רק דרך הדרש שמענה, ואתה דע לך הסוד, ובדרש אשר לקח מרד (דה"א ד יח) שהוא כלב בן יפונה שמרד בעצת מרגלים גם זה תימה אם איננו על דרך סוד, שהכתוב אומר שזה מרד הוא מבני בניו של כלב ועוד יקרא כלב בשם גנאי, כי המרגלים היו המורדים שלא דברו אמת, ומי שהלך על דרך ישרה לא יקרא מורד, ואלו היה כן יקרא גם הנביא פושע בע"ז, וסוף דבר אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ולא ממנו:
פסוק יב
והאומרים כי ויךְ את המצרי שהזכיר עליו השם המפורש איננו נכון כאשר אפרש רק הכהו באבן או בחנית:
פסוק יג
נצים. דגשות הצדי"ק להתבלע נו"ן כי ינצו אנשים (למטה כא כב) ושניהם מבנין נפעל:
לרשע. מהם העושה חמס לחבירו:
פסוק יד
אתה אומר. בלבך כמו ואמרתי אני בלבי (קהלת כ א):
אכן. כמו אמת וי"א שטעמי כמו אם כן:
פסוק טו
על הבאר. הידועה ויתכן שלא היתה שם באר אחרת:
פסוק יז
מ"ם ויגרשום לנקבות שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף בעתיד כמו "נשי עמי תגרשון" (מיכה ב ט):
צאנם, במ"ם שלא להתחבר שני נוני"ן:
פסוק כ
קראן לו, מלה זרה בעבור שאין על משקלה:
פסוק כב
ויקרא את שמו. משה קראו, ומה שנכתב בדברי הימים של משה הבל הוא איננו מספרי הקדש, ולא מדברי קבלה:
פסוק כג
זה אות שקם אחריו מלך קשה מהראשון:
פסוק כה
וירא אלהים. וידע על דעת אנש שיקול הדעת הדעות שתים, דעת היש ודעת העתיד והקרב כי הכתוב ידבר על דרך בני אדם ובמקום אחר ואת צעקתם שמעתי, כי ידעתי (למטה ג ז), וי"א וירא העבודה שעבדו בהם בפרהסיא: וידע אלהים. עינוי הסתר: